ראיית המעמקים

Pieter Coecke van Aelst

Pieter Coecke van Aelst

"פרק נוסף מתוך ספרי: "היופי – מיתוסים ודמימות" – האמפטייה וראיית המעמקים

לשאלות וקביעת תור לפגישת ייעוץ

 

מבוא קצר

נפש האדם מתפתחת לאורך כל חייו. שלבי התפתחותה רבים ומגוונים. במאמר זה אני מביא את אחד השלבים החשובים להצלחה שנקשר במרחב החושב.

ראיית המעמקים נקשרת בהתפתחות ה"אני" בשנה השלוש עשרה לחייו. היא אחת מצורת החשיבה היסודיות ב״אני״ הבוגר. ראיית המעמקים מושג שטבעתי כדי לעמוד על מרחב חשיבתי (בעל אנרגיה נקבית) שמתפתח בהדרגה ובתקופות גיל שונות: החל מגיל 5 חודשים ובמיוחד בשנה השלוש עשרה ועד לגיל 55 (תקופת גיל 55 משקפת את התפתחות מרחב החשיבה הנקבי הגדול: סופייה – צורת מחשבה חדשה ב"אני", שברגיל היא מרחב זכרי ושמייצגת את התבונה השלישית (סופייה). סופייה נקשרת בגיל 55 אצל הגברים ובגיל מאוחר יותר  58 אצל הנשים). ראיית המעמקים מסייעת בפיתוחם של כישורי החיים.

כישורי חיים – הם האמצעים העומדים לרשותנו, כדי לאפשר לנו לפעול בעולמנו ועל פי אישיותנו, אבל צמיחתם נקשרת בכוח פנימי – ראיית המעמקים הוא כוח פנימי – כלומר כוח שצומח ומתרחב בפנים – איכות צמיחתו כשל התנפחות. הוא מתנפח כבלון ודוחף אותנו מבפנים החוצה. ראיית המעמקים מובילה לתובנות חדשות ולהתנסויות חדשות בחיים. כישורי החיים קשורים גם בכוח חיצוני. כוח זה מופעל מבחוץ ומקורו באתגרי חיים ובקשיים שהעולם החיצון והקרירה מזמנים לנו, כדי לאפשר לראיית המעמקים לחקור אותו להנחות אותנו למצוא דרך ולהיעזר בה – בעזרת פניה לעצת חבר, איש מקצוע, ספר ייעוץ, דרכי התנסות ממשיות, השתלבות בצוות עבודה, על-מנת לגבור עליו (אותו קושי) ולהשתמש בו (באתגר) שהזדמן לפנינו, כדי לפתח כושר חיים חדש.

ראיית המעמקים כוללת בתוכה יכולת לדלות מידע נחוץ מהעולם החיצון וזאת בעזרת הכוח האמפתי (כוח מולד באדם), ו"דמון האהבה" (כוחו של ארוס, כוח נרכש עם הזמן, בעיקר בגיל הבגרות המינית שנקשר במשיכה מינית ובמשיכה ליופי, ולאמת גדולה).

ראיית המעמקים נקשרת גם בתבונה השנייה (ומסייעת להתפתחות השיח הישיר והלא אלים) ונקשרת בתבונה השלישית שהוזכרה לעיל (סופייה) שמתפתחת בגיל הזהב.
מאמר זה בא לעמוד על אחת התופעות המרתקות של התפתחות המרחב החושב של האדם. לפני שניכנס לגוף החיבור אעמוד על מושג נוסף חשוב התפתחות המחשבה. כאמור לעיל, נפש האדם מתפתחת לאורך כל חיינו. הנפש כוללת מרחב חשיבתי והוא מורכב ממרחבי אנרגיה מתפשטת. מזהים בו מרחב שהאנרגיה שלו גברית ומרחב שהאנרגיה שלו נשית. שלבי התפתחותה רבים ומגוונים ובכל אחד מהשלבים מתפתחת אנרגיה מחשבתית שונה ואחרת מבחינת איכויותיה (זכרי, נקבי, לא זה ולא זה). כול השלבים חשובים להתפתחות דרכים לחשיבה צלולה.

ירון מרגולין - מסע חשיבה על חופי הים השחור - ברטין

ירון מרגולין – מסע חשיבה על חופי הים השחור – ברטין

שלוש תקופות של התפתחות המחשבה באדם

מזהים שלוש תקופות של מחשבה באדם ויש המכנים את המחשבה תבונה. התבונה הראשונה, התבונה השנייה וסופייה.
התבונה הראשונה נשענת על חמשת החושים, תלויה בחוסן הגוף ובבריאותו.
במרחב התבונה הראשונה נקשרת היכולת לאחוז, כבר בגיל הינקות, במידע שנקשר בתפיסה הרכושנית (׳זה שלי׳). תחושת הבטחון בשלב מאוחר יותר, נסמכת עליה ועל הרכוש המופשט בשלב הבגרות, הוא כסף ותחושת אמון בדמויות נאמנות.
ראיית ה״יש״ים והמשגתם, קריאת השמות ומיון ה״יש״ים למחלקות מסייעת להתפתחות התבונה הראשונה ויוצרים בה את מה שמכנים ׳רשת לוגית׳.
ה״יש״ מתבשר לאדם על-ידי אוסף חוויות שונות. ה״אני״ רואה חפץ, שומע את קולו, נוגע בו או מלטף אותו גם מריח אותו ומוציא מחוויותיו, חוויות של החושים, מסקנות לגבי קיומו וממיין אותו: זהו צמח, בעל-חיים, טיפוס שנמצא לפני או אדם זה ולא אחר. התחושה של העצם (ה״יש״) נקלטת בגוף ומקבלת בשכל אורח חיים חדש ושונה לגמרי. היא המושג.

לפני שאנו ממשיגים "שולחן", אנו עוברים תהליך מסוים. אנו נוגעים בו, מלטפים אותו, מתקרבים אליו, מכינים עליו שיעורי-בית וכד' ורק אחר-כך אנו מסיקים שהוא נמצא וממשיגים אותו: "שולחן". הפילוסופים מכנים חוויות אלו בשם "פרספקטיבה" ואומרים שהתפיסה היא בהכרתנו. את הפרספקטיבות השונות שבהן מופיע החפץ והקיום שלו ממשיגים: קו, שולחן, בן-אדם וכד'. ההמשגות הללו הן רק ביטוי לאיחוד, הרכבה או סיכום של כל הפרספקטיבות הללו. סיכומן ומיונן מכנים כיום: ״רשת לוגית״. בהמשך מכלול הפרספקטיבה שמוינו ברשת לוגית מפתחות וכושר המיון של המידע, שסווג למונחים, ל״יש״ים מופשטים ומוחשיים (עצמים), טובים ורעים, גורמי עונג וצער, יפים או מכוערים, רווח והפסד וכן נכונים ושקריים מזרז תהליכי קבלת החלטות נכונות או לקיחת אחריות.
בעזרת רשת הצרופים הלוגית, שמתפתחת במרחב החושב, מתקצרים תהליכי מחשבה ומתאפשר תהליך מהיר של הסקת מסקנות, הגעה להכרעות והחלטות כולל לקיחת אחריות.
הפרספקטיבות הרחבות והרשת הלוגית המפותחת מסייעות למעבר לשימוש ב׳תבונה השנייה׳ (גילאי ה 38-40) ולסופייה (מכונה גם מטיס התבונה השלישית נקשרת בגיל 55 אצל הגברים וגיל 58 אצל הנשים).

הכוח האמפתי הוא כוח מולד ב"אני" ומשמש את התינוק ומסייע לו בקליטת הבעת רגשות וזיהויים בתהליכי התפתחות מערכת יחסיו הראשונה עם הדמויות בסביבתו.

האמפתייה היא אופן או כוח היכולת לחדור ולהיצמד לתוך מרחב של רגשות באדם אחר (ב"אתה", בעיקר באם) ולקלוט את רחשי הלב שלו/ה, דפוסים פנים-נפשיים, ומחזורי נפש פנימיים בלי אמצעים נוספים (בלי להשתמש בתבונה הראשונה, שנשענת על החושים).
הכוח האמפתי שולט בשמונת החודשים הראשונים לחיי התינוק ומשמש להתפתחות המחשבה השנייה, שראיית המעמקים במרכזה ונושא מאמרי.

