זרימת דם כלייתית

זרימת דם כלייתית – הוויסות של זרימת דם כלייתית (RBF) ושל קצב הסינון הפקעתי (GFR) חיוני להבנת הפיזיולוגיה הכלייתית במהלך התפתחות תהליכי ההחלמה ממחלת אי ספיקת כליות. ללא ידע זה, ההתיחסות הקלינית לגבי תפקוד הכליות הכולל במיוחד בשעת כשל בבלימת המחלה, ויותר מכך ברגעים הנחשבים מצבי סיכון גבוה לחיי אדם, מחייבת הבנת המצב קרי האנטומיה ובמיחד במקרה זה נושא זרימת דם בתוך הכלייה. מצבים שלא מאפשרים לנו להיות סבלניים לניסויים תרופתיים, שמקדמים את הדיאליזה ומרחיקים את ההחלמה מהמחלה. הוכח מחוץ לקליניקה הממסדית/תרופתית שאפשר להחלים מאי-ספיקת כליות. לניחוש, לבורות לצד הרצון הטוב באמת לעזור, או גם לכאורה לקדם תרופה חדשה, אין כאן מקום. זרימת דם כלייתית (RBF) וסינון גלומרולרי הם בין ההיבטים החשובים ביותר להבנת מחלת הכליות ומנגד לשמירה על תפקוד כליות תקין. ההבנה של האנטומיה התקינה של כלי הדם שמזינים את הכליה ועוברים בה, אליה ויוצאים ממנה חיונית לזיהוי מצבים אנטומיים נסתרים מבחינה קלינית להבנת המחלה במצבים בהם יורד מדד הסינון מבלי שאנו מבינים מדוע הוא קורס. אנטומיה של כלי הדם הכלייתיים מתחילה מכניסת הדם לכליה דרך עורק הכליה עומדת במרכזו של מאמר זה. בנוסף למידע אנטומי חשוב המאמר יביא לפניך מידע חשוב על האנדותלין. הוא חומר מכווץ כלי דם חזק שנוצר בכליה עצמה על ידי אנדותל דופן כלי הדם שלה. אנדותלין כלייתי בהחלט משנה את המשחק במחלת הכליות לרעת המבקש להחלים. אנדותלין הוא אחד ממכווצי כלי הדם החזקים ביותר, המוכרים אם לא המכווץ האנדוגני החזק ביותר שמוכר לנו כיום של כלי הדם. תאים הג'וקסטה-גלומרולארית (תאי JG), ידועים גם בתור תאים גרגירים הם תאים בכליה אשר מסנתזים, אוגרים ומפרישים את האנזים רנין. הם תאי שריר חלקים מיוחדים שנמצאים בעיקר בדפנות העורקים האפרנטיים (the efferent arterioles), אלו כלי דם זעירים שמובילים דם בתוך הכליות אל הפקעית שמכונה גם גלומרול. בסינתזה של רנין, אשר מתרחשת כאמור לעיל, בתאים שנמצאים בעיקר בדפנות העורקים האפרנטיים מכונים גם התאים היוקסגלומרולריים מתחילה מערכת יחסים גומלת הדדית ולה חשיבות רבה בתפקוד של הכליות במערכת רנין-אנגיוטנסין. יוצא מכך שהעורקים האפרנטיים ממלאים תפקיד מכריע וחשיבותם בויסות אוטומטי של הכליה גדולה עד כדי כך שמבלי להבין אותה יקשה להתמודד עם תהליכי החלמתה של הכליות – מאמר נוסף מאת ירון מרגולין (מאסטר בהחלמת הכליות והפחתת כאב) Renal glomerular hemodynamics – מוזמנים לקרא

שלל הדיווחים שבהם נוסתה, ללא הצלחה רבה, הערכה של RBF ו-GFR סיפקו מורשת הטוענת שהכליה שלא מספקת ולא מתפקדת היא הבעיה והבעיה מולדת לכאורה – אבל האמת היא ששום דבר לא יכול להיות רחוק יותר מהאמת מגישה תבוסתנית זו [מקור].

דפוסי השינויים המצטברים בזרימת הדם הכלייתית מובילים, לדעת החוקרים אל התפתחות כליות, או לנפרוגנזה (nephrogenesis), בשפת המחקר המדעי, התבוננות שמביאה להבנה של המקורות העובריים של הכליה. תיאור האופן שבו הכליה נוצרת עולה מכך ולאחר מכן התבוננות על המנגנונים העומדים בבסיס האירועים הללו. [מקור]. הכליות ודרכי השתן מתפתחים בו זמנית מפתח הביב (הקלואקה) וממזודרם (mesoderm) הביניים [מקור] מזודרם הוא שכבת הנבט האמצעית של העובר בשלב מוקדם שלו; ממנה מתפתחים הסחוסים, השרירים, העצמות, מערכת הדם, הכליות, איברי המין ורקמת החיבור. מקביל לצמיחה של הכליה המתפתחת, נראה שקצב הסינון הגלומרולרי (GFR ) מוסדר בצורה שונה מכיוון שקצב הסינון הגלומרולרי אינו עולה באופן משמעותי לפני השלמת הנפרוגנזה. הן ההמודינמיקה המערכתית והן ההמודינמיקה הכלייתית משתנות במהלך הלידה.

אבי העורקים החזי ועורקים שמסתעפים ממנו. חמישה עורקים המסתעפים מאבי העורקים הבטני: עורק הצליאק (the celiac artery), העורק המזנטרי העליון (the superior mesenteric artery), העורק המזנטרי התחתון (the inferior mesenteric artery), עורקי הכליה (the renal arteries) ועורקי הכסל (the iliac arteries). – מקור האיור בצילום מסך מהמאמר: "Thoracic Aorta And Major Branches" – כאן

זרימת דם כלייתית RBF [מקור] חשובה ביותר לתפקוד תקין של הכליות. אֲבִי הָעוֹרְקִים (מכונה גם אאורטה) היורד והמשכו שנמצא בבטן (נקרא אבי העורקים הבטני) מתחיל כמובן באזור היציאה שלו מהחדר השמאלי של הלב ויורד למטה בכיוון הכליות (האיור למעלה ממחיש זאת) בחלקו היורד אנו פוגשים את אבי העורקים החזי, חלק זה מתחיל לאחר קשת האורטה, שעוברת מעל הלב ויורד בקדמת עמוד השדרה [מקור]. כאשר הוא עובר באזור בית החזה, אבי העורקים החזי מוליד מספר ענפים אשר מכונים ביחד ענפי הקרביים (visceral branches) וענפים פריאטליים (parietal branches) [קישור]. המספקים דם בעיקר לאיברי הקרביים כגון לב, ריאות ולוושט. הדם זורם אליהם באמצעות: עורקי הסימפונות או (bronchial arteries), עורקי הלב, העורקים המדיאסטינליים והעורקים המדיאסטינליים, כל אחד מהם נקרא על שם הרקמות שהוא מספק לה דם [מקור]. [הערה: אבי העורקים היורד, מכונה בחלקו שמעל הסרעפת אבי העורקים החזי שהוזכר למעלה, ומתחתיה אבי העורקים הבטני. כאשר אבי העורקים החזי מתחיל באזור החוליה T5 וממשיך עד לסרעפת (דיאפרגמה) באזור חולית עמוד השדרה – T12,] החל מהמעבר של אבי העורקים בתוך רווח בסרעפת שנקרא The aortic hiatus [מקור]

אבי העורקים הבטני מקור האיור בצילום מסך מהמאמר: "Aorta Anatomy" – כאן

המשך צינור הדם (אבי העורקים) מכונה: אבי העורקים הבטני (Abdominal aorta). אבי העורקים הבטני tar מסתיים ממש מעל האגן, שם הוא מתחלק לעורקי הכסל. חמישה עורקים המסתעפים מאבי העורקים הבטני: עורק הצליאק (the celiac artery), העורק המזנטרי העליון (the superior mesenteric artery), העורק המזנטרי התחתון (the inferior mesenteric artery), עורקי הכליה (the renal arteries) ועורקי הכסל (the iliac arteries). עורקי הכליה מספקים דם לכליות מהם מתחיל למעשה הדיון בזרימת הדם שבתוך הכליות.

עורק הצליאק מספק דם לקיבה, לכבד וללבלב; העורק המזנטרי העליון מספק דם לתריסריון, המעי דק והחלק הימני של המעי הגס; העורק המזנטרי התחתון מספק דם למעי הגס והרקטום (מתקיים קשר בין העורקים המזנטאריאלים, ע"י סעיפים קטנים.); ועורקי הכליה מספקים דם לכליות וכן לשרירי דופן הבטן וחוט השדרה התחתון. קצה אבי העורקים הבטן מסתעף לעורקי הכסל, המספקים דם לרגליים ולאיברים באגן [מקור].

עורקי הכליה הם נושא מאמרי: "זרימת דם כלייתית". עורקי הכליה (שבאיור למעלה) ומקורו מצילום מסך מ כאן
מובילים את הדם מאבי העורקים אל הכליות. היצרות עורק הכליה אפשרית. הצטברות פלאק באבי העורקים הבטני כמו שאפשר לראות באיור למעלה (טרשת עורקים קלה – Mild Atherosclorosis) יכולה להתרחש בעקבות חמצון כולסטרול ותזונה שגויה, בכל מקום בגוף, כולל העורקים המספקים את הדם לכליות. לחלופין, השריר בדופן העורק יכול לאבד מגמישותו, להתכווץ, לגדול בצורה לא תקינה, במצב זה הוא מכווץ/מצר את עורק הכליה עצמו. במצבים אחרים מתרחשת חסימה בעורק הכליה. מכל מקום חסימה או היצרות משמעותית בעורקים אלו, משפיעה ישירות על זרימת הדם בכליות עצמן. מתרחשת ירידה בזרימת הדם לכליות וכתוצאה מכך מתדרדר הוויסות של לחץ הדם והנוזלים הכלייתיים; ירידה משמעותית בזרימה בעורק כלייתי אחד עוד נסבלת, בדרך כלל והגוף מתקן את המצב, אך היצרות של שני העורקים עלולה לגרום לבעיות משמעותיות ולמחלת הכליות.
עורקי הכליה שמאבדים מגמישותם צרים, מצב זה הוא הגורם השכיח ביותר ליתר לחץ דם משני ומאובחנת על ידי שימוש הן בממצאים אולטרסאונדוגרפיים ישירים (US) באתר ההיצרות והן בממצאי אולטרסאונדוגרפיים (US) עקיפים הרחק מההיצרות. יחד עם זאת קיים איזון עדין בין זרימת הדם בתוך הכליות, לחץ הדם שבתוך הכליות וקצב הסינון הגלומרולרי ה-GFR הוא המדד שמשקף בבהירות את תפקוד הכליות. נושא זה מאוד חשוב בעיקר כשבבדיקת הדם נראה הכול מאוזן והמספרים יפים ומרגיעים עד שהנפרולוג מצווה עליך להתחיל מיד דיאליזה. שכן מדד הסינון הגלומרלי ה-GFR הוא שקובע ולא התמונה שנראית בעמוד בדיקות המעבדה. שינויים בזרימת הדם בתוך הכליות (RBF) או במדד הסינון (GFR) עלולים להשפיע זה על זה. זרימת הדם אל ודרך הכליה מאוד חשובה. היא חלק מתהליכי השמירה על איזון והחלמה. הקצב המתאים חשוב וגם קובע ומאפשר את מלאכת הסינון המיטבית. קצב זרימת הדם הנכון גם קובע כמה מומסים חשובים יישארו להזנת הגוף וכמה יסולקו מהגוף נגד אינטרס הבריאות שלו. נושא זה יסוקר בהרחבה בהמשך, תפקידו בבריאות הכליות גורלי. קצב זרימה של הדם בתוך הכליה גם קובע כמה מים נשמרים או נשפכים, נושא שנקשר בצמא, התייבשות או בצקות, ובסופו של דבר, האוסמולריות של הדם ולחץ הדם של הגוף נקבעים כאן. כאמור נושא זה יובהר בהמשך. מקור האיור בצילום מסך מהמאמר RENAL ARTERY DISEASE – כאן

