אוכלוסיית המעי הגס חיידקים טובים, דיסביוזיס ו "שומר הגנום" גן p53

חיידקים ייחודים מתגוררים במערכת העיכול שלנו. רבים מהם חיים במעי הגס, בעיקר במעי הגס העולה, כנראה באיור למעלה (מקור האיור בצילום מסך מהמאמר: "אנטוניה של המעי הגס" – כאן).

החיידקים של המעי הגס רבים מאלו שחיים במעי הדק [מקור], רק בקצה המרוחק של המעי הדק [לקראת חיבורו עם המעי הגס באזור השסתום האילאו-צקאלי (ICV)] מגיעה צפיפות החיידקים לרמות דומות לאלו שנמצאות בכללו של המעי הגס (איור 1א כאן). יותר מכך המעי הגס מכיל את צפיפות הבוחן הגבוהה ביותר שנרשמה (microbial density) על ידי החוקרים מכל בית גידול על פני כדור הארץ [מקור]. אוכלוסיה זאת מייצגת בין 300 ל 1000 מינים שונים של חיידקים. [מקור] אלו נמנים על ארבע או חמש מערכות. כמו כן החיידקים האלו מהווים חלק גדול, עד 60% מהמסה היבשה של הצואה [מקור]. מעל 99% מהחיידקים במעיים הם אנארוביים (anaerobe), אבל גם חיידקים אירוביים מתקיימים במעי הגס, והם יכולים להגיע לצפיפות גבוהה. [מקור1, מקור2].

המעי העיוור (cecum) והמעי הגס הם בית הגידול הגדול ומי שהוא בעל קהילת החיידקים הצפופה והמגוונות ביותר מכל שאר בתי הגידול של החיידקים בגוף האדם. כאשר מופיע במאמרים "מעי גס" הכוונה לכללו כולל המעי העיוור ופי הטבעת (rectum).
רוב גידול החיידקים במעי הגס מתרחש במעי הגס הפרוקסימלי (the proximal colon), הוא מכונה גם המעי הגס העולה (איור עליון) והחלק הקרוב ביותר למעי הדק, – הוא אזור הגדילה והמקום המרכזי שבו מתרחשת העלייה החזקה ביותר בשפע החיידקים, ומתאפשרת חשיפתם הגדולה ביותר לסיבי התזונה. החיידקים האלו אחראים לפירוק של פוליסכרידים 'עמידים' אלו שאינם מתפרקים בדרך או עוברים חילוף חומרים במהלך מעברם דרך המעי הדק. למשל הליגנין שהוא סיב תזונתי רב סוכרי עמילני (נוגד חמצון רב עוצמה) שמקורו בצומח ומצוי על דפנות של תאי דגנים, פירות ואגוזים גם בקליפות של זרעים. גם סיבים תזונתיים לא-עמילנים אינם מפורקים על ידי אנזימי העיכול בדרכם אל המעי הגס, אך הם מתפרקים מעט בו (במעי הגס העולה) על ידי חיידקי המעי הגס (מלבד הליגנין שנמצא לאחרונה שגם הוא מפורק כולל התאית שמפורקת במידה מזערית ביותר [מקור]. סיבי הליגנין חשובים. הם שומרים על תפקוד תקין של מערכת העיכול, מזרזים את התרוקנות הקיבה, ומגינים על הגוף).
מערכת עיכול זאת נחקרת ביסודיות כיום, מכונה מערכת של ניצול העמילן (Sus). היא שמאפשת את המערכת האקולוגית של חיידקי המעי הגס שזקוקה לתסיסה של פוליסכרידים מורכבים, הם גם מקורות הפחמן העיקריים המגיעים למעי הגס [מקר1, מקור2]. הערה: התסיסה היא תהליך המתרחש בהיעדר חמצן ומטרתו הפקת אנרגיה לשימוש הגוף או האבר [מקור]. חיידקי המעי מסייעים לחיים בריאים. הם משחררים ומייצרים פחמימות פשוטות, חומצות אמינו, וויטמינים ואנטיאוקסידנטים חזקים מאוד גם חומרי בסיס ליצירת אנרגיה כמו חומצות שומן קצרות-שרשרת כגון חומצה בוטירית או פרופיונית. חיידקים כמו לקטובצילוס ואשריכיה קולי, ששוכנים במעי הגס דרך קבע, ומייצרים מטבוליטים נוספים כגון אצטילכולין, נוראפינפרין, סרוטונין ודופמין, שמשמשים כמוליכים עצביים (נוירוטרנסמיטורים), כלומר חומרי תקשורת בין עצבים ויש להם בשל כך השפעות על תפקוד המוח [מקור].
מקור האיור בויקיפדיההמעי העיוור.

סיבי הצמח מתעכלים לאט על ידי המיקרוביוטה [מקור].

תכולת סיבים גבוהה יותר מביאה ליותר חומרים מזינים במעי.

[מקור]. בשעה שרוב היונקים אוכלי העשב, בעלי מעי עיוור (צ'קום) גדול שנמצא בין המעי הדק והגס. המעי העיוור נחשב לאזור הראשון או לתחילתו של המעי הגס [מקור], בו הסיבים מתעכלים. מלאכת העיכול נעזרת בגנים שמסייעים לחיידקים [מקור]. בנוסף לכך אנזימים מסייעים לתהליך, ומשום שהאנזימים האלו מעוגנים בשומנים המופרשים או מוצגים על פני תא החיידק גם על שומנים אלו להיכלל בחומרים הנדרשים למלאכת העיכול. (איור 3A כאן ולמטה).  

מקור האיור בצילום מסך מהמאמר: "Gut biogeography of the bacterial microbiota" [מקור].

הרכב קהילת החיידקים במעי הוא תוצאה ישירה של גידול וטיפוח חיידקים. משימה שיש לתת עליה את הדעת במיוחד בבואנו לשפר מצב או לטפח החלמה. כמחצית מהביומסה החיידקית במעי הגס אובדת יום יום דרך הצואה, [מקור] ורק מעט מאוד ביומסה חיידקית מתחדשת בזרימה מהאילאום.

על המחלים ועל המבקש לאזן את בריואתו לטפח את המיקרוביוטה.

היא צריכה לגדול כל הזמן כדי לשמור על צפיפותה הגבוהה במערכת העיכול כולה ובמעי הגס בפרט [מקור].

למאמרי – רוצה להחלים מפגיעה במערכת העיכול ללא תרופות?

למאמרי – סיבו Sibo צמיחת יתר של חיידקי המעי הדק

תחמוצת החנקן (NO) כיווץ תאי האנדותל, מחלות כרוניות קשות – ודרכי ריפוי חדשות

טיפולים מבוססי רירית לזיהומים נגיפיים וחיידקיים

ציר המעיים-מוח פסיכוביוטיקה psychobiotics

המחקר חושף כי תזונה יכולה לשנות באופן דרמטי ואפילו מהיר את הרכב קהילת החיידקים במעי כפי שמשתקף במחקרי הצואה ובמחקרים מתקדמים בהרבה. חשוב לציין, הסביבה התזונתית של לומן המעי (החלל שבצינור) עשויה להיות במצב דינמי נוכח שונות אפשרית של מקורות ההזנה בין ארוחה לארוחה, מצב לגימת המים, מצבים אלו קיימים במיוחד ביונקים אוכלי כל כאדם. כשבונים תפריט החלמה שמבקש לאזן את אוכלוסיית חיידקי המעי ובמיוחד את חיידקי המעי הגס יש לקחת זאת בחשבון. זכרו שאנשים מבוגרים שוכחים לשתות מים. יש להקפיד על לגימה של 18 כוסות מי ברז לגברים ביום ו-15 לנשים. יחד עם זאת, ותלוי איכות וסוג החיידק שמבקשים לטפח ולגדל במעי, יש לזכור שלאיכות הסביבה הכימית חומציות/בסיסיות יש כאן תפקיד משמעותי. צום יכול להיות מאוד יעיל לעיצוב מאגר החיידקים שאנו מבקשים לייצר במערכת זו. בהקשר זה יש להוסיף כי צריכת ריר גליקנים כמקור לפחמן ואנרגיה מאפשרת לחיידקים -A. muciniphila ודומיהם להתיישב במעיים ללא תלות בתזונת האדם, נושא זה הוא העומד מאחורי הרעיון שהמרפא האגדי שלטון שהחל לטפל בעזרתו בחולים. צום, ומה שמספק יתרון לחיידקים בתנאים של חוסר תזונה [מקור]. 

