שקט נפשי נמצא חשוב בבריאותם של האנשים ויותר מכך בקרב גימלאים 

שרבוטים מרגיעים ילדים, ואנשים מבוגרים. יש ואנשים חושפים כישורים חדשים ומצליחים להעמיד יצירות אמנות בדרגות שונות של גדולה לקדמת חייהם, הם מוצאים כישרונות נסתרים ומשמעות יפה במה שיכול להתחיל כתחביב קטן. כאשר אנשים נכנסים לכוח היצירה ברצינות, מנווטים את הכישורים לידע גבוהה ומקצועי, הם מזמנים עצמם לחוויה שיש בה ממנוחת הנפש, קורת רוח וסיפוק. יצירתם יכולה לפעמים אפילו להעניק את החוויה הגבוהה גם לאוהבי האמנת עצמה. יש מי שמודה כי הצליח בעזרת כתיבה, ריקוד או ציור לשמור על שלוות הנפש שלו. למעלה עבודה של ג'ודי הולדינג Julie Holding שאומרת: "ככל שציירתי יותר, כך מצאתי יותר שלווה ואיזון." [מקור].

מנוחת הנפש היא נושא שמטופל בדרך כלל על ידי יצירה ונופש שמיועדת לצרכים של צעירים כיציאה לטבע, טיפוס הרים, רכיבת אופניים וכמובן יציאה למלון בנוף עוצר נשימה, טקסים דתיים, ומסיבות עם הרבה אלכוהול ויחסי מין, ומה עם אנשים מבוגרים? 

מחקרים מראים שמודלים בריאותיים רב-ממדיים משפיעים על יכולת התאים להתחלק ולחדש רקמות פגועות מיטבי במצבים שמוגדרים שלוות נפש. נושא החלמה והתחדשות הגוף נקשר בטלומרים מקוצרים וארוכים. אבר גופני שנמצאים בקצה החומר הגנטי שבכל אחד מתאי הרקמה בגופנו [מקור]. כאשר רקמה נפגעת הטלומרים מכתיבים את יכולתה להתחדש. ללא התחדשות זו אי אפשר לשקם כליה, כבד, ריאה או לב שנפגע אפילו לא סחוס בברך [מקור].

שחיקת סחוס, למה לסבול? – ללא ניתוח ללא תרופות – טיפול להחלמה

מסתבר שיצירה ונופש שמיועדת לצרכים של צעירים כיציאה לטבע, טיפוס הרים, רכיבת אופניים וכד' אינם מובילים לשלוות נפש בקרב אנשים מבוגרים לאורך הזמן הרצוי לתחזוקה, מניעת תחלואה ו-או החלמה ממחלה. לעתים שיטות אלה פועלות להיפך והיציאה ממסלול החיים המוצעת רק מוסיפה סטרס (stress) ותחושה אתגרית נוכח מטרות שיש להגיע אליהן בדרך, כך למשל מכונית שנתקעה בדרך למלון או בשדה תעופה כשלחץ הדם יכול לעלות לממדים הרסניים שעה שהטיסה מתעכבת בחמש שעות והאדם בדרך לנופש ועולה אפשרות שיאבד את טיסת ההמשך. 

Early Spring Near Balmaha, Oliver Pyle אוליבר פייל הוא צייר נוף בריטי, שבסיסו בסאסקס, שמדרום ללונדון.

עד שנות ה-30 של המאה הקודמת משמעות המונח stress 'דחק' הייתה פיזיקלית בלבד – להדק. 'דחק', כפי שאנו מכירים אותו היום, הוא מונח אשר נטבע בשנת 1936, כאשר חוגים ביולוגיים ופסיכולוגיים שונים החלו להשתמש בו על מנת לציין מאמץ או מתח נפשי, או, לחילופין, גורם סביבתי מזיק אשר עלול לחולל מחלה.

דוגמאות לאירועים שמעלים stress בדרכנו אל ההנאה ושלוות הנפש מלמדות על כל ך שלא כל הדרכים מביאות לתוצאות טובות כשמדובר באיזון נפשי. כך נושא איכות החיים שהיה לביטוי נפוץ מוצא עצמו כקשור בשלוות נפש, ואיכות טלומרית מלחיץ כשלעצמו ומה שהוגדר כמי שמאפשר התחדשות ותחזוקת גוף ומונע תחלואה או מה שמעודד האטה של ההזדקנות הופך מושג יעד קשה להשגה.