היצרות עורק הכליה אפשרית. הצטברות פלאק באבי העורקים הבטני כמו שאפשר לראות באיור למעלה (טרשת עורקים קלה – Mild Atherosclorosis) יכולה להתרחש בעקבות חמצון כולסטרול ותזונה שגויה, בכל מקום בגוף, כולל העורקים המספקים את הדם לכליות. לחלופין, השריר בדופן העורק יכול לאבד מגמישותו, להתכווץ, לגדול בצורה לא תקינה, במצב זה הוא מכווץ/מצר את עורק הכליה עצמו.

איור ההילום של הכליה The renal hilum :מקור האיור בצילום מסך מהמאמר Anatomy of the Kidneys, Ureter, and Bladder – כאן

שער הכליה

סדק מרכזי או שסע אנכי עמוק, התחום בשפה קדמית ואחורית שתיהן בולטות (ההילום הכלייתי) הוא נקודת הכניסה והיציאה של העורקים והורידים הכלייתיים, כלי הלימפה, העצבים: שער הכליה. שער הכליה מכונה לרוב ההילום הוא גם הרחבה עליונה מוגדלת של השופכנים. (מסומן באיור למעלה – hilum renale). אגן הכליה (the renal pelvis) נמצא בהילום של הכליה. מיד עם הגעת עורק הכליה להילום הוא מתפצל לשני עורקים: קדמי (anterior) ואחורי (posterior) נושא שנתן לעקב אחריו בוידאו המצורף למטה [מקור]

מקורותיה של זרימת הדם הכלייתית RBF ב-hilum של הכליה בעורק הכליה [מקור] ההילום הכלייתי ( בעברית: שער הכליה בלטינית: hilum renale) או עמוד הכליה הוא סדק מרכזי השקוע בכליה (מסומן באיור למעלה) ובו עוברים כלי הדם, העצבים והשופכן של הכליה. הגבול המדיאלי (האמצעי) של הכליה קעור במרכז וקמור לכיוון כל אחד מהקצוות; הוא מכוון קדימה וקצת מטה [מקור]. חלקו המרכזי מציג סדק אורכי עמוק, התחום בשפתיים קדמיות ואחוריות בולטות. הסדק הזה הוא הילום שמעביר את כלי הדם, העצבים ואת השופכן. וריד הכליה יוצא מהחזית האחורית, ועורק הכליה נכנס, ואגן הכליה יוצא מהכליה.

עורקי הכליה

עורקי הכליה נושאים את הדם העשיר מהלב אל הכליות. הכליות מסננות פסולת ועודפי נוזלים ממנו. יש לנו לשם כך שני עורקי כליה. עורק הכליה הימני שמספק דם לכליה הימנית, ועורק שמאלי שמעביר את הדם לכליה השמאלית. אורכו של כל עורק כליה כזה הוא כ4 עד 6 סנטימטרים. עורקי הכליה מתחילים באבי העורקים. כל אחד מעורקי הכליה נכנס לכליה המיועדת באתר הנקרא הילום הכליה – שער הכליה. hilum. אזור זה הוא נקודת הכניסה והיציאה של כלי דם ועצבים לתוך כל אחת מהכליות. מכאן, העורק מסתעף לכלי דם קטנים יותר [קדמי (anterior) ואחורי (posterior)] שמזרימים את הדם בתוך כל כליה וכליה. שני העורקים האלו מתפצלים שוב לעורקים סגמנטליים (segmental arteries נראים באיור הכחול למטה) שממשיכים אל עמודי הכליה (the renal columns) ועוברים לצדי הפירמידות של הכליה אלו הם עורקי הכליה הבן אונתיים
האינטרלובר (the interlobar inter=בין lobar=renal lobes=אונות הכליה)  – בין אונות הכליה – (באיורים למטה) ההסתעפות שיוצרות את העורקים הבין לובריים (the interlobar) בין אונות הכליה מרובות וממשיכות אל הקורטקס של הכליות הוא החלק החיצוני של הכליה (נמצא גם בין מבני המדולה). העורקים הבין-לובריים, בתורם, מסתעפים לעורקים קשתיים (יוצרים במסלולם צורה של קשת סביב הבסיס של הפירמידות של הכליה), עורקים קורטיקליים (The interlobular artery), ולאחר מכן גם לעורקים אפרנטיים (איור למטה) – הם שיוצרים את הפקעיתהעורקים האפרנטיים משרתים כ-1.3 מיליון נפרונים בכל כליה.

העורקים האפרנטיים  The efferent arterioles הם כלי דם שמהווים חלק מדרכי השתן והוצאת הפסולת מהגוף. Efferent (מלטינית ex + ferre) פירושו נשאי היציאה או "יוצא", במקרה זה הכוונה לנשיאת דם החוצה מהגלומרולוס (מהפקעית), נושא שידון בהמשך. העורקים האפרנטיים  יוצרים את ההתכנסות של נימי הגלומרולוס, ומובילים דם מהגלומרולוס שכבר עבר סינון וטוהר מרעלים אל רחבי הגוף להזנתו. הם ממלאים תפקיד חשוב בשמירה על קצב הסינון הגלומרולרי למרות תנודות בלחץ הדם [מקור]. תאי Lacis יוצרים פירמידה הממוקמת בין העורקים האפרנטיים ל-efferent ועם בסיסה על macula densa וקודקוד רציף עם ה- glomerular mesangium. [מקור1, מקור2]. צילום מסך – מכאן.
ערכת הנימים שמתנהלת בתוך הכליה מוצגת בבירור באיור זה. רואים למעלה סמוך לגלומרל (פקעית) את העורק האפרנטי שהוא כלי דם המחבר בין הגלומרולוס לנימים הפריטבולריים (Peritubular capillaries) וה- vasa recta.
צילום מסך מתוך המאמר: "Renal Blood Flow and its Regulation" – כאן.

ענפים של עורק הכליה כוללים: נפרונים, פקעיות, צינוריות ווריד הכליה [מקור].

הכליה מורכבת מ"רצפה" – קליפה חיצונית (cortex) היא למעשה תחילת הכליה – הבסיס עליו עומד המבנה המורכב והגאוני הזה: כליה. על הרצפה – הקליפה החיצונית הזו (cortex) נמצא ה"בית" החלק הפנימי – לשד הכליה (medulla) הבנוי מ 7 – עד 18 אונות בכליה האנושית. כל אונה מורכבת מפירמידה כלייתית ומקליפת הכליה שמעליה לכאורה הקליפה חודרת אליה (עמודי הכליה). בתוך האונה נמצאים הנפרונים חלקם הפירמידה וחלקם הקליפה, כאשר הראש – הפקעות פונה אל הרצפה אל הקליפה. נושא זה ניכר באיורים למטה. מקצוות הפירמידות או מראש הפירמידה) יוצאים גביעים משניים, שמתאחדים לראשוניים ואלו יוצרים יחד חלל אחד הקרוי אגן הכליה. אגן הכליה מתחבר אל השופכן, והוא מוביל את השתן שנוצר באותה כליה אל שלפוחית השתן.

נכנס עתה אל תוך האונה עצמה אל ה renal lobes נושא שאפשר לראות באיור למעלה מצד שמאל ובהגדלה שמימין – עורקים קשתיים (Arcuate arteries), משרטטים את רצפת הפירמידה ומפרידים בין הגבול שבין קליפת המוח הכלייתית ללשד הכליההמדולה, מכאן הם יוצרים את העורקים הבין-לובאריים (עורקי הכליה הבין אונתיים) שמתפצלים עוד יותר תחילה אל העורקים שיוצרים את הפקעית ומספקים את הדם לפקעית לגלומרולסהפקעית ( גלומרולס) נמצאת בתוך קופסית באומן, או שקופסת באומן עוטפת אותה (איור למטה – לקוח מויקיפדיה). הפקעות פונה אל הקליפה של הכליה (אל הרצפה). אפשר לראות את קופסת באומן מאוירת גם בחלק הימני העליון – בהגדלה. the renal microvasculature מערכת כלי הדם הכלייתיים האיור לקוח מצילום מסך מהמאמר: Imaging the Renal Microcirculation in Cell Therapy – כאן
העורקים האפרנטיים מובילים לגלומרולוס, שהוא צרור של כ-50 לולאות נימיות שמתלכדות בסופו של דבר מסביב  לקופסית באומן שברום האיור למעלה. מקור האיור – ויקיפדיה.

מהפקעית הדם ממשיך לזרום בכליה, ולחץ הדם יורד. הדם זורם לעורקים האפרנטיים (the afferent arteriole) המתפתלים סביב הנפרונים בנינוחות. תחילה הדם זורם מהפקעית בעורקים האפרנטיים בלחץ דם נמוך יותר, בעורק הישר (straghit vessels) לאורך לולאת הנלה (היא חלק מצנור השתן, מהנפרון), וממשיך לאורכה למעלה כוריד. בשלב זה הדם מסונן ונקי. הוא עוזב בהדרגה את הכליות דרך ורידים. הניקוז הוורידי עוקב פחות או יותר אחר אספקת העורקים, אלא שהוורידים הקשתיים יוצרים קשתות שלמות על בסיס הפירמידות של הכליה ואילו העורקים הקשתיים יוצרים קשתות חלקיות שאינן שלמות [מקור]. תחילה הדם עוזב בוריד הוואסה רקטה (The vasa recta of the kidney) שם שניתן גם לעורקים הישרים, וגם לוורידים הישרים של הכליה (בלטינית: vās, "כלי"; rēctus, "ישר"), לקליפת המוח [מקור]. מהואסה רקטה הדם הנקי ממשיך בוריד interlobular veins, [מקור1, מקור2] לבסוף, הדם ממשיך וזורם דרך הוורידים הקשתיים (The arcuate veins),

האינטרלובריים (the interlobar veins), שנראים באיור למעלה והסגמנטליים (segmental veins) ובדרך זאת הדם עוזב ויוצא מהכליה בהמשך הדרך דרך הווריד הכלייתי [מקור1, מקור2]. מקור האיור בצילום מסך מהמאמר: "Functional Anatomy of the Kidneys and Overview of Kidney Function" – כאן

מלבד רשת נימים גלומרולרית, ניתן לחלק את המיקרו-סירקולציה הכלייתית למקלעת נימי קליפת מוח ולאזור המדולרי (הליבה הפנימית של הכליה) כפי שאפשר לראות באיור למעלה (בכחול) וזאת בהתבסס על המיקום האנטומי.

