כוחו של הנבל

The power of the Scum. From dance "CursedWomen" Here chapter describes the abuse people poet Charles Baudelaire role of the poet Yaron Margolin who also composed the dance.

כוחו של הנבל, פרק ׳בכי של איכרוס אחד׳ בביצוע ירון מרגולין בתפקיד איכרוס, מתוך המחול
״נשים מקוללות״ של מרגולין 1986 The power of the Scum. From dance "Cursed Women" Here chapter describes the abuse of the poet Charles Baudelaire role of the poet Yaron Margolin who also composed the dance.

The power of the scoundrel by Yaron Margolin 2015

הקדמה – "כוחו ל הנבל" הוא מבט של חוקר נפש האדם שביקש להבין כיצד משתלט אדם על מרכז כוח – תהליך אותו אני מזהה ביכולת נפשית של אלכימאי להפוך כאב, פחד ותסכול מתמשך שקיים בחוגים שונים באוכלוסייה לזהב אלקטורלי. כוחו של הנבל – הוא כוח לזהות ולחוש את המאחד במפוזרים שבחברה ואחד הסודות הגדולים של הפוליטיקה.
כוחו של הנבל מככב בשאלות השבות ועולות כיצד יכול אדם להשתלט (בחברה מתקדמת ונאורה) על מדינה שלמה.
כוחו של הנבל פועל בעזרת כוחות נפש מיוחדים תת-קרקעיים וטבעיים שמקבלים עיוות (דמימה) ועליהם מאמרי זה, ראה/י להלן, כוחות שמחלחלים בנפשו וממנה הם עולים אל לבבות של מיעוטים מוחלשים ומופרדים זה מזה ובינם לבין עצמם – לאחדם לכוח מלוכד. בעזרת היכולת של אדם כזה לחדור אל הנפש המתוסכלת שהעולם החופשי לא ריפא בם, הוא יוצר קשר חזק מאוד בינו ובינם. קשר זה יוצר תלכיד הרסני ומסוכן לחברה, ואותם הוא משחרר מכאב, פחד ותסכול שמתפתח לשליטה שלו בם ובהמשך ובעזרתה הוא עולה וכובש את מרכז הכוח, של מדינה מודרנית להשחית אותה. הוא וכוחו הם אותו "יש" שאני מכנה כאן "נבל" והנבל הזה עומד במרכז מאמרי.

לשאלות

ראיית המעמקים של הנבל

אדם שואף תמיד להתקדם ולהתפתח ולשם כך הוא מפתח ומשכלל כישורי חיים. הם כוח ההתפתחות האנושית. תהליך פיתוחם של כישורי חיים זמין תמיד ומתמשך לאורך כל חיי האדם. כישורי החיים הם הכוח והכנפיים לעוף ולהתעלות ולכבוש אתגרים וקשיים במהלך הדרך. בעזרתם האדם עובר את הלא ידוע גם עובר ממעמד נמוך לגבוה. נושא שרבים לדון בו בהקשר לקרירה, זוגיות וגידול ילדים וגם אני כתבתי עליו כאן – (שיטת שלוש השאלות).
לא בכל הקהילות נושא פיתוחם של כישורי החיים מקבל דגש או עידוד ויש לכך סיבה שמאמר זה בא להתבונן בה. אך טרם אגיע למגמות שבהעדר כישורי החיים יש להתעכב על מה שעומד מאחרי כישורי החיים עצמם כדי להבין את המרחב הזה שבנפש האדם. השאלה מי הוא הכוח המרכזי שבנפש האדם המאפשר לכישורי החיים להתפתח – הכרחית להבנת נושא זה ובלעדיה לא נוכל להתקדם. כישורי חיים הם כוח שזמין בנפש של כל אדם. כוח שנמצא לאדם שמצליח בחייו, אבל גם בנפש האדם שמוחלש חברתית (חסר מעמד, עני, חסר השכלה ותקוע) מדובר ביכולת טבעית שזמינה ונמצאת בנפש האדם; להאדיר את כוחו ואת מעמדו בכל מצב – והכוח שמאפשר לכישורי החיים להתפתח מכונה ראיית המעמקים. בעזרת ראיית המעמקים כל אדם ואדם מפתח את הכישורים הדרושים לו לקידום מעמדו בחברה בה הוא שואף לזכות במעמד מכובד.
ראיית המעמקים נקשרת בתכונות שמפתחת ומשכללת את כישורי החיים. ראיית המעמקים היא כוח מכוחות המחשבה. כוח אדיר של מחשבה ולו תכונה ייחודית של חדירה עמוקה, היא נעה כחץ מקשת, כקרן סמויה וחודרת אל המרחב החדש. שם כוח החושב מתביית וקולט, ברגע קצר, את רוב מורכבותו. (נושא שנקשר בתורתו של קונסטנטין ברונר על שדות המחשבה ונניח לו כאן) ומשם הוא דולה, את רזיה כדי להפכם לנוהלי התנהגות. המידע מגיע לתודעתו ומשתקף בהתנהלויות תואמות את אותו המרחב: קשיים, דרכי מילוט, נהלים קיימים שראוי לשמור עליהם, אזהרה מחריגות וכדומה.
‏(הערה: ברגיל הכוח החושב קולט מציאות ומשתמש בקליטתו אותה, על-ידי העברתה למושגים ומונחים, שמצטרפים לרשת לוגית. לראיית המעמקים ייחוד. אין המשגה רק התנהלות. לכן, יקשה לברר עם המתנהל נכונה, מדוע נוהג כך בהזדמנות אחת ואחרת לגמרי בהזדמנות אחרת. בדרך כלל ישיב כי המצב השתנה.)
ההתנהלויות התואמות את המרחב שאליו חדרה ראיית המעמקים משרתת את בעל ראיית המעמקים ותואמת את המרחב, את רצונו להשתלב בו או להשפיע עליו או לכבוש אותו אבל גם את אישיותו. ובעזרתה הוא נע במרחב הזה היטב והודות לה הוא אומר את הדבר הנכון; וברגע הנכון.
בעזרת ראיית המעמקים אדם מתנהל באופן ראוי גם בחברה שתרבותה שונה משלו. הפתגם: "ברומא נהג כרומאי" מבוסס עליה.
ראיית המעמקים מסיעת ומפתחת כישורי התנהלות נכונים, על-מנת שיוכל אדם בבוא הזמן, להשיג את מימוש רצונו באותו מרחב. להתפתח בו ולסייע בקידומו ולהטביע בו חותם – הוא זקוק לכוח מחשבה זה: ראיית המעמקים עליה הרחבתי את הכתיבה במאמרי ״ראיית המעמקים״ והבאתי בו דוגמאות לכך, שם למשל תחת הכותרת ״הכניסה לטרקלין״, ראו שם – בהחלט ישנן שם כמה דוגמאות מעניינות ביותר כמו זו על הגבירה שכבשה את צרפת, ופתחה לשם כך את הריקוד (ראו כאן מאמרי על בוז'וייה וקתרין דה מדיצ'י ­ באלט הליבה), גם את התזונה, המכונה כיום צרפתית היא, קתרין הבת של משפחת מדיצ'י (Catherine de Medici) פיתחה. בהמשך היא – שהייתה מלכת צרפת וזה מעניין – מתפתח בדמותה של דמימת הנבל, כי היא מסתאבת ונעשית רודפת תענוגות ותאוות כוח לצד היותה רוצחת מקצועית ששופכת דם אדם [לרוצים להעמיק בנושא המזון דווקא – פרופ' הרסגור מדבר על השפעת קתרין זו על התזונה הצרפתית כאן – מהדקה ה- 26 וכן ה,פאט א שו, (pâte à choux), הבצק הרביך ממנו עשויות הפחזניות גם האקלר, הומצא במאה ה-16 על ידי האופה האיטלקי פופליני. ופופליני עבד במטבחה של המלכה קתרין דה מדיצ'י. לימים וכמלכת צרפת היא הביאה אותו עמה מאיטליה וכך המעדן ממנו עלה ממכורתה שבטוסקנה והפחזנית כבשה את מדינתה החדשה והייתה לצרפתית בשם le popolin). אבל יש וראיית המעמקים משתבשת, דמימה עצרה את התפתחותה (נושא מורכב שקשור בהתפתחות הנפש וכשליה – על אלו אני כותב כאן) – וצידה האפל משתלט על הנפש ומוביל את האדם. הקוטב השלילי שלה עולה ומשכיח את האור – במקרה שכוח ההרסני עולה הכוח הכאוטי (עליו אני מדבר כאן ושנקשר בגילאי ה11- 16 שנה) – משגשג וצדה האפל של ראיית המעמקים עולה זה הרגע בו דרכו של הנבל צלחה.
מדובר במצב פסיכולוגי קשה ומעניין ביותר, שמאפשר לנבלים בינלאומיים (במחיר של דיכאונות וחרדות שהם סובלים מהם) להשתלט על חברות ותרבויות נאורות ולמוטט אותן בסופו של התהליך. ודווקא נושא זה שכה רבים משוחחים עליו, אך רק מעטים חקרו אותו ועוד פחות כתבו עליו – הוא נושא מאמרי זה.

קבוצת הצל

קבוצת הצל

קבוצת הצללים

בעזרת ראיית מעמקים, שעברה טראומה ונהייתה ל״כוחו של נבל״ ניתן לחדור אל לב קבוצה שנמצאת בשוליה של חברה. מדובר בקבוצת צללים שמורכבת מיחידים פזורים (שונים מבחינה דתית, תרבותית ואפילו בני גזעים אחרים) מעט בהם המשותף, אבל, כל חבריה חשים כמי שהורחקו ממרכז ההשפעה. הם מחוסרי כישורי חיים ונמצאים בחברה בה כישורי חיים מתפתחים ומובילים אנשים אחרים – אותם לא! הנבל מעמיק תובנות במרחב השוליים החברתיים ודולה מהם, במכה אחת את כל מה שדרוש לו, כדי ללפות וללכד את השוליים הללו לקבוצה אחת סביבו. לליכוד זה יש עצמה חדשה ומרגשת והיא מעוררת את הקבוצה לתחושה שהם ביחד. התלכיד מקנה לבודדים השוליים עוצמה ותחושת ביטחון. כאן ההזדמנות להתלכד – מרגשת ולא דורשת כישורים מיוחדים. ליכוד זה נוכח נבל מסוכן אבל נעים. הנבל מנצל גם זאת למימוש תאוות כוח.
ראוי לעיין בסוגיה זו דווקא בתקופתנו – משום שראיית המעמקים, שבאדם הבריא מביאה לפיתוחם של כישורי חיים ולשגשוג אמתי, אבל, כוחו של הנבל לא מאפשר לאף אחד מהנגעים בכוחו, לפתח כישורי חיים.
בתחילת הדרך נראה הישגים ואפילו נכיר במהלכים ותוצאות מרשימות ויפות. ההישגים האלו מחזקים את הקבוצה ומעוררים עליה רושם גדול, אבל הם מתאפשרים לא מפיתוח כישורי חיים או משינוי כל שהוא שהקבוצה עברה אלא רק ממצב בו "חוקי הג'ונגל" מביאים לידי ביטוי כוחות פרימיטיביים שכל אדם בעל כושרי הישרדות ניחן בהם. משפגה התקופה ההישרדותית והאופי שמתאים לג'ונגל יותר מלחברה תרבותית הובלט ולמרות שאין בו צורך עוד, אבל משאופי החיה שבאדם פותח אל מעבר לצרכיי ההישרדות – חיי החברה הופכים לחיים בגיהינום. עוד על כך אני מפרט בהמשך ובהקשר זה ראוי לעיין במאמרי "מי את לה פמילייה" – כאן.‏

Pieter Coecke van Aelst (August 14, 1502 – December 6, 1550) was a Flemish painter, sculptor, architect and a designer of woodcuts, stained glass and tapestries. He worked in Antwerp and Brussels and was court painter to Charles V, Holy Roman Emperor.

