ציר המעיים-מוח פסיכוביוטיקה psychobiotics

"חיידקים כתרופה. נטילת חיידקים בכמויות נאותות על מנת להביא תועלת חיובית לבריאות הנפש"

קיימים מסלולים מרובים, ישירים ועקיפים, שדרכם המיקרוביוטה (מערך הזנת החיידקים) במערכת העיכול יכולה לווסת את הציר מערכת-העיכול-מוח. אלה כוללים מסלולים אנדוקריניים (קורטיזול), חיסוניים (ציטוקינים) ועצביים (עצב הואגוס ומערכת העצבים האנטרית) [מקור]. גם המוח מגייס מנגנונים אלה על חיידקי המעי – כדי להשפיע על הרכב בעלי החיים הזעירים = המיקרוביוטה במערכת העיכול, למשל בתנאים של לחץ.
מקור האיור בצילום מסך מהמאמר: Gut Microbes and the Brain: Paradigm Shift in Neuroscience –כאן

פסיכוביוטיקה הוגדרה תחילה כחיידקים חיים (פרוביוטיקה) = תרופה. כלומר החיים עצמם הם שניטלים פומית, נבלעים, ומעניקים יתרונות בריאותיים נפשיים באמצעות אינטראקציות שנוצרת במעי, בינם וחיידקי מעי טובים שחיים שם, בעיקר במעי הגס. כיום, לאחר מחקרים רבים מרחיבים הגדרה זו כך שתכלול תזונה = פרה-ביוטיקה.

פרֶה-ביוטיקה היא כל מה שהחיידקים הפרוביוטיים אוכלים.

פרֶה-ביוטיקה המשמעות הינה הסיבים התזונתיים המשמשים כמצע גידול וכמזון איכותי עבור אותם החיידקים הידידותיים השוכנים אצלנו במעיים.

פרה-ביוטיקה נמצאה כמשפרת את הצמיחה של חיידקי מעיים מועילים על משתנים רגשיים, קוגניטיביים, מערכתיים ועצביים הרלוונטיים לבריאות ולמחלות. (עוד על השפעתם ועל משמעותה של מחסורם במעי הגס אפשר לקרא במאמרי – כאן). מאמר זה מציג לקורא מנגנוני איתות של ציר מחקר חדש יחסית "ציר המעיים-מוח". חיידקי המעיים הטובים מעוררים השפעות פסיכוביוטיות על מערכת העיכול ומאפשרים לגישה שמבקשת להרחיב את ההגדרה של פסיכוביוטיקה אל מעבר לפרוביוטיקה ולפרה-ביוטיקה (תזונת החיידקים) כדי לכלול אמצעים אחרים להשפעה על המיקרוביום.

פרוביוטיקה מוגדרת כמיקרואורגניזמים חיים שכאשר הם נבלעים בכמויות נאותות, מעניקים תועלת בריאותית למארח [מקור1, מקור2, מקור3].

היתרונות הבריאותיים דורשים מגוון חיידקים מדויק, נוכח נטילה מתמדת וקבועה, והוכחו בעיקר עבור זנים פרוביוטיים ספציפיים מהסוגים: לקטובצילוס, ביפידובקטריום, סכהארומיסס, אנטרוקוקוקוס, סטרפטוקוקוס, פדיוקוקוס, לאוקונוסטוק, בציליוס, אסכיה וקולי.

Lactobacillus, Bifidobacterium, Saccharomyces, Enterococcus, Streptococcus, Pediococcus, Leuconostoc, Bacillus, Escherichia and coli [מקור]. יחד עם זאת השימוש בפרוביוטיקה מאוד התפתח והוא בהחלט שכיח, וגם מכניס הרבה מאוד כסף לתעשיינים. מכל מקום הענקת חיידקים כטיפול מקובלת נגד קשיים רגשיים, דיכאון וחרדה שמופיעים במקביל לתסמינים של אי תפקוד תקין של מערכת העיכול ויותר עבור חולים עם דכאות חיסונית או חולים עם מעי דולף שהוביל לזיהומים, אלח דם, פטריות, בקטרימיה. הצורך בזהירות בשימוש בפרוביוטיקה רק הולך וגדל. יש  צורך בזהירות בבחירה ובניטור של פרוביוטיקה עבור מטופלים ומומלץ להפעיל ידע, שיקול דעת מלא של יחס הסיכון-תועלת לפני הנטילה או הגשת מרשמי הפרוביוטיקה. עד כה מטופלים רבים סבלו מתסמינים קשים כמו אלו גם אלח דם, זיהומים ובקטרימיה. 

המיקרוביום של המעי כולל את כל המיקרואורגניזמים והגנומים שלהם המאכלסים את מערכת המעיים. זהו צומת מרכזי, המפתח להבנת תפקודו של הציר מעי-מוח. ציר זה הדו-כיווני (עוד על כך בהערה מתחת לאיור למעלה). ציר זה מתייחס אל בעלי החיים הזעירים שחיים במעיים ומתפתחים שם (פרו-ביוטיקה). ובאמצעותו המוח והמעי שומרים במשותף על בריאות האדם.

פרוביוטיקה, בהחלט מתמרנת את חיידקי המעי בהקשר הפסיכוביוטי. כלומר, מרגע שנבלעת כמות חיידקים מתאימה (פרו-ביוטיקה), שמניבה השפעות פסיכיאטריות חיוביות בפסיכופתולוגיה המטפלים בחיידקים כתרופה, רואים בה תרופה [מקור].

החיידקים המנוצלים לרוב כפרוביוטיקה הם משפחות Bifidobacterium ו-Lactobacillus גראם חיוביות

[מקור1, מקור2]. ל- Bifidobacteria ו-Lactobacilli אין שרשראות ליפופוליסכרידים פרו-דלקתיות, ולכן התפשטותם במעיים אינה מעוררת תגובות אימונולוגיות מלאות. נוכחותם של חיידקים כאלה מעוררת את מערכת החיסון ומלמדת אותה להבחין בין ישויות פרו ואנטי דלקתיות ובהמשך מערכת החיסון מפתחת תגובות אימונוגניות מתאימות על ידי זיהוי אלמנטים פרו דלקתיים כאנטיגנים [מקור]. עם זאת, יש לציין שחיידקים גראם חיוביים אינם תמיד מועילים, וחלקם, כמו משפחת קלוסטרידיה, עשויים להיות פתוגניים [מקור]. ככלל מתן חיידקים כתרופה טרם הוכיח עצמו. ולכן יש לעמוד על המשמר כי הצורך בזהירות ובשימוש רגיש כשמדובר בפרוביוטיקה רק הולך וגדל. חובה לזהירות מיוחדת בבחירה ובניטור של פרוביוטיקה עבור מטופלים ומומלץ להפעיל ידע, שיקול דעת מלא של יחס הסיכון-תועלת לפני הנטילה או הגשת מרשמי הפרוביוטיקה. עד כה מטופלים רבים סבלו מתסמינים קשים כמו אלו גם אלו דם, זיהומים ובקטרימיה.

Bifidobacterium longum BB536 הוא חיידק ע"פ כמה מחקרי פרוביוטיקה רב-תכליתית, נטילתו לכאורה יעילה בהקלה על מחלות מערכת העיכול, תופעות אימונולוגיות וזיהומיות. מקורו של BB536 ממעי של תינוק יונק בריא. בשנת 1969 BB536 שולב במוצרים שונים כגון משקה על בסיס חלב, יוגורט, פורמולות לתינוקות ותוספי תזונה כאשר החוקרים ראו בו רכיב מזון פונקציונלי. החיידק הזה משווק מאז בלמעלה מ-30 מדינות ובמשך יותר מ-40 שנה.  בשנת 1996, מוצרי יוגורט המכילים BB536 זכו בסטטוס מזון לשימושים בריאותיים מיוחדים (FOSHU) על ידי משרד הבריאות היפני, שראה בהם מזונות הנושאים מספיק ראיות מדעיות, לטענות בריאותיות המוכיחות יתרונות בהגדלת השפע הביפידובקטריאלי במעיים וכן בשיפור והתניה.  סביבת מעיים [מקור].

המיקרוביוטה של ​​המעי משפיעה על תפקודי מעיים, כמו חילוף חומרים על שלמות המעי ויכולה לדכא פתוגנים אצל אנשים בריאים באמצעות אינדוקציה של כמה מולקולות אימונומודולטוריות עם השפעות אנטגוניסטיות נגד פתוגנים על ידי חומצה לקטית המיוצרת על ידי חיידק זה ה- Bifidobacterium וכן על ידי Lactobacillus genera [מקור1, מקור2, מקור3]. נושא זה מושך את הממסד ואת אנשי הפסיכוביוטיקה להשתמש בו כתרופה.

BB536 הוא מוט גראם חיובי, אנאירובי, קטלאז שלילי עם מורפולוגיה לא סדירה.  

BB536 קל לשיווק והתעשייה מנצלת זאת בלי להסס.

שוק המוצרים הפרוביוטיים כיום ענקי והוא הולך וגדל בהתמדה וצפוי להגיע עוד השנה (2022) להיקף של יותר מ-57 מיליארד דולר ברחבי העולם. מקובל לחשוב שיש לצרוך מאה מיליון עד מיליארד חיידקים חיים להשגת פעילות פרוביוטית סבירה בגוף האנושי. בחישוב גס, נדרש לצרוך לשם כך כ100 גרם ליום של מוצרים פרוביוטיים. משימה בהחלט סבירה בהתחשב בכך שגביע יוגורט ממוצע מכיל כ-150 גרם.

