מסלול ההתפתחות הנורמטיבי בחיי אדם ודמימותיו בטבלה. עמוד 18

Giovanni Battista Tiepolo Abraham and the Three Angels .אברהם ושלושת המלאכים מקור הציור בצילום מסך מויקיפדיה .
Giovanni Battista Tiepolo Abraham and the Three Angels – אברהם ושלושת המלאכים מקור הציור בצילום מסך מ צילום מסך מויקימדיה. .

התפתחות ה"אני" בגיל 80 ואילךתודעת הגבורות או המיתוס של קהלת


חזרה לעמוד 1
חזרה לעמוד 2
חזרה לעמוד 3
חזרה לעמוד 4
חזרה לעמוד 5
‏חזרה לעמוד 6
חזרה לעמוד 7
חזרה לעמוד 8
חזרה לעמוד 9
חזרה לעמוד – 10
חזרה לעמוד 11
חזרה לעמוד – 12.

חזרה לעמוד -13

חזרה לעמוד 14

חזרה לעמוד 15

חזרה לעמוד 16

חזרה לעמוד 17

חזרה לעמוד 18
Solomon Worshipping Idols 1647 by Jacques Stella, wikipdia

עלבון הגוף, התעצמות המרחב האידיאולוגי, החרדה הגדולה, המיתוס של קהלת, האחריות, התקווה ותודעת הגבורות.

השער לגבורות ה"אני" – כולל עושר פנימי גדול, מבט עם המימוש רב הערך בחייו ופרשת דרכים רבת עוצמה שמובילה להכרה חדשה.

בגיל 60 השתנתה מהותו של ה"אני". כשמדברים על מהות מדברים על התוכן ובמקרה ה"אני" על הרגשות ועל המחשבות. בשעה שהמינון של הרגשות בגילאים הצעירים גבוה, בגילאים המבוגרים הגובה הוא של המחשבות ומדד זה בגיל 86-95 גבוה עוד יותר. נראה שמרחב המהות מגיע לאיזון הרמוני בנושא זה בגיל 70 הגיע אל פסגת הקרירה השנייה ובגיל 80 הוא מתבונן ב"יש" שהושג: תפארת הרכוש, התעודות, הנכדים, הישגיו הכלכליים והרוחניים אבל התדלדלות כוחות הגוף והקשיים להירדם מחייבים אותו גם להתבונן פנימה שנאמר "הזקין אומר דברי הבלים." [(שה”ש רבה א, י)]. ה"אני הגופני" קורס ומעורר קשיים עצומים גם מעליב את החלק הרוחני ומשפיל את החלק הרגשי עד לידי ספקות הוא מגיע וישעיהו ליבוביץ מוסיף: קיומו הריהו חסר משמעות, וכל אותם דברים בהם חיטט והגה המחבר, שהם נעימים ויקרים לאדם או על כל פנים לבני אדם רבים, כגון עושר, נכסים וקנין, החיים עם 'האשה האהובה' (ט/ט), שייתכן אף שהיא "מר ממות" (ז/כו), לרבות הכרת החוכמה וחקירתה, מתגלים כולם כהבל, ריקים מכל ערך והם חסרי משמעות [מקור]. בחלק החושב הוא בן 80 ובחלק הצועד הוא בן שנה. תינוק בגוף של איש תבונה אדם חכם שמתנהל באבסורדיות בלתי אפשרית ומעלה ספקות (מי הוא אדם, או כפי שנאמר בקוהלת: "כי מה האדם" (ב/יו), "מה הוה לאדם" (ב/כב), "מה יתר לאדם" (ו/יא), "מה טוב לאדם" (ו/יב).) וכל הניגוד הדרמטי הזה מתרחש במרחב אחד. מכאובי הגוף מנהלים את סדר היום והתחושה הכללית של אסון ואובדן "בלתי צפוי" כשהמוח החושב בבהירות שב ומעלה הרהורי חרטה וספקות על רב זמן שהלך על חשבון מאבקי כוח ושמירה על בריאות נפשית ותזונה מיטיבה עם הגוף. מאז גיל 33 הוא ממתין לזקנה, תחילה המחשבה שמנקרת נקשרת במוות. זהו מוות שיש בו כבוד. מסוג הדברים שלכאורה מחזירים לאדם את חייו בהווה בחברת מכריו או בני תרבותו. בגיל 40 עולה במחשבתו המשגת הכיליון הגדול, אבל עכשיו כשהמרחב המהותי בעיקר תבוני תחושת האובדן כללית, הכאב לופת ומסיט אותו מדרכו והוא חש כמי שלא הצליח להכין עצמו לרגע האמת. במקרים מסוימים המוות מושיעו. לא כורש משיח אלא המוות. שנאמר בפסוק החותם את ספר הספרים שלנו לא מדברי נביאים אלא מדברי מלך נוכרי כורש: "כֹּה אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס: כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה. מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ – וְיָעַל [=ויעלה]" (דברי הימים ב, לו 23). יצוין כי פסוק זה הוא חזרה כמעט מדויקת על פסוקי הפתיחה של ספר עזרא (א 1 – 4). [מקור].

עצב, חרדה ודכדוך כובשים את ה"אני" המוסט מדרכו והוא לוחם על שפיותו בעזרת התחום השכלי. הוא נזעק ומגייס את כוחותיו כדי לא להתפצל, כוחו של הפלצור כבר לא מועיל הן כואב הגוף גם בלעדיו, הוא נלחם בפעם האחרונה על שלמותו. לא על ה"אתה" וההתחברות עמו, לא על מקומו בחברה, לא על מיקומו בעבודה, על מיקומו בתוך גופו שלו. הוא נלחם כדי להישאר שלם – בעיקר להיות שלם רעיונית. להישאר שקול, הגיוני הוא לופת את התבונה ואת העצה הנבונה ומאחד אותם במרחב המחשבות כדי למנוע אותו מטלטלת חיי הגוף שנכפתה עליו.

בימי ה – 80 ואילך, בעשור השמיני לחייו הרעיון הולך ומתגבש ומגיח על שמי חייו הפוסעים על פני התהום. הוא מעצים את המרחב האידיאולוגי שהולך ומקבל ממדים אדירים. לראשונה כוחו של הרעיון עולה ומתגבר על כוחו של הפלצור. הרוחניות מציפה אותו ומנמיכה את הטלטלה שבאה מהגוף.

Allegory of Virtue and Nobility (Allegory of Strength and Wisdom), c. 1740–1750, Museo Poldi Pezzoli – מקור הציור ויקיפדיה

האדם הוא מרחב תנועה ובכול אשר ילך ממתין לו קוטבו השני של המרחב. הקוטב שחייו נעים יחסית אליו גם כאן בכניסתו לגילאי ה- 80 או לשנות התשעים והמאה שלו יותר הוא מרחב נע מנח, יותר חילוני מדתי, ככל שהוא כבול הוא חופשי הודות לתבונתו. מרחבו של הגוף נע לאט יותר אבל מרחב המחשבה נותר בתנועה מהירה זו גם הסיבה שסוברים שבזקנתו חיבר שלמה המלך את קהלת שמקובל לעיין בה לאחר יום הכיפורים, הד והמשך לטיהור הנשמה ביום הדין. מרחב המחשבה מתרחב וצומח וככל שזה מתרחש וטופח ככול שהולכת וגדלה השפעתו ועוצמתו של החלק החושב על כלל מרחב ה"אני" הולכת ומתעצמת, בקוטב השני, חרדה גדולה. החרדה הזו הנה תופעה חדשה – בְּעָתָה. איימה רבים נטפלים לרעיונות שקריים שיושיעום לכאורה ממנה ונכנסים למנהגי אבלות ופולחנים דתיים שיש בהם לנחם נפש מדוממת של זקן חרד לגורלו הידוע לכולם, גם לו. הבְּעָתָה שטרם פגש בה ה"אני" מזעזעת אותו.