שמחה הולצברג, סיקו – דיוקן עבודה בתהליך 2024.

חמש נקודות מבט  של איכות חיים: חברתית, כלכלית, פסיכולוגית, פילוסופית ואמנותית או יצירתית. הגדרות שביקשו להוביל להמשגה נכונה והבנה של מושג איכות החיים. הם נגזרו מניתוחי מושגים במהלך עבודה עם אוכלוסיות צעירות או עם אוכלוסיות בוגרות ומסתבר שאינן מייצגות כראוי את החוויה של כולם, כך למשל דווקא צעירים סובלים, בעיקר אם הם פגועים ממחלות כרוניות, נמצאו מחוץ להגדרה [מקור]. במקרה אחר תכונות חשובות כמו שלב התפתחותי וחשיבות קבוצת השווים והמשפחה התאימו יותר למתבגרים וילדים [מקור]. אנשים שונים מקנים לאיכות חיים קריטריונים שונים כך למשל, נמצא שאושרם של הילדים מאוד חשוב להורים, ילדים נותנים משקל שונה לאותם קריטריונים בהערכתם זו. נמצא כי מספר מרכיבים משפיעים על איכות חיים ושלוות נפש כמו תפיסת והערכת האדם עצמו את חייו, קשריו החברתיים והתרבותיים.

גם משמעות חיים – תפיסה והערכה ביחס למטרות, ציפיות, עקרונות והנושאים העיקריים המעסיקים אותו.

מבחן הארטה המצוינות – עומד באופקה של הגישה המתייחסת לתפיסה והערכה ביחס למטרות, ציפיות, עקרונות והנושאים המשמעותיים העיקריים בחייו בהם גם רווחה נפשית, שלוות נפש וקורת רוח.

אלת המצויינות, הסגולה הטובה. המושג מבחן הארטה המצוינות מופיע ביחס למצוינות בהקשר מובהק לתחושת מימוש מטרה או מימוש עצמי. תפיסה והערכה ביחס למטרות, ציפיות, עקרונות והנושאים העיקריים בחייו. מבחן הארטה נקשר ביכולת למצות את מלוא היכולת.
בשירה ההומרית, המושג ארטה קשור לעיתים קרובות עם גבורה ובעיקר עם יכולת השפעה. איש או אישה בעלי ארטה, הם אנשים משפיעים ביותר למשל המורה הגדולה של סוקרטס מכונה ברב-שיח "המשתה" (הסימפוזיון) של אפלטון דיוטימה היא למעשה אַסְפָּאסְיָה. פרודיקוס (Prodikos) מספר שהאלה קשורה בראשית חייו של הרקולס הגיבור. ארטה הופיעה בפני הרקולס כנערה צעירה, והציעה לו תהילה תמורת מאבק מתמיד ברוע. לצידה הופיעה אלת הרוע והחטא המוסרי Kakia, שהציעה להרקולס עושר והנאה. הרקולס בחר ללכת בדרך שהוצעה לו על ידי ארטה.
למעלה, פסל ארטה בספריית סלסוס באפסוס, המאה ה-2 לספירה Statue of Arete in Celsus' Library in Ephesus, 2nd century AD – כאן.

מבחן הארטה (ἀρετή, ביוונית שמצביע על שיכלול היכולת כמו 'מעלה' או 'מצויינות'). פותח את מרחב ההזדמנות לחיים איכותיים, להבנת המשמעות העמוקה של העשייה בדרגה האמנותית. הארטה נקשרת ביכולת הנאה וסיפוק מהיכולת לדייק, להשקיע להנות ממוסר עבודה גבוהה מ"יש" רוחני  ומידות טובות, כלומר היא הפך מוחלט לנלמד כיום בבתי הספר לאמנות, לשרבט, להקיא רגש להרגיש בעוצמה ולהתבהם – וכד' – החיים הם המקום שבו העולם מייצר את ה'ארטה' כמידות טובות (לא רק הישגי המחשבה, המדע, הרווח הכספי והפופולריות), שהיא בעצם הערך המצדיק את ההשקעה והלמידה. אפלטון מצביע על המידה הטובה, הסגולה הטובה ובעברית מקובל ההמשג מצוינות. במשל המערה, שב"מדינה" לאפלטון הארטה של אדם היא ייחודית ובמקרה זה נקשרת במונח אצילות aristis. לכן בני האצילים ביוון העתיקה עברו חינוך ואימון לארטה. אימון לארטה כלל אימון גופני בגימנסיון, אימון מנטלי, שכלל נאום, רטוריקה, ומדעים והדרכה רוחנית, שכללה מוזיקה.