לשוק כזה ה-BB536 נהדר. הוא נגיש למעי שלנו ויציב במוצרי צריכה שונים, כולל אבקת פורמולה, יוגורט וחלב מותסס;  החיידק הזה בעל יציבות מצוינת במהלך האחסון וניחן בכושר הישרדות גבוהה במזון פרוביוטי עד לשלב הצריכה שלו  [מקור1, מקור2, מקור3] סביר להניח, שלאן שנפנה את מבטנו ניתקל בהצעה, בעידוד ויותר מכך לקנות אותו. יחד עם זאת חשוב להדגיש כי תחום הפסיכוביוטיקה חדש יחסית, ולכן רוב המחקרים שהתפרסמו עד כה נערכו על בעלי חיים בעיקר על מכרסמים [מקור1, מקור2], וככל הידוע מבחינה נפשית לכל הפחות, ישנם לכאורה, כמה הבדלים בין נפש האדם וחולד. ואין הוכחה אמיתית שהוא תרופה הולמת לאדם. בכל זאת שבים ומפרסמים כי במספר מקרים בכל זאת, נמצא שההשפעות של BB536 שניתן פומית (דרך הפה) בניסוי, עורר על מערכת העיכול השפעות טובות וכי ביכולתו לייצב, בדרכו, את המיקרוביוטה של המעיים הגסים ואף לשפר את סביבת חיידקי המעיים. נמצא כי, BB536 מווסת את חילוף החומרים הלומינלי, מייצב את המיקרוביוטה של ​​המעיים, ובסופו של דבר הוא מניע ויותר איזון הומאוסטטי מכוון עדין בתוך האינטראקציה: מארח-מיקרוביום וכן, כאמור הוא פועל נגד פתוגנים על ידי חומצה לקטית המיוצרת על-ידו.  [מקור1, מקור2, מקור3].

יש להדגיש כי אף שהשוק רווי במוצרים פרוביוטיים, העדויות המדעיות ליעילותם אינן חד-משמעיות. רוב המחקרים מסכימים שצריכתם משפיעה על הרכב אוכלוסיית חיידקי המעיים כל עוד היא נמשכת, אך לאחר סיומה הרכב החיידקים חוזר להיות זהה למה שהיה לפני ההתערבות ואם המצב היה גרוע. הוא חוזר להיות גרוע

[מקור].

קיימים מסלולים מרובים, ישירים ועקיפים, שדרכם המיקרוביוטה במערכת העיכול יכולה לווסת את הציר מערכת העיכול-מוח. אלה כוללים מסלולים אנדוקריניים (קורטיזול), חיסוניים (ציטוקינים) ועצביים (עצב הואגוס ומערכת העצבים האנטרית) [מקור]. גם המוח מגייס מנגנונים אלה על חיידקי המעי – כדי להשפיע על הרכב המיקרוביוטה במערכת העיכול, למשל בתנאים של לחץ.
מקור האיור בצילום מסך מהמאמר Beneficial effects of Bifidobacterium longum subsp. longum BB536 on human health: Modulation of gut microbiome as the principal action – כאן 

הזנת החיידקים זה עולם אחר לגמרי. מדובר במזון כתרופה.

פרחי צמח העולש. סיבי שורש העולש עשירים באינולין, פרוקטוליגוסכריד (FOS) סיב מסיס שנמצא בשפע גם בארטישוק ירושלמי, וכן בקמח קליפת רימונים, בכרישה, שום, בצל, ובאספרגוס גם בשורש האגבה. הוסיפו בצלים למנות הסלט שלכם כתרופה. צילום מסך מוויקיפדיה – כאן.

הזנת החיידקים נמצאה בכל המקרים, בפועל, במחקר, בטיפול, יעילה ביותר. כך למשל שימוש באינולין, פרוקטוליגוסכריד (FOS), סיב מסיס שנמצא בשפע בשורש עולש, ארטישוק ירושלמי, וכן בכרישה, שום, בצל, ובאספרגוס. סיב זה הוא סיב פרה-ביוטי מסיס, אשר עמיד בפני עיכול ולמעשה מגיע למעי הגס בשלמותו. חיידקים פרוביוטיים רבים טובים חיים במעי הגס – נושא עליו אפשר לקרוא עוד במאמרי – כאן. חיידקים אלה צורכים את האינולין ובתורם מייצרים חומצות שומן קצרות שרשרת המזינות את התאים שמצפים את המעי הגס. 

פרו-ביוטיקה – המושג פרו-ביוטיקה מגיע מיוונית, ופירושו המילולי הוא "בשביל החיים". המשמעות הינה יצורים חיים, החיידקים הידידותיים "הטובים" הנמצאים וחיים במעיים.

בתהליך הפירוק של סיבים תזונתיים טובים במיוחד: פסיליום, שיבולת שועל, נבטי ברוקולי ותפוח אדמה חי או אצה אדומה, חומה וכוסמת ירוקה, גם כרישה ובצל. כולם מכונים פרה ביוטיקה, מהם בקצה מערכת העיכול האנושית, בתחילת המעי הגס נוצרים חומרים מופלאים על ידי חיידקי המעי הגס שמיטיבים עם גופנו, בהם חומצות שומן קצרות שרשרת. אלו מזינות את תאי המעי שלנו ואפילו יכולות להשפיע על האופן שבו מערכת החיסון שלנו פועלת. כמו כן החיידקים שבמעי הגס עוזרים לנו בספיגת סידן, מגנזיום וברזל ואף יכולים לייצר ויטמינים כגון B9 (פולאט), ביוטין וויטמין Kבכוחם להשפיע על תפקוד המוח שלנו [מקור].

אדם בריא המבקש לשמור על בריאותו, ולהימנע מנטילת תרופות בזקנתו, מומלץ שיטול פרה-ביוטיקה שחיידקי המעיים שלנו מסוגלים להתסיס.

סיבי התזונה האלו זמינים לכולם. הם נמצאים בפירות וירקות כמו עגבנייה, ארטישוק, ארטישוק ירושלמי (נחשב לטוב במיוחד), כרוב ניצנים, כרובית, נבטי ברוקולי, בצל, שום, שורש עולש, גם בבננה, אספרגוס, כרישה, פירות יער,ובירקות ירוקים, וכן בקטניות, פשתן ודגנים כמו כוסמת ירוקה, שיבולת שועל, ושעורה. הם מרחיבים את אוכלוסיית חיידקי המעי הטובים, ומחסלי את אוכלוסיית חיידקי המעי הרעים דוגמת קלוסטרידיה (Clostridium), הידוע במעורבוו בשילשול.

על הקשר בין מערכת העיכול לתפקוד המוח אנו יודעים כבר קרוב ל-150 שנה, מאז עבודתם החלוצית של מדענים כמו איוון פבלוב. כולנו מכירים את תחושת הטשטוש וחוסר התפקוד שמתעוררת בנו כשמערכת העיכול לוקה בשלשול או בחילה. הוכח כי הפרדה אימהית, תנאי ריסון, צפיפות, מתח חום ולחץ אקוסטי משנים את הרכב המיקרוביוטה של ​​המעי בבעלי חיים [מקור].

ציר המעיים-מוח, הוא נתיב תקשורת שמחבר בין מערכת העיכול למערכת העצבים המרכזית ומככב בתהליכי מחלה שונים. הציר הזה בנוי ממערך מורכב של גורמי תקשורת דו-סיטרית כגון הורמונים, תאי עצב וגורמים במערכת החיסון, שחוסר איזון בהם או חוסר תפקוד שלהם עלולים לגרום למגוון מחלות.

אנו יודעים כיום ששינויים ביחסי הגומלין שבין המוח למעיים קשורים למחלות כמו דלקות מעיים כרוניות והפרעות אכילה. אנו מכירים גם בקשר הקיים בין הפרעות נפשיות כמו חרדה לתופעות כמו תסמונת המעי הרגיז והפרעת מעיים דלקתית.

במעיים האנושיים שוכנים כ-1013עד 1014 מיקרואורגניזמים – פי עשרה ממספר התאים האנושיים בגוף [מקור].

קבוצות המיקרוביאליות השוכנות בקיבה, במעי הדק והמעי הגס הן חיוניות לבריאות האדם.  רוב המיקרואורגניזמים הללו, שהם בעיקר אנאירובים, חיים במעי הגס [מקור]. 

למאמרי –

למרות שכמה גורמים אנדוגניים, כמו הפרשות מוצין, יכולים להשפיע על האיזון המיקרוביאלי, התזונה האנושית היא מקור האנרגיה העיקרי לצמיחתם. במיוחד, פחמימות בלתי ניתנות לעיכול הן שיכולות לשנות מאוד את ההרכב והתפקוד של המיקרוביוטה של ​​המעיים [מקור].  חיידקי מעיים מועילים מתסיסים את החומרים התזונתיים הבלתי ניתנים לעיכול הנקראים פרה-ביוטיקה ומשיגים את אנרגיית ההישרדות שלהם מההרס של קשרים בלתי ניתנים לעיכול של פרה-ביוטיקה [מקור1, מקור2].

כמות הגנים של כל היצורים החד-תאיים שחיים בגוף האדם – החיידקים גדולה פי 150 מכמות הגנים שבגנום האנושי. האוכלוסייה זו היא "המיקרוביום האנושי" שמכונה גם "האיבר הנסתר". חקר המיקרוביום הזה נמצא בחזית המחקר העכשווי.

מטבוליטים מיקרוביאליים:

חיידקי מעיים מפרישים חומרים שיכולים להפעיל או לעכב תאי עצב.

החומרים האלה נוצרים עקב פירוק של חומרי מזון שאנו אוכלים, מדובר בסיבים תזונתיים וסוכרים מורכבים אחרים כתפוח אדמה חי. חיידקי המעיים מפרקים את הסוכרים הללו לחומצות שומן קצרות-שרשרת כגון חומצה בוטירית או פרופיונית, שיש להן השפעה ישירה על תאי עצב. בנוסף, חיידקים כמו לקטובצילוס ואשריכיה, קולי, ששוכנים במעי דרך קבע, מייצרים מטבוליטים רבים נוספים כגון אצטילכולין, נוראפינפרין, סרוטונין ודופמין, שאצל בני האדם משמשים כמוליכים עצביים (נוירוטרנסמיטורים), כלומר חומרי תקשורת בין עצבים [מקור].

טריפטופאן: החומצה האמינית טריפטופאן היא בסיס לייצור מוליכים עצביים. חוסר איזון במערך הייצור של טריפטופאן אחראי למוליכות העצבים ולשלל מחלות של מערכת העצבים בהעדרו כולל במערכת העיכול.

חיידקים מסוימים שחיים במעיים יכולים להשפיע לטובה או לרעה על מערך הייצור של הטריפטופאן ולכן הם מעורבים באופן פעיל במחלות כאלה.

