אקמול זה רע? פאראצטמול (PARACETAMOL) גם פרצטמול או אצטאמינופן (Acetaminophen) – הידוע גם בשם אקמול, רוקסט ודקסמול עלול לפגוע בכליות ובכבד ואסור לשימוש לחולי כליה

פורסם ב 28 בספטמבר 2021 ע"י

גבישי אקמול (מגובשים מתמיסה מימית) במיקרוסקופ. ה**פרצטמול** או ה**אצטאמינופן** כלומר **אקמול** או **אקמולי** גם טילטול בשפת העם הינו מוריד חום ומשכך כאב קל עד בינוני. הוא מצוי כתכשיר יחיד או בשילוב עם תרופות נוספות: אקמול, מוסקול, **קולדקס**, **דקסמול** ו**רוקסט** ונרכש בצורות שונות: טבליות, קפליות, נרות וסירופ. האם הרופא שלך דיווח לך שהוא גם יכול להרוס את הכבד שלך את הכליות שלך ובמקרים מסוימים לחבל בכל טיפול אפשרי להחלמה מאי ספיקת כליות – מאמר על תרופות ללא מרשם מאת ירון מרגולין מאסטר בהפחתת כאב והחלמת הכליות – מוזמנים לקרוא

אצטמינופן, הידוע גם בשם אקמול (טבע) ובארצות הברית: Acetaminophen הוא אחד משככי הכאבים ומורידי החום הנפוצים ביותר בעולם כיום. כמעט בטוח שגם אתם משתמשים בו.

פרצטמול – או אצטמינופן השם אצטאמינופן נפוץ בעיקר בארצות הברית. נוסחתו הפשוטה היא C₈H₉NO₂ ונוסחת המבנה שלו: ,H-C₆H₄-NH-COCH₃. נמצא ביותר מ -400 מוצרים ללא מרשם. בטווח הקצר הוא עושה עבודה נהדרת. הכאב נעלם, אבל לרוב התסמינים השליליים לא מסוכנים כבמקרים בהם נוטלים משככי כאבים אחרים [מקור]. המינון המומלץ לנטילה פומית (בליעה) הוא 660 עד 1000 מ"ג כל 4 עד 6 שעות, אך כך שסה"כ לא תעלה הכמות הכוללת שלו על 3 גרם ליום. תופעות לוואי מעטות ורגילות של התרופה כוללות בחילות, כאבי בטן, חוסר תיאבון, כאבי ראש, הצהבה של העור או העיניים ושתן כהה, כולן מצביעות על נזק לכבד, אבל זה כלום, ו"בתנאי שהמינון שאתם לוקחים ממנו נמוך" אומרים רופאים ומזהירה הרוקחת האמינה ביותר סוזי כהן: "הקפידו שלא ליטול יותר מ 4 גרם (4000 מ"ג) ביום" ("האמת על התרופות" עמ' 34 – שם). והסיבה לפניתה זו של כהן היא כי יותר מדי אצטמינופן משכך כאבים בעוד שהוא מבחינה טכנית תרופה אנטי דלקתית לא סטרואידית (NSAID) [מקור], אך יש בו סכנה. מכל מקום הוא אחד ממשככי הכאבים והחום הנפוצים ביותר בעולם והוא בהחלט יכול להיות מסוכן לכם.

ירון מרגולין משחה ולחיצות ההחלמה. שיקום שבר, נקע מזורז בעזרת המשחה הירוקה.

הקליניקה שלי (לחיצות ההחלמה) שואבת אליה מחלימים מכל העולם והארץ. רובם מבקשים לבלום כאבים או את מחלת הכליות. אלו שני מרחבי המומחיות שלי, אבל, אני רקדן וכוריאוגרף בהחלט לא רופא. מקור הידע להפחית כאב ולהחזיר את ההרמוניה לגוף כולל נושא "אילוף הכליות הסוררות" באים ונובעים מעולם הריקוד ממנו אני בא, מצורת מחשבתו, מהתנועה ובמיוחד משיטת הריקוד, אימון הרקדן שפתחתי בשנות ה70 של המאה הקודמת. "לחיצות ההגמשה" ו"פריצת דמימה אישית" הנושא הזה מאוד מעניין אותי, אבל כאן עומדת בעיה אחרת. בן מבקשי ההחלמה מהידועות שאני מבקש ומנחה ליטול רק חומרי הזנה מרשימה מוקפדת שאני נותן ללקוח לאחר בחינת תיק בדיקות מעבדה, וזה לוקח לי המון זמן. לאחרונה הרכבתי תפריט וקו החלמה תזוני ב 7 שעות. זה תמיד קשה לי. אני אוהב יצירתיות ומעודד סקרנות, אבל לא הסתכנות. אני מבקש מהמחלימים לידע אותי ויותר מכך לבקש תמיכה לכל צורת הזנה ובוודאי תרופה ללא מרשם שהם מבקשים ליטול, ובפרט כשמדובר בחומרים שלא נמצאים בדף התזונה שהכנתי לאחר בדיקת מצב גופני שלדעתי מדויקת יותר מדף המעבדה (כמעט תמיד חסרים בו נתונים חשובים). עמי הוא אדם מלומד וסקרן שהגיע לקליניקה עם מצב כליתי לא טוב, אפילו רע. לייצב מצב כזה ולאפשר המשך חיים תקין זו משימה אדירה. צריך להיות כוריאוגרף (אני כוריאוגרף) או מלחין כדי להביא את הגוף ממצב של חוסר הרמוניה מוטרפת כזו להרמוניה וליציבות. עברה שנה מאז שעמי הגיע. הרחבתי את זמן הפגישה שלנו מ45 דקות לכמעט כפול ואפילו יותר, תענוג היה לי לשוב לשוחח אתו על חומרי ההחלמה ודרכי החשיבה.

נסעתי לחו"ל במסגרת עבודתי והשארתי את הקליניקה בפגרה ארוכה מהרגיל (20 ימים). כאבי הראש של עמי מעוצמתם כמעט שכח… מזמן – חזרו.

לחיצות ההחלמה מסלקות כמעט כל כאב.

כך גם כאבי הגאוט של עמי נעלמו ונשכחו. זו שיטה מופלאה שעוד תשמעו עליה רבות. רוצים לדעת איך היא נחשפה – כאן אני מספר על ההתחלה.

לחיצות ההגמשה – ירון מרגולין ורקדנית צעירה מאוד מוכשרת.

במכאוביו עמי, נטל אקמול, והכאב חלף, ועוד אקמול, והכאב חלף. לאחר 10 ימים ערך בדיקת דם שגרתית. חלק מהמחלימים עושים אותה כל שבועיים אחרים כל חודש ואלו שמאימים על המערכת שדרדרה את מצבם, לא חשפה בפניהם את ה-GFR, הסתירה, דחפה תרופות שדרדרו את מצב הכליות… זוכים לבדיקות כל שבוע. מצב זה מאפשר לי לדווח מדי פעם על עוד התקדמות. לעקוב אחר כל שינויי התפריט ולדייק יותר ויותר בפריצת הדמימות בתפעולן של "לחיצות ההחלמה" ללמוד היכן משתקף בכיווצים הגלוטמין כשהוא חסר או הQ10 וויטמין D. "שוב לא נחשפת לשמש? … אני מבקר את המטופל ללא היסוס, הודות לסיוע הזה מהממסד המעבדתי. בכל אופן, כך וללא סיוע, בלי תקציבים, או תרומות אני כל הזמן מתקדם בתהליכי החלמת הכליות ושיבה להרמוניה של הגוף. זה סיפוק גדול. אושר. כולם מתקדמים וזה נושא מופלא בפני עצמו וגם לא רגיל. אין הצלחה של 100 אחוז ובכל זאת בינתיים יש. הבדיקות של עמי היו הפעם גרועות. תמיד ישנן תזוזות, זרחן עולה, אשלגן עולה (על נושא האשלגן ובדיקותיו הלא מיטביות, בלשון המעטה "הערכות שגויות" פרסמתי כאן) אבל האוראה יורדת. משום חשיבות המדד הזה להצלחת החלמת הכליות למדתי לזהות את מדד האוראה, בלי עזרת הממסד, (כמדומני פרסמתי את הסוד באחד מסדרת המאמרים על הדמימות). בבופו של דבר לא ראינו אי יציבות כזו מעולם – האוראה (כאמור לעיל, מדד מרכזי בשיטת עבודתי. פרסמתי עליו כאן) עלתה. זה זיעזע את נשמתי. מה גרם לאוראה לעלות – עמי נמצא באיזון pH כבר שנה. שינוי בחומציות/בסיס הוא גורם מרכזי לעליית האוראה, אבל יש גם את נושא האמוניה, עלייתה של האמוניה במחסור של נאמר סלט כרוב, ידוע ופרסמתי עליו כאן. אבל טרם נסיעתי הוספתי לעמי חצי כרוב אדום (גלוטמין) ליום! גם הקריאטינין עלה, ה-GFR ירד, האוראה עלתה וזה שיגע אותי – למה? הסיבה לא נראתה באופק וזה הכי גרוע. כבר ספרתי לכם שעמי סקרן, למדן אדם חזק. כך שמתחקיר ארוך ויסודי שנערך מעל לשעתיים עלינו על האקמול. וזה לא היה פשוט. מרגע שעמי אמר אקמול, ונזכר שנטל כמה כדורים. וזה היה כמובן לאחר כשעתיים של חקירת ק.ג.ב צולבת – ממש לקראת סוף הפגישה, עצרתי, את הדיון ושלפתי את ספרה של סוזי כהן "האמת על התרופות" וחיפשתי ממה מורכב האקמול הידוע והנמכר לכל ללא מרשם. מה יש באקמול שנסתר, אבל יכול להרוס את ההרמוניה שהשגנו בעמל רב. וזאת סיבת פרסום מאמרי זה. אני מבקש להזהיר אתכם, אם אתם מטופלים בקליניקה שלי, אל תשתמשו באקמול, מוסקול, ברוקסט, קולדקס, בדקסמול (מתוצרת חברת דקסון) כולם מכילים אצטאמינופן וזה יכול להרוג אתכם. כמובן שאם הרופא שלכם ממליץ, אתם יודעים שאני לא מתערב בהמלצות הרופאים. אבל, אל תדאגו עמי (שם בדוי) יחזור להרמוניה, אני חושב שהוא כבר חזר. אמנם רק לפני יומיים נפגשנו, אבל אם אני טועה אדווח לכם בשבוע הבא.