למאמרי – חזרה לבסיס – עקרונות צירופי המזון

למאמרי – הגיל השלישי, תאוותיה של הזיקנה – ואיך להתבגר יפה, טוב ובריא – כאן

למאמרי – חומצה אלפא לינולנית משפרת את תוחלת החיים – צריכה גבוהה של חומצות שומן מצמחים נחשפה כגורם שמאריך את החיים – כאן.

עדויות מצטברות הראו גם קשר בין שינויים לרעה (דיסביוזיס) בהרכב המיקרוביוטה של ​​המעי לבין תסמינים של מערכת העיכול והנוירו-התנהגות בילדים עם הפרעות בספקטרום האוטיסטי (ASDs), בשל התקשורת הדו-כיוונית בין המעי למוח (נושא  שנקרא "ציר מעי-מוח" “gut-brain axis”).  יחד עם זאת טרם נחשפו החיידקים המרכיבים בפתלוגיה זאת [מקור]. 

הערה: דיסביוזיס הוא מצבו בו  ישנה ירידה בזנים ובכמות של החיידקים הפרוביוטיים המוגדרים כ"ידידותיים", ואת מקומם תופסים חיידקים פתוגניים (מחוללי מחלות). על פי מאמר מ־2017 שפורסם בכתב העת The Microbiota in Gastrointestinal Pathophysiology, "דיסביוזיס היא כל הפרעה בתכולה הרגילה של המיקרוביום, העלולה לשבש את הקשר הסימביוטי בין המארח לחיידקים הקשורים אליו, הפרעה שעלולה לגרום למחלות, כמו מחלות מעי דלקתיות והפרעות אחרות במערכת העיכול, כולל גסטריטיס, מחלות כיב פפטי, תסמונת המעי הרגיז, ואפילו לסרטן הקיבה והמעי הגס". ככל שיותר קהילות ידידותיות נפגעות, חוסר האיזון נעשה בולט יותר, יש יותר דיסביוזיס, מתרחשת צמיחת יתר של הקהילות הפתוגניות. וכאשר המצב הזה הופך לכרוני, הוא עלול בסופו של דבר לצמצם משמעותית את האופי המועיל גם של החיידקים הידידותיים שעוד נותרו במעי לדברי מנהל היחידה למחלות מעי דלקתיות במכון הגסטרו בבית החולים איכילוב [מקור].

מגוון המחלות שנחקרות בשנים האחרונות בהקשר לדיסביוזיס נדמה כמעט כאינסופי. במאמר סקירה שפורסם באפריל 2019 בכתב העת Journal of Cellular and Molecular Medicine בחנו חוקרים את המנגנונים שבהם דיסביוזיס במעי תורם להתפתחות מחלות לב וכלי דם. אחד המנגנונים המרכזיים שעליו הצביעו היה האצת ההתפתחות של טרשת עורקים, המתרחשת בין היתר על ידי פגיעה במטבוליזם של החיידקים הידידותיים שמייצרים חומרים כמו חומצות מרה ובוטירט (חומצת שומן) שיוזכרו להלן זיכרו שלמיץ המרה יש תפקיד חשוב בהגנה על העורקים [מקור].

כשכמות החיידקים הידידותיים פוחתת, נפגע ויסות ייצורן של חומצות המרה, והתוצאה היא הצטברות של יותר כולסטרול והגנה מופחתת על העורקים, מה שמוביל להאצת ההתפתחות של הרובד הטרשתי.

שיבולת שועל – צילם ירון מרגולין

מנגנון זה נחבל עקב מחסור בשיבולת שועל כמנת תרופה הסיבה לכך בסיבי שיבולת השועל שמשמשים מזון ותמיכה החיידקים שמייצגים אותה [מקור].

למאמרי להתסיס שיבולת שועל – מתכון וכל הסודות.

המעי העיוור והגס בבני אדם קטן יחסית. הוא המרחב בו מתרחשת עיקר העלילה שלנו. זהו צינור דמוי כיס עם תוספתן, סיומת דמוית צינורית דקה (כמתואר באיור למטה). 

מקור האיור בצילום מסך מהמאמר: "Gut biogeography of the bacterial microbiota" [מקור].

 מיקרואורגניזמים (שחיים בעיקר במעי הגס גם במעי העיוור) אחראים לפירוק של פוליסכרידים (רב סוכרים: עמילן, תאית, המיצלולוז, פקטינים גם פרוקטאנים) 'עמידים' שאינם עוברים חילוף חומרים במעברם דרך המעי הדק.

כל הדופן של המעי הגס מתקפלת מעל עצמה, ויוצרת חללים או תאים (אזורים בין קפלים) ואלו נבדלים מהתא הלומנלי (שנושק לחלל הפנימי) המרכזי [מקור]. נושא זה מתואר באיור למעלה B. 

האזורים הבין-קפליים האלו הקריפטות (crypt) עשויים להכיל כמויות גדולות של ריר. האתר הזה הוא מקור תזונה חשוב לחיידקים טובים שחיים במעי הגס. מקור האיור בצילום מסך מהמאמר: "Gut biogeography of the bacterial microbiota" [מקור].

תאי האפיתל ברירית של מעי אדם בריא אינם באים במגע ישיר עם התוכן הלומינלי או המיקרוביוטה שחיה במעי. הם מופרדים על ידי שכבת ריר עבה. היא מופרשת ומייצגת גם מחסום פיזי וגם מחסום כימי לחיידקים. בנוסף לכך היא שומרת על לחות פני הרירית וגם משמנת את התוכן הלומינלי. חיידקי מעיים יכולים להיות רעים. פעילותם האוינת בולטת כשמופר איזון בינם ובין חיידקי המעי הטובים. בהתרבותם (מחסור בסיבים, יתר פחמימות וחלבונים מהחי) החיידקים הרעים משבשים את שלמותה של דופן המעיים (TJ) וגורמים למצב שמוכר בשם מעי דולף. מצב בו מתקיים מעבר קבוע של רעלנים מיקרוביאליים, ליפופוליסכריד (LPS), מיני חמצן רדיקליים (ROS), אתנול [Et(OH)] לדם המערכתי. מקור האיור בצילום מסך מהמאמר: Oxidative Stress and Gut Microbiota –כאן.

ניתן לסווג את החיידקים הקומנסליים המאכלסים את המעי האנושי לארבע משפחות: Firmicutes, Bacteroidetes, Actinobacteria ו Proteobacteria.

הרכב מיקרוביאלי של המעי הגס

 קיימות יותר מ – 50 מערכות (phyla) של חיידקים על כדור הארץ, בגוף האדם ניתן למצוא רק מארבע או חמש מערכות חיידקיות הן –Actinobacteria, Firmicutes, Proteobacteria,  ו- Bacteroidetes .[מקור] גם Enterobacteriaceae.

ה-Actinomycetota היא קבוצה של חיידקי גראם חיוביים Gram-positive bacteria. הסוגים Actinomycetota Bifidobacterium שכיחים באדמה, במים ובמיקרוביום של תינוקות ונוכחים באדם בוגר במעי הגס [מקור].

קבוצת החיידקים העיקרית שבמעי הגס שלנו מכונה פירמיקאטס Firmicutes

Firmicutes ובקטרואידטים  – Bacteroidetes זו מייצגת יותר מ-90% מהסה"כ החיידקים [מקור]. ה- Firmicutes, היא קבוצה כוללת למעלה מ-250 סוגים, חלקם מוכרים לציבור הרחב בשמם: לקטובצילוססטרפטוקוקוסמיקופלזמה וקלוסטרידיום. חיידקים אלה הם שמסוגלים לייצר כמה חומצות שומן קצרות שרשרת (SCFAs) [מקור]. אבל, בתנאי שהם נמצאים ביחס נכון לחיידקי הבקטרואידטיםכמו בוטיראט, אצטט, ופרופיונאט והם מוגדרים חיידקים טובים מאוד. כאשר היחס נוטה לטובתם של הפירמיקטטים הם הופכים לגורמי השמנה ועליה במשקל. כך היו לחיידקים הנודעים כיום כקבוצת החיידקים השולטת על המעי הגס בקרבם של בעלי עודף משקל. משפחת ה‭Firmicutes– ‬ שולטת ומעלה את המשקל. חיידקי ה-‭Firmicutes‬ מנצלים טוב יותר את המזון שמגיע למעיים הגדולים (גסים) ולכן סופגים כ-%‭12‬ קלוריות יותר בהשוואה לרזים, שחיידקי ה‭Bacteroidetes– ‬ השולטים במעי שלהם [מקור]. קבוצת – Bacteroidetes כוללים כ-20 סוגים שונים. הנפוץ שבהם הוא Bacteroides, המסוגלים לייצר מימן [מקור].

בקטרוידס פראג'יליס Bacteroides fragilis [מקור] נמנה על קבוצת חיידקים זו. הוא מכונה גם החיידק הידידותי. החיידק הזה בקטרוידס פראג'יליס הוא חיידק אנאירובי שחי במעי הגס, וחיוני לתפקוד בריא של מערכת העיכול, כגון שמירה על חסינות הרירית ותזונת המארח [מקור]. הוא נחקר לאחרונה רבות (ד"ר גבע-זטורסקי) ונמצא שהוא גם מתקשר עם מערכת החיסון [מקור]. החיידק הזה אוהב גלוקוז, סוכרוז ופרוקטוז ומתסיס אותם. מתהליך זה נוצרות גם חומצת שומן כתוצר לוואי (של תסיסת פחמימות) שמשמשות ליצירת אנרגיה. החיידק הזה שחי על פחמימות דווקא, עמיד בפני אנטיביוטיקה [מקור], ומכיל מולקולה שהפעלתה בחולי קוליטיס (דלקת מעי חמורה המאופיינת בחום גבוה, שלשול דמי, כאבי בטן עזים, נפיחות בבטן, במעבדה) הובילה להקלה בסימפטומים של ואף להחלמתן [מקור].מיותר לציין שאנטיביוטיקה כאן מיותרת, אלא אם כן הרופא שלך יודע אחרת. מומלץ לברר אם יש תוקף מדעי להמלצותיו.

חלק מהמצבים כמו השמנת יתר, סוכרת, מחלת קרוהן, אוטיזם ודיכאון נקשרו לרמת ההפרש של Bacteroides ו- Firmicutes, ולכן קשורים להרכב מיקרוביוטה ספציפי [מקור].

רוב הבקטריואידים (Bacteroides) ניזונים מחלבון ושומן מהחי. הבקטרואידטים יודעים להפעיל את מערכת החיסון נוכח רעלנים במעי כך שתשלוט בפתוגנים ההרסניים. כל עוד ה בקטרואידטים חיים במעי הגס הם חיידקים ידידותיים ומוגדרים חיידקים טובים.

כאשר המעי דולף ומי מחברי קבוצת הבקטריואידים מתחמק ממנו אל זרם הדם. הוא הופך חיידק רע, מזיק שיכול לגרום לפתולוגיה משמעותית, כולל בקטרמיה והיווצרות אבצס במספר אתרי גוף.

אחת הסיבות לעבור לצום חלבונים, חי, מהצומח נובעת מסיבה זו. צום חלבונים הוא כמעט תרופה יחידה, לצד תפריט החלמה מוקפד ומותאם אישית, שכולל פעמים רבות נטילת שמן חרדל (5 כפות ליום – עוד כל כך במאמרי – כאן) משום שהדברים הזעירים האלו עמידים לאנטיביוטיקה מסוגים שונים, כולל צפקקסיטין, קלינדמיצין, מטרונידזול, קרבפנמים ופלורוקינולונים (למשל, gatifloxacin, levofloxacin ומוקסיפלוקסצין) יש לעבור למזון כתרופה בדחיפות.

פרווטלה (Prevotella) היא קבוצת חיידקי מעי גס נוספת. חברי הקבוצה הזו אוהבי מזון צמחי מוגדרים חיידקים טובים מאוד. אלו הם חיידקים ייחודים המסוגלים לפרק גליקן (רב-סוכר) צמחי [מקור], תאית וקסילאן (פוליסאכריד נפוץ בתאי צמחים הנחשב כ”אנטי-נוטריאנט” – מפריע לספיגת חומרים חיוניים) הם שדורשים סיבים תזונתיים.

העמילן הוא רב סוכר, סיב תזונתי שלא עובר פירוק אנזימטי על ידי מערכת העיכול שלנו. העמילן מגיע ממזונות שונים. בעמילן קשרי אלפא בין יחידות הגלוקוז. האנזים אלפא עמילאז אשר יכול לפרק קשרים אלו למולקולות גלוקוז בודדות – בגוף האדם לא נמצא. לכן העמילן איננו משמש את הגוף כמקור לאנרגיה.
המאפיין את הסיבים התזונתיים הם הקשרים בין יחידות החד סוכרים שבהם – מסוג בטא. מאחר ובגוף האדם לא קיים האנזים בטא עמילאז, הסיבים התזונתיים שאנו נוטלים כמזון לא מפורקים – כנראה זו הסיבה שמקנה לסיבים מזון על לחיידקים ויתרונות בריאותיים.
חלק מהסיבים התזונתיים עוברים פירוק על ידי חיידקים המעי לחומצות שומן קצרות שרשרת – לחומצת השומן הפרופיונית, בוטירית ואצטית. לחומצות שומן אלו מיוחסות תכונות שונות בניהן הפחתת הסיכון לחלות בסרטן המעי הגס [מקור].

חומצות השומן קצרות השרשרת הינן חומצות חזקות ובעלות השפעה על חומציות במעי. הן – גורמות לירידה ב – pH ומגבירות את חומציות המעי. הורדת ה – pH במעי מעודדת שגשוג חיידקים "טובים" כגון לקטובצילוס וביפידובקטריה, אשר עמידים ב – pH נמוך (חומצי). מרחב חומצי במעי הגס טוב, כי הוא מונע שגשוג חיידקים פתוגנים דוגמת קלוסטרידיום.  

חיידקים ממשפחת האנטרובקטריאצה Enterobacteriaceae – או מערכת חיידקי הנזק

הקבוצה האחרונה: מערכת חיידקי הנזק, פתולוגית. Actinomycetoma היא שם כולל לזיהום תת עורי כרוני וכן זיהום של רקמת החיבור הנגרם על ידי חיידקי האקטינומיציטים אירוביים. אתר הזיהום השולט הוא כף הרגל והרגל [מקור]. המאפיינים הקליניים של המחלה הזו הם התפרצות דלקתית במקום הפגוע (רגל) ונוכחות של אבצסים, גושים וסינוסים המנקזים אקסודאט סרופפורולנטי. מערכת החיידקים החמישית, אם כן, היא מערכת חיידקי הנזק ואליה משתייכים חיידקים פתוגניים רבים כמו סלמונלה, אי-קולי, קלבסיאלה, שיגלה) אלו אוהבי חלבון מהחי ופחמימות. אני משתמש במי שעורה כתרופה לאזן אותם.

למתכון מי השעורה – כאן

החיידק העיקרי שמתקיים במעי הגס הוא חיידק ה-E. coli. הוא ככלל חיידקי המעי חיים בסימביוזה עם הגוף. מצד אחד, החיידקים מעכלים ומפרקים סיבים בלתי מסיסים ויוצרים חומצות שומן קצרות שרשרת, כמו גם ויטמינים כגון ויטמין K ויטמינים ממשפחת B, ובמרבית היונקים (אך לא אדם) גם מייצרים ויטמין C [מקור], ומצד שני החיידקים תופסים מקום, ובנוכחותם זו הם מונעים מחיידקים פתוגניים ווירוסים אשר נכנסים להשתקע ברקמות [מקור]. המחקר כיום  מציע על תהליכי שינוי שאוכלוסיית המעיים עוברת במשך חיי אדם וכי תפריט התזונה עשוי להיות אחד מגורמי ההשפעה הגדולים ביותר על הרכב ה- microbiota [מקור].

A dish of tsukudani made from kombu קומבו – אצה מקור הצילום ויקיפדיה

תפריט התזונה מותאם אישית ויש לשוב ולבחון את השפעותיו. בחינה בעזרת "לחיצות ההחלמה" הוכיחה עצמה כיעילה ברוב המקרים. מזון כתרופה כמו למשל התפוח אדמה חי עליו פרסמתי כאן או סיבי האצה החומהפוקוקסנטין כאן או מי שעורה שהקישור אל הדרך להכין אותם למעלה, גם לסיבי שיבולת השועל הצלחה רבה כשהמינון מדויק.

תפקיד הגוף להקנות תנאי סביבה טובים לגידולם של החיידקים, החל בחומרי מזון חיוניים וכלה בטמפרטורת גידול מתאימה ו-pH נכון. מזונות אלו הם התרופה. שימוש בהם כתרופה מעצים ומרחיב את אוכלוסיית חיידקי המעי הגס הטובים. מרחב המחייה של החיידקים הרעים מצטמצם. מלחמת העולמות מתפתחת במעי הגס מרגע זה בשל כך בתחילת ההחלמה.

Craving‬ ההשתוקקות למזון מסויים ומלאכת ה- Firmicutes 

תחושת החשק הבלתי נשלט (‭Craving‬) לאוכל מסוים, בדרך כלל הן הפחמימות ודברי מתיקה, אך יש שמדובר דווקא באלכוהול או נרגילה. לתאבת המזון הזו אחראים במידה רבה החיידקים ה"משמינים" ה Firmicutes. כאשר מגוון החיידקים במעיים הוא דל, קבוצת חיידקים מסוימת נוטה "להשתלט" על המעי הגס ולהפעיל מנגנונים שגורמים לנו לרצות לאכול מאכלים שתורמים לשגשוג שלה במעיים. מנגנון זה חזק, פועל על הנפש ומופעל על-ידי החיידקים הרעים. בהם חיידקים טובים שהפכו פניהם כאורלי לוי אבקסיס או בני גנץ וזאב אלקין. החיידקים השולטים שהפכו שטניים משבשים את פעולת הורמוני השובע וגורמים לזירוז ייצור חומרים שמתערבים בוויסות התיאבון והשובע. התוצאה היא מעגל סגור של אכילה בלתי נשלטת, תאווה לאלכוהול והשמנת יתר.

בית הגידול המרכזי של החיידקים במעי הגס נמצא בחלקו המכונה Proximal או המעי הגס העולה הוא החלק ראשון של הכרכשת (המעי הגס) וממוקם בחלקה הימני של הבטן. מצוין באיור למעלה. מקור האיור בצילום מסך מהמאמר Screening for Colorectal Cancer: A Systematic Review for the U.S. Preventive Services Task Force – כאן

קהילת החיידקים שונה ומשתנה לאורכם של המעי הדק, העיוור והמעי הגס [מקור]. היא חייה תוססת ומושפעת ממרכיבים כימיים ותזונתיים שונים, כמו גם מפעילות מתמדת של מערכת החיסון (של המארח). לדוגמה, המעי הדק הוא מרחב הרבה יותר חומצי, וכן קיימות בו רמות גבוהות יותר של חמצן לצד חומרים אנטי-מיקרוביאליים מהמעי הגס (כמתואר באיור למעלה). זאת ככל הנראה הסיבה לכך, שקהילת החיידקים של המעי הדק נשלטת על ידי אנאירובים פקולטטיביים שצומחים במהירות, סובלים את ההשפעות המשולבות הן של חומצות המרה והן של ערמות התרופות האנטי-מיקרוביאליות, למשל אנטיביוטיקה, או בהן נוגדי דלקת לא סטרואידיים (NSAIDs), תרופות נגד צרבת מקבוצת מעכבי משאבות פרוטונים, תרופות אנטי־פסיכוטיות ומטפורמין, גם תרופות אנטי סרטניות, תוך כדי תחרות מתמדת על תזונת הפחמימות הפשוטות והזמינות באזור זה של מערכת העיכול [מקור]. בנוסף תכולת המעי הגס שלנו מכילה מרה, ותאי אפיתל מפורקים, תוצרי התסיסה של החיידקים, מזון לא מעוכל או לא נספג, והמוצרים המטבוליים שלו גם רדיקלים חופשיים [מקור]. 

בנוסף, זמן המעבר הקצר יותר במעי הדק בהשוואה למעי הגס (קצר בסדר גודל, למרות האורך המוגדל של המעי הדק) ונחשב כגורם להיצמדות חיידקים לרקמה או לרירית. זמן זה הוא עוד גורם חשוב להתנחלות מתמשכת של המעי הדק [מקור].

רירית מערכת העיכול כוללת את האפיתליה של המעי ואת התמיכה החיסונית, כלי הדם ואת המבנה ב-lamina propria, אשר ביחד מתפקדים כמחסום דינמי בין התוכן הלומינלי לבין המדור המערכתי הבסיסי של המעי [מקור]. ההערכה של החוקרים כיום היא כי בקרב המיקרוביוטיה האנושית נמצאת אוכלוסיה גנטית רחבה [מקור]. אחד הגנים האלו הוא גן p53 או פוספופרוטאין p53, מדכא הגידולים. בבני אדם הגן מונע היווצרות סרטן [מקור].

חלבון גידול P53, המכונה גם p53, הוא אנטיגן תאי גידול p53. שלושים וחמש שנות מחקר על ה – p53 (איור למעלה. מקור ויקיפדיה) הולידו יותר מ-68,000 מאמרים וסקירות, ועדיין ידוע רק מעט על מדכא הגידולים העיקרי הזה [מקור]. בשנים האחרונות, התברר שהאיזופורמים השונים של p53 ממלאים תפקיד חשוב בוויסות גורל התא בתגובה ללחצים שונים שמופיעים על תאים נורמליים או בריאים על ידי ויסות דיפרנציאלי של ביטוי גנים.  
הערה: איזופורמים או "גרסת חלבון", הוא חבר במערך של חלבונים דומים מאוד שנוצרים בתהליכים טבעיים בגוף ומקורם בגן יחיד ,למשל p53 או משפחת גנים והם תוצאה של הבדלים גנטיים [מקור]. חלבון גידול P53, המכונה גם p53, הוא אנטיגן תאי גידול p53. מקור האיור ויקיפדיה.

שלושים וחמש שנות מחקר על ה – p53 (איור למעלה. מקור ויקיפדיה) הולידו יותר מ-68,000 מאמרים וסקירות, ועדיין ידוע רק מעט על מדכא הגידולים העיקרי הזה [מקור]. בשנים האחרונות, התברר שהאיזופורמים השונים (ראו הערה להלן,.) של p53 ממלאים תפקיד חשוב בוויסות גורל התא בתגובה ללחצים שונים שמופיעים על תאים נורמליים או בריאים על ידי ויסות דיפרנציאלי של ביטוי גנים.  הערה: איזופורמים או "גרסת חלבון", הוא חבר במערך של חלבונים דומים מאוד שנוצרים בתהליכים טבעיים בגוף ומקורם בגן יחיד למשל p53 או משפחת גנים והם תוצאה של הבדלים גנטיים [מקור]. מקור האיור ויקיפדיה.