לחיידקי מעיים טובים יש תפקידים רבים וחשובים, הם מונעים זיהומים הנגרמים על ידי פתוגנים במעיים ומווסתים תגובה אימונולוגית תקינה. שינוי במיקרוביוטה של ​​המעי על מנת להשיג, לשחזר ולשמור על איזון חיובי במערכת האקולוגית, ועל פעילות המיקרואורגניזמים הנמצאים במערכת העיכול הוא תרופה והכרחית לשיפור מצבו הבריאותי של האדם.

הכנסת פרוביוטיקה, פרה-ביוטיקה או סינביוטיקה לתזונה אנושית חיובית למיקרוביוטה של ​​המעי. ניתן לצרוך אותם בצורה של ירקות ופירות חיים, חמוצים מותססים או מוצרי חלב.

[מקור]

תוצר פתולוגי נוסף אלו תולעי הבטן. התרופה היעילה לבעיה זאת מי זרעי קימל, שמופקים מצמח הכרוויה
מתכון למטה. מזרעי הקימל מפיקים שמן אתרי רפואי באמצעות זיקוק בקיטור. צבע השמן צהבהב והוא מהווה חלק מפרוטוקולי הטיפול במערכת העיכול. שמן הקימל מסייע גם לטיפול במערכת השרירים, הנשימה והעיכול. השמן מחטא, נוגד התכווצויות, מעורר ומחמם
מכיל חומר משתן יעיל. זרעי הקימל נוגי עוויתות לכל שרירי ,המעי והם מטפלים היטב בטפילי מעיים. סגולותיהם של זרעי קימל מוכרות גם בשל השפעתן החיובית על כאב כאב.
.
הערות: מינון גבוה, מצמח זה, יכול להיות רַעִיל. מומלץ להימנע משימוש בשמן הקימל בתקופת ההיריון וכן במצבים של עור רגיש, אלרגיה ואסטמה. כאשר משתמשים בזרעי הקימל כמי קימל לא נרשמה עד כה כל בעיה. ניתן גם לטגן קלות בשמן זית את זרעי הקימל ליצירת חטיף סיבי כתרופה.
מקור הצילום מצילום מסך מהמאמר "קימל
כרוויה תרבותית" – כאן

תה זרעי קימל – מתכון

ערבבו כפית זרעי קימל עם מים רותחים בכוס.

כסו את הכוס ותנו לה לעמוד למשך 10 דקות.

ודאו שמי זרעי הקימל התקררו מעט.

מומלץ לשתות 3 כוסות ביום על בטן ריקה.

בזרעי הקימל תרכובת פחמנית שקוטלות תולעי בטן, ושמנים וסיבים תזונתיים שמרגיעים את מערכת העיכול. כמו כן, המינרלים שבזרעי הקימל כמו ברזל וסידן משמשים כנוגדי חמצון שיכולים להילחם ברדיקלים חופשיים, ובכך הם מסייעים ומונעים נזקים לתאי האפיתל שבדופן המעי, ובכוחם בהמשך אפילו לחדש את ספיגת הברזל בקרב חולי אנמיה. צריכה יומית קבועה של מי זרעי קימל מונעת הפרעות כמו תסמונת המעי הרגיז ומניעת ספיגת הברזל, התרסקות ההמוגלובין ובעיות בכדוריות האדומות גם התכווצויות בבטן.

מערכת העצבים הפאראסימפטטית והסימפתטית מערכת העצבים מורכבת משני חלקים, מערכת העצבים הסימפתטית ומערכת העצבים הפאראסימפתטית. רוב האנשים מכירים את החלק הסימפטי. הוא שמופעל במקרה של סכנה מיידית, כך שניתן להגיב בעזרתו להתראה. זו תגובת ה"הילחם וברח" הנודעת. אדרנלין ונוראדרנלין משתחררים ממדולה של יותרת הכליה. האדרנלין מגייס את הגוף להילחם או לברוח. קצב הלב והנשימה עולים, האישונים מתרחבים, מתח בשרירים ואפילו מערכת העיכול מגיבה לכך. במצב תקין (הבריא), מערכת העצבים הפאראסימפטטית והסימפתטית מאוזנת. החלק הפאראסימפטטי למעשה עושה בדיוק את ההפך. הוא אחראי על "מנוחה והתאוששות". הדופק יורד, השרירים נרגעים, הנשימה נעשית רגועה והמזון מתעכל היטב. האיזון בין מערכת העצבים הפאראסימפתטית למערכת העצבים הסימפתטית בעל חשיבות רבה, האיזון עלול להיות מופר על ידי מתח, כאב, אירועים רגשיים, טראומה, רילוקיישן, עומס גבוה (אימונים מוגזמים), חוסר הכרה, עלבון וכו'. עצב הוואגוס מורכבת מהמוח, שנים עשר עצבים גולגולתיים, חוט השדרה, עצבי עמוד השדרה. חלק משנים עשר עצבי הגולגולת עוברים דרך הצוואר אל הצוואר. סעיף אחד שלו ממשיך דרכו, עצב זה נקרא עצב ה-Vagus (עצב גולגולתי 10), הנקרא לפעמים גם עצב התועה ויש שמרנים אותו הנודד. עצבי הוואגוס הם אחד העצבים החשובים והגדולים בגוף. עצב הוואגוס יורד דרך הצוואר, שם יש לו ענפים המעצבבים את הגרון, הוושט וקנה הנשימה. בהמשך, העצב הזה זורם אל בית החזה, שם הוא מסתעף לכיוון הלב והריאות. לאחר מכן הוא ממשיך ומסתעף הלאה לאיברים הפנימיים האחרים. הוא העצב שמעניק ומספק מנוחה ורגיעה והוא זה שמבטיח את פעולתם התקינה, והמאוזנת של כל האיברים החיוניים. עצב הוואגוס שולח אותות למוח ומדווח לו על תפקודי האיברים, אך גם להיפך הוא מעביר אותות ממהמוח לאיברים.
לעצב הוואגוס ישנה גם השפעה מוכחת על מצבה של הנפש על הרווחה הנפשית. וזאת משום שעצב הוואגוס מרגיע את הנשימה ואת פעימות הלב, הוא מפעיל את מערכת העצבים הפאראסימפתטית, מה שמבטיח רגיעה והתאוששות של הגוף. לעצב הוואגוס תפקיד חשוב בהפחתת הלחץ, כךנושא שעורר עניין רב ואינספור מחקרים וחיפוש אחר דרכים להפעיל את עצב הוואגוס בבני אדם. מסתבר שלמתן חיידקי לקטובצילוס השפעה מיטבית עליו כמובילה הרגעה נפשית.
מקור האיור בצילום מסך מהמאמר: DE NERVUS VAGUS – כאן

עצב הוואגוס מכונה גם העצב התועה

עצב הוואגוס מגיע מהמוח לאיברים פנימיים רבים בגוף ויש לו חשיבות עליונה בהעברת מידע למוח על מצב האיברים שהוא מעצבב ושיגור הוראות מהמוח אליהם. במחקרים שנעשו על עכברים התגלה שכאשר נתנו להם במזון חיידקי לקטובצילוס, חל שינוי בהתנהגותם במצבי חרדה, מתח ודחק באופן שהיה תלוי ישירות בעצב הוואגוס. נכון לעכשיו לא ידוע איך הלקטובצילוס במעי העכבר משפיע על עצב הוואגוס.

"וירוס הטיפשות"

במאמר שהתפרסם לאחרונה מצאו מדענים בקבוצה קטנה יחסית של 90 אנשים מתאם או קשר נסיבתי בין הידבקות בנגיף גרון מסוג כלורווירוס לבין ירידה קלה אך משמעותית בתפקוד. כותרות העיתונים דיווחו שהתגלה "וירוס טיפשות", אך אף מדען לא הגה את המושג הזה [מקור].

פרוביוטיקה מכניסה ישירות לגוף חיידקים מועילים כמו לקטובצילי וביפידובקטריה למעי.

רעיון זה מציף את התעשיה ואפשר לרכוש שפע של מוצרים פרוביוטיים לכאורה. הבעיה בגישה זאת שעל החיידקים לא להצטרף אל אחיהם, אלא לצמוח שם, להתרבות במרחב גידולם ולזכות באספקת מזון קבועה שהיא סיבים תזונתיים.

סיבים, מסיסים (פקטין והמיסלולוזה למשל באופנה יבשה, בפסיליום בשיבולת שועל, ובקטניות), ותוספת פיטוסטרולים (כף שמן תירס מכילה כ‭144-‬ מ"ג פיטוסטרול. שמן שומשום, שמן זית, שמן חרדל ושמן קנולה. גם זרעוני חמנייה, קשיו ותפוח אדמה חי), וסיבים בלתי מסיסים (פקטין, המיסילולוזה, קלסון ליגנין ותאית כמו למשל בקמח חיטה מלא, סובין).

עמילנים טבעיים (חיים, שלא עברו בישול, אפיה, טיגון או אידוי) מפקעות תפוחי אדמה (RPS) או זרעי תירס ומשורש עולש בעלי אמילוזה גבוהה (RMS) ומוגדרים כיום מזון כתרופה.

מי שתיה, שומנים, כשמן חרדל, מעט זיתים, וזרעי צ'יאה. במקרים מסוימים יש להשתמש גם או ובגרעיני דלעת טבעיים (לא קלויים), בשום חי, גזר, מלפפון (לא אם יש לך חומצת שתן גבוהה), גם בג'ינג'ר וקליפת פרי הרימון. ירקות שורש כתומים ומבושלים משמשים אף הם בטיפולי העשרת אוכלוסיית המעי: בטטה, דלורית, דלעת, וגזר שהוזכר לעיל. גויבה, תאנה יבשה, ובננה גם פרי צבר כולם מקוות מעולים חביבים תזונתיים. חליטות צמחים ותמציות טבעיות של צמחים כגון: לענה, אכינצאה, מרווה, קורנית, מור, רוזמרין, כורכום, נענע, זרעי שומר, קמומיל בכולם אסור להכניס מוצרי המתקה.