הבעתה קשורה אל ההתרחשויות שבעולם הפנימי, כשהאדם מאבד קשר עם יופיו הפנימי, שעה שהוא שומע רעשים פנימיים או פוגש באי סדרים בעולמו הפנימי הוא אז, גם מאבד את ביטחונו ביופי הפנימי, ביכולת לשוב להרמוניה פנימית וחש מבועט ומחפש את הקנה הרצוץ בקריאת תפילות, בייסורי מצפון, בחרטה ותחינה לסליחה על שזרק את זמנו על עשייה רבת משמעות שסייעה להתפתחותו ולהתפתחות עולמנו. המקבילה השכלית לביעוט הוא הספק והספק הוא הקוהלת גם הוא נקשר באי סדרים וכדברי הפילוסוף בחקירה של דברים שלא על-פי סדר הופעתם הטבעי. התיקון לבעתה מתבצע פעמים רבות על-ידי הסרת ספק שעה שהאדם מתבונן בדברים ומשיב אותם אל סדרם הטבעי.

החטא ועונשו הוא רומן סוציו-פסיכולוגי וסוציו-פילוסופי מאת פיודור מיכאילוביץ' דוסטויבסקי, עליו עבד הסופר הגדול בשנים 1865-1866. פורסם לראשונה בשנת 1866 בכתב העת Russky Vestnik (מס' 1, 2, 4, 6-8, 11, 12). שנה לאחר מכן יצאה לאור מהדורה נפרדת, שמבנהה שונה מעט בהשוואה למהדורת המגזין; בנוסף, ביצע המחבר מספר קיצורים ותיקונים סגנוניים בגרסת הספר. בעמוד האחרון מופיע המשפט הנשגב "נפוליון או כינה" שמסכם את כל תהפוכות הנפש שהעסיקו כל כך מאוחר יותר גם את קפקא. בעוד קפקא מתעניין בעיקר בנפילת הנפש מהמרומים דוסטויבסקי מתאר את הפסגות והתהומות בקו ניצב אחד בו הנפש עוברת במהירות האור משבחת עצמה במגלומניה ומתרסקת ברגע אחד ללא הכנה למעמד של כינה, או ג'וק. הזדמנות למחשבה על הנסיבות החברתיות הדוחפות אדם לבצע פשעים, מועלת בנוסף לכך ב"חטא ועונשו" כמו גם הזדמנות להראות אילו תהליכים "כימיים" מורכבים מתרחשים ב"אני". בנפשם של אנשים. אחד הדימויים של הרומן היה עיר גדולה של המחצית השנייה של המאה ה-19, שבה החיים מלאי קונפליקטים ודרמות. העבודה משחזרת סימני זמן מוכרים, משחזרת את הטופוגרפיה של סנט פטרבורג. מדובר ביצירת מופת. למעלה – I. E. Grabar. סוניה ליד מיטתו של מרמלדוב הגוסס – מקור הרישום בויקיפדיה.

מרחב  ה"אני" עובר שבר חדש – הלם והתנגדות.

כוחות ההישרדות מתנגדים לשינויים והשינויים מבשרים על החיים והתהליכים החדשים. בפועל כוחות ההישרדות או שהם מביאים את ה"אני" לפעולת התקפה נגד השינוי או שהם מכווצים את מרחב ה"אני" בכיווץ שכולל כיווץ שרירים ודמימות – הם מקור הכאב והתחלואים בגיל הזקנה. כול שינוי גורר אחריו התנגדות ותחייה. תהליך דומה מתרחש עכשיו, בגיל 80 שנה שוב קמה ההתנגדות לשינוי והפעם לשינוי המערך הרעיוני שב"אני השכלי". הרעיון והתחום האידיאולוגי מתפתח כאמור לעיל לממדים אדירים ומרחיב את המרחב התבוני ב"אני" אבל השינוי הזה גם יוצר התנגדות אדירה בתחום החושב – התכווצות של האנרגיה החשיבתית שבאה לידי ביטוי בצורת שממה. שיממון אדיר ואפלה נופלת על האדם התנגדות בדמות אפלה שקמה ולופתת את כושר ההמשגה, מצילה אותו ויוצרת ספקות. המציאות שמתגלה לחושי ה"אני" אומללה ביותר. חושיו מגלים ריקנות אדירה, חוסר משמעות, איש לא צריך אותו, עשה את שלו, הוא מיותר לחברה, שממה ואופל. כתוצאה מכך המפגש עם הרעיון הגדול מכאיב, מילד ספקות ומשיב למעשה אל מרכז הבמה את הסוגיה הישנה שה"אני" הבוגר חשב שכבר לעולם לא יפגוש בה שוב. סוגיית "נפוליון או כינה" אותו רעיון אדיר תובנות נפש האדם שרשם דוסטויבסקי בעמוד האחרון של ה"חטא ועונשו" כסיכום לכל התרשמויותיו מהתגלויותיה בנפש האדם. הינה היא כאן שוב, רצה, שבה אל חייו והפעם היא מתרחשת במרחב השכלי ויחד עמה מגיע הכוח השטני שתמיד בא ככול שגדלה ההכרה. המיתוס של השטן שב ומכה במרחב השכלי בעוצמה ואם לא בו במרחב הכלכלי גם בו השטן אוהב לפגוע.

המרחב השכלי שהחל את דרכו ההתפתחותית בימי ה"אני" הצעיר, בתקופת גילאי העשרה, תקופה בה היה ברובו בעל אנרגיה יאנגית (זכרית, הוזכרה כמי שצומחת במרחב של ממלכת האב). הולך ומתפתח עם השנים וכאן הוא לאחר שמאוד השתנה. השינוי העיקרי והמשמעותי ביותר בהתפתחותו התרחשה כבר בגילאי ה – 50. בתקופת הגבורות ה"אני המחשבתי" עובר שינוי מהותי נוסף והופך למרחב הרמוני. המרחב הרגשי היה למרחב הרמוני בגיל 60 שנה במעבר האנדרוגיני הגדול והפעם במעבר של השממה בצעדיו במדבר, בתוך האופל התוקף אותו בהכרה עצמה. נועץ ביכולת ההמשגה, ברעיון הנשגב ועל הכל מנצח השטן כשכול אחד נמצא באחד משני קטביו. שם הוא משלב, במרחבו החשיבה תבוניות שהאנרגיה שלה בעיקר יינית (נשית) הנשענת על חסד העולם, נדיבות היקום אליו, והופך לראשונה ממרחב זכרי חושב, למרחב אנדרוגיני שכולל הרמוניה של שתי האנרגיות החושבות: הזכרית והנשית גם יחד.

לראשונה פוגש ה"אני" במרחבו מרחב שכלי הרמוני שמאפשר לו חיים לאור רעיון של שיתוף פעולה בין שני מרחבי חשיבה שכלי ותבוני, נקבי וזכרי.

אפשר לומר שה"אני החושב" עד-גיל 55- 60 היה "אני-חושב" תלותי או בקוטבו השני "אני-חושב" כבול שדורש עצמאות. העצמאות והיפוכה תלות הן – עתה ה"אני". אני זה אינו תלוי מחשבתית ולא רודף עצמאות. הוא איננו נסמך וגם לא רוצה להישען על מחשבתו של אדם אחר . ה"אני" כבר לא מחפש עצמאות חשיבתית בכול מחיר.

