ב 17 במאי 1977 נמחקה האחריות הגדולה של עם ישראל לרווחת האזרחים והועברה למרחב חדש: תשוקה עזה לכסף ועושר חומרי.
החידוש הגדול היה באופנה. חדשנות זה ישראלי והפעם התמקד החידוש במעבר מדאגה לזולת וערבות הדדית לאגואיזם נהנתני שרמס את האחדות היהודית בת אלפי השנים, בישראל והגיע לכך שבסוף שנת 2016 עמד העוני בישראל על 29% מכלל האזרחים (כאן).
ממאי 77 עת עלה הליכוד לשלטון בישראל השיטה הדומיננטית החלה במרץ לפעול נגד הממסד הישן (ערכי הציונות והיהדות) כשעושר חומרי היה המטרה ולא עוד אמצעי לרווחת האזרחים כולם. בתוך 7 שנים צמח בישראל עוני. העוני בן השנים 1979-1986 התפתח והיה ממצב של 25.700 משפחות עניות בישראל ל – 134.500 משפחות עניות. העוני בישראל הלך והתפתח ומשנת 1998 כעשר שנים לאחר המהפך נגמרו ככל הנראה לגמרי ערכי ההגינות שעמדו ביסוד הקמת מדינת ישראל (ציונות) והעוני צמח וכך הגיע עד ימנו 2015 וגדל ב 60% – כך אומר ד"ר יצחק ספורטא – מרצה בכיר בפקולטה לניהול, אונ' תל אביב – ראה/י החל מהדקה 8:50 בסרטון הוידאו המצורף.
לפתוחו של עוני בעוצמות כאלו דרושה לא רק פילוסופיה גם שיטה מעשית לריסוק התשתיות הכלכליות והרס מסיבי של מקומות עבודה לצד סגירת מפעלים גדולים שהוקמו קודם לכן בבפריפריה. חיסול התעשייה בעירות הפיתוח הייתה לעובדה והססמה "להיטיב עם העם" נוגנה בקול רם כשההמונים שרו אותה בחדווה וגם רקדו נוכח שערי המפעלים שנסגרו בזה אחר זה. מדי פעם נשמעו זעקות השבר של המפוטרים ששרו גם את השירה החדשה: "להיטיב עם העם".
הרדיפה אחר העושר הפרטי החלה והביאה את ישראל אל הבורסה.
הבורסה הייתה לתקווה העולה באופק החדש של כלכלת הליכוד – נוגנה היטב עם הימנון חדש: "להיטיב עם העם" וזה נקשר די מהר גם בעסקי המזל. השיטה החדשה זכתה בכינויי שבח ובשימוש במילה האופנתית New, ניאו, חדשנות: ההשקעה בבורסה היא הניאו ציונות והניאו להטיב עם העם (מנחם בגין).
לא נפתחו בתי-ספר למשקיעים החדשים, פועלי המפעלים לא נולדו לברוקרים אבל היה להם כסף – פיצויי הפטורים. האוירה השלטת עודדה אותם לאבד הכול! והם אבדו הכול!
גן העדן (התלכיד הלאומי וערבות הדדית, כל ישראל ערבים זה לזה) היה לגיהינום והגיהינום (הניאו) היה למשאלת הלב החדשה אך גם לאסון המתקרב ובא. כמו כן פרצה אי עשייה ציבורית רחבה שהייתה לאידאל חדש שעודד נהנתנות נרקיסיסטית חסרת בושה ונעדרת מעצורים כפי שהכרנו אותה רק מעל גבי המסכים שמעלים את חיי הרומאים הקדמונים. התשתיות נהרסו והמוביל שיצר כל זאת פשוט השתגע ופרש כשנפשו מוטרפת, פצועה וחולה.
השיטה הזו, להביא את ישראל לתחתית תוכננה. וכשמתבוננים במספרים נחשפת ישראל כמי שהפכה עצמה ממדינה מובילה חברתית למדינה ענייה חברתית. מקום שמטפח עוני אינו מקרי.