ירון מרגולין - בשעת טיפול - יולי 2014

ירון מרגולין – בשעת טיפול – יולי 2014

נקודת ההתחלה

חיץ של הפרדה – החל מכניסתו של האדם (התינוק) לחודש השמיני לחייו = הוא מתחיל לבנות חיץ הפרדה בינו ובין האחר. חמשת החושים מתפתחים וכוחה של האמפתיה יורד, במקביל להתפתחותם. החיץ מסייע בהגדרת נפרדותו מהאם ותהליך היווצרות ראיית המעמקים מתחיל.

ארבעה חודשים מאוחר יותר, ה"אני" מגיע לגיל 12 חודשים. ומתחיל לראות את המרחב כולו: הכולל מבחינתו ארבעה מרחבים: 1. מרחב ה"אני", 2. מרחב ה"אתה" (אמא, אבא), 3. מרחב המציאות (החדר שלי, הבית שלנו, אור, חושך, עץ) ו – 4. מרחב של מערכות יחסים שונות: מרחב מורכב וההבחנה בין חלקיו מתפתחת ומלמדת שהרשת הלוגית ב"אני החושב" הצעיר החלה להתפתח. מרחב המציאות שמוספר למעלה 4. כולל את מערכת יחסיו עם "אתה" אחר ("אני"-"אתה"), מערכת יחסים של ה"אתה" במרחב ה"אתה" מופיע ברבים "אתם": אמא-אבא, סבא וסבתא אמא-סבא וסבתא וכו'.

הוא מתבונן, קולט בעזרת הכוח האמפתי ותופס שמרחב מערכות היחסים של ה"אתם" קיימת מבחינתו מערכת משמעותית לחייו: אפשר להרוויח מקיומה וגם להפסיד, אבל לא ברור לו עדיין, אם הוא חלק ממנה או שהיא המשך שלו עצמו.

בתוך המרחב של מערכת היחסים נמצאת גם מערכת היחסים שלו עם מרחב המציאות וה״יש״ים שבה נמצא החדר שלו: "אני" והחדר שלי, "אני" והחדר שלהם אני ורכושי (צעצועים, עגלת תינוקות, מוצץ ומטפחת) וגם כאן הוא מזהה רווח והפסד.

ניסיון חיים

מגיל 12 חודשים ה״אני״ נותן למרחב מערכת היחסים (4.) משמעות חדשה. ״הוא/היא (אמא) מעדיף/פה שאני אחייך לסבתא… ואם אנהג לפי העדפתו/ה זו אקבל ממנה את … שגורם לי הנאה. משמעות שנסמכת כבר גם על ניסיון חיים.

שיחות על אהבה

ה"אני החושב" ככל שיהיה צעיר, כשמלאה לו שנה אחת, הוא פועל ומשתלב בזרם המחשבה הכללית – כלומר משתלב ופועל בשטף המחשבה של העולם. העולם חושב: זהו מונח יסוד במשנת קונסטנטין ברונר. קונסטנטין ברונר בא להסביר קיום מרחב של תוכן. כבר בימי הרנסנס החלו הפילוסופים לנסות להבין מה מכיל החפץ או ה"יש" שזז באופן עצמאי. האם ה"יש" שזז ממקום למקום, משתנה רק מבחינת המקום שבו הוא נמצא (שינוי ביחס לעולם) או שהוא משתנה גם מבחינת התוכן שלו ואם כן, האם התוכן שלו תנועי. לסיכום: האם היש הנע מכיל תוכן תנועי. האם התוכן התנועי משתנה והוא שיוצר את התזוזה – שינוי מקום? התשובה הראשונה הייתה חיובית: "כן". תשובה זו התקבלה בהסתמך על המחשבה האפלטונית.

אפלטון התמקד בנושא מורכב ביותר התנועה (בדיאלוגים: פרמנידס, תאיטיטוס וטימאוס). כיום נושא זה נמצא בתחום התענינותם של אנשי הפיזיקה. הם חוקרי התנועה של ימנו, אפלטון הניח את היסודות לפיזיקה. הוא דיבר על שני סוגי תנועה: תזוזה ושינוי במהותמחשבה (התזוזה קשורה במכניקה ובשינוי מקום. שינוי המהות נקשר בתוכן ובסוג תנועה ששפינוזה זיהה כ"התפשטות" (שפינוזה, ברונר, עירוני) או כדברי אפלטון בטימאוס התוכן נקשר "באקראי, בלא סדר ובלא שיטה של טעם" (טימאוס, כתבי אפלטון, שוקן תשל"ה, 545 [42-43]) ראה/י גם פרמנידס [138-139] "בנועו ישתנה מקומו, או תשתנה מהותו, שאין מיני תנועה מלבד הללו" – פרמנידס, כתבי אפלטון, שוקן תשל"ה, 28, למעלה). המחשבה אם כן, נקשרת בתנועת ההתפשטות. האדם פועל במרחבה. מדובר ברשת של שינויים שהיא והוא עוברים ובגמילת שינויים בעולם התנועה הלא אוקלידי – כלומר זה פועל על זה ובחזרה – גמילות הדדית והתנועה היא תנועה של התוכן בלבד. תוכן נטול הגוף (תנועה ללא מעורבות של תזוזת מסה, כלומר אנרגיה, אור, התפשטות וחלל לא אוקלידי)

התוכן שבו אני מדבר כרגע חשוב להבנת התפתחות חוכמת המעמקים הוא גם רעיון יסודי בתורת השדות (מבית היוצר של הפיזיקה של הגרעין ונקשר בתבונה השנייה והלא אלימה – ראה להלן,): "מחשבת העולם" ובמשנת יהודה אברבנאל מכונה: "האהבה הכללית" היא תוכן. תוכן שמשתנה במהותו. יהודה אברבנאל כותב על האהבה הכללית בספרו "שיחות על אהבה" (Dialoghi di Amore), (ספר פופולארי שנכתב בערך בשנת 1051, ונכלל ברשימת הספרים האסורים מטעם האפיפיור. היה ראשון לזהות את קיומה של מה שאני מכנה ״התבונה השנייה״ – תנועה של תכנים. הפילוסוף היהודי הזה היה החלוץ הגדול). על-פי אברבנאל יש לעולם נפש ובגיל שנה, אני מזהה שיש לנו יכולת לחיות עמה בהרמוניה (עוד על כך ראה במבוא ל״יופי, מיתוסים ודמימות״).

״המחשבה הכללית״, מונח שטבע קונסטנטין ברונר וקידם בעזרתו את התפיסה של אברבנאל. המושג החדש העביר את הרעיון שנקשר בתוכן המשתנה של ה"יש" שזז ממקומו לתקופתנו ושימש בהבנת נושא התנע הזויתי, חוק שימור הסיבוב. מערכת סגורה של תנועה מקיימת בתוכה חוק לפיו היא שומרת על אנרגיית הסיבוב שבה, המחשבה הכללית מושג שסייע גם בהתפתחות ובהבנת תאוריית השדות.
גילוי נאות: הושפעתי רבות מתורות אלו ובבואי לעצב את המחול הבלתי תלוי כאמנות עצמאית ובךתי תלויה אמנות שבייסודה התנועה, היו אלו כנר לרגלי. במחקרי מחשבתי הגעתי למסקנה שריקוד הוא מערכת תנועתית סגורה ובכך הייתי למייסד אמנות המחול כאמנות חדשה ובלתי תלויה. עוד על כך ראה כאן.

קונסטנטין ברונר [נולד תחת השם אריה (ליאו) ורטהיימר נפטר לפני כ 140 שנים, ספרו החשוב נקרא "התורה על אנשים רוחניים ועל העם"].

המחשבה הכללית הוא מושג יסוד במשנת ברונר ובפסיכולוגיה המודרנית מייסודו של שפינוזה (אתיקה) וברונר נמנה על חסידיו. מושג זה (מחשבה כללית, אהבה) משמש בעבודתי בבואי לסייע לשיקום מערכת זוגית, בטיפול משפחתי וכן בשיקום ופיתוח מערכות יחסי עבודה במרחב הקרירה (גיל 26, ראה להלן,). המושג מזכיר את ״האהבה הכללית״ לאברבנאל, ונתפסת לדעתי במרחב החושב באמצעים אמפתיים כבר מגיל שנה.

 

בניית המבצר הראשון ששומר על רכושו

תפיסת הרכוש הולכת ומתפתחת ובגיל שנה ה"אני" מבדיל, בעזרת ראיית המעמקים בין הכלל והיחיד. בין שלו ובין שעומד להשיג ולהרוויח או להפסיד, משום שהוא עומד להילקח ממנו, בגין חמדנות ה"אתה".