הוא מקבל אל מרחבו רעיון חדש "שיתוף פעולה" או "גמילות יחסים הדדית" בין התבונה – הנשית בעלת עצה נבונה וראיה מרחבית עד לפרטים והמחשבה השכלית וההגיונית היורדת לכללים ונוסחאות מן הראיה הכללית.

מרחב ה"אני" הזכרי והנקבי של המחשבה מתאחדים ומשתפים פעולה ביניהם. שיתוף הפעולה מביא מחשבה חדשה, אידיאל גדול, רעיון נשגב שיש בו רגש. שהרי מדובר בשילוב בין השניים והרגש הזה כבר אינו צער, אינו חרטה גם לא ספק.

עם התעוררות הרעיון החדש עובר ה"אני", כאמור לעיל סוג של הלם, חרדה גדולה. בכדי לעמוד בהלם הלופת את מרחבו צומחת ב"אני תקווה".

התקווה הופכת למעין מסכת-מגן על מרחב החשיבה המורכב ומגוננת עליו מפני התרסקות. ה"אני" נזקק ל"כוח פלצור" חדש – מכה עזה שתקום עליו ותכווץ אותו כך יתלכד מחדש, אבל המכה הזאת החל מגיל שמונים מכונה "התקווה". התקווה שומרת על שלמות ה"אני" מפני מפץ גדול בתחום החשיבה. עיקרו של ההלם והספק הגדול ברעיון שקם ומנפץ הכול – כול ה"יש" נרמס בפני ה"אני". כול המוכר הופך לאבק, מ"יש" בעל משמעות להיה כלא היה שנאמר " הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל. (א/ב בקוהלת). המיתוס של קהלת נולד ב"אני" "הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל" הגיע. נושא זה מאיים ומכה ב"אני" שקם על רגליו בתקווה".                                                                       

מראה העבד הגוסס של מיכאל אנג'לו אינו מהווה עוד בסיס לאני המשתחרר אוחז בתודעת האחריות ובהמשך בתודעת הגבורות. הצילום לקוח מויקיפדיה.

התקווה  רבת פנים. יש וה"אני" מתכנס בתוך התקווה כאדם הלובש שריון או מסכת-מגן. מדובר במסכה בדמימה בבריחה מפני לקיחת אחריות בפעם האחרונה על מסלול חייו. תקווה זו יוצרת תלות וה"אני" מוותר על התחום החשיבתי ונכנע לתקוות השווא, לתזונה שמחלישה את גופו, לתרופות שהורסות את תפקוד אבריו הפנימיים: כליות, דופן המעי, דופן העורקים, הריאות, הלב, הלבלב, הערמונית וכך הלאה. בתקופה זו המשיח יכול לבוא ולהציל אותו כשהוא רכוב על חמור לבן, בדמות מכונת הנשמה או מטפל צמוד. מתחת לחמור ה"תקווה" הזו מתחבא ייאוש גדול ודיכאון, תהום דמימת הספק ואפלה או שממה של הכרת עצמו והסתייעות בכוחותיו. האמת הנעלה יותר מהספק, השגב של ה"אני" החושב בגיל 80 ואילך אינו נרתע מרגש מכביד, הוא הבין שצעדיו בגילו כבדים. הוא לוקח את האתגר ומביא את ה"אני" הבריא דרך שער נטול אשליות ותקוות שווא ומצעיד אותו על קרקע של תודעה שנקשרת בלקיחת אחריות – תודעת האחריות.

https://www.youtube.com/watch?v=rI_um5jiXq8

הנחמות

הכבדות על הספק וכאב החיים, דורשים עתה ראיה חדשה, על-מנת שהאני יוכל לבנות את השלב הגבוה ביותר של התבונה – מרחב שיעניק לו עידוד, תקווה וחיזוק, מרחב חיים שישכיח את הצער – מרחב זה הוא מרחב הנחמה. למעלה הנחמות על פי המוזיקה השמימית של פרנץ ליסט, בביצוע מרשים מאוד של יעל הרמתי. אני (ירון מרגולין) חיברתי את הנחמות ליעל הרמתי, נפתלי עירוני עיצב את רעיון המחול. התמקדתי במגוון רגשות עשיר שהמוזיקה של הגאון מדוֹבּוֹריָאן שלמד "פסנתר" אצל תלמיד של בטהובן בשם קארל צ'רני, יצר סביב דמות אחת – אבל בשישה מחזורים אחרים שאדם מבוגר (שישה שונים או שונות) מתנחם בגעגועיו אליה. ליסט הקים כאן סט של שש יצירות סולו לפסנתר כאשר לכל אחת יש סגנון ייחודי משלה [מקור]. כל נחמה מורכבת במפתח של E מז'ור או D ♭ מז'ור. E מז'ור הוא מפתח המשמש בקביעות את המלחין לנושאים דתיים. [מקור] המחול מדגיש את הנושא החילוני את ההתחברות עם זרם התנועה של הֵרַקְלֵיטוֹס מאפסוס, עושר נשמתה של הרקדנית, תפיסתי את הרגע המוזכר כאן וכולו הווה, אבל בכל פעם ההווה אחר ושונה – פיצוי שיש בו להביא לתחושת שלם שמקורותיה בתבונה עליונה ומבט על הדברים שנראים ממרחק יפים יותר ומקור לצמיחתם של כישורי החיים. הנחמות של ליסט נמצאות בקוטבו השני של הספק הקוהלתי, לכאורה נכתב על-ידי שלמה המלך הזקן, אך ללא ספק, לקראת הסוף התערבה בו יד גסה שאין לה הבנה לא בשלמה, לא במלך, ולא בנפש האדם ומגמתה לצערי הפילה גדולי חוכמה.

תודעת הגבורות

האחריות מובילה את ה"אני" אל התודעה היומיומית ואל מטלות החיים. הוא מכיר כנזכר לעיל, באיטיות הגוף, בנפגעותו ולפתע נחלשת תודעתו לגבי הגוף ואת מקומה לוקחת תודעה ממשגת המשלבת חוכמה גברית ונשית בהרמוניה "תודעת הגבורות". האדם נרתע מחוויה כזו "הבל הבלים הכול הבל" משום שזו מהדהדת ברקע ומנמיכה את כל ההישגים, כדי שישען על הלא קיים ומומצא לשיעבוד האדם – האל. אבל הרקע לכך בנפש ה"אני" שונה ממטרות פוליטיות של השתלטות הכוח על החברה באמצעים מתוחכמים. מקורו כרקע האור שמקדים את הזריחה וגם מהאור שנשאר ברקע לאחר השקיעה והאור כאן הוא אורה של מחשבה גדולה של "תודעת הגבורות". היא שמקבלת את

השינוי אותו ערך שנרשם בכתבים האפלטונים כעליון ונשגב, הוא מהות חיים הכרחית והסקרנות לשינוי הגדול האחרון שבה והמעבר האנדרוגיני האחרון שעומד בפניו יכולה להניב פרי רק כשהמחשבה מהירה מהמוות עצמו.

בכול מעבר עבר ה"אני" התנגדות, שינוי וצמיחה. התודעה של הגבורות (היא גם "תודעה אפלטונית" וזמנה הווה.) מתבוננת במעבר האדיר והנורא כולם קוראים לו מוות. אבל המוות הוא שינוי, מדובר בגדול השינויים הסביר לי מורי, הפילוסוף, ניקו טרם פרישתו מהעולם.

המשענות הרגילות של החיים אינן. הכוחות המוכרים והחיצוניים אינם רלוונטיים, האני הרציונאלי וה"אני הרגשי" על ה"אני הגופני" מתגמדים נוכח המעבר הבא. שום גורם חיצוני לא יכול לבוא כדי להצילו גם לא החמור הלבן, החרדות, התקווה והאחריות. אל המרחב הבא הוא עובר בעזרת "תודעת הגבורות" שנולדה בו זה עתה.

ניקו הורוניצ׳יאני וירון מרגולין בבית המחול בירושלים.

ניקו הורודניצ'יאני מחבר ה"אני הגמיש" הכין עצמו למוות במשך שנה שלימה. את הכנותיו אלו הסביר לי מורי זה, הפילוסוף האהוב עלי מכולם, ניקו בשיחה שערך בקפה תל-אביבי כשאריאלה זאבי יושבת לידי כחודש לפני לכתו  2000. הוא שתה כוס ויסקי ואמר:  "גם המוות הוא שינוי, השינוי הגדול  ביותר שישנו ובהחלט שיש להתכונן אליו בשל עוצמת המעבר. ניקו ידע מתי הוא עומד למות. אני מצטער שזה היה בגיל צעיר כל כך שלו.

התודעה של הגבורות היא גם "תודעה אפלטונית" והיא נקשרת עם "ראיית על" או עם מחשבה נשגבת. התועה של הגבורות היא היכולת לקלוט את כלל מרחב ה"אני" מראשיתו ועד סופו. צורת חשיבה נשגבת, הקולטת מרחב מציאותי אדיר במכה אחת ללא מעורבות של מוטיב הזמן למרות שבכוחה להכיר בו – מכונה גם אינטואיציה. בכוחה של התודעה האפלטונית להכיר בהכללה בכלל ובפרט שנמצא בו, בו בזמן וזמנה הווה.

בעזרת התודעה הנשגבת שיכלו הישר של ה"אני" פועל. התבונה והעצה הטובה משופעים במרחבו שמקבל גוון חדש של רגישות. "תודעת הגבורות" היא עתה ידידו הנאמן, ידידו היחיד של ה"אני" העומד לצאת אל מסע שככל שיכולתנו מגיעה אליו, הוא נקשר בשינוי . שינוי הוא תנועה ומהות משתתנה, שאין ביכולתנו לקלוט אותה. היא שינוי שמעבר לכשרי המשגתנו. מרחב המחשבה על השכל והתבונה ששולבו בו בהרמוניה מתגלה בגדולתו והנה דווקא עכשיו ה"יש" הרענן ביותר בחייו הגיע. ה"אני" בגיל 80 – 100, כל אישיות וזמנה חשה כמי שזה עתה נולדה וביכולתה לחוות ולדעת שינוי גדול מה הוא באמת. רק מעתה יש בה כושר החשיבה הצלול שכה השתוקק ה"אני" להגיע אליו כשחיפש את השיחות עם אביו כשהיה בן 11 – 21 שנה. אל תראו אותי מסיים את התפתחות האני בגיל 90 שידוע כי האדם יכול להמשיך ולהתפתח, אם ישמור על בריאות גופו גם עד גיל 130 – נושא עליו פרסמתי כאן, כאן, כאן וכאן.

למאמרי – בני-על – האם יש גבול ביולוגי למספר השנים שאדם יכול לחיות?

למאמרי – חידושים ומהפכות בנושא יתר לחץ דם.

תחמוצת החנקן (NO) כיווץ תאי האנדותל, מחלות כרוניות קשות – ודרכי ריפוי חדשות

על ההשפעה האיומה של חלבון מן החי על הכליות

על הנקמה ודמימותיה

גמישות היא מצב נפשי – אתגר בזרימה ושינוי –  אני מבקש להתגמש

פייר בושאן – האיש שהציל את חגיגת הנישואין של לואי ה-14 מאת ירון מרגולין

האסכולה הונציאנית (ציור) חלק א' מאת ירון מרגולין

ירון מרגולין – ירושלים


חזרה לעמוד 1
חזרה לעמוד 2
חזרה לעמוד 3
חזרה לעמוד 4
חזרה לעמוד 5
‏חזרה לעמוד 6
חזרה לעמוד 7
חזרה לעמוד 8
חזרה לעמוד 9
חזרה לעמוד – 10
חזרה לעמוד 11
חזרה לעמוד – 12.

חזרה לעמוד -13

חזרה לעמוד 14

חזרה לעמוד 15

חזרה לעמוד 16

חזרה לעמוד 17

חזרה לעמוד 18

נשארו לך שאלות 

אשמח להשיב על כל שאלה 

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן  

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –


    שמי Name:


    טלפון phone:


    דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


    איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


    אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:



    למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

    מאמרים אחרונים

    שעורה ופעולות נוגדות דלקת כולל עיכוב גורם נמק גידול אלפא  – Tumor necrosis factor alpha.

    על הנקמה ודמימותיה

    If you have any questions left –

    I'd be happy to answer any questions.

    For a direct application form to Yaron Margolin – please click here

    Recent Articles

    Kidney Failure

    Taming the Rogue Kidneys

    Vital Information

    מבוא לפסיכותרפיה מכלולית והוליסטית

    הפסיכולוגיה הטיפולית וההוליסטית – תולדות הפסיכותרפיה

    מגילת רות האלמנה שיצאה ממרחב הנוחות

    יש פתרון כולל לבעיות הקשורות לדימוי עצמי, חוסר בטחון וערך עצמי נמוך – דופמין

    חרדה

    מעגל המוזר – התפתחות ה"אני" בשנה התשיעית לחייו

    איך מורידים לחץ וחרדות באופן טבעי? התמודדות עם סטרס ולחץ נפשי

    טיפול נפשי ללא תרופות – חרדות, פחדים וייאוש – תסמינים שיש להם פתרון טבעי, מדויק ומהיר

    למה אני לא מצליח להתמיד – והסוכר

    גמישות היא מצב נפשי – אתגר בזרימה ושינוי –  אני מבקש להתגמש

    חזרה לבסיס – עקרונות צירופי המזון

    על ההזנחה –

    ניתוק רגשי – על הקורוציונה

    די לכאב

    ראיית המעמקים – כניסה לטרקלין או על החיים האמתיים.

    התודעה השלילית

    ביקורת מבזה

    איך לצאת ממצבי תקיעות בחיים – שיטת שלוש השאלות בגובה העיניים

    נמאס לי מהחיים מה עושים

    על היכולת להשתקם, לקום מאבק הדרך ומכאב הפרידה

    ריגוש רעיוני או התקווה והדופמין – יחשפו בפניך כל הסודות שבהתמכרות שבהמתנה – ריגוש, המתנה, תקוה ודופמין – המאמר כאן.

    מסלול ההתפתחות הנורמטיבי בחיי אדם ודמימותיו בטבלה – סדרת מאמרים.

    שלושת המיצים

    לחלק הראשון הבצל והפלפלים

    לחלק השני – החסה

    לחלק השלישי – תפוח אדמה והבוטיראט

    לחלק הרביעי – הכוסמת המופלאה

    לחלק החמישי – נבטי הברוקולי וחלבון הנעורים

    לחלק השישי – שיבולת השועל והבטא קלגן

     לחלק השביעי – על האצות והפוקוקסנטין

    עשרת המזונות הבריאים ביותר לחולי כלייה. 1 

    טיפול טבעי ופשוט בכאבי ברכיים

    הערכות שונות במדידת אשלגן בפלזמה שוללות לפעמים שלא בצדק יתר אשלגן בה – היפרקלמיה פסאודו היפרקלמיה – Hyperkalemia

    אי ספיקת כליות – טיפול ללא תרופות

    אוראה – למה האוראה מוגברת ומופחת בדם Urea

    הקורטיזול וכאבים בבית החזה וביד שמאל

    להוריד קריאטינין, אוריאה ולהחלים ללא תרופות מאי ספיקת כליות

    וירוס הקורונה וגרון יבש

    -אי ספיקת כליות להחלים ללא תרופות – על הGFR ונזקי התרופות

    ההומוציסטאין – האויב הגדול של האנדותל ובריאות העורקים

    אי ספיקת כליות – אילוף הכליות הסוררות – כל מה שחשוב לדעת – חלק ג

    אריתרופויטין (EPO) Erythropoietin

    התרופות והרע – ויטמין D3

    על בדיקות הדם

    אנמיה למה חסר לי ברזל?

    רוצה להחלים מפגיעה במערכת העיכול ללא תרופות?

    להחלים בפשטות ממחלת ריאות חסימתית כרונית

    רוצה להחלים בצורה מלאה מסוכרת

                                                                                                                              

    נשלח ב כללי

    מסלול ההתפתחות הנורמטיבי בחיי אדם ודמימותיו בטבלה. עמוד 17

    Giovanni Battista Tiepolo Abraham and the Three Angels .אברהם ושלושת המלאכים מקור הציור בצילום מסך מויקיפדיה .
    Giovanni Battista Tiepolo Abraham and the Three Angels – אברהם ושלושת המלאכים מקור הציור בצילום מסך מ צילום מסך מויקימדיה. .

    התפתחות ה"אני" בגיל 70 – 80

    חזרה לעמוד 1
    חזרה לעמוד 2
    חזרה לעמוד 3
    חזרה לעמוד 4
    חזרה לעמוד 5
    ‏חזרה לעמוד 6
    חזרה לעמוד 7
    חזרה לעמוד 8
    חזרה לעמוד 9
    חזרה לעמוד – 10
    חזרה לעמוד 11
    חזרה לעמוד – 12.

    חזרה לעמוד -13

    חזרה לעמוד 14

    חזרה לעמוד 15

    חזרה לעמוד 16

    חזרה לעמוד 17

    חזרה לעמוד 18
    שיבולת שועל, שעורה טחונה, פקנוגנול ביתי, חמוציות ללא סוכר וקינמון במנת הבקר שלי עם חלב תפוחי אדמה – צילם ירון מרגולין

    ביעותים ארוטיים (pavor noctumus) – המעבר למזון רבי סיבי

    שעות השינה מתארכות, הן נעימות ומפנקות מאוד בעשור ה-7 לחיי האדם, ובתנאי שעבר בזמן לתזונה רבת סיבים.

    ביעות לילה מתרחש בדרך כלל בעשור השביעי לחיי ה"אני" שנשען על תזונה שמתאימה לשנות העשור החמישי לחייו וכוללת מזון מבושל ודל סיבים. בשעת השינה האחרונה הוא חווה ביעות לילי. לחץ הדם עולה בשעה הזאת ויתכן שמסיבתם.

    למאמר: יתר לחץ דם – שינוי פרדיגמה וגישות חדשות – לחץ דם גבוה וטיפול טבעי ללא תרופות לאחר שטיפול תרופתי נערץ כשל – כאן

    האדם שחווה טרור בשנתו בדרך כלל נשאר ישן, זיעה מציפה את גופו ובבקר כנראה שיצטרך להחליף את הסדינים. יש והוא מזנק משנתו מזיע בכל גופו עומד לפתוח כתינוק בפרקים של צרחות, התקף עז של חרדה ותחושה של התנפלות בזמן שעדיין הוא ישן משתלט עליו. ידוע גם בשם סיוטי לילה, חרדות שינה לעתים קרובות עוברים להליכה סהרורית, יש ומדובר בנשימה כבדה ואטית, עם דופק עז, פנים סמוקות ואישונים מורחבים. יש ולהפך האדם מחוויר ונראה אנמי. במקרים אחרים בועטים בשינה ונותנים מכות ובמצבים אחדים מתעוררים עם סימנים כחולים לא מובנים, שמקורם בתגובה על ביעותי הלילה. בהחלט מדובר באירוע לא רצוי במהלך השינה, מאחוריו עומדת הצפה של רעלים שנובעת ממערכת העיכול שלו דיסביוזיס – שינוי לרעה באיזון מערך החיידקים (פרו ביוטיקה) במעי הגס שלו. שעת הבקר מ-5:00- 7:00 נקשרת בשעון הביולוגי עם המעי הגס. בעשור השביעי נושא זה מקבל יתר תוקף ומשתלט על חיי האדם. אדם שלא יפרוש מתזונה דלת סיבים יותקף שוב ושוב בביעותי לילה. מכת טרור שפורצת לשינה ערבה ועמוקה ובפועל היא נמשכת בדרך כלל בין שניות אחדות ולעתים נדירות מגיעה לכמה דקות, בדמימה היא עשויים להימשך זמן רב יותר.

    הערה: פרוביוטיקה מוגדרת כמיקרואורגניזמים חיים שכאשר הם נבלעים בכמויות נאותות, הם מעניקים תועלת בריאותית למארח ורווחה נפשית [מקור1מקור2מקור3].

    דיסביוזיס – על הדיסביוזיס ודרכים לאיזון מושבות החיידקים אפשר לקרא במאמרי – כאן.

    למאמרי – חזרה לבסיס – עקרונות צירופי המזון

    למאמרי – הגיל השלישי, תאוותיה של הזיקנה – ואיך להתבגר יפה, טוב ובריא – כאן

    למאמרי – חומצה אלפא לינולנית משפרת את תוחלת החיים – צריכה גבוהה של חומצות שומן מצמחים נחשפה כגורם שמאריך את החיים – כאן.

    למאמרי להתסיס שיבולת שועל – מתכון וכל הסודות.

    הסיוט The Nightmare הוא ציור שמן מ 1790–91 של האמן השוויצרי הנרי פוסלי. פוסלי מציג אישה בשינה עמוקה כשזרועותיה מושלכות מעבר למיטתה, ויצור דמוני וקופי יושב על בטנה.
    The Nightmare Painting By Henry Fuseli – מקור הציור בויקיפדיה

    חרדות שינה משפיעים על כמעט 40 אחוז מהילדים מתחת לגיל שבע, והם תוקפים אותם בשעות השינה הראשונות דווקא, אחוז קטן בהרבה מהמבוגרים לוקה בתסמונת, אבל בגיל 70 – 80 התופעה שכיחה. בעוד שילד שחווה ביעותי לילה לא יזכור את האירוע בבוקר שלמחרת. האדם המבוגר לא ישכח אותם לאורך כל היום אם יתעורר ויתכן גם שלא יוכל לשוב לישון אחרי ההתקף וגרוע מכך יותקף בפחדים ויתקשה מאוד להירדם. בדרך כלל האדם בן ה-70 לא מתעורר מהם, אבל הם יכולים להשפיע על אובדן זיכרון, חומציות הקיבה, תחושת צריבה בגרון וכאב פנימי שמתבטאי לרוב בצורה של אין ספור בדיקות שמעניקות למוכרי התרופות הזדמנות למכור ולמכור כל מה שנשאר לכאורה במלאי ואין לו דורש – לכאורה. הטריגר שמופעל בעשור הקודם לחייו מוביל כאן את נושא החרדה. יש והוא עובר להתנהגות תוקפנית שאין לה הסבר. עם זאת בדרך כלל אין סיבה לדאגה, אבל

    יש לעבור למזון רב סיבי, לפרֶה-ביוטיקה היא כל מה שהחיידקים הפרוביוטיים אוכלים.

    במקרים אחדים מומלץ ליטול פיטוסטרולים, שמן זרעי דלעת ולאכול מנת שיבולת שועל עם סיבי שעורה כפי שאפשר לראות בצילום למעלה. רוב המבוגרים מתעלמים מאימת השינה בשנות השבעים שלהם והעוצמה שלה חולפת עם שינויי התזונה.

    ככול שמתקרבים חייו לגיל 70 שנה ה"אני" קופץ במיטתו, כשתזונתו מאוזנת ופרֶה-ביוטית, סמוך לשעת היקיצה ובועט במזרן בשל חזיונות ארוטיים, הזיות מיניות שלופתות את נפשו ברגעי האתנחתא העמוקים ביותר (“pavor noctumus”). שוב סלמקיס, שהוזכרה בדיון על ה"אני" בעשור השישי (כאן), מופיעה ואונסת אותו. חזיונות ארוטיים מגיעים בחלקם עד לידי הטרדה בעיקר כשמדובר ב"אני" בעל תפיסת מוסר נוקשה.

    יעקב נאבק עם המלאך – Alexandre-Louis Leloir (14 במרץ 1843 – 28 בינואר 1884) צייר צרפתי שמתמחה בציורי היסטוריה. Leloir – Jacob Wrestling with the Angel ממקור הציור בצילום מסך מויקיפדיה.

    הקריירה המענגת, התחביב שהופך לקריירה שנייה, גם הזוגיות החדשה נשכחים לרגע בדמימה והוא חש מבוכה רבה עקב האירועים המיניים במחשבתו ובדרך כלל ימנע לחשוף אותם אפילו בפני רופאו האישי הגם שנוכח הזכרו בהם הוא מלטף שיער או מגרד בצווארו הד לדיבור בשינה. ה"אני" הבשל ייתן לנפגעות ביטוי חופשי וישוחח על המיניות החולפת בשנתו בחופשיות וישתמש בה להעמקת הקשר עם ה"אתה" האינטימי. בגיל 70 ה"אני" פוגש את ה"אני הבריא" בגדולתו. ה"אני" נחשף אל מפגעיו, לאהבת הזולת, לאהבת החוכמה, אל האמת והחיפוש אחר הטוב והנבון ביותר שבו. ה"אני" הביולוגי שהפך והיה במהלך חייו ל"אני" מטריאליסטי ו"אני" רציונאלי – שהשכלתנות השתלטה עליו היה ל"אני" תכליתי שכבודו בהישגיו החיצוניים ובכיבוש פסגות מתרכך בגילאי השבעים. טרם הושגה המטרה אך הוא נרגע, מתפנה לחוויה ההווה והאהבה. עתה בשנות העשור השביעי לחייו הוא מחכים ומרחיב את תבונתו ובגיל 70 ואילך נכיר את ה"אני הרגיש", ה"אני הגמיש" ויש האומרים שגם האני המיסטיקן בעל ההכרה הישירה מדובר ביכולת לתפוס את הקשרים הפנימיים של המערכת ולדלות מבלי להסתמך על החושים את המושגים הצלולים על הקשרים שהם יוצרים בינם לבין עצמם במערכת שבה הם נמצאים. הזכרתי ב"מסלול ההתפתחות הנורמטיבי בחיי אדם ודמימותיו בטבלה. עמוד – 7" כי הדרך בה הגיעו גלילאו גליליי וניוטון אל תובנות התנועה שבטבע היא דרכה של ההכרה ברמה הגבוהה ביותר – הכרה של מהויות. הכרה זו מכונה אינטואיציה (ראה scientia intuitiveשפינוזה, "אתיקה", חלק שני, משפט מ', הערה ב') וכאן תבונתו של המיסטיקן, של ה"אני" הבריא בבואו בשערי גיל 70 שנה [מקור1, מקור2].

    הערה: המיסטיקן הוא איש הישירות – למעשה הוא הפילוסוף הגדול בעל התבונה הנשגבת, אדם שמנסה לגעת ישירות ב"יש", באינטואיציה, לעקוף את ההיגיון המסתמך על דברים שנתפסים בחמשת החושים. בדיון "ה"אני" הנקבי בגיל 12 – 13 מקדים את התפתחות ה"אני" הזכרי בהתפתחות המרחב החושב" הוזכר נושא זה (כאן): ההכרה ברמה הגבוהה ביותר – הכרה ישירה. יכולת לתפוס את הקשרים הפנימיים של המערכת ולדלות מבלי להסתמך על החושים את המושגים הצלולים על הקשרים שהם יוצרים בינם לבין עצמם במערכת שבה הם נמצאים.

    בהחלט ה"אני" נעשה לאדם חכם אולי לפילוסוף. גם אם הוא לא מאמין שיוליד דבר מה חדש הוא מסתפק בחוויית ההווה ונהנה מן האפשרות שעמדה בפני איש הרנסנס להחיות מחדש באמצעים רגשיים ותבוניים רעיון קיים באהבה. הכרח הוא שמזוית זו יתרום לעולם משהו חדש ומקורי. ה"אני" עומד בפסגת חייו. הוא בן 70 שנה, גמיש, סובלני, משתף פעולה ומשתתף עם חוויות ה"אתה". הוא "אני" נינוח וחי באור. שם הוא מסכם לעצמו את רגעי המעבר, אז בגיל 60 בתקופת הלא זה ולא זה הרמפרודיטוס או הרמפרודיטוס – סמל לאדם דו-מגדרי, בדקה האחרונה, השתנה ובהחלט גם הצליח להוביל את מסלול חייו מבזבוז משאבים אדיר לתמצית שהובילה אותו בסופו של דבר למצות את יכולתו בהנאה.

    גופו חלש, ודורש תחזוקה נכונה ומושקעת, אבל כול כולו תוכן רב אונים. מכאן והלאה הוא נח לו על זרי הדפנה.

    דרכו לא רצה, הוא נינוח וצעדיו שקטים. בגיל 80 הוא חש כמי שזכאי לנוח ממרוץ החיים יש והוא גם עייף, ותשוקתו אז כבר אחרת ומאוד שונה. הוא משקים קום, מאמן את גופו, שומר על מזון מאוזן, לוקח תוספי מזון, אוכל מעט, ישן מעט, או הרבה מאוד, הולך לאט, מעורב בנושאים חברתיים, מתעניין בנכדיו המתבגרים, קשוב לצעירים, מפתח קשרים קהילתיים רגישים, מפגין נגד נבלים, יש בו רגשות אכפתיים עמוקים. הוא מלא כרימון בניסיון חיים ומתעניין ברעיונות גדולים – מיסטיקן שממתין לחוויה גדולה נוספת ובהחלט לא האחרונה.   

    דמימות העשור השביעי לחיי האדם

    הצמדות לכאב והזנחת האור הגדול והחומל, הצמדות לדרמות הקטנות, לויכוחים ולביקורת והתעלמות מחסדי העולם כלפיו.

    חרטה הגדולה אוחזת ב"אני" עם כניסתו לגיל 70 שנה. התחושה שנותרה לו רק בדידות כי הכול זנחו אותו והוא פוחד וממתין למוות. רוב מחשבותיו נסובים סביב המרירות, בדידות ודרכים בהם יסתיימו חייו. חיי מרה שחורה ומוות רק הם ממתינים ל"אני" המדומם. בכול פינה רואה שחורות. המרירות מערפלת את גופו הוא נעשה ביקורתי, מניפולטיבי – מוצל ודורש תשומת לב משל היה ילד קטן אבל ללא החיוך הערמומי של הפעוטות השובים את לבך. מניפולציה, מצפון לא מחממת את לב קורבנותיו. אלו קושרים במחויבות מייסרת. ערכו העצמי של ה"אני" המדומם אובד, דמימת הצל שבה אל חייו.

    דמימת הצל תחילת הדמימה בגיל 4 חודשים. תחנה נוספת שמאפשרת לצל להתבסס במרחב ה"אני" נפתחת לקראת הצל בגיל שנתיים (עד שנתיים וחצי וכן בגיל 10 – 10.5) בתקופה זו ה"אני" גם מגלה את הראי. כשל הראיה נקשר בדמימת הצל – ראו שם וכן אבדן גמישות העורקים – נושא שהרחבתי עליו כאן. בגיל הגבורות הראיה נשחקת וכשל הגוף מחזיר את דמימת הצל אל מרכז הזירה. ה"אני" הקורס בדמימת הצל נכנס לתת מרחב או אל מרחב שלילי והתופעה מתגלית כפגיעה ביכולת ראיה בחושך, באור חזק, כשהערפל יורד הוא מתקשה להתבונן דרך הערפל, או גשם חזק וחייב לעצור את רכבו. קשיי ראיה ניכרים בדמימת הצל גם נוכח אור מסנוור, ה"אני" רואה מטושטש, יכולת ראיה מטושטשת משפיעה גם על הראיה הגופנית גם על המנטאלית והוא מריר, ביקורתי, חרד, רואה פגמים בכל ו"לא זורם" במרחבי המסתורין הדרוש לקיומו של ה"אני" בגיל זה. (ב"איליאדה", נרמז כי מקום המסתורין נמצא בהר האולימפוס שפסגתו נמצאת מעל לכל ההרים שבעולם. אדם שאינו זורם במסתורין, שמחשבותיו ביקורתיות או בעלות ביקורת מבזה – נושא עליו פרסמתי – כאן, צועד חשיבתית במקום, או נסוג לאחור. אדם מוצל דמימתית בגיל 70 – 80 לא נוסק חשיבתית אל פסגת האולימפוס. אדם זה הוא אדם שמתרחק מאור הזרקורים, מהצלחה, נזיר בודד. הגורל המככב במיתולוגיה היוונית נחשב לכוח המסתורי – כוח זה חזק ואדיר ויכול לגבור גם על מלך האלים זאוס. דמימת הצל מכתיבה סיטואציות בהן ה"אני" פוגש את הגורל כמתעתע בו ונכנע בפניו. חלבון יקר ערך בשם קלוטו נקשר בצל

    קלוטו אוהב קרני שמש – החיבור בין קלוטו וקרני שמש יכולים להשפיע על אורך ועל איכות חייו של כל אדם ובמיוחד של אדם שהגיע לגבורות. החוקרים מהמעבדה האנדוקרינית-אונקולוגית במרכז לחקר הסרטן שבמרכז הרפואי שיבא בחנו את פעילותו של חלבון בשם קלוטו, המתפקד כהורמון טבעי בגוף המופרש מהמוח והכליות ומוכר כהורמון פעיל בתהליכי עיכוב הזדקנות. שמו של החלבון ניתן על שמה של קלוטו, בתו של זאוס, האחראית לפי המיתולוגיה היוונית לקביעת גורלם של בני האדם. בצילום קלוטו – אלת הגורל. כשהאני נשלט על ידי דמימת הצל קלוטו אצלו קורס, מינונו יורד וחייו מתקצרים ורבי חולי וכאב פיזי. מקור הציור ויקיפדיה – כאן

    למאמרי תובנות חדשות אי-ספיקת כליות תלויה במצבו של ציר FGF23-Klotho- כאן

    שבר האגן – במאמציו ה"אני" המדומם בעשור השביעי לחייו נופל ושובר את האגן, את עצם הבריך ונזקק לסיוע מגביל כגון כסא גלגלים, הליכון. שבר באגן מעורר מחשבות טבעיות וצודקות שהכול נגמר. אין למה לצפות. הוא הביא את החולי הסוגר את גלגל החיים עליו, אבל אין מי שיקח על כך אחריות ולכן גם לא ימצא מי שיוציא אותו מצרה זו.

    לב האדם – הלב הוא שריר פשוט אבל בגיל 75 כשהוא חש בליבו, חולשת גופו בולטת, הנשימה כבדה, הוא ממעט לפעול ומשוכנע שהמוות יגיע בבוקר. תוסף Q10 במינון גבוהה של 200-800מ"ג ליום יכול להגן עליו. אני מדומם לא מעונין באור, הוא מחפש את הצל: לפני יום הלך, היום הוא בקושי עומד, מחר יזחל ומחרתיים ישוב אל חיתוליו. הוא נרדם על הכורסא שלו מול הטלוויזיה ומתעורר בבהלה "המוות הגיע"! ולא כך. הוא נרדף על-ידי מחשבות טורדניות. עסוק בשינויי הקמילה של גופו, לא מרפה מתחלואיו… "הרופא אמר לי… הרופא נתן לי תרופה חדשה… מחר אני הולך לעוד בדיקה". סבביו מכירים את כול הרצפטים של תרופותיו ומאזינים שוב לאירועי תחלואיו. "הכול חלף ולא עשיתי כלום", "הכול בוזבז לריק", "שקדתי כול חיי על פרטים שוליים שהשד יודע למה התמכרתי אז כול כך אליהם"… הוא לא מצליח למצוא את הדלת לצאת מהמקום והיא ניצבת לפניו האור דועך ומחשבות רעות שולטות במרחבן. הוא לא מצליח להשתלט על מחשבותיו, געגועים עזים לאהבה הגדולה שחיי גם אם לא הייתה היא מתעוררת כאידיאל שאי אפשר לשוב אליו ועיקרו ייסורי חיי ההווה שמקבלים נוכח הזיכרון החדש והגעגוע האדיר פרופורציה עלובה ככול האפשר. דרכים חדשות לא נראות במרחב מחשבתו ואין מה לשוחח אתו על שינוי בתפריט התזונה שלו. ה"אני" מצטמק בתוך עצמו, ננעל בתוך מאגר תלונותיו, זיכרונות העבר מכים בו "הנה כאן היה נפוליון, שם אלכסנדר הגדול" וכאן הכול חלף, כינה זועפת, העולם אשם בכול והוא מתרפק על מרירות חייו ושוכח את רגעיו הגדולים או לעתים מתרפק עליהם ונאנח " הכול אבל הכול חלף".

    בהרהוריו רוצה לנקום אולי בכול זאת יכתוב צוואה וייתן הכול למדינה, לבית-החולים – לאחות שנותנת לו תשומת לב. הרי כול ילדיו נטשו אותו. הצוואה היא עוגן אחרון לשליטה להביא את סובביו אליו…

    File:Vittore Ghislandi - Portret van een oude dame.jpg
    Vittore Ghislandi – Portret van een oude dame – מקור ויקיפדיה.

    אבדן הזכויות

    אדם מבוגר יכול להתעורר עם מועקה נרחבת שנושאה אובדן הזכויות. התנהלות כוחנית שמשקפת חיפזון וחוסר סבירות או רגישות שחיכה בחיי האדם המבוגר. יש ונרמסת זכות מזכויותיו, פגיעה בפרטיות מאוד נפוצה, אבל כשמדובר בדמימה שמעוררת תחושות קשות מחיים מוקדמים, ובהם, אז בהחלט נרמסו זכויותיו בבית, במרחב הלמידה, בצבא, בעבודה, במשרדי ממשלה, נוכח חברת האשראי, הביטוח או העירייה והבנק שלו הכאב יכול לשתק אותו. מדובר בסבל נוראי כבמקרי דמימות רבות שאיננו קשור בהכרח במציאות, או באנשים הסובבים אותו. אלא שככל שעוצמת הסבל גדולה כך קשה לשחרר אותו.

    האני הנשי בגיל 70-80 – כשה"אני" אישה סביר להניח שלבדידות צבע שחור והיא אלמנה. הבעל כבר לא נמצא לצידה ברוב המקרים עקב אורך חיים קצר של הזכרים בשל תזונה גרועה. החיים לא הכשירו אותה לעצמאות ויש להניח שהיא מותשת, חשה כבדות בחזה, מתלוננת על חור שחור שלופת את חלק בטנה העליון, היא רוצה להמשיך לחיות, חולמת על האביר עם הסוס הלבן שיושיע אותה מבדידותה, מעצמה, אולי יתחדשו חיי המין, אבל הכול פרח וחלף עם הרוח. אם יש לה ממון קטן בדמימה, היא הופכת נדבנית ומחזיקה סביב ארנקה את בני משפחתה, את ידידיה הקרובים ואת הקרן שנתמכת על-ידה. יש ותזזית החיים תוביל את ה"אני" אל חווית תיקון, והיא תצא מהדמימה, בדרך כלל נחוץ לשם כך זעזוע רציני בסדר גודל של טראומה. ההלם ישלב את מחשבתו עם החוכמה הנשית, יתחבר עם איש רוח, ילפות את ידה ספר חוכמה ויאפשר לעצה הטובה בכול זאת לצמוח והיא תמשיך לחיות חיים נהדרים.

    התבונה מתרחבת וה"אני" הנשי צומח אל חווית הווה שונה משהדמימה מתכננת לו.

    בֶּנְבֶנִידָה אַבְּרַבַנְאֵל (בפורטוגזית: Benvenida Abravanel (1473-1560) חייתה בנאפולי בתקופת הרנסנס, חיה את חייה על במת הפוליטיקה הבינלאומית, מגולי ספרד ופורטוגל, בת דורה של גרציה נאסי (רוכשת הזכויות לחדש את הישיבה בטבריה מהסולטאן הטורקי) ומי שמנעה את גירושם של יהודי נאפולי. הייתה מורתה ומדריכתה של אלאונורה דה טולדו, שלימים נישאה לקוזימו הראשון דה מדיצ'י, דוכס טוסקנה (בתו של פדרו אלוורז דה טולדו המשנה למלך נאפולי.).[מקור] בהיותה בת 68 לערך בשנת 1540, אולצו היהודים לענוד טלאי על בגדיהם. כתוצאה מכך, עזבה אברבנאל את נאפולי עם משפחתה בשנת 1541, ונענתה להזמנתו של ארקולה השני ד'אסטה, דוכס פרארה, להתיישב בעירו, שהייתה אז מרכז ההגירה הספרדית באיטליה. אברבנאל לא נחה על זרי דפנה, לאחר שהתאלמנה ביחד עם בניה יעקב ויהודה פעלה להגדלת כוחה העסקי והקימה חמישה בנקים בדוכסות הגדולה של טוסקנה באישורה של ממשלת פירנצה [מקור]. בספטמבר 1550, כשמלאו ןהנכבר 77 שנים, הצליחה בנבנידה, באמצעות כוחה, לשדל את קרל החמישי להעניק למאה משפחות יהודיות – שנבחרו על ידה – להתיישב בנאפולי.[מקור]

    "אני" פורץ דמימות וכבלים מנער הכול, מאזכר את שנרשם על היוצאים ממצרים. "אני" נשי משתחרר יכול לפסע בדרכם של רקדנים גדולים שפרשו בזמן אל קרירה חדשה ומזהירה או אל סופרים, משוררים וצירים גדולים. אני נקבי משתחרר בגיל 75 ואילך יכול להנהיג את אחרית חייו אל מרחב רב משמעות ועניין. יפעל כמנהיג דגול – דוגמא לכך זה שפגשה ישראל בראשית שנות ה2000. פוליטיקאים בני 80 עם רוח חדשה מלאת אופטימיות שמנהלת תהליכי שינוי מפתיעים שמקורם במחשבה נשית. "אני" משתקם הוא "אני" שפורץ את הדמימה האחרונה –  דומה ומאזכרת את דמותו של חוני המעגל [משנה מסכת תענית (ג,ח) ] – חוני ראה אדם נוטע בערוב ימיו, עץ חרוב למען ייתן פרי בעוד שבעים  שנה לכבוד נכדיו.

    יום אחד חוני היה מהלך בדרך וראה איש אחד הנוטע עץ חרובין, שאל אותו חוני: החרוב הזה, כמה זמן יעבור עד שינתן פרותיו? אמר לו (הנוטע) רק אחרי שבעים שנה העץ ייתן פרות. אמר לו חוני "פשיטא לך דחיית שבעין שנין?" כלומר פשוט לך שתחיה שבעים שנה? שכוונתו מי אמר לך שתהנה מפרותיו של העץ שאותו אתה נוטע? אמר לו אותו האיש (הנוטע): את העולם מצאתי כשהיו בו חרובין וכשם ששתלו לי אבותיי חרובין אותו דבר אשתול אף אני לבניי.

    המשך

    התפתחות האני – רשימת מאמרים

    חזרה לעמוד 1
    חזרה לעמוד 2
    חזרה לעמוד 3
    חזרה לעמוד 4
    חזרה לעמוד 5
    ‏חזרה לעמוד 6
    חזרה לעמוד 7
    חזרה לעמוד 8
    חזרה לעמוד 9
    חזרה לעמוד – 10
    חזרה לעמוד 11
    חזרה לעמוד – 12.

    חזרה לעמוד -13

    חזרה לעמוד 14

    חזרה לעמוד 15

    חזרה לעמוד 16

    חזרה לעמוד 17

    חזרה לעמוד 18

    נשארו לך שאלות 

    אשמח להשיב על כל שאלה 

    לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן  

    בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –


      שמי Name:


      טלפון phone:


      דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


      איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


      אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:



      למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

      For the avoidance of doubt, consult a physician (who knows in detail the general health of each patient or yours) before using any medicine, food, extract or any exercise. The information on Yaron Margolin's website or the "Healing Presses" website (on Facebook or MARGOLINMETHOD.COM), in the above article and in Yaron Margolin's articles are material for thought – philosophy neither recommendation nor public guidance to use or cease to use drugs – no information on this site or anyone You should always consult with a qualified physician or pharmacist regarding pain, bad feeling, or goals and how to use foods, ointments, extracts and even exercises, or other remedies that are mentioned as such

      מאמרים אחרונים

      חזרה לעמוד 17

      חזרה לעמוד 18

      נשלח ב כללי