בנוסף נמצאת ה'הגשמה הערכית' – valua fulfillment. והיא עוסקת בהתגברות על מכשולים נפשיים איתם האדם נולד. חסמים כגון תכונות אופי (למשל קנאות, ערך עצמי נמוך) או מצבים תודעתיים מתמשכים (תודעת עוני/שפע, תודעת נפרדות/אחדות). ההגשמה הערכית מגיעה מרמת הנפש, מהרמה של תודעת האני הפנימי, וכאשר המיקוד של השכל נעשה בה בבחינת "והגית בו יומם ולילה', ניתן לומר שהאדם מגשים את ייעודו, שיש משמעות לחיים שלו.

אופי האדם מוביל לזווית ראיה אישית של הדברים

(גישה רציונלית, רגשנית) ומה שיכול להשפיע על ההערכה מקצה לקצה.

אדיפוס ואנטיגונה של ברודובסקי (למעלה) מתארת ​​סצנה מתוך ספר ההמשך של אדיפוס מאת סופוקלס, אדיפוס בקולונוס. כאן אנטיגונה, בתו של אדיפוס, מדריכה את אביה כשהוא מסתובב בגלות מחוץ לעיר שלו. העננים הכהים מאחוריהם רובצים על כתפיו כסלע של סיזיפוס והשביל האפל ברקע מעידים על האפלולית שירדה על אדיפוס, נוכח האור מרחוק שקשור בעברו, ואובדנו משפיע עליו באופן אישי: אדיפוס צועד עיוור, למרות המצוקה שאחזה בו הוא ממשיך לנוע. אנטיגונה היא, הבת, הסלע העומד מאחוריה כחומה מכבידהבכל זאת היא מובילה, היא שמנחה עתה לאן הם עשויים ללכת.
אנטוני ברודובסקי, אדיפוס ואנטיגונה (1823). Antoni Brodowski, Oedipus and Antigone (1823) – כאן

אנגסט

"מושג החרדה" מ- 1844 לקירקגור הוא דוגמא לכך שגם נסיבות החיים יכולות לעצב זווית ראיה. "אנגסט" (Angst) – הוא מושג שנוצר כך (קירקגור), מצב בו אנו מבינים איזו כמות של בחירות עומדת בפנינו יחד עם הכרה בחוסר היכולת שלנו לבחור דווקא בחוכמה. "את החיים אפשר להבין רק לאחור ולחיות רק קדימה" אומר קירקגור. המצב הקבוע הזה של אנגסט שלו, ניצב כניגוד לאפלטון, שרואה את מלא המרחב על קטביו המנוגדים קירקגור מצומצם יותר נאחז בסבל כמפלט – הסבל הוא אמנם, חלק בלתי נפרד מהחיים ולכן לכל הפחות בעיני הסובל – אין לנו שום סיכוי אי פעם להיות בהנאה באופן מלא (קירקגור). לפי קירקגור, כל מי שיקדיש לעניין מחשבה רצינית יבין שהחיים ריקים ממשמעות, אנחנו נולדים, סובלים ומתים. בזה הכל מסתיים. אלה הם חיים מזווית הראיה של אדם שויתר על אהבה, אדם סובל ומי שנתקע, ולא נע מזווית התקיעות ולא נע או פיתח בתנועתו כישורי חיים ורגעים של סיפוק והנאה. הוא עצמו אדיפוס העיוור, דומה שלא ראה מעולם את אדיפוס של כריסטיאן וילהלם אקרסברג (Christian Wilhelm Eckersberg) למטה

בציור זה של אדיפוס ואנטיגונה משנת 1812, אקרסברג מציג את העיוור קל רגלים וחוצה גשר מעל תהום בקלילות לצד אנטיגונה, שנראית סובלת ממנו, כמי שעיוורונו לא יעמוד כלל בדרכו. Oedipus and Antigone by Christian Wilhelm Eckersberg – כאן

אפשר לומר שארטה לא שרתה כלל וכלל על בעל האנגסט, הגם שאת הסבל הביא לדרגתה. בשנת 428 לפנה"ס, הבהיר סופוקלס שהכאב מעוור (סופוקלס אדיפוס). יש וזווית הראיה מעוורת ויש והכאב מצר אותה.