האמפטייה מפתחת יכולת להתקרב ל״אתה הכללי״ ולהתחיל לחיות עמו/ה בהרמוניה, אבל גם לנבא מתי הוא חומד ומסכן את רכושו ולהפך מתי ידידותי ואפשר לסמוך עליו.

 

התקופה האנוכית

בתום השנה הראשונה ה״אני״ חש את תוכן הרגשות בעזרת הכוח האמפטי. ה"יש" הניכר בדרכו מקבל משמעות חדשה. משמעות שלא נסמכת עוד רק על הידוע ועל הרשת הלוגית שפיתח במרחב החשיבתי: ׳הכל כאן שלי, גם אושרה של אימי – שלי הוא׳, ואם ראיתי את זה או את זה ואת ההוא הרי ש"גם הם שלי". ועלי להגן על כך (כי יש מי שמפקפק בשיכות ה"זה שלי", רק שלי.

עשור האנוכיות וגן העדן התינוקי נפתח ומככב סביב התחושה שכל ה״יש״ הנקרה על דרכו שלו הוא.

בגיל 8 הוא נחבל ברגשי אשמה, שעה שמזהה צער סביבו וגם הוא נתפס כשלו – אז נכנס לגן העדן הילדי האישום הראשון וביחד עמו תפיסת מוסר שבאה למנוע את האשמה.

על רגשי האשמה הרחבתי במאמר על ״שש דרגות האשמה״ – ראה כאן.

מצד אחד תודעת רכוש, ומצד שני תודעה השרדותית וכשורי הגנה על הרכוש. בניית האחוזה, החומות או המבצר הראשון שומרים על רכושו.

המרחב של המציאות מתקבל בתודעתו וה׳זה שלי׳, מפתח תפיסה רכושנית שתשמש לו בעתיד ו"בניית המבצר הראשון" הוקם. הוא אחד מאמצעי היסוד שילוו אותו לאורך כל חייו.

התפיסה הרכושנית נקשרת בראיית המעמקים (זה שלי, ואל תיקח לי) אבל יש לו יכולת למסור את שלו לאחר. והיכולת למסור יש מרכושו נקשרת באמפתיה.

 

האמפתיה והכאב

 

בגיל שנה וחצי לערך וגם בגיל שנתיים האמפתיה תופסת את הכאב ואת היכולת להרגיעו. האמפטיה מתפתחת אז, ככוח עצמאי שמסייע ל"אני" להבדיל בין המתרחש בתוכו ובין המתרחש ב"אתה," בעיקר בינו לבין מרחב האם (ראה לעיל).

מחיצה – ה"אני" חוצץ בעזרת הכוח האמפתי, לעיתים גם פולש בעזרתו אל מרחבי הנפש שב״אתה״.

את הכאב אין הוא תופס עדיין. הכאב שלה, הוא הכאב שלי. וכשהיא או הוא או חבר שלו בוכים; הכאב מוחש, בגלל האמפתיה ככאביו שלו, אבל תפיסת המעמקים מסייעת לו והוא קולט שחפץ מחפציו אם יועברו לבעל הכאב, כאבו שלו ירגע.
החייץ בינו ל"אתה" מוקם. הוא חלק מחומת המבצר ובעזרת הכוח האמפתי נוצרת נפרדות בינו ל"אתה". הנפרדות הזו כואבת לו, אבל אין בכוחו למנוע אותה.

ראיית המעמקים מביאה אותו לזהות שההתרגשות הזו, הבכי הזה הם שלי. אבל הבכי ההוא הוא של אימא שלי, לא שלי, אני רק שומע אותה בוכה, אבל הבכי הזה שלה … והאמפתיה אומרת הבכי של אימא אבל הכאב הזה כואב לי, וראיית המעמקים אומרת אבל הבכי הזה הוא שלה אבל של מי באמת הכאב הוא עדיין לא יודע. יתכן שהוא רק שלי. לאמא אין כאב. רק לי יש כאב… אבל ניסיונו אומר לו: "אם אתן לה את הדובי שלי, או את הברבי שלי – היא תפסיק לבכות" … ואז ירווח לי והכאב שלי יעלם.

 

גיל 12

 

בגיל 12 שנים (12 – 13, ואצל הנערים 13-14), אני מזהה שלב חדש בהתפתחות הכוח האמפתי – וראיית המעמקים נקשרת במשיכה המינית, ב׳דמון האהבה׳ והיא שמסייעת ל״אני״ לצוד פרטנר לאהבתו הראשונה. ראיית המעמקים מאפשרת לו לקבל את הידיעה מה עליו לעשות כדי להצליח בכיבושיו את לב בן/ת הזוג המיוחל.

האמפטיה של תקופת ׳דמון האהבה׳ מאפשרת התבוננות חדשה, בעזרתה יודע אם יצר ב״אתה״ את הריגוש שייחל לייצר בו.

דמון האהבה

דמון האהבה הוא כוח ארוטי שמתפתח ב"אני" בסביבות גיל 12 ומתפקידו להעביר אותו מתקופת האנוכיות שבה חיי ב 12 השנים שקדמו להופעתו, אל התענינות בעולם ה״אתה״. עולם אחר משלו מרתק אותו והעניין מתחיל במשיכה מינית והסקרנות למתרחש ב״אתה״ מאוד חזקה. משמתפתח הכוח הארוטי: "דמון האהבה" הוא שולט בו עד כדי כך שהוא יכול לשכוח את עצמו מרוב התעניינות ב"את/ה".

ראיית המעמקים לא מוסברת. הוא לא חווה אותה כרעיון שכלי, אבל היא קיימת והודות לקיומה מצליח, כצייד, להניח את ראיית המעמקים הזו על חיצי האמפתיה ובעזרתן לחדור אל עולם אחר ושונה משלו. לראשונה הכוח האמפטי לא נקשר בחייו עם סבלות הזולת. להפך הוא מחפש לענג אותו, לרגש אותו ואם אפשר גם להביא אותו לאקסטאזה של הנאה.

הוא נכנס אל המרחב החדש שהוא זר לו. הכוח המסקרן מסייע לו, המשיכה המינית ממקדת אותו אל המטרה ונותנת לו יכולת התמדה.

האמפטייה היא כוח מולד ותמיד עמדה לרשותו במשימה כזו, אבל, בעזרת ראיית המעמקים הוא מתגבר על קשיי התרבות ועל חוסר שפה ומתחיל לפלרטט, בעייה, כדי לממש את המשיכה המינית, לא די בסקרנות, גם בכוח הרצון וההתמדה שהתפתחו ועומדים לרשותו, הוא נדרש לתחכום ושוב פעם ראיית המעמקים מושיעה אותו.

הוא/היא רק בני 12 וכבר הם מגלים ארץ חדשה, בעזרת ראיית המעמקים שמתפתחת ה״אני״ עובר מעבר לחומה, מעבר לחפיר וגם קופץ אל מעבר לכמה דעות קדומות, והכל בכדי לכבוש ולהגיע אל העולם החדש. ומה שמדהים, הוא שה״אני״ משכיל להתנהל בו כבשלו ולגרום לו הנאה רבה.

ראה גם מאמרי עלל שתי שפות: זכר ונקבה למימוש זוגיות וקשרי אהבה.

בגיל 12 שנים אני מזהה שלב חדש בהתפתחות הכוח האמפתי – וראיית המעמקים היא שמסייעת ל״אני״ לצוד פרטנר לאהבתו הראשונה ומביאה אותו לדעת, להתנסות במה שמענג אותו/ה. ראיית המעמקים היא שנותנת לו את הידיעה מה עליו לעשות כדי להצליח בכיבושיו את לב בן/ת הזוג המיוחל וההוכחה שצלח בהתרצות ה״אתה״ אל חיזוריו והתענגותו מהם.

האמפתיה של תקופת ׳דמון האהבה׳ מאפשרת התבוננות חדשה, בעזרתה יודע אם יצר ב״אתה״ את הריגוש שייחל לייצר בו.

בראיית המעמקים תמונה היכולת לזהות ולדלות ממרחב הנפש המורכב והזר שבאחר/ת מה באמת דרוש, כדי לפתות אותו/ה, כדי לאפשר לו/ה קרבה פיזית אל מרחביו/ה. ולהפוך את הידיעה שקלט ובעזרת הכוח הפועל והמתכנן להפוך אותה למשימת הביצוע ולחוויה עמוקה של הנאה.

תשובה לשאלות בנושא זה: הרצון לשנות את הפרטנר שכיח בתקופתנו, אבל אין הוא ביטוי למערכת תקינה של התפתחות ״ראיית המעמקים״. נהפוך הוא.
ברצון לשנות את ה״אתה״ (למטרת נוחות המשך קשרי איתו בעתיד), נובע מדמימה בתקופה האנוכיות 0 – 12 שמכונה תקופת גיל גן העדן הילדי, והעדר מעבר תקין אל תקופת ״דמון האהבה״.

לשאלות וקביעת תור לפגישת ייעוץ

 

הכניסה לטרקלין

 

בגיל 21 מסייעת האמפתיה להיכנס לטרקלין, לחוות אותו, להתנהל בו ולא להיכנע לגחמותיו אלא להטביע בו חותם.

הסבר קצר:

אנשים רבים מחפשים את המפתח לדלת הטרקלין, בו מתרחש האירוע האמיתי ושם הנכבדים וקובעי המדיניות.

איש הקשר יכול לארגן לכם פגישה, ראיון עבודה, הלוואה, עסקה או הזדמנות פיננסית אחרת. אבל רק בעזרת ראיית המעמקים תדעו להתנהל שם כבן בית ולהתביע חותם לאחר שדלתכם נפתחה.

אחת הדוגמאות הטובות לכך היא נערה זרה מאיטליה שכבשה בחוכמת ראיית המעמקים שלה את צרפת. הדוגמא הרעה ביותר נערה שראשה הוסר שלוש שנים לאחר שהצליחה לפתוח את דלת הטרקלין החשוב של אנגליה. אן בוליין שמה.

נתחיל בדוגמא הגרועה יותר.

 

אן בוליין

אן בוליין

האישה שפתחה את דלתות הטרקלין בגיל 20 ויצאה ממנו בלי ראש

אן בוליין (Anne Boleyn; ‏שנולדה כנראה בשנת 1507 – 19 במאי 1536) ונענתה לחיזוריו של מלך אנגליה הנרי ה 8 בערך בשנת 1527, הייתה בת 20, את לימודי החצר למדה בצרפת, כשהגיעה לשם עם אביה (סר תומאס בוליין) שמונה ב-1519 לשגריר בצרפת. אן התלוותה אליו לצרפת ונכנסה שם לשירותה של מלכת צרפת, קלוד מי שהייתה אשתו של המלך פרנסואה הראשון. היא נשארה בחצר המלוכה הצרפתית, והשלימה את לימודיה בשפה הצרפתית, התרבות ומנהגי הנימוס הצרפתיים עד לשנת 1522, בה נצטוותה על ידי אביה לשוב לאנגליה.

מששבה אן לאנגליה, טרם התפתחה אצלה, בגלל גילה הצעיר, ראיית המעמקים שנקשרת בכניסה לטרקלין, נושא פרק זה במאמרי ״ראיית המעמקים״.

הערה: מעבר מארץ לארץ בגיל החברתי, גיל המעבר לאנגליה מצרפת של אן בוליין מוגדר בדרך כלל כטראומה מעקבת. כך תהליך ההתפתחות הנפשית מתדומם ומתעקבת עוד יותר התפתחות עמוקה בנפש האדם. החסרון בשלב התפתחות ראיית המעמקים של גיל 21 המכונה ״הכניסה לטרקלין״ הובלט בחיי התפתחות נפשה של גברת בוליין הצעירה וזו אולי הסיבה שנשארה בגללה בלי ראשה במערכה האחרונה.

אן לא הוגדרה כלל כאישה יפה, מששבה אל חצר המלוכה של אנגליה, אבל בכחמתה, גם אם לא נכנסה לטרקלין עצמו, הרי שללא ספק, היא פתחה לרווחה את כל דלתות החברה הגבוהה שהסתובבה בו.

הצעירה המדוברת, נכנסה לשירותה של מלכת אנגליה קתרין מאראגון אשתו הראשונה והאהובה של הנרי ה -8. בוליין הייתה כהה ורזה מאוד, בהחלט לא יפיפיה, ובכל זאת היא כבשה את הלבבות, רוצה לומר שגם מנהגיה הצרפתיים, או נכון יותר לומר: חכמת ה"שיק" (Chique) הנשי שרכשה בחצר המלכות הצרפתית, היא שכבשה הפעם את לבבות האנגלים. כשיש שיק, כך מסתבר אפשר לכבוש אפילו לב של מלך נשוי באהבה, אם את לא יפיפייה כדאי שיהיה לך שיק אומר סיפורה של אן. אן השתלבה בארמון, באגף של המלכה (אשתו הראשונה של הנרי השמיני מלך אנגליה, נסיכת ספרד קתרין, שהייתה קתולית ובתו של מי שגירש את יהודי ספרד מספרד – המלך פרננדו השני.) אן הייתה לאחת הנשים הנערצות ביותר בחצר המלוכה האנגלית, בעזרת השיק הצרפתי, כמובן. ואולי סודו של ה״שיק״ בכך שבשנת 1527 – 5 שנים לאחר שובה מצרפת, עדיין אן הייתה בתולה ועמדה בסירובה לממש את הקשר בינה והנרי ה 8 – המלך התאוותן שבעל יום אחר יום ובמשך כמה שנים, את אחותה הבוגרת של אן – מרי נאחז בחכתה והמתין.
הסרט ״אן של אלף הימים״ – על-פי המחזה מאת מקסוול אנדרסון, שהועלה בברודוויי בכיכובו של רקס הריסון ב-1948, מתאר נפלא את חוכמתה של האישה הצעירה אן בוליין. בסרט השחקנית ז'נבייב בוז'ולד מככבת בתפקיד אן בוליין – ראה כאן.

נחזור אל הטרקלין ואל אן הצעירה שעומדת בפתחו. בהחלט צעירה ששלטה בחוכמת השיק הנשי אותו רכשה בצרפת ובעזרתו כבשה את לב המלך ועוררה בו את כל התשוקה האפשרית וכיוונה אותה למטרה אחת – נשואין והכתרתה למלכה, בעוד היא עצמה משתעשעת ושומרת על בתוליה.

אן בוליין פתחה את דלת הטרקלין לרווחה. למענה סילק המלך את אשתו הראשונה, קתרין מאראגון – אשר באגף שלה היא התבססה מששבה מצרפת לאנגליה, כאחת מבנות לווייתה של המלכה קתרין. המלך רצה להתגרש מקתרין למענה, אבל לשם כך היה עליו להיכנס להליך ביטול נישואיו מול האפיפיור שהתנגד לגרושין – מהלך שהתמשך זמן רב. סירובו המתמשך של האפיפיור לאשר את הגירושין הללו, היוו למעשה את הרקע ליצירת הכנסייה האנגליקנית, שהמלך עומד בראשה.

בוליין החליטה לקחת סיכון ולאבד את נשקה הגדול בעוררות המלך, לממש את הקשר עם הנרי ובקיץ 1532, כשבע שנים לאחר שמערכת היחסים ביניהם החלה, היא נכנסה ערומה לגמרי למיטתו. לאחר מכן העניק לה הנרי את התואר המרקיז מפמברוק בזכות עצמה, על מנת להבטיח את מעמדה והונה העתידי במקרה וימות לפני שיוכל לשאת אותה לאשה.

בחורף 1532-1533 היא הרתה את אליזבט הראשונה שנחשבת לאחת מגדולי שליטי אנגליה, הודות לפריחה שזכתה לה ממלכתה בעת שלטונה‏. תקופת שלטונה נקראת העידן האליזבתני.

ההיריון של אן הביא לזרוז הליכי נישואיהם ובינואר 1533 הם נישאו בסתר. ביוני 1533 הוכתרה אן כמלכת אנגליה, בהיותה בחודש השישי להריונה. ב-7 בספטמבר 1533 ילדה אן את בתם, אליזבת. ומרגע זה וכמעט מיד לאחר נישואיהם סר חינה בעיני הנרי, אפשר לומר שחוכמת הכניסה לטרקלין לא עמדה לה למעט שלבו הראשון פתיחת דלתותיו והסתודדות בפרוזדור המוביל אליו. היא לא הצליחה להלהיב מחדש את האהבה של המלך אליה גם ההערכה שחש המלך כלפיה החלה נודדת לכיוון נשים אחרות. ושלוש שנים לאחר מכן היא הוצאה להורג באשמת שווא ובניהן שהזינה שדים שבאו למיטתה ושהיא זונה באופן כללי. הנרי זכר לה טובה והכיר תודה על שנים של שירות נאמן שנתנה לו, וויתר על שריפתה על המוקד כנדרש והסכים שרק יערפו את ראשה.

באותן שנים רוב הלהבים היו קהים והמוציא להורג היה נאלץ להכות כמה פעמים כדי לנתק את הראש מהגוף. אן, שהייתה מודעת לעובדה הנוראה הזו, דאגה שאת ראשה ינתק מומחה צרפתי לחרבות. היא המתינה שלושה ימים בכלאה בשל עיקובים בהגעתו אך נותרה אצילית וכשעלתה לבמה, ביקשה מהקהל המשולהב להישאר נאמן למלך.

ראיית המעמקים התפתחה אם כי באיחור רב, גם בנפשה המופסדת של אן. היא איבדה את חייה אך השכילה בחוכמה, ושליטה בכללי הטרקלין לדאוג לבתה והחתימה את המלך הנרי ה – 8 על מסמך הכתרת הנסיכה אליזבת ליורשת העצר של אנגליה.

שאטו דה שנונסו

שאטו דה שנונסו

שאטו דה שנונסו

הטרקלין הנודע בהיסטוריה ללא ספק נוהל ביד רמה בעמק הלואר על-ידי בחורה איטלקית: שאטו דה שנונסו (Chenunceau). שם בארמון היפה ביותר בעמק שבלב צרפת, החל משנת 1559 התפתח לב העיניינים של צרפת. אלמנת המלך הצרפתי, הוד רוממותה קתרין דה מדיצ'י Catherine de Medici, ילידת איטליה, הקתולית (בהבדל מהמוזכרת למעלה קתרין גם היא קתולית אבל בת ספרד), נכנסה אל הטרקלין ברגל ימין ועל נעל עקב גבוהה (ראה להלן,) נראה שלקתרין מאיטליה הייתה ראיית מעמקים משופרת כזו שמתפתחת בגיל 21 – אם הכל מתנהל כשורה והיא הבינה שבידוד בארץ זרה כצרפת שלא אוהבת זרים מסוכן לבטחונה של האלמנה, אבל בידור טוב יכול לקרב אותה אל כלל החברה ובידור מעולה ויקר במיוחד יקרב אותה גם אל הקצה העליון של הפירמידה. הצעירה אפשרה לראיית המעמקים להוביל אותה ולפתח בה יכולות וכשורי טרקלין שאפשרו לה לנהל את צרפת במשך שנים רבות ואפילו להוריש אותה לביתה.

בתחום התככים והמזימות מנכסים לה את טבח ליל ברתולומאוס הקדוש (Massacre de la Saint-Barthélemy) הוא כינוי לטבח שביצעו הקתולים הצרפתים בהוגנוטים (פרוטסטנטים צרפתים) ב-24 באוגוסט 1572.

טבח ליל ברתולומאוס הקדוש היה אחד משיאיה של מלחמת הדת בין הקתולים וההוגנוטים (אלו שתמכו בפרוטסטאנטים הצרפתים) שהתרחשה בצרפת בין השנים 1595-1562, המלחמה התחילה בשל פרישתם של אלפים מדרכי עבודת האלוהים בשיטה הקתוליות בצרפת, לאחר שנמשכו אחר התורות הפרוטסטנטיות בהשפעת ז'אן קלווין. התהליך הזה עורר זעם רב.

הטבח של ליל ברתולומאוס הקדוש (היה תוצאה של מתיחות שהצטברה בקרב אצילים קתולים ופרוטסטנטים במשך עשר שנים, מאז תחילת מלחמות הדת בצרפת ב-1562. הוא שיקף את המתיחות בין ממלכת צרפת לבין זו של ספרד ואת המרד נגד ספרד בארצות השפלה. הוא היה גם תוצאה של היריבות בין בית גיז לבין זה של מונמורנסי. הרקע לטרגדיה זו מורכב, אבל כיום רווחת הדעה שבין הנושאים באחריות למאורע זה היו קתרין דה מדיצ'י ובנה המלך שארל התשיעי שנשלט למעשה על ידה.

תחילה היא נכסה לעצמה את הארמון המפואר בעמק הלואר והפכה את השאטו דה שנונסו למעון החביב עליה. בהמשך הפיקה ארועי ראווה נוצצים לפתות באמצעותם את נערי החצר ומחפשי הריגושים וכדרך אגב החלה מייסדת את הבאלט הקלאסי בצרפת. היא דאגה לפיתוח הגנים היפהפיים של הארמון שבעמק הלואר, והשתמשה במעצבי גן גאונים. הגנים קיימים לתפארת עד היום ומהוים מוקד תיירותי. אבל העיקר היו החגיגות המפוארות ששימשו אמצעי לצאת מבידוד ולכבוש מעמד כלומר את צמרת צרפת ולנהל אותה באמצעות כיבוש כל הלבבות ובמכה אחת. שיטה דומה שימשה בשנות העשרים של המאה ה – 19 את הברון גימס דה רוטשילד. הוא היה עשיר, אבל יהודי-גרמני צרוף שמבטיח בידוד שהמשכו העדר קשרים, העדר השפעה ובעצם סכנה להתפתחות העסקים בהמשך הזמן ובוודאי שלאורך הדורות. נדבנות התאימה לישראל – לא לצרפת, להיכנס לפוליטיקה, אם אתה מצליח זה יכול לסייע אבל לתקופות קצרות – הטרקלין: חוכמת הטרקלין וסיוע כפטרון לאמנים שרכש למעשה כדי שיסתובבו כל שבוע במסיבות הפאר שלו לצד השף הנודע מארי-אנטואן קארם (Marie Antonin Carême) המייסד של המטבח הגבוה (Haute Cuisine) השפעתו מגעת עד ימינו, שפים שוקדים על לימוד ספריו ומכנים אותו "שף המלכים ומלך השפים".
בין האמנים שלו היו שופן, רוסיני, היינה, בלזק והצייר דלקרואה.

קתרין פעלה בתחומים רבים של ״כיבוש הלבבות״ ובאי הטרקלין המשועממים ומחפשי הריגוש לא יכלו עוד להרשות לעצמם שלא להילחם על ההזמנה לטרקלין שלה. טובי המעצבים והאופים שימשו אותה. בשנת 1533 נכנסה גם האופנה והשתלבה במטרותיה. קתרין דה מדיצ׳י המציאה את נעל העקב הראשונה. היא הנחתה את הסנדלר שלה (כנראה בהשראת נעלי הנשים מונציה שנעלו נעליים בעלות סוליות שעם בעובי של למעלה מ 20 ס״מ), לשים טריזים עשויים מפקקי שעם מתחת לעקביה על מנת להגביה את חלקן האחורי. סגנון נעל על עקב שהייתה מיד לצו האופנה.

באותה הזדמנות המציאה המלכה גם את ההפרדה בין נעל ימין לנעל שמאל מכיוון שהעקב דרש נעל שונה מעט לכל רגל (נעליים שונות לכל רגל המשיכו להיות לא פופלריות במשך מאות שנים ובארה”ב עד אמצע המאה ה – 19 רוב הגברים והנשים נעלו נעליים ללא הפרדה בין נעל ימין לנעל שמאל).

מופע הזיקוקים הראשון בהיסטוריה הצרפתית התקיים בשנת 1560 גם הוא היה המצאה שלה. היא הדליקה את שמי שאטו דה שנונסו, בעזרתו ומי יודע כמה מזימות רקחה כשהכל התבוננו אל השמיים שהאירה.

בארמון טווילרי, Palais des Tuileries) שנהרס בשריפה ב-1871 ולא נבנה בשנית וגני טווילרי שהקימה סביבם נשארו עדים לתפארתה עד היום, שימשו מקום להפקת ׳באלט השגרירים הפולנים' Polonais Ballet aux ambassadeurs" (אוגוסט 1573) הנודע. ריקוד שהיה באותם ימים חלק מחגיגות שערכה לכבוד חתונת בנה הנסיך הנרי ה – 3 לנסיכת פולין, מרגרט דה לה ריין.

אחד השיאים של חיי הטרקלין שלה ארעו בטרקלין של ארמון הלובר, באולם הגדול של ה-Petit Bourbon Palace הפיקה קתרין את ה׳באלט קומיק דה לה ריין' בפני 10000 איש ואחד מרגעיו היפים היה בכניסתה לבמה של המלכה לואיז ובנות לווייתה בכרכרה מוזהבת שהתיזה מים לכל עבר בדומה למזרקה. סביבה חגו סירנות ואלי ים – טריטונים כשהם מפזזים ושרים ומנגנים למלכתם.

המוזמנים ישבו בשלושה צדדים של האולם ובסיום הבאלט הם לקחו חלק בהרקדה המונית, שנמשכה עד אור הבקר. אגב, ההפקה כאן עלתה 5.3 מיליון מטבעות זהב של פרנק צרפתי. את הטרקלין קתרין ידעה להנהיג והשתמשה לשם כך בכסף רב, בדמיון, וביועצים איטלקיים מאוד חכמים. היא השתמשה גם באמנות הבאלט וניצלה את הריקודים ואת הרקדנים (בעיקר את הרקדניות) לריגושים של באי המסיבות שארגנה ובעזרת כל אלו הייתה להמלכה של צרפת, למרות שנולדה בבית מדיצ'י שממזרח ומי שמלך בפועל היו 4 מלכים ממין זכר: הראשון בעלה ואחריו שלושה נסיכים, שילדיה.

בתולדות הריקוד מחולות החצר שלה נקראו ב"אלט דקור", והומשגו על-ידי ״באלט הליבה״ במאמרי לאתר הריקוד של ישראל IsraelDance, אני מכנה אותם באלט שהלב במרכזו ״באלט הליבה״ בשל יכולתם להתנהל סביב נושא אחד מרכזי ולסובב סביבו את כל הדמויות הנוכחות על הבמה. הרעיון המרכזי, היה מהפכני באותה תקופה וגם כיום רק גדולי הכוריאוגרפים מסוגלים לעמוד באתגר שהוא דורש. נושא מרכזי שולט ומאציל בהחלט משקף את ראיית המעמקים והאופן שנחשפה בדרכי התנהלותה של קתרין דה מדיצ׳י בטרקלין הצרפתי. עד למחול הליבה הראשון בטרקלין של קתרין דה מדיצ׳י הוצגו מופעי ריקודים שנשאו שמות דוגמת 'מגיני גן העדן' (paradis du Defense), שמות שהיוו רקע ואוירה כללית בלבד ליצירה ולא חייבו ליצור רצף הגיוני, זרימה בחלל או משהו ספציפי – להפך, הם אפשרו להעלות על הבמה קטעי מחול לצד קטעי מוזיקה, דקלום ושירה והכל כמעט שרירותי וללא שפה אחת משותפת, כנדרש ממי שהגיע לבגרות של גיל 21 ורוצה להיכנס לטרקלין, ולהתנהל בו, גם לצאת ממנו עם ראשו.
הגחמות והאחיזה בתזזיתיות או בריגושיות היא אמצעי לשלוט בבאי הטרקלין ולצוד אותם בחכה, כפי שצדה אן בוליין את מלך אנגליה. קתרין שייכת למעטים שיודעים לפזר באמצעות ראוותנות הטרקלין את שיקולי הדעת בעזרת ריגושים והנאות אלה, היא עצמה נותרה, כל העת, מגובש עם עצמה וחתורת מטרה. כך האדם מתפנה לנהל את הטרקלין ולהטביע בו את חותמו ובמקרה דנן את חותמה.

 

Catherine de Medici

Catherine de Medici

נחזור לטרקלין

כשהתאלמנה קתרין דה מדיצ'י (מבעלה הנרי השני מלך צרפת) היא הצליחה לשמור על כוחה, הודות לחוכמה שרכשה על התנהלות בטרקלין, מאחורי הקלעים ובשעשועי הפוליטיקה. ללא ספק האישה הזרה, לבית מדיצ׳י שהגיע לצרפת כשמלאו לה 14 שנים בלבד, שלטה ביד רמה ולעיתים באכזריות על משפחתה ועל צרפת (הוריה הדוכסים מאורבינו (אמה הנסיכה הצרפתייה מדלין באה מבית בורבון ואביה הוא הדוכס לורנצ'ו ה-2 דוכס אורבינו מבית מדיצ'י, נכדו של לורנצו "המפואר" והיא גדלה באיטליה וממנה הביאה את תרבות הריקודים וחגיגות הטרקלין גם את אמונתה הקאתולית).
בעזרת יכולתה לחדור אל הטרקלין ולהבין את אופן התנהלותו, רגשותיו הגועשים, בכלל זה גם את צרכי האנשים הנכנסים ויוצאים בו, עמדה האיטלקיה בראש הפירמידה של צרפת. היא הייתה הלב, ועל-פיה נשק דבר. שלושת בניה הנסיכים (פרנסיס ה- 2 ולאחר מכן גם צ'ארלס ה-9 והנרי ה-3) הוכתרו בזה אחר זה למלכי צרפת, אבל מי ששולט בטרקלין שלט בצרפת כולה וזו הייתה האם, האלמנה, המלכה שהקריבה את כל מה שהכירה ואף השיאה את בתה מרגריט דה ולואה, לאנרי מלך נווארה ההוגנוטי (שתמך בפרוטסטנטים. והיה לימים אנרי הרביעי מלך צרפת והבת שלה למלכה). לרשותה של קתרין עמדה תמיכה איתנה של ראיית מעמקים במיטבה.

 

בלגיוז'וסו מלך הטרקלין של צרפת

דוגמא נוספת לראיית מעמקים מוצלחת הייתה בודאי לכוריאוגראף של המלכה קתרין, בוז'וייה דה באלצר – ?155 Beaujoyeulx Balthasar de במקור בלגיוז'וסו Baldassare di Belgiojoso. גם האמן של חצר בית המלכה היה למעשה זר.
בוז'ויה נולד באטליה והתחיל את הקרירה שלו בכלל ככנר וכמלחין. לפריז הוא הגיע ב – 1555 עם קבוצת כנרים. עד מהרה הוא גילה כישורים יוצאי דופן בשפת הטרקלין ובאמצעות אמנות הריקוד פיתח קרירה מטאורית של כוריאוגרף (באלט מאסטר).
בוז'וייה היה איש חצר נבון, פיקח ובעל דמיון רב. בעזרת ראיית-מעמקים משובחת קלט במהירות כישרי חצר ושפה ודיאלוג גם פלירטוט בזמן הנכון ובדרכים ההולמות והשאר כנאמר: הסטוריה או חומר לסרט מרגש בו תככב בודאי בסצנת הסיום ההפקה של הבאלט שיצר ב – 15 לאוקטובר 1581, 'באלט קומיק דה לה ריין' "Reine la de Comique Ballet" שהיה באלט מהפכני וראשון המחולות מסוג 'באלט דה קור' (בצרפתית והוא מחול הליבה).

דוגמא נוסף לחוכמה אדירה ושימוש מבריק של ראיית המעמקים נמצא בתנ״ך במיתוס יוסף בעל כתונת הפסים. בא לידי ביטוי ביכולת בלתי רגילה של אדם להרים עצמו ממעמקי תא האסורים – לצאת מבית הכלא המצרי ולהגיע אל מעמד רם ולשמש בו למעשה האיש החזק והשליט בפועל העומד מאחורי הקלעים של פרעה מלך מצריים שפועל בפועל על הבמה המרכזית של העת העתיקה. יתכן גם שנגן הנבל, רעה הצאן התמים מבית לחם – דוד לימים דוד המלך דומה ליוסף ביכולתו לראות למעמקים.

צילום של נעמה יוסטין

צילום של נעמה יוסטין

המפתח אל הקסם

 

בגיל 21 ה״אני״ מבקש להשיג כלים ודרכים ואמצעים אמתיים שייסיעו לו לעבור אל מעבר לחיץ שנוצר בין ה"אני" לידע שקיבל ורכש מה"אתה". הוא שואף לכבוש אותו בקסמיו. אבל מה הוא סוד הקסם אין הוא יודע. הוא מוקסם ומקסים ודורש להגיע אל המפתח של הקסם, אל הידע, אל שורש העניין, אל הסוד. ולשם כך ראיית המעמקים מכוונת אותו וחושפת בפניו מה קסום בעיני באי הטרקלין של תקופתו ואת הקסום להם ביותר הוא מאמץ אל ליבו כאיש חצר נבון.

Frederic Auguste Bartholdi - The Statue of Liberty

Frederic Auguste Bartholdi – The Statue of Liberty

 

אני רוצה להשפיע – גיל 26

 

החל מכניסתו לחודש השמיני לחייו ועד לסוף תקופת גיל 21 (לקראת גיל 26) נוכחותו של ה״אני״ קודמת לכל, אבל אין לו השפעה על פני הדברים עצמם ולא על התנהלותם. הוא לא שייך לחבורה שקובעת את המדיניות ומובילה את התפתחות הדברים. ה״אני״ רק חיי סביב עצמו וחש כמי שהעולם סובב אותו ובגיל 26 הנושא של קביעת הגורל והטבעת חותם מתחיל לסקרן אותו.

האמפטייה מסייעת, ועוזרת ל׳רצון לקריירה משלי׳ להתפתח בגיל 26 על ידי הרחבת תפיסותיו את מרחב העבודה.

היכולת האדירה שבראיית מעמקים, מאפשרת לו מעתה, במבט אחד חפוז לרדת למעמקי מרחב העיסוק ולנפץ לרסיסים את כל תפיסות המוסר, והחיזור, והתרבות של הטרקלין, גם את יסודות האדיבות שהכיר ומרגע שהוא מזהה מה מותר ומה אסור במרחב העסקי ה״אני״ מאמץ אותו אל כישוריו החדשים, ומאפשר להם להתפתח בעזרת הזרות החדשה.

טוב הלב הנערי נותר מאחור וה״אני״ נכון לחצוץ בין המוכר למטרות חברתיות וקידום בחלל בית-הספר, זוגיות או התא המשפחתי, כדי להשאירו מאחור, על-מנת להתפנות למשימה הקשה: להכשיר את עצמו לניהול קריירה תקין.

בגיל 26 ה״אני״ מבין שאיש הקריירה ואיש העסקים פיתחו אופי מותאם למטרתם: תובנה קרייריסטית/עסקית, מחשבה אסטרטגית קרייריסטית/עסקית הולמת, ובעזרת כשורי החיים שרכשו בסיוע תובנות אלו, והודות לשימוש נכון בהן, הם הצליחו להשאיר את חותמם על המרחב של מקום העבודה שלהם. הם הצילחו להשפיע על מרחב העסק שלהם או העסק בו הם מתפתחים.
משימתו החדשה יוצאת לדרך, מרגע שראיית המעמקים תופסת שיש דרך להשפיע על התנהלות הדברים. היא מאפשרת לו, בהדרגה, לפתח כישורי חיים והעדפות חדשות שהולכות ומתעצבות בו ככל שהוא מתקדם להתנהל נכון במרחב הקריירה.

עסק צריך בראש ובראשונה להיבנות ולעמוד על הרגליים. לשם כך יש לדעת מה אופיו ולשם מה הוא קם מבחינה עסקית.
כדי לדעת למה העסק קם מבחינה עסקית על איש העסקים לעתיד לזהות, הרבה לפני הקמת העסק, עוד בשלב החזון והפנייה לעסקים, איזה צורך אנושי העסק ממלא. לא הוא אלא העסק. לא הוא רק המשרה. לא הוא רק התפקיד שקיבל. אחד השלבים הקשים להתפתחותם של צעירים, מאתגר אותם וקורא להם בגיל הקריירה, להצטרף אל המרחב שבו החיים שלהם יכולים לצמוח.

אני שב ופוגש בקשיי הצעירים לעבור שלב זה ולכן פרסמתי גם את מאמרי: ״על לחם חוקם של העסקים״ נא ללחוץ כאן, כדי להגיע למאמר שמגלה לך מה באמת נחוץ כדי להצליח בעסקים.

האני הוכשר עד תקופת גיל הקריירה (26) לפתח כישורי חיים חדשים, ולהגיע לתפקיד בו הוא רוצה, כדי ליהנות, ולהעשיר את חייו בגיל 26 במשימה חדשה של להטביע במרחב הקריירה חותם אישי.

image

 

העצמאות – ראיית המעמקים של גיל 38

 

בתקופת גיל 38-40 מתפתחת ראיית המעמקים אצל הנשים בלבד. הגברים נותרים עם כישורי הקריירה ויש והם מאבדים בשל כך עניין ומשמעות בחייהם.

ראיית המעמקים מזניקה בגיל 38 את הנשים לחיי עצמאות ותובנות חדשות על קיומן כבני אדם בחברה. ראיית המעמקים נקשרת מעתה בהתפתחות תבונה חדשה המכונה התבונה השנייה (וישנה גם שלישית – שמכונה סופיה).

התבונה השנייה מאופיינת באימוץ מושגים חדשים לדיאלוג שמאופיין בהגדרת הרצון והקשבה נטולת אלימות כלפי הזולת.

מערכת ההורמונים בגוף האישה משתנה – ובעקבותיה פוחתת העוצמה האימהית שניהלה את העשור (פלוס) האחרון של חייה, גם רוב הילדים מתחילים לצאת לעצמאות רבה, ונזקקים פחות לקשר הצמוד לאם. ברוב המקרים הם נצמדים יותר לאב ומתענינים יותר בעולמו: בקרירה שלו וגם בפילוסופיה – נושאי התענינותם בגיל זה מוזרים לאבות רבים, אבל מאתגרים את ילדיהם לשוחח אתם על נושאי התענינותם (ניטשה, בודה, מרקס בהחלט מככבים שם). האם יותר פנויה.

האסטרוגן בדמה יורד ודווקא הטסטוסטרון עולה והכל דוחף אותה אל התבונה השנייה ואל חיים עצמאיים שמאתגרים אותה במשימות חדשות ולא מוכרות.

 

התבונה השנייה

 

התבונה השנייה מתבססת על תפיסת עולם פתוחה ורכה שמוגדרת נשית, בהבדל מתבונה ראשונה שמוגדרת זכרית ובה מוטיבים של זריזות, חדות מחשבה ושימוש במאמץ, אתגר וגם בכוח.

התבונה השנייה – רכה ומאופיינת בסובלנות וביכולת להאזין לדברי הזולת, להתעניין בתהליכי מחשבתו והסקת מסקנותיו. משמשת להתפתחות של מערכת יחסים הגומלת הדדית נוכח כשלים, תסכולים ואכזבות – מאופיינת בשיח ישיר.

השפה ישירה; קרובה לאמת הפנימית. היא מבטאת את שאיפות האני ומתחלקת איתן בגלוי עם בן השיח: אני רוצה להתחיל קרירה חדשה: להקים … אני רוצה לחזור אל מעגל העבודה… ואני רוצה לצאת לבדי למסע של ארבעה חודשים באפריקה … השפה משקפת את האנרגיה של ראיית המעמקים – חדירה ללב ליבם של הדברים ללא מאמץ, בלי כוח או נחישות – השפה של התבונה השנייה, רכה, ישירה ובולט שהיא בלתי אלימה.

התבונה החדשה (השנייה) נקשרת בשיח הלא-אלים, נושא מאמרי: ״ביקורת מבזה ואי אלימות״, ללחוץ כאן כדי לעיין במאמר על ה״ביקורת מבזה ואי אלימות״.

 

התנועות הקטנות והזערוריות שחושפות את הסוד:

לכול יש נשמה

בגיל 38 ה״אני״ מזהה בפריפריה שלו "יש"ים מוכרים וחש במורכבותם: הם מורכבים מפרטים רבים ואין הוא נתפס בהם ונשאר עם קיומם כשלעצמם, אלא חודר בעזרתם אל התנועות הקטנות, שמייצרות אותם ומלמדות אותו על קיומם של חיים פנימיים שמתרחשים בהם.

ה"אני" חודר בהדרגה אל שורשי התופעה המתרחשת עמוק פנימה. אל התנועה. אל קיומם של חיים פנימיים. הוא לא מסתפק בליכוד חוויותיו החושיות, אלא יורד אל עומקן של התופעות שמעוררות את חושיו.

הוא חוקר את התופעות, וחש וקולט בתבונתו (השנייה) את ה״יש״ מעבר לחמשה החושים. ויודע כי יש חיים בדברים. "לכול יש נשמה".

ראיית המעמקים משווה אותו אז לגיתה והוא כמשורר יוהאן וולפגנג פון גיתה, רואה בטבע אישיות אחת שלמה, משל היה אדם ענק בעל נפש. ונפש-העולם היא לא דבר מכני. אין היא ידיעה. החל מגיל 38 לעולם הזז, יש נפש והנפש שלו נעה ומשתנה והיא שעושה אותו ככל בעל תנועה ל״יש״ חי. כדברי הפילוסוףביקל מממשיכי דרכו של שפינוזה ומתלמידי ברונר: "בחוויה הקיומית שלנו, התנועה המופיעה כביטוי של כוח עצמי נראית לנו כתופעה נפשית, ואילו תנועה של דברים אחרים נראית לנו, בדרך כלל, כבעלת אופי גופני." (לותר ביקל 'הפנים והחוץ')

בגיל 38 נפתח חלון והאדם בשל, דומה לאחד שעומד בראש הר ובידיו מכשיר לצפייה במעמקי הדברים דווקא. והמכשיר אינו הכוח-האמפטי – אלא יש חשיבתי. כוח שמאפשר לו להתבונן קרוב ללב לסיבה עצמה שמעוררת את "ים" הדברים לנוע בהתנהגות המיוחדת שניכרת לפניו ולדלות את המשותף לכל ולא רק את המיוחד שבו. ראיית המעמקים מאפשרת ל"אני" להתבונן בגלוי ובנסתר בו בעת במיוחד שבו ובמשותף לו ולכל התופעות.

ראיית המעמקים היא ההתבוננות הרחבה והמעמיקה והצרה ביותר וגם השטחית בה בעת, "ראייה" המאפשרת ל"אני" לחקור ולהבין את התופעות הנראות. ראיית המעמקים מאפשרת ל"אני" לרדת לעומקן הנסתר של כלל התופעות ולהסבירן לזולת בשפה פשוטה ציורית וקליטה.

Jean-Baptiste Carpeaux. Ugolino and his sons, 1857–60. Metropolitan Museum of Art. photo: Yaron Margolin

Jean-Baptiste Carpeaux. Ugolino and his sons, 1857–60.
Metropolitan Museum of Art.
photo: Yaron Margolin

גיל 43 מזמין את הגברים

 

הזכרים מצטרפים למסע שהתבונה השנייה מזמנת להם בגיל 43. התופעות החדשות מסקרנות גם את הבחורים שבגרו והחלו להתקרב לשנות הארבעים. לתופעות הרוטטות נמצא פשר (בעיניהם) והמעמקים או העולמות הנשגבים מושכים גם אותם ומובילים אותם אל תובנות חדשות.

הגבר המתחדש "חש" בסודותיהם של הדברים. היכולת לחדש בתחומים המוכרים והמקובלים קשה במיוחד לפיצוח וחידוש אפשר למצוא, אבל רק בתהליך חדש לגמרי של המחשבה. דוגמאות לכך נמצא בעולם הסגור והנוקשה של הפיזיקה: דלטון John Dalton למשל, בסביבות גיל 34 חשף את אחד הרעיונות המהפכניים עד לתקופתנו – הפיזיקה שאחרי ניוטון ניתנת להזזה. תורת הקוונטים היא דוגמא למצב שבו הפיזיקה לקחה את אחד מעקרונות היסוד הנוקשים שלה והלכה אחר הרטטים וצעדה קדימה והתגמשה. גם חתן פרס נובל מקס בורן מוגדר חוקר שותף לחמישה שיצרו את התורה של הגרעין שותף להגמשה זו. בורן חשף את עקרונותיה של פונקציה של מקום וזמן והיא משמשת לתאר מערכת המתנהגת כמו גל ובכך תרם להתפתחותה של הפיזיקה הקוונטית כשהיה בערך בגיל 40.

עקרון האי-ודאות של הייזנברג (חתן פרס נובל לפיזיקה) פורסם כשמלאו לו 26 – תחילת גיל הקריירה דווקא, מדובר בעקרון יסוד פיזיקלי במכניקת הקוונטים. עקרון שנקשר בגמישות תבונית, הקובע כי בלתי ניתן לקבוע בו זמנית ערכים מדויקים לזוגות משתנים מדידים מסוימים של חלקיק אלמנטרי יחיד, אפילו באמצעות כלי מדידה מדויקים עד אין סוף. עיקרון זה פורסם בשנת 1927 על ידי הפיזיקאי זוכה פרס נובל, ורנר הייזנברג, ונקרא מאז על שמו. אפשר להסביר את השגיו המוקדמים, בכך שנתמזל לו להמנות על תלמידיו של חתן פרס נובל לפיזיקה נילס הנריק דויד בוהר, שהגיע לסודות הפיזיקה הקוונטית כעשור לפני גיל התבונה השנייה בסביבות גיל 31 והוא צעד בהצלחה רבה בטרקלינו.

 

סמלים הם המילים של הרגשות

 

השמש, יסוד המים (מבין 4 היסודות: אדמה, אש, רוח ומיים), העולם הנשגב, רוחות שמימיות, מלאכים, הספירות העליונות, עומק השמים, עובר ברחם אימו, עץ החיים, אנרגיות בגוף, מרדיאנים וצ'קרות גם יכולת טלפתית, קריאת מחשבות, תקשור, גלגול נשמות כולם סמלים, שמסמלים את היכולת המופלאה של ראיית המעמקים של תקופת התבונה השנייה – בשפת החלום.

סמלים אינם הדבר עצמו. סמלים הם ביטוי לידע שבא מתוך התובנה הרגשית, לרשותה של שפת האמפתיה עומדים סמלים. הם המילים שחושפות את השפה של הרגשות.

בדמימה: האדם נשאר מאחור תקוע ורואה בסמל את ה״יש״ עצמו ולא סמל, או אופן המשגה שמשקף יש נשגב ממנה, שנמצא במציאות.

הערה: דמימה – מונח שטבע נפתלי עירוני בספר "המחול הבלתי תלוי, עיצוב, מהות וביצוע", יצא לאור (ביחד עם שני חיבורים מפרי עטי) בשנת 1991.
דמימה היא אירוע שמעקב התפתחות של חלק מכוחות ה"אני".
הדמימה נוטה לכווץ את רקמות השרירים ואת רקמות החיבור בגוף לכיווץ תמידי שאינו משתחרר מעצמו. יש והכווץ משפיע על תפקוד האברים הפנימיים ומדרדר את תפקודם עד לכדי מחלה.
שיטת הטיפול שפיתחתי כבר בסוף שנות ה 70, בירושלים ״פריצת דמימה אישית״ מיועדת לשחרר את האדם מדמימה בעזרת לחיצות ועיסוי שמורכב מלחיצות ששלובות בנשימות עמוקות ותנועה.
״פריצת הדמימה האישית״ מאפשרת לשריר להשתחרר ומחזירה לגוף את גמישותו.
הדמימה מבטאת בנוקשות מתמשכת של הגוף, כיווצה כרוני.
הארגון השרירי נעשה, במצב של דמימה, מקובע ומחבל בקליטה החושית וביכולת ההמשגה כולל בהתפתחותה של ראיית המעמקים.
״פריצת הדמימה האישית״ מתגברת על כשלים שנובעים מדמימה ומטראומות שיצרו אותה.

Pieter Coecke van Aelst

Pieter Coecke van Aelst

ראיית המעמקים מאפשרת לאדם לפתח את מחשבתו ולשנות דרכי חשיבה מסורתיות, להתגמש ולהעשיר את חייו במשמעות.
ראיית המעמקים מסייעת לתפוס את הקיום מזווית ראייה חדשה ומתחדשת. היא מפתחת כישורי חיים שמסייעים לעמוד באתגרים חדשים.
בעזרת ראיית מעמקים הקושי הופך לאתגר ולקרקע פורייה לפיתוח כישורי חיים. והם מאפשרים לאדם להגיע לחיים של עניין, משמעות והתחדשות.

לשאלות וקביעת תור לפגישת ייעוץ

 

נשלח ב העצמה אישית, כללי, תורת הדמימות
0 comments on “ראיית המעמקים
2 פינגים/מעקבי קישורים עבור "ראיית המעמקים"
  1. […] הביא לה עושר עצום, אבל שרידות פוליטית ותבונה מדינית נעדרה ממנהיגיה. היא לא השכילה לפתח מקורות כלכלה חדשים וקרסה. בסוף המאה […]

  2. […] ב-1361 עבר לוונציה, ב-1368 לפביה וב-1370 לפדובה. פטררקא ניחן בראיית מעמקים מצוינת בשנת 1326 הוא התחבב והתקרב למשפחת קולונה ששלטה […]

כתיבת תגובה

Or

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*