כמעט בטוח שגם אתם משתמשים באקמול,

או רוקסט או דקסמול כלומר באצטאמינופן, טוב – בפרצטמול אבל ובמיוחד לאורך זמן האצטאמינופן ממש מסוכן. בקנדה לבדה מדי שנה, כ -4,500 אנשים נדרשים לאשפוז עקב נטילת מנת יתר של אצטמינופן, מתוכם כ -700, או 16 אחוזים, מדווחים כמנת יתר אקרית או לא מכוונת. מה שאומר ששאר 84 האחוזים מכוונים [מקור]. מנת יתר של אצטמינופן היא הסיבה העיקרית בארצות הברית, לתסמונת הקלינית הדרמטית והבלתי צפויה ביותר המוגדרת על ידי הופעה פתאומית של קואגולופתיה ואנספלופתיה ומכונה: אי ספיקת כבד חריפה (ALF) [מקור]. 20% מהחולים בארה"ב מתים מזה [מקור], מה שמדגיש את החשיבות של הפניה מוקדמת של נוטלי מנת היתר של הכדור נגד כאב ראש למשל לידי הרופאים כמובן. טוב ברפואה דחופה הם באמת טובים.

מחסור ב- NO כלומר פגיעה במסלול תחמוצת החנקן – הוא גורם עיקרי התורם להפרעה בתפקוד האנדותל, המתרחש במגוון הפרעות מטבוליות, כולל סוכרת, יתר כולסטרולמיה, יתר לחץ דם, אי-ספיקת כליות, תעוקת חזה מיקרו-וסקולרית, עישון טבק ומלריה – עוד על כך כאן

פאראצטמול (PARACETAMOL) או אצטאמינופן (Acetaminophen) – הידוע גם בשם אקמול, רוקסט ודקסמול מייצר הפחתת כאבים על ידי הגדלת סף הכאב, כנראה באמצעות פגיעה במסלול תחמוצת החנקן שהוא אחד המסלולים החשובים ביותר לשמירה על בריאות דופן העורקים – בריאותם אומרת כולסטרול מאוזן, אין סוכרת, אין יתר לחץ דם, אין דלקת פרקים, אין אלצהיימר ואין אי ספיקת כליות. זו כזכור ע"פ אפרים קישון יכולה להיות קללה לרופאים, אבל תארו לכם מה יקרה לתעשית התרופות אם כולם יהיו בריאים? אחד מיסודות וסודות החלמת הכליות שלי הוא עידוד יצירת תחמוצת החנקן על ידי הגוף – פרסמתי עליו מאמר עומק כאן – לרוצה לדעת עוד על כך – כאן. מסלול זה מופעל על ידי קולטני נוירוטרנסמיטור רבים (תאי מוח – על הזנת תאי המוח פרסמתי כאן) הקשורים בכאב [מקור]. כלומר, החומר הפעיל שבכדור הזה הפאראצטמול פועל לדיכוי האנזים ציקלואוקסיגנאז. אנזים זה אחראי במידה רבה לתפיסת המוח שלנו תחושה של כאב, ודיכוי האנזים כאן מביא לשיכוך כאבים. הכאב הוא אמנם תשדורת הישרדותית של הגוף המיועדת להפנות את התודעה לבעיה גופנית. אולם לעיתים האדם מעדיף שהכאב ייפסק או שרמת הכאב תפחת באופן מלאכותי, לכן רפואת הממסד או מי שעומד מאחריה פיתחו שיטות "כדורים" לשיכוך כאב. התייחסות לכאב כאל מחלה או בעיה בפני עצמה ולא זעקה לסלק משהו, גורם שמפריע להרמוניה הגופנית, תורמת לתחושת הצורך בשיכוכו גם בקרב אנשי רפואה. תקשיבו להם כי רק הם יודעים מה לעשות.

למאמרי תחמוצת החנקן (NO) כיווץ תאי האנדותל, מחלות כרוניות קשות – ודרכי ריפוי חדשות

הפאראצטמול (PARACETAMOL) או אצטאמינופן (Acetaminophen) לאורך זמן הם חומרים שפוגעים, כנזכר למעלה, בכבד. הפגיעה נובעת מהשפעה ישירה ורעילה של המינונים הגבוהים של אצטמינופן [מקור]. "נטילתו היא הסיבה השכיחה ביותר לפגיעה בכבד", אמר ד"ר מייקל רידר (Dr. Michael Rieder), פרמקולוג קליני – ורופא ילדים שפועל באוניברסיטת ווסטרן בלונדון [מקור]. כשישה אחוזים מהמאושפזים ממנת יתר של האצטאמינופן בשנה, בקנדה מדווחים על פגיעות בכבד, כולל אי ספיקת כבד חריפה [מקור] שעלולה לדרוש השתלת כבד או לגרום למוות, מוסיף הרגולטור של קנדה [מקור]. יצוין כי הפגיעה בכבד מתחילה בדרך כלל 24 עד 72 שעות לאחר הבליעה של הכדורים הטובים אבל עם הרבה רע ועצות רופאים. הגיע הזמן לשקול שינוי תוארם ממרפא למשהו מדויק יותר.

**עץ הקינכונה** – קליפת הכינין מגיעות מאחד הצמחים המפורסמים ביותר ביערות הגשם, במשך מאות שנים, הכירו תושבי פרו, בסגולותיו הרפואיות. הוא ידוע במיוחד בשל היותו הצמח שממנו מופקת התרופה נגד מלריה, כינין. עץ הקינכונה (Cinchona) – (על-שמה של אשת המושל הספרדי של פרו, *Lady Ana de Osorio, Countess of Chinchon* הגברת אנה דה אוסוריו, הרוזנת מצ'ינצ'ון שהציגה את קליפת העץ שם [**מקור**]) ידוע גם בשמו "עץ הכינין" , **צ'ינצ'אה** וכן Peruvian bark.
מקור הצילום בצילום מסך מהמאמר : **Cinchona Trees** – **כאן**

המילה kina פירושה "קליפה". מקליפת העץ הוכנה תרופה שהייתה מוּכּרת לרפואה האירופית כבר בשנת 1630,^[מקור] והיא נמכרה לראשונה באנגליה ב-1658. עד לסוף המאה ה-19 נהוג היה להשתמש בקליפת עץ הקינכונה (Cinchona) לשם הורדת חום ^[מקור]; והיא מענינת אותנו כי בקליפה הזו נמצא יסוד שווה ערך (כמעט) לזה שמאמרנו מתרכז בו האצטאמינופן. היתרון כרגיל בהעדר תסמינים ומחלות קשות לאורך זמן למשתמש בקליפה לתהליכי ההחלמה. הבעיה השנייה שבשל איכות הטיפול חוסלו על ידי תאווי הבצע, האהובים אם הם רבי נבלים על רבנים רבים בארצנו כיום ועל ליכודניקים, רוב העצים.