הכליות פועלות במגוון רחב של דרכים שנחוצות לבריאותנו. הן מפרישות פסולת מטבולית, מווסתות את מאזן הנוזלים והאלקטרוליטים בגוף, גם מקדמות את שלמות העצם, שותפות לייצור ויטמין D, ומקיימות אינטראקציה עם מערכת הלב וכלי הדם כדי לשמור על יציבות המודינמית. בנוסף לכל אלו הכליות מפרישות את האוראה (שתנן) [מקור1, מקור2]. שתנן נספג-מחדש בצינורות המאספים הפנימיים של הנפרונים בליבת הכליה (medulla), ובכך הוא מעלה את האוסמולליות באינטרסטיציום העוטף את הזרוע העולה של לולאת הHenle, מה שגורם בתגובה למים להיספג מחדש [מקור].

זרימת דם כלייתית (RBF) וסינון גלומרולרי הם ההיבטים החשובים לשמירה על תפקוד כליותם תקין.

זרימת הדם התקינה מבטיחה את הובלת חומרי הזנה, הורמונים, חומרי פסולת מטבוליים, חמצן ופחמן דו חמצני בכל הגוף כדי לשמור על חילוף החומרים ברמת התא, ויסות ה-pH, הלחץ האוסמוטי והטמפרטורה של הגוף כולו, והגנה מפני חיידקים וחיידקים. פגיעה מכנית.[מקור1, מקור2]

תאים יוקסגלומרולריים (הג'וקסטה-גלומרולארית) הם שמייצרים את הרנין (Renin) בגוף. הרנין שמופרש על ידי תאים יוקסטגלומרולריים (juxtaglomerular) גם הג'וקסטה-גלומרולארית שנמצאים סמוך לפקעיות הכליה (למעלה באיור בירוק) מסוגל לחתוך את הפפטיד הלא פעיל אנגיוטנסינוגן, שהופך בהמשך לאנגיוטנסין. האנגיוסין הוא הורמון המגביר את תחושת הצמא ומצר את כלי הדם. נושא זה מעלה לחץ דם בגוף ועלול להביא לנטילת תרופות שהורסות את הכליות. התאים מכונים בקיצור: JC והם גם מווסתים את התפקוד של תאי הכליה בתגובה לירידה בלחץ העורקי הכלייתי. פרסומם העיקרי בא להם כמי שמייצר את ומפריש את הרנין. צילום מסך מתוך המאמר: Juxtaglomerular apparatus כאן

RAASרנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון

איזון עדין בין זרימת הדם הכלייתית לבין קצב הסינון הגלומרולרי מתקיים כל הזמן שכן שינויים באחד עלולים להשפיע על השני. נושא זה חשוב גם לקיומה התקין של מערכת גמילות יחסים הדדית עם הציר רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון, מערכת זו ידועה גם בשם RAAS. רנין (Renin) מופרש על ידי תאים יוקסטגלומרולריים (juxtaglomerular) מכונים גם הג'וקסטה-גלומרולארית (JG) בתגובה לירידה בלחץ העורקי הכלייתי. בהמשך ניכרת ירידה בזרימת הדם (זילוח או פרפוזיה) במערכת הג'וקסטה-גלומרולארית, אשר גורמת לתאי הג'וקסטה-גלומרולאריים (JG), להפריש רנין למחזור הדם של גופנו.

הפרשת רנין יכולה להתקבל גם מגירוי של קישור אפינפרין אדרנלין לקולטן בתא-אדרנרגי

(אדרנלין אפינפרין, הנקרא גם אדרנלין, הוא גם הורמון וגם נוירוטרנסמיטר – מוליך עצבי. כהורמון, הוא נוצר ומשוחרר על ידי בלוטות יותרת הכליה) כאמור לעיל רנין מופרש גם כאשר האדרנלין נקשר לקולטן בתא-אדרנרגי [מצומדים לחלבון G כלומר חלבונים טרנסממברנליים המאפיין אותם הוא שהקישור שלהם לחומר הנקשר לקולטן (מכונה  אגוניסט) נושא שמביא לתגובה סימפתטית כלומר לתגובה של מערכת העצבים. כך למשל, קצב הלב יעלה], הפעלה מוגברת של המערכת הסימפתטית הכלייתית מקולטנים אדרנרגייםבטא-1, או ירידה באספקת נתרן לתאי המקולה דנסה (macula densa cells) [מקור].

קליפות אננס הם אוצר שרבים זורקים לפח האשפה. בקליפה של האננס נמצא חומר משתן נהדר קוראים לו ברומליין. אז איך אפשר לאכול קליפות אננס ולהבריא? – כאן

מערכת הג'וקסטה-גלומרולארית (juxtaglomerular apparatus) בכליות, הוא מבנה מיקרוסקופי הסמוך לפקעיות הכליה ומווסת את התפקוד של תאי הכליה (נפרונים) [מקור]. התאים הג'וקסטה-גלומרולאריים (JG) שהם תאים מגורגרים (granular) הם התאים שמפרישים את הרנין. בתאי הג'וקסטה-גלומרולאריים נאגר רנין ומהם הרנין משתחרר לגוף, כאשר חלה ירידה בלחץ בעורקיקים האֲפרנטיים, בעוד שעלייה בלחץ הדם בעורקיקים אלה מעכבת שחרור רנין. בנוסף לכך ירידה בריכוז הנתרן כלורי, (NaCl, מלח בישול) מגבירה את הפרשת הרנין מתאי JG [מקור]. קולטנים אדרנרגיים מסוג β1 הממוקמים על תאי JG מגיבים כאמור לעיל, לגירוי של עצבים סימפטתיים על ידי שחרור רנין. שינוי בלחץ הדם בעורק הכלייתי גורר אחריו הפעלה מוגברת של המערכת הסימפתטית הכלייתית מקולטנים אדרנרגיים בטא-1, או ירידה באספקת נתרן לתאי המקולה דנסה (macula densa cells) [מקור1, מקור2]. מה שמחזיר אותנו אל נושא גמישות העורקים כאסטרטגיה טיפולית ואל המזון כתרופה. אני ממליץ לך לקרוא בהקשר זה את מאמרי על קליפת האננס, על הברומליין והברדיקיניןכאן.

מערכת RAAS משפיעה על בקרת לחץ הדם ומאזן אלקטרוליטים ונוזלים ולכן ממלאת תפקיד משמעותי בהמודינמיקה של זרימת הדם [מקור1,מקור2, מקור3].

הערה: דם הוא נוזל שאינו ניוטוני, והוא נחקר בצורה היעילה ביותר באמצעות ריאולוגיה ולא הידרודינמיקה. מכיוון שכלי דם אינם צינורות קשיחים, הידרודינמיקה קלאסית ומכניקת נוזלים המבוססת על שימוש בוויסקומטרים קלאסיים אינן מסוגלות להסביר המודינמיקה.[מקור] חקר זרימת הדם נקרא המודינמיקה, וחקר תכונות זרימת הדם נקרא המוראהולוגיה.

הפעלה כרונית של מערכת רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון (RAAS) מקדמת ומנציחה את התסמונות של אי ספיקת לב, יתר לחץ דם מערכתי ומחלת כליות כרונית. [מקור] אחת הסיבות לכך אם לא הסיבה המרכזית היא אובדן גמישות העורקים – מחקרים רבים כבר מציגים נתונים שמצביעים על כך שקשיחות ואבדן גמישות צנרת העורקים היא שמובילה להתדרדרות תפקוד הלב, כלי הדם ומה שמוביל לשינויים הפתולוגיים השונים הנקראים מחלת עורקים כליליים, אי ספיקת לב (עם שברי פליטה משומרים ומופחתים), יתר לחץ דם ומחלות כליות [מקור]. הפעלת יתר או הפעלה פתולוגית של מערכת ה-RAAS, במיוחד אנגיוטנסין II, הוכחה כממלאת תפקיד ספציפי בתפקוד לקוי של האנדותל, דלקת, כיווץ כלי דם אינטנסיבי, אובדן גמישות, היפרטרופיה מוגברת של כלי הדם והלב, פיברוזיס והתפתחות טרשת עורקים [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4 , מקור5].

למערכת ה-RAAS מספר חלקים נעים, כאשר מערכות איברים שונות מגרות את הפעלתה ודיכויה. רנין, הצורה הפעילה של פרונין (prorenin), מופרש על ידי התאים הגרנוריים של הכליה. כלומר מתאי הג'וקסטה-הגלומרולאריים (JG) שהם תאים מגורגרים (granular) למרות שתפקידו של רנין הוא של אנזים, אמצעי הביטוי שלו יותר הורמונליים.

הייצור של רנין מומרץ על ידי תת לחץ דם – hypotension, היפונתרמיה (מחסור בנתרן hyponatremia) וירידה בפעילות הסימפתטית.

רנין אחראי על ביקוע אנגיוטנסינוגן, חלבון המיוצר בכבד. אנגיוטנסין מווסת באמצעות הורמון בלוטת התריס, סטרואידים ורמות של אנגיוטנסין II במחזור. Angiotensinogen מבוקע לתוך אנגיוטנסין I, אשר הופך לאנגיוטנסין II על ידי אנזים הממיר אנגיוטנסין [מקור1, מקור2].

תרשים – חתך אורך של כלייה – כל כליה עטופה בקופסית (Capsula fibrosa renis), קליפתה של קופסית הכליה נוקשה, עשויה רקמת חיבור דקיקה, קשוחה ולא-אלסטית. כונתה במאמר זה, ריצפה. היא עוטפת את הכליה ונמשכת אל אגן הכליה. מאגן הכליה יוצאת תעלת השתן. המעטה החיצוני נמשך וחובר אל השופכן. קופסית הכליה עטופה במעטפת של סיבים ורקמות שומן, ("השומן שמסביב לכליה", Capsula adiposa perirenalis)- שכבת שומן זו ממלאה גם את הסינוסים של הכליה ומשמשת גם כמילוי בין כלי הדם. במהלך רעב, שומן מנוצל בגוף – נושא שעולה בתזונה קטוגנית, אלא שהשומן הזה הוא רקמת השומן האחרונה בגוף שעוברת חילוף חומרים. מידע זה רומז על דרכי הריפוי, כי תפקיד השומן בהגנה על הגוף מפני חומציות וירידת מדד הPh. כאן מסתתר עולם שלם: השומן לכאורה בולע את החומציות אל קרביו, כאשר אנו מציפים את הגוף במזון חומצי, נדרש עוד ועוד שומן כדי לבלוע את הנושא שגורר נזקי ענק למערכת הגופנית. "כמה שומן" כבר יכול להכנס בין כלי הדם? הקפה מעלה את מדדי החומציות, כלומר מוריד את הPh, לכן – כדי לסייע לאיזון תפקוד הכליות, הנפרונים, וכל עבודת התאים, שהוזכרו עד כאן, כראוי, יש להימנע ממזון חומצי והראשון בו: קפה, השני בו בשר. ירון מרגולין

למאמרי על אובדן גמישות העורקים – אפשר לקרא – כאן.