Pieter Coecke van Aelst (August 14, 1502 – December 6, 1550) was a Flemish painter, sculptor, architect and a designer of woodcuts, stained glass and tapestries. He worked in Antwerp and Brussels and was court painter to Charles V, Holy Roman Emperor
פיטר קוק ואן אלסט נולד ב-1502 באנטוורפן, את הכשרתו האמנותית קיבל קוק ככל הנראה בסדנה של חמיו, יאנס מרטנס ואן דורניקה.
קוק הקים את בית המלאכה שלו באנטוורפן בסוף שנות ה-20 של המאה ה-16, ובין השאר, תמך בשלב מוקדם בקריירה של פיטר ברויגל האב (בערך 1525-1569), שמאוחר יותר נשא לאשה את בתו של קוק.
הוא מוגדר צייר מנייריסטי ונראה שניזון ממסעותיו בחצי האי האיטלקי וממסע שערך לקונסטנטינופול ב-1533.
קוק היה אחד האמנים המשפיעים ביותר בדורו, והסדנה שלו הייתה בין הסדנאות הגדולות שפעלו באנטוורפן במחצית הראשונה של המאה ה-16
ציוריו רבי רושם, הוא משלב בעבודותיו כוחנות אנושית, השפלה וכאב עם צבע חזק, דרמה, ארוטיקה בנועזות יוצאת דופן.
.

הבעיה המרכזית בהתנהלות הקבוצה ופרטיה, סביב כוחו של הנבל בתעצומות שמתקבלות בהעדר כישורי חיים. בנוכחות כוחו של נבל אין התפתחות של כישורי חיים ולכן עם הזמן הישגים כאלו לא יכולים להישאר מבלי שישחיתו את המידות הטובות ויהפכו את כול סביבם לגיהינום. הנבל משגשג לכאורה. חייו הופכים לחיי ראווה שמסמלת את כוחו ואת עוצמתו הנרכשת, אבל גם כאן הגיהינום תוקף. ההיסטוריה מלאה בדוגמאות של חורבות עושר כזה שקברו תחתם את הנבלים אבל גם את חבורת הצללים שהעלתה אותם לראש הפירמידה.

רחוב הרוס במרכז ברלין, 3 ביולי 1945

רחוב הרוס במרכז ברלין, 3 ביולי 1945

מרחב הנוחות

חברה חולה נמצאת במצב של קיבעון כשחלקה בצמרת וחלקה האחר רובץ בצל, בשוליים שלה. חלקה המוצל של החברה, בדרך- כלל הוא לא שולי כלל וכלל ולעתים הוא שמרכיב את רוב רובו של הציבור. בכדי שהרוב ישתוק וישאר בצל – לא ימרוד במיעוט ששולט בו וימשיך בכל זאת לרבוץ הרחק מהאליטה השלטת, דחוי מקבוצת מרכז הכוח, יש לדאוג לכך שירדם. ככל שחברת השוליים תהיה ״מרוצה״ ממצבה בצל (מרחב הנוחות) מרכיביה החשובים לתרדמתה: נטולת כישורי חיים, נטולת אחריות על גורלה (על מרחב הנוחות כתבתי במאמר ״שיטת שלושת השאלות ורות המואביה״ ראה/י שם) גדל שלומה של חברת העל שנהנית ממשאבי הכוח (הטייקונים).

שלושה יסודות: נהנתנות שמעוררת תחושת מרוצות ה"מבסוטיות" (בידור) והעדר כישורי חיים הכרחיים להמשך קיומה כקבוצת צללים וריחוק מעמדת מקבלי ההחלטות (שנאה) ובקיצור: בידור, תחושת שליחות ושנאה יוקדת ומלכדת.

בידור – כוחו של הבידור מאוד גדול וגם חשוב לקיום התלכיד המדומה – הוא משותף לכולם – תחושת הביחד צומחת במרחבו ובעזרתה המצב של הנוחות הנהנתנית – נשמר נוכח העדר כישורי חיים ותרדמה למרחב החושב. אני מבקש לשוב ולהדגיש שמדובר במצב חולה, מקיאבליסטיות בה השליט נבל והרדמת הקבוצה בצל, משאירה בידיו את מרכז הכוח וההשפעה. האמצעי לתרדמת הקהל מורכב משני צדדים מרכזיים:
מצד אחד עומד הבידור והוא מועצם נושא הבידור על כל גווניו חשוב להרדמת המחשבה – להצבת שאלות, לראיית המעמקים הבריאה. האמונה – ומצד שני מעודדים השליטים את האמונה ב״אל״. האל הוא אחד הכוחות המרכזיים והיותר חשובים ככוח שמעורר את התרדמת – האל והאמונה בו הם כוח מלכד ומרדים מרדנות או מחאה אבל גם את כישורי החיים. האל יבוא ויעזור ואין צורך בפיתוחם של כישורי החיים כדי לצאת ממצב השוליים בחברה. להפך פיתוחם של כישורי חיים נתפס כמרד באל – והוא חטא. כך, בעזרת טקסים מבדרים ופולחני אמונה, נמשכת התרדמת זמן רב וכך כבדרך אגב הנבל משיג יתרון נוסף ומאוד חשוב – האחריות. האחריות על העדר כישורי חיים (בגלל תרדמת) מוטלת במצב כזה או על השמיים או על אויבים נסתרים וגם על שעיר לעזאזל, וכך חודר מוטיב השנאה ומלכד את הקבוצה ומונע ממנה להתמרמר נגד הנבל או האל וכשאין אויבים מבחוץ דוגמת פצצה גרעינית או פלישת כוחות מהמאדים גם החילוניות, ההשכלה, הנאורות ואפילו הרפואה המתקדמת (רפואת הנשים בימי הביניים – הן כונו מכשפות והועלו על המוקד במחיר האיום של אבדן הרפואה לאירופה) השטן וכל השדים שנקשרים בו ינוצלו כדי להלל ולהגן על הנבל. בהעדר שטן ימצא השעיר לעזאזל השכיח – מיעוט בעל כישורי חיים מפותחים ביותר (הרופאות שהוזכרו לעיל) תעלה על המוקד כדי ללכד את הקבוצה מחדש סביב הנבל. השעיר לעזאזל משתנה אבל תפקידו ללכד את השנאה המשותפת אליו, על-מנת שלעולם לא תופנה האצבע המאשימה אל התרדמת או אל הכוח שבשלטון המרכזי. לעולם לא תוטל האחריות על העדר כישורי החיים או על התרדמת הכללית או על העדר תרומה לחיים מצד כוחו של הנבל עצמו אלא אך ורק על המתפתחים והמשוכללים בחברה.

במרחב הנוחות. מושג כללי ״מרחב נוחות״ שבא לתאר בפסיכולוגיה המודרנית את מצב התרדמת של חברה או אדם הנמנע מפיתוח כשורי החיים. בחברות מוכות גורל, בשכונות עוני מצב התרדמת שכיח. מצב הנוחות משפיל וחונק הגם שהוא רחוק ממה שנראה למתבונן מבחוץ נוחות, הוא כוח ששולט באנשים. הם ישנים מבחינה זו במרחב ״נוחות״ נמשלים לנסיכה היפיפייה אבל הנרדמת בארון של זכוכית. שינה מתוקה לאחר שאכלה מתפוח מורעל.
מצב הנוחות שתופס אדם פרטי שכיח בתקופתנו – נקשר בעצלנות ובתרדמת פרטית והם שיקוף להעדר כישורי חיים לשם מימושן של שאיפות אישיות. מצב של תרדמת אותו ניתן לפרק באמצעים טיפוליים. על מצב התרדמת הפרטי כתבתי במאמר על שלושת השאלות – והבאתי דוגמא מהתנ"ך ראה כאן. מאמרי זה מתייחס אל כוחו של הנבל להרדים בתרדמת קבוצה רחבה, קהל שלם.
חברה ארוכת שנים בתרדמת נצחים כמעט, התקיימה באירופה בימי הביניים. בימנו אפשר לזהות תרדמת ארוכת שנים בקהלים שונים כגון אלו שארגון אונר״א ברצועת עזה מקיים. בזכותם ונוכחותם מתקיים כבר 3 דורות מפעל הפליטים נטולי כישורי חיים במחנות של פליטים פלסטיניים ברצועת עזה או במדרשים של החברה החרדית בישראל וכן בארצות רבות נוספות בהן לאמונה הדתית כוח רב.

תחושת השליחות – במרחב נוחות, ונוכח קהל רדום גם הנבל יכול לפתח ערכים, אבל ערכיו מזויפים: תחושת השליחות – אחת מהן. תחושת השליחות הווה אומר שהאדם הפרטי מהקבוצה הנרדמת בצל, ״יתעלה״ וכך גם היא תתעלה אם הוא ישמש ויהיה לשליח אלוהי וגיבור תרבותה. הוא שנבחר להציל את החברה ויושיע אותה מתרדמתה. כך משטרים אפלים מקימים גיבורים (שהידים) גם קבוצות מחאה נוסח החולצות השחורות באיטליה שבראשם עומד "שליח" – כאן גם כאן.
אנשים רדומים מבחינת פיתוח כישורי חייהם, הרעיון שמעשי שוד, ביזה ורצח או פוגרום יהפכו לשליחות השומרת על טהרת האל, קדושת האדמה, או עליונות התרבות הלאומיות וגם על כבוד השכונה הרדומה או המשפחה, הוא רעיון גואל כל ונוכח בכל חברה שנבל עומד בראשה !

השנאה

הַשְׂנָאָה היא רגש שנוצר במצב של דחייה. שנאה תלויה בגודל הדחייה וניתנת למדידה – ככל שגדלה הדחייה גדלה השנאה. מודדים לפי מרחק האדם מהמרכז בו הוא רוצה לקחת חלק ושדחה אותו. המאסה של גורם מקובל או חריג – הסתה נגדו ודחייתו על-ידי קבוצת הדחויים (כשליחת הנבל) מלכדת את קבוצת הדחויים ומרדימה אותה. כך, אין הם מבחינים שהנבל (שכבש אותם באמצעיו) והגיע בזכותם לשלטון ממגר אותם ממקור הכוח ולא נותן לאיש מהם דריסת רגל או השפעה על המתרחש. טכניקה זו משמשת במשטרים אפלים גם נגד האופוזיציה והמאסה של גורם מקובל – נוהל, מוסכמות חברתיים, חוקים מתבצע כדי ללכד את קבוצת הדחויים בשנאה שנוצרת בהם כלפי הנבל – שמרחיקה את הקבוצה האופוזיציונית מפיתוח כישורי חיים להפלתו ממרכז הכוח  (למשל – כאן,  וכאן). הסוד לשיתוק קבוצת האופוזיציה בטכניקה זו בהבנת הפעלת מנגנון ההישרדות התקף, קפא או ברח. כשמנגנון ההישרדות מופעל ההיגיון אינו מתפקד ובלעדיו אין לפתח כישורי חיים.