בהיעדר מספיק חיידקים פרוביוטיים נושא שמכונה דיסביוזיס גם הנגיפים עלולים להתפרץ ולגרום למחלות ויראליות. בנוסף, להרכב החיידקים במעי שלנו יש גם השפעות אפיגנטיות. המשמעות היא שדיסביוזיס יכול לגרום להשפעה שלילית על הגנים ולגרום גם בדרך זו להתפרצות של מחלות.

מדכא הגידול p53 זכה לכינוי "שומר הגנום", לאור תפקידו המכריע בשמירה על יציבות גנטית ומניעת היווצרות סרטן.  כדי לקבל תפקיד זה, לאחר הפעלתו לאחר פגיעה בתאים, p53 גורם למספר תגובות תאיות, כגון תיקון תאים והישרדות או מוות תאי מתוכנת.

לגן p53 שבגוף האדם שני פנים – פן מועיל וטוב שהוזכר (שומר הגנום) ופן רע ומזיק [מקור]. השבתה של הגן הזה היא אירוע שמתרחש בגוף ומה שמוגדר כאירוע השכיח ביותר בסרטן בבני אדם. הצד השני של הגן נחשף על ידי חיידק מעי שלא מגיב לאנטיביוטיקה או לתרופות נוגדות סרטן או נוגדות דלקת בהן נוגדי דלקת לא סטרואידיים (NSAIDs), תרופות נגד צרבת מקבוצת מעכבי משאבות פרוטונים, תרופות אנטי־פסיכוטיות ומטפורמין, שקשורות גם לירידה במגוון החיידקים במעי ולעלייה בשכיחות של חיידקים פתוגניים במערכת העיכול. כלומר מדובר בחיידק שאיננו חיידק טוב ומאפשר שינוי בגן מוטציה בנוכחותו ובהמשך סרטן [מקור]. יודגש נחוצים חיידקים שחיים במעי הגס כדי לייצר את המהפך של מדכא הגידול p53 לגורם גידול סרטני. העדר חיידקים טובים, דיסביוזיס, מאפשר את נוכחותו ומיילד את הצד השלילי של הגן. חלבוני p53 מוטנטים (שעברו מוטציה) לא רק מאבדים את פעילותם מדכאת הגידול, אלא לעיתים קרובות מקבלים פונקציות אונקוגניות נוספות המעניקות לתאים הרעים דווקא יתרונות צמיחה והישרדות הסרטן עקב כך. [מקור]. כך, מוטציה סרטנית קלאסית מתפתחת ומתפקדת באין מפריע באיבר למשל, בסרטן השד, בלוקמיה, גם סרטן המעי הגס [מקור]

כשהמעי הגס נטול מיקרוביום חיובי או חסר אותם חיידקים ידידותיים (כמו לאחר נטילת אנטיביוטיקה, תרופות אנטי סרטניות, שהורגות חיידקים טובים, תרופות נוגדות דלקת בהן נוגדי דלקת לא סטרואידיים (NSAIDs), תרופות נגד צרבת מקבוצת מעכבי משאבות פרוטונים …) מסתבר שמי שהופך אותה לאונקוגנית (מעודדת גידולים) זה המצב בו נעדר מזון סיבי. סיבי תזונה שמפעילים, ומזינים את המיקרוביום, וספציפית מחסור במטבוליט בשם – פוליפנול מסוג חומצה גאלית שנחשבה עד כה לתוסף בריאותי

[מקור1, מקור2].

בקרב חיידקי המעי הגס בולט חיידק ה-E. coli. הוא נחשב לחיידק העיקרי במעי הגס. הוא ככלל חיידקי המעי חי בסימביוזה עם הגוף. מצד אחד, החיידקים מעכלים ומפרקים סיבים בלתי מסיסים, או סיבים תסיסיים ויוצרים חומצות שומן קצרות שרשרת, כמו גם ויטמינים כגון ויטמין K ויטמינים ממשפחת B, ובמרבית היונקים (אך לא אדם) אף ויטמין C, ומצד שני

החיידקים הטובים תופסים מקום, ובנוכחותם בו הם מונעים מחיידקים פתוגניים ווירוסים אשר נכנסים ורוצים להשתקע ברקמות לבצע את זממם.

תפקיד הגוף להקנות תנאי סביבה טובים לגידולם של החיידקים, החל בחומרי מזון חיוניים וכלה בטמפרטורת גידול מתאימה וסביבת pH הולמת.

המחקר כיום  מציע על תהליכי שינוי שאוכלוסיית המעיים עוברת במשך חיי אדם וכי תפריט התזונה עשוי להיות אחד מגורמי ההשפעה הגדולים ביותר על הרכב ה microbiota  [מקור].

בצקות וחיידקי המעי הגס – דלקת כליות אינטרסטיציאלית (פרסמתי עליה מאמר כאן) היא הפרעת כליות שבה המרווחים בין צינוריות הכליה הופכים נפוחים (דלקתיים). מצב כזה יכול לגרום לכשל פעולת הכליות ואחד התסמינים שלו הן בצקות.

אחד מגורמי הזיהום העיקרי גם במחלה זו הן תרופות. יש מקרים שהנזק מגיע לגוף האדם מחיידקים סלילוניים מהסוג Leptospira (שמקורם בעכברים וחולדות) ומכאן השם המקובל כיום לזיהום זה "לפטוספירוזיס", וגם מאחד מהחיידקים שדרים במעי הגס: Proteus, Klebsiella, E. Coli. חיידקי המעי הגס האלה חודרים דרך רירית המעי לדם, או מתרבים באזור סביב פתח השופכה ומשם הם ממשיכים וחודרים לשלפוחית, ממנה הם עולים במערכת השתן לכליה. החיידקים נעשים אלימים. בדרך כלל הנזק מהחיידקים האלו מתחיל בדרכי השתן המאפשרות להם להגיע לכליה וגרימת מחלה שמובילה למוות, כמו Pili או Fimbria – שהם שלוחות חלבוניות שמאפשרות עיגון לאפיתל של מערכת השתן. החיידקים האלו מפרישים רעלנים שממיסים את רקמת המשתית (סטְרוֹמַה, רקמת חיבור) ומאפשרים את חדירת החיידק [מקור]. לגוף הגנות מפני התופעה, אבל לא נוכח "טיפול" ממושך או בלתי הכרחי באנטיביוטיקה. נדרש ידע חדש כמו שיטת המזון כתרופה ו"לחיצות ההחלמה" שהניסיון מלמד שיעילותם רבה.

נשארו לך שאלות 

אשמח להשיב על כל שאלה 

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן  

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –


    שמי Name:


    טלפון phone:


    דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


    איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


    אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:



    למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

    מאמרים אחרונים

    נשלח ב כללי

    דלקת כליות אינטרסטיציאלית – השתמשו במי שעורה

    דלקת כליות אינטרסטיציאלית היא הפרעת כליות שבה המרווחים בין צינוריות הכליה הופכים נפוחים (דלקתיים). מצב כזה יכול לגרום לכשל פעולת הכליות שלך ואחד התסמינים שלו הן בצקות.
    הכליות שלנו נפטרות מפסולת בגופנו ועוזרות לנו להחזיק את הכמות הנכונה של נוזלים בגופנו. הן גם שולחות אל הגוף הורמונים ששומרים על לחץ דם יציב, ובנוסף לכך הכליות גם ממלאות תפקיד ביצירת תאי דם אדומים. ויותר מכך הן מייצרות סוג של ויטמין הוא הויטמין D פעילה D שמיטיב עם העצמות שלנו. בנוסף ל ייצור PTH (parathyroid hormone) שניהם חשובים לאיזון רמות סידן וזרחן. חסר של ויטמין D פעיל גורם ליציאת סידן והעצמות הולכות ונחלשות, התפתחות אוסטאופורוזיס עלולה להיגרם ועליה בסיכון לשברים. ככל שאי ספיקת הכליות מואצת, היכולת שלהן ליצור ויטמין D פעיל יורדת והכליות מייצרות פחות ויטמין D. לכן מוטב לשבת בשמש, כל יום רבע שעה, חשופים ככל האפשר כדי למנוע זאת. כמה תרופות יכולות להקשות על הכליות לעשות את הדברים האלה ולמנוע מהן לפעול כמו שצריך. בפרק ו' של התכנית שלשיקום הכליות אפשר למצוא עוד מידע על כך – כאן

    אחד מגורמי הזיהום העיקרי בהתפרצות דלקת כליות אינטרסטיציאלית הן תרופות.