מאכלים מותססים כדוגמה למזון פונקציונלי פסיכוביוטי

מזון מותסס נחשב למזון פונקציונלי. תהליך התסיסה המיקרוביאלית הופך מצעי מזון למוצרים עשירים יותר מבחינה תזונתית ופונקציונלית, וכתוצאה מכך נוצרים מיקרואורגניזמים פונקציונליים (פרוביוטיקה), מצעים המשפרים את התפשטותם של חיידקים מועילים במעי (פרוביוטיקה) ורכיבים ביו-אקטיביים. מרכיבים פונקציונליים אלה הם בעלי פעילות ביולוגית במערכת העיכול, ויש להם את היכולת לשנות ולהשפיע על אוכלוסיית חיידקי המעי, להשפיע על טרנסלוקציה של אנדו-טוקסינים, והפעלה של מערכת החיסון לאחר מכן, ולקדם תזונה של המארח. יש לדעת כי חיידקי מעיים מייצרים את החומר – שמרגיע את תאי החיסון ובהמשך מרגיע את לחץ הדם ומאזן אותו – למשל מי שעורה. מי שעורה עשירים בסיבים תזונתיים טבעיים, אך אסורים בצום מגלוטן [מקור].

מזון מותסס

מאכלים ומשקאות שעברו גידול ותסיסה מיקרוביאלית הם מזון מותסס. תסיסה היא תהליך אנאירובי בו מיקרואורגניזמים כמו שמרים וחיידקים מפרקים את רכיבי המזון (למשל סוכרים כגון גלוקוז) למוצרים אחרים (למשל לחומצות אורגניות, גזים או אלכוהול). תהליך תסיסה זה נותן למזונות מותססים את הטעם, הארומה, המרקם והמראה הייחודי. ישנם אלפי סוגים שונים של מזונות מותססים, למשל חלב, יוגורט, בירה, סיידר, טמפה, מיסו, קימצ׳י, וכרוב כבוש כולם חלק ממעדני המטבחים השונים. רוב המזונות ניתנים לתסיסה כמו למשל ירקות, פירות, דגני בוקר, חלב, בשר, דגים, ביצים, קטניות, אגוזים וזרעים. בעוד שמזונות אלו מזינים גם בצורתם המקורית, באמצעות תסיסה, יש להם פוטנציאל לשאת יתרונות בריאותיים נוספים – במיוחד כאשר הם מכילים פרוביוטיקה ופרהביוטיקה [מקור1, מקור2, מקור3].

מחקרים פרה-קליניים מצביעים על היתרונות של מזון מותסס בהקלה על תפקוד המעי בעת מצבי פגיעה/חוסר איזון במודלים של בעלי חיים בהקשר למצבי דיכאון וחרדה. עם זאת, אצל בני האדם, הספרות המקצועית הקיימת כרגע לגבי השימוש במזון מותסס לטיפול או מניעה של דיכאון וחרדה היא דלילה, הטרוגנית, ובעלת מגבלות משמעותיות. יש צורך במחקרים נוספים באדם כדי להבין לעומק את הדרך הנכונה לשלב מזון מותסס בהקשר הטיפול של מצבים נפשיים [מקור].

סיבי תאית (צלולוזה) ורמות אינסולין

התאית בנויה כמעין מחרוזת ארוכה של מולקולות חד-סוכריות (גלוקוז). מדובר במאגר של כמויות גדולות מאוד של חומרים עתירי אנרגיה. צלולוזומיםהם חיידקים שחיים גם במעי של בעלי חיים שיודעים לנצל את האנרגיה הזו על ידי פרוק התאית למולקולות של דו-סוכר. ה"צלולוזום" או שורת
חיידקים מפרקי-תאית, הוא למעשה קומפלקס חלבוני שממוקם על דפנותיהם של חיידקים מסוג הצלולוזום, שחיים במערכות העיכול שלנו. עד לאחרונה הכיר המדע לא יותר משלושה סוגי חיידקים המצויידים בצלולוזומים, אך באחרונה גדל המספר הזה עד ליותר מתריסר מיקרו-אורגניזמים, ובהם אפילו פטרייה אחת. הצלולוזום מסוגל לפרק את התאית, שהיא המרכיב העיקרי של דופן הצמחים, ממנו בני-אדם ניזונים. התאית היא פולימר סוכרי שקשה לפרק אותו, וכל עוד היא לא פורקה, נשאר מצבור עתיר אנרגיה זה במצב לא זמין. מחקר חדש, על השפעתם של ירקות המכילים תאית, שנוספו לארוחת הבוקר, מעיד על כך שסיבי התאית משפיעים גם על רמות הגלוקוז וגם על האינסולין בזרם הדם. הוכח כי תאית מקדמת ירידה בגליקמיה ועלייה ברמת האינסולין 1 עד 1.5 שעות לאחר ארוחת הבוקר. על בסיס תוצאות ונתונים משלהם של מחברים אחרים, הגיעו למסקנה שתאית משפיעה היטב על רמת הגלוקוז בדם ויש להמליץ ​​על השימוש בה כמרכיב טיפול דיאטטי בחולים עם סוכרת מסוג II [מקור]. מקורות התאית במזון הם חסהכרוב ומלפפון גם קליפות הפירות, הירקות והדגנים המלאים, ירקות ירוקים, אורז מלא ,שיבולת שועל, קטניות, סובין החיטה ושעורה.

לאחרונה נחקר רבות הקשר שבין המיקרוביום של המעי לבין מחלות כרוניות כגון מחלות מעי דלקתיות (IBD), סוכרת מסוג 2, מחלות לב וכלי דם (CVD), סרטן המעי הגס, אי-ספיקת כליות, מחלות עצבים, וגם מחלות נפשיות. אחד התחומים החדשים אשר נחקרים בשנים האחרונות הוא הקשר שבין המיקרוביום של המעי לבין מחלות נפש ואיכות חיים במישור הנפשי. האם טיפול תזונתי בשילוב עם תוספי פרוביוטיקה ופרהביוטיקה ממוקדי מטרה, יכול להיות כיוון חדש ומועיל בטיפול במחלות פסיכיאטריות ובעיות נפשיות?

בנוסף להשפעה על מצב פיזיולוגי-בריאותי, למיקרוביום של המעי עשויה להיות השפעה משמעותית גם על מצב הרוח והנפש. מחקרים בשנים האחרונות בחנו את הקשר בין אוכלוסיית חיידקי המעי לבין תפקוד המוח. מדובר בתחום מחקר חדש בנישת מדעי המוח הנקרא ״פסיכוביוטיקה״ (Pshycobiotica). הוכח כי עלייה בכמות החיידקים הטובים במעי יכולה לרסן דלקת ורמת קורטיזול, מפחיתה תסמיני דיכאון וחרדה, מורידה תגובה לסטרס, משפרת את הזיכרון, ואף מפחיתה נוירוטיות וחרדה חברתית. המטרה העומדת מאחורי מחקרי ה״פסיכוביוטיקה״ היא הבנת הדרך בה התזונה ותוספי התזונה המשפיעים על אוכלוסיית חיידקי המעי והקשר הישיר שיש לכך על בריאות הנפש [מקור1, מקור2, מקור3].

The gut microbiota–brain axis in behaviour and brain disorders – צילום מסך מהמאמר-כאן

מנגנוני פעולה בתקשורת המעי-מוח

השפעת הפסיכוביוטיקה על התקשורת מעי-מוח מתקיימת במספר מסלולים מטבוליים. כרגע מדוברים על 4 מסלולים מטבולים עיקריים. ראיות קליניות על האינטראקציה בין המעי למוח הראו, כי חיידקי המעי משפיעים על מערכת העצבים המרכזית על ידי שינויים בשחרור הורמונים נוירו אנדוקריניים, ועל ידי השפעה על הפעילות של נוירוטרנסמיטורים.

חומצות שומן קצרות שרשרת (SCFA) והורמוני המעי 

פרוביוטיקה ופרהביוטיקה מגדילים את הייצור של חומצות שומן קצרות שרשרת (SCFA).

חומצות שומן קצרות שרשרת מתקשרות עם תאים אנטרו-אנדוקריניים ברירית המעי, ומזרזות את שחרור הורמוני המעי שמשפיעים על ויסות רעב ושובע, כגון כולציסטוקינין (CCK), פפטיד YY (PYY) ו- Glucagon-like peptide- 1 (GLP-1)

[מקור]. לפרהביוטיקה (מזון לחיידקים) עשויה להיות השפעות חזקות יותר בהקשר זה בהשוואה לפרוביוטיקה (מתן חיידקים חיים), כיוון שתוספת של פרהביוטיקה (מזון) מעודדת יותר את יצור ה-SCFA על ידי חיידקי המעי הגס על בסיס של רב-סוכרים וסיבים תזונתיים המגיעים מהתזונה. SCFA והורמוני המעי נכנסים למחזור הדם ויכולים לעבור למערכת העצבים המרכזית (CNS) [מקור1, מקור2]. סיבים פרהביוטים מייצרים SCFA מסוג: אצטט, בוטיראט, לקטאט ופרופיונאט. הם נכנסים למערכת הדם דרך המעי הגס, כאשר החלק הגדול יותר מופנה לכבד ולשריר. למרות שלא ברור באיזו מידה החלק הקטן של SCFA הנכנס למערכת העצבים המרכזית -CNS, מווסת את התקשורת העצבית, ישנן עדויות לתכונות הפסיכו-תרפויטיות שלהם בריכוזים תרופתיים (בעיקר מחקרים בחולדות בשלב זה) [מקור].

נוירוטרנסמיטורים

פסיכוביוטיקה משפרת את ייצור הנוירוטרנסמיטורים במעי, כולל דופמין (DA), סרוטונין (5-HT), נוראדרנלין (NA) וחומצה GABA, אשר ככל הנראה מווסתים העברה עצבית בסינפסות הקרובות של מערכת העצבים האנטרית (The proximal synapses of the enteric nervous system).