‏במאמרי "תככים ומזימות – תהליך חברתי סביב גירוש יהודי ספרד" (כאן) נושא השנאה, הסתה, זריקות אבנים, רציחות, טבילת יהודים במאות לכנסייה הקתולית בספרד במשך מאה שנים, עולה לדיון. שם לפתע, במאה ה- 15 הפכו בשנת 1492 המצליחים הגדולים לדחויים מסוכנים שיש להעלותם על אש המוקד. מדוע אחרי 100 שנים, בהן היהודים נרדפו בספרד בגין יהדותם – לא גורשו ולמה בשנת 1492 – לפתע, היהדות מהווה, כטענת הספרדים עצמם, ויותר מכך בית-המלוכה, סכנה לשלומה של הדת הנוצרית בספרד? המאמר הנזכר לעיל, התפרסם ב 3 פרקים ועולים בו עניינים רבים, אבל ההסתה והפניית אצבע מאשימה אל נושא שמלכד את המדינה סביבו והטיעון המוזר והמלכד באותם ימים: "היהודים מסכנים את שלמה של הנצרות" משמשת את הנבל הרודף אחר הכוח, תענוגות השלטון ותרדמת ההמונים. במאמר זה אני מבקש לענות על השאלה מי שם הנבל ואגלה כאן, שלא המלך ולא המלכה (כמקובל) מועלים על מזבח ההאשמה.

IMG_0374

כוחו של הנבל ביכולת לקרוא את הפחד, השנאה והמשאלות הרצחניות של חיית האדם העולות בקבוצת האנשים. הוא מזהה בהינף מבט את המשאלה להחזיר את הכבוד. ניצוץ הנקמה עולה בעין בגין הדחייה והמיגור מעמדות הכוח שמשפיע על חיי העם כולל קבוצת הצל, בני-בריתם, הנאורים והמודחקים לפינה. הוא מזהה את הקולות העולים מנשמותיהם המיוסרות, תוך כדי מתן דרור לאשליה שהפתרון קרב אל דרכם ושליחותם הנעלה תביא אותו ותגאל רבים, כמותם, מסבלם. הוא מזהה את הדקויות שבמחשבותיהם התת-קרקעיות שמפצלות אותן והוא בססמאות הנבל שלו קולט אותן ומלכד אותם: אלו מבקשים להכניע נשים, ואלו להכניע זרים, עשירים ובעלי הון ואלו להכניע את ההגונים או את החילוניים – זה כוחו.
המשותף לכל בעלי הפתרונות הסופיים והמוחלטים הללו היא היכולת לתת למיליוני אנשים להרגיש בשליחות ובהתעלות מוסרית בזמן שהם מענים ורוצחים את המתנגדים. והשעיר לעזאזל ומחייב שיהיה נעלה [השעיר תמיד נתפס כשוחד לשטן. בספר ויקרא פוגשים בשעיר הגם שנאסר לזבוח שלא בירושלים בבית המקדש, זובחים "וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי, והתוודה עליו את כל עוונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם, ונתן אותם על ראש השעיר ושלח ביד איש עתי המדברה. ונשא השעיר עליו את כל עוונותיהם אל ארץ גזרה, ושילח את השעיר במדבר" (טז, כא – כב)]. השעיר איכותי וכאמור עליו להיות טוב ובעל זכויות כי עליו מופעלת הטלת האשם, הטלת אשם קבוצתית עדיפה לנבל וההצבעה עליהם כאשֵמים ונושאים באחריות למצב שלילי, בין אם הם הגורם לו ובין אם לא מהם בא. ה"שעיר לעזאזל" הוא ספין ובכדי שישא את האשמה הוא גם צריך להיות חלש ונטול אפשרות הגנה נוכח האשמה. (נמצא במיעוט, אוחז בדת אחרת, חדש בארצם, חסר ממון ואפשרות לרכוש סיוע) הוא שמואשם.

שלושת הנבלים הגדולים: היטלר, סטאלין ועזאם (או בן לאדן או אם תירצו נציגם החדש בארגון אלדולה אלאסלאמיה : א-זרקאווי), אינם לבדם. רשימת הנבלים הגדולים גדולה אבל יש גם נבלים בינוניים ויותר קטנים.

שלושת הנבלים: א-זרקאווי, היטלר וסטאלין מאמינים במימוש עצמי שעיקרו: צדק חברתי, חופש, עושר ואושר שימצאו רק כאשר יתחבר אדם ליצריו העמוקים ביותר וישליך את כל מגבלות התרבות, למען אידאל נעלה שהנאמנות אליהם מסמלת אותו והשחיטה (של אנשים חיים) הכרחית למימושו.

הגיליוטינה החליפה את הצלב בתרבות ההשתקה. הוצבה במקומות ציבוריים וההמון צפה בהוצאות להורג כדרך קבע ושאג למראה התליין המוריד את הידית. בצרפת, מקצוע התליין הראשי עבר בירושה ובשנים 1668-1847 היו אלה משפחת סנסון. צ'רלס הנריסנסון בשיאו, ערף את ראשיהם של שלוש מאות איש תוך שלוש הימים. הוא גם האדם שהוציא לפועל את גזר דינו של לואי השש-עשרה. לאחר מכן העביר את שרביט התליין אל בנו, הנריסנסון, הז'ירונדי ויג'י: "אנו מתים מכיוון שאנשים ישנים, אלה ששלחו אותנו הנה ימותו כשהאנשים יתעוררו."

הגיליוטינה החליפה אתהצלב בתרבות ההשתקה. הוצבה במקומות ציבוריים וההמון צפה בהוצאות להורג כדרך קבע ושאג למראה התליין המוריד את הידית. בצרפת, מקצוע התליין הראשי עבר בירושה ובשנים 1668-1847 היואלה משפחת סנסון. צ'רלס הנרי סנסון בשיאו, ערף את ראשיהם של שלוש מאות איש תוך שלושה ימים. הוא גם האדם שהוציא לפועל את גזר דינו של לואי השש-עשרה. לאחר מכן העביר את שרביט התליין אל בנו, הנרי סנסון,
הז'ירונדי ויג'י: "אנו מתים מכיוון שאנשים ישנים, אלה ששלחו אותנו הנה ימותו כשהאנשים יתעוררו."

תרבות ההשתקה

שמירת תלכיד הקבוצה והנאמנות הם אחד מנושאי הדגל להצלחת "הריפוי" של הקבוצה מתסכוליה. טכניקות שונות משמשות ללכדה חלקן הוזכרו לעיל, הנאמנות קדושה היא דוגמא נוספת לתלכיד כזה. אחד למען כולם, כולם למען אחד סיסמה שעומדת בראש הסולם של הערכים.

הסולם עצמו עומד ניצב במרחב כוחו של הנבל. אם נציירו כקו אנכי הרי שבראשו העליון נסמן את השליחות, את תחושת הנעלות שקיימת כל עוד השליחות קיימת.
בתחתית הסולם נרשום: קבוצת שולי החברה, מצב אובייקטיבי שממשיך ונשמר בקנאות. מושגים נוספים שיש לרשום בתחתית קו הניצב הם: בידור והעדר כישורי חיים שמורדמים באמצעות תרבות ההשתקה. נרשום שם גם את השעיר לעזאזל שאליו מופנית תשומת הלב ועליו מוטלת כל האחריות.
מי שמוכן להיפרד מאמונתו ב׳שליחות׳ (הקדושה) או בנאמנות (גם היא קדושה) ובאדם המוביל (הקדוש) או שמטיל ספק בססמאות מוחלטות של צדק יובל דרך חיית האדם שבקבוצה לאבדון.
הנאמן לדרך כזו אינו זכאי לחזור בו ולהתפכח. עליו להמשיך כעיוור וללכת שבי אחר שליחות הנבל הקדוש, למען הנאותיו של הנבל ואלו הולכות ורבות עם הזמן.
דרכו של הנבל מוגדרת כקדושה. פרישה מהדרך מתפרשת כבגידה. עליו להתגייס ולסייע להמשך הנאמנות ולשם כך קיימת קנאות ההשתקה, וכוחה של חיית האדם שהובלט עד מאוד, בקבוצת הצל.
תרבות ההשתקה כוללת את כל מי ומה שנקרה בדרכם ובפיו עמדה אחרת ושונה מדרך מנהיגם. ומי שחורג מדרך המנהיג הנבל יפגוש בחיית האדם שבקבוצה שנאספה תחת הנהגתו.
חיית האדם שולטת כאן. היא פורצת ממחבואה במטרה לחזק כביכול את התלכיד המרטיט, אבל בפועל ההשתקה משרתת את שיחרור חיית האדם באמצעות ההשתקה של חסרי האמונה בדרכם.
העדר אמונה בדרך, או העדר נאמנות למנהיג בלתי נסלחת כאן ויש לחסל את המרדן. ואם יש להוריד לשם השתקתו מעליו גם את ראשו בסכין או לשרפו חיי כאות אזהרה לדברנים אחרים הפעולה החייתית גם תצולם ותפורסם בימנו ברשת האינטרנט העולמית.
לא רק דעאש היטלר וסטלין שלטו ביכולת לקרוא את הכאב, רגשי הנחיתות והאשמה או את העוולות ותחושת הדחייה המתמדת או את הפחד, והשנאה נוכח המשאלות הרצחניות של עמיהם.

ניצול השנאה

השנאה ככלל היא קוטב רגשי של האדם המורחק ממרכז ההשפעה על חייו. ההרחקה כשלעצמה גוררת לשנאה או לרגשי נחיתות. שני הקטבים מבודדים אדם מקבוצת החברים. השנאה מתקיימת כמרחב מלכד בקבוצת הצל רק בעזרת הנבל. השנאה עולה ומתפתחת נוכח קרובם של גורמים זרים לקבוצת הצל אל מרכז הכוח, סילוק חבריה ממרכז הכוח גם הוא מגביר את עצמתה שהרי שנאה נתפסת עם גודל המרחק ממרכז כוח ההשפעה על הדברים. תחושת הדחייה מתעוררת וגורמת לתחושת ההשפלה ולרגשי נחיתות. רגשי הנחיתות מעצימים את תחושת ה"אני לא שייך", שאחריה באה שנאה, תאוות הנקם או הסתגרות בתוך עצמו אבל בכוחם לשמש כוח של ליכוד מחדש של המתפצלים בפריפריה – ליכוד אבל לעולם השנאה לא מביאה פתרון מעשי של פיתוח כישורי חיים. רק כישורי חיים ואתגרים אמיתיים מאפשרים לאדם לצאת ממצבו הנחות.  הנבל דואג רק לעצמו. הוא מצליח בכישוריו יוצאי הדופן לקחת את השנאה הזו ובעזרתה לאחד את הסביבה סביב גורם חיצוני "אחר" כך הנבל משיג העצמה ללא מאמץ – של תחושת הביחד (לא צריך כדי לחוש ביחד בנוכחות נבל אפילו להכין קפה או לצעוד ברחוב תוך כדי שירה כששונאים את האחר או כשמפחדים ממנו הליכוד נוכח ה״אחר״ מובטח). הליכוד הזה (סביב השנאה) מאז ומעולם נתן לאיש הנחות אשליה של תחושת ביטחון בקרב המזדהים עם הנבל והנבל ממקד את השנאה למטרה זו: הם שהגיעו לכאן ללא דוקומנטים אונסים את בנותנו.
חרדה – היא תחושה קשה של אבדן כוח, כסף רכוש ומעמד. ״יש״ שהיה ואיננו עוד או מחשבה על אפשרות העלמות ה״יש״ הזה.
החרדה עולה ממעמקי האני ומציפה את הרגשות ומתערבבת עם פחדים – הפחדים מונעים את חווית ההווה ואת היציאה לדרך חדשה שיש בה לפתח כישורי חיים.
פחדים נקשרים בהעדר כשורי חיים. ידיעה שקרית שכביכול אין כלים ולא יהיו כוחות נפש לפתור בעייה או להניע את כוחות הרצון כדי להשיג מטרה.
הפחדים גודלם מתיחס לתפיסת האין כישורי חיים. הפחדים הם שמשקפים את העדר הכישורים לחיים והם מציפים את אותם קהלים, חברות או עמים תקועים בהשפלתם בצל החברתי.
הפחדים בולמים והחרדה עולה (שיקוף לאבדן השפעה על החיים ועל המהלכים הקובעים את המדיניות) וגם והמרחק ממקום קבלת ההחלטות נשאר ומעלה את רף הליכוד האפשרי נוכח השנאה.
ככל שהשנאה עולה מתחזקת גם תאוות הנקם. בכוחו של הנבל לזהות את השנאה הזאת ולתת לנקמה דרור. הנקמה מרגיעה את השנאה ונותנת תחושת רווחה, אשליה של התקרבות אל מרכז הכוח. הנה אנו קרוב אל לב לבם של הדברים, אל מרכז מקבלי ההחלטות: אנחנו השוחטים! מצב שנשאר בחלל החברתי רק לרגע אבל שווה הרבה כוח.
המנהיג הנבל יודע לשחרר את החיה באדם ובעזרת תחושת הנעלות עקב השליחות, הוא מרדים אותה ומזכה אותם מאשמה.
שלוש הדוגמאות למנהיג נבל שאני מציג כאן קרובות במהותן. אצל שלושתם לא החיה האנושית ששוחררה תודגש, אלא התרבות החדשה. התרבות החדשה זו שהעלו על נס והיא שדורשת את השליח הקדוש. היא שמלכדת והיא שמהווה הצדקה מוסרית וכיסוי דק לשחיתות המוסרית, לגנבות ולהשחתת המידות הנעלות שקדמו לשלטון הנבל באותה חברה.
מימוש עצמי – כביכול, אמת נעלה – כביכול, תרבות חדשה – כביכול, שליח קודש – כביכול, והבטחת ביטחון אשלייתי ומעל להכול צדק חברתי כביכול וגם מוסרי וגם הוא נעשה לקדוש בעיקר נוכח האחר שמוצג כשעיר לעזאזל.

image

הסמל הנבחר, הדגל שישרף כשעיר לעזאזל או האדם והמכשפה גם קבוצת אנשים נשרפים, נשחטים רק כי הם אינם ראויים להיות חלק מקורב אל לבותנו, הם מורחקים מלקחת חלק בקרב קבוצת מקבלי ההחלטות שלנו – לא ימצא להם עוד מקום בקרבנו הנעלים. וככל שיורחקו תגדל השנאה להם כי שנאה נתפסת עם גודל המרחק ממרכז כוח ההשפעה על הדברים.
מוטיב השחיטה כביטוי לנקמה בגלל השנאה מגיע לשיא בנקמה פולחנית בהשתתפות הקהל כהוצאה להרג במלכות או זריקת אבנים. פולחן שמשמר את השנאה כי גם לאחר שמאות אלפים ישחטו בהינתן להם תפקיד של שעיר לעזאזל, חברי קבוצת השוליים (שנרדמו בתחילת המסע בצל) ישארו שם בצל והרחק מלב מקבלי ההחלטות או מהשפעה עליהן, גם לאחר כל השחיטות שבעולם.
שחיטת הנבלים – לכאורה מקנה תחושת נעלות ובעלות על מוסר חדש והגון – ובעזרתו אפשר והתאפשר להשליך את כל מגבלות התרבות, המוסר הישן ועל הדרך גם את האמונה הפנימית למען אידאל נעלה באמת. ערכי תרבות חדשה מוקמים והשבת עטרה ליושנה, עליונות לאומית, מוסר דתי ושמירה נעלה על המקום הקדוש שלנו, ועוד לא הגענו אל מוסר וצדק חברתי חדש של חלוקת אדמות השייכות לאחר – לנו, ואפילו מוסר תרבותי יבוא עם שירתנו החדשה שגם לה הזכות והחובה להישמע.

עמוד עשן חדש קם והוא שמוביל את המחנה לקצוות הרסניים במידות שונות זהו, רבותי שיקוף לכוחו של הנבל.

הישראלים הוגלו לרומא כשמנורת בית המקדש על כתפיהם

הישראלים הוגלו לרומא כשמנורת בית המקדש הנראית כאן על כתפיהם של החיילים הרומאים נישאת על גבם

האסון בא – חורבן – הישראלים צעדו בהשפלתם בן עמודי התפארה של רומא העתיקה. בקרב הקהל היו גם סוחרים יהודים, אחיהם שהתגורר ומזה זמן רב בבירת האימפריה הקדומה רומא והיו בן אזרחיה. המרד של הצועדים הללו באימפריה הרומית, רבת העצומה, נכשל כישלון חרוץ, ומנהיגיו נהרגו או נלקחו בשבי. הגליל וירושלים חרבו, מאות אלפי יהודים נהרגו, נפלו בשבי, הוגלו או נמכרו לעבדות, ומרכזו הרוחני והדתי של העם היהודי, בית-המקדש השני, חרב. החורבן שהנבל מביא על הקבוצה (כאמור לעיל) בא בסוף.
קבוצת הצל – היהודים בשנים שקדמו למרד הזה ברומא הושפלה ושלא כמו תחת שלטון מאה השנים של בית החשמונאים, עת הם היו השולטים, והנכרים נדחו. עתה התהפכו היוצרות והיהודים הם שחשו מורחקים ממרכז הכוח וקבלת ההחלטות. הנוכרים הרימו ראש וזכו לכוח ולהשפעה וגם ניסו להשתלט על הארץ.
מדובר בשנים שלאחר מות אגריפס חברו של הקיסר, קלאודיוס מילדות ושעם מותו (ב- 44) החזיר קלאודיוס את שלטון הנציבים לפרובינקיה: “יודיאה” כלומר לישראל הכבושה על-ידי רומא.

הנבל היהודי

בתולדות עם ישראל היו מספר נבלים, אבל אם נמדוד את גודל החורבן שהביא על היהודים, הרב שנכנס לתודעה כאור גדול, הוא בוודאי יצא מכך כנבל הגדול מכולם.

רקע

המרד ברומא פרץ בשנים 66 – 73/74‏‏,‏ לספירה. התנהלו שלוש מרידות גדולות של העם היהודי נגד האימפריה הרומית (המרידה הראשונה הצליחה. הירושלמים השתלטו על מצודת אנטוניה, בה ישב חיל מצב של הרומאים. הם גרשו את הנציב הרומאי. כתוצאה מכך – גאלוס, הנציב הרומי בסוריה (אשר הנציב ביהודה כפוף אליו), פלש לארץ בראש הלגיון הרומי (ה – 12), והאל מסייע ליהודים הפעם והמורדים מצליחים לבלום אותו בבית-חורון ולהשמיד את הלגיון בקרב. הניצחון הזה היה שחזור כמעט מדויק של קרב הניצחון של יהודה המכבי נגד היוונים (230 שנה לפני כן). ניצחון גרנדיוזי שהביא ללהט מלכד ומרטיט ולתחושה המסוכנת "האל איתנו" !!!  קם רגש משיחי אדיר כוח. האופוריה אחזה בכל. ושיא קו הניצב עמד במרכז הזירה. לאחר מכן תבוא הנפילה כפי שיוסבר בהמשך.
המרידה השנייה הייתה מרד התפוצות, והמרידה השלישית הייתה מרד בר כוכבא – (רב האסון).

הנבל שפעל בשם התורה

השליח נמצא – ‏"נשיא ישראל" (כמופיע במטבעות התקופה) שמו היה שמעון בר כוכבא‏ והוא שעמד בראש מרד היהודים השלישי נגד האימפריה הרומית בימי הקיסר אדריאנוס (132 – 135 לספירה) שהביא את קבוצת הצל, לחורבן גלות ומוות.
הרעיונות המשכרים שהוליכו את בני הדור האומלל הזה מתחושת החיים בצל לרגעי תהילה קצרצרים וחולפים בבית חורון כללו סיומת של עבדות ברומא. האנשים ההם קובצו ונתמכו על ידי מי שהוגדרו חכמי דורם ובראשם עמד רבי עקיבא: "זה הוא מלך המשיח" קרא עקיבא לשליח שלו – בר כוכבא. והיה האחר – האופוזיציה גם היא התרכזה ברבנות – גדול הדור שהיה לבוגד שלהם אלישע בן-אבויה שמו.
אלישע בן אבויה – כונה האחר וכנראה במנגינה מבזה בן אבויה פעל בתקופת חורבן הבית בירושלים. הוא היה אחד התנאים והוגדר כגדול הדור. המפגש עם מציאות הרוע בעולם כאב לו. העדר האל כמושיע עמד מולו שעה שצפה בחורבן הבית, ב 9 באב הנורא ההוא. העוני, ההרס, גלות חבריו ומכירתם לעבדים בשוקי רומא. בנוסף לזכרון שעלה והכה בו שוב ושוב ושיחזר את המראות שקדמו להרס וכללו את השתלטות הנבל על האספסוף וכן על ההנהגה שהוביל השליח שלה (בר כוכבא – איגרות קומרן) לאחד האסונות הגדולים בתולדות היהודים.
את רוח הקנאות הימנית וקולות האל על ההשראה הדתית הוביל מורו של אלישע רבי עקיבא בדרך שאנו מכירים בה כאן כדרכו של הנבל.

דחיית השלום

הנבל היהודי הצביע על השיח הלא אלים שהציע ליהודים הקיסר המחונן אדריאנוס (117-138 לספירה) כסימן לביזוי תרבותם. שיח להסדרים במקום מלחמה היה כנראה בעיניו סימן לחולשתו של הקיסר. שלום וביזיון מסתדרים בחברת הצללים לאורך ההיסטוריה ביחד וחוברים להאשמת (המציע ללכת בדרכי שלום) בחולשה. ככלל במסורת היהודית כמעט כל מי שרצה לחולל מודרניזציה במנהגים מיושנים וחלקם ברבריים וחשוכים שהעם הקפיד לשמרם – כונה רשע, והיה הודות לנבל תורן, האחר – שטן ויש שנשאר בדמיון היהודי הקולקטיבי גם מפלצת וצורר היהודים. אדריאנוס, שמוגדר בעולם כאייקון תרבות, ככקיסר משכיל, משורר, משכין שלום, וארכיטקט שאף לבנות בארץ ישראל ערים מודרניות ויפות ולהביא את התרבות המערבית של אותם זמנים למקום האחר, הנטוש הזה – היה לצורר היהודים. תקופת השגשוג שהתרחשה בתקופת אדריאנוס, הפכה את אזרחי האימפריה לעשירים במיוחד, חפירות ארכאולוגיות גילו מבנים מרשימים ווילות מפוארות. כמו כן הושקעו כספים רבים במחקר מדעי, והרפורמות בתקופתו הובילו להישגים שלא ניתן לבטלם – כל זאת אדריאנוס רצה להביא לישראל. גורל רע ומר המתין לו כאן: ההנהגה היהודית לא רצתה במודרניזציה הזאת. היא דאגה לשלומה ורצתה להישאר עם עמדת הכוח וגם במחיר העדר פיתוח כישורי חיים והעדר ידע שביססו מנהגיהם חשוכים, וזה בעצם סיפורו של רבי עקיבא שהוביל למרד בר כוכבא – מין חבורת פראים חסרי עידון שהוסתו להאמין שאלוהים מדבר מגרונם.