מקליפת עץ פרואני (***Cinchona***), שגדל בלוקה Loxa עיירה בהרי האנדים הופק גם כינין, תרופה מסורתית לטיפול במלריה [**מקור**]. Cinchona משמש להגברת התיאבון; סיוע בשחרור מיצי עיכול; וטיפול בנפיחות בטנית, בתחושת מלאות ובעיות קיבה אחרות. הוא משמש גם להפרעות בכלי הדם, כולל טחורים, דליות והתכווצויות ברגליים. יש אנשים שמשתמשים בסינצ'ונה ל**שפעת קלה**, **שפעת החזירים**, **הצטננות**, כאבים, מלריה וחום וזו גם הסיבה שהחומר הגיע לרפואת הממסד, וששמענו עליו רבות עם התפרצותה של המגפה האחרונה. שימושים אחרים הם במצבי חולי של מחלות פה וגרון, טחול מוגדל ויש עדויות לשימוש בקליפת העץ גם נגד מחלת הסרטן. הCinchona משמש בקרמים לעיניים כדי **להקהות כאבים**, כסיוע **נגד דלקת** במלחמת הגוף נגד חיידקים, וכחומר עוזר לרופא. במזונות, cinchona משמש כתוסף טעם מריר בתעשיית המזון, בעיקר במשקאות, כגון ביטר למון ומי טוניק [**מקור**]. מקור הצילום ויקיפדיה – **כאן**.

במשך הזמן התמעטו עצי הקינכונה ונדרש להקים למענם שמורת טבע היא הפארק הלאומי מאנו [מקור] כדי להגן על אוצר טבע זה. מכל מקום טרם העץ הוכחד נדרשה מציאתה של תרופה חדשה שוות ערך או דומה לקליפתו.

התרופה הראשונה בעולם נגד מלריה הופקה מקליפת **עצי הקינכונה** – צילום מסך מהמאמר: The tree that changed the world map- **כאן**

ב-1886 פותח האצטאניליד (Acetanilide), אשר נוסחתו נמצאה זהה לפרצטמול שבקליפת העץ למעט קבוצת ההידרוקסיל שחסרה בו, וב-1887 פותח הפנאצטין (Phenacetin), אשר במקום קבוצת הידרוקסיל הכיל קבוצת אתאוקסי (OCH₂CH₃). פרצטמול עצמו סונתז לראשונה כבר ב-1873, אך רק עשרים שנה מאוחר יותר שווק באופן מסחרי. ב-1899 התגלה כי פרצטמול הוא תוצר פירוק של אצטאניליד. שני ממצאים אלו זכו להתעלמות במשך עשרות שנים. רק בשנת 1946 התגלה שפרצטמול הוא המרכיב הפעיל בתרופות שהומלצו על ידי רפואת הממסד של אז. נוטלי התרופות האלו מאוד סבלו מתופעות לוואי, בהן גרימתה של מחלת דם הקרויה מתהמוגלובינמיה. המתה-הגלובינ-מיה הייתה מחלה עוד יותר קשה, בגלל שהאנשים נחנקו (בשל התרופה נפגמת יכולתו של ההמוגלובין שבתאי הדם האדומים לשאת חמצן, מכאן שם המחלה, כלומר התרופה יוצרת אנמיה קשה – מחסור בחמצן והאדם נחנק), הגם שכמובן רק המלצת הרופאים קובע, נזכיר שטיפולי ממסדי במלריה, טרם נחשפה קליפת העץ, כללו מתן תרופות לריפוי מ"מאל אריה" ("אוויר רע" באיטלקית מאל זה רע, אריה הוא האוויר) ששיקפו את הבנת הרפואה גם אז בעסקי אוויר (אלו היו ימי שלטון המנהיגים הדתיים – ימי הביניים) הטיפולים נגד האוויר הרע נעו בין הקזות דם לקטיעות גפיים ועד לחיתוך חור בגולגולת הם הגיעו – יוצא מכך שחור בראש במקורו הוא תרופה של רופא. אך במאה ה -17 נמצאה כאמור התרופה הראשונה המוזכרת כאן, וגם כיום אנו מקפידים על כבוד הרופא – רק לרופאים יש להקשיב כאז כך היום ולכן הופסק השימוש בכדורים הראשונים שעוררו מחלת דם וחור בראש והוחל בעזרת הרופאים של ימנו השימוש בפרצטמול למרות שהוא רק הורס כבד וכליות.

**אקמול** הכדור – כ- 115 אלף טון של כדורים וקפליות נוצרות מדי שנה – והוא מכיל לבד מהחומר הפעיל שמככב במאמר זה: **עמילן** תירס, פוליוידון, הידוע גם בשם **פוליויניל פירולידון** או PVP, חומר זה הפך גם לתרסיס לעיצוב שיער, מייצב למזון בתעשייה ההיא, **חומצה סטיארית** – ידועה כמי ששמורת על **מרקם חלק ומונעת התגבשות** – כך שאל תדאגו חומרי הכדור **לא יתגבשו**. מה עוד – אה הקרום של הכדור עשוי מ**הידרוקסיפרופיל מתילצלולוז** או HPMC וכן אתילצלולוז הידוע כ**מתקן טעם**. מונוגליצרידים די-אצטילים תרכובות אורגניות הבנויות מגליצרול (גליצרין) וחומצה שומנית אחת, משמשים בתעשיית המזון כחומר מתחלב, חומר מקציף, או כציפוי מגן למוצרי בשר, אגוזים ופירות כדי **לשפר את חיי המדף** שלהם, את המראה והמרקם שלהם – תודו שהכדור מאוד עגול. וגם תריאו "הורייי" שהרי הושקעה בכדור הזה כל כך הרבה מחשבה, לכאורה, שף עמד מאחרי הכנתה אם לא נתניהו אז לפחות פעלתן ממנו. נו היא – עם כל ההשקעה הזו מול **קליפה**, או אבקה מקליפה של עץ מיערות הגשם בפרו… מקור: הצילום בצילום מסך מהמאמר: אקמול – מה זה מכיל? **כאן**

ב-1955 הוחל לשווק פרצטמול בארצות הברית תחת השם המסחרי טיילנול (Tylenol). בבריטניה, באסיה ובאוסטרליה נפוץ יותר השם המסחרי פנדול (Panadol) ובישראל אקמול, רוקסט, מוסקול ודקסמול.

Liver 01 animation1.gif — הכבד – מקור האיור ויקיפדיה – **כאן**

הכבד נמצא בין הסרעפת לקיבה בצד ימין של הגוף, מאחורי הצלעות. הוא משמש מעין תחנת מעבר בין מערכת העיכול לבין מחזור הדם וממלא יותר מ-500 תפקודים שונים בגוף, אך משימתו העיקרית היא לווסת את רמות החומרים המגיעים לדם ממערכת העיכול, דרך התזונה שלנו, ובמקרה שלפנינו מוטל עליו לפרק את האצטאמינופן ולפרק את החומרים הרעילים שבתוך האוכל שלנו (למשל באצטאמינופן) לפני שיתפזרו בשאר חלקי הגוף ויהרסו למשל את יצורה של תחמוצת החנקן NO. זו הסיבה לכך שבכל רגע ורגע קרוב לשמינית מנפח הדם נמצאת בכבד. בנוסף לכך הכבד משמש גם מחסן אגירה שמשחרר חומרים למחזור הדם כשמתעורר הצורך בהם. בין השאר חומרי מתכת כמו נחושת או ברזל – שנדרשים ליצירת תאי הדם האדומים, גם וויטמינים, כגון ויטמין A, ויטמין D או B12. בנוסף, הכבד אחראי על ייצור המרה. המרה נחוצה לפירוק שומנים והרחקת פסולת מהגוף, ייצור כולסטרול, המרת עודפי סוכר לשומנים ופירוק שלל מולקולות אורגניות, ביניהן רעלים ותרופות. [מקור] פגיעה בכבד הווה אומר הצפת הגוף ברעלים.

מנגנון הפגיעה של הפאראצטמול או האצטאמינופן בכבד

פרצטמול או פאראצטמול נספג בעיקר במעי הדק ומפורק בכבד; זאת גם הסיבה שרוב הבעיות המוכרות מתרכזות בו כ"תופעות הלוואי" של הכדור הזה הווה אומר: נזק לכבד. הכבד מסוגל לנטרל רעלים, אבל רק כמות מסוימת של רעלים וכימיקלים ביחידת זמן נתונה מסולקת על-ידו. כשעבודתו של הכבד רבה – למשל לאחר שתיית אלכוהול, אשר מפורק בכבד – העומס עליו רב מיכולתו לעמוד בו. במצב זה הכבד לא מסוגל לפרק את כל הרעלים [מקור]. הרעלים הללו מצטברים בו וגורמים נזק לתאי הכבד עצמם.