השפעה על הפרשה הורמונאלית זו יכולה להיות בעלת השפעה מובהקת על מצבי רוח ומצב נפשי. אחד הנוירוטרנסמיטורים הנחקר ביותר בהקשר זה הוא ה-  γ-aminobutyric acid-GABA. נמצא במחקרים, כי תפקוד לקוי של סיגנל הקולטן של GABA היה מעורב במצבי חרדה ודיכאון. מחקרים הראו כי החיידקים הטובים מסוג לקטובצילוס וביפידובקטריום (Lactobacillus and Bifidobacterium) ממירים את חומצת האמינו גלוטמאט ל- GABA [מקור1, מקור2, מקור3]

סטרס, תפקוד המחסום מעי/מוח וציטוקינים

תפקוד לקוי של המחסום שבדופן המעי, פציעה, דלקת, נקבוב, מחמירים את המצב, בשל חשיפה לגלוקו-קורטיקואידים, הנגרמת במצבי סטרס. מצב זה עלול לאפשר נדידה של חיידקים עם רכיבים פרו-דלקתיים לגוף דרך נוזל הדם. הגדלת מצבי דלקת באופן ישיר מתפתחים עקב זאת, וגם עלול לגרום לעלייה בכמות הציטוקינים הפרו-דלקתיים באמצעות התגובה החיסונית. הציטוקינים האלו עלולים לפוגע בשלמות מחסום הדם-מוח (BBB), ובהמשך

לאפשר חדירה לתוך המוח של אלמנטים שעלולים להיות פתוגניים או דלקתיים.

בנוסף לכך ציטוקינים פרו-דלקתיים עלולים גם לפגוע בשלמות מחסום המעיים. פסיכוביוטיקה עשויה להחזיר לתפקוד תקין את מחסום המעי, להקטין את ריכוזי הגלוקו-קורטיקואידים והציטוקינים הפרו-דלקתיים במחזור הדם. הפסיכוביוטיקה יכולה גם להגביר את ריכוזי הציטוקינים האנטי-דלקתיים, המשפרים את שלמות מחסום הדם-מוח, מחסום המעי ומפחיתה את הדלקתיות הכללית בגוף – טלו סיבים תזונתיים. למדו להתסיס שיבולת שועל. קראו את מאמרי על יתרונותיו של תפוח האדמה החי.

למאמרי – סיבים תזונתיים

נשארו לך שאלות 

אשמח להשיב על כל שאלה 

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן  

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –


    שמי Name:


    טלפון phone:


    דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


    איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


    אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:



    למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

    מאמרים אחרונים

    נשלח ב כללי, מזון מחלים

    אוכלוסיית המעי הגס חיידקים טובים, דיסביוזיס ו "שומר הגנום" גן p53

    חיידקים ייחודים מתגוררים במערכת העיכול שלנו. רבים מהם חיים במעי הגס, בעיקר במעי הגס העולה, כנראה באיור למעלה (מקור האיור בצילום מסך מהמאמר: "אנטוניה של המעי הגס" – כאן).

    החיידקים של המעי הגס רבים מאלו שחיים במעי הדק [מקור], רק בקצה המרוחק של המעי הדק [לקראת חיבורו עם המעי הגס באזור השסתום האילאו-צקאלי (ICV)] מגיעה צפיפות החיידקים לרמות דומות לאלו שנמצאות בכללו של המעי הגס (איור 1א כאן). יותר מכך המעי הגס מכיל את צפיפות הבוחן הגבוהה ביותר שנרשמה (microbial density) על ידי החוקרים מכל בית גידול על פני כדור הארץ [מקור]. אוכלוסיה זאת מייצגת בין 300 ל 1000 מינים שונים של חיידקים. [מקור] אלו נמנים על ארבע או חמש מערכות. כמו כן החיידקים האלו מהווים חלק גדול, עד 60% מהמסה היבשה של הצואה [מקור]. מעל 99% מהחיידקים במעיים הם אנארוביים (anaerobe), אבל גם חיידקים אירוביים מתקיימים במעי הגס, והם יכולים להגיע לצפיפות גבוהה. [מקור1, מקור2].

    המעי העיוור (cecum) והמעי הגס הם בית הגידול הגדול ומי שהוא בעל קהילת החיידקים הצפופה והמגוונות ביותר מכל שאר בתי הגידול של החיידקים בגוף האדם. כאשר מופיע במאמרים "מעי גס" הכוונה לכללו כולל המעי העיוור ופי הטבעת (rectum).
    רוב גידול החיידקים במעי הגס מתרחש במעי הגס הפרוקסימלי (the proximal colon), הוא מכונה גם המעי הגס העולה (איור עליון) והחלק הקרוב ביותר למעי הדק, – הוא אזור הגדילה והמקום המרכזי שבו מתרחשת העלייה החזקה ביותר בשפע החיידקים, ומתאפשרת חשיפתם הגדולה ביותר לסיבי התזונה. החיידקים האלו אחראים לפירוק של פוליסכרידים 'עמידים' אלו שאינם מתפרקים בדרך או עוברים חילוף חומרים במהלך מעברם דרך המעי הדק. למשל הליגנין שהוא סיב תזונתי רב סוכרי עמילני (נוגד חמצון רב עוצמה) שמקורו בצומח ומצוי על דפנות של תאי דגנים, פירות ואגוזים גם בקליפות של זרעים. גם סיבים תזונתיים לא-עמילנים אינם מפורקים על ידי אנזימי העיכול בדרכם אל המעי הגס, אך הם מתפרקים מעט בו (במעי הגס העולה) על ידי חיידקי המעי הגס (מלבד הליגנין שנמצא לאחרונה שגם הוא מפורק כולל התאית שמפורקת במידה מזערית ביותר [מקור]. סיבי הליגנין חשובים. הם שומרים על תפקוד תקין של מערכת העיכול, מזרזים את התרוקנות הקיבה, ומגינים על הגוף).
    מערכת עיכול זאת נחקרת ביסודיות כיום, מכונה מערכת של ניצול העמילן (Sus). היא שמאפשת את המערכת האקולוגית של חיידקי המעי הגס שזקוקה לתסיסה של פוליסכרידים מורכבים, הם גם מקורות הפחמן העיקריים המגיעים למעי הגס [מקר1, מקור2]. הערה: התסיסה היא תהליך המתרחש בהיעדר חמצן ומטרתו הפקת אנרגיה לשימוש הגוף או האבר [מקור]. חיידקי המעי מסייעים לחיים בריאים. הם משחררים ומייצרים פחמימות פשוטות, חומצות אמינו, וויטמינים ואנטיאוקסידנטים חזקים מאוד גם חומרי בסיס ליצירת אנרגיה כמו חומצות שומן קצרות-שרשרת כגון חומצה בוטירית או פרופיונית. חיידקים כמו לקטובצילוס ואשריכיה קולי, ששוכנים במעי הגס דרך קבע, ומייצרים מטבוליטים נוספים כגון אצטילכולין, נוראפינפרין, סרוטונין ודופמין, שמשמשים כמוליכים עצביים (נוירוטרנסמיטורים), כלומר חומרי תקשורת בין עצבים ויש להם בשל כך השפעות על תפקוד המוח [מקור].
    מקור האיור בויקיפדיההמעי העיוור.

    סיבי הצמח מתעכלים לאט על ידי המיקרוביוטה [מקור].

    תכולת סיבים גבוהה יותר מביאה ליותר חומרים מזינים במעי.

    [מקור]. בשעה שרוב היונקים אוכלי העשב, בעלי מעי עיוור (צ'קום) גדול שנמצא בין המעי הדק והגס. המעי העיוור נחשב לאזור הראשון או לתחילתו של המעי הגס [מקור], בו הסיבים מתעכלים. מלאכת העיכול נעזרת בגנים שמסייעים לחיידקים [מקור]. בנוסף לכך אנזימים מסייעים לתהליך, ומשום שהאנזימים האלו מעוגנים בשומנים המופרשים או מוצגים על פני תא החיידק גם על שומנים אלו להיכלל בחומרים הנדרשים למלאכת העיכול. (איור 3A כאן ולמטה).  

    מקור האיור בצילום מסך מהמאמר: "Gut biogeography of the bacterial microbiota" [מקור].

    הרכב קהילת החיידקים במעי הוא תוצאה ישירה של גידול וטיפוח חיידקים. משימה שיש לתת עליה את הדעת במיוחד בבואנו לשפר מצב או לטפח החלמה. כמחצית מהביומסה החיידקית במעי הגס אובדת יום יום דרך הצואה, [מקור] ורק מעט מאוד ביומסה חיידקית מתחדשת בזרימה מהאילאום.

    על המחלים ועל המבקש לאזן את בריואתו לטפח את המיקרוביוטה.

    היא צריכה לגדול כל הזמן כדי לשמור על צפיפותה הגבוהה במערכת העיכול כולה ובמעי הגס בפרט [מקור].

    למאמרי – רוצה להחלים מפגיעה במערכת העיכול ללא תרופות?

    למאמרי – סיבו Sibo צמיחת יתר של חיידקי המעי הדק

    תחמוצת החנקן (NO) כיווץ תאי האנדותל, מחלות כרוניות קשות – ודרכי ריפוי חדשות

    טיפולים מבוססי רירית לזיהומים נגיפיים וחיידקיים

    ציר המעיים-מוח פסיכוביוטיקה psychobiotics

    המחקר חושף כי תזונה יכולה לשנות באופן דרמטי ואפילו מהיר את הרכב קהילת החיידקים במעי כפי שמשתקף במחקרי הצואה ובמחקרים מתקדמים בהרבה. חשוב לציין, הסביבה התזונתית של לומן המעי (החלל שבצינור) עשויה להיות במצב דינמי נוכח שונות אפשרית של מקורות ההזנה בין ארוחה לארוחה, מצב לגימת המים, מצבים אלו קיימים במיוחד ביונקים אוכלי כל כאדם. כשבונים תפריט החלמה שמבקש לאזן את אוכלוסיית חיידקי המעי ובמיוחד את חיידקי המעי הגס יש לקחת זאת בחשבון. זכרו שאנשים מבוגרים שוכחים לשתות מים. יש להקפיד על לגימה של 18 כוסות מי ברז לגברים ביום ו-15 לנשים. יחד עם זאת, ותלוי איכות וסוג החיידק שמבקשים לטפח ולגדל במעי, יש לזכור שלאיכות הסביבה הכימית חומציות/בסיסיות יש כאן תפקיד משמעותי. צום יכול להיות מאוד יעיל לעיצוב מאגר החיידקים שאנו מבקשים לייצר במערכת זו. בהקשר זה יש להוסיף כי צריכת ריר גליקנים כמקור לפחמן ואנרגיה מאפשרת לחיידקים -A. muciniphila ודומיהם להתיישב במעיים ללא תלות בתזונת האדם, נושא זה הוא העומד מאחורי הרעיון שהמרפא האגדי שלטון שהחל לטפל בעזרתו בחולים. צום, ומה שמספק יתרון לחיידקים בתנאים של חוסר תזונה [מקור]. 