עד 1977 בכלל לא היו כאן בעלי הון. היה צורך למען ה״ניאו״ ליצר בעלי הון, כדי שאלו יוכלו לקחת לידיהם את המושכות ולטפל במדינה, ברווחת התושבים, בחינוך, בתרבות, בתחבורה, במשאבי הטבע, ברווחה (לתת) ואפילו באוצרות הים. הססמה שנרקדה מעתה במסגרת תוכנית ה״ניאו״ הייתה ׳הפרטה׳.
חוסר ההגינות – כדי שתהיה הפרטה יצרו בעלי הון! כדי שיהיו כאלו צריך לקחת את מה שהיה לכולם בחלוקה שווה והדדית פחות או יותר (המשק הציבורי) ולהעביר לדנקנר, אריסון, פישמן, מימון, תשובה, נמרודי, עופר – בקיצור לכמה אנשים בודדים. כך החל העוני לצמוח. להיטיב עם העם קראו לזה באותם הימים.
המסע לעידוד חוסר ההגינות ו"להיטיב עם העם" יצא לדרך ובמסגרתו הורידו מסים, לאלו שהצליחו להגיע לרווחי עתק, כך חברת טבע למשל בשנים 2006-2012 זכתה בפטור מתשלום של כ-15 מיליארד שקל ופתור מלא מתשלום מע"מ, כשב-2012 זכתה החברה להטבת המס הגבוהה ביותר שניתנה בישראל מאז ומעולם. הטבות אלו מסתכמות בכ-40% מסך כל ההטבות שניתנות בישראל לפי חוק עידוד השקעות הון כשבשנת 2012 הרוויחה טבע 1.66 מיליארד $ עליהם שילמה למדינת ישראל רק 5 מיליון $ מסים בלבד שהם 0.3% בלבד ו000 מע"מ (פשוטי העם והמצביעים הפוטנציאלים – האזרחים זכו לתרום למען המדינה באותם ימים 33% מרווחיהם וזו הייתה רק חלק מההגינות החדשה שמקורותיה ביצירת בעלי הון גדול מאוד מאוד מאוד). בשנת 2009 אינטל ישראל [התאגיד נוסד בשנת 1968 בסנטה קלרה שבקליפורניה, על ידי גורדון מור (Gordon E. Moore) ורוברט נויס (Robert Noyce)] בישראל אינטל הרוויחה 1.5 מיליארד $ ושילמה קצת יותר מסים מטבע – כנראה היה זה סוג של עונש על שלא הרוויחה מספיק ביחס לטבע 1.6%… ששילמה פחות מחצי אחוז מרווחי העתק שלה שעמדו כאמור לעיל 1.66 מליארד$ אבל בשנת 2012. מונופול המלט (נשר שבבעלות לאונרד ולנטינוביץ בלווטניק) בן השנים 2008-2012 הרוויח 8 מליארד $ שזה הרבה יותר מטבע וגם מאינטל ממש הרבה כסף אבל את המחצבים לעשיית עושרו קיבל נשר מהמדינה ותמלוגים למדינה נשר משלם רק 0.8% בלבד – מפעלי ים – המלח זכו בפטור ממסים לעשר שנים – בהחלט קשה לעקב אחר חוסר ההגינות גם במדיניות בניית בעלי ההון וחוסר העקביות, אבל התוצאה הייתה ברוכה העוני צמח והתפתח וישראל הגיעה בעזרת צמיחתו העקיבה להיות במקום הראשון במערב עם שעורי העוני שלה 23.5% מאוכלוסיית ישראל בשנת 2015 חיה מתחת לקו העוני שזה כמעט רבע מכלל אוכלוסיה. כל אדם רביעי עני אבל היד עוד נטויה והעוני ממשיך לגדול ולהתרחב, כשבשנת 2016 (הערה שהוספה ב15.12.2016) העוני התרחב והגיע לכדי 1/3 מהאוכלוסייה בישראל עם 29% עניים – אנשים שחיים מתחת לקו העוני – עוד על צמיחת העוני בסרט הוידאו המצויין מגש הכסף 2 עם ירון זליכה שהוזמן בגיל 33 להיות החשב הכלכלי של מדינת ישראל על ידי שר האוצר דאז.
Geweld
Adriaen Pietersz. Van De Venne
מהפכת הניאו רגשה את ההמונים אבל גם את ההנהגה ובן אנשיה היו שמעון פרס, חיים רמון ואפילו יצחק רבין אבל המוביל הגדול היה ראש הנבלים, נבל קטן – קטנצ׳יק אבל עם משקפיים גדולים וכשפרסמתי מאמר בשם ״כוחו של הנבל״, לו, בו נתתי מקום צנוע אבל של כבוד בקרב הנבלים הגדולים באמת. דמותו של הנבל הזה מקבלת ממד סוציאלי – המחויבות להעניק שירותים לאזרחי המדינה, הייתה בלשונו והוא ידע לגלגל אותה כזיקית וכשדיבר על חמשת המ"מים: מזון, מעון, מלבוש, מורה, מרפא זה ריגש את ההמונים שעד מהרה עסקו בהישרדות ושכחו את המהפך החברתי שהתחולל בימיו – את תהליך הניאו המרטיט הוא הוביל. הביוגרף שלו אומר: ״יש משהו מגוחך בלהסתכל עליו כעל נביא חברתי". [ד"ר אבי שילון, ("ב׳ 1992-1913")]
תרצו מדובר במחשבה חדשנית אבל האם לא באמת היא פשוט מנובלת ומתובלת רוע. תפיסת עולם שמשתמשת באחיזת עיניים, דמגוגיה, ססמאות נבובות, שנאה לאדם, ואהבת הכסף כדי להשיג עוד כוח ועוד כסף, אבל זה מה שמהפך 1977 הביא לישראל – ליכוד והליכוד הביא את החופש החדש-למעשה עבדות הרוב לבעלי ההון באנגלית זה נשמע טוב יותר ״ניאו ליברליזם״ וכולם, כמעט כולם רקדו לעגל החדש: ימין ושמאל, אבל על כך בהמשך.
1952 – חמשת הממים, הנאום המרגש בכיכר מנורה.
תאוות הכוח – המטרה לכבוש את השלטון העבירה אנשים על דעתם והמנהיג ורב הנבלים שהוביל זאת חלה כפי שרייגן חלה בארה״ב והוא שהוביל שם את ה״ניאו״ ותאצ׳ר שגמרה חולה והיא שהובילה את ה׳ניאו׳ בבריטניה. הנבל הישראלי שדעתו נטרפה עליו פרש בשנת 1983 והלך בשנת 1983 לביתו. הוא הסתגר בתוך עצמו, אבל הבמה שוחררה לכוחות חדשים שהלכו שבי אחר אבדן הערכים המקודשים ששמרו על אחדות ישראל לאורך הדורות – הליכוד פרץ.
הרעיון המקביל להפרטה, ול״להיטיב עם העם״ של החדשנות המנובל באמת היה לליברליות – חופש. והחופש החדש רמס את הישן ובהמשך גם את כבוד האדם ואת חירויותיו.
למען ה״ניאו״ החופשי החלו למנוע ככל האפשר התפתחות של ביטוי עצמי, אמנות יחודית ומחשבה יוצרת סולקו – ההפשטה קיבלה במה בכל המקומות וההרבה מאותו הדבר היה לאופנה. השמעת הקול האישי הונמכה והשתופפה תחת מגף עור מבריק של ״תרבות ההשתקה״.
החלו למנוע התפתחות של שיח חושב. הקריטריונים למחשבה אקדמית הורחבו והשמעת הקול האישי לא נחשבה אקדמית כלל. הדרך נפתחה ומנהיגי החופש החדש התרחבו ואפילו שולמית אלוני, יצחק רבין ויוסי שריד תרמו את חלקם בתחום האמנות, הפשטת התרבות ואל נשכח גם את החינוך ואת תרומתו של אמנון רובינשטיין להתבהמות הכללית של התחום כאן חדרה התבנית למוזיקה וחדלו להשמיע נגנים שאת מקומם החליפה תבנית מוקלטת במחשב – זה היה הרגע בו פרשתי מכתיבה על אמנות המוזיקה החדשה בישראל (המוזיקה המזרחית) בידיעות תקשורת.
סמי מיכאל – על ההפרטה ותוצאותיה – (הפצת העוני במדינה).
קול המון כקול שדי – החופש החדש ליברעליותיזם היה לדיבור אקדמי שעלה ורמס את המרחב הדמוקרטי הישן. תרבות השיח לא התאימה לסיסמה החדשה: ריטינג. הנושא התרבותי והאמנותי נמדד בקריטריון מודרניים: ההמוניות שהגיע בהדרגה לרמת קול האספסוף, יצגה את האחידות של הליברליות החדשה.
הארמון הירושלמי
תקופת הארמונות – די לסוכות בפריפריה – סולידריות, דאגה לחלש וענווה הערכים היהודיים חלחלו אל רעיון הדיור הציבורי שהיה סמל. סמל לאחריות ההדדית שהמדינה מסומלת כאחראית לו מטעם התנועה הציונית הכלל עולמית ואזרחי ישראל. מפעל הציונות בנה בישראל בניה ציבורית נרחבת בעשור הראשון לקיום המדינה. העולים החדשים שבאו לכאן זכו לקורת גג ולסיוע. לפרויקט הזה קראו הדירות הציבוריות והן הותאמו לתקציב הכללי בישראל ולמשקי בית השרויים במצוקה כלכלית, לנכים ולעולים חדשים.
מאז שנות השמונים, כחלק ממגמת הניאו, להיטיב עם העם וכו׳ קמה התנועה של הלקיחה ממה ששיך לכולם יועבר למעטים מורמים מעם – וזאת כדי ליצר בעלי הון גדולים. המשימה הזו (ליכוד) הייתה למצווה ראשונה במעלה, ובעזרתה החל העוני לפרוח (ההפרטה) אז החל סוף סוף יורד ובהתמדה מלאי הדירות הציבוריות ותחזוקתן ירדה, הדירות היו לסוכות מוזנחות, כדי לחסוך בכסף הציבורי ולהעבירו למי שכל כך צריך אותו – מיעוט של מיוחסים כך הלך ונהרס מפעל ה"סוכות לנצח" הזה וקמו טייקונים.
בסוף שנות השישים היו 206,000 דירות מושכרות בדיור ציבורי בניהול עמידר וזה היה נורא (לתפיסת הליכוד) שהרי דירה היא מעין מניה בעושר הלאומי, צמיחה כלכלית גורמת לעליית מחירי הנכסים כך שבעלי הדירות הופכים גם שותפים בהצלחה הכלכלית הלאומית. הבניה הציבורית נעשתה בעיקר בפריפריה בעוד במרכזים העירוניים הייתה רוב הבניה פרטית. בראש מנהל התכנון באגף השיכון (שפעל אז במסגרת משרד העבודה) עמד אז אריאל שרון.
בין 1977 לתחילת גל העלייה מברית המועצות בשנת 1989 חל מהפך בנושא שקיבל כבר אז סטיגמה של בתים לעניים – כדי לשמור כנראה מוסר בקרב עניי הארץ ולא ליצור בם תאווה לעושר וללקיחת חלק בעושר הלאומי ולהפכם לעניים הוזים ומתמכרים להימורים. מעורבות הממשלה ביוזמת הבנייה לעניים ירדה ועברה למפעלי הימורים: לוטו ומפעל הפיס. כך למשל בעוד שבשנים 1978-1979 כ40% מהדירות שנבנו ביוזמה ציבורית (באזורי עדיפות) היו במימון ממשלתי הרי שבשנת 1980 רק 12% מהדירות מומנו על ידי הממשלה. הפסקת הבניה הציבורית הייתה חלק ממגמה כוללת של העברת נכסי הציבור לבודדים כדי להרחיב את העוני בשטחי המולדת. את מקום ה"סוכות" הללו בפריפריה (שם גנאי שהליכוד נתן לדיור הציבורי כדי לעורר שנאה כלפי – מפלגת העבודה) תפסו הארמונות של בעלי ההון במרכז המדינה ושיאם הגיע למבנה החדש בירושלים בו ישכון ראש הממשלה בעלות של 650.000.000₪.
הסמל ללקיחת אחריות ומנוף רעיון קורת הגג לכול למען אזרחיה המוחלשים מוגר. משפחות שנמצאות בתחתית הסולם הכלכלי-חברתי, משפחות קשות-יום שללא רשת הביטחון הזו חלקן ודאי היו נזרקות לרחוב וישנות לצד החתולים ובין פחי האשפה, הפסיקו ליהנות מבזבוז משאבי הלאום והמרחב המוגן חדל לקיים עצמו בו למענן חיים תקינים אבל את הסיכוי לעתיד עם תקווה הובילה הכלכלה החדשה.
במסגרת הססמה להיטיב עם העם והכלכלה החדשה הגיעו הדברים לידי כך שמבקר המדינה, יוסף שפירא, שנכח בדיון בנושא זה התייחס למצב הדיור הציבורי ואמר: "החסר בקורת-גג דומה לחיה בג'ונגל, ומציאות כזו פשוט קורעת-לב". ליאורה שמעוני, מנהלת החטיבה העוסקת בדיור ציבורי במשרדו הוסיפה אז ואמרה כי ״למשרד הבינוי אין מדיניות אסטרטגית, והפתרונות ניתנים נקודתית וללא ראיה מערכתית״… אבל ההמונים זכו כבר לתכניות הרדודות מסוג "הישרדות" וה"אח הגדול" בערוצי הטלוויזיה המסחריים, תחנות ההימורים הגיעו לפריפריה ולשכונות העוני (אני אמות על מכונת הימורים, לאבד משכורת בדקה, בעד הימורים גם על סוסים) ולא היה מקום פנוי לשדר טרגדיה כזו בהבלטה בוודאי שלא בקרב תכניות טלוויזיה שנועדו לטשטש חשיבה – כאן, כאן, כאן וגם כאן.
בימים בהם פורסם ששליש האוכלוסייה בקירוב, בהם מיליון ילדים בישראל, חיים במחסור, מגיע כמדי שנה דוח העוני של הביטוח הלאומי – כאן – יצא נתניהו לביקור ראווה וזה מה ששיגר ממנו (יום ד ה 14.12.2016).
האופוזיציה הלוחמנית נסתה מהפכה קטנה ונועזת למרחב המוגן הזה ורן כהן החליט וכמעט הצליח לרסק במעט את העוני ולהביא לרווחה ״חוק הדיור הציבורי״ עמד במרכז המהפכה של ח"כ רן כהן. בהחלט החוק שהוגדר כמזעזע וחוקק היה אולי אחד החוקים הצודקים ומתקני העוול בישראל (מכל מקום בעיני העיקרון היהודי הישן "כל ישראל ערבים זה לזה") אבל הריטינג שלט אז וגם הדמגוגיה השלטונית. החוק הזה אפשר למשפחות עניות לרכוש את הדירה הקטנה והמטה לנפול שבה גרו. מעט משפחות הספיקו להנות ממנו, אבל המצב היה רע, המאמץ האדיר להביא לעוני גדול ורחב עמד לפתע בסכנה והחוק הזה הוקפא די מהר בחוק ההסדרים, וביצועו עוכב שוב ושוב מסיבות פוליטיות וגם מרשעות נהנתנית של אנשי הליכוד וסתם או כי עוד נבל חדש קם למלוך על העם ההולך ונעשה עני. ואחר-כך כבר שום שר אוצר לא העז לבטל אותו לא לאט ולא במחי יד עד שהגיע שר האוצר החדש והנהדר יאיר לפיד. אלא שביטול החוק הזה, מתווסף לצעדים נוספים שלו: ייקור חד של הדיור בגלל העלאת מע"מ, המס החדש על "משפרי דיור", וביטול הטבות לרוכשים בפריפריה והעוני בעזרת הניאו וממשלת נתניהו רק המשיך לשגשג וזה היה נהדר בעיני הליכוד.
ירושלים 2015
כולנו ירושלמיים – חלק ממאבקו בפרטי והמיוחד, למען ההפשטה, פועל הנאו-ליברליזם לשחוק לגיטימציה ממדינת הלאום, כגילוי בולט שלו ישראל החדשה החלה לוותר על עקרון מדינת הלאום, והססמה החדשה שאיחדה את כל הקשת הפוליטית הייתה רב-תרבותיות.
המתקפה על ייחודה התרבותי ציוני של ישראל היה בתוך זמן קצר לקטרזיס, הרס העולם הישן (ציון) ורעיון חדש ומודרני קם: מדינה אחת לשני עמים ושיאו בססמה ״לאחד את ירושלים״. הכפר ג׳בל מוכבר, שכונת איסוויה, ראס אל עמוד, מחנה הפליטים הירדני שואפט ג׳דידה שווים לשכונת רחביה, קטמון ומאה שערים – כולם אחד המה!
בהדרגה ישראל חיסלה את התשתיות הכלכליות שיאפשרו לאדם הפרטי לפתח כישורי חיים, לצמוח ולפתח חשיבה, או קול משלו. הליברליות החדשה חינכה לאמירה עצמאית, נפתחו סדנאות בכל מקום להכשרת שיח, כתיבה, ופרסומים של פוסטים. נוסחאות חזרו על עצמן במוזיקה, בציור, בריקוד, בטלוויזיה ובפייסבוק… הכללי היה הפרטי והמופשט ליחוד. כנאמר גן העדן היה לגיהנום ולהפך.
Hercules And Cacus
Antonio Zanchi
"מגש הכסף" – הסרט של דורון צברי חושף את האחראים לדרך ההרסנית הזו. הוא מצביע על המבצעים הגדולים שלה: שמעון פרס, חיים רמון וגם על הנביא הגדול של השיטה הזו שמופיע כאחד הנבלים, במאמרי על כוחו של הנבל (פורסם בתחילת פברואר 2015). הכל עולה כאן ומשתקף. חלק מדרכי התפתחותה של השיטה, מוצג בתחילת הפרק בשפה אליטיסטית – יהירה, ביקורתית שמקשה על ההתקרבות לתוכן שהולך ונעשה ידידותי בהמשך. הסרט מגש הכסף ראוי וחשוב שיראה ויופץ. כדאי שרבים יעמדו על השיטה הזו ויכירו מה קרה בחברתנו חברה שהוקמה, כדי לתת ולא כדי לקחת סובבה גבה לגזול אותנו להשפיל את כבודנו, את תרבותנו ואת ביטחוננו החברתי והכלכלי וכל זאת בכדי לספק ענוג רעשני ורדוד לעשרות בודדות של מנובלים ונהנתנים חסרי מצפון ונפש אנושית בריאה שהלכו ונגלו כמושחתים, חדלי אישים ונעדרי כישורים לנהל קופת כספים והון ציבורי שניתן להם – ברצף היסטרי של אשלייה נבואית.
ראש הממשלה בנימין נתניהו, צחי הנגבי, אריה דרעי, איילת שקד, יעקב ליצמן וגם מאיר פורוש וענת ברקו ובני בגין נגד רווחת חיים לנכים בישראל.
אחד משיאי התופעה בטבלה שמצורפת למעלה – ראש הממשלה בנימין נתניהו, יו"ר ש"ס אריה דרעי (השקופים) ח"כ ושרים ללא בושה בחוצות היום, בכנסת ישראל הצביעו נגד חקיקת חוק 'השוואת קצבת הנכות לשכר המינימום', הצעת החוק של ח"כ אילן גילאון (מרצ) וכל זאת בניסיון גס רוח וחסר מצפון להכריע את הנכים ובעלי המוגבלויות בישראל שישארו עניים מרודים – כאן. באותו עניין – ממשלת נתניהו (ליכוד) דחתה את הצעת החוק להעלות את קצבת הזקנה מכ-1,600 שקלים בחודש לכ-3,500 שקלים – ברוב של קול אחד בלבד, זה של השרה שאמונה גם על רווחתם של האזרחים הוותיקים, גילה גמליאל – השרה לשוויון חברתי – כאן.
גילה גמליאל (השרה לשוויון חברתי – ליכוד) נגד שוויון חברתי בחברה הישראלית – גם שהזקנים יהיו עניים מרודים – ניאוליברליזציה.
מטבע הדברים ענייני בחקר הנפש ובכוח המנובל שמביא אדם להוביל מהלכים רשעיים שכאלו. חלק ממחקרי בנושא זה, שיש הרואים בו פרק המשך למשנתו המדינית של נִיקוֹלוֹ מַקְיַאוֶולִי מופיע במאמרי "כוחו של הנבל" שהוזכר לעיל.
בסרט הנזכר לעיל, מופיע דני גוּטוויין (שנולד ב-18 במאי 1953) פרופסור חבר בחוג לתולדות ישראל באוניברסיטת חיפה ומציג את מחקריו ההסטוריים כשהוא מתבונן על חברתנו ומסייע לנו להבין פרק בתחום הכלכלה שלה. דני גוּטוויין מציג כאן את אחד המניפסטים החשובים להבנת התפתחותה של ישראל גם להריסת תשתיותיה.
פרק 3 מגש הכסף – דני גוטווין ושודדי מדינת הרווחה (פורסם בתאריך 31 באוק׳ 2015) ערוץ 8 מציג את הפרק השני של "מגש הכסף"
על למה ישראל מידרדרת כבר שנים במדדי אי השוויון והעוני? מבט על היסטוריה הכלכלית של ישראל. ערך גל גופר. במאי דורון צברי.
עשרת בעלי ההון הגדולים הם נוחי דנקנר, עידן עופר, יצחק תשובה, שאול אלוביץ, אילן בן-דב, אליעזר פישמן, פטריק דרהי, דייויד פדרמן, שרי אריסון ולב לבייב, שכבר כמה שנים עושה תספורות ותגלחות, "סוחב" חובות, מתבכיין ואחר-כך מהלל את הצלחותיו העסקיות וחוזר חלילה כשחלקם פשט את הרגל ויש שנמצאים כבר בדרך לכלא.
ההבטחה הנבואית של הליברליזציה החדשה לא התגשמה. בפועל, ראינו עלייה דרמטית באי־השוויון, העוני, וחוסר הביטחון הכלכלי־חברתי של מעמד הביניים והמעמדות הנמוכים בישראל. הנה כמה נתונים שמדגימים זאת: רמת אי־השוויון בשכר במונחי מדד ג'יני עלתה בעשורים האחרונים מרמה של 25.0 בשנות השבעים ל-35.0 – ראו כאן
טייקון נופל: התיאבון הגדול שהפיל את לב לבייב – כאן. וכאן.
לב לבייב: "אני מחרבן על הבנקים, משתין עליהם מלמעלה – כולל על רקפת". – כאן.
איש העסקים אילן בן דב, היה אחד הטייקונים הבולטים בארץ, עד שהגיעה התרסקות כלכלית וגירושים מכוערים מאשתו קרן מיכאלי – כאן, כאן וכאן,
חובותיו של פישמן – רובם לשני הבנקים הגדולים פועלים ולאומי – מוערכים בכ-5 מיליארד שקל.פשיטת הרגל של פישמן כאן. כאן וכאן.
אלוביץ – אילו היתה כי"ל נשארת בבעלות ממשלתית היו ביצועיה, ערכה ותרומתה למדינה גדולים מאלה של כי"ל המסונפת (בהנהגת אברהם שוחט, אז שר האוצר) לחברה לישראל. מכאן שיש יסוד עובדתי-כלכלי-מחקרי לתיאוריה אודות כישלון ההפרטה. – כאן.
עידן עופר – חברת צים חתמה על הסכם עקרונות סופי להסדר (תספורת) מול נושיה. ההסכם נחתם הלילה לאחר שהחברה ובעלי השליטה שלה הסכימו לוותר על פטור מתביעות. במקביל יקבלו מחזיקי האג"ח פיצוי של עשרות מיליוני דולרים, מהכספים שעליהם יוותר עידן עופר ואודי אנג'ל, המחכירים אוניות לחברה. כאן.
הסדר חוב החברה לישראל עידן עופר רפי דניאלי – צים הגיעה בסוף השבוע להסדר עם נושיה לדחיית חוב בהיקף של 115 מיליון דולר. כאן.
זיל פלדמן – תספורת שנייה – אחרי 3 שנים: פולאר השקעות ניצבת בפני הסדר חוב שני. שלוש שנים אחרי הסדר החוב הראשון, חברת ייזום הנדל"ן פולאר השקעות שבבעלות זיל פלדמן ניצבת בפני הסדר שני. היום תיערך אסיפת מחזיקי האג"ח של החברה כדי לגבש נציגות לניהול המשא ומתן להסדר מול החברה והמנכ"ל איציק תורג'מן. כאן
"איזי כהן אחראי להפסד של חצי מיליארד שקל ואפילו לא מגיע להציג דו"חות" –כאן.