שכחו מה זה להיות יהודים - דברי הסתה שמשתמשת בהכללה ובאצבע מאשימה ללא בחינה ובדיקת המציאות.

״שכחו מה זה להיות יהודים״ – דברי הסתה שמשתמשת בהכללה ובאצבע מאשימה ללא בחינה ובדיקת המציאות.

זכר הדחייה של ההנהגה היהודית בישראל את פנייתו של אדריאנוס בעת ביקורו הקיסרי בירושלים בשנת 129 לספירה המם עד כאב את אלישע בן-אבויה והוא בדומה לדנטה אליגיירי (ראה כאן) עבר טראומה של מעברטרנספורמציה לידה מחדש שכוללת אובדן לצד חרטה (בעקבות הכרה בכישוריו האיומים של מורו עקיבא ובהעדר כישורים בו עצמו לעצור אותו) וככול אדם גדול התגלה כמי שעומד בפני השינוי שנושאו ״הלידה מחדש״ – עליו אני כותב כאן – לגלול למטה) איש הדת החכם והוגה הדעות מוביל הדור נאלץ להכיר בכישלון שליחותו. השליח הולך שולל. עקיבא הנבל מורו האמין בכוחו וברעיונותיו הלא מציאותיים בהחלטתו הרת האסון שהאל אתו. עקיבא מורו של בן-אבויה היה אדם רב השפעה בתקופה זו ומסוכן. הוא היה מנהיג מעוור שלא האמין בשיח לא אלים ובהסדרים דיפלומטיים בדרכי שלום וסובלנות מול רומא. את הקיסר אדריאנוס הוא דחה מעליו והשאר היסטוריה.
השיח הלא אלים אינו יהודי הוא תופעה מתקדמת של הזמנים החדשים – רנסנס דיפלומטי שמקורותיו במשא ומתן הפרסי הקדום קשה לבוא אליו בטענות על שזה לא חדר אל תודעת עקיבא זה אבל אלו שאומרים שהעלה את האחדות והאהבה על נס (ואהבתה לרעך כמוך) שיעצרו ויזכרו שבפועל עקיבא איחד את קבוצת המורחקים ממרכז הכוח בשנאה לאחרות, לרומא ולתרבות המערב.

אלישע בן אבויה, היה ונשאר "האַחֵר" תואר מבזה בשפת הנבל המודרני 0מאלני. שניתן לו אחרי שהתפכח וביקש להתפתח ולפתח כישורי חיים מודרניים בנטשו את האמונה ביכולתו של ה' להושיע.
האַחֵרות שעמדה לחכמי פירנצה שהביאו לסיומה של תקופת ימי הבניים (לאחר המוות השחור – שהביא למשבר אמונה חריף בכוחו של האל להושיע באירופה) היתה לאור גדול שהביא את התחייה, הרנסנס לעולם. הכוח החדש נולד אז החילוניות שהועמדה במרכז הבמה ונתנה לאנשים רבים הזדמנויות מופלאות להתפתח ולקחת אחריות על חייהם ולפתח כישורי חיים חדשים.
היו שניסו להבין את מעשיהם של הנבל עקיבא ואיש הרנסנס הנולד מחדש ומוביל לחוכמה חדשה בן-אבויה, והעלו כמה הסברים אפשריים. בין היתר הסבירו זאת על רקע הנסיבות ההיסטוריות – מרד בר כוכבא ותוצאותיו הקשות, אבל ההסבר האחר שהתפרסם ונכנס להגדה של פסח הוא שעיוור את הרבים עד ימנו וקשור לעיסוקו במיסטיקה ובתורת הסוד ובשירת ההלל לעקיבא הנבל: "ארבעה נכנסו בפרדס" ואלו הן: בן עזאי ובן זומא, אַחֵר (=אלישע בן אבויה) ורבי עקיבא". שניים מהם – בן עזאי ובן זומא – הציצו (לפרד"ס) אַחֵר – אלישע בן אבויה – "קיצץ בנטיעות" כלומר: כפר בעיקר, כפר במציאות האל. ורק רבי עקיבא שהביא לחורבן הומשג כמי שנכנס לפרד"ס – "ויצא בשלום".
כוחה של האשליה המנובלת הגיע לשיאים חסרי תקדים. התלכיד ההרסני סביב רעיון דמות המנהיג המשיח שהאל עומד מאחוריו אמנם חיסל את הכאב ומיגר את ההשפלה של קבוצת הצללים אבל באיזה מחיר. כמעט שאלו חיסלו את עם ישראל לדורותיו וטרם נלמד הלקח.
המרד נגד האימפריה החזקה ביותר בעולם העתיק, ובשיא כוחה, דוכא באכזריות (גזירות אדריאנוס). מאות אלפים מישראל נהרגו, ביניהם בר כוכבא. השלטון הישראלי חרב לדורות והשלטון היהודי בארץ ישראל שב רק אחרי התפתחות התנועה הציונית והופעת הרצל עם הרעיון הגדול: ״אם תירצו אין זו אגדה״. הקמת מדינת ישראל על-ידי הציונים בשנת 1948 הביאה להתפתחות אדירה של כישורי חיים שלא היו בישראל אלפי שנים. נגדם מנחם בגין יצא בנסותו ללכד סביבו את קבוצת הצללים.
בשנת 135 לספירה הצללים של רבי עקיבא הגיעו לרומא. כ-100,000 ישראלים ערומים כשמנורת בית המקדש נשאת על כתפיהם, מעמד של עבדים מושפלים והם אלו שביצעו ככל הנאה את העבודות הציבוריות בתקופת הקיסרים שבאו אחרי אספסיאנוס, ביניהן בניית הקולוסאום בו נשחטו בני אדם להנאת הקהל.

Bartholomeus Spranger was a Flemishpainter, draughtsman, sculptor and etcher who became a painter to the imperial court in Prague.

Bartholomeus Spranger
was a Flemishpainter, draughtsman, sculptor and etcher who became a painter to the imperial court in Prague Bartholomeus ברתולומאיוס שפרנגר (1546-1611 Spranger Bartholomeus) צייר פלמי גדול אך נשכח, מנייריסט מבריק ומרתק שפעל אחרי תקופת הרנסנס. בגיל 24 החל שפרנגר לעבוד אצל האפיפיור פיוס החמישי. שלוש שנים לאחר מותו של האפיפיור, נסע שפרנגר לווינה לשרת את הקיסר הרומי מקסימיליאן השני, שנפטר לאחר ארבע שנים. בנו של מקסימיליאן, רודולף השני ירש את הקיסרות ועבר בעת ההיא לפראג תוך כדי שהוא מזמין את שפרנגר להצטרף אליו.

מוטיב ההתבדלות והדחייה של מרכז הכוח

הנבל מזהה את פגיעת הכבוד של הקבוצה המושפלת בהרחקתה ממרכז כוח ההשפעה. הוא מוביל בשם הרעיונות הנעלים, בשיכרון את נבחריו לצעוד אל תוך הגיהינום שמובטח להם בסוף דרכם. אבל האנשים המוכים והמושפלים שרצו בשם הצדק והטוהר של עמם להישלח למשימת ההושעה ולהושיע עצמם מהחרפה ולחסל בדרכם לתפיסות גאותם החדשה והמזויפת את המפגרים, חולי הנפש, ההומוסקסואלים בסוף גם את והיהודים, פיתחו ערכים שעשו את הרצח לשליחות לאומית מבלי להשתהות ולהרהר במרחבי המצפון או הגיהינום שממתין להם מעבר לפינה.
היטלר פיתה אומה שפיתחה את אחת התרבויות היותר נעלות והיותר מוסריות למסע שחיטה באמצעות רעיון הלאומיות הנעלה.
סטאלין כיסה את הרשעות בתיקון סופי של בעיית הצדק החברתי. המשותף לכל בעלי הפתרונות הסופיים באשליות שאפשר לתת למיליוני אנשים להרגיש שליחות והתעלות מוסרית בזמן שהם מענים ורוצחים.
עבדאללה עזאם שביקש למגר את השחיתות ולחזק את ערכי תרבות הערבים על-ידי סילוק יסודות ההשפעה המערבית ממדינות אלה, שחט ועודנו שוחט גם מוסלמים בעריפת ראשים מול מצלמות הטלוויזיה ועל הדרך מנפק אונס נשים סידרתי.
עבדאלה עזאם הפלסטיני שייסד בלהט האמונה והערכים החדשים את ״החזית העולמית האסלאמית למאבק בצלבנים וביהודים" – ארגון סוני, שהוקם על ידו ב־1988, ופעל בהנהגתו ובמימונו של הסעודי אוסאמה בן לאדן הגיע די מהר למחוזות השאול. בשנת -2014, בעקבות חילוקי דעות בין ההנהגה המרכזית של אל-קאעידה למפקדים של הארגון בשטח, נקרע מאל-קאעידה פלג שהפך לארגון עצמאי בשם דאעש בהנהגת אבו בכר אל-בגדאדי. הוא הנודע בשימושו בסכין לפני מצלמות הטלוויזיה.
המשותף לכל בעלי הפתרונות הסופיים היא היכולת לתת למיליוני אנשים להרגיש שליחות והתעלות מוסרית בזמן שהם בפועל מענים ורוצחים.

 הדחייה הגדולה ממנעמי השלטון - גרוש אדם מגן עדן

הדחייה הגדולה ממנעמי השלטון – גרוש אדם מגן עדן

כוחו של הנבל העדר כישורי החיים נמצא בקוטב שמנוגד לפחד – היכן שיש פחד אין התפתחות, התקדמות או כישורי חיים. האדם תקוע. ביכולת הנבל לקרוא את הפחד, השנאה והמשאלות הרצחניות שלא יצביע על העדר כישורי חיים. הוא מבזה את בעלי כישורי החיים שהצליחו ובכך הוא משתמש בפחד, אבל מבלי לפגוע בכבודם של המפחדים. החזרת הכבוד, בקבוצות צל נקשרת בנקמה ובפעולה מידית – שחיטה נהדרת לכך. במכה אחת אתה נוקם וכבוד אבוד מושב. את מי שוחטים להחזרת הכבוד – רק את זה שהצביעו עליו כאשם. הוא זכאי אבל החזרת כבוד אינה בית-משפט. אין סבלנות להאזין לעדים…

המנהיג המאחד מזהה את הפחדים וחש בדופק הפחדים, בכבוד האבוד (נוכח העדר כישורים), בשנאה ומעודד את הנקמה נגד גורמי הדחייה שנבחרו ככאלו על-ידו ובטיעוניו שהם אלו שמיגורו אותם מעמדות הכוח של בני-עמיהם, בני-בריתם, הנאורים והמודחקים לפינה. הוא יוצר תלכיד ושליטה בשנאה שהם חשים עקב ההדחקה מן האליטה השלטת. חוכמת הנבל גדולה. הוא יודע מתי לתת דרור לאשליה שהפתרון בדרכם קרוב מאוד ואולי אף הגיע כדברי רבי עקיבא: ״זה הוא מלך המשיח" להתלהבות שהפתרון מידי ובמציאות הוא מוביל לחורבן.
לא רק שלושת הנבלים הגדולים: היטלר, סטאלין ועזאם, או בן לאדן ואם תירצו נציגם החדש בארגון אלדולה אלאסלאמיה, הידועה גם בשם דאע"ש אבו מוסעב א-זרקאווי שותפים להכחשת הנבלות והחיאת החיה המושחתת שבדמם. התרבות והערכים שם רק מהווים לה כיסוי דק והולכת שולל.
שלושתם: א-זרקאווי, היטלר וסטאלין מאמינים במימוש עצמי שעיקריו: צדק חברתי, חופש, עושר ואושר שימצאו רק כאשר יתחבר אדם ליצריו העמוקים ביותר וישליך את כל מגבלות התרבות, למען רעיון נעלה שהנאמנות אליהם מסמלת אותו ושחיטה של אנשים הכרחית בדרך להשגתו.

מנחם בגין עבר כמעט בכל ערי השדה וערי הפיתוח, כמעט בכל כפר ומושב עם שם גנאי חדש "המערך" ואשליה שהביא לסדר חברתי חדש.
בגין זיהה את השפלת העולים המזרחיים. כבודם נרמס בהדרתם הלא מוצדקת, ממרכז כוח ההשפעה של המדינה אליה הגיעו. והשם שטבע: "המערך", ובניגון המאוד מסוים, היה לשעיר העזאזל שהיה לשם קוד ודגל חדש המסמל את ההתנשאות האשכנזית כביכול כלפי אחינו הרמוסים.
קו הניצב הוגדר מחדש על-ידו: בראשו הועמדה התקווה והביחד – הליכוד שלנו ניצב אז בשגב (הוא האליטה האשכנזית וקבוצת השוליים, הנדחים לצל – ביחד בראש קו הניצב) ובתחתית קו הניצב הונח מערך שלם של ערכים: ה״מערך״, ערכי הערבות הדדית, השירה, הריקודים, התיאטרון, הפלמ״ח, גם שנאה, העדר כישורי החיים, והטלת האשמה והשליחות החדשה: האמת שלעולם אבל לעולם לא תצא קבוצת הצל מתרדמתה ללא פיתוחם של כישורי החיים. האמת הזו – הוסתרה והביחד שנעדר הובלט בכיכרות ובשנאה לקיבוצים, לארגוני העובדים, לא היה ספק שאין זמן ואין למה לפתח כישורי חיים אבל לאחר שהושתקה הציונות והערבות ההדדית של המייסדים על-ידי הנבל הועלה על נס קסם הטיקונים – ה׳ם יעשו עבורנו את הכסף׳ הסביר הנבל בלהט מימי עקיבא – הם יתפתחו ואנחנו נצעק בכיכרות והאשים את מייבשי הביצות וגואלי הארץ. הרבה הוסתר וחובה ההסתרה הונחה בתחתית, בתוך המקוואות וחגיגות העליה לרגל אל מקומות קדושים, למי אכפת שירקדו על קברים שיכנסו לשכם כשהם מסכנים את חייהם, אבל האמת שבה ומהדהדת היטב "צל" כישורי חיים לא השגתם. ושם הקוד החדש נישא בפי כול ובגאוות יחידה: ה״מערך״ בו האשמה והצליל המבזה קם והיה לסמל של פגיעה בכבוד האדם וחירותו. המערך היה לסמל של שעיר לעזאזל חדש והוא הוצג בהמשגה זלזלנית שמאפיינת אפליה וקיפוח עדתי.
האמת החדשה – ניאוליברליזציה – עלתה בהתלהבות. מעולם לא הוכחה כאמת אבל תפקיד ה״אמת״ החדשה היה לנגן על המצפון ולהרדימו למען הביחד המזוייף של בגין וקבוצת האליטות שיצר סביבו: שר הביטחון עזר ויצמן, שר החוץ משה דיין, סגן ראש הממשלה יגאל ידין, ושר האוצר שמחה ארליך. נו…

בגין

14 באוגוסט1948

ה0מאל – את המנגינה המיוחדת הזאת הוביל מנחם בגין במשך הרבה שנים והוא שב וניגן אותה בכל אסיפת בחירות ובכל מרכז ליכודי. היא הייתה מלווה בצלילים מרושעים ובהסתה עדתית; והיא הייתה כל-כך רועמת ונועדה ללכד את השונאים. התלכיד הושג לאחר שהוחדרה השנאה באמצעות השעיר לעזאזל החדש ״המערך״ והיא חדרה לוורידים של רוב קבוצת הצל ונכנסה לנשמה וגם עברה מדור לדור כאנטישמיות באירופה.
ואל המחלה הגנטית הזאת נוספה עוד גרורה. גרורת "ה0מאל" של נתניהו – הד וחיקוי עלוב לשמאל של היטלר בגרמניה בשנות ה-30. או כמו שאומרים הימנים, "הסמול". "הסמולנים האלה", בלשון רבים.
זה שנהג המונית אמר לי: "הביבי הזה חושב שאנחנו מטומטמים. הפעם אני בוחר בבוז'י, לא מעורר בי רושם כי ניצלנו מכוחו של הנבל: בגין, וכיום ביבי: ה"מערך" ה"סמאל" היה לסמל כה חזק שרק אסון קיומי יוכל לאחד מחדש את העם. או הבנה עמוקה לבעיית ההמשגה השקרית שמאחדת את המושפלים חסרי כישורי החיים בדרכם לגיהינום.

המער״ך נותר אדיש לסבלותיהם של המושפלים והמורחקים ממרכז הכוח וההשפעה עליו.
המער״ך שותק בחוכמת הנבל (למעלה הועלה נושא השתקת האופוזיציה) לא מצאו שליחיו פתרון לבעיה שנוצרה והמער״ך החל מתבזה, מתרפס ומצטדק כשהוא מתמלא ברגשות אשם – על שקבוצות פליטים שהגיעו לכאן נותרו ללא כישורי חיים גם בקרבנו אנשים רדומים, טענו בשמאל, או בנינו את הארץ, הקרבנו מדמנו, טיפחנו אנשים שרוצים ומשתוקקים להקנות לכולם כישורי חיים, גם בנינו ישבו במעברות ובאו כפליטים. ההצדקה נדחתה – האמת זעקה כישורי חיים אלו כן פתחו! רעיונות מגוחכים הועלו שרק הגדילו את השנאה, בגלל העדר כישורי החיים בקבוצת הצל והחיים בתרבות המערב, שעל ברכיה נוסדה מדינת ישראל הייתה מושא לפחד וסלידה.
רבים בני עדות המזרח לוכדו סביב קולות הנבל, אבל נותרו בפועל מודרים על-ידי בגין והאליטה ששלטה ושולטת עליהם גם כיום. את מקום הפיתוח: כישורי חיים תפסה ההפרטה, את מקום התרדמת העשירה, תפסה הפנטזיה שני מיילארד ש״ח הביאה ההפרטה … שלושה מיליארד ארבעה … אבל אם סופרים את ה״תספורות״ נחשף שגם שם אין כישורים – ולנעדרי הכישורים שבשולי החברה, להם הועמדה התעשייה החדשה של העמותות להגשת תזונה לעניים וגם אלו לא אפשרו פתוחם של כישורי חיים.
האליטה הלבנבנה והמשתלטת על מצביעי הליכוד ובאמצעותו גם השרישה בם את התרדמה שאוחזת אותם קרוב לקרקע עד היום וכשהם רובצים בצל, שנופל עליהם ממוקדי הכוח העשירים בישראל, מגיעה עדם, פעם בשנה, לאכול אצלם את המופלטה שהם אותה הם הכינו למענה ברטט של התרגשות. המופלטה טעימה אבל עושיה נותרו מפוחדים, מושפלים, חדלי כישורים, מודרים לגמרי, דחויים ממרכז הכוח ואינם מקושרים למרכז ההשפעה וקבלת ההחלטות עד עצם היום הזה. אין להם ולא תהיה להם כל השפעה על קבלת ההחלטות. הנחותים הקבועים בחברה שבו למעמד הנחות, רביצה בצל מתמשת והם נעדרי כישורי חיים, מורדמים בעזרת תוכניות בידור וחופש פולחן דתי, ויש להם שעיר לעזאזל העונה בהחלט על דרישות האיכותי מנגינת ה״מערך״ ובהרמוניה מבזה.
הטרגדיה נחשפת בהדרגה, אבל אין לחושפי העדר כישורי-החיים אפשרות להיחלץ ממנה. ההנהגה שבה ומלכדת אותם סביב נושא שולי שאין לו לגביהם שום משמעות בחיי-היום יום שלהם. תחת אשליית הגבהתם מעלה על-ידי כוח הנבל שרק ניצל אותם. שוב יזעזעו אותם ללכדם עם ״הם אוכלים שפנים.״ ״שכחו מה זה יהדות״.
לרדומים הללו פרט ליכולת לישון טוב אין שום הישגים כקבוצת לחץ או כקבוצת כוח. אלא אם כן חלקת הקבר הקדוש בנתיבות נחשבת הישג או חג המימונה שנחוג פעם בשנה בסוף ימי הפסח. אם הם יבחרו בזוטות כאלו כהישג שיבושם להם כל עוד הוא אמצעי נוסף להשתקה של המשכת התרדמת. ואם החסרתי את הפולחן השנתי של הזכות להצביע במרכזם על-פי ההנחיה של יו״ר הקבוצה ושליחיו. שם הם באמת לא נספרים כבעלי דעה והיו לנוכחים מושפלים. אבל זעמם נותר ולוכד אותם שוב ושוב נוכח המנגינה המלכדת אותם: ה"ה0מאל" ובהישמע ה0מאל שלהם בקצב פולחני הם רוטטים ואז גם כבודם של מי שהגיעו לישראל כסובלניים ומכילים, אנשים מעודנים ורגישים שהיו לפרץ של שנאה וקיצוניות חייתית בגין כוחו של הנבל הקדוש שלהם – כוליותם נרמסת באשפה שנותרה בערמה מתרבותם הנאורה. והעלבון כולל מעתה גם אובדן כבודם בעיני עצמם והשנאה והרצון לנקם שב ועולה בבת אחת בדרכם קדימה בלהט אל פתח הגיהינום.
הערה: יאיר לפיד. מוקדם מדי לנתח את מהלכיו של לפיד אם מאחוריו כוחו של הנבל או כוחה של עצת הנבל של מי מיועציו. החברה ה"תל-אביבית" שמזהה לפיד הורחקה ממרכז הכוח. אין ההרחקה נחלת המזרחים ואנשי הפריפריה – כאן נמצא השקר הגדול שטבע מנחם בגין גם האליטה של פעם הייתה בימיו לממודרת ואין לה שום השפעה על מקבלי ההחלטות. אין כאן חברת צל קלאסית כי היא בעיקרה חברה שמפתחת כישורי חיים. כישורים מסוימים ובתחום ההאייטק הם מוערכים בכל העולם, אבל כישורים אלו נמצאים במרחב מצומצם בלבד של עשיית רווחים נאים, התנהלות רבת גבורה ביחידות קרביות בצה״ל וקרירה. כישורי החיים הרחבים רדומים בה והכבוד הרמוס עקב נידוייה ממרכז ההשפעה במשך מעל ל – 15 שנים בהחלט יכול להביא לאובדן השלטון של הליכוד, אבל גם לנפילת הקבוצה לגיהינום. נבל העל ימצא גם לכך פתרון – שריפת האופרה, למשל, סמל לתרבותם יכול להביא לזעזוע שילכד אותם בתחתית וימנע מהם לפתח כישורי דיפלומטיה להחלפת השלטון. לא ביום אחד שורפים אופרה, יש ליצר תהליך של ביזוייה תחילה.
הערה 2: פרק 3 מתוך "מגש הכסף" מעלה את השיטה של הנבל להרוס את היסודות הכלכליים שמאפשרים לאזרח הפשוט לצמוח ולהגן על הונו ורכושו על מנת לשלוט בו – בפרק זה מציג דני גוטווין את השיטה של שודדי מדינת הרווחה והדרך בה ריסקו את העובדים המאורגנים שהגיעו בשנת 2015 ל 25% בלבד מכלל העובדים בישראל וכיצד הומצאה האליטה החדשה שמכונה טייקונים. עד 1977 לא היו בישראל בכלל בעלי הון.. טיקונים נטולי כישורים להעשות טיקון מכונים טיקונים אבל מדובר בטפילי השלטון.
הערה 3 מיום 9.11.16 – דונלד טראמפ – ראה גם מאמר של איריס לעאל – כאן.

דונלד טראמפ

דונלד טראמפ

מבט על הצד הפסיכולוגי של הנבל

ראיית המעמקים באדם הבריא

ראיית המעמקים מתפתחת באדם הבריא בהדרגה בתקופות גיל שונות. תחילה היא מבוססת על כוח מולד, הוא הכוח האמפטי והחל מגיל 5 חודשים ועד לגיל 55 לערך ממשיך הכוח שלה להתפתח. כוח זה נקשר במרחב החושב שבאדם. וכוח מחשבה זה מאפשר לאדם להתעלות מחשבתית ולהתפתח אבל גם לשקוע באפלה של דיכאון ואכזריות מנובלת ורבת אשמה.
במאמר "האמפטייה וראיית המעמקים" שפרסמתי ברשת למאמר לחץ כאן. אני עומד על ההיבט החיובי של התופעה. היא אמורה לסייע בהתפתחותם של כישורי החיים באדם הבריא. אבל וכשראיית המעמקים מקבלת מכה, דמימה למשל, כשאדם עובר השפלה גדולה במהלך התפתחותה – הדמימה יכולה להתהפך ולהיות מאוד שלילית וכאוטית וככזו מובילה את האדם. היא פרא משתולל והאדם נצבע בפראותה עד שנעשית עמוד שדרה – והנבל גם הפושע מתחילים לפתח כישורים של רבי הנבלים, והאדם המושחת, והדורסני צומח גם הרודן והדיקטטור הנורא ביותר.

ראיית המעמקים – ראיית המעמקים היא כוח חיובי. כוח מאוד מיוחד שנקשר במחשבה ייחודית, ביצירתיות, פיקחות וביכולת לקבל עצה נבונה. היא חודרת אל מרחב חדש, וקולטת בו, ברגע אחד זריז, את מורכבותו ואותה היא מעבירה אל מרחבי מחשבתו של האדם. שם היא מתפתחת ומסייע לאדם לפתח כישורי חיים וחכמה של התנהלות במרחב בו הוא מבקש להשיג (בעזרת התנהלות נכונה) את מימוש רצונו.
ראה עוד על כך שם למשל, בדוגמאות שהבאתי תחת הכותרת ״הכניסה לטרקלין" או "האישה שפתחה את דלתות הטרקלין בגיל 20 ויצאה ממנו בלי ראש" גם "שאטו דה שנונסו״.

פרנסיסקו גויה תרדמת התבונה מולידה מפלצות, לוח 43 מתוך הסדרה "הגחמות" ("לוס קפריצ'וס") 1798-1795

פרנסיסקו גויה
תרדמת התבונה מולידה מפלצות, לוח 43 מתוך הסדרה"הגחמות" ("לוס קפריצ'וס")
1798-1795

צידה האפל של ראיית המעמקים

יש וראיית המעמקים משתבשת וצידה האפל משתלט על התבונה. הקוטב השלילי שלה עולה למעלה וקובע את המדיניות – היא הכוח ההרסני שעולה ומאפשר לנבלים בינלאומיים להתבלט חברתית ולהשתלט על חברות ותרבויות נאורות בעזרת ניצול ציני של חלקן המוצל, והמורדם ולמותת אותן, בהמשך הדרך.

קו הניצב והייחודיות

החל מגילאי 13-16 מתרחבת התודעה השכלית של הנערים והנערות (אצל הנערות מזהים את התפתחותה כבר בגילאי 11-12) והשאיפה להתרומם מעל למקובל ולהגיע למקום גבוה יותר, מיוחד יותר, נרקם בשאיפה להכיר את העולם ולהמשיגו באופן המדויק ביותר. השאיפה להתעלות הולכת ומתפתחת עם התפתחות השכל והיכולת להכיר את המציאות כהווייתה ולהמשיגה בצורה שהולכת ומתבהרת. יחד עם השאיפה להתעלות צומח גם מרחב נוסף, שראוי לדון בו בנפרד – מרחב הייחודיות (ראו על כך כאן – אל הרעם) תהליך ההמשגה הזה מסתייע ברועה צאן מסוג פילוסוף, מדריך, מחנך וגם סבא ואבא. מאז ימי הקדמונים מוגדר הלך זה חשיבה וחשיבה דיאלקטית – צורה של שיח המתרומם אל בהירות דרך ויכוחים ומאבקים שמתנגדים שכלית למושגים הראשונים תוך כדי הבאת דוגמאות והוכחות וכך הוא עולה ויורד עד שמגיע להבהרה שבאותה עת מספקת את תהליך החושב שהנער/ה הגיע/ה עדה. הוויכוחים הללו לרוב מתישים את המבוגרים ומאתגרים את האבות שרובם לא עומדים בו ומבטלים את המהלך בביקורת לא ענינית משל היה זה שיח מעורפל ואידיוטי – אלא שהוא לא !
במשך החיים ובייחודי סגולה שהעזו להמשיך ולפתח אותו, הלך מחשבה, מזהים את קשריו עם קו הניצב וצמיחתו של מרחב הייחודיות שחלקו העליון נמצא בעולם ההמשגה הבהירה ותחתיתו של קו הניצב בעולם הסברה, הסברה הלא נכונה, השמועה והשקר. המרחב החושב הולך ונעשה ברור יותר ויותר וחובר במהלך חיי החכמים למרחב הייחודיות שיש המכנים אותו השראה. (מרחב הייחודיות מתפשט למרחב ואין לו למעשה חלק (הגם שמושפע מהתפתחותו) לא בשיאו של קו הניצב ולא בתהומותיו).
בגילאי 13-16 המרחב השואף להתעלות, והוא כאמור לעל, חלק מהתפתחות קו הניצב, נאבק בשאיפה מנוגדת ליפול למטה ומשזו מתגברת על השאיפה להתעלות ומתאחדת עם שאיפה חשובה ביותר בגיל החברות והיא 'להיות כמו כולם' ו'להיות כאחד מהחברה' הרי שכתוצאה משבר ותסכול בשאיפות הללו לנסוק לשחקים, אפשר שתלך הייחודיות ותעדר ממרחב ההתפתחות, אז האדם פורץ בדרך כלל ברעש גדול ויורק אש גם שורף ורומס את שבא בדרכו על מנת להרוס.
השאיפה להיות כמו כולם 'קונפורמיזם' היא היפוכה של הייחודיות – עליה אני מרחיב במאמר "אל הרעם" – (למאמר נא ללחוץ כאן) אין זה לא הייחוד המדובר בהתפרצות הרעש רק היפוכו. אני מדגיש את נושא התפרצות הרעש: התפרצות העשן והאש והברקים כי היא תופעה אלימה (ברקים, רעמים, סערה בים וגשם זועף) התפרצות אלימה תמיד כללית וקונפורמית הולמת את תהום תחתיות "קו הניצב" ואין בה דבר ספציפי – הייחודיות נבדלת ממנה ושונה היא יחידה במינה וכך גם מופעיה.

קו הניצב והנבל

אדם תאו כוח של נבל לוקה בתסמונת קו הניצב (ראה התפתחות ה"אני" בשנה השלוש עשרה – כאן). המצרים הקדמונים האמינו במה שקראו לו "אנך" ראה/י גם ענח שהיה סמל חיים מצרי עתיק. על תופעת קו הניצב העמיק, חקר והרחיב לממדי משנה פסיכולוגית שהשפיע רבות על תורתו של אדלר הסופר הרוסי דוסטויבסקי תחת הכותרת ״נפוליון או כינה״ בספריו: החטא ועונשו, האחים קרמזוב וגם באידיוט ו"שדים".
קו הניצב הוא מרחב צר עולה ויורד – קו דמיוני. במשנתו הפסיכולוגית של דוסטויבסקי הוא מתאר למעשה דמימה – כיווץ כרוני של מרחב התפתחותו שלא הביא את האדם למלא התפתחותו, מצב פסיכולוגי נוקשה שנקשר בהעדר הנחייה, אב רוחני או באב נעדר ככלל ובו, האדם נוסק באשליות משכרות למעלה ולו כביכול כוח כל יכול, מוקד שנוגע בשמי המגלומן והוא מתרסק מהם בבת אחת לתחתית הקו שם מחכים לו ייאוש ותחושת אפסות.

קו הניצב

קו הניצב

דוסטויבסקי מתאר בספריו כיצד, מהשחקים הגבוהים, רבי הנצנוצים וההבטחות (שווא, ואשליות או פנטזיות) האדם ההוזה נופל בבת אחת, בתוך רגע אל תהום קשה – שאול תחתיות, גיהינום מסויט ותחושת אפסות. אותה מכנה: ״כינה״ וקפקא ״ג׳וק״.
בצידה האפל של ראיית המעמקים נמצא את היכולת לתת למיליוני אנשים שהושפלו למעמד של ״כינה״ (דוסטוייבסקי) את נצנוצות השחקים ולהרגיש בזוהרה הרגעי של השליחות והתעלות מוסרית בזמן שהם גונבים, נואפים, משקרים ואפילו מענים ורוצחים, ושונאים ונשארים רדומים זהו אחד המפתחות החשובים להבנת ההשתלטות על המון מוסרי ועל אנשים בעלי ערכי מוסר נעלים מיסודם ובניהם: אנשים בעלי אהבת מולדת, אהבת השפה המדוברת, אהבת התרבות והשירים המשותפים, אהבת האל, אהבת האימהות והאבות המשותפים ואהבת הלאום. רגישים מאוד לנושא השליחות. אתה השליח – פרסאוס שהתפרסם בהרג המדוזה למען הצלת אנדרומדה.
האנשים שרצו לחסל את המפגרים, חולי הנפש, ההומוסקסואלים והיהודים, נזקקו לגורם חיצוני, שאפשר לשפוך עליו את חמתם. שעיר לעזאזל ,בקוטבה השני של השליחות הנעלה והמאוד מוסרית. נמצא השעיר לעזאזל: היהודי, המהגרים מאפריקה, הפליטים ממלחמת השחרור ואפילו מעמד האצולה או העשירים שהתעשרו על חשבוננו. היום נמצא בניהם גם את לוחמיו הגיבורים של עם ישראל שהתארגנו בפלמ״ח, כדי להביא לחרות עמם.

כוחו של הנבל בדמימה מתפרץ ככאבים עזים בקו האמצע שבין השריר הימני לשריר השמאלי. קו אנכי שמכונה הקו הלבן (Linea alba). לרוחב השריר עוברות שלוש או יותר רצועות סיבים(Intersectiones tendineae), כך שבעת כיווצו של השריר, נראות הרצועות כמחלקות את השריר למספר חלקים ומקנות לשריר את מראהו המוכר ("קוביות") בקרב מפתחי גוף.

כוחו של הנבל בדמימה מתפרץ ככאבים עזים בקו האמצע שבין השריר הימני לשריר השמאלי. קו אנכי שמכונה הקו הלבן (Linea alba). לרוחב השריר עוברות שלוש או יותר רצועות סיבים (Intersectiones tendineae), כך שבעת כיווצו של השריר, נראות הרצועות כמחלקות את השריר למספר חלקים ומקנות לשריר את מראהו המוכר ("קוביות") בקרב מפתחי גוף.

דמימת כוחו של הנבל

במרכז הבטן עובר קו ניצב ומכנים אותו הקו הלבן (לינה אלבה) הוא משקף את אחד הכוחות ההרסניים שבנפש האדם. היכולת לחדור אל נבכי הנפש אבל כדי למצוא בה, נקודת תורפה ולנצל אותה לרעתה. מדובר בכוח ייחודי, כוח אפל וכאוטי שנקשר בכוח ההתקרבות (הכוח הארוטי- ראה הערה 2. למטה) ומשתקף בלינה אלבה (Linea alba), במרחב שבין השכמות ובשרירי הגב הזוקפים אותו.
בעזרת הכוח הכאוטי אפשר לנצל אדם הגון וישר ולסחוט אותו, לשחד אותו ולשעבד אותו למטרות אפלות גם להביאו לאבדן כל. זהו כוחו של הנבל.
מופיע בזוגיות, בחיי הפרט ובמרחב הקרירה אבל גם מול קבוצות השוליים.
הדמימה מופיעה ומשתקפת ככאב עז בבטן בקו הניצב במרכזה שמכונה: לינה אלבה.
בתורת הדמימות שייסדתי מרחב גופני זה נקשר ומשקף את הכוח השטני. כוח השטן מוגדר ככוח מחשבתי – במובן השלילי. פגיעתו משתקפת גם בהתנהלות כושלת של לוח זמנים וכוח כלכלי מוחלש ובהערצת הנבל.
החלק התחתון של הבטן וקו הניצב מלמדים על העדר תנועה יחסית ומערכת גומלין הדדית בין המרחב החושב ושאר המערכת: גוף-רגש.
המרחב הבין שכמתי הוא אזור דמימה נוסף שמשקף את הנבל ומלמד בדמימה על העדר מערכת יחסי גומלין הדדיים בין מרחב הרגשות ה-motere (ראה הערה 2. למטה) ושאר חלקי מערכת ה"אני": גוף ומחשבות. משקף גם מערכת של התיחסויות מזוית לא שוויונית.
האזור שמתחת לשכמות ומרכז שריר הלונגיסימוס השמאלי משקף את אובדן הקשר עם מרכז הכוח, שנאה, פחד, העדר כישורי חיים או תרדמת חיים שמונעת מכישורי החיים להתפתח. כולל העדר מערכת יחסי הגומלין בין הגוף והמרחב הרוחני.

הכאב

יש והכאב מהווה אינדיקציה להופעת מחלה אכזרית, בדרך כלל סרטן. בודקים בדמימת השריר לונגיסימוס השמאלי תחילה אפשרות לסרטן המעי אבל יש לבחון כל אפשרות של פגיעה באברים הפנימיים.
הדמימות הללו אחת מהן, כמה או כולן משקפות בהתפרצות כאב את כוחו של הנבל המתעורר בחיי האדם המתייסר.
כוח הנבל מתעורר מדי פעם בכל אחד מאתנו עקב היסחפות רגעית אחר אשליה, שאיפה לפתרון מהיר ומידי – שהפקק יסתלק ותשוב התחבורה לזרום, שלום עכשיו. מרחב נוחות מרדים מעלה את הכוחות האפלים, שעמום ואבדון משמעות גם השפלה, נידוי וסילוק ממוקד ההשפעה על חייו. גם כשאנו הנבלים וגם אם הפעלנו בנו לרגע את כוחו של הנבל מדובר בנושא שמוצג במאמרי זה למעלה. יחד עם זאת במאמר זה אני מתאר מצבי קיצון של התופעה "כוחו של הנבל". ואין להתייחס אליה כאל האשמה או הנחיות עשייה אלא רק כחומר למחשבה.

לשאלות 

הדקה ה 89. עוד אפשר להחזיר את ההתלהבות, את הערבות ההדדית שכה אפיינה את העם הישראלי! אומר השחקן משה איבגי:

בסרטון שפגשתי ברשת וקורא לאחד את השורות מחדש להשיב את הסיוע ההדדי ולשוב להיות מה שהיינו פעם. ושאנו גאים בו כל כך:
ערבות הדדית
.
הערה:
1. המאמר הזה וכן כל המאמרים בבלוג הם חומר למחשבה בלבד ואין בו הנחיות עשה או הנחיות אל תעשה בשום תחום מתחומי חיינו.
2. הכוח הארוטי מורכב ונקשר בכישורי חיים, יצירת זוגיות ויופי. ככל הכוחות הפועלים בגוף הוא מייצר שינוי במרחב, בקוטבו האחד של המרחב בו הוא פועל נמצא הלהט וכוח הפעולה. מרחב זה גדול ונכיר בו רגשות, מחשבות וחלק מוצק יותר שנקשר בגוף.
בתחום הרגשות יכונה: motere, בתחום המחשבות השראה ובתחום הגוף פעולה.
כל המרחבים של הכוח הארוטי בעלי אנרגיה מרכזית נקבית.
בקוטבו האחד נמצא את הלהט ליצור, להיפגש ביופי, להכיר את הטוב והנכון גם להתגבר על מכשולים, לפתח כישורי חיים, לכבוש יעדים ולחיות חיי עשיה רבי משמעות.
בקוטבו השני של המרחב הארוטי נמצא את כוח ההישרדות והרצון להישאר כמות שהוא, ללא שינוי. נמצא כאן גם את העקשנות, השמרנות והנאמנות בכול מחיר. המנהיג הנבל מנצל את הנאמנות בכל מחיר.
הקטבים מעצבים את קו הניצב במתח שביניהם כי בשעה שקוטב אחד דינמי, משתנה, יפה, נשגב ורב פעילות, הקוטב השני סטאטי, שואף להיות במקום אחד, אפל, נסתר ומכוער בגין חוסר תנועה. בנוסף הוא מבקש להישאר נייח ולשמור בכול מחיר על הקיים.
כוחו של הנבל הוא אחת מדמימותיו של הכוח הארוטי.
הכוח נקשר כאמור לעיל, בקו הניצב וכשלים בו נקשרים בטראומות בגילאי 13-18 ובמגלומניה ואשליות ליכולת בלתי מציאותית שמתרסקת כאיכרוס בים האגאי לאחר שנסק לקראת השמש בניגוד להוראות אביו דדלאוס לשמור על איזון – איכרוס נופל למטה במכה אחת ומתרסק בגיהינום של החיים או אל תחתית החיים ואל ההשפלה ותחושת החרפה והביזיון.

 

לשאלות

חומרים לקריאה

סימנס וכוחו של הנבל – כאן

הדלפת ענק חושפת את נתיב הכסף האפל של אישי ציבור ומפורסמים

מקורבי פוטין העבירו בחשאי מיליארדים, ברוני סמים זכו לסודיות ומומחי מחשבים גויסו להגן על לקוחות. מסמכי פנמה: תחקיר של יותר ממאה כלי תקשורת, ובהם "הארץ", חושף את כלכלת הצללים העולמית – המקור כאן

וינרוט הוזכרה גם פרשת ההונאה של הפטריארכיה היוונית משנת 2000, שבה הוצעו לכאורה אדמות יקרות ערך של הפטריארכיה בירושלים לחכירה בת 999 שנים. העסקה אמורה היתה להתבצע דרך חברה בשם Christian Lands of Israel, אותה ייצג וינרוט. מסמכי הייסוד של החברה, כמו גם בקשת מתן ייפוי כח לוינרוט נמצאים במאגר המודלף. המקור כאן
פרקליט צמרת ישראלי נוסף שנמצא במסמכי מוסאק־פונסקה הוא דב ויסגלס, שהיה גם מנהל לשכתו של ראש הממשלה אריאל שרון. שותפו לעסקים של ויסגלס, עו"ד אסף הלקין, רשם באמצעות משרד עורכי הדין הפנמי ארבע חברות. באחת מהן, Talaville Global, היה ויסגלס בעל המניות היחיד. מטרתה המוצהרת, לפי טופס רישום החברה באיי הבתולה הבריטיים, היתה קידום עסקאות נדל"ן במזרח אירופה. החברה נרשמה בחודש מאי 2012, ובדצמבר אותה שנה מושכנו כל מניותיה כנגד הלוואה מבנק בשם Raiffeisen בווינה. המקור כאן
איש העסקים עידן עופר מוזכר גם הוא בהקשר של כמה חברות המופיעות במאגר. בשנת 2008 הוא מונה כדירקטור יחיד ובעל המניות בחברת Golden Glade Properties limited שהוקמה באיי הבתולה הבריטים. שמה של החברה שונה לאחר מכן ל Golden Aviation ואת עופר החליפו כדירקטורים וכנשיא וסגן נשיא של החברה ג'ון פרנק מגינסון ודיוויד אפטון תוגמן. על פי המסמכים, ב–2013 הועברו המניות של עופר לחברת Peymas Enterprises שחתמה על הסכם משכנתה עם בנק ג׳י.פי מורגן לטובת רכישת מטוס. בנוסף היה רשום עופר כבעלים ודירקטור בחברת Joleam Ltd שנרשמה בשנת 2009 באיי הבתולה הבריטיים ושל חברת Compass Aviation Ltd שנרשמה בהם בשנת 2007. אודי אנג'ל, שותפו של עופר לניהול עסקיו ובעל מניות ב"חברה לישראל" רשום כדירקטור בחברה. דוברו של עופר לא הגיב לשאלות על אחזקותיו בחברות הללו ועל פעילותן. המקור כאן

במאמר "טיפול נפשי ללא תרופות – חרדות, פחדים וייאוש – תסמינים שיש להם פתרון טבעי, מדויק ומהיר" – נגלה שבעיה נפשית היא לפעמים סימן לבריאות ועוצמה – הבעיה מתחילה כשהנפש שלך מתכווצת למען הגנתה – כדי להגן ולשמור על חייך. הזמנה לקריאה – להקליק כאן

במאמר "נמאס לי מהחיים מה עושים" – במאמר הזה תמצאו תשובות לכל השאלות המטרידות על כאבי הנפש. תרצה להבין לעומק את הסיבות להיווצרות תסמיני דיכאון, ייאוש, חרדה או פחד?– להקליק כאן

נשלח ב העצמה אישית, כללי, תורת הדמימות

כתיבת תגובה

Or

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*