    יש מקרים שהנזק מגיע מסוג של חיידקים (CMV), שמגיעים מעכברים [חיידקים סלילוניים מהסוג Leptospira (ומכאן השם המקובל כיום לזיהום זה "לפטוספירוזיס") שנישאים בעיקר על ידי חולדות ועכברים ומהם מועברים לחולה]. מקור נוסף למחלה זאת הם חיידקי המעי הגס, במקרה האחרון בדרך כלל הנזק מהחיידקים פוגע קשות גם בדרכי השתן. החיידקים השכיחים שגורמים למחלה הם: Proteus, Klebsiella, E. Coli.

    המעי הגס ממוקם בבטן ואורכו מגיע לכמטר וחצי. המעי העיוור, המשכו של המעי הדק מתחיל את "המעי הגס". הוא נמצא בחלק הימני התחתון של הבטן, 2.5 ס"מ מרצועת המפשעה. החלק הארוך ביותר במעי הגס מכונה כרכשת שבאיור למעלה. היא מתחילה במעי העיוור ומסתיימת בחלחולת. החלחולת, או המעי הישר, הם המשכה של סוף הכרכשת ובנויה ממדור רחב שהולך ונעשה צר עד שמגיע לפי הטבעת, משם נפלטת החוצה הצואה. איור של חלקי הכרכשת: 1. המעי הגס העולה. 2. המעי הגס הרוחבי. 3. המעי הגס היורד. 4. המעי העקול. מקור האיור ויקיפדיה

    חיידקי המעי הגס האלה חודרים דרך רירית המעי לדם, או מתרבים באזור סביב פתח השופכה ומשם הם ממשיכים וחודרים לשלפוחית, ממנה הם עולים במערכת השתן לכליה. לחיידקים האלימים, תכונות המאפשרות הגעה לכליה וגרימת מחלה, כמו Pili או Fimbria – שהם שלוחות חלבוניות שמאפשרות עיגון לאפיתל מערכת השתן. החיידקים האלו מפרישים רעלנים שממיסים את רקמת המשתית (סטְרוֹמַה, רקמת חיבור) ומאפשרים את חדירת החיידק [מקור]. לגוף הגנות מפני התופעה, אבל לא נוכח "טיפול" ממושך או בלתי הכרחי באנטיביוטיקה.

    צפיפות היא המסה של החומר חלקי הנפח שלו, כלומר המקום שהוא תופס במרחב. יש הקוראים לצפיפות בשם "משקל סגולי" [מקור]. המשקל הסגולי של מים הוא: 1 גרם לסמ"ק. גם לשתן משקל סגולי. כאשר השתן מרוכז מאוד, יש לו משקל סגולי גבוה, החומר ביחס לנפח רב בו, וכאשר הוא מהול יש לו משקל סגולי נמוך והוא דליל. 

    דלקת נפריטיס אינטרסטיציאלית חריפה. היא מצב שבו מתפתחת דלקת במרווח בין התאים והצינוריות (האינטרסטיטיום) בתוך הכליה. מחלה זו שונה מגלומרולונפריטיס, בה הדלקת מתפתחת סביב הגלומרולוס. ישנם שני סוגים של דלקת כליות אינטרסטיציאלית: דלקת נפריטיס אינטרסטיציאלית חריפה ודלקת נפריטיס כרונית. הצורה החריפה של דלקת כליות אינטרסטיציאלית היא שנגרמת בדרך כלל על ידי תופעות הלוואי של התרופות.
    מקור האיור בצילום מסך מהמאמר: Interstitial Kidney Disease –כאן

    דלקת כליות אינטרסטיציאלית משתקפת בבדיקת החלק החומרי הנזכר שבנפח נוזל השתן. בדיקת המשקל הסגולי (צפיפות החומר) של השתן (Relative density – צפיפות יחסית או בדיקת שתן Specific Gravity) או ריכוז מומסים בשתן (כאשר טווח הנורמה 1.010 עד 1.030) – בדיקה זו שימושית בהערכת כושר הכליות לרכז או לדלל את השתן [מקור] והיא מלמדת גם על מחלת האינטרסטיציום שבכליות. זו מחלה שקל מאוד לטפל בה וכשהיא מוזנחת סופה יכול להביא למוות מאי-ספיקת כליות

    מדד  גבוה של Specific gravity (SG) בבדיקת שתן כלומר צפיפות יחסית גבוהה של חומרים בשתן עשוי להיות קשורה להתייבשות, שלשולים, הקאות, הזעת יתר, זיהום בדרכי השתן/שלפוחית ​​השתן, גלוקוזוריה, היצרות בעורק הכליה, תסמונת הפטורנלית, ירידה בזרימת הדם לכליה. (במיוחד כתוצאה מאי ספיקת לב), ועודף של הורמון אנטי-דיורטי הנגרם כתוצאה מתסמונת של הפרשת הורמון אנטי-דיורטי לא הולמת ( Anti diuretic hormone ). 

    מדד של Specific gravity (SG) נמוך – קשור לאי ספיקת כליות, פגיעה באינטרסטיציום, שתייה מרובה מדי, פיאלונפריטיס, סוכרת אינספידוס, נמק צינורי חריף, נפריטיס אינטרסטיציאלית, פגיעה בדופן המעי, פלישת חיידקים רעלניים מהמעי הגס  וצריכת נוזלים מוגזמת (למשל, פולידיפסיה פסיכוגני).[מקור1, מקור2].

    כאשר הבדיקה מצביעה על טווח הנורמה הנמוך או אף נמוכה ממנו עשויה להיות הפרעת כליות שבה המרווחים בין צינוריות הכליה הופכים נפוחים (דלקתיים) נושא שקשור לכאורה בתגובה אלרגית לתרופה

    כאשר המדד נמוך – שימוש ארוך טווח בתרופות כגון אצטמינופן (טיילנול), אספירין ותרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (NSAIDs) משככי כאבים. כמו כן תופעת לוואי של תרופות אנטיביוטיות מסוימות כגון פניצילין, אמפיצילין, מתיצילין ותרופות סולפונאמיד. תופעת לוואי של תרופות אחרות כגון פורוסמיד, משתני תיאזיד, אומפרזול, טריאמטרן ואלופורינול. במקרים אחרים

    מעט מדי אשלגן בדם גורם לבעיה או ויותר מדי סידן או מדד גבוה של חומצת שתן Uric Asid.

    אפשרות נוספת היא של שתייה מרובה מדי או מחלה הורמונלית שגורמת להפרשת כמויות גדולות מאוד של נוזלים בשתן) גם חוסר איזון בהפרשת ההורמון ADH האחראי לוויסות הפרשת הנוזלים לשתן [מקור] ההורמון מיוצר באזור תת-הרמה במוח (היפותלמוס) ומאוחסן בבלוטת יותרת המוח.

    כאמור אחת האפשרויות הבולטות במדד נמוך פגיעה באינטרסטיציום שבכליות (התווך, רקמת החיבור). האינטרסטיציום הוא רקמה כלייתית המקיפה את פקעיות הכליה. סטרומה – תאי המשתית, לצד חומרי הרעל והחמצון שפוגעים בה כמעט שלא נחקרו למרות שבהחלט מדובר בפגיעה חריפה בכליות  (AKI)] ובכל זאת העדר מחקר מקשה על תהליכי ההחלמה עוד יותר אם כי פורץ דרך לטיפולים במזון כתרופה, שעד כה הוכיח עצמו מעל ומעבר. 

    דלקת כליה אינטרסטיציאלית או באנגלית Interstitial nephritis, היא דלקת של רקמה זו, היכולה לגרום למגוון תסמינים קליניים בהתאם למידת החומרה ומידת מעורבות הכליה.

    הדלקת נגרמת לרוב ע"י תגובה אלרגית חריפה לתרופה מסוימת, דוגמת אנטיביוטיקה מסוג פניצילין, או תרופות נוגדות דלקת וכאבים (לדוגמה, איבופרופן (אדויל, נורופן, אדקס), בייחוד בשילוב עם תרופות משתנות).

    מזהמים דוגמת חיידק הלגיונלה – חיידקים שמצויים במים חמים (בחום של ג'קוזי או מעיינות חמים), גם במגדלי קירור, מערכות צנרת גדולות או במערכות מיזוג אוויר של בניינים גבוהים. ומחלות רקמת חיבור כגון סרקואידוזיס נושא נוסף שכמעט ולא נחקר עשוי גם הוא לגרום לכך.

    התסמינים כוללים הופעת חום, פריחה וכאבים בכל הגוף, בעיקר בבטן, זמן קצר לאחר התחלה תרופה חדשה או לאחר זיהום.

    לעיתים מתלווים תסמינים של כאבי מותן, ירידה בתפוקת השתן ועליה מהירה במשקל כתוצאה מבצקת.

    האבחנה מתבצעת ע"י ביופסיית כליה, שמדגימה דלקת ברקמת הכליה. יש להדגיש כי העדר ויטמין די פעיל בנטילה בחשיפה לקרני השמש בולטת במצבים כאלה.

    בבדיקת שתן מוצאים לעיתים קרובות תאים אאוזינופילים, הם תאי דם לבנים שמעידים על תגובה אלרגית ובדרך כלל גם מאשרים חשש לפגיעה בדופן המעי. מיפוי גליום עשוי אף הוא להדגים את הדלקת.

    הטיפול מחייב למעשה הפסקת התרופות שגרמו לתגובה, ובמידה ותפקוד הכליה נפגע – מתן תפריט ייעודי שבמרכזו צום חלבונים חי, מי שעורה ונבטי ברוקולי.

    לרוב ובטיפול נכון המחלה נעלמת לחלוטין תוך זמן קצר ללא נזק שאר, שהרי הגורם לדלקת כליות אינטרסטיציאלית עשויה להיות זמנית (גם אם היא חריפה), או שהיא עלולה להיות ממושכת (כרונית) ולהחמיר עם הזמן. 

    אין להפסיק תרופה בעקבות קריאת מאמר זה. רק רופא שמכיר היטב את תיקך האישי, הרפואי, מורשה להמליץ על כך.

    הצורה החריפה של דלקת כליות אינטרסטיציאלית היא שנגרמת בדרך כלל על ידי תופעות הלוואי של התרופות.

    דלקת כליות אינטרסטיציאלית מכונה גם מחלת הטובולו-אינטרסטיציאליות היא מחלה דלקתיות אוטואימוניות, מחלה שמקורותיה זיהום ותרופות, ופעמים רבות היא פשוט תולדה של טיפול נפרולוגי בסיסי כושל, העדר חשיפה לקרני שמש, מחסור בויטמין B12, ובגלוטתיון. 

    פקעית ממוקמת בשכבה החיצונית של הכליה, מורכבת מנימי דם שאספקתם מגיעה מעורק מזין (עורקיק אפרנטי – Afferent arteriole). בשונה ממערכות כלי דם אחרות בגוף, מתנקזים הנימים לעורק נוסף המכונה העורק המוציא (efferent arteriole) וממנו לווריד, ולא ישירות לווריד מקור האיור ויקיפדיה.

    פגיעה בפקעית מהווה את אחת הבעיות העיקריות בפתולוגיה זו של הכליה [מקור]. הרעלה שפוגעת בנפרון [מקור] או מופיעה ברקמת החיבור (האינטרסטיציום) לאחר שימוש בתרופות או זיהום שגורם לפגיעה ישירה באבוביות ובאינטרסטיציום. יוצא מכך ש

    נטילת תרופות עלולה להוביל אותך, בסופו של דבר גם לנמק בכליה.

    במצב זה הנזק לנפרונים יכול להתרחש במהירות. לעיתים הוא נגרם בגלל חבלה או הרעלה גם בגלל מחסור בחמצן, לא רק בגלל הטיפול הרפואי. רוב מחלות הכליות מתקיפות בו זמנית את שתי הכליות. [מקור].

    בבואנו לעודד תהליך של שיקום נפרונים או תאי כליה [שעברה פגיעה חריפה בכליות  (AKI)] רפואת הממסד פונה לסיועם של תאי הגזע –  תאים אלו הם בעלי פוטנציאל קליני גדול בשל יכולתם להתרבות לאורך זמן רב, ולהתמיין ולהתפתח לכל סוגי התאים בגוף. בהקשר לשיקום עצמי של כליה פגועה מדברים על 3 תאי יסוד – תאי אבות, מוכרים בשם תאי גזע עוברי – pluripotent stem cells (PSCs)-  תאי נפרון, ניצן השופכה,   (תאי עמוד השתן – למטה בכחול) ותאי סטרומה משתית (בעברית)  (nephron progenitors, ureteric bud, and stromal progenitors התווך התומך ( סטרומה –  (לכל איבר ורקמה משתית –  סטרומה  – משלהם, אך בדרך כלל המשתית בנויה מרקמת חיבור כלשהי) [מקור]. 

    אבות המייסדים של הנפרון בתהליך היווצרותם הם עוברים מהמזנכימה רקמת חיבור מזנכימלית, מתאפיינת בריכוז רב של חומר בין-תאי, הכולל סיבים רטיקולריים שונים ותאים חסרי-התמחות. (mesenchymal) לאפיתל ויוצרים בהמשך התהליך את הצינורות הגלומרולים (glomeruli) כלומר את הפקעית ואת הכליות; [מקור] בהקשר לזאת יש לדעת כי חוקרים הצליחו להביא לבניה מחודשת של נפרונים במעמדה – כאן. נושא שמלמד כי שיקום הכליה באמצעות התחדשות גופנית ומזון כתרופה לצד סדרה של "לחיצות ההחלמה" מקבל תמיכה גם מהמחקר הזה ומסביר מדוע אנחנו שבים ורואים תהליכי החלמה בקליניקה של "לחיצות ההחלמה". 

    תה גרעיני שעורה לתיקון הדלקת באיבר ורקמה משתית –  סטרומה. מתכון למטה צילום ירון מרגולין.

    רשימה חלקית של תרופות שנמצאו כקשורות בדלקת כליות אינטרסטיציאלית

    שימוש ארוך טווח בתרופות כגון אצטמינופן (טיילנול), אספירין ותרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (NSAIDs). 

    תופעת לוואי של תרופות אנטיביוטיות כגון פניצילין, אמפיצילין, סולפונאמידים,  מתיצילין, צפלוספורינים, ותרופות סולפונאמיד גם ריפמפין (תרופה אנטיביוטית המשמשת בעיקר לטיפול בחיידק השחפת).

    תופעת לוואי של תרופות אחרות כגון פורוסמיד, משתני תיאזיד, אומפרזול, טריאמטרן, אלופורינול, ופניטואין (תרופות נוגדות פרכוסים).  וכן התרופות שצוינו למעלה נוגדות דלקת וכאבים: איבופרופן (אדויל, נורופן, אדקס), בייחוד בשילוב עם תרופות משתנות).

    מעט מדי אשלגן בדם שלך.

    יותר מדי סידן או חומצת שתן בדם [מקור].

    יתר חומצת שתן – עוד על נושא זה אפשר לקרא במאמרי – כאן

    למאמרי – גלוטמין (Gln) -המגן הגדול על בריאות האדם – כל מה שחשוב לדעת

    חומצות שומן קצרות ה – SCFA הן חומר מזין בסיסי לאפיתל המעי הגס. העדרן הוא זרז לעלייה בחיידקים המייצרים רעלים אורמיים כגון אוריאה ו- קריאטינין [מקור]  וגורמים לתסמונת אורמית כגון אינדוקסיל סולפט, p  -קרסיל סולפט, וטרימתילאמין-N- תחמוצת (TMAO) [ מקור1, מקור2,] ודלקת כליות אינטרסטיציאלית. רעלים אורמיים אלו מעוררים תסמינים ראשוניים שכוללים בדרך כלל שלשול דמי, חום, הקאות וחולשה, כולם תסמיני דלקת כליות אינטרסטיציאלית שהוערכו גם ביחס לתפקוד הכליות (eGFR), והתוצאות הראו כי ביטוי יתר שלהם נמצא בקורלציה עם פוטנציאל מוגבר של תמותה מכל הסיבות בחולי CKD בשלב הסופי [מקור]. המגוון המיקרוביאלי נפגע באופן משמעותי במחלת דלקת כליות אינטרסטיציאלית, עם ירידה במספר החיידקים המועילים המייצרים SCFAs ועלייה בחיידקים המייצרים רעלים אורמיים (אינדוקסיל סולפט, p-cresyl sulfate ו- TMAO) [מקור] הם גם עלולים להוות בסיס המחלה. שינוי מצב זה על-ידי צריכה של גרעיני שעורה, מי שעורה (מתכון למטה) בוטיראט מתפוח אדמה חי, ושמן חרדל שמכיל את היחס המושלם בין אומגה 6 לאומגה 3 (תוכלו לקרוא עליו כאן) משנה את כל המאזן השלילי לטובת בלימה של הדלקת, בעזרת נבטי ברוקולי שהם בעלי המרכיב הייחודי –הסולפורפאן, אשר ביכולתו, ובסיועו של הגלוטתיון להפעיל את Nrf2 (Nuclear factor erythroid 2-related factor –2) מי שנחשב לסוכן העיקרי המעניק הגנה לתאי הגוף מפציעות [מקור] ומתקן הממברנה הגדול [מקור] כלומר אם דלקת היא פגיעה בממברנה, הוא התרופה לה. עליה במדדי ה GFR, וסילוקה של הדרישה הנפרולוגית לדיאליזה טרם עת, לכאורה, משקפת לצד מדדי האוראה, בלימה של התדרדרות המחלה ושינוי כיוונה אל ההחלמה. העליה של ה GFR אטית, ותלוית מזון כתרופה מסוגים שונים ומדויקים תלויי מצב והם חייבים להיות בהתאמה מתמדת עם שינויים שהגוף נמצא בהם, לאחר בלימת התדרדרות המחלה, ותחילת ההתקדמות אל ההחלמה. כדי להתבונן בפועל בעליה מתמדת של ה- GFR. בן היסודות שכמעט תמיד ימצאו בתפריט כזה הם לבד מצום חלבונים מבושלים או מותססים תפוח אדמה חי, נבטי ברוקולי ואצות על כולם אפשר לקרוא וללמוד עוד, בהרחבה במאמרי עשרת המזונות הטובים ביותר לחולי כליות. המאמר הראשון בסדרת מזונות ההחלמה האלו נמצא – כאן.

    רצה לחשב את מדדי ה- GFR שלך בבית – על הדרך לעשות זאת פרסמתי – כאן

    השתמשו בצום חלבונים – מבושל הפעם (לא חי) בנבטי הברוקולי שהם בעלי המרכיב הייחודי – הסולפורפאן, אשר ביכולתו, ובסיועו של הגלוטתיון להפעיל את Nrf2 (Nuclear factor erythroid 2-related factor –2) .הנחשב לסוכן העיקרי המעניק הגנה לתאי הגוף מפציעות ובמי שעורה.

    על הגלוטתיון ודרך ייצורו בגוף אפשר לקרוא עוד במאמרי – כאן.

    מי שעורה הם תרופה. מי שעורה יעילים כתרופה גם במצבים בהם האדם סובל מאבנים בכליות. מתכון למטה. צילום ירון מרגולין.

    מתכון

    מי שעורה – נגד דלקת כליות אינטרסטיציאלית, אבנים בכליות, וציצסטות

     מצמצמנים בחצי ליטר מים עם גרגרי שעורה. 

    לצקת 1 ליטר מי שתייה טריים לסיר. להוסיף כף אחת של גרגרי שעורה למים. להביא לרתיחה, להנמיך את האש ולהניח לתערובת לרתוח במשך 30 דקות לפחות על להבה נמוכה. על גובה המים לרדת בהדרגה וכאשר המים הגענו למחצית מכמותם הראשונה, לסגור את האש. המים צומצמו לכחצי ליטרים לאחר שהתקבלה – מחצית מכמות המים המקורית, יש לצנן ולשתות מהם לאורך כל היום. אפשר ללגום גם בצורתו החמה כתה גרגרי שעורה. הוא מאוד טעים ומחמם.

    מי שעורה בדרך כלל מלאי טעם מיוחד ועמוק. אם תרצו בטעם נלווה נוסף אפשר להוסיף למשקה כמה טיפות מלימון טרי או 2 עלי נענע. למשך שבוע או עד הפגישה הבאה עם ירון

    מילות אזהרה

    הגם שאין תופעת לוואי עקב צריכת מי שעורה למניעת אבנים בכליות, ציסטות והחלמת רקמת החיבור –  האינטרסטיציום בדלקת כליות אינטרסטיציאלית. יחד עם זאת, צריכת יתר של המשקה עלולה לגרום לקלקול קיבה. אם יש לך אי סבילות לגלוטן, המשקה הזה אסור לך.

    למאמרי – הומוציסטאין, ויטמינים ומניעת מחלות כלי דם

    נשארו לך שאלות 

    אשמח להשיב על כל שאלה 

    לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן  

    בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –


      שמי Name:


      טלפון phone:


      דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


      איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


      אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:



      למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

      מאמרים אחרונים

      דלקת כליות אינטרסטיציאלית משתקפת בבדיקת החלק החומרי המלחים, שבנפח נוזל השתן. בדיקת המשקל הסגולי (צפיפות החומר) של השתן – או ריכוז מומסים בשתן (כאשר טווח הנורמה 1.010 עד 1.030) – בדיקה זו שימושית בהערכת כושר הכליות לרכז או לדלל את השתן. מדדים נמוכים עלולים להצביע על פלישת חידקים מהמעי הגס והרעלת אבר הכליה. הבדיקה חושפת אם מצב האינטרסטיציום שבכליות הוא שבדרך כלל נפגע (התווך, רקמת החיבור) במחלה זאת. זיהום ברקמת החיבור של הכליה, האינטרסטיציום, או דלקת בדרכי השתן העליונות מלווה בדרך כלל בחום גבוה, צמרמורות, כאבי בטן, רגישות במותניים ותלונות של צריבה במתן שתן. משתמשים במזון כתרופה לצד הפסקת התרופות שעוררו מחלה זאת. מי שעורה הם תרופה. מי שעורה יעילים כתרופה גם במצבים בהם האדם סובל מאבנים בכליות. מתכון במאמר זה. מוזמנים להקליק.
      שם הבדיקה Specific gravity (SG).

      נשלח ב כללי