ברוך שפינוזה נולד ב-1632 למשפחה יהודית ספרדית שחיה באמסטרדם. הוא נחשב בקרב חוקרי התנ"ך לחלוץ בביקורת המקרא, והוא מתואר כאחד מאבות החילוניות של הפילוסופיה המודרנית בכלל. שפינוזה היה נועז במחשבתו ופורץ דרך בטענתו כי הכוח העליון אינו חיצוני ולא פרסונלי, בוודאי לא מצווה, תפילה או תפיסה שגויה של המציאות אלא מי שזוהה עם הטבע. שפינוזה מציג ראייה של הטבע כאחדות אורגאנית, אין-סופית ושלמה, שאפילו המדעים לא מצליחים לרדת לסוף דעתה. איינשטין למשל הצהיר שהוא שפינוציאני. כלומר, שיטת שפינוזה נתפשת כדרך מחשבה העומדת לפני איש מדע אמיתי. אדם שמופעל על ידי כוח הסקרנות ושואף להבין את הכוליות, העומדת מאחורי החקירות המוגבלות שלו, ומחפש משמעות רוחנית -שלמה בחייו [פרופ' יוסף בן-שלמה].
בגיל שמונה בערך התחיל שפינוזה ללמוד בתלמוד-תורה "עץ חיים" באמסטרדם תנ"ך עם פירוש רש"י, דקדוק עברי, גמרא, הלכה ופוסקים ואולי אפילו קצת מחשבה יהודית וקבלה. שפינוזה סיים את הלימודים האלה בגיל ההתבגרות, ואז הוא התחיל להזניח את לימודי היהדות שלו. תחילה פנה שפינוזה אל ספרי הפילוסופים היהודיים של ימי-הביניים, בעיקר כתבי הרמב"ם, הרלב"ג, חסדאי קרשקש. כשהיה בן 24, ב-1656, הוחרם על ידי מנהיגי הקהילה היהודית, נרדף ונודה [מקור1מקור2]. בניגוד למסופר, הוא לא הוחרם בשל דעותיו, אלא בשל אורח חייו שהשתנה [מקור]. שפינוזה נקרא אז בפני בית-הדין של הרבנים, ונגזר עליו נידוי ל-30 יום כדי שיחזור בו. לאחר שלא חזר בו ולא שינה מדרכיו, הוכרז עליו החרם הגדול בשנת 1656, והוא הוצא מקהילת היהודים באמסטרדם [מקור]. "המאמר התיאולוגי-מדיני", היה ספרו השני (1670) פורסם בעילום שם – הוא הספר שעורר פולמוס חריף, ומי שהביא להחרמה הרשמית של הספר על ידי הכנסיה [מקור]. בשנת 1678 החרימה הממשלה ההולנדית את כל כתביו של בעל הארטה שפינוזה, ושמו הפך לשם-גנאי וכדוגמה לכל כפירה; כינו אותו בשם בנדיקטוס מלדיקטוס, דהיינו ברוך הארור. המצב נשתנה מן הקצה אל הקצה, והוא השתנה באופן מפתיע ביותר דווקא על-ידי משוררים גדולים שראו בו בעל המצויינות והסגולה הטובה ביותר (בעל הארטה) ראשון בהם היה גיתה, שכתב כך: "אני מרגיש קירבת-רוח ביני לבין שפינוזה, אף על פי שנשמתו עמוקה מנשמתי. תורתו משרה שלווה ודממה"…, קראו לו "פילוסוף הפילוסופים", וציינו את הכנות שלו, את שלוותו הנפשית הבלתי מעורערת על-ידי שום שאיפה לכבוד או רצון להתבלט, ואת דרך כתיבתו ללא כל קישוטים חיצוניים, הנעדרת כל ניסיון להתפשר עם הקורא ולהקל עליו. 
שפינוזה מעמיד לפנינו שיטה עמוקה מאוד, שהיא בהכרח קשה לרבים לקריאה, ומה שמאפיין אותה הוא ההיקף שלה. המחשבה של שפינוזה רשומה בקפדנות, בשפה מדוייקת ברמה של מתמטיקה ומאחדת בתוכה את תורת הכרה, מטאפיסיקה (הקשר בין חומר לנפש, בין חומר לתכונה ובין מחשבה למציאות. ענף מרכזי במטאפיזיקה הוא האונטולוגיה או תורת היש, החוקרת את טיבם של הדברים הקיימים בעולם ואת הקשרים ביניהם), תורת מוסר, פסיכולוגיה ואנתרופולוגיה, פילוסופיה פוליטית ואפילו פילוסופיה של הדת [מקור].