    למאמרי – חזרה לבסיס – עקרונות צירופי המזון

    למאמרי – הגיל השלישי, תאוותיה של הזיקנה – ואיך להתבגר יפה, טוב ובריא – כאן

    למאמרי – חומצה אלפא לינולנית משפרת את תוחלת החיים – צריכה גבוהה של חומצות שומן מצמחים נחשפה כגורם שמאריך את החיים – כאן.

    עדויות מצטברות הראו גם קשר בין שינויים לרעה (דיסביוזיס) בהרכב המיקרוביוטה של ​​המעי לבין תסמינים של מערכת העיכול והנוירו-התנהגות בילדים עם הפרעות בספקטרום האוטיסטי (ASDs), בשל התקשורת הדו-כיוונית בין המעי למוח (נושא  שנקרא "ציר מעי-מוח" “gut-brain axis”).  יחד עם זאת טרם נחשפו החיידקים המרכיבים בפתלוגיה זאת [מקור]. 

    הערה: דיסביוזיס הוא מצבו בו  ישנה ירידה בזנים ובכמות של החיידקים הפרוביוטיים המוגדרים כ"ידידותיים", ואת מקומם תופסים חיידקים פתוגניים (מחוללי מחלות). על פי מאמר מ־2017 שפורסם בכתב העת The Microbiota in Gastrointestinal Pathophysiology, "דיסביוזיס היא כל הפרעה בתכולה הרגילה של המיקרוביום, העלולה לשבש את הקשר הסימביוטי בין המארח לחיידקים הקשורים אליו, הפרעה שעלולה לגרום למחלות, כמו מחלות מעי דלקתיות והפרעות אחרות במערכת העיכול, כולל גסטריטיס, מחלות כיב פפטי, תסמונת המעי הרגיז, ואפילו לסרטן הקיבה והמעי הגס". ככל שיותר קהילות ידידותיות נפגעות, חוסר האיזון נעשה בולט יותר, יש יותר דיסביוזיס, מתרחשת צמיחת יתר של הקהילות הפתוגניות. וכאשר המצב הזה הופך לכרוני, הוא עלול בסופו של דבר לצמצם משמעותית את האופי המועיל גם של החיידקים הידידותיים שעוד נותרו במעי לדברי מנהל היחידה למחלות מעי דלקתיות במכון הגסטרו בבית החולים איכילוב [מקור].

    מגוון המחלות שנחקרות בשנים האחרונות בהקשר לדיסביוזיס נדמה כמעט כאינסופי. במאמר סקירה שפורסם באפריל 2019 בכתב העת Journal of Cellular and Molecular Medicine בחנו חוקרים את המנגנונים שבהם דיסביוזיס במעי תורם להתפתחות מחלות לב וכלי דם. אחד המנגנונים המרכזיים שעליו הצביעו היה האצת ההתפתחות של טרשת עורקים, המתרחשת בין היתר על ידי פגיעה במטבוליזם של החיידקים הידידותיים שמייצרים חומרים כמו חומצות מרה ובוטירט (חומצת שומן) שיוזכרו להלן זיכרו שלמיץ המרה יש תפקיד חשוב בהגנה על העורקים [מקור].

    כשכמות החיידקים הידידותיים פוחתת, נפגע ויסות ייצורן של חומצות המרה, והתוצאה היא הצטברות של יותר כולסטרול והגנה מופחתת על העורקים, מה שמוביל להאצת ההתפתחות של הרובד הטרשתי.

    שיבולת שועל – צילם ירון מרגולין

    מנגנון זה נחבל עקב מחסור בשיבולת שועל כמנת תרופה הסיבה לכך בסיבי שיבולת השועל שמשמשים מזון ותמיכה החיידקים שמייצגים אותה [מקור].

    למאמרי להתסיס שיבולת שועל – מתכון וכל הסודות.

    המעי העיוור והגס בבני אדם קטן יחסית. הוא המרחב בו מתרחשת עיקר העלילה שלנו. זהו צינור דמוי כיס עם תוספתן, סיומת דמוית צינורית דקה (כמתואר באיור למטה). 

    מקור האיור בצילום מסך מהמאמר: "Gut biogeography of the bacterial microbiota" [מקור].

     מיקרואורגניזמים (שחיים בעיקר במעי הגס גם במעי העיוור) אחראים לפירוק של פוליסכרידים (רב סוכרים: עמילן, תאית, המיצלולוז, פקטינים גם פרוקטאנים) 'עמידים' שאינם עוברים חילוף חומרים במעברם דרך המעי הדק.

    כל הדופן של המעי הגס מתקפלת מעל עצמה, ויוצרת חללים או תאים (אזורים בין קפלים) ואלו נבדלים מהתא הלומנלי (שנושק לחלל הפנימי) המרכזי [מקור]. נושא זה מתואר באיור למעלה B. 

    האזורים הבין-קפליים האלו הקריפטות (crypt) עשויים להכיל כמויות גדולות של ריר. האתר הזה הוא מקור תזונה חשוב לחיידקים טובים שחיים במעי הגס. מקור האיור בצילום מסך מהמאמר: "Gut biogeography of the bacterial microbiota" [מקור].

    תאי האפיתל ברירית של מעי אדם בריא אינם באים במגע ישיר עם התוכן הלומינלי או המיקרוביוטה שחיה במעי. הם מופרדים על ידי שכבת ריר עבה. היא מופרשת ומייצגת גם מחסום פיזי וגם מחסום כימי לחיידקים. בנוסף לכך היא שומרת על לחות פני הרירית וגם משמנת את התוכן הלומינלי. חיידקי מעיים יכולים להיות רעים. פעילותם האוינת בולטת כשמופר איזון בינם ובין חיידקי המעי הטובים. בהתרבותם (מחסור בסיבים, יתר פחמימות וחלבונים מהחי) החיידקים הרעים משבשים את שלמותה של דופן המעיים (TJ) וגורמים למצב שמוכר בשם מעי דולף. מצב בו מתקיים מעבר קבוע של רעלנים מיקרוביאליים, ליפופוליסכריד (LPS), מיני חמצן רדיקליים (ROS), אתנול [Et(OH)] לדם המערכתי. מקור האיור בצילום מסך מהמאמר: Oxidative Stress and Gut Microbiota –כאן.

    ניתן לסווג את החיידקים הקומנסליים המאכלסים את המעי האנושי לארבע משפחות: Firmicutes, Bacteroidetes, Actinobacteria ו Proteobacteria.

    הרכב מיקרוביאלי של המעי הגס

     קיימות יותר מ – 50 מערכות (phyla) של חיידקים על כדור הארץ, בגוף האדם ניתן למצוא רק מארבע או חמש מערכות חיידקיות הן –Actinobacteria, Firmicutes, Proteobacteria,  ו- Bacteroidetes .[מקור] גם Enterobacteriaceae.

    ה-Actinomycetota היא קבוצה של חיידקי גראם חיוביים Gram-positive bacteria. הסוגים Actinomycetota Bifidobacterium שכיחים באדמה, במים ובמיקרוביום של תינוקות ונוכחים באדם בוגר במעי הגס [מקור].

    קבוצת החיידקים העיקרית שבמעי הגס שלנו מכונה פירמיקאטס Firmicutes

    Firmicutes ובקטרואידטים  – Bacteroidetes זו מייצגת יותר מ-90% מהסה"כ החיידקים [מקור]. ה- Firmicutes, היא קבוצה כוללת למעלה מ-250 סוגים, חלקם מוכרים לציבור הרחב בשמם: לקטובצילוססטרפטוקוקוסמיקופלזמה וקלוסטרידיום. חיידקים אלה הם שמסוגלים לייצר כמה חומצות שומן קצרות שרשרת (SCFAs) [מקור]. אבל, בתנאי שהם נמצאים ביחס נכון לחיידקי הבקטרואידטיםכמו בוטיראט, אצטט, ופרופיונאט והם מוגדרים חיידקים טובים מאוד. כאשר היחס נוטה לטובתם של הפירמיקטטים הם הופכים לגורמי השמנה ועליה במשקל. כך היו לחיידקים הנודעים כיום כקבוצת החיידקים השולטת על המעי הגס בקרבם של בעלי עודף משקל. משפחת ה‭Firmicutes– ‬ שולטת ומעלה את המשקל. חיידקי ה-‭Firmicutes‬ מנצלים טוב יותר את המזון שמגיע למעיים הגדולים (גסים) ולכן סופגים כ-%‭12‬ קלוריות יותר בהשוואה לרזים, שחיידקי ה‭Bacteroidetes– ‬ השולטים במעי שלהם [מקור]. קבוצת – Bacteroidetes כוללים כ-20 סוגים שונים. הנפוץ שבהם הוא Bacteroides, המסוגלים לייצר מימן [מקור].

    בקטרוידס פראג'יליס Bacteroides fragilis [מקור] נמנה על קבוצת חיידקים זו. הוא מכונה גם החיידק הידידותי. החיידק הזה בקטרוידס פראג'יליס הוא חיידק אנאירובי שחי במעי הגס, וחיוני לתפקוד בריא של מערכת העיכול, כגון שמירה על חסינות הרירית ותזונת המארח [מקור]. הוא נחקר לאחרונה רבות (ד"ר גבע-זטורסקי) ונמצא שהוא גם מתקשר עם מערכת החיסון [מקור]. החיידק הזה אוהב גלוקוז, סוכרוז ופרוקטוז ומתסיס אותם. מתהליך זה נוצרות גם חומצת שומן כתוצר לוואי (של תסיסת פחמימות) שמשמשות ליצירת אנרגיה. החיידק הזה שחי על פחמימות דווקא, עמיד בפני אנטיביוטיקה [מקור], ומכיל מולקולה שהפעלתה בחולי קוליטיס (דלקת מעי חמורה המאופיינת בחום גבוה, שלשול דמי, כאבי בטן עזים, נפיחות בבטן, במעבדה) הובילה להקלה בסימפטומים של ואף להחלמתן [מקור].מיותר לציין שאנטיביוטיקה כאן מיותרת, אלא אם כן הרופא שלך יודע אחרת. מומלץ לברר אם יש תוקף מדעי להמלצותיו.