למאמרי התכנית לשיקום הכליות – כאן

אי ספיקת כליות – טיפול ללא תרופות

רנין הופך, כאמור לעיל, לאנגיוטנסין, שמיוצר בכבד לאנגיוטנסין I. אנזים הממיר אנגיוטנסין (ACE) מיוצר על ידי הריאות משתתף ומסייע להפוך אנגיוטנסין I לאנגיוטנסין II [מקור1, מקור2] (כל הרכיבים הדרושים ליצירת אנגיוטנסין II נמצאים בתוך בכליות. נוכחותם בכליות היא לאורך הנפרון [מקור1, מקור2].) כל זה מתרחש כאשר מתרחשת ירידה בלחץ הדם או בנפחו, כמו במצבים של שטף-דם, ודלקת (דלקת היא קרע, פציעה בדופן התא, תוכלו לקרוא על נושא זה כאן.) מכל מקום גורמים אלו מביאים להפעלת מערכת ה-RAA ומשהיא נכנסת לפעולהכרונית, הכליה שלנו נכנסת לצרות גדולות, וכשהאדם מתחיל ליטול תרופות הצרות מתרחבות וגדלות וטופחות מובילות לכיליון. [מקור]. אנגיוטנסין II ממלא תפקידים רבים ושונים למשל, הוא פועל על קולטני אנגיוטנסין II כדי לגרום לכיווץ כלי דם ולהגברת לחץ הדם.

כאן נכנסת לתמונה ההשפעה על זרימת הדם לכליה כי מהלך זה גם מכווץ את דפנות העורקים האפרנטיים (the efferent arterioles שמעבירים דם לגלומרולוס כדי להגביר את הסינון כאשר זרימת דם כלייתית RBF יורדת או כשהיא נמוכה מהנדרש.

אנגיוטנסין II גם גורם לביטוי של אלדוסטרון בקליפת יותרת הכליה (אלדוסטרון הוא הורמון הגורם לכליות לשמור נתרן ומים בגוף.) התעוררות האלדוסטרון לפעולה (אלדוסטרון הוא הורמון סטרואידי אשר חומר המוצא ליצירתו הוא כולסטרול. אלדוסטרון מיוצר בשכבה החיצונית (zona glomerulosa) של קליפת האדרנל, ואת עבודתו העיקרית: הגדלת הספיגהמחדש של מים ושל יוני נתרן או הפרשת יוני אשלגן ומימן הוא מבצע כל זאת באבוביות המפותלות המרוחקות בכליה [מקור]). מכול מקום פעילותו מגבירה את החדרת תעלות הנתרן, מגביר את פעילות משאבת הנתרן/אשלגן, מגבירה את הפרשת האשלגן והמימן בתאים העיקריים. השפעות סימולטניות אלו פועלות ליצירת שיפוע לספיגה חוזרת של נתרן ומים.

השפעה חשובה נוספת של אנגיוטנסין II היא הגברת הביטוי של הורמון אנטי-דיורטי.

אנטי-דיורטי (ADH – antidiuretic hormone – הוא הורמון המורכב מ-9 חומצות אמינו. האנטי-דיורטי מכונה גם הורמון נוגד השתנה וכן וזופרסין מיוצר על ידי תאי עצב מיוחדים הנמצאים באזור בבסיס המוח המכונה ההיפותלמוס, ומופרש מההיפופיזה. ליתר פרוט: תאי העצב מעבירים את האנטי-דיורטי במורד סיבי העצבים (האקסונים) שלהם לבלוטת יותרת המוח האחורית, שם ההורמון משתחרר לזרם הדם [מקור]. תפקידו החשוב ביותר הוא לשמר את נפח הנוזלים של הגוף על ידי הפחתת כמות המים המועברת בשתן. הוא עושה זאת על ידי מתן אפשרות למים בשתן להילקח בחזרה ממנו אל תוך הגוף עצמו. כל זה מתרחש בכליה. ריכוז השתן עולה, צבעו חריף, והגוף חוסך מיים, איבוד המים נחלש.

מעניין לציין שהאנטי-דיורטי מגרה את ההיפותלמוס להגביר את הצמא, מה שעשוי להיות אחד המנגנונים של הגוף לאותת מצבי על נפח נמוך או התייבשות [מקור]. אני מזכיר לך, שנושא זה משפיע על הפקת הרנין (ירידה בלחץ הדם או בנפחו, מביאים להפרדת הרנין לדם). מפעולתו של הורמון איסוף המים מהשתן לגוף – האנטי-דיורטי עליה בריכוז השתן ואיבוד המים כאמור מפסיק או יורד.

ריכוזים גבוהים יותר של הורמון אנטי-משתן כבר גורמים להתכווצות כלי הדם (אשר הופכים צרים יותר) מה שמגביר את לחץ הדם.

מחסור בנוזל גוף (התייבשות) מסכן את הכליות לכן יתכן שאדרוש ממך, מסיבה זו, במהלך עבודתנו בקליניקה שלי ועד שנראה את ה- GFR , מטפס אל מעל למדד הGFR40, לשתות הרבה מים, בניגוד אולי להנחיית הממסד הרפואי שלך, כי רק על ידי שתיית מים ניתן לשחזר סופית מחסור זה (עליה באנטי-דיורטי) במים והימנעות מהתייבשות. ההתייבשות מורידה את מדד ה-GFR. אני יכול להעיד שניסיתי מספר רב של פעמים, כזה שאיני מסוגל לשחזרו, להיאבק נגד הוראת הממסד לחדול משתיית מים. שיא בנושא זה בא לידי ביטוי בניתוק ממש של יחסים קרובים ביותר . לא הוא כאבים, האמין הצמא הקריטי שהוכתב לו. כי מה ומהיכן ידע? מכל מקום לאמהצלחתי להביא את חברי הטוב לשתות מים, הכליות קרסו כפי שנתן להבין מההסבר למעלה, והבחור הובל לאישפוז של 3 חודשים בהדסה והוא צמוד לדיאליזה. אני מבקש להוסיף שמדד הGFR שלו עמד על 72, בהתחלה, אבל בהנחיית הצמא ונטל תרופות שדחסו אל כליותיו (רעלים אורמיים) קרס הכליות שלו בתוך 10 ימי הצמא ל 45, ומשם בתוך פחות משבוע נוסף אל מתחת ל-8. בבקשה שתו מים.

גישות חדשות לטיפול במחלת הכליות מתמקדות בנושא הגמשת עורק הכליה מחדש, גמישות מחודשת של עורקי הגוף בכלל ושל עורק הכליה בפרט. אלו משנות בפועל את כל כללי המשחק ומובילות להחלמה. (נושא זה מחייב גישה טיפולית נטולת תרופות, כדי להימנע מהצפת הגוף ברעלים אורמיים, שפוגעים במטרה זאת. הרעלים האורחים הם תוצר תרופתי, תפריט תזונה מאוד מדויק, אתם מבינים שאנחנו מטפלים בחלקי גוף קטנים משערת ראש וכמובן הפעלת הגוף בעזרת "לחיצות ההחלמה", שיסדתי כדי להגיע לגמישות שחשקתי בה כרקדן.). 

ירון מרגולין – על חומות ירושלים. עם מחול לרקדן יחיד, למוזיקה של קודאי (דואו לכינור וצ'לו, אופוס 7) זה הופעתי במכסיקו סיטי בשנת 1982 (במכסיקו הסולו תוזמר לדואט. רקדתי לצלילי הכינור והפסנתר של האחים ויטרן, במוזיקה חיה. האחים ביטרן ישבו על הבמה בזמן הריקוד, זו הייתה חוויה שמימית, המחול הועלה גם בישראל, ובברלין בהופעת יחיד. צילם אורי אדיב.
שעורה – מזון על: 73.48% מההרכב הכימי של השעורה הן פחמימות. הרכב הפחמימות בשעורה מעולה לבריאות האדם, ושונה לטובה בהשוואה לדגנים אחרים. השעורה מכילה ריכוזים גבוהים (מעל 50%) של עמילנים עמידים (Amyloses) וריכוזים נמוכים של עמילנים מסיסים (Aylopectins). מה שעושה אותה לפרה ביוטיקה מהמעלה הראשונה ובסיס ליצור ויטמין K, B12 וגלוטתיון. על הגלוטתיון אפשר לקרוא עוד – כאן. הוא אחד המלאכים החשובים ביותר לבריאות האדם. אני קורא לו "רפאל" כלומר מלאך הרפואה השוכן בגוף האדם. חצי כוס של גרעיני שעורה מכילה 3 גרם בטא-גלוקן BßGlucans הם אחד המרכיבים היותר בריאים שיש בשימוש רפואת הכליות, הסוכרת, מחלות לב ותהליכי גמישות העורקים. בטא גלוקן הוא סיב תזונתי מסיס הסיב הזה נמצא בשעורה במינונים גבוהים. ככלל הבטא גלוקן נמצא נמצא יעיל למניעת מחלות לב וכלי דם. ומחלות של דופן המעי. במאמר: "שעורה ופעולות נוגדות דלקת" או על מי השעורה, בהקשר לדלקת קשה בכליות – כאן, אפשר לקרוא על יכולות נוספות וגם להתעמק באופן בו הטיפול המחלים נעשה על ידי כותב שורות אלו (ירון מרגולין). השעורה מכילה ריכוז גבוה של חומצת האמינו ח' גלוטמית (מכונה גם גלוטמט) והיא חשובה בתהליך איזון החנקן בגוף של כולנו, אבל במיוחד אצל חולי כליה. כשגלוטמט מתרכב עם יון נתרן מתקבל מונוסודיום גלוטמט (הוא ה- "אוּמאמי") הוא משמש לתיבול במקרים בהם נדרשת הפחתת מלח. הח' הגלוטמית חשובה לבריאות כל תאי הציפוי בגופנו. היא מסייעת בתהליכי ניקוי הגוף מרעלים. שעורה היא הרכיב העיקרי בדגני בוקר, השעורה משמשת בתעשיית הבירה והיא אחת משבע המינים, שנשתבחה בהם ארץ ישראל. גרעיני חיטה הם שמנים ועגולים ואילו גרעיני שעורה הם ארוכים יותר וצרים. הבדל נוסף בין השתיים ניכר בשיבולת בשעורה השיבולת ארוכה יותר בהשוואה לשיבולת החיטה ובנוסף יש לשעורה הרבה יותר זקיקים דמויי שיער מאשר לחיטה (מכאן גם שמה = שעורה). שעורה היא עשב רך וקל לבישול, היא מבושלת בקלות כמו אורז. אני משתמש בה לאחר הנבטה וטחינה למנת הבקר שלי – כאן. בשעורה יש תכולת סיבים גבוהה יותר מאשר בחיטה והיא אף בריאה יותר משיבולת השועל. על שיבולת השועל פרסמתי מאמר עומק – כאן. כדי לייצר בירה הופכים תחילה את השעורה ללתת בפעולה שנקראת לִתוּת. הלתת (מאלט) משמש גם להכנת דגנים בוקר. שעורה ידועה גם בשמותיה מוצריה – גריסים או גריסי פנינה, שניהם אסורים לחולי כליה. ככלל יש לצרוך שעורה במינונים נמוכים לא מעל ל 4 כפות ליום ועדיף יום כן, יום לא – כשהשעורה משמשת מזון כתרופה להפחתת כולסטרול, מדדי אוראה ותיקון נזק לכליות נושא זה משתנה, צרכו שעורה על-פי המלצה של מי שמבין ביכולותיה. מקור הצילום – צילום מסך ויקיפדיה.

הסתיידות אבי העורקים באמצעות AD ß- גלוקנים הוזכרו בהרחבה במאמרי על השעורה ועל שיבולת השועל. אני מזמין אותך לקרוא מאמרים אלו. הם מפחיתים דלקת מערכתית, פגיעה כלייתית והסתיידות אבי העורקים באמצעות ADAM17 ועיכוב נייטרלי-ספינגומיאלינאז 2 – שםאני משתמש גם בשעורה וגם במי שעורה וגם בשיבולת שועל כתרופה גם מסיבות אלו – שם

נשארו לך שאלות 

אשמח להשיב על כל שאלה 

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן  

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –


    שמי Name:


    טלפון phone:


    דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


    איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


    אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:



    למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

    מאמרים אחרונים


    נשלח ב כללי

    השפעות של הורמון הגדילה (GH) על תפקוד הכליות בבריאות ובמחלות כליות

    אי ספיקת כליות היא מצב של התנגדות ל-GH ולא מחסור בהורמון הגדילה (GH).

    השפעות של הורמון הגדילה על תפקוד הכליות בבריאות ובמחלות כליות – להורמון הגדילה (GH) ולמתווך שלו גורם גדילה דמוי אינסולין-1 (IGF-1) יש השפעות רבות על הכליות [מקור] בכוחותיו להעלות את קצב הסינון הגלומרולרי (GFR) כפי שהוכח בניסוי על בגברים בריאים [מקור]. יחד עם זאת אי ספיקת כליות היא מצב של התנגדות ל-GH ולא מחסור ב-GH. מנגנונים של ההתנגדות ל-GH מוכרים: קולטנים מעטים מדי או צפיפות מופחתת של קולטני GH באיברי המטרה, פגיעה (JAK/STAT) – במשפחת יאנוס קינאז ב -GH-post-receptor Janus kinase/transducer and activator of transcription (JAK) ומתמרי אותות ומפעילי שעתוק (STATs) שמהווים את אחד ממסלולי האיתות העיקריים המווסתים את הביטוי של הציטוקינים (חלבונים קטנים שמהווים את הבסיס לתקשורת בין תאי מערכת החיסון. חלבוני STAT מעורבים בפיתוח ובתפקוד של מערכת החיסון ומשחקים תפקיד בשמירה על סבילות חיסונית ומעקב אחר גידולים. STATs הם גורמי שעתוק תוך-תאיים המתווכים מצבים של חסינות תאית, שגשוג, אפופטוזיס והתמיינות. הם מופעלים בעיקר על ידי Janus kinases (JAK) הקשורים לקולטני הממברנה. גם הם פועלים באמצעות רצפטורים (קולטנים), ומשתתפים בתהליכים רבים, כאמור פגיעה בהם מעוררת את המנגנונים של ההתנגדות ל-GH, וכן מסלול האיתות יאנוס קינאז JAK/STAT שנחשף כמי שמעורב יותר ויותר בפתופיזיולוגיה של מחלת כליות, ובנוסף לכך גם רמות מופחתות של IGF-1 חופשי עקב עלייה חלבונים קושרי IGF מעכבים (IGFBPs). בחולים עם אי ספיקת כליות כרונית, רמות ה-GH מוגברות בעוד שרמות ה-IGF-1 תקינות עד לאי ספיקת כליות סופנית, שם הן יורדות [מקורר1, מקור2, מקור3], מה שמצביע על עמידות ל-GH במהלך [מקור]. צילום מסך מהמאמר Impact of growth hormone hypersecretion on the adult human kidneyImpact rénal de l’hypersécrétion somatotrope chez l’hommeכאן

    לפני למעלה מ-50 שנה, סלמון ודואגדיי  Salmon 8c Daughaday (1957) [מקור1, מקור2, מקור3] גילו את גורם הגדילה דמוי אינסולין (IGF-I) בעל תכונות איתות דמויות אינסולין ויכולות תווך לפעילויות ביולוגיות שונות בגוף שלנו בהן גדילת רקמות ועצמות, בבקרת מחזור התא – באפופטוזיס בשגשוג, ובהישרדות [מקור1, מקור2], טרנספורמציה, התמיינות, אינטראקציות בין תא לתא ומצע. כך למשל נמצא כי BDNF (גורם הגדילה העצבי) ו-IGF-1 הגדילו שניהם את ההישרדות של נוירוני ההיפוקמפוס (המוח הרגשי) החסרים BDNF, והראו פעולה משלימה לגורמים אלה בתמיכה בהישרדותם [מקור]. IGFs יכולים להתערב גם בהקשר של טיפול במצבים קטבוליים (רצף של תהליכים מטבוליים אשר מפרקים מולקולות גדולות.) הקשורים למחלה. העצמת ה- IGF-I למשל על ידי מתן  IGF-I (rhGH  – Recombinant) כתרופה – מדובר במתן מולקולות DNA שנוצרו באופן טבעי או תוכננו במעבדה – כתוצאה מצירוף מחדש של מקטעי DNA ממקורות שונים אשר ניתנים לחולים קטבוליים, במצבים חמורים אפשר להפחית בעזרתן את מאזן החנקן השלילי הקשור להגבלה קלורית מתונה [מקור], במצבים של פגיעה בלב נמצא כי ה- IGF-I מקדם התאוששות מאפיזודות איסכמיות היפוקסיות ברקמות לב ועצבים במודלים של בעלי חיים [מקור1, מקור2], מתקן את ההיפרגליקמיה (יתר סוכר) של חולי סוכרת עם תנגודת לאינסולין [מקור], ו

    צמיחה של הכליה הנגדית לאחר כריתת כליה חד צדדית.

    מערכת GH/IGF1 גם ממלאת תפקיד מפתח בהתפתחות תקינה של הכליות, ויסות המודינמי גלומרולרי, כמו גם טיפול במים צינוריים, נתרן, פוספט וסידן [מקור]. GH ו-IGF-1 ממלאים תפקיד משמעותי בהתפתחות מוקדמת של נפרופתיה סוכרתית, כמו גם במצב של חוסר כליה בצד אחד או בהיפרטרופיה של כליות מפצה לאחר כריתת כליה חד צדדית [מקור1, מקור2, מקור3].

    השפעת הפרשת יתר של הורמון גדילה על הכליה. ההשלכות של ההיפראקטיביות של ציר GH/IGF-1 משקפות את מגוון אתרי הפעולה של הורמונים אלו. גנים הורמון גדילה GH (GHR), IGF-1, קולטן IGF-1 (IGF-1R) וחלבוני טרנספורטר IGF-1 (IGF-BP) מתבטאים באופן בולט בכליה הבוגרת בבנאדם, מה שמצביע על תפקיד פוטנציאלי של הציר הסומטוטרופי (של בלוטת יותרת המוח) במגוון תפקודי כליות. יחד עם זאת ובהבדל בבעלי חיים, חשיפה כרונית למינונים גבוהים של GH כלומר תרופה – גורמת לגלומרולוסקלרוזיס ולעלייה באלבומינוריה (ריכוז אלבומין בשתן עולה על 500 מיליגרם ל-24 שעות). הפרשת יתר סומטוטרופית כלומר הפרשה של בלוטת יותרת המוח הקדמית אפשרה לחזות בפעולות שונות של ציר GH/IGF-1 בכליה: המעודדת בהן היא השפעה נהדרת על סינון הכליות האנושית עם עלייה בקצב הסינון הגלומרולרי (GFR), מה שמסמן תהליכי החלמה. ומאפשר לחשוב על דרכי פעולה גם להחלמתן. לצערנו למרות ההיפרפילטרציה הגלומרולרית שנצפתה במקרה של הפרשת יתר סומטוטרופית, GH אינו טיפול יעיל לאי ספיקת כליות כרונית [מקור]. צילום מסך מהמאמר Impact of growth hormone hypersecretion on the adult human kidneyImpact rénal de l’hypersécrétion somatotrope chez l’homme – כאן

    הפרשת יתר סומטוטרופית כלומר הפרשה של בלוטת יותרת המוח הקדמית היא התרופה. נמצאה מאפשרת פעולות שונות של ציר GH/IGF-1 (the somatotropic axis) בכליה: המעודד בהן הוא השפעה נהדרת, טבעית, מדהימה על סינון הכליות האנושית עם עלייה בקצב הסינון הגלומרולרי (GFR).

    [מקור]. נושא זה תלוי וקשור במוח הרגשי (ההיפותלמוס) תפקוד לקוי של ההיפותלמוס משנה את התמונה לרעה – על הדרך להזין את המוח נכון פרסמתי כאן – מוזמנים לקרוא.

    השפעת הפרשת יתר של הורמון גדילה על הכליה. ההשלכות של ההיפראקטיביות של ציר GH/IGF-1 משקפות את מגוון אתרי הפעולה של הורמונים אלו. גנים הורמון גדילה GH (GHR), IGF-1, קולטן IGF-1 (IGF-1R) וחלבוני טרנספורטר IGF-1 (IGF-BP) מתבטאים באופן בולט בכליה הבוגרת בבנאדם, מה שמצביע על תפקיד פוטנציאלי של הציר הסומטוטרופי במגוון תפקודי כליות ומאפשר לחשוב על דרכי פעולה גם להחלמתן. צילום מסך מהמאמר Impact of growth hormone hypersecretion on the adult human kidneyImpact rénal de l’hypersécrétion somatotrope chez l’homme – כאן

    הרשימה האינסופית לכאורה של פונקציות המוסדרות על ידי IGFs היא, כמובן, נחמה גדולה לחוקרים המקווים להישאר מועסקים בתחום זה עוד זמן רב. עם זאת, היקף כה רחב של פונקציות הוא בעייתי ביותר כאשר בוחנים את השימושים הטיפוליים הפוטנציאליים עבור IGFs.

    גורם הגדילה דמוי אינסולין (IGF-I) הוא חלבון המזרחן שאריות חלבון טירוזין – טירוזין קינאז (קינאז  = שפעול של תהליכים בתא על ידי זירחון) טרנסממברני (חוצה דפנות תאים) בתגובה לשינויים במצב הורמון הגדילה (GH) [מקור1, מקור2]. נמצא כממלא תפקיד חשוב בהיפרטרופיה לבבית או בעיצוב מחדש [מקור] מאז, היו הרבה דיווחים על הפעולות של IGF-I ועל הקולטן שלו ( [IGF-IR [מקור]) וכן על חלבוני קושרים (IGFBPs) בוויסות (הסדרה, הַתְאָמָה) תפקודים ביולוגיים במצבים פיזיולוגיים ופתולוגיים כאחד [מקור].

    הורמון הגדילה (GH) נקשר לקולטן שלו (GHR), ומייצר השפעות ישירות או עקיפות על ידי גרימת סינתזה של גורם גדילה דמוי אינסולין (IGF-1).

    הורמון הגדילה בגוף שלנו מיוצר ומופרש מבלוטת יוֹתֶרֶת הַמּוֹחַ (היפופיזה). [מקור]. הוא מופרש לדם במספר פעימות ביממה, בעיקר בלילה בזמן השינה. הורמון זה מכונה גם סומטוטרופין (Somatotropin), והוא מגרה את גדילת הרקמות בגוף, כולל העצמות [מקור]. ככלל הסומטומדינים (SM) מוגדרים כפפטידים הורמונליים התלויים בהורמון גדילה (GH) ומי שמתווכים פעולת [מקור1, מקור2].

    בלוטת יותרת המח! – שאפשר לראות בה את המאסטרו שמנצח על תזמורת, היא אבר כה חשוב עד כי אפשר לומר שאדם אינו מסוגל להתקיים אפילו רגע אחד בלעדיה [מקור]. מערכות רבות בגופנו נשלטות בידי הורמונים. כדי לגדול, לשלוט ברמת הסידן (קלציום) שבדמנו או להפעיל את כל הפונקציות של איברי המין, לכל אלו הגוף חייב להשתמש במערכת משוכללת של שליחים כימיים הקרויים 'הורמונים'. ההורמונים מופרשים ממוקדי יצור שמכונים 'בלוטות'. בגוף האדם פועלות שש מערכות עיקריות של בלוטות ועל מרביתם מנצחת בלוטת יותרת המוח. בלוטה זו היא המנצח היעיל והאחראי על כל פעולות הגוף. ההורמון GH מיוצר בבלוטת יותרת המוח (אצל המאסטרו עצמו) בתאים הסומטו-טרופיים שלה ומגיע ממנה באמצעות זרם הדם אל הכבד [מקור]. כאשר הפרשה עצמה של ההורמון GH על ידי בלוטת יותרת המח [ההיפופיזה (המאסטרו)] נקבעת בעיקר על ידי איזון שמתרחש בין 2 פפטידים: GHRH (מכונה גם somatocrinin) ו -GHIH הידוע גם כ-somatostatin וכן כהורמון מעכב הורמון גדילה [מקור1, מקור2]. סומטוסטטין מעכב את הפרשת אינסולין ואת הפרשת הגלוקגון [מקור1, מקור2]. בנוסף להם מצבי היפרגליקמיה (יתר סוכר הדם) מעכבים את הפרשת GH, והיפוגליקמיה (ירידת רמת הסוכר בדם), תירוקסין, גרלין, קלוטו, וגלוקוקורטיקואידים מעוררים את הפרשת ההורמון GH [מקור]. מכל מקום גם 2 פפטידים אלו מושפעים מגורמים פיזיולוגיים רבים (פעילות גופנית, תזונה, עקה, שינה, יתר/חוסר סוכר) או מעכבים כגון חומצות שומן חופשיות ובהמשך הדרך הדבר משליך על יצירתו של הורמון הגדילה (GH) [מקור]. ההורמון הנולד (GH) ממשיך כאמור אל הכבד. שם הורמון הגדילה נקשר לקולטניו, מה שמעורר פעילות חשובה שבעקבותיה מתרחשת הפרשה של 'פקטור גדילה דמוי אינסולין' (IGF-1). מעתה הוא (IGF-1) שמופרש לדם מככב. פקטור גדילה דמוי אינסולין' (IGF-1) זורם בדם ומגיע ללוחיות הגדילה שנמצאות סמוך לשני הקצוות של כל עצם ארוכה וגורם להתרבות תאי הסחוס שבלוחיות אלו, אזור לוחית הגדילה מורכב מרקמה של תאי סחוס, להם – בניגוד לתאי עצם אחרים – יכולת להתרבות ולהתמתח. בהמשך הדבר מביא להתארכות העצמות ולגדילה. קומה נמוכה נקשרת עם חוסר בהורמון גדילה בילדות ועם קצב גדילה איטי מהמקובל לבני גילם בתקופת הילדות. להורמון גדילה תפקידים נוספים. הוא משפיע על גדילת השריר, ובעזרתו יורדת מסת השומן ועולה מסת השריר. הוא מסייע לכניסת סידן לעצם, פועל לייצור חלבונים וסוכרים ויש לו תפקיד בחילוף החומרים בגוף למשל הוא שמשפיע על אחסון השומן בגוף המרכזי מסיבתו ילד דק גפיים עלול להשמין במרכז הגוף וכן השפעות רבות על עבודת הכליות.

    IGF-1 הוא פפטיד קטן (משקל מולקולרי 7647) שמווסת את צמיחת התא, כושר הישרדות ואופני התמיינות על ידי פעולה על הקולטן IGF-I, (IGF-IR) [מקור] הוא מסתובב בסרום במצב קשור לחלבונים (הם קשורים בזיקה גבוהה – 99%) וככזה ה IGF-1 מוגדר פפטיד יוצא דופן מכיוון שהוא קשור ביותר מ-99 אחוז לחלבון [מקור]. רוב ה-IGFs בסרום קשורים ל-IGFBP () ולתת-היחידה הבלתי-לאבילית לחומצה (ALS), חלבון שמייצב את ה-IGF [מקור1, מקור2], כל ששת ה-IGFBP הוכחו כמעכבים את פעולת ה-IGF, אך הוכחו לאחרונה גם השפעות מעוררות של IGFBP-1, –3 ו-5 [מקור]. פעולתו של ה-GH מתבצעת על ידי קשירתו לקולטן GH (GHR). מרגע שהוא נקשר אליו הוא מתחיל לעורר, גנים, ואת הסינתזה – הייצור העצמי של אינסולין גדילה גורם-1 (IGF1) על-ידי הגוף מתחיל [מקור].

    IGF-1 מסונתז על ידי מספר סוגי תאים תאי גזע (MSCs – mesenchymal cell types) [מקור1, מקור2]. קיימים שני מנגנונים עיקריים של ייצור IGF-1: IGF-1 המסונתז בכבד ומופרש לדם נמצא ונמצא בשליטה של ​​GH, שהוזכר לעיל, וכן Autocrine/paracrine IGF-1 אשר מסונתז ברקמות היקפיות, כגון העצם או תאי לב [מקור] ותאי כלייה [מקור]. הסינתזה שלו נשלטת על ידי GH ועל ידי גורמים המופרשים באופן מקומי על ידי סוגי התאים שמסביב לאזור הייצור שלו. חלק מה- IGF-1 האוטוקריני/פאראקריני המופרש הוא שנכנס למחזור הדם המערכתי. נושא זה והבנתו מסייעת לפרש שינויים בריכוזי IGF-1 בסרום [מקור]. בנוסף לכך IGF-1 מפעיל את השפעותיו באמצעות הפעלה של הקולטן לIGF-1 [מקור]. קולטן זה מופץ באופן נרחב בגוף האדם, מה שמאפשר ל-IGF-1 המועבר בדם לתאם צמיחה מאוזנת בין מספר רקמות ואיברים. 

    מחקרים אחרונים המשתמשים במודלים של חיות מעבדה (עכבר נוק-אאוט – מחיקת גנים / נוקאאוט פרושו גנים מושתקים [מקור] של רקמה/תא ספציפית וטכניקות תרבית תאים.) הוכיחו בבירור ש

    -IGF-I המיוצר באופן מקומי הוא קריטי יותר (בר השפעה מכריעה בהרבה) מה-IGF-I המערכתי שנוצר בכבד.

    השפעתו ניכרת למשל, בתמיכה ובפיתוח שלד עוברי ואחרי-הלידה בעיצובה של העצם מחדש [מקור].IGF-1 אוטוקריני/פאראקריני (autocrine/paracrine IGF-1) יכול לעורר צמיחה מקומית, לא מאוזנת ללא תלות ב-GH מערכתית. דוגמאות לסוג זה של ויסות גדילה הן ריפוי פצעים וצמיחה של הכליה הנגדית לאחר כריתת כליה חד צדדית. איתות IGF-I/IGF-IR מקומי מקדם את הצמיחה, ההישרדות וההתמיינות של כונדרוציטים (התאים הבוגרים בסחוס) ותאים יוצרי עצם (אוסטאובלסטים), באופן ישיר ועקיף, על ידי שינוי מסלולי איתות אוטוקריניים/פאראקריניים אחרים בסחוס ובעצם, ועל ידי שיפור האינטראקציות בין תאי השלד הללו באמצעים פיזיים והורמונליים. יתר על כן, איתות IGF-I/IGF-IR מקומי רב השפעה על פעולות העצמות האנבוליות של הורמון הגדילה ועל הורמון הפרתירואיד [מקור]. כל תאי השלד, כולל כונדרוציטים (התאים הבוגרים בסחוס), אוסטאובלסטים, אוסטאוציטים ואוסטאוקלסטים, מבטאים רמות משמעותיות של IGF-I, IGF-II ו-IGF-IR  [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4]. מולקות אלו מהוות רשתות אוטוקריניות/פאראקריניות מורכבות לוויסות שגשוג, הישרדות והתמיינות של תאים, תוך שליטה בקצב התפתחות הסחוס והעצם והעיצוב מחדש [מקור].

    בהתרכז בכליות כאחד מאיברי המטרה הן של-GH והן של-IGF-1, טיפול ב-GH העלה את רמות ה-IGF1 mRNA בכליות בחולדות שעברו hypophysectomy (הסרה כירורגית של ההיפופיזה -בלוטת יותרת המוח, כלומר יצרו מניעה של ייצור טבעי של GH בהשפעת המוח), ניסוי שאישר ייצור IGF1 מקומי בכליות [מקור]. בהמשך נמצאו רמות IGF1 גבוהות יותר בדם ורידי של הכליות מאשר בדם העורקי-כלייתי, נושא ששב ומתקף ומצביע על ביוסינתזה משמעותית של IGF1 בכליות [מקור]. עדויות לפעולה משמעותית בכלייה מגיעות גם ממחקרים שהראו שטיפול ממושך ב-IGF1 אנושי רקומביננטי (rh) כלומר בתרופה הגדיל את גודל הכליה בחולדות שעברו היפופיסקטום [מקור] ונושא נוסף שאינו ברור מספיק הוא העליה בקצב הסינון הגלומרולרי (GFR) בגברים בריאים, שגם מאחוריו עידוד של ייצור עצמי של GH לא על-ידי מתן תרופה. [מקור].
    הכליות – מקור הצילום בצילום מסך מהמאמר: "Healthy kidneys, healthy life" כאן

    קולטני GH ו-IGF נמצאים גם בכליות ומתבטאים בהן בשפע, כולל בתאים הגלומרולריים שבתוך הכליה ובתאים הצינוריים [מקור]. GH יכול לפעול ישירות על הכליות או באמצעות IGF-1 במחזור הדם או המסונתז על ידי פרקרין [מקור] (פרקרין הוא מולקולה או הורמון המיוצר על ידי רקמה כדי לווסת את הפעילות באותה רקמה. מווסתים פרקריניים נבדלים מווסתים אנדוקריניים, בכך שהם מפרישים חומרים ישירות לזרם הדם, ובכך ניגשים גם לרקמות אחרות [מקור]). ציר או מערכת GH/IGF-1 מווסתת המודינמיקה כליתית וגלומרולרית (נושא שקשור לזרימת הדם בגוף. ציר GH/IGF-1 מסייע לשמור על זרימת דם עקבית המאפשרת מצידה המשך פעולת הסינון ויצירת שתן על-ידי הכליה למרות שינויים מערכתיים בלחץ הדם. גורמים המשפיעים על ההמודינמיקה הכלייתית כוללים את המנגנון האוטו-ויסותי (autoregulatory mechanism – ויסות אוטומטי הוא תהליך בתוך מערכות ביולוגיות רבות, הנובע ממנגנון הסתגלות פנימי שפועל להתאים (או למתן) את תגובת המערכת לגירויים.), כמו כן ציר או מערכת GH/IGF-1 מווסתת את המנגנון הידוע רנין-אנגיוטנסין, את האֵיקוֹסַנוֹאִידים (מולקולות מתקשרות שנוצרות על ידי חימצון של 20 חומצות שומן פחמניות. הן משמשות לשליטה על תהליכים רבים בגוף ובעיקר בגדילה), קינינים (מרחיבי כלי דם בעלי עוצמה; הם מורידים את לחץ הדם וגורמים להתכווצות של שריר חלק. הקינינים ברדיקינין וקלידין נוצרים בדם על-ידי פעולת אנזימים מיוחדים (קליקראין) על גלובולינים של הפלסמה), גם מסייעים לשמור על מערכת העצבים הסימפתטית (SNS), קטכולאמינים ( פועלים כנוירוטרנסמיטורים במערכת העצבים המרכזית, אך גם כהורמונים בדם), הורמון אנטי-דיורטי (מכונה גם וזופרסין הורמון המופרש על-ידי בלוטת יותרת המוח, שמגביר ספיגה חוזרת של מים על-ידי הכליה, וכך מונע איבוד עודפי מים מן הגוף.), אנדותלין שהוא פפטיד מכווץ כלי-דם [מקןר], תחמוצת חנקן, הפפטיד הנטריורטי המוחי Brain natriuretic peptide – BNP פרוזדורי ודופמין.), גלוקונאוגנזה כלייתית [ כליות גם מסנתזות גלוקוז מחלבונים (תהליך המכונה "גלוקונאוגנזה")], צינורית נתרן ומים, פוספט וטיפול בסידן, כמו גם סינתזה כלייתית של 1,25 (OH)2 ויטמין D3 והורמון האנטי-הזדקנות האגדי Klotho [מקור]. על הקלוטו פרסמתי מאמר עומק – כאן הקלוטו המוכר לנו מהציר FGF23-Klotho, בכוחו להשפיע על אורך ועל איכות חיינו, גם על תפקודן של הכליות. הוא פועל גם כקולטן של ההורמון הפוספטורי (phosphaturic hormone – חלבונים המווסתים ספיגה כלייתית של זרחן) גורם גדילת פיברובלסטים – 23 – Fibroblast growth factor באבובית הפרוקסימלית 1α של הכליה  (הקרובה לפקעית של הכליה), מפחית את הפעלת ויטמין D, ומגביר את 24-הידרוקסילציה של הכליות (והכבד) של 25(OH)D, מה שמגביר את השבתת ויטמין D [מקור]. רוצה להגיד שחשיבותו של ציר GH/IGF-1 עצומה ורחבה ביותר. על מנת שיפעל כראוי יש לדאוג להזנה נכונה של המוח – על נושא זה פרסמתי – כאן

    למאמרי תובנות חדשות אי-ספיקת כליות תלויה במצבו של ציר FGF23-Klotho

    למאמרי מזון למוח – המזון הבריא למוח תומך בגמישות מערכת העצבים שלו וביכולת הלמידה, שומר על הזכרון, ומונע מחלות כגון אלצהיימר – נא להקליק – כאן למאמר.

    למאמרי ציר המעיים-מוחכאן

    מקצבים בעולם החי – שעון ביולוגי בתאי הגוף

    קשר הגלוטן – אלרגיה לגלוטן והאם הימנעות מגלוטן מוצדקת?

    D האם תוסף ויטמין בולם את מחלת הכליות בקרב סוכרתיים?

    גלוטמין (Gln) -המגן הגדול על בריאות האדם – כל מה שחשוב לדעת

    פיקנוגנול – כל האמת על רפואת עץ האורן והכנת התה ממחטיו

    גלוטתיון כל האמת

    מדד חדש לבריאותך – ביטול האסרוסקלרוזים

    בגברים, כ-70% מתפוקת ה-GH היומית מתרחשת במהלך השינה המוקדמת לאורך הבגרות הזכרית. בנשים, השחרור העיקרי של GH תלוי השינה נמוך יותר ומשתנה יותר.

    [מקור]

    ביטוי של מערכת הורמון הגדילה / גורם גדילה דמוי אינסולין-1 בכליה GHR, IGF-1, IGF-1R ו-IGF-BP מתבטאים באופן רציני בכליה הבוגרת של האדם, וכן בחיות מעבדה (עכבר) מה שמצביע על כך שהציר הסומטוטרופי [ציר הורמון הגדילה/גורם גדילה דמוי אינסולין-1 (GH/IGF-1)] ממלא תפקיד בארגון ובשמירה על תפקודי כליות מגוונים. הביטוי של חלבונים אלה מאורגן מאוד ושונה בתוך המקטעים האנטומיים והתפקודיים השונים של הנפרון, דבר המצביע על תפקידים מגוונים שלGH ו-IGF-1 במקטעים השונים שם. ההשפעות של הפרשת יתר של הורמון גדילה / גורם גדילה דמוי אינסולין-1 על הכליה נשענות על חקר בעלי חיים ותצפיות קליניות בחולים עם אקרומגליה (מחלה נדירה הנגרמת לרוב מהפרשה מוגברת של הורמון גדילה) אלו אפשרו לנו להבין ולתאר את השלכות שונות של הפרשת יתר כרונית של GH/IGF-1 על הכליה. ההשפעות האלו כוללות: השפעה מוקדמת (של 5 ימים) על הסינון הכלייתי עם עלייה בקצב הסינון הגלומרולרי (GFR),
    השפעה מאוחרת יותר מופיעה על מבנה הכליה או המורפולוגיה שלה עם עלייה במסת הכליה והיפרטרופיה גלומרולרית,
    השפעה האחרונה שנלמדה היא על צינוריות הכליה המובילות להיפרפוספורטמיה (אחת הבעיות הקשות ביותר שהיה עלי להיחלץ מהן כדי להביא להחלמת הכליה, הצטברות של זרחן כתוצאה מתפקוד לקוי של הכליות) והיפרקלציוריה (יתר סידן בדם). [מקור]
    מקור האיור בצילום מסך מהמאמר
    : Renal effects of growth hormone in health and in kidney disease – כאן

    צוות החוקרים E Chin,  J Zhou, C Bondy מהמכונים הלאומיים לבריאות, בת'סדה, מרילנד 20892 חקר את הכליה במעבדה על-מנת למחזור את גורם גדילה-I דמוי אינסולין (IGF-I) וגם לזהות את האתר בכליות בו הוא מיוצר כלומר את מקורותיו של ה- IGF-I המקומי כלשון מאמר זה. על מנת לזהות אילו מבנים כלייתיים מייצרים IGF-I ואת חלבון קושר IGF 1 (IGFBP-1) הקשור לתפקוד הכלייתי, וכן את האתרים הפוטנציאליים של פעולת IGF בכליות במחזור או אנדוגני [מקור]. 

    האבובית המקורבת מכונה בדרך כלל במאמרי מחקר הצינורית הפרוקסימלית היא קטע הנפרון שבכליות (באיור בצהוב) המתחיל מהקוטב הכלייתי של הקפסולה של באומן ויורד עד לתחילת הלולאה של הנלה. ניתן לסווג אותו עוד יותר לאבובית המפותלת הפרוקסימלית (PCT) ולצינורית הפרוקסימלית הישרה (PST). ליקוי במדדי הזרחן מפריע לתהליכי החלמת הכליות. מקורו של האיור בויקיפדיה.

    MRNA של IGF-I ו-IGFBP-1 נמצאו בתאי האפיתל של איברים חולים עבים שמורכב מיחידות עצמאיות נפרדות, מדולריות (מודולה היא הליבה הפנימית של הכליה ויש המכנים אותה שלד הכליה) (TALs) של לולאות הנלה בכלייה – היא אחד מחלקי הנפרון (מחלקי הכליות, הנלה אחראית בעיקרה למיהול התסנין. (בנה זו נובעת מבחינה של כליית חולדה רגילה, כלומר לא נוקאאוט). mRNA לקולטן IGF-I נמצא בשפע גם ב-TALs, אך בנוסף, נוכחותו ניכרת גם בכל הנפרון הדיסטלי (מרוחקת) ובצינור האיסוף, וכן בפקעית עצמה בגלומרולוס. רמות נמוכות ביותר נמצאות באבוביות הפרוקסימליות (מקורבת).

    GH במחזור משפיע על גודל הכליות מה שבא לידי ביטוי במשקלן.

    כשהורמון הגדילה חסר, רואים משקל כליות מופחת

    באופן לא פרופורציונלי במעבדה בהשוואה לחיות מעבדה רגילות (עכברים מסוג פרא) [מקור1, מקור2]. רמות גבוהות של GH קשורות להיפרטרופיה כלייתית (גִּדּוּל יֶתֶר) בבני אדם ומכרסמים [מקור1, מקור2]. כיום ברור שציר GH/IGF-1 תורם למחלות כליות מרכזיות כגון נפרופתיה סוכרתית, אי ספיקת כליות, קרצינומה כלייתית (סרטן תאים בהירים) ומחלת כליות פוליציסטית [מקור1, מקור2].

    ל-GH השפעות נלוות נוספות בגוף האדם: GH מגביר את אצירת סידן באופן שמחזק ומגביר את תהליך המינרליזציה של העצם; מגביר בתיווך IGF-1 את מסת השריר על ידי הגדלת החלק המתכווץ שלו (מה שידוע כ-sarcomere hypertrophy); מעודד פירוק שומנים-ליפוליזה; מגביר סינתזת חלבונים; מעודד צמיחה וגדילה של כל איברי הגוף הפנימיים פרט למוח; מעודד את מערכת החיסון; תורם לאחזקת ותפקודם של איי בלוטת הלבלב; מפחית קליטת גלוקוזה על ידי הכבד אך מעודד את תהליך gluconeogenesis בכבד; משחק תפקיד ב-homeostasis.

    ההפרשה המרבית של GH ו-IGF-1 חלה בשנות הבשלות המינית ואכן באותם שנים תורמים השניים לצבירת ושמירת מסת העצם, במעבר לשנות הבגרות. חסר ב-GH כרוך בירידה במינרליזציה של העצם וצפיפותה (BMD).

    GH הוא אחד מסדרת הורמונים התורמים לשמירת רמה נאותה של גלוקוזה בדם. נהוג להתייחס להורמון הגדילה כבעל פעילות anti-insulin כיוון שהוא מדכא את היכולת של אינסולין לעודד קליטת גלוקוזה ברקמות היקפיות, וכן בהיותו מעודד סינתזת גלוקוזה בכבד, ופירוק גליקוגן לגלוקוזה, וכתוצאה מכל אלה מעלה רמת גלוקוזה בדם. באופן מעט פרדוקסאלי מתן הורמון גדילה דווקא מעודד הפרשת אינסולין, מה שמוביל להיפר-אינסולינמיה [מקור].

    השפעות של הורמון הגדילה (GH) על הפקעית והצינוריות בכליות

    רוב ההשפעות הגלומרולריות והצינוריות של GH מתווכות על ידי IGF-1 וכוללות את הדברים הבאים:

    (1) התרחבות של העורקים האפרנטיים והעפרנטיים באמצעות סינתזה מוגברת של תחמוצת החנקן האנדוגנית (NO), וכתוצאה מכך קצב סינון גלומרולרי מוגבר. כלומר ה- GFR עולה. זרימת פלזמה כלייתית;

    (2) גירוי של ספיגה חוזרת של פוספט (Pi) בצינוריות הפרוקסימליות באמצעות ויסות מעלה של הטרנספורטרים של נתרן-פוספט (Na-Pi2a/2c;

    הערה: פוספטונינים" ( Pi) –  Phosphatonins אלו חלבונים המווסתים ספיגה כלייתית של זרחן (בעיקר בממברנה הקודקודית של הצינורית הפרוקסימלית הקרובה לפקעית של הכליה) הם גורמים במחזור הדם שמווסתים את הפרשת הפוספטונינים (Pi) בשתן [מקור] האיור למעלה מתאר את מנגנון הספיגה של הזרחן בצינורית הפרוקסימלית הקרובה לפקעית.

    (3) גירוי של ספיגה חוזרת של נתרן (Na+) ומים (H2O) בנפרון הדיסטלי באמצעות ויסות מעלה של תעלת הנתרן האפיתל (ENaC); ו-

    (4) גירוי של 1α-hydroxylase ובכך, סינתזת קלציטריול (ויטמין D) באבובית הפרוקסימלית, עם עלייה שלאחר מכן בספיגת הסידן (Ca+) באמצעות ויסות-על של תעלות הסידן האפיתליאליות TRPV6 ו-TRPV5 במעי ובצינורית הכליה הדיסטלית, בהתאמה [מקור].

    חלק מהשפעות GH עשויות להיות כמתווך גם על ידי IGF-1, כולל גירוי של (1) הפרשת חומצה נטו באמצעות ייצור מוגבר של אמוניה (NH4+) באבובית הפרוקסימלית ומנגנון תלוי Na+ באבובית הדיסטלית ו-(2) נקשר בסינתזת Klotho הכלייתית, שמתרחשת באבובית הכליה הדיסטלית.

    הוכח כי GH משפר ישירות את הגלוקוניאוגנזה הכלייתית בתאים צינוריים פרוקסימליים.

    גלומרולוסקלרוזיס – ויתר GH

    במצבים של עודף GH יכולה להיגרם בכליה מחלה גלומרולוסקלרוזיס (תסמונת נפרוטית המתאפיינת בהפרשה גדולה של חלבון בשתן, ומובילה בחלק מהמקרים לאי ספיקת כליות מתקדמת – מכונה גם טרשת פקעיתית מוקדית מקטעית) ופציעה של פודוציטים, המאופיינת בהיפרטרופיה של פודוציטים, אפופטוזיס, דה-דיפרנציאציה של פודוקיטים (מעבר אפיתל-מזנכימי, EMT), ו/או קישור צולב של קרום הבסיס, וכתוצאה מכך חדירות פודוציטים מוגברת [מקור]. אלבומין וניתוק פודוציטים מממברנת הבסיס הגלומרולרית. לעומת זאת,

    עודף IGF-1 גורם להיפרטרופיה צינורית בלבד.

    ההשפעות של כריתת היפופיסקטומיה (Hx) והחלפת GH על ביטוי גנים של IGF-I, IGFBP-1 ו-IGF-I בכליות הוערכו גם כן. MRNA של IGF-I ו-IGFBP-1 ממוקמים שניהם בתאי האפיתל של איברים עולים עבים מדולריים (TALs) של לולאות הנלה בכליית החולדה הרגילה. mRNA לקולטן IGF-I נמצא בשפע גם ב-TALs, אך בנוסף, מופץ בכל הנפרון הדיסטלי וצינור האיסוף, ובגלומרולוס, כאשר הרמות הנמוכות ביותר שלו נמצאו באבוביות הפרוקסימליות.

    לטיפול ב-Hx ו-GH היו השפעות מורכבות על דפוסי ביטוי כליות של IGF-I ו-IGFBP-1. באופן כללי, Hx הביא לירידה ברמות ה-IGF-I ולעלייה ברמות ה-mRNA של IGFBP-1, וטיפול ב-GH יצר את ההשפעות ההפוכות, בעוד ש

    רמות ה-mRNA של קולטן IGF-I לא הושפעו באופן משמעותי על ידי אף אחד מהטיפולים.

    עם זאת, ההשפעה הדרמטית ביותר שנוצרה על ידי הפסקת ציר יותרת המוח-כליה הייתה הדגמה של שינויים הדדיים בביטוי הגנים IGF-I לעומת IGFBP-1 בכליות בודדות ואפילו בנפרונים בודדים, מה נושא זה עולה ומצביע על אינטראקציה מקומית בין IGF-I ו-IGFBP-1 בוויסות רמות ה-mRNA שלהם. השלכות תפקודיות הנובעות מיחסים אנטומיים אלה בדפוסים הכלייתיים של ביטוי גנים לקולטן IGF-I, IGFBP-1 ו-IGF-I הן ש-IGF-I, אם מופרש לתוך לומן הצינורי, אולי נישא או מווסת על ידי IGFBP-1, עשוי לפעול על אתרי קולטנים luminal ו-downstream. התפקיד הפיזיולוגי הספציפי של IGF-I המיוצר בTALs פתוח לספקולציות ורב הלא מובן על הידוע. אתרי קולטני IGF-I גלומרולריים, המבוססים על לוקליזציה שלהם במעלה הזרם ומרוחקים ממקורות מקומיים של ייצור IGF-I, צפויים להיות יעדים ל-IGF במחזור. GH רקומביננטי  (rhGH  – Recombinant) הוא מולקולת DNA שנוצרה באופן טבעי או תוכננה במעבדה – כתוצאה מצירוף מחדש של מקטעי DNA ממקורות שונים שפועל בגוף האדם נמצא בשימוש נרחב בטיפול בקומה נמוכה בילדים, כולל אלו עם מחלת כליות כרונית (CKD).

    טיפול בהורמון גדילה רקומביננטי (rhGH) הוכח כבטוח ויעיל בילדים עם CKD.

    למרות שהוכח כי rhGH משפר את הצמיחה ומאפשרת לילד להגיע לגובה מבוגר נורמלי, הגובה הבוגר הסופי עדיין נמוך משמעותית מהיעד הגנטי. פיגור בגדילה עלול להימשך לאחר השתלת כליה עקב מספר גורמים, כגון שימוש בסטרואידים, ירידה בתפקוד הכלייתי וציר GH–IGF1 לא תקין. אלה מתחת לגיל 6 שנים הם אלה שהרוויחו הכי הרבה מהשתלה בהדגמת האצה בצמיחה ליניארית. שיטות טיפול חדשות יותר המכוונות לעמידות ל-GH עם IGF-1 אנושי רקומביננטי (rhIGF-1), IGFBP3 אנושי רקומביננטי (rhIGFBP3) ועקירות IGFBP נמצאות בבדיקה ועשויות להתגלות כיעילות יותר בטיפול בכשל גדילה ב- CKD [מקור].

    שמו של ה- GH כתוסף פלא רץ לפניו ובהוליווד הוא שיא האופנה [מקור]. במקרים אחדים מדובר בתוסף מאוד יקר. היח"צנים מספרים שהוא מביא לפחות קמטים, להגברת החשק המיני, מעניק יותר אנרגיה (ותוקפנות) [מקור], יחד עם זאת ההשפעת הנלוות של ה-GH בגוף האדם נקשרות בסידן. הורמון הגדילה מגביר את אצירת הסידן באופן שמחזק ומגביר את תהליך המינרליזציה של העצם; הסיבה שצעירים רבים נוהרים אחריו נובעת מכך שהוא מגביר בתיווך IGF-1 את מסת השריר על ידי הגדלת החלק המתכווץ שלו (מה שידוע כ-sarcomere hypertrophy); מעודד פירוק שומנים-ליפוליזה; מגביר סינתזת חלבונים; מעודד צמיחה וגדילה של כל איברי הגוף הפנימיים פרט למוח; בנוסף לכך הורמון הגדילה מעודד את מערכת החיסון; תורם לאחזקת ותפקודם של איי בלוטת הלבלב; מפחית קליטת גלוקוזה על ידי הכבד אך מעודד את תהליך gluconeogenesis בכבד; משחק תפקיד ב-homeostasis. ההפרשה המרבית של GH ו-IGF-1 חלה בשנות הבשלות המינית ואכן באותם שנים תורמים השניים לצבירת ושמירת מסת העצם, במעבר לשנות הבגרות. חסר ב-GH כרוך בירידה במינרליזציה של העצם וצפיפותה (BMD).GH הוא אחד מסדרת הורמונים התורמים לשמירת רמה נאותה של גלוקוזה בדם. נהוג להתייחס להורמון הגדילה כבעל פעילות anti-insulin כיוון שהוא מדכא את היכולת של אינסולין לעודד קליטת גלוקוזה ברקמות היקפיות, וכן בהיותו מעודד סינתזת גלוקוזה בכבד, ופירוק גליקוגן לגלוקוזה, וכתוצאה מכל אלה מעלה רמת גלוקוזה בדם. באופן מעט פרדוקסאלי מתן הורמון גדילה דווקא מעודד הפרשת אינסולין, מה שמוביל להיפר-אינסולינמיה [מקור].

    נשארו לך שאלות 

    אשמח להשיב על כל שאלה 

    לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן  

    בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –


      שמי Name:


      טלפון phone:


      דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


      איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


      אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:



      למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

      מאמרים אחרונים

      נשלח ב כללי