בעוד המודלים של אריקסון וסמית' (Eriksson and Smith); נראים מתאימים יותר עבור אנשים מבוגרים, גימלאים וזקנים [מקור]. התיאוריה של הומבורגר אריקסון הוגה תאוריית השלבים הפסיכו-חברתית (Homburger Erikson's theory) "ילדות ארוכה עושה מהאדם וירטואוז טכני ומנטלי, אבל היא גם משאירה בו שארית לכל החיים של חוסר בגרות רגשית" (אריקסון) [מקור]. וכן ההתפתחות נמשכת לאורך כל תוחלת החיים והיא מחולקת לתקופות או שלבים. כמות הקונפליקט בכל שלב קובעת אם הקוטב החיובי או השלילי שנלמד [מקור].  על פי אריקסון, הקונפליקט המרכזי בכל אחד משמונה השלבים מעורר משבר בין צרכיו האישיים לבין דרישות החברה. משבר זה ניתן לפתור באופן מוצלח או כושל. התמודדות מוצלחת תכשיר ותפתח כישורי חיים. היא תתבטא כמציאת "שביל הזהב" בין הדרישות הסותרות, ותצייד את האדם בכלים להתמודדות טובה יותר עם הקונפליקט המרכזי של השלב הבא. התמודדות שאיננה מוצלחת תתבטא בכניעה, מחסור ביכולות וכישורי חיים וכניעה ללחצי החברה או לדחפים האישיים. כשל זה יקשה על ההסתגלות חברתית, וכן על ההתמודדות עם השלב הבא. ערך החיים או המשמעות מה שיכונה על-פי התפיסה של הגל, "ערך החיים", יכולה לשנות גם עבור מי שכשל בפיתוחם של כישורי חיים את חווית החיים עצמם ובהחלט בכוחה של המשגה נכונה לשפר אותם. נושא זה – אם כן (איכות חיים והמשגה צלולה ובהירה של החוויה) היא תנאי נוסף הכרחי לחיים [מקור1, מקור2, מקור3] המשמעות – 'משמעות' נוגעת בעיקר ליחס בין מילים בדיבור וכתיבה, לבין מה שהן מציינות, הכריע אויגן דיהרינג, (אחד מאבות האנטישמיות המודרנית), בספרו 'משמעות' [מקור], ההמשגה שגויה ואיננה רלוונטית לשאלת החיים ואיכותם, כי החיים אינם מילה. המונח הנכון הוא אם כן "ערך החיים", כפי שמופיע במשנה של הגל והנוושא הוא איך נכון לחיות (אֶתיקה). ההמשגה 'ערך' מסייעת בהבהרת הדברים ומרמזת על דבר-מה שאנחנו בוחרים בו בזכותו (שופנהאואר) או איך נכון להמשיג, להרחיב את זווית הראיה ואיך נכון לחיות (שפינוזה) שנאמר כי הסבל מצר את זווית הראיה. שאלת ערך החיים היא אפוא לא למה כדאי לחיות כפי שהציג אותה למעשה הפסימיסט שופנהאואר ('העולם כרצון וכדימוי' לפיו החיים יוצאים חסרי ערך, מהדהדים את 'הבל הבלים הכל הבל' [מ"ג קהלת א ב]. דברים מופרכים או מטופשים, שטויות). בהחלט דור אחד או שניים לפני ה"משמעות" ערך החיים היה צר ביותר, קרוב להבל. מכל מקום נושא זה (ערך החיים) עלה והדהד גם כמושג השגוי והעכשווי "משמעות החיים" בגישה של ה"הומניזם" המערבי שהחל ככל הנראה דווקא בהמשגה טהורה ומדוייקת עם סוקרטס בטענה שהוא מחפש את הידיעה בתוך האנושי (מנון, אפלטון), וזוכה במשמעות, מול האקזיסטנציאליזםעל הקיומיות (existentialism) שמבטל את חשיבותה של המשמעות. כשצועדים במסלול הערכי בדרך כלל אנשים בוחרים ב"יש" זה או אחר משום שהוא בעל יתרון, והיתרון שלו עבורם נמדד במידת ההנאה לטווח ארוך (אפלטון) שהוא מסב לאדם הבוחר בו או במידת הסבל שהוא חוסך ממנו, נושא זה מתכתב עם התפילה שהכל יהיה בסדר תמיד. אם נצטט את דברי סוקרטס מפיידון עם הגיעה לאתונה הספינה מדילוס (נושא שמאפשר הוצאה להורג באתונה בזמן ההוא) [לאחר שבית הדין האתונאי דן אותו למוות בכל מיני האשמות, הוא משפשף את רגלו הכפופה, לאחר ששוחררה מהשרשרת הכובלת (עמ' 10 [59-60] בתרגום מיוונית של יוסף ג. לייבס, 1999) ומספר על תחושת ההנאה משהכאב ברגל הכבולה ששוחררה חולף:

"מה משונה, רבותי, נראה דבר זה שבני האדם קוראים לו 'הנאה'. מה מוזר למה שנראה כניגודה, כלומר לצער!"

ומוסיף שם (עמ' 11 [60-61]) שהשניים לא נראים בצוותא אך "הרודף אחרי האחד ותופשו, כמעט שבהכרח יתפוש תמיד גם את השני, כאילו הם שני דברים המחוברים בקדקוד אחד." שתה בשלווה את כוס התרעלה, הכאב נמוג בהדרגה, המוות, כך אמר לחבריו־תלמידיו, אולי הוא חיסול גמור, ואם כך הדבר הריהו שחרור מתאוות, מלחמות, ואלפי טרדות של הזנתו של הגוף וממון הדרוש לסיפוקו שמובילים את המחשבה הצרופה לטעות המשגה "עד שבגללו לא נוכל להתבונן באמת" [פיידון 19, [65-66]]. אם למעלה רשמתי שיש וזווית הראיה מעוורת ויש והכאב מצר אותה הרי כאן ההמשגה הצלולה והבהירה גם מרחיבה אותה וגם מעוררת השראה.

כדי להגיע לתבונה צריך לפתח יכולת להתבונן ב"יש" מעבר ל"גוף" מסביר סוקרטס.

(פיידון) שיחתו האחרונה של סוקרטס עם ידידיו (אפולודורוס, וקריטובולס, הרמוגניס, אפיגניס גם איסכיניס ומנכסנוס הידוע מהדיאלוג האפלטוני שקרוי על שמו כמו גם קריטון ועוד רבים בהם קביס וסימיאס הפיתגוראים שמשוחחים איתו בדיאלוג ואשת כסאנתיפי שהתבקשה ללכת הביתה. טרם הוצאתו להורג על-ידי שתיית כוס רעל.), היא דוגמא להמשגה של פילוסוף גדול, ואת המקום הזה הוא תיאר בדיאלוג פיידון כמסע נפלא. שע"פ סוקרטס

עדיף לפעול לפי מה שנראה לנו כטוב לעשותו.

הנאות בהבדל מתענוגות יכולות להיות ארוכות טווח, וקשורות עם שביעות רצון, הכרה בערכו, סיפוק מקצועי, וחוויה חברתית. תענוגות קצרים יותר ולעתים מחירם בטווח הארוך גבוה נקשר בצער, כאב ואובדן. הערך הוא ההנאה, והמבחן לקיומה הוא מבחן ההנאה והסתלקות מצער, כאב או חרדה. אבל ישנם ערכים אחרים, שבגללם אנשים בוחרים בדברים אף על פי שהם לא מסבים לנו הנאה, ולעתים גם מסבים סבל כמו עבודת לילה למימון לימודים, סבל גופני באימוני ספורט, ואמנות הריקוד שמלמדים על ראייה מרחבית ועל כך שסבל שיש לו סיבה מוצדקת כמו מטרה שרוצים להשיג, יסתיים בסופו של דבר בהנאה. החלמה מאי ספיקת כליות קשורה בהמשגה נכונה. שינוי אורח החיים גורם לרבים סבל, געגועים ותאווה למזון שנאסר לצרכי החלמה, לא רק ההנאה מההחלמה ממחלה כרונית כל כך קשה, מחלה שמתים ממנה כרוך בסיפוק, הכרת תודה והנאה יוצאת דופן. שאמר הפילוסוף לנו כי כדאי לפעול לפי מה שנראה לנו כטוב לעשותו. ומקרים של הקרבה למען המשפחה, למען המולדת יש הרואים בהם הדבר הטוב לעשותו. ואופי האדם וכן מצבו הנפשי, כלכלי, בריאותי, מעמדי וגילו שבים ומובילים גם כאן לאותה זווית של ראיה.