    חלק מהמצבים כמו השמנת יתר, סוכרת, מחלת קרוהן, אוטיזם ודיכאון נקשרו לרמת ההפרש של Bacteroides ו- Firmicutes, ולכן קשורים להרכב מיקרוביוטה ספציפי [מקור].

    רוב הבקטריואידים (Bacteroides) ניזונים מחלבון ושומן מהחי. הבקטרואידטים יודעים להפעיל את מערכת החיסון נוכח רעלנים במעי כך שתשלוט בפתוגנים ההרסניים. כל עוד ה בקטרואידטים חיים במעי הגס הם חיידקים ידידותיים ומוגדרים חיידקים טובים.

    כאשר המעי דולף ומי מחברי קבוצת הבקטריואידים מתחמק ממנו אל זרם הדם. הוא הופך חיידק רע, מזיק שיכול לגרום לפתולוגיה משמעותית, כולל בקטרמיה והיווצרות אבצס במספר אתרי גוף.

    אחת הסיבות לעבור לצום חלבונים, חי, מהצומח נובעת מסיבה זו. צום חלבונים הוא כמעט תרופה יחידה, לצד תפריט החלמה מוקפד ומותאם אישית, שכולל פעמים רבות נטילת שמן חרדל (5 כפות ליום – עוד כל כך במאמרי – כאן) משום שהדברים הזעירים האלו עמידים לאנטיביוטיקה מסוגים שונים, כולל צפקקסיטין, קלינדמיצין, מטרונידזול, קרבפנמים ופלורוקינולונים (למשל, gatifloxacin, levofloxacin ומוקסיפלוקסצין) יש לעבור למזון כתרופה בדחיפות.

    פרווטלה (Prevotella) היא קבוצת חיידקי מעי גס נוספת. חברי הקבוצה הזו אוהבי מזון צמחי מוגדרים חיידקים טובים מאוד. אלו הם חיידקים ייחודים המסוגלים לפרק גליקן (רב-סוכר) צמחי [מקור], תאית וקסילאן (פוליסאכריד נפוץ בתאי צמחים הנחשב כ”אנטי-נוטריאנט” – מפריע לספיגת חומרים חיוניים) הם שדורשים סיבים תזונתיים.

    העמילן הוא רב סוכר, סיב תזונתי שלא עובר פירוק אנזימטי על ידי מערכת העיכול שלנו. העמילן מגיע ממזונות שונים. בעמילן קשרי אלפא בין יחידות הגלוקוז. האנזים אלפא עמילאז אשר יכול לפרק קשרים אלו למולקולות גלוקוז בודדות – בגוף האדם לא נמצא. לכן העמילן איננו משמש את הגוף כמקור לאנרגיה.
    המאפיין את הסיבים התזונתיים הם הקשרים בין יחידות החד סוכרים שבהם – מסוג בטא. מאחר ובגוף האדם לא קיים האנזים בטא עמילאז, הסיבים התזונתיים שאנו נוטלים כמזון לא מפורקים – כנראה זו הסיבה שמקנה לסיבים מזון על לחיידקים ויתרונות בריאותיים.
    חלק מהסיבים התזונתיים עוברים פירוק על ידי חיידקים המעי לחומצות שומן קצרות שרשרת – לחומצת השומן הפרופיונית, בוטירית ואצטית. לחומצות שומן אלו מיוחסות תכונות שונות בניהן הפחתת הסיכון לחלות בסרטן המעי הגס [מקור].

    חומצות השומן קצרות השרשרת הינן חומצות חזקות ובעלות השפעה על חומציות במעי. הן – גורמות לירידה ב – pH ומגבירות את חומציות המעי. הורדת ה – pH במעי מעודדת שגשוג חיידקים "טובים" כגון לקטובצילוס וביפידובקטריה, אשר עמידים ב – pH נמוך (חומצי). מרחב חומצי במעי הגס טוב, כי הוא מונע שגשוג חיידקים פתוגנים דוגמת קלוסטרידיום.  

    חיידקים ממשפחת האנטרובקטריאצה Enterobacteriaceae – או מערכת חיידקי הנזק

    הקבוצה האחרונה: מערכת חיידקי הנזק, פתולוגית. Actinomycetoma היא שם כולל לזיהום תת עורי כרוני וכן זיהום של רקמת החיבור הנגרם על ידי חיידקי האקטינומיציטים אירוביים. אתר הזיהום השולט הוא כף הרגל והרגל [מקור]. המאפיינים הקליניים של המחלה הזו הם התפרצות דלקתית במקום הפגוע (רגל) ונוכחות של אבצסים, גושים וסינוסים המנקזים אקסודאט סרופפורולנטי. מערכת החיידקים החמישית, אם כן, היא מערכת חיידקי הנזק ואליה משתייכים חיידקים פתוגניים רבים כמו סלמונלה, אי-קולי, קלבסיאלה, שיגלה) אלו אוהבי חלבון מהחי ופחמימות. אני משתמש במי שעורה כתרופה לאזן אותם.

    למתכון מי השעורה – כאן

    החיידק העיקרי שמתקיים במעי הגס הוא חיידק ה-E. coli. הוא ככלל חיידקי המעי חיים בסימביוזה עם הגוף. מצד אחד, החיידקים מעכלים ומפרקים סיבים בלתי מסיסים ויוצרים חומצות שומן קצרות שרשרת, כמו גם ויטמינים כגון ויטמין K ויטמינים ממשפחת B, ובמרבית היונקים (אך לא אדם) גם מייצרים ויטמין C [מקור], ומצד שני החיידקים תופסים מקום, ובנוכחותם זו הם מונעים מחיידקים פתוגניים ווירוסים אשר נכנסים להשתקע ברקמות [מקור]. המחקר כיום  מציע על תהליכי שינוי שאוכלוסיית המעיים עוברת במשך חיי אדם וכי תפריט התזונה עשוי להיות אחד מגורמי ההשפעה הגדולים ביותר על הרכב ה- microbiota [מקור].

    A dish of tsukudani made from kombu קומבו – אצה מקור הצילום ויקיפדיה

    תפריט התזונה מותאם אישית ויש לשוב ולבחון את השפעותיו. בחינה בעזרת "לחיצות ההחלמה" הוכיחה עצמה כיעילה ברוב המקרים. מזון כתרופה כמו למשל התפוח אדמה חי עליו פרסמתי כאן או סיבי האצה החומהפוקוקסנטין כאן או מי שעורה שהקישור אל הדרך להכין אותם למעלה, גם לסיבי שיבולת השועל הצלחה רבה כשהמינון מדויק.

    תפקיד הגוף להקנות תנאי סביבה טובים לגידולם של החיידקים, החל בחומרי מזון חיוניים וכלה בטמפרטורת גידול מתאימה ו-pH נכון. מזונות אלו הם התרופה. שימוש בהם כתרופה מעצים ומרחיב את אוכלוסיית חיידקי המעי הגס הטובים. מרחב המחייה של החיידקים הרעים מצטמצם. מלחמת העולמות מתפתחת במעי הגס מרגע זה בשל כך בתחילת ההחלמה.

    Craving‬ ההשתוקקות למזון מסויים ומלאכת ה- Firmicutes 

    תחושת החשק הבלתי נשלט (‭Craving‬) לאוכל מסוים, בדרך כלל הן הפחמימות ודברי מתיקה, אך יש שמדובר דווקא באלכוהול או נרגילה. לתאבת המזון הזו אחראים במידה רבה החיידקים ה"משמינים" ה Firmicutes. כאשר מגוון החיידקים במעיים הוא דל, קבוצת חיידקים מסוימת נוטה "להשתלט" על המעי הגס ולהפעיל מנגנונים שגורמים לנו לרצות לאכול מאכלים שתורמים לשגשוג שלה במעיים. מנגנון זה חזק, פועל על הנפש ומופעל על-ידי החיידקים הרעים. בהם חיידקים טובים שהפכו פניהם כאורלי לוי אבקסיס או בני גנץ וזאב אלקין. החיידקים השולטים שהפכו שטניים משבשים את פעולת הורמוני השובע וגורמים לזירוז ייצור חומרים שמתערבים בוויסות התיאבון והשובע. התוצאה היא מעגל סגור של אכילה בלתי נשלטת, תאווה לאלכוהול והשמנת יתר.

    בית הגידול המרכזי של החיידקים במעי הגס נמצא בחלקו המכונה Proximal או המעי הגס העולה הוא החלק ראשון של הכרכשת (המעי הגס) וממוקם בחלקה הימני של הבטן. מצוין באיור למעלה. מקור האיור בצילום מסך מהמאמר Screening for Colorectal Cancer: A Systematic Review for the U.S. Preventive Services Task Force – כאן

    קהילת החיידקים שונה ומשתנה לאורכם של המעי הדק, העיוור והמעי הגס [מקור]. היא חייה תוססת ומושפעת ממרכיבים כימיים ותזונתיים שונים, כמו גם מפעילות מתמדת של מערכת החיסון (של המארח). לדוגמה, המעי הדק הוא מרחב הרבה יותר חומצי, וכן קיימות בו רמות גבוהות יותר של חמצן לצד חומרים אנטי-מיקרוביאליים מהמעי הגס (כמתואר באיור למעלה). זאת ככל הנראה הסיבה לכך, שקהילת החיידקים של המעי הדק נשלטת על ידי אנאירובים פקולטטיביים שצומחים במהירות, סובלים את ההשפעות המשולבות הן של חומצות המרה והן של ערמות התרופות האנטי-מיקרוביאליות, למשל אנטיביוטיקה, או בהן נוגדי דלקת לא סטרואידיים (NSAIDs), תרופות נגד צרבת מקבוצת מעכבי משאבות פרוטונים, תרופות אנטי־פסיכוטיות ומטפורמין, גם תרופות אנטי סרטניות, תוך כדי תחרות מתמדת על תזונת הפחמימות הפשוטות והזמינות באזור זה של מערכת העיכול [מקור]. בנוסף תכולת המעי הגס שלנו מכילה מרה, ותאי אפיתל מפורקים, תוצרי התסיסה של החיידקים, מזון לא מעוכל או לא נספג, והמוצרים המטבוליים שלו גם רדיקלים חופשיים [מקור]. 

    בנוסף, זמן המעבר הקצר יותר במעי הדק בהשוואה למעי הגס (קצר בסדר גודל, למרות האורך המוגדל של המעי הדק) ונחשב כגורם להיצמדות חיידקים לרקמה או לרירית. זמן זה הוא עוד גורם חשוב להתנחלות מתמשכת של המעי הדק [מקור].

    רירית מערכת העיכול כוללת את האפיתליה של המעי ואת התמיכה החיסונית, כלי הדם ואת המבנה ב-lamina propria, אשר ביחד מתפקדים כמחסום דינמי בין התוכן הלומינלי לבין המדור המערכתי הבסיסי של המעי [מקור]. ההערכה של החוקרים כיום היא כי בקרב המיקרוביוטיה האנושית נמצאת אוכלוסיה גנטית רחבה [מקור]. אחד הגנים האלו הוא גן p53 או פוספופרוטאין p53, מדכא הגידולים. בבני אדם הגן מונע היווצרות סרטן [מקור].

    חלבון גידול P53, המכונה גם p53, הוא אנטיגן תאי גידול p53. שלושים וחמש שנות מחקר על ה – p53 (איור למעלה. מקור ויקיפדיה) הולידו יותר מ-68,000 מאמרים וסקירות, ועדיין ידוע רק מעט על מדכא הגידולים העיקרי הזה [מקור]. בשנים האחרונות, התברר שהאיזופורמים השונים של p53 ממלאים תפקיד חשוב בוויסות גורל התא בתגובה ללחצים שונים שמופיעים על תאים נורמליים או בריאים על ידי ויסות דיפרנציאלי של ביטוי גנים.  
    הערה: איזופורמים או "גרסת חלבון", הוא חבר במערך של חלבונים דומים מאוד שנוצרים בתהליכים טבעיים בגוף ומקורם בגן יחיד ,למשל p53 או משפחת גנים והם תוצאה של הבדלים גנטיים [מקור]. חלבון גידול P53, המכונה גם p53, הוא אנטיגן תאי גידול p53. מקור האיור ויקיפדיה.

    שלושים וחמש שנות מחקר על ה – p53 (איור למעלה. מקור ויקיפדיה) הולידו יותר מ-68,000 מאמרים וסקירות, ועדיין ידוע רק מעט על מדכא הגידולים העיקרי הזה [מקור]. בשנים האחרונות, התברר שהאיזופורמים השונים (ראו הערה להלן,.) של p53 ממלאים תפקיד חשוב בוויסות גורל התא בתגובה ללחצים שונים שמופיעים על תאים נורמליים או בריאים על ידי ויסות דיפרנציאלי של ביטוי גנים.  הערה: איזופורמים או "גרסת חלבון", הוא חבר במערך של חלבונים דומים מאוד שנוצרים בתהליכים טבעיים בגוף ומקורם בגן יחיד למשל p53 או משפחת גנים והם תוצאה של הבדלים גנטיים [מקור]. מקור האיור ויקיפדיה.

    בהיעדר מספיק חיידקים פרוביוטיים נושא שמכונה דיסביוזיס גם הנגיפים עלולים להתפרץ ולגרום למחלות ויראליות. בנוסף, להרכב החיידקים במעי שלנו יש גם השפעות אפיגנטיות. המשמעות היא שדיסביוזיס יכול לגרום להשפעה שלילית על הגנים ולגרום גם בדרך זו להתפרצות של מחלות.

    מדכא הגידול p53 זכה לכינוי "שומר הגנום", לאור תפקידו המכריע בשמירה על יציבות גנטית ומניעת היווצרות סרטן.  כדי לקבל תפקיד זה, לאחר הפעלתו לאחר פגיעה בתאים, p53 גורם למספר תגובות תאיות, כגון תיקון תאים והישרדות או מוות תאי מתוכנת.

    לגן p53 שבגוף האדם שני פנים – פן מועיל וטוב שהוזכר (שומר הגנום) ופן רע ומזיק [מקור]. השבתה של הגן הזה היא אירוע שמתרחש בגוף ומה שמוגדר כאירוע השכיח ביותר בסרטן בבני אדם. הצד השני של הגן נחשף על ידי חיידק מעי שלא מגיב לאנטיביוטיקה או לתרופות נוגדות סרטן או נוגדות דלקת בהן נוגדי דלקת לא סטרואידיים (NSAIDs), תרופות נגד צרבת מקבוצת מעכבי משאבות פרוטונים, תרופות אנטי־פסיכוטיות ומטפורמין, שקשורות גם לירידה במגוון החיידקים במעי ולעלייה בשכיחות של חיידקים פתוגניים במערכת העיכול. כלומר מדובר בחיידק שאיננו חיידק טוב ומאפשר שינוי בגן מוטציה בנוכחותו ובהמשך סרטן [מקור]. יודגש נחוצים חיידקים שחיים במעי הגס כדי לייצר את המהפך של מדכא הגידול p53 לגורם גידול סרטני. העדר חיידקים טובים, דיסביוזיס, מאפשר את נוכחותו ומיילד את הצד השלילי של הגן. חלבוני p53 מוטנטים (שעברו מוטציה) לא רק מאבדים את פעילותם מדכאת הגידול, אלא לעיתים קרובות מקבלים פונקציות אונקוגניות נוספות המעניקות לתאים הרעים דווקא יתרונות צמיחה והישרדות הסרטן עקב כך. [מקור]. כך, מוטציה סרטנית קלאסית מתפתחת ומתפקדת באין מפריע באיבר למשל, בסרטן השד, בלוקמיה, גם סרטן המעי הגס [מקור]

    כשהמעי הגס נטול מיקרוביום חיובי או חסר אותם חיידקים ידידותיים (כמו לאחר נטילת אנטיביוטיקה, תרופות אנטי סרטניות, שהורגות חיידקים טובים, תרופות נוגדות דלקת בהן נוגדי דלקת לא סטרואידיים (NSAIDs), תרופות נגד צרבת מקבוצת מעכבי משאבות פרוטונים …) מסתבר שמי שהופך אותה לאונקוגנית (מעודדת גידולים) זה המצב בו נעדר מזון סיבי. סיבי תזונה שמפעילים, ומזינים את המיקרוביום, וספציפית מחסור במטבוליט בשם – פוליפנול מסוג חומצה גאלית שנחשבה עד כה לתוסף בריאותי

    [מקור1, מקור2].

    בקרב חיידקי המעי הגס בולט חיידק ה-E. coli. הוא נחשב לחיידק העיקרי במעי הגס. הוא ככלל חיידקי המעי חי בסימביוזה עם הגוף. מצד אחד, החיידקים מעכלים ומפרקים סיבים בלתי מסיסים, או סיבים תסיסיים ויוצרים חומצות שומן קצרות שרשרת, כמו גם ויטמינים כגון ויטמין K ויטמינים ממשפחת B, ובמרבית היונקים (אך לא אדם) אף ויטמין C, ומצד שני

    החיידקים הטובים תופסים מקום, ובנוכחותם בו הם מונעים מחיידקים פתוגניים ווירוסים אשר נכנסים ורוצים להשתקע ברקמות לבצע את זממם.

    תפקיד הגוף להקנות תנאי סביבה טובים לגידולם של החיידקים, החל בחומרי מזון חיוניים וכלה בטמפרטורת גידול מתאימה וסביבת pH הולמת.

    המחקר כיום  מציע על תהליכי שינוי שאוכלוסיית המעיים עוברת במשך חיי אדם וכי תפריט התזונה עשוי להיות אחד מגורמי ההשפעה הגדולים ביותר על הרכב ה microbiota  [מקור].

    בצקות וחיידקי המעי הגס – דלקת כליות אינטרסטיציאלית (פרסמתי עליה מאמר כאן) היא הפרעת כליות שבה המרווחים בין צינוריות הכליה הופכים נפוחים (דלקתיים). מצב כזה יכול לגרום לכשל פעולת הכליות ואחד התסמינים שלו הן בצקות.

    אחד מגורמי הזיהום העיקרי גם במחלה זו הן תרופות. יש מקרים שהנזק מגיע לגוף האדם מחיידקים סלילוניים מהסוג Leptospira (שמקורם בעכברים וחולדות) ומכאן השם המקובל כיום לזיהום זה "לפטוספירוזיס", וגם מאחד מהחיידקים שדרים במעי הגס: Proteus, Klebsiella, E. Coli. חיידקי המעי הגס האלה חודרים דרך רירית המעי לדם, או מתרבים באזור סביב פתח השופכה ומשם הם ממשיכים וחודרים לשלפוחית, ממנה הם עולים במערכת השתן לכליה. החיידקים נעשים אלימים. בדרך כלל הנזק מהחיידקים האלו מתחיל בדרכי השתן המאפשרות להם להגיע לכליה וגרימת מחלה שמובילה למוות, כמו Pili או Fimbria – שהם שלוחות חלבוניות שמאפשרות עיגון לאפיתל של מערכת השתן. החיידקים האלו מפרישים רעלנים שממיסים את רקמת המשתית (סטְרוֹמַה, רקמת חיבור) ומאפשרים את חדירת החיידק [מקור]. לגוף הגנות מפני התופעה, אבל לא נוכח "טיפול" ממושך או בלתי הכרחי באנטיביוטיקה. נדרש ידע חדש כמו שיטת המזון כתרופה ו"לחיצות ההחלמה" שהניסיון מלמד שיעילותם רבה.

    נשארו לך שאלות 

    אשמח להשיב על כל שאלה 

    לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן  

    בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –


      שמי Name:


      טלפון phone:


      דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


      איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


      אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:



      למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

      מאמרים אחרונים

      נשלח ב כללי