דף הבית › כללי › סטרס יכול לעתים גם לרפא – מחקר חדש על תאי המוח

סטרס יכול לעתים גם לרפא – מחקר חדש על תאי המוח

פורסם ב ע"י ירון מרגולין — אין תגובות ↓
Smoke Sauna סאונה – מקור הצילום ויקיפדיה

הצטברות חלבונים רעילים – גושי חלבונים שמצטברים מאפיינים מחלות ניווניות של המוח כמו אלצהיימר נחשבו עד עתה לבלתי הפיכים. החידוש בכך שמסתבר שהגושים נעלמים

עודף של חלבונים לא תקינים יכול לגרום לפעילות אנזימטית לא רצויה ולצברי חלבונים פגומים בחלל התא ובממברנה. צבירים אלה נקראים אגרגטים (aggregates – איור שני מכאן למטה – בירוק) [מקור]. במוחם של חולים עם מחלות נוירודגנרטיביות, חלבונים אלה, האגרגטים מצטברים [מקור]. הם יכולים להזיק לתאי העצב שהפעילות הממברנלית שלהם דורשת סדר מבני בממברנה וששלוחותיהם יכולות להיסתם בגללם. אגרגטים מעורבים במגוון רחב של מחלות הידועות בשם עמילואידוזות, כולל ALS, אלצהיימר, פרקינסון ומחלת פריון [מקור1, מקור2, מקור3]. המחלה אלצהיימר נקראת על שמו של אלואיס אלצהיימר, פסיכיאטר בווארי מומחה בנוירופתולוגיה, שפרסם בשנת -1906 מקרה בו מטופל, אוגוסט ד', אישה בת 51, שעורר שינוי פרדיגמה גדול באופן שבו אנו חושבים על הפרעות נפשיות עד היום ("Uber eine eigenartige Erkankung der Hirnrinde" אלצהיימר, 1907). אלצהיימר טען כבר אז שהדמנציה שלה ("דמנציה פרסנילית") קשורה קשר הדוק לנגעים נוירופתולוגיים חמורים שצפה בהם במוחה בניתוח שלאחר המוות. אלצהיימר כינה אותם: "גופים צבאיים" (“miliary bodies”) ותאי עצב שחלקם הפנימי נחנק על ידי "צרורות צפופות של סיבים". הדו"ח שלו הצביע על פלאקים ייחודיים וסבך נוירו-פיברילרי בהיסטולוגיה של המוח. המחקר התקדם ומתוך נתיחות מוח של רוב מקרי הסניליות משנות ה- 60 ואילך ברמה המיקרוסקופית ניכרו משקעים חוץ-תאיים של β-עמילואיד (הוא מונח בביוכימיה המתאר משקע בלתי מסיס של חלבון [מקור]. באותה תקופה אלו כונו ה"מוקדים המיליאריים" של אלצהיימר) בנוסף לכך החלו מזהים משקעים תוך-תאיים של סבכים נוירו-פיברילריים ("צרורות צפופים של סיבים" כפי שאלצהיימר כינה אותם [מקור1, מקור2]. סיבים עמילואידים הרסניים שאלצהיימר גילה הם החלבונים שקופלו בצורה לא נכונה והצטברו. צבירים אלה נקראים כיום האגרגטים.

חלבונים שקופלו בצורה לא נכונה יכולים ליצור אגרגטים חלבונים או סיבים עמילואידים הרסניים, כיום ידוע שמהלך זה הפיך והם יכולים להתפרק או להתקפל בחזרה למבנה המקורי התקין שלהם. מקור האיור ויקיפדיה

מדענים ממכון מקס פלנק לביוכימיה במרטינסרייד, בראשות מארק היפ ואולריך הארטל, הראו לאחרונה שמיקומם של אגרגטי חלבון אלה משפיעים גם על יכולת ההישרדות של תאים. בעוד האגרגטים שנמצאים בתוך הגרעין בעלי השפעה אפסית על תפקוד הסלולר, הפקודות של החלבונים הלא תקינים האלה בתוך הציטופלסמה (הנוזל של התא) מפריעים לנתיבי תחבורה חשובים בין הגרעין לבין הציטופלזמה עצמה. נושא זה הוא אחד היסודות למחלות נוירודגנרטיביות, כמו אלצהיימר, פרקינסון, או הנטינגטון [מקור].

מחקר פורץ דרך נוסף נערך במעבדה של פרופ' מרטין קופייק מבית הספר לביולוגיה מולקולרית וביוטכנולוגיה באוניברסיטת תל אביב. תוצאות המחקר התפרסמו בכתב העת  Molecular Cell (דצמבר 2017) [מקור].

"גושי חלבונים, או אגרגטים, נוצרים בתאים", מסביר ד"ר קובי סימפסון-לביא שערך את המחקר במעבדתו של פרופ' קופייק. "הגושים האלה נוצרים מסיבות רבות, וזה נחשב (עד לאחרונה) למצב בלתי הפיך. התופעה אופיינית למספר מחלות קשות, ובמיוחד למחלות המתאפיינות באבדן תפקוד מוחי".

ככלל, רוב התהליכים בתוך התאים שלנו מבוצעים על ידי חלבונים. בדרך כלל, אלו הן מולקולות מסיסות המסוגלות לעבור ממקום למקום בתא. גושי חלבונים לא תקינים משבשים את היכולת הזאת וגוררים את הגוף למספר מחלות, שהוזכרו: סוכרת, אלצהיימר, פרקינסון, וספגת המוח ("הפרה המשוגעת") בהמשך גם לאי ספיקת כליות. התאים מנסים לפרק את הגושים האלו, או לערום אותם במקומות מסוימים בתא כדי למזער את ההפרעה.

סוכר כזרז מחלה – במחקר (2017) של, ד"ר סימפסון-לביא נבחנה התגובה של תאי שמרים לנוכחות סוכרים, ונמצא שהוספת גלוקוז (סוכר) למצע הגידול גורם להיערמות של חלבון בשם Std1. 

כאשר רמות הסוכר בתא ירדו, הגושים נעלמו והחלבון Std1 חזר למיקומו הטבעי בגרעין, שם נמצא הגנום של התא, אומר פרופ' קופייק [מקור]. מכיוון של- Std1 תפקיד מרכזי בתגובה, לנוכחות סוכרים שונים במצע הגידול משמעות רבה, נראה שהאגרגציה (הצטברות החלקיקים על-מנת ליצר יציבות בתא) ההפיכה שנחשפה, היא מנגנון בקרה, שמלמד על האפשרות שעומדת לתאים להגיב במהירות לרמות משתנות של סוכר בסביבת הגידול. מה שמעלה את האפשרות שלא כל הצטברות של חלבון גורמת למחלה, וש

אפשר אולי להפוך אגרגציה לא הפיכה להפיכה.

מדענים בראשות צוות במכון המחקר לדמנציה בבריטניה, באוניברסיטת קיימברידג', הצטרפו למהלך וגם הם הראו שתהליך זה שהתגלה לאחרונה, עשוי לסייע במניעת הצטברות של סבכי חלבון (הנראים בדרך כלל בדמנציה), על ידי היפוך הצטברות של אגרגטים, לא על ידי סילוקם לחלוטין, או בעזרת הפחתת גלוקוז, אלא על ידי "קיפולם מחדש" [מקור]. נושא זה מאפשר "למנוע רעילות של אגרגטים", אמר ד"ר אבזוב ל-MNT [מקור]. ההדגות של הכותב (ירון מרגולין)

אגוזי ברזיל הם מקור טוב לסלניום. סלניום נספג בגוף מהמזון על ידי טרנספורטרים שנמצאים בחלק המרוחק של המעי הדק, האיילאום – הוא המקטע האחרון של המעי הדק. מעטים יודעים אבל הסלניום אשר מופיע בצורת סלנו-מתיונין (selenomethionine), צרותו האורגנית, כפי שמופיעה באגוזי ברזיל למשל מתקן חלבונים מקולקלים. בצורתו זו הוא יכול להשתרבב אל תוך חלבוני הגוף כשהוא ממלא תפקיד מפתח בשליטה והסרה של חלבונים מקופלים שגויים. צילם ירון מרגולין.

סלניום – Se [מקור] מופיע בשתי צורות: הראשונה אורגנית (סלנו-מתיונין וסלנו-ציסטאין) ושתיים אנאורגנית (selenate ו-selenite) [מקור]. בקרקע (באדמה) מופיע סלניום בצורתו השנייה האנאורגניות, וכאשר צמחים קולטים אותו, הם הופכים אותן לצורותיו האורגניות, סלנו-מתיונין (selenomethionine) וסלנו-ציסטיאן (selenocysteine) וכן לנגזרי המתיל שלהן. בגוף האדם הסלניום מהווה מרכיב של חומצות האמינו שנובעות מהמתיניון. רוב המתיונין (היא אחת מ-20 חומצות האמינו הנפוצות בטבע. חומצה חיונית לגוף האדם.) מופיע בצורת סלנו-מתיונין (selenomethionine), ובצורתו זו גם הוא יכול להשתרבב אל תוך חלבוני הגוף כשהוא ממלא תפקיד מפתח בשליטה והסרת הצטברות או אגירה של חלבונים רעילים – חלבונים מקופלים שגויים [מקור, מקור2, מקור3, מקור4].

החלבונים הם מולקולות שמבצעות את רוב העבודה בתאי גופנו. כאשר חלבון מסונתז בתא על ידי הריבוזום, הוא נמצא במבנהו הראשוני, כלומר כשרשרת ארוכה של חומצות אמינו ללא מבנה מוגדר. במצב זה החלבון אינו פעיל ולא יכול לבצע את עבודתו. כדי למלא את ייעודו על החלבון להתקפל (Protein folding) [מקור]. תהליך הקיפול יוצור מבנה תלת-ממדי. מבנה כזה מבנה נטיבי (Native state), והוא בעל מבנה שלישוני או רביעוני, מקופל במבנה תלת ממדי. חלבונים בעלי קיפול שגוי הם חלבונים רעים. ויכולים לגרום לפעילות אנזימטית לא רצויה ולצברי חלבונים פגומים בחלל התא ובממברנה. צבירים אלה נקראים אגרגטים (aggregates) [מקור1, מקור2, מקור3].
"נדהמנו לגלות שלחץ על התא למעשה חיסל את האגרגטים (aggregates) – לא על ידי השפלתם או ניקוים החוצה, אלא על ידי פירוק האגרגטים, מה שעלול לאפשר להם להתקפל מחדש בצורה נכונה", הסביר ראש המחקר אדוארד אוזוב, דוקטור. לחץ נחשף כאן כבעל יכולת ריפוי אלא שלא ברור עדין מה מידת הלחץ הרפואית במקרה ה"אם נוכל למצוא דרך להעיר את המנגנון הזה מבלי להלחיץ ​​את התאים – מה שעלול לגרום ליותר נזק מתועלת – אז אולי נוכל למצוא דרך לטפל בכמה דמנציות."

–צ'פרונים מולקולריים (Molecular chaperones) הם חלבונים המסייעים לקיפול אלו חלבונים שמורים מאוד וכאמור מקדמים קיפול תקין של חלבונים אחרים in vivo (במציאות, כלומר לא במעבדה) [מקור]. מערכות מלוות מגוונות מסייעות בקיפול ותחלופה של חלבונים דה-נובו דוגמת הסלניום שהוזכר לעיל, אבל תוצר גוף לא כסלניום שמגיע מהמזון כתרופה (מתרחשות באופן ספונטני סמוך להפריה או במהלכה, כלומר לא עוברות בתורשה), כולל בהרכבה של קומפלקסים אוליגומריים והתאוששות מהתפשטות הנגרמת על ידי מתח.

רוב הצ'פרונים הם חלבוני הלם חום (HSPs).

 הם אחראים על שיפוץ חלבונים והתאמות שגויות. תפקיד בסיסי של צ'פרונים מולקולריים הוא לעכב אינטראקציות חלבון לא יעילות. על ידי זיהוי והגנה על משטחים הידרופוביים שנחשפים במהלך הקיפול או בעקבות לחץ פרוטאוטוקסי, כנראה באיור למטה. הם יכולים גם להאיץ את תגובות הקיפול באופן תלוי ATP.  עבודה אחרונה שקידמה את ההבנה שלנו כיצד הצ’פרונים פועלים כזרזים של קיפול חלבון החלה לאור ניסויים חלוציים של אנפינסן בשנות ה-50 [מקור] אלו הוכיחו שחלבון קטן יכול להתקפל באופן ספונטני בהיעדר גורמים נוספים במבחנה. (איור למטה). אבל מנגנון מאחד לקיפול חלבון נותר בלתי ידוע [מקור].

צ'פרונים מולקולריים הם חלבונים המסייעים לקיפול אלו חלבונים מעצבים את נוף האנרגיה של קיפול חלבון. במהלך הקיפול, חלבונים מנווטים משטח מחוספס בצורת משפך עם אנרגיה חופשית בדרך הקיפול שלהם. הצטברות של תוצרי ביניים במסלול זה ומחוץ למסלול מאטה את הקיפול וגוררת סיכון של התקפלות לא נכונה שנוטה ליצור אגרגטים יציבים מבחינה תרמודינמית (בירוק למעלה, מימין). מלווים מולקולריים מעכבים אגרגציה, פותרים קונפורמציות כלואות מבחינה קינטית, ומספקים סיוע קינטי לקיפול על ידי הורדת מחסומי אנרגיה חופשית המפרידים בין חומרי ביניים מתקפלים למצב הילידים [מקור]. מקור האיור בצילום מסך מתוך המאמר " Recent advances in understanding catalysis of protein folding by molecular chaperones" של David Balchin – כאן.

קיפול חלבון הוא תהליך רגיל בגוף, ובקרב אנשים בריאים התאים מבצעים סוג של בקרת איכות כדי להבטיח שהחלבונים מתקפלים בצורה נכונה ושחלבונים שלא מקופלים מושמדים.

[מקור].

קיפול חלבונים יוצר את המצב היציב ביותר של החלבון ובמצב הזה החלבון גם מבצע את תפקידו [מקור]. מדובר בתהליך ספונטני שמונחה בעיקר על ידי אינטראקציות הידרופוביות, היווצרות של קשרי מימן תוך מולקולריים, כוחות ואן דר ואלס, והוא מנוגד על ידי אנטרופיה קונפורמטיבית [מקור]. תהליך הקיפול מתחיל לעתים קרובות בתרגום משותף, כך שקצה ה-N של החלבון מתחיל להתקפל בזמן שהחלק ה-C-terminus של החלבון עדיין מסונתז על ידי הריבוזום; עם זאת, מולקולת חלבון עשויה להתקפל באופן ספונטני במהלך או לאחר הביוסינתזה [מקור]. קיפול לא נכון של החלבון עלול לשבש את פעילותו או חמור מכך – ליצור גושי חלבון שיפריעו לתא לתפקד [מקור]. מנגנון ההישרדות של התא דואג לכך שחלבונים שלא מקופלים כראוי מושמדים תהליך מתוכנן שמכונה אפופטוטיים (איור למטה). מקור האיור בצילום מסך מויקיפדיה

למרות נוכחותן של מערכות המלווה, כמה שגיאות מתרחשות במהלך הקיפול וגורמי לחץ רבים כגון חום, יוני מתכות כבדות, רדיקלי חמצן ומוטציות עלולים לעכב את הקיפול הנכון.

[מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5]

מספר גורמים מסבכים את תהליך הקיפול. ריכוזי כימיקלים שונים מקשים על קיפול חלבונים. כך, לדוגמה, ככל שריכוזו של כימיקל מסוים גדול יותר, החלבון נוטה לבחור בנתיב ארוך ו"מייגע" יותר מה שמאפשר לו להתמודדות עם יותר קשיים. בריכוזים נמוכים יותר של החומר, החלבון בוחר בנתיב קצר בהרבה, בו הוא יכול להשתמש בקיצורי דרך שחוסכים חלק מצורות הביניים, ובכל זאת מובילים אותו למבנה הסופי הנכון [מקור]. חלבונים "קשים" לקיפול הם בדרך כלל חלבונים גדולים מהממוצע ויש להם טופולוגיות מורכבות של קיפול. מסיבות אלו, הם זקוקים לאינטראקציה חזקה עם הצ'פרונים וגם עם הקוצ'פרונים, כך נוצרת רשת מקושרת הנקראת "צ'פרום" (chaperome) [מקור]. קבוצת החלבונים ה"קשים" אינה מסוגלת להשלים את הקיפול בצורה נכונה לבדה והיא זקוקה לצ'פרונים מיוחדים לביצוע משימת הקיפול, כמו HSP90s או הצ'פרונינים (chaperonins), כדי להשיג את המבנה הנכון [מקור]. מצב האנרגיה (מסומן בחץ שחור באיור למעלה מצד שמאל) משפיע אף הוא, שרשראות חלבון אשר נדרשות לעבור מחסומי אנרגיה משמעותיים בדרכן אל היעד, מתמודדות עם קשיים שכתוצאה מהם הן מאכלסות תוצרי ביניים מתקפלים (איור למעלה – או כאן). תוצרי ביניים אלו נמצאים מחוץ למסלול והופכים למלכודות קינטיות. קיפול איטי, ואינטראקציות תוך-מולקולריות שאינן מקוריות אך עלולות אף הן להוביל למצבים מתקפלים שגויים [מקור]. יתרה מכך, חומרי ביניים מתקפלים חושפים משטחים הידרופוביים שיכולים לעסוק באינטראקציות בין-מולקולריות לא פונקציונליות המאפשרות צבירה (איור למעלה). מחקרים ביו-פיזיקליים של קיפול חלבונים מתמקדים בדרך כלל בחלבוני מודל קטנים (לעתים קרובות < 100 חומצות אמינו) אלו מוגדרים למעלה קלים לקיפול, וקל לבטא אותם באופן רקומביננטי. הם גם שבים ומראים קיפול הפיך במבחנה [מקור1, מקור2, מקור3]. האתגרים הפנימיים הקשורים לקיפול של החלבונים בהחלט גדולים ומורכבים יותר מבחינה מבנית הם שמהווים את רוב הפרוטאומים (proteomes  מונח המתאר את כלל החלבונים המתבטאים בגנום, בתא, ברקמה או באורגניזם השלם. השם הוא שילוב של המילים "פרוטאין" ו"גנום".) [מקור] עשויים להיות בולטים יותר ממה שמציעים מודלים קיפולים נוכחיים במציאות, כאשר קיפול שגוי הוא הכלל ולא היוצא מן הכלל. נראה שבעיית הקיפול הולכת וגוברת ואף מחמירה בתנאים in vivo. הריכוז הגבוה של מקרומולקולות בתא מפריע למהלך ומגביר את הנטייה של חלבונים לא מקומיים להצטבר [מקור], בעוד שלחץ פרוטאוטוקסי (proteotoxic stress) מערער את המצב הילידי. ידוע היטב שלחץ פרוטאוטוקסי משפיע על המסלול המיטוכונדריאלי של הפעלת קספאז (האיור למטה מתאר. זאת) [מקור] לחץ זה מעורר מוות של תאים – אפופטוטיים. הרמות המוגברות של הביטוי, הלכידה בתחום הממברנה המסוימת והשפעתו על הפתיחה של חלבונים מקופלים בצורה שגויה, ככל שאינה מובנת עדיין, מסייעת בפינוים [מקור1, מקור2, מקור3]. האיור למטה מתאר תהליך אפופטוטיי של גושי חלבונים רעילים כפי שמבינים אותו החוקרים כיום.

התפרקות חלבון הנגרמת על ידי סטרס ברשת האנדופלזמית ER – מסלולים אפופטוטיים (הוצאה להורג מתוכננת) שמעורבים בלחץ פרוטאוטוקסי. קספאזות  הם משפחה של ציסטאין פרוטאזות, להם תפקיד מרכזי באפופטוזה, נקרוזה ודלקות. קספאזות משמשות בתהליכי תכנון של מוות תאי מתוכנת של אפופטוזה, והן אלה שמוציאות את התהליך לפועל. באיור קולטן של קספאז-8 (באדום מימין) מופעל בעקבות לחץ ER (הרשתית התוך-פלזמית). מקור האיור בצילום מסך של המאמר "Proteotoxic Stress and Cell Death in Cancer Cells" מאת Claudio Brancolini* and Luca Iuliano [מקור].

יתרה מכך, קיפול חלבון מתרחש בהקשר של תרגום [מקור], ופוליפפטידים בהתהוות כתוצאה מכך נחשפים לסביבה התאית במצב של חוסר מידע מבני הדרוש לקיפול יציב [מקור1, מקור2]. בתגובה לאתגרים הללו נוצרו צ'פרונים מולקולריים. הם שמלווים את התהליך ומסייעים לתקינותו. התפתחותם אפשרה למגוון הפרוטאומים גם בפרוקריוטים וגם באוקריוטים [מקור1, מקור2]. צ'פרונים משתמשים בווריאציות של מנגנון פעולה נפוץ המבוסס על קישור חולף של רצפים מועשרים בשאריות הידרופוביות. פעילות זו משמשת לעיכוב צבירה, אך יכולה גם להשפיע על האינטראקציות התוך מולקולריות המגדירות את מסלול הקיפול של חלבון. מחקר אחרון קידם את הרעיון שמלווה מולקולריות יכול לווסת נופי אנרגיה מתקפלים.

"כדי להימנע מהצטברות של אגרגטים ציטוטוקסיים, האברונים הביוסינתטיים (כלומר, הציטופלזמה, הרשת האנדופלזמית או ER, ומיטוכונדריה) פיתחו רשת פרוטאוסטזיס רב-שכבתית (PN) שמסייעת לחלבונים בהתהוות ומצילה או ממחזרת חומרי ביניים שגויים".

[מקור].

"נדהמנו לגלות שלחץ (שהופעל במעבדה) על התא למעשה חיסל את האגרגטים – החוקרים ציפו לכך שהלחץ יעודד שגיאות קיפול חלבון. אבל הלחץ חיסל את גושי החלבון הרעיל. לא על ידי השפלתם או ניקוים, אלא על ידי פירוק האגרגטים, מדובר באפשרות חדשה – והיא לאפשר לחלבונים להתקפל מחדש בצורה נכונה", הסביר ראש המחקר אדוארד אוזוב (Dr Edward Avezov). אוזוב ועמיתיו דיווחו על הממצאים שלהם ב-Nature Communications, במאמר שכותרתו, "התפרקות חלבון הנגרמת על ידי סטרס ברשת האנדופלזמית המזרזת על ידי BiP." [מקור]. UK Dementia Research Institute, University of Cambridge . פרופ' אוזוב ועמיתיו שיערו שהלחצת הרשת האנדופלזמית ה-ER שמתוארת באיור למעלה, עלולה להוביל לקיפול השגוי של החלבון ולהצטברותו ובהמשך גם להפחתת יכולתו לתפקד כראוי, מה שמוביל להצטברות מוגברת ולתחלואה הכרונית שנזכרה לעיל.

החוקרים גילו שהלחץ הוביל למסקנה מפתיעה ואחרת לגמרי – במקום להגביר את הקיפול השגוי, כמויות מסוימות של מתח סטרס, כנראה באיור למעלה, עלולות לגרום להסתלקות אגרגטים של חלבון.

כפי שאנו נלחצים מעומס עבודה כבד, כך גם תאים יכולים להילחץ אם הם נקראים לייצר כמות גדולה של חלבונים. למשל כאשר הם מייצרים נוגדנים בתגובה לזיהום. במחקר שנערך לאחרונה, חוקרים גילו שלחלבון הלם חום סיסטולי Hsp70 chaperone ולמערכת המסייעת שלו יש את היכולת לתקן שגיאות קיפול. הם יכולים לפתור הצטברות חלבון בציטופלזמה של התא, החומר בתוך התא ללא הגרעין. צ'פרונים ממחלקת Hsp70 (DnaK בחיידקים) הם מכונות מולקולריות אלוסטריות ביותר המשתתפות במגוון תהליכים תאיים, כולל קיפול וקיפול חלבון מחדש, טרנסלוקציה, פירוק ופירוק – ראו איור בקישור – כאן [מקור1, מקור2, מקור3].

פרופסור טארה ספירס-ג'ונס,  Professor Tara Spires-Jones סגנית מנהלת המרכז למדעי המוח של גילוי באוניברסיטת  אדינבורו, שלא היתה מעורבת במחקר, הוסיפה פרטים כשסיפרה ל-Medical News Today [מקור], כי הלחץ גרם להפעלה של חלבון מלווה או שהלחץ הזה 'עוזר' ומה שיכול לעזור לחלבונים אחרים להתקפל מחדש לצורות הבריאות שלהם במקום לערום גושים רעילים" [מקור], היא הוסיפה.  המחקר פורסם ב- Nature.

"בנוסף על הידוע לנו כי אגוזי ברזיל (הסלניום אשר מופיע בהם בצורת סלנו-מתיונין (selenomethionine) מתקן חלבונים מקולקלים, התפרסמו לאחרונה כמה מחקרים על אנשים במדינות סקנדינביה" שתחלואת האלצהיימר בהם הייתה נמוכה מהמקובל, מסביר פרופ' אוזוב ומוסיף שהמחקר היה "על משתמשים בקביעות בסאונות. אוזוב מצביע על כך שהסאונה עשוייה להיות גורם משפר ומה שעלול להוריד את הסיכון לפתח דמנציה. הסבר אפשרי לכך לדעתו, הוא שמתח קל זה שנוצר ע"י החום הוא הסטרס המבוקש, והגורם לפעילות גבוהה יותר של HSPs, אשר עוזר לתקן חלבונים רעילים."

נשארו לך שאלות 

אשמח להשיב על כל שאלה 

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן  

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –


    שמי Name:


    טלפון phone:


    דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


    איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


    אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:



    למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

    מאמרים אחרונים

    נשלח ב כללי

    כתיבת תגובה

    Or

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    *