מנגנון הפטוטוקסיות של אצטמינופן נותח בהרחבה בבני אדם. האצטמינופן הופך במידה רבה לגלוקורונאט (nontoxic glucuronate) או סולפט מצומד (sulfate conjugates) שמגיע לכליות מסונן ומופרש בשתן. כמות קטנה של אצטמינופן עוברת חילוף חומרים אחר, דרך מערכת הציטוכרום P450 למתווכים שעלולים להיות מאוד רעילים, במיוחד ה-NAPQI N-acetyl-p-benzoquinoneimine, הידוע גם בשם NAPBQI הוא תוצר לוואי רעיל שמיוצר במהלך חילוף החומרים הקסנוביוטיים של אקמול, דקסמול, או כדברנו האצטאמינופן וכולם מוגדרים משככי כאבים (אצטמינופן) [מקור]. בדרך כלל הוא מיוצר רק בכמויות קטנות, ולאחר מכן הכבד מסיר אותם, אם אין עומס עליו כפי שהוסבר למעלה. משם ובמסגרת הסרת הרעלים של הכבד מהגוף, אבל בעזרת התערבותו המבורכת של הגלוטתיון (Glutathione) אנטי אוקסידנט אדיר כוח שמיוצר על-ידי הגוף (אני מכנה אותו נציגו של המלאך רפאל – מלאך הרפואה) הרעל מסולק. הגלוטתיון אם כן, הוא השאוסיאנט – מושיענו מנזקי האצטאמינופן – אבל אם רמות הגלוטתיון מספיקה. ובמקרים רבים היא לא! אם רמות הגלוטתיון נמוכות וזה מצב רגיל בנטילת תרופות – על כך פרסמתי מאמר בפני עצמו והוא כאן. או אם המסלול הזה מוצף על ידי מינונים גבוהים של פרצטמול (אצטמינופן), המצב מתחיל להתדרדר והסרת הרעל מתעכבת. המצב הפעיל והריאקטיבי גובר ונקשר למקרומולקולות שיכולות לגרום לפגיעה בתאים, הוא שהוזכר לעיל, בדרך כלל דרך מסלולים אפופטוטיים. גורמים נוספים יכולים לחדור ולהגדיל את הנזק בחילוף החומרים של פרצטמול באמצעות מערכת P450 (תרופות נוספות, שילובים לא רצויים גם שימוש באלכוהול) אלו גם מפחיתים את זמינותו של הגלוטתיון (בנוסף לחוסר תיאבון, תת תזונה, מחסור בויטמין B12, מחסור בחשיפה לשמש כלומר בויטמין D, עלולים להוביל לרעילות הזו של פרצטמול – אצטמינופן. גורמים המשפיעים על רעילות במורד הזרם של חומרי ביניים מטבוליים של פרצטמול או אצטמינופן עשויים להשפיע גם על הרעילות. בין הגורמים האלה בולטים הכדורים של משככי כאבים – אוקסיקוד או אוקסיקודון נמכר תחת שמות מסחריים רבים: פרקודן, פרקוסט, רוקסיפרין, אנדוסט, ואוקסיקונטין. אוקסיקונטין, אקטיק שנמצא בשימוש בצה"ל – האקטיק משמש לטיפול בכאבים חזקים כתוצאה מטראומה, זלדיאר או זאלדיאר – Zaldiar, טרגין והחומר הפעיל העיקרי בו Oxycodone, טרמאל, טרמדקס, נורופון, פנטה, פרקוסט, קוד-אקמול, קודברול, רוקסט (Roxette) החומר הפעיל בה Codeine הוא הבעיה המרכזית כאן, איקוד – Eekod – כולן מחסלות את מאגרי הגלוטתיון בגוף. מכל מקום ובתנאים רבים גם בעזרת ייעוץ רופאי שיש להקשיב רק לו בולט מחסור בגלוטתיון בגוף (צרכו שיבולת שועל בארוחת הבקר – היא תומכת בייצור הגלוטתיון בגוף וכן סיבים תזונתיים מסוג פסיליום ותפוח אדמה חי, אם אתם סובלים מכאבים. באתר מכב"י רשום: נטילת משכך כאב כמו פאראצטמול בדרך כלל תועיל להקלת כאב ראש מתחי. רצוי ליטול מנה שלמה מיד עם התחלת כאב הראש וניתן לקחת מנה נוספת לאחר 4 שעות [מקור].) בתנאים מסוימים בהם NAPQI רב ההרס אינו מנוטרל (בדרך כלל ובמקרה של מנת יתר של אקמול, כדורי שינה, ההרס נשאר), מדובר כאן בנזק חמור לכבד. הדבר הזה מתגלה, כנזכר למעלה, לאחר 3-4 ימים. תשאלו את הרופא שלכם ואם אינו יודע תפנו אותו למחקרים שמוכיחים זאת. אל תופתעו אם הוא לא שמע עליהם.

לנוטלים כדורים נגד לחץ דם או כולסטרול וגלולות למניעת הריון האקמול מסוכן עוד יותר

סימפטומים של נזק לכבד בעקבות הפאראצטמול [מקור] או האצטאמינופן כוללים: הצהבה של עור או של העיניים, כאבים בבטן, בחילה והקאה, אובדן תיאבון, עייפות, רגע אלו התסמינים הקלים או הקשים? הזעה מוגברת, שתן כהה וצואה, צבע עור חיוור, חבורות בלתי רגילות, דימום לא רגיל. סיבוכים נוספים יכולים להתעורר עם האצטאמינופן או הפאראצטמול כשהוא או הוא באים לאינטראקציה עם תרופות אחרות בהן: אנטיביוטיקה, אנטי פטרייה, תרופות סולפה, תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות וגלולות למניעת הריון, כמו גם תרופות לטיפול בלחץ דם גבוה, סרטן, כולסטרול גבוה, דלקת פרקים, HIV/איידס, התקפים והפרעות פסיכיאטריות יכולות להיות מושפעות. על ידי אצטמינופן [מקור].

**ציד חזיר הבר הקלדוני** – פיטר פאול רובנס – וינה – המוזאון לתולדות האמנות. פרט. צילם ירון מרגולין. **אוינאוס** מלך קלידון שכח, לרע מזלו שנה אחת לכבד את ארטמיס, כאשר הקריב מביכורי היבול לאלים. האלה הנעלבת שילחה בשדות קלידון חזיר בר נורא, שהטיל פחד על האיכרים ומנע מהם לעבד את חלקותיהם. **החזיר היה מגיח ממחבואו, משחית שדות וכרמים והורג בני אדם** ובהמות שנקלעו בדרכו. **אוינאוס** כינס את מיטב גיבורי יוון למסע ציד בעקבותיו של חזיר הבר, והבטיח שעור החיה יינתן כפרס לאיש שיקטול אותה. בין הבאים היו אידאס ולינקאוס בני אפלאוס ממסנה, קסטור ופולידאוקס בני לדה מספרטה, תסאוס מאתונה, אדמטוס מפרי, אנקאיוס וקפאוס מארקדיה, ואפילו יאסון בן אייסון מיולקוס ואלת הצייד **אטלנטה**, אבל מי שהרג את החזיר הייתה אישה – **אטלנטה**. בינקותה הופקרה על צוק שומם על ידי אביה, איאסוס מארקדיה, שקיווה לבן יורש ולא לבת. דובת יער היניקה אותה, והיא גדלה בין ציידים. **אטלנטה** הפכה לאצנית המהירה ביותר ביוון. איש לא הצליח להשיג אותה בריצה. היא גם הייתה ציידת מוכשרת. רבים מהגברים התרעמו על צירופה של אשה לקבוצתם, אך **מלאגרוס** הנסיך, בנם של אוינאוסמלך קלידון ואלתאיה אשתו שגדל ונעשה ללוחם מהולל, חשק בה, ושכנע אותם לקבלה. הציידים הניסו את חזיר-הבר ממאורתו. שני ציידים נהרגו כתוצאה מהסתערותו, ואחר נהרג מכידון שהוטל והחטיא את מטרתו. **אטלנטה** ירתה חץ בחזיר-הבר ופגעה בו, אך מלאגרוס הוא שהרג אותו לבסוף באמצעות שני כידונים. כיון שהיא הייתה הראשונה שהקיזה ממנו דם, זכתה אטאלנטה בעורו לאחר שמלאגרוס הרג אותו בעזרת חניתו.

פגיעה בכליות

אצטאמינופן (Acetaminophen) – הידוע גם בשם הפאראצטמול ואקמול פוגע גם בכליות [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5 מקור9] ואסור (לדעתי) לשימוש לחולי כליה (ירון מרגולין). מניסיוני שימוש מועט בו מעלה את הקריאטינין ומרסק את מדד הסינון ה- GFR. נושא זה זוכה לתיקוף ממחקר שנערך על 13,114 משתתפים בו הוכח כי לשימוש באצטמינופן נגרם נזק לתפקוד הכליות. החוקרים מצאו שיש לאצטאמינופן, החומר שנמצא באקמול בדקסמול או בקולדקס ומוסקול נמצא השפעות מובהקות, סטטיסטית, על הסיכון המוגבר לפגיעה בכליות. בדברי הסיכום רושמים החוקרים: "אצטאמינופן קשור לסיכון מוגבר באופן משמעותי לפגיעה כלייתית במבוגרים. רופאים הרושמים אצטמינופן צריכים להיות מודעים להשפעות שליליות אפשריות על הכליות [מקור1, מקור2]. אל תתפלאו אם הקרן הלאומית לכליות ( National Kidney Foundation. Pain medicines (analgesics) [Internet] National Kidney Foundation; New York (USA): 2017. [cited 2019 Aug 8]) מפרסמת הנחיות שונות להפחתת כאב שמשלבות בהן המלצה על אצטמינופן כתרופה מועדפת לטיפול בכאבים בחולי מחלת כליות [מקור1, מקור2] מצאתי המלצות דומות גם במקורות רפואיים פחות מרכזיים, כאמור יש לקבל המלצות רק מרופאים. יחד עם זאת ומשום שהאתר הזה משמש חומר למחשבה בלבד! תמיד צריך לבדוק מי תורם לגופים כאלו, וכן אם נרשם בקרבם או פורסם על ידם ולו גם מקרה אחד של החלמת כליות. וככל הידוע לי פרט לבקליניקה של "לחיצות ההחלמה" או ממנה לא פורסם על אף מקרה של החלמת כליות או בלימת התדרדרות מחלת הכליות משום גורם נוסף בעולם כולל נפרולוגי שהרי נפרולוג הוא מומחה לטיפול בכליות שכשל בהחלמתן – לכאורה. ומשום כך אני מרשה לעצמי לומר שהאקמול אסור לחולי כליות ולשימוש עבור מי שהGFR שלו נמצא מתחת ל 70. כחומר למחשבה!

תרופות מרשם שמכילות אצטאמינופן (Acetaminophen) או פאראצטמול (פרצטמול) כוללות מגוון שמות מסחריים [מקור]: אברול, סנסמול, גם נצין אספירין חינם, פיברל, ניאופאפ, פנאדול וטמפרה. כמו כן משככי כאבים חזקים גנריים כמו הידרוקודון – APAP, או הידרוקודון/אצטמינופן. ABROL, ACAMOL, ACAMOL TO GO, DEXAMOL, ALDOLOR, (סופראמול, פרמול, פנדול, אלדולור.)PANADOL, PARAMOL, SUPRAMOL פרצטמול (אצטמינופן) קולדקס נתנים להשגה ללא מרשם רופא. כך כדורים רבים להפחתת כאבי מחזור למשל מכילים גם הם אצטאמינופן. האצטאמינופן או הפאראצטמול נמצאים בכדורים רבים נגד הצטננות ושיעול וכן בכדורי שינה. הבלשים שבינכם ימצאו בעזרת זכוכית מגדלת את הפאראצטמול או האצטאמינופן ברשימת המרכיבים, מסבירה הרוקחת המופלאה סוזי כהן בספר "האמת על התרופות" בעמוד 33 למטה. כהן מוסיפה ואומרת שנושא זה עולה בחשיבותו "אם אתם נוטלים תרופות מרשם שאף הן מכילות אצטאמינופן". הקפידו שלא ליטול יותר מ 4 גרם (4000 מ"ג) ביום, מבקשת הרוקחת סוזי כהן (עמ' 34 שם). גם ברונכולאט ואלגוליזין-פורטה מכילה את האצטאמינופן אבל, שיווקה של תרופה זו הופסק בישראל. כדורים ללא מרשם הם אקמול, קולדקס, אקמול, אקמול טו גו, אקמולי, אבקמול, דקסמול, מוסקול, פרדוקס, טילנול, פרוקסול, רוקסט, גם דקסטרו-פרופוקסיפן: (אלגוליזין, פרוקסול, רוגען) נכנסים לרשימה זו כאמור מגיע ל 400 מספר הכדורים השונים שמכילים פרצטמול.

נשארו לך שאלות

אשמח להשיב על כל שאלה

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –

למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

For the avoidance of doubt, consult a physician (who knows in detail the general health of each patient or yours) before using any medicine, food, extract or any exercise. The information on Yaron Margolin's website or the "Healing Presses" website (on Facebook or MARGOLINMETHOD.COM), in the above article and in Yaron Margolin's articles are material for thought – philosophy neither recommendation nor public guidance to use or cease to use drugs – no information on this site or anyone You should always consult with a qualified physician or pharmacist regarding pain, bad feeling, or goals and how to use foods, ointments, extracts and even exercises, or other remedies that are mentioned as such

מאמרים אחרונים

נשלח ב כללי

מקצבים בעולם החי - שעון ביולוגי בתאי הגוף

פורסם ב 22 בספטמבר 2021 ע"י

ירון מרגולין — 2 תגובות ↓

המחקר האחרון מראה שמועדי האכלה חשובים לא פחות ממה שאנו אוכלים.

בריאות מטבולית; סיכון לחלות בסרטן; ירידה במצב הבריאות של הלב וכלי הדם; וסכנה לבריאות הנפש. כולם נקשרים, ע"פ מחקרים חדשים בשיבוש של השעון הביולוגי. חוסר התאמה של היממה משפיע על תחומים אלה על ידי גרימת מחסור בשינה, חוסר איזון סימפתובגאלי והורמונלי, דלקת, פגיעה במטבוליזם של גלוקוז ומחזורי תאים לא מסודרים. מדובר ביציאה מאיזון זמני, שיבוש" סדרי עולם" שמוביל למגוון מצבים רפואיים, כולל השמנת יתר, תסמונת מטבולית, סוכרת מסוג II, תפקוד לקוי במערכת העיכול, ירידה בתפקוד החיסוני שנפגע, מחלות לב וכלי דם, ישנוניות יתר, מצבי רוח גרועים והפרעות חברתיות [מקור], וגם עלייה בסיכון לסרטן ואי ספיקת כליות.

השעון הביולוגי ביצורים חד-תאיים קדומים – שהכילו חלבונים רגישים לאור עזר להם לשרוד. הם תזמנו את התרבותם על-ידי שכפול התא וחלוקתו לשעות הלילה, כדי למנוע נזקים מקרינה על-סגולה הבאה מהשמש. השעון הביולוגי עצמאי, פנימי ומתפקד גם בלי גורם חיצוני (השמש). חקר מקצבים יומיים פרץ ועד פרס נובל הוא הגיע (ג'פרי הול, מייקל רוזבך ומייקל יאנג -זוכי פרס נובל לרפואה לשנת 2017) כשלאחרונה פרופ' יוסף ירדן ממכון ויצמן למדע, גילה כי גידולים סרטניים מסוימים פעילים יותר בלילה [מקור1, מקור2].

במאה ה-18 בצרפת אז נחשף לראשונה השעון הביולוגי הפנימי. הגיאופיסיקאי, האסטרונום ובעיקר הכרונוביולוג הצרפתי ז'אן-ז'אק דורטו (Jean-Jacques d'Ortous de Mairan 1678-1771) ומי שהתגורר בלובר ואף היה מזכירו של הדוכס מאורליאן התבונן באל תיגע בי ולתדהמתו גילה את מה שהוכר כשעון שבמולקולות…

בשנת 1729 ערך ז'אן-ז'אק דורטו ניסוי שפתח למעשה את חקר המקצבים היומיים של מקצב היממה בצמחים, ומקורו, כך נראה, בשעון אנדוגני (הפנימי) [מקור].

אל תיגע בי – מקור הצילום בצילום מסך מויקיפדיה – **כאן**.

הוא גילה כי עלי צמח המימוזה (Mimosa pudica) שמוכר גם כ"אל תיגע בי", בצילום למעלה, נפתחים ונסגרים בהתאם לתנאי הסביבה גם כשמחזיקים אותם בסביבה חשוכה לגמרי.

ההוכחה שלצמחים יש מכונת זמן, או מדידה אנדוגניות מדויקות של זמן (כלומר, שעון פנימי) הכתה את העולם החושב בתדהמה ותרמה להגברת העניין בחקר מקצבים ביולוגיים של היממה. בעשורים האחרונים, מחקרים פורחים הוכיחו שלרוב האורגניזמים יש לפחות מכשיר זמן פנימי אחד של היממה המתנדנד עם תקופה הקרובה לתקופה של היום האסטרונומי (כלומר, 24 שעות).

ז'אן-ז'אק דורטו עלה על כך שמנגנון פנימי קיים וגורם לעלים להיפתח ללא תלות באור שמגיע מבחוץ [מקור]. השעון הביולוגי כך מסתבר אינו חיצוני ותלוי בזריחת השמש או בשקיעתה הוא מוטבע במקרה זה והוכח אחר כך שגם במקרים נוספים ובבעלי חיים ואפילו בגוף האדם ב DNA (במטען הגנטי), ועובר בתורשה [מקור]. הוא כנראה גם מכריע תהליכי זמן מורכבים ורחבי יריעה כגון ההתפתחות המינית, מנגד עליה וירידה בקורטיזול, בלחץ הדם למשל בשעות 18:00 – 20:00 לחץ הדם גובר ולכן למשל, ממומלץ לסובלים ממנו ליטול קמח קליפות אננס כבר בשעה 17:30, למי שנחוץ לו קמח קליפות אננס (ברומליין) אני מלמד כיצד להכין ברומליין ביתי, או פיקנוגנול במאמרים שפרסמתי כאן וכאן. ואשר לרמת הקורטיזול אלו משתנות במחזוריות יומית: בבוקר, עם ההתעוררות עולה רמת הקורטיזול, ובשעות הערב, לקראת השינה ובתחילתה – רמת הקורטיזול יורדת [מקור1, מקור2].

קולין פיטנדרי (Colin Stephenson 1996-1918 Pittendrigh), ביולוג בריטי שפעל בארה"ב, נחשב ל"אבי השעון הביולוגי", פיטנדרי ייסד את הכרונוביולוגיה לצד יורגן אשוף וארווין בונינג. בכך תיקף את ממצאיו של ז'אן-ז'אק דורטו והמשיגן בערכים החדשים [מקור].

חלבון בשם TIM, נקשר אל החלבון PER [שנחשף ע"י ג'פרי הול (Hall) ומייקל רוזבאך (Rosebach 1984] וביחד שניהם נכנסים אל הגרעין התא, שם תהליך הביטוי של גנים שונים מתעכב, ביניהם period (תוצר של הגן המסתורי, להלן) ויוצרים את המשוב השלילי, המגביל את ייצורו של חלבון PER. הגן המסתורי period כלומר "זמן" מתעכב. רוצה לומר שבבסיס השעון הביולוגי קיים מנגנון נוסף, עמוק ופנימי. מנגנון מולקולרי המורכב מלולאות משוב של ביטוי גנים, שפועל במחזור של 24 שעות בערך. הוא ה"שעון הצירקאדיאני" [מקור], חיבור של שני מונחים בלטינית: circa – "סביב" ו- dies – "יום" – כלומר "סביב יממה", או מילולית "בערך יממה" או קצב צירקאדיאני (צירקה – מעגל, דיאני – יומי) [מקור].

**הגרעין העל-תצלובתי** SCN (באליפסה הירוקה) באיור למעלה – שמו ה**על-תצלובתי** (מכיוון שהוא נמצא בדיוק מעל האזור שבו עצב הראייה מצטלב). באזור הזה כל תא עצב בודד יכול לשמש כשעון ביולוגי בפני עצמו. למרות זאת, במצב תקין, כשכל התאים נמצאים בגוף החי, הם עובדים יחד כמקשה אחת ומדווחים על "אותה שעה" לשאר איברי הגוף שמסתנכרנים עמם.
החצים הדקים והנקודות מייצגים את מסלולי הקלט המחוברים ישירות אל השעון הראשי של הקצב הביולוגי ב- **SCN** (מסומנים בחצים מסתובבים). חיצים מקווקים מודגשים מייצגים את מסלולי הפלט השונים שמשפיעים על מחזור השינה-השכמה. הן האור והן המלטונין הם היבטים של המסלול המרכזי של היממה, והאות השולט על ההתנהגות: תרדמה (שינה) -השכמה. צילום מסך מתוך המאמר: The master clock – **כאן**

השעון הביולוגי נקבע באזור מסוים במוח הקרוי הגרעין העל-תצלובתי (Suprachiasmatic Nucleus) האזור הזה, המהווה את השעון המרכזי במוח [מקור]. בתרגום חופשי: הגרעין הסופרכיאסמאטי (SCN) הוא מבנה דו צדדי הממוקם בחלקו הקדמי של ההיפותלמוס [מקור]. הוא הקוצב המרכזי של לב מערכת התזמון של היממה והמסדיר המרכזי של רוב מקצבי היממה בגוף [מקור].

פרופ' יצחק פרנס אומר כי האזור הזה מקבל מידע על תקופות אור וחושך היישר מרשתית העין, [מקור] כלומר מתאי העצב הרגישים לאור ולחושך המצויים בה [מקור]. ויסות השעון המרכזי על פי תקופות אור-חושך מתווך על ידי גנים שהפעלתם גורמת ליצירת חלבונים מסוימים. כמו כן יש בגוף שעונים נוספים והם מווסתים על ידי השעון המרכזי [מקור].

כיום ידוע לנו כי השעון הצירקדיאני מטפל בפעילותם של גנים רבים בתאים, ומאפשר לגופנו להתאים את עצמו לשלבי היממה השונים, כולל בקרה של מחזורי השינה והעירות, לחץ הדם, חום הגוף ושחרור של הורמונים שונים אל הדם וריכוזי מלחים אל השתן.

כאשר השעון הביולוגי הפנימי והסביבה אינם מתואמים זה לזה, הפרעות שונות וממושכות בסנכרון הזמנים עלולות לפגוע בבריאות.

בינואר 2011 פורסם בעיתון האקדמיה הלאומית האמריקנית (PNAS) מאמר על השפעות של הפרעות בשעון הביולוגי הנובעות משינויים במשטר אור-חושך. המנגנונים הקובעים את השעון הביולוגי נמצאו דומים בחיות מעבדה לאדם, לכן אפשר ללמוד עליהם גם ממחקר בבעלי חיים. במחקר שנעשה בשתי קבוצות עכברים. שינו לקבוצה אחת את השעון בשעתיים. יומה חולק ל-10 שעות אור ו-10 שעות חושך (קבוצת הבקרה נותרה על 12 שעות אור ו – 12 שעות חושך). הגם שההבדל היה קטן באופן יחסי נגרמו שינויים ניכרים, ובכללם שינויים בטמפרטורת הגוף ובמשקל העכברים.

אנו יודעים כי טמפרטורת הגוף משתנה באופן מחזורי בשעות היממה ועולה לקראת הערב יחד עם לחץ הדם. בקבוצת הניסוי, העכברים לא הצליחו לווסת כראוי את טמפרטורת הגוף. כמו כן, הם עלו במשקל יותר מחיות קבוצת הביקורת על אף שאכלו אותה כמות מזון. ממצא זה מראה על השפעה רצינית של תזונה, חילוף חומרים ושעון ביולוגי. הירידה בחילוף החומרים בקרב קבוצת עכברי הניסוי היא ההוכחה לכך ש

שינוי הרגלי שינה (לרעה, הפחתת שעות) משמינים ולהפך שינה סדירה מרזה.

העלייה במשקל הגוף ניכרה אמנם רק לאחר כחמישה שבועות וקצב העלייה במשקל גבר לאחר 10 שבועות. כמו כן נמדדה עלייה בכמות ההורמונים אינסולין ולפטין בדם (שניהם הורמוני מעיים).

העלייה שנמדדה בכמות האינסולין בדם, הייתה על אף ריכוז גלוקוז נורמלי, מה שחושף יסוד לסוכרת ופיתוח תנגודת לקולטן האינסולין.

עמידות לאינסולין היא אחד הגורמים העיקריים לפיתוח סוכרת מסוג 2 [מקור]. ויותר מכך סוכרת מסוג 2 נובעת מתגובה לקויה של תאי הגוף לאינסולין [מקור].

לפטין (Leptin) הוא הורמון חלבוני השייך לקבוצת אדיפוקין. הורמון המווסת קצב אכילה ומשקל גוף – אשר מיוצר בתאי שומן וברקמות שומניות במעיים.

אחד הממצאים החשובים ביותר כאן היה בשינוי המבנה של שלוחות תאי העצב באזור קליפת המוח האחראי לפעילות קוגניטיבית. שלוחות תאי העצב נעשו קצרות יותר (בקבוצת המעבדה בניסוי) ובהמשך נמצא ש

כושר הלמידה שלהם לעומת קבוצת הביקורת, ירד.

מחקר שנעשה על אחיות שעבדו תקופה ארוכה במשמרות לילה [מקור] תיקף ממצאים אלו גם הוא הראה עליה במשקל [מקור], וממצאים דומים נצפו לגבי עובדי משמרות ביפן.

בבוקר, עולה הרגישות לאינסולין (כתגובה לאור השמש) והמלטונין (הורמון השינה) פוחת וגורם לתחושת הערנות. בהמשך היום לקראת הערב, רמות המלטונין עולות מחדש והרגישות לאינסולין יורדת, ומכינה את הגוף למנוחה ולתיקון תאים [מקור]. התאמת זמני הארוחה לקצב החיים, לאור וללילה יכולים ע"פ מחקרים חדשים להפחית את הסיכון לסוכרת 2 וללחץ דם גבוה. מחזור השינה/השכמה.

קצב היממה – הוא "שעון פנימי של 24 שעות שרץ ברקע המוח ומחזור בין ישנוניות לערנות במרווחי זמן קבועים. מומשג: מחזור השינה/השכמה ", מסביר עמוד הבית של קרן השינה הלאומית (ארה"ב). [מקור].

הורמונים כמו קורטיזול, ומלטונין מציר ההיפותלמוס – יותרת המוח – יותרת הכליה (HPA) [מקור] מושפעים מהשעון הביולוגי. שיבוש בסדרי ארוחות גם חשיפה לאלכוהול [מקור] ולשעות מנוחה ושינה בלתי סדירים משליכים על ציר ה- HPA ובהמשך אלו משבשים גם את מחזור השינה – השכמה, עצמו. כך שבעוד שתפקודו של ציר ה- HPA לסייע בעמידה במצבי לחץ הוא יכול להפריע לשלוות הנפש, בשל הפעלת יתר שלו [מקור]. יתר קורטיזול או שיבוש בסדריו הוא גם יתר לחץ, גם הפעלת יתר וגם שיבוש בשעון הביולוגי. כשהלחץ הזה לא מסתפק רק בכך אלא מוסיף ומשפיע על חילוף החומרים, ומשבש גם אותם. יש לזכור כי פעילות ההפרשה של ציר HPA עוקבת כשעון אחר דפוס מובהק של 24 שעות.

גורמי סטרס – גירויים אקראיים בלתי צפויים מהווים אתגר הסתגלותי והישרדותי. הם בנוסף לסנכרון הפעילות הביולוגית מובילים לשינויי יום/לילה, משמשים אתגר ונושא התמודדות בלתי פוסקת. התמודדות עם שינויים בלתי צפויים לטווח קצר וארוך בסביבה נקראים "גורמי סטרס", ואלו יכולים להיות חיצוניים (למשל, חום או קור מוגזמים, מחסור במזון, התייבשות, טראומה ופלישה של פתוגנים) או פנימיים (למשל זיכרונות כואבים, פציעות, אבדן גמישות סינפטית, עורקית, כיווצי שרירים כרוניים =דמימות, בצקות) [מקור]. כדי להסתגל לגירויים אלו והם מוגדרים מלחיצים, פיתחו אורגניזמים מערכת לחץ, החשה בשינויים הסביבתיים באמצעות איברי חישה שונים. היא מעבדת אותם במערכת העצבים המרכזית (CNS), ובהתאם היא מתאמת את פעילות מערכת העצבים המרכזית ואת האיברים ההיקפיים באמץ משותף לשפר ולקדם את סיכויי ההישרדות [מקור]. מערכת הלחץ הזו היא ציר ההיפותלמוס-יותרת המוח-האדרנל (HPA) ובהמשכה עומדים לרשותה משפיעי קצה: הורמוני לחץ גלוקוקורטיקואידים (Glucocorticoids) [מקור],והמערכת האוטונומית locus caeruleus/norepinephrine-autonomic ומשפיעי הקצה שלה, נוראדרנלין ואפינפרין, שנקרא ביפן, שם התגלה ב1901, אדרנלין. הורמון המתח קורטיזול, שב ומופעל נוכח מצבי הלחץ על ידי המערכת הורמונלית: ציר ההיפותלמוס-יותרת המוח-יותרת הכליה (HPA), והוא מעורב בתהליכי למידה ומעורר חשש משינויים, משבש את השינה [מקור]. תפקוד לקוי של ציר זה בכל רמה (קולטן CRH, קולטן גלוקוקורטיקואיד או קולטן מינרל -קורטיקואיד) עלול להפריע לשינה [מקור]. תגובות ההישרדות האלו קשורות ללחץ ומושגות על ידי שתי רשתות רגולטוריות שמורות מאוד וקשורות זו בזו, מערכת השעון הביולוגי ומערכות הלחץ, מערכות אלו מתקשרות זו עם זו ברמות איתות שונות, והפרעה בוויסות של כל אחת מהמערכות עשויה להוביל להתפתחות של מצבים פתולוגיים שמוזכרים לאורך המאמר שוב ושוב [מקור].

המוח, המעיים והמערך המיקרוביוטי מתקשרים זה עם זה בשיחה תלת כיוונית, במהלך היום. הקוד המפורט של השיחה בת ההיבטים המשולבים הללו נותר בעיקרו חסוי, שעון הגוף-הידוע גם כקצב היממה (the circadian rhythm) -הוא מחזור ביולוגי בן 24 שעות ומתחולל לו בכל תא מתאי הגוף בנפרד.

השעון הביולוגי עובד כך שביטוי הגנים תלוי בריכוז החלבונים שיצרו הגנים האחרים ובריכוז החלבון המשועתק מהגן עצמו. (מתייחס לכך שגנים יכולים להיות משועתקים מהדנ"א שבגרעין התא למולקולות RNA שיוצאות מהגרעין ומתורגמות לחלבונים על ידי הריבוזומים שבנוזל התא [מקור].) כתוצאה מכך

נוצר הרכב חלבונים מיוחד בכל שעה משעות היממה. הרכב החלבונים הזה מתורגם לאות שנשלח מהגרעין העל-תצלובתי לשאר המוח,

ובין השאר גם לההורמון CRH, (הורמון משחרר קורטיקוטרופין) הוא הורמון המופרש מההיפותלמוס וגורם להפרשה של ACTH מההיפופיזה הקדמית. ההורמון ACTH המופרש מההיפופיזה, מגרה את קורטקס בלוטת יותרת הכליה שמתחילה לייצר קורטיזול, או שאות נשלח אל בלוטת האצטרובל שאחראית על ייצור המלטונין בשעות החושך. על ידי כך הגוף כולו יודע מה השעה.

הוכח לאחרונה שיציבות חיים שומרת על הבריאות. מקצבים יומיים קבועים טובים ומשפיעים על ביטוי הגנים, על חילוף החומרים (התגובות הפיזיות והכימיות המורכבות, שהופכות מזון לאנרגיה וכוחות תפעול חיוניים) ועל שלל פונקציות שמשפיעות על רווחה תזונתית וכללית-כולל האופן שבו הכבד מתמודד עם שומן, תפקוד לב וכלי דם, משקל, ויסות הסוכר בדם. כולם מניעים מקצבים יומיים בפיזיולוגיה שלנו, מהשינה, לערות מרמות ההורמונים ועד לאופן התגובה שלנו על חוויות החיים והתעוררות רגשותנו. וטרם נגענו בנזקי התרופות שמשבשות הכול, אבל לא רק בטווחים הקצרים גם בטווחים ארוכים. יצוין שאין מידע רב ומעמיק על השעון הביולוגי, לכן יש לקחת בחשבון שכל הדיאטות, שנשענות עליו ומשגשגות כצו אופנה, יתכן שהן טובות ויתכן שבטווח הארוך הן יחשפו כהרות אסון. אם מי מכם לוקים בהתדרדרות בריאותית, שיקלו היטב לפני שאתם משתלטים על השעון הביולוגי.

שעון הגוף שלנו מסונכרן עם הסביבה שמסביב לו על ידי חשיפה לשמש לאור היום, לקצב חברתי (social rhythm therapies) – דפוסי התנהגויות יומיומיות שכיחות שמשפיעות על תזמון מערכת היממה באופן ישיר או עקיף [מקור1, מקור2 מקור3] כהערת אגב אוסיף כי טיפולי קצב חברתי מקדמים יציבות של התנהגויות יומיומיות כולל שינה/השכמה על מנת למזער את ההשפעה של הפרעות לקצב היממה הן על הגוף והן על הנפש. ובמטרה מפורשת לשנות תהליכים ביולוגיים הקשורים בשעון הגוף שתורמים לשמירה עליו על-מנת לקדם מרחבים שלא מתפקדים בגוף.

חוקרים מצאו שהמיקרוביוטה פעילה בשעות היום יותר, ובאופן משמעותי מאשר בלילה.

נושא זה נקשר עם ההעדפה ליטול תוספי סיבים בבקר (פסיליום, צ'יאה, שיבולת שועל). מכל מקום הנושאים שנחקרו עד כה, מצביעים על כך שגם המוח וגם הגוף כולם "יומיים". נראה שהמוח האנושי מכיל "חישני" אור. וש"חלבוני שעון" נמצאים כמעט בכל תא. אור טבעי מעניק מקצבי חיים, ומשפר לכאורה תהליכי למידה. אלו מורכבים ממחזורי שינה-טבעיים טבעיים ושטובעים מחזורי אכילה/צום. מחזורי לנוכחות השמש, לויטמין D, לכולם חשיבות גדולה ממה שתרבות העכשווית מעניקה, אלו מתקשרים עם מערכת העצבים המרכזית ובלוטת יותרת המוח כדי להשפיע על המערכת האנדוקרינית (הורמונלית) על-מנת לשמור על הבריאות ועל אריכות ימים.

תזמון הארוחות. או סינכרון התזונה חשוב לבריאות לטווח ארוך, וידוע כי הפרעה לקצב היממה גם אם בגין משמרות בעבודה (של, למשל רופאים או דיילים, גם אמנים, שוטרים וחיילים) או נסיעה ארוכה עלולים כל אחד בתורו להזיק לבריאות [מקור]. מכאן ההמלצה

לאכול את הארוחה העיקרית בשעות היום –

לרוב היא ארוחת הצהריים. או ההמלצה הידועה של הרופאים, בתקופה שהם בה ריפאו ולא ייצגו תעשיינים או סחרו בתרופות, להימנע מארוחות כבדות מאוחר או בלילה והמלצת זקנינו לישון מוקדם.

חשוב לציין כי סברה שאכילה בזמנים יוצאי דופן, כפי שקורה לעיתים קרובות במהלך משמרות או הכנה למבחן בקרב תלמידים, היא גורם עיקרי להפרעה בשעון הגוף ולירידה בכושר הלמידה. עם זאת, לא היה ידוע בעבר כיצד שעון הגוף מגיב לתזמון הארוחות, מה שמקשה על מתן ייעוץ רפואי או התערבויות שעשויות להקל על הבעיה בשיטות רפואת הממסד הישן.

חוקרים במעבדת MRC לביולוגיה מולקולרית (Molecular Biology – LMB) בקיימברידג 'ובאוניברסיטת מנצ'סטר זיהו לאחרונה את האינסולין כאות העיקרי שמסייע לתקשר בגוף בזמן האוכל (בעת ההאכלה) את מקצבי היממה בכל הגוף והארוחות שלנו אל שעוני הסלולר שברחבי גופנו [מקור]. הניסויים האלו מראים שאינסולין, הורמון שמשתחרר כשאנחנו אוכלים, מאפס את מקצבי היממה בתאים וברקמות רבות, על ידי גירוי לייצור של חלבון שעון הנקרא PERIOD, הגן המסתורי שהוזכר לעיל, הוא "גלגל שיניים" חיוני בתוך המנגנון היומי של כל תא ותא. ניסויי הצוות בתאים מתורבתים, וששוכפלו בעכברים, מראים כי אינסולין, הורמון שמשתחרר בגוף כאשר אנחנו אוכלים, מתאים את מקצבי היממה בתאים וברקמות שונות בנפרד, על ידי גירוי ייצור של חלבון הנקרא PERIOD, חלבון בשם TIM, נקשר אל החלבון PER [שנחשף ע"י ג'פרי הול (Hall) ומייקל רוזבאך (Rosebach 1984] והוזכר בפתיח למעלה, ביחד שניהם נכנסים אל הגרעין התא, שם תהליך הביטוי של גנים שונים מתעכב, ביניהם period (תוצר של הגן המסתורי, להלן) ויוצרים מצב שמגביל את ייצורו של חלבון PER. הגן המסתורי period כלומר "זמן" מתעכב.

ד"ר ג'ון אוניל, Dr John O'Neill, מנהיג מחקר ב- MRC LMB שהוביל את צוות המחקר של קיימברידג', אמר: "בלב השעונים הסלולריים נמצאת מערכת מורכבת של מולקולות שהאינטראקציה שלהן מספקת תזמון מדויק של 24 שעות. מה שהראינו כאן הוא שהאינסולין המשתחרר כאשר אנו אוכלים, יכול לשמש אות תזמון לתאים בכל גופנו." יותר מכך החוקרים מצאו, יחד עם ד"ר דיוויד בכטולד, Dr David Bechtold מרצה בכיר באוניברסיטת מנצ'סטר, כי כאשר אינסולין ניתן לעכברים בזמן ביולוגי הלא נכון – כאשר הם, למשל בדרך כלל נחים – הוא שיבש את מקצבי היממה התקינים ואף גרם לאובדן ההבחנה שלהם בין יום ללילה.

ד"ר בכטולד אמר: "אנו כבר יודעים שהחברה המודרנית מציבה אתגרים רבים לבריאותנו ולרווחתנו-דברים שנתפסים כמקובל, כגון חוסר שינה וג'ט לג, אבל הם משבשים את שעון הגוף שלנו. והשיבוש הזה לאורך זמן מתבהר כמי שמגבירה את שכיחותן וחומרתן של מחלות רבות, כולל מחלות לב וכלי דם וסוכרת מסוג 2 ואי ספיקת כליות [מקור].

ד"ר פרייה קרוסבי, חוקרת ב- MRC LMB ומחברת ראשית במחקר, הדגישה באומרה: "הנתונים שלנו מצביעים על כך שאכילה בזמנים לא נכונים עלולה להשפיע רבות על מקצבי היממה שלנו. יש עדיין מה לעשות כאן, אבל יש לתת תשומת לב מיוחדת לתזמון הארוחה וחשיפה לאור היום, ככל הנראה, הדרך הטובה ביותר למתן את ההשפעות השליליות של עבודת הנשענות על משמרות לילה [מקור]. המלצה זו נכונה גם לעובדים בשעות המסורתיות יותר, השמרו לכם, כאשר אתם אוכלים. האכילה בזמנים הנכונים היא דרך חשובה לסייע בשמירה על שעוני גוף בריאים, במיוחד כאשר אנו עוברים את גיל 55 [מקור].

מזון עתיר שומן פוגע בשעון הביולוגי בגוף – חוקרים באונ' העברית גילו כי צריכה קבועה של מזון בעל עודפי שומנים עשויה לשבש מקצבים יומיים בגוף

חומרי מזון מסוימים, כמו ויטמין A וקפאין יכולים לכוון את השעון הביולוגי. בנוסף, תזמון האכילה מכוון את השעון באיברים ההיקפיים ללא תלות בשעון המרכזי הממוקם במוח. במאמר שהתפרסם במגזין Endocrinology, טוענים החוקרים: ד"ר אורן פרוי ועמיתיו פרופ' זכריה מדר (אונ' עברית) כי תזונה עתירת-שומנים גורמת להשמנה לא רק בשל תכולת הקלוריות הגבוהה שלה, כי אם גם בשל ההפרעה הנוצרת בפעילותו התקינה של השעון הביולוגי בתאי הגוף [מקור]. לטענתם ההורמון אדיפונקטין שמופרש מרקמת שומן ומעורב בתהליך חילוף החומרים של גלוקוז ושומן. הוא אחראי על הגברת החמצון של חומצות שומן ועל הגברת הרגישות להורמון אינסולין, שני גורמים החיוניים בשמירה על פעילות תקינה של חילוף החומרים. נמצא כי בקבוצת העכברים שניזונה ממזון דל-שומן, השפעת האדיפונקטין התנהלה באופן רגיל והצום ממזון שומני גרם לפעילותם התקינה הן של השעון הביולוגי והן של חילוף החומרים. שיבוש בשעון הביולוגי נמצא בתזונה רבת שומן והיא נראת כיום, כמובילה בשיבוש בחילוף החומרים ובהפרעות למנגנונים מווסתי שעון נוספים, דוגמת לחץ דם ומחזורי עירות ושינה [מקור].