עוד כישלון – תספורת – אושר הסדר החוב בסקורפיו: שטיינמץ יבצע תספורת של 30% למחזיקי האג"ח – כאן
עובד צפניה – ספיץ' מודולס מפטרת את רוב העובדים ונערכת לפינוי המשרדים. חברת טכנולוגיות זיהוי הדיבור נמצאת במגעים להסדר חוב עקב חובות של 13 מיליון שקל. שווי השוק שלה עומד על 2 מיליון שקל בלבד – כאן.
מירלנד – כעת נדרש אישור בית המשפט בקפריסין ובנוסף, כחלק מההסדר, מירלנד שנסחרת ב-AIM בלונדון תבצע רישום כפול ותחל להיסחר בתל אביב – כאן.
יצחק תשובה והלב המפרפר מכאב – אושר הסדר ה"תספורת" של יצחק תשובה – בצל ביקורת נוקבת שמתחה על המתווה, השופטת ורדה אלשיך וכן בלב כבד כדבריה: "עשיתי זאת בלב כבד", (כך כתבה) נחחקו הכשלונות של תשובה והשופטת אישרה למחוק את חובות חברת "דלק נדל"ן" שבבעלות איש העסקים יצחק תשובה, בגובה של 1.4 מיליארד שקלים.
– כאן.
יצחק תשובה שב לשחק בכספי הציבור – שנתיים וחצי אחרי אישור הסדר החוב של דלק נדל"ן, יצחק תשובה חוזר לגייס חוב מהציבור באמצעות קבוצת דלק (84050 , Èe;-1.12%Èf;) שבשליטתו. היום פרסמה הקבוצה, בניהולו של אסי ברטפלד, מצגת שנוגעת ל"בחינת אפשרות לביצוע הנפקת אגרות חוב לציבור", בסכום של עד 400 מיליון שקל – כאן. 9.2.2015.
אומרים לא לתשובה? – מחאה ציבורית נגד כלכלת הליברליות החדשה וההפקרות שבה – אומרים לא לתשובה! אחרי שכבר קיבל תספורת של 1.4 מיליארד ₪ על חשבון החסכונות והפנסיות של אזרחי ישראל, האם שוב תאפשר ממשלת נתניהו לאיש כזה לגעת בכספם של אזרחי ישראל?!
אסור לתת לזה לקרות! – כאן.
כישלון ההפרטה בבריטניה – הממשלה בבריטניה הלאימה מחדש התחזוקה של הרכבות – הפרטת מערכת הרכבות, באמצע העשור הקודם, נחשבה בשעתו, אחת מגולות הכותרת של מסע ההפרטה של ממשלת תאצ'ר, בשנות ה-80 וה-90 – כאן
המשבר הפיננסי חסר התקדים (2009) הוא הזדמנות היסטורית של הציבור – של האנשים אשר בכספם הימרו הטייקונים והחברות הגדולות – לתבוע ולקבל את חלקם ברווחים – כאן.
השחיתות – מנכ"ל בנק הפועלים, ציון קינן, ומנכ"ל בנק מזרחי, אלי יונס, כבר היו צריכים לקחת מזמן את טומהוק מידי דנקנר ולממש את הביטחונות. מדוע לא עשו זאת? השיקולים לא ברורים. מה שידוע הוא שקינן חייב את מינויו לדנקנר, באמצעות בן דודו דני דנקנר, ושיונס התפטר מהבנק ומוזכר כמי שעשוי להשתלב בגרעין השליטה באי.די.בי אחרי הסדר חוב. – כאן.
הערה – הערות, קישורים לכתבות ותיקונים הוכנסו למאמר "על ההריסות" ב 15.12.2016
מבט אל שיטת הלחיצות שפיתחתי – אין דומה לה בפריצת דמימה, הוכחה כמשחררת כאבי גוף, יעילה בתהליכי החלמה ומרגיעה את הנפש.
נשארו לך שאלות
אשמח להשיב על כל שאלה
לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן
בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –
למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.