האדם שמסתכל על ה"יש" (אומדן הנזק מול התועלת) נשען גם על גורמים נוספים שיכולים להשפיע על ההערכה לגבי הפעולה לפי מה שנראה כטוב לעשותו, ולהם יכולת הכרעה והשפעה שעלולה לשנות את המסקנה מקצה לקצה. כך למשל, הורים יכולים לעמוד בסבל רב וצער כולל אבדן כלכלי, שעות עבודה, שינה, מקום מגורים כדי לסייע לילד שנפגע או חלה, שעה שאותו מחיר יכול להיות בלתי נסבל עבור אותו אדם שעבר את גיל ה 60.

בפיידון אפלטון טוען ש

כל דבר מתהווה והופך לניגודו

(שם, עמ' 24 [69-70]) 25 [70-71] "שהדברים יש להם היפוכים, כשם שהיפה הוא היפוך המכוער והצדק היפוך העוול"… כך גם ההנאה והצער "שאילו היה איזופוס (620–564 לפנה"ס) נותן דעתו עליהם היה מחבר אגדה לאמור: אלהים ביקש להפסיק את המלחמה שבין השניים ומשלא יכול – חיבר אותם יחד בקדקדיהם ומכאן: שכל שמזדמן לו האחד, יבוא אליו לאחר מכן גם השני" [מקור1פידון, עמ' 11 [60- 61]] [מקור2  ].

בקשה לשינוי תכנית היקום

”אֵיפֹה הָיִיתָ, בְּיָסְדִי-אָרֶץ – הַגֵּד, אִם-יָדַעְתָּ בִינָה” (אִיּוֹב, ל"חד').

על מנת להבין מה אלוהים רוצה, אומר שפינוזה, אנחנו צריכים להפעיל את השכל שלנו בזמן שאנחנו מביטים בעולם סביבנו וחוקרים אותו, נושא שמוצג לקראת סופו של ספר איוב. הגאולה אצל שפינוזה דומה הכרה והבנת המציאות שפינוזה מבקש שנבין לחלוטין איך המציאות שלנו עובדת.

משימתם של בני אדם אם כן, לנסות להבין את האופן שבו פועל היקום ולאורה לקבל אותו במקום לשלוח בקשות חסרות טעם, להרוג בעל חיים כמתת לאל השמיים או לנענע לולבים על-מנת לבקש שינוי התוכנית. הרעיון של שוחד היקום ואל שנענה לו או לתפילותינו, קורבנותנו ותשלומים אחרים אשר ישנו ומשנים בעקבותיהם את חוקי היקום בעבורנו ע"פ שפינוזה הם ביטול של הזדמנות לפיתוחם של כישורי חיים, נושא אנוכי ונרקסיסטי: "כל האוהב את אלוהים אי אפשר לו לשאוף לכך שאלוהים יגמול לו אהבה תחת אהבה (שפינוזה, אתיקה, פרק חמישי). שפינוזה מהדהד בדבריו את הפילוסופיה הסטואית של זנון מקיטיום שנולד ב־333 לפנה"ס והעריץ את סוקרטס שעליו קרא בספרו של קסנופון "זכרונות". הטענה כי שגיאות לוגיות בשיפוט והבנה בראיית המציאות כשל תודעה פרספקטיבית (פרופורציות) מעוורת את המצב האמיתי מגיעה אלינו מיוון העתיקה העדר כישורים בהבנת היקום באופן כללי וקונקרטי כולל אירועי חיים פשוטים מעוררת אותם מכאובי נפש, צער, יסורים, כעס ואפילו זעם. זנון לימד באתונה  מתחת לאכסדרת עמודים (סטואה ביוונית), ומכאן השם "סטואית" והנחה שם את היוונים לקבל את העולם כפי שהוא למצוא דרכים להבין טוב יותר את ה"יש" על מנת להימנע מרגשות נוקשים ולהשיג שלוות נפש. 

הפרעת הקשב – עדויות מצביעות על כך שלשוטטות מחשבות יש קווי דמיון רבים עם מושגים מסורתיים של שליטה מבצעת. או פונקציות ניהוליות (Executive Function) הם תהליכי השליטה הקוגניטיביים הