עצירת ההזדקנות והבלות של הגוף – השיטה של אלכסנדר מיקולין

פורסם ב 21 בספטמבר 2022 ע"י

**אלכסנדר מיקולין** (1895 – 1985 Alexander Alexandrovich Mikulin רוסית: Алекса́ндр Алекса́ндрович Мику́лин) מייסד שיטה מקורית לעצירת ההזדקנות והבלות של הגוף. מקור התמונה בצילום מסך מ- **כאן**.

ככל שאלכסנדר מיקולין (1895 – 1985 Alexander Alexandrovich Mikulin רוסית: Алекса́ндр Алекса́ндрович Мику́лин) מי שעיצב שיטה מקורית לעצירת ההזדקנות והבלות של הגוף [מקור] חקר, הוא לא מצא בשום מסמך או ספר לימוד שמעניק הסבר לחוקיות הגלומה בהתכווצויות של שרירי הגוף [עמ' 29, להרגיש טוב מאת יוסף ארגמן, הוצאת "יואב", 1985].

חשוב במיוחד לאנשים מבוגרים לנהל אורח חיים בריא, כותב מיקולין בספרו "אורך חיים פעיל" ("Активное долголетие") א.א. מיקולין ומוסיף:

"מרכיבים חשובים שבאורח חיים בריא אלו הם תזונה נכונה, מנוחה מלאה, עיסוי, תרגילי פיזיותרפיה, שתיה נכונה של מים, תרגילי נשימה"… ומוסיף שם "הזקנה כלל לא מתגנבת אלינו, אלא אנחנו בכוחות עצמנו הם שגוררים אותה הביתה, למרות שהיא מתנגדת לכך, אנחנו שבים ומתעקשים…"

פרנצ'סקו ברטולוצי, אחרי ליאונרדו דה וינצ'י השלד, 1795
תחריט, 33.6 × 23.5 ס"מ RCIN 809368 – צילום מסך מ**כאן**.

המחברות של ליאונרדו דה וינצ'י דומה שמהווה השראה לשיטתו של מיקולין

ליאונרדו דה וינצ'י מקדיש ב"אנטומיה – רישומים ותרשימים" שלו פרק שלם לנושא הזקנה, תזונה נכונה ומוות טרם עת [מקור]: שמשמש לדעת רבים, את ההשראה למיקולין.

ליאונרדו דה וינצ'י Leonardo da Vinci (1452 – 1519) העלה ב-13,000 עמודי ה"אנטומיה" שלו הערות וציורים, כולל מחברת ידועה בשם Codex Arundel על שם האספן האנגלי שלה תומאס הווארד, הרוזן ה-14 של ארונדל, לפעמים הוא מכונה הרוזן ה-21 של ארונדל [מקור], כולל על האנטומיה של הסוס, (מסמכים שאבדו, ע"פ הביוגרף ג'ורג'יו וזארי) והמתווה שלו משנת 1489 על אנטומיה [מקור]: אלו ממזגים אמנות ופילוסופיה טבעית (שהרי כיום ברור לכל שמדובר במבשר של המדע המודרני והרפואה המתקדמת). המחברות של ליאונרדו דה וינצ'י (The Notebooks of Leonardo Di Vinci) נוצרו ותוחזקו מדי יום החל ככל הנראה מימי התלמדותו (גיל 14 לערך) בבית המלאכה של הצייר אנדריאה דל ורוקיו, (Verrocchio's workshop) [מקור], לאורך חייו ומסעותיו של החוקר (ליאונרדו) [מקור] הרשימות והרישומים של דה וינצ'י מציגים מגוון עצום של תחומי עניין ועיסוקים, חלקם ארציים כמו רשימות של מצרכים ואנשים שחייבים לו כסף וחלקם מעוררי התפעמות כמו עיצובים לכנפיים ולנעלי הליכה על המים. ישנן קומפוזיציות לציורים, חקר פרטים וילונות, חקר פנים ורגשות, של בעלי חיים, של תינוקות, ניתוחים, לימודי צמחים, תצורות סלע, מערבולות, מכונות מלחמה, מכונות מעופפות ואדריכלות [מקור]. יחד עם זאת מכל מאמצי הסקרנות והחיפושים המדעיים שלו – אופטיקה, גיאולוגיה, בוטניקה, הידרודינמיקה, התחום שהעסיק אותו בצורה מלאה ביותר, וזה שבו ליאונרדו גילה את התגליות המרחיקות ביותר, היה זה של האנטומיה האנושית [מקור].

**ליאונרדו דה וינצ'י** שלקה ככל הנראה בשבץ מוחי ויתכן שבגין התכווצות של דופויטרן (הידועה גם כמחלת הוויקינגים), איבד למעשה את ידו השמאלית שהייתה משותקת חלקית כשהיה רק בן 66 בשנה האחרונה לחייו, נושא שמתועד בציור של האמן, ג'ובאני אמברוג'יו פיגינו ( Giovanni Ambrogio Figino 1548-1608) שמציג את ידו הימנית תלויה במצב נוקשה ומכווץ (**כאן**), מקדיש ב"**אנטומיה** – רישומים ותרשימים" פרק שלם לנושא **הזקנה, תזונה נכונה ומוות טרם עת** [**מקור**]: "**מי שנוטל תרופה עושה לעצמו רע**;" רשם [**מקור**] **ליאונרדו דה וינצ'י**, שחי בזמנו של המחקר ההומניסטי, שלא הבחין בסתירה בין התרשמות אמנותית וחקר מדעי, היה חלק ממעגל אינטלקטואלי אחר וייחודי שפיתח צורה שלישית, יותר מודרנית של אהבת החכמה וקוגניציה [**מקור**]. לדעתו, על האמן – להעביר את הנתונים האמתיים והמדויקים של הניסיון שנרכש בהתבוננות חזותית – היה חלק משמעותי: "תחילה אעשה כמה ניסויים לפני שאמשיך הלאה" רשם והוסיף ", כי הכוונה שלי היא לצטט תחילה את הניסיון ולאחר מכן בהיגיון להראות מדוע התנסות כזו חייבת לפעול בצורה כזו. וזהו הכלל האמתי שלפיו חייבים המשערים על השפעות הטבע להמשיך." (מתוך "המדע של לאונרדו", פריג'וף קפרה) [**מקור1**, **מקור2**].

וכך הוא מתאר את תהליך ההזדקנות:

"זקנים בריאים לחלוטין מתים מחוסר מזון אף על-פי שהם אוכלים ושותים כמו בצעירותם. הסיבה לכך היא שבאופן עיקבי ובלתי פוסק הולכים ונסתמים בגופם העורקים. דפנות העורקים משמינות והחלל שבו עובר הדם הולך ונעשה צר יותר ויותר. כזהו גם התהליך המתרחש בנימים הקטנות ביותר. התהליך נמשך עד שהן נסגרות לחלוטין. זו הסיבה לכך שזקנים סובלים יותר מקור, ואילו הזקנים מאוד נושאים על עצמם עור שצבעו כצבע קליפת העץ. הסיבה היא שעור זה נותר כמעט ללא אספקת מזון".

רמברנדט ואן ריין, 1606–1669, שני זקנים מתווכחים (1628). מקור הציור ב**ויקיפדיה**.

עצלנות וכוח הרצון – אלפי אנשים מתו, טרם עת מזיהום גופם והיפגעות מערכת העצבים (כותב מיקולין, עמ' 10 של מאמרו "הנדסת בריאות" ИНЖЕНЕРИЯ ЗДОРОВЬЯ) וזאת משום שהתעצלו לחזור מדי בוקר על מספר תרגילי התעמלות (עמ', 30 "להרגיש טוב" ארגמן, 1985).

הזנת התא הייתה יכולה לעבור שיפור עצום לו תפריטי האוכל האנושי היו לוקחים בחשבון את צרכי התא,

ומסתבר כי סידור ניקוי סביבת התאים "לא מוצלח" כי שאריות חומרי המזון והסיגים פעמים רבות נשארות תקועות בנוזל הבן תאי. שכן, רק באמצעות תנועה מכנית בלתי פוסקת ובהשפעת תכונות הגמישות והקפיציות של הגוף האנושי, עשוי תהליך הניקוי להתבצע היטב (עמ', 35 "להרגיש טוב" ארגמן, 1985). מיקולין מסביר שבפועל גם תרגול גופני אינו מספיק לתהליכי הניקוז כי

"נותר עדיין תחום לא קטן שבתוכו נשארות כמויות פסולת וסיגים. הללו מצטברות שוקעות באופן הדרגתי על האיברים הפנימיים ועל הממברנות של התאים".

תהליך ההתנתקות הוא חלק מתהליך הזנת התאים. בשנת 1973 התפרסם מחקר מטעם האוניברסיטה על שם ציקארסקי שתיקף תיאוריה זו בטוענו כי הסיבה העיקרית להזדקנות האדם הינה השקיעה ההדרגתית של פסולת בחללים הבינתאיים, בכלל זה במוח.

תנועה מתמדת

מיקולין צעד בהשראה ובדרך שהתווה דה וינצ'י והיה הראשון בעידן המודרני, שהשמיע את התאוריה על ההזדקנות טרם עת של דה וינצ'י. מיקולין קבע כי ההזדקנות של הגוף, ורידים ונימים מתרחשת באשמת תפריט תזונה שגוי, ובשל אספקת יתר של מוצרים, בשל ריקבון הגוף והאטת תהליך חידוש תאי רקמת. הוא גם טבע את המונח תנועה ושינוי משיטת אפלטון (העולם הוא תנועה ותו לא [מקור]) בדברו על הצורך לקיומם של תהליכי החיים הבריאים – תנועה מתמדת. רצף תמידי של תנועה הוא צו הבריאות של שיטת מיקולין. מיקולין חקר את נושא הצטברות הרעלים סביב דופן התאים ובנוזל הבן תאי (מטריקס) וקבע ש

ניקוי התאים יכול להתבצע בריצה או בהליכה מהירה שמנערות ודוחפות את מחזור הדם לפעילות נמרצת שמסייעת בצורה יעילה לניקוי הגוף, גם על ידי מתיחת הגוף.

כחתול שנמתח לאחר רביצה ארוכה בשמש. הרביצה הארוכה דורשת ניקוי טען מיקולין. רעידה בלתי פוסקת, אם כי חלשה למדי, באמצעות זרמים ביולוגיים ששולחת אליהם מערכת העצבים. לצד כוחות שמופעלים ע"י התכווצות חזקה של שרירים, מוציאים את הפסולת מן התאים ומהנוזל הבן תאי שעוטף אותם. פעילויות כאלו מביאות חמצן. החמצן מתחיל לזרום בדם אל הרקמות, להביא מיקרואלמנטים שימושיים לתפקוד הגוף.

דפיקות סדורות על העקבים התפתחו אצלו כתרגיל שראה בו שימושי במיוחד למי שמרבה ימיו בישיבה,

כמו שקורה פעמים רבות לגמלאים, אנשים עם בעיות בתחום מחלות לב וכלי דם, כמו גם בקרב הסובלים מכאב במפרקים. השיטה הזו לדעת מיקולין נאבקת עם קיפאון של מערכת הלימפה באזור הירכיים והאגן, ומסירה משקעי שומן צלוליט מהגוף. בעמוד 17 של "הדור המבוגר" (Старшее поколение) חוזר מיקולין על דברי ליאונרדו דה וינצ'י בדבר רעב ותת תזונה ("זקנים בריאים לחלוטין מתים מחוסר מזון אף על-פי שהם אוכלים ושותים כמו בצעירותם" – דה וינצ'י) בהצהירו:

"הזדקנות הגוף מתרחשת עקב תת-תזונה של תאים ואי הסרה של רעלים ומוסיף שם, שדבר זה (הזקנה) של הגוף מתרחשת בגלל הפרה בוטה של מנגנוני החליפין

כל האיברים … מקבלים פחות חומרים נחוצים ומתחילים למות. מחלות כמו אוסטאופורוזיס, דלקת פרקים, גם מחלות לב וכלי דם.

משאבת השלד-שריר (Skeletal Muscle Pump) – מקור האיור ב**ויקיפדיה**

משאבת השרירים הוורידית

תפקידו של הווריד הוא להוביל דם מהתאים אל הלב. נושא זה קשור במחזור הדם הגדול, הוורידים אוספים דם מהנימים המגיעים מהתאים, דם שמכיל רמה גבוהה של פחמן דו-חמצני, שמגיע לעלייה הימנית של הלב. במחזור הדם הקטן הוא יוצא מוריד הריאה, כשהוא מכיל רמה גבוהה של חמצן, אשר ממשיך ומגיע לעלייה השמאלית של הלב. בווריד קיימים שסתומים חד-כיווניים המאפשרים זרימת דם אך ורק לכיוון הלב. השסתומים הללו נמצאים רק בורידים. בעורקים אין שסתומים. והם בעלי תפקיד חשוב להזרמת הדם הוורידי.

החזרת הדם ללב נעשית גם בעזרת פעולת של משאבה של השריר, ובפעולת משאבת החזה של נשימה בזמן הנשימה. עמידה או ישיבה במשך תקופה ממושכת עלולה לגרום להחזר דם ורידי נמוך מדי [מקור].

כיווצי החדר השמאלי של לב האדם מזרימים דם דרך העורקים לרקמות. אבל, מרבית הלחץ שהלב יוצר בעורקים אובד לאורכם ולאורך הנימים, כך ששאריתו המגיעה לוורידים נטולת לחץ ואין בכוחה להניע את הדם בחזרה ללב. בעיה גדולה במיוחד קיימת בוורידי הגפיים התחתונות, שבהן המשקל הכללי של גובה הצינור העומד עם נוזל הדם מופעל עליהם (מפאת הפרש הגבהים בין הלב לכפות הרגליים בזמן עמידה) מצב שיכול ליצור לחץ הידרוסטטי של 90 מילימטר כספית.

משאבת השרירים והשלד – לאורך הוורידים בגוף, ממוקמים שסתומים חד כיווניים המאפשרים תנועת דם לכיוון הלב בלבד. תופעה זו קיימת ופועלת בעיקר בזרועות וברגליים, מדובר בשסתומי זרימה חד-כיוונית שנמצאת כאמור בוורידים המאפשרים את תנועת הדם רק לכיוון של הלב.

כאשר שרירי השלד מתכווצים, נסחט הדם מתוך הוורידים העמוקים ונע לכיוון היחידי שהשסתומים מאפשרים לו, דהיינו לכיוון הלב.

מה שגורם לפתיחת מסתמים חד-כיווניים פרוקסימליים (קרובים למרכז הגוף) ולסגירת מסתמים חד-כיוונים מרוחק (מרוחק ממרכז הגוף). אלכסנדר מיקולין חקר את הנושא הזה, ובהסתמך על כך פתח את התאוריה שלו – במהלך הרפיית השרירים הלחץ סביב הוורידים מופחת (יורד הלחץ על הוריד בהרפיית השריר), מה ש'מושך' דם לכיוון הלב, וגורם לפתיחת מסתמים חד-כיווניים דיסטליים (מרוחקים) ולסגירת מסתמים חד-כיווניים פרוקסימליים (קרובים). לכן, משאבת השרירים והשלד מונעת כל תנועת דם הרחק מהלב בוורידים ורק מעודדת את זרימת הדם לכיוון הלב. אלכסנדר מיקולין למד גם שהמסתמים של הוורידים בגב ובעיקר באזור עמוד השדרה חסרים. כמו כן, משאבת השרירים והשלד אינה מסוגלת לפעול באזורים בגפיים בהם יש מתח שרירי כרוני, דמימות או או בהם השרירים חלשים או משותקים מכיוון שהיא לא יכולה ליצור שינויים כלשהם בלחץ הדרושים לפתיחה וסגירה של שסתומי הזרימה האחורית החד-כיוונית. עד כאן אנטומיה. כמו כן ההשפעות החזקות ביותר של משאבת השרירים והשלד נובעות מהיכולת שלה להשיג במהירות את ההבדל הגדול ביותר בלחץ בין פעילות השרירים (מתח) והרפיית השרירים [מקור].

פעולה רציפה של משאבת השרירים, תפחית את הלחץ בוורידי הרגליים ל-25 מילימטר כספית ואף לפחות מזה. בעוד שאי הפעלתה של משאבת השרירים ולו לפרק זמן קצר כדי מחצית דקה, תאפשר ללחץ ההידרוסטטי להעלות את הלחץ בוורידים ל-90 מילימטר כספית [מקור].

פעולתה התקינה של משאבת השרירים תלויה בתפקודם של שסתומי הוורידים. ואלו עלולים להפסיק לתפקד אם הלחץ הורידי גבוה מדי לאורך זמן. לחץ ורידי גבוה, כזה נוצר ברגיל אצל נשים בעת הריון, באנשים העומדים זמן ממושך או באנשים הנמנעים מלכווץ את שרירי הרגליים (למשל אנשים עם גפה תחתונה מגובסת), חווים התרחבות של הוורידים ואי ספיקה של השסתומים. כל אלו חסרים את היכולת להתאים עצמם לרוחב החדש של הוורידים. כמו כן, משאבת השרירים והשלד אינה מסוגלת לפעול באזורים בגפיים בהם יש מתח שרירי כרוני, דמימות או או בהם השרירים חלשים או פסיביים כמו תחת גבס או חבישה, או בקרב אוכלי בשר בכמויות גדולות, מכיוון שהיא לא תוכל ליצור שינויים כלשהם בלחץ הדרושים לפתיחה וסגירה של שסתומי הזרימה האחורית החד-כיוונית.

עם אובדן התפקוד של משאבת השרירים, גדל עוד יותר הלחץ הוורידי בגפיים התחתונות ונוצרות דליות ורידים וגם בצקות.

הטיפול הפשוט ביותר שהממסד הרפואי מציע במקרה של תת-תפקוד של משאבת השרירים, הוא הרמת הרגליים לגובה הלב. אבל גם הפעלת שרירי הרגליים במצבי סיכון, יכולה להפחית את הלחץ הורידי ברגליים ולמנוע את התרחבות הוורידים.

משאבת השרירים הוורידית היא מנגנון שפועל להזרמת דם מרקמות הגוף כולו אל הלב, למשאבת השרירים חלק חשוב ביצירת החזר ורידי (כמות הדם המגיעה לעליה הימנית) ללב שתפוקתו תלויה בו. אלכסנדר מיקולין הסיק

שכוח ההתכווצות של שרירי הלב ודפנות העורקים, הוא שמוביל את הדם העורקי (רב החמצן) אל כל חלקי הגוף באמצעות ודרך רשת עורקים ונימים. באמצעות שיטה זו התאים ניזונים בכל במקום בו הם נמצאים דם עשיר בחמצן ויסודות הזנה מגיע אליהם. תוך כדי זרימה זו של הדם בעורקים ובנימים, הדם נוטל מתוך מערכת הלימפה הבין-תאית את השיירים וכן הפסולת שנוצרה במהלך החמצון. בהדרגה העורק הופך למעשה לוריד והדם העורקי נעשה לדם ורידי, הוא החוזר מן הגוף אל הלב. הלב בשלב זה שלפי רוב הדעות דחף את הדם לעורקים בתחילת הדרך כמעט שלא משפיע על זרם הדם. למעשה רוב התנופה ההיא שהייתה בהתחלה נעלמה. על הדם לטפס למעלה בצינור מאצבעות הרגליים והידיים אל הלב ואין השפעה של דחיסת הלב עליו בשלב זה. מסתבר כי כל המעטפת הפנימית של הורידים, מן האצבעות ועד לכתפיים דרך המותניים מכוסה בשסתומים, שדומים מאוד לשסתומי הלב, ואוטמים את הזרימה חזרה למטה צצד אחד אבל גם מאפשרים את מעבר הדם בצינור הניצב ועולה, הדם נע בעזרתם למעלה ורק למעלה כי המעבר למטה סגור בפניו על ידם. 22 שסתומים כאלו פועלים ברגליים ן-17 בידיים, מסביר אלכסנדר מיקולין (עמ', 38-47 "להרגיש טוב" ארגמן, 1985) ומוסיף שהשרירים היו למשאבות שמזרימות באורח פלא את הדם אל יעדו: "בעת כל כיווץ של השרירים – גדל היקפם, והם לוחצים על הורידים. לחץ זה מזרים הלאה, אל הלב, את הדם הלכוד בין שני שסתומים" (עמ', 39 "להרגיש טוב" ארגמן, 1985). כהערת אגב אוסיף שרודולף שטיינר עסק בנושא זה ואפילו הגיע למסקנה שלא רק שהשסתומים בורידים דומים ללב אלא שהלב עצמו אינו משאבה [כאן] בהבדל מדקארט שאמר "הלב הוא משאבה מכנית ותו לא". מה שמסבך את התיאוריה ומגדיל את התהיות העובדה הביולוגית שהדם נכנס אל הלב במהירות זהה לזו בה הוא יוצא ממנו. להזכירכם אל הלב הוא נכנס באמצעות שרירי הגוף והשסתומים. מה שאומר שהדם מגיע במהירות עצומה אל הלב עובר אל הריאות ומהן חזרה אל הלב וזה שיוצא מהלב שוב נע במהירות עצומה אל הגוף ורקמותיו, כתוצאה מכך מתעוררת השאלה האם הלב הוא שמוביל את מהירות זרימת הלב כמשאבה או גורם אחר – מה שברור הוא שמהלב אל הרקמות מהירות זרימת הדם רק הולכת ויורדת. עוד על כך – כאן. מיקולין הגיע למסקנה נוספת מאוד מענינת שקשורה בקידום הבריאות. היא שהשסתומים שנמצאים בורידים משתתפים במלחמה של הגוף נגד הפסולת. השסתומים הם "מפרצונים שקטים" לאגירת פסולת, טען אלכסנדר מיקולין (עמ', 50 "להרגיש טוב" ארגמן, 1985) כך שאחד מעקרונות שיטתו מבוססת על רעיון זה, לפיו, טילטול הגוף, המעורר תנועה יותר נמרצת של הדם בוורידים, מונע הצטברות של פסולת, סיגים והווצרות סתימות (טרומבות) ליד השסתומים. מיקולין ראה בעליה על קצות האצבעות ונפילה אל העקבים (וויברו-ג'ימנסטיקה) תרופה למניעת מחלות פנימיות, ובתוכן מחלות לב כמו אוטם שריר הלב.

ציור בעיפרון עופרת על נייר יסוד כחול-ירוק, 408 על 290 מ"מ, משנת 1522 של **אלברכט דירר**.
דירר מצייר את עצמו 6 שנים לפני מותו ומתמודד עם הגיל המבוגר לא כתופעה של מחלה, כפי שאמנים צעירים רבים נוטים לראות בזקנה, אלא של פרידה ועצבות אינסופית. **איש הצער** הוא דיוקן עצמי של דירר שנוצר במהלך מסעו להולנד. נושא שעולה מדיוקנאות עצמיים קודמים כולל מחייו הצעירים, עירום למחצה עם חזה שקוע ושפתיים נפרדות מכאב, מבטו החוצה, אל מחוץ לתמונה. זרועותיו המשולבות כאדם כבול בסבלותיו. בציורי הדיוקן שלו משנת 1500 (לדירר מלאו 28 בסביבות שנת 1500) ואפילו מהדיוקן העצמי משנת 1498 או 1493 מודגשת התסרוקת וגם הלבוש האופנתי שלו מוקפד, אף מפואר, בכולם שולט הסבל, ההבדל בין הדיוקנאות הללו זועק לשמים בנושא הלבוש ומצב הגוף. בדיוקן שלו כאדם זקן השער חסר, נובל יחד עם גופו והלבוש בשלכת. **DÜRER: MAN OF SORROWS, 1522. Self-portrait as the Man of Sorrows, by Albrecht Dürer, 1522.** מקור הציור בצילום מסך מ**ויקיפדיה**.

"כל שסתום כזה גם מהווה התנגדות מיותרת לחומרי הנוזל השואף כלפי כיוון מסויים". מיקולין תוהה למה הגוף זקוק ל 22 גורמים כאלה בורידים שברגליים ולעוד 17 בורידי הידיים? (עמ', 39 "להרגיש טוב" ארגמן, 1985). נושא זה נתמך על-ידי מחקר משנת 1973 שהתפרסם מטעם אוניברסיטה ע"ש ציקארסקי ובו נקבע כי

הסיבה העיקרית להזדקנות האדם היא השקיעה ההדרגתי של פסולת בחללים הבינתאיים,

ובתוך זה גם בתאי המוח (עמ', 35 "להרגיש טוב" ארגמן, 1985).

אם מתעורר הצורך לפתוח בקבוק ואין חולץ פקקים, קיימת שיטה פשוטה, נפוצה שמוכרת לכל בן מושב, אני מושבניק, או חייל קרבי – גם הייתי חייל קרבי (מפקד טנק) לפתור את הבעיה מטיחים את תחתית הבקבוק בקרקע, או במשטח קשיח כלשהו, והפקק נחלץ. הוא פשוט קופץ החוצה. מיקולין מזכיר שהתופעה הזו מתרחשת בגלל חוק פיזיקאלי פשוט האומר כי עוצמת התנועה שווה לכמות הנוזל, חלקי מהירותו.

הנוזל מופנה תחילה אל הקרקעית, משפוגש בה הוא משנה את כיוונו ובפנותו אל כיוון הפקק, הפקק נחלץ, בכוח שהצטבר בנוזל פחות הכוח שהתבזבז בגלל החיכוך בבקבוק. אותו תהליך עובר על הדם הורידי בגופנו בזמן הליכה מהירה, כשאנחנו מטיחים במהלכה את עקבי הרגליים ברצפה.

הדם שנמצא בין שני שסתומים מקבל מכה חזקה ומתחיל לזרום לקרקע אל ההטחה ברצפה אבל מיד לאחר מכן הוא משנה כיוון וזורם למעלה אל הלב בלוחצו בכוח על השסתומים.

מיקולין מצביע על כך שמעט אנשים הולכים בימנו מהר ופחות אלו היושבים שעות על כיסא. הוא טוען שפסיביות זו לא טבעית. היא שמונעת ניקוי תאים מן הפסולת. יש להטיח עקבים ברצפה, לנענע את הגוף ולהשתמש בשיטות מתקדמות של עיסוי כדי לאפשר זאת למען יאריכו ימיך. טוען מיקולין.

המדען ר.א. אמברוצמיאן כותב לו שחלה בתקופה שבין 1966-1969 באוטם שריר הלב, ניסה את טכניקת הוויברו-ג'ימנסטיקה ולאחר חודשיים-שלושה נעלמו כל סימני ההתקף האחרון שחווה. יותר מכך הגם שבשנים המצוינות ר.א. אמברוצמיאן עבר מספר התקפים. הוא מצביע על כך שמזה שנתיים מאז החל להתאמן בוויברו-ג'ימנסטיקה לא חווה שוב התקף.

דריכה נוקשה על כף הרגל נמצאה כתרופה.

כיווץ השרירים וחבטות כף הרגל, הן שמעוררות חילוף חומרים והתנקות החללים הבינתאיים. ריצה על קצה האצבעות אינה מועילה, קבע. הגוף דורש ריצה בת 15 – 20 דקות כל יום כ 2-3 ק"מ. יש להתחיל להתאמן בהדרגה. שני צעדים בשאיפה דרך האף ואחריהם שניים בנשיפה דרך הפה. להתחיל ביום הראשון עם 10 צעדי ריצה בלבד קבע. יש להחליף ריצה בהליכה כל דקה וחצי.

שני מימין יושב – מיקולין מנוע AM-34 ויוצריו. הצילום מ**ויקיפדיה**

אלכסנדר אלכסנדרוביץ' מיקולין נולד ב-2 בפברואר, 1895. אביו היה מהנדס מכונות ועבד כמפקח מפעל בוולדימיר. בשנת 1898 עברה המשפחה לאודסה וב-1901 לקייב, שם שימש אביו של מיקולין כמפקח מפעל מחוז, הגן על זכויות העובדים וכתב מאמרים עיתונאיים בנושא זה (אשר, במיוחד, וי.י. לנין התייחס בעבודותיו). אמו של מיקולין, ורה יגורובנה, הייתה אחותו של ניקולאי יגורוביץ' ז'וקובסקי ("אבי התעופה הרוסית"). ילדות – אלכסנדר מיקולין בילה באחוזה של ז'וקובסקי, וגדל בהשפעתו. התשוקה של אלכסנדר להנדסה באה לידי ביטוי עוד בתקופת הילדות כשהגה רעיון להרים דלי מים מבאר בעזרת טורבינת קיטור שתוכננה ונבנתה על ידו. הוא ניסה את המכשיר וכך גם למד על מנוע בעל טורבינה [מקור].

בשנת 1902, אלכסנדר מיקולין נכנס לבית הספר יקטרינינסקי, שבו הלימודים התנהלו בעיקר בגרמנית. המקצוע האהוב עליו הייתה שם הפיזיקה. מיקולין, בעזרת נהג ומכונאי מומחה למכונית הפרטית של דיימלר-בנץ החל לעצב מנוע. אבן דרך חשובה בחייו של מיקולין הייתה הגעתו של "אבי התעופה הרוסית" מ.ע. ז'וקובסקי לקייב בסוף אוקטובר 1908. האח של האם הרצה במכון הפוליטכני על אווירונאוטיקה, והאפשרות להטסת מטוסים כבדים יותר מהאוויר. ז'וקובסקי הציג דגם מטוס עם מנוע שהביא מפריז. בקצה האולם הוא נפל, לאחר שפגע בעמוד, והגיע לידיו של תלמיד תיכון שהיה נוכח בהרצה זו בשם איגור סיקורסקי, מהנדס התעופה המפורסם של ברית המועצות (לעתיד). אלכסנדר מיקולין צעד אל הדגם הזה וכך פגש את סיקורסקי זה. כשחזר הביתה, הילד מיקולין החליט לבנות בעצמו דגם דומה, אבל הוא לא טס. ז'וקובסקי שהיה עד למעשיו הציע לו לחשוב על כך שהסיבה לכך בשטח כנף קטן מדי. בעקבות המלצתו הוא שינה את המודל שלו, ו"ניסוי הטיסה" הבא הצליח. באביב 1909 התקיימה בקייב תחרות לבניית דגמי מטוסים, בה תפס מיקולין מקום, עם דגם שיצר, וכינה אותו "דרור", … עם ה דרור שלו הוא זכה במקום השני: ובמקום הראשון זכה סיקורסקי [מקור].

באביב 1910 הגיע לקייב הטייס המפורסם דאז סרגיי אוטוצ'קין, שביצע טיסות הדגמה. מיקולין וסיקורסקי, נכחו בתצוגה של אוטוצ'קין. בטיסה, אחרת שלו עקב כשל במנוע של מטוסו של אוטוצ'קין, המנוע נתקע. למרבה המזל, לא התרחש אסון. מיקולין הציע לאוטוצ'קין לשכפל את המגנטו, כדי למנוע אסון חוזר. הוא יישם את הרעיון הפשוט, ולמעשה מאז, מגנוטים שוכפלו כמעט בכל מנועי המטוסים.

בשנת 1912, מיקולין סיים את לימודיו בבית ספר ונכנס למכון הפוליטכני של קייב. זמן קצר לאחר תחילת לימודיו, החליט לתכנן ולבנות מנוע לסירה שלו. הוא החל לבנות את המנוע ומשלא השיג קרבורטור החליט להפוך את המנוע לנטול קרבורטור, עם אספקת דלק ישירה לצילינדר. על הדנייפר השיט את סירת המנוע שלו. היעדר משאבת דלק הכשיל את רצף השיט: נוצר צורך לשפוך בנזין מהמיכל התחתון לתוך העליון עם ספל רגיל.

בשנת 1913 נערך בקייב יריד בינלאומי של מכונות חקלאיות, שאחד ממארגניו היה אביו של מיקולין. פרופסור ניקולאי רומנוביץ' ברילינג, מומחה ידוע ב-GIS, הוזמן כיו"ר חבר השופטים של תחרות הטרקטורים. מיקולין האב הזמין את בנו לקחת חלק כשופט בתחרויות טרקטורים. אלכסנדר רשם את תוצאות הבדיקות של טרקטור הזחלים של קטרפילר, היחיד שעבר בהצלחה את כל השלבים. במהלך התחרות, מיקולין הבן פגש את פרופסור ברילינג וסיפר לו על המנוע חסר הקרבורטור שלו. לאחר שגילה לו את תכונות העיצוב של המנוע, ברילינג הציע למיקולין להיות סטודנט ב-IVS (לימים – בית הספר הטכני הגבוה במוסקבה), אבל הוריו התנגדו שיצא למוסקבה לבד. אך, בסופו של דבר עבר למוסקבה. כשבשנת 1921 – סיים את לימודיו באוניברסיטה הטכנית הממלכתית באומן מוסקבה.

1941 – פרס סטלין הראשון
1942 – פרס סטלין שני
1943 – מיקולין מקבל את תפקיד המעצב הראשי של מפעל בניית מנועי מטוס ניסיוני מס' 30 במוסקבה
1943 – זכה בתואר האקדמיה של האקדמיה למדעים של ברית המועצות
1943 – קיבל את פרס סטלין השלישי
1943 – שכנע את סטלין לאפשר לסטצ'קין ללכת לעבוד בלשכת העיצוב שלו
1944 – קיבל דרגת מהנדס כללי
1946 – קיבל את פרס סטלין הרביעי 1970 – עקב בעיותיו הבריאותיות, מיקולין נכנס לתזונה צמחונית והפך לחסידיו של ד"ר זמהאו (д-ра Замхау) מחבר הספר "מכון תזונה נפרדת" («Институт раздельного питания»). מניסיונו הוא מתחיל לכתוב ספר שהם לא רוצים למסור, כי למחבר אין השכלה רפואית
1971 – נכנס לבית הספר לרפואה
1975 – קיבל תואר ברפואה
1976 – קיבל את התואר מועמד למדעי הרפואה
1977 – מפרסם את הספר המפורסם "אריכות ימים פעילה"
1985 – 13 במאי נפטר בגיל 90

נשארו לך שאלות

אשמח להשיב על כל שאלה

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –

למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

מאמרים אחרונים

נשלח ב כללי

עצירת ההזדקנות והבלות של הגוף – השיטה של אלכסנדר מיקולין

הזנת התא הייתה יכולה לעבור שיפור עצום לו תפריטי האוכל האנושי היו לוקחים בחשבון את צרכי התא,

"נותר עדיין תחום לא קטן שבתוכו נשארות כמויות פסולת וסיגים. הללו מצטברות שוקעות באופן הדרגתי על האיברים הפנימיים ועל הממברנות של התאים".

ניקוי התאים יכול להתבצע בריצה או בהליכה מהירה שמנערות ודוחפות את מחזור הדם לפעילות נמרצת שמסייעת בצורה יעילה לניקוי הגוף, גם על ידי מתיחת הגוף.

דפיקות סדורות על העקבים התפתחו אצלו כתרגיל שראה בו שימושי במיוחד למי שמרבה ימיו בישיבה,

"הזדקנות הגוף מתרחשת עקב תת-תזונה של תאים ואי הסרה של רעלים ומוסיף שם, שדבר זה (הזקנה) של הגוף מתרחשת בגלל הפרה בוטה של מנגנוני החליפין

כאשר שרירי השלד מתכווצים, נסחט הדם מתוך הוורידים העמוקים ונע לכיוון היחידי שהשסתומים מאפשרים לו, דהיינו לכיוון הלב.

הסיבה העיקרית להזדקנות האדם היא השקיעה ההדרגתי של פסולת בחללים הבינתאיים,

הדם שנמצא בין שני שסתומים מקבל מכה חזקה ומתחיל לזרום לקרקע אל ההטחה ברצפה אבל מיד לאחר מכן הוא משנה כיוון וזורם למעלה אל הלב בלוחצו בכוח על השסתומים.

דריכה נוקשה על כף הרגל נמצאה כתרופה.

נשארו לך שאלות

אשמח להשיב על כל שאלה

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –

מאמרים אחרונים

כתיבת תגובה לבטל

ירון מרגולין בפייסבוק

מאמרים אחרונים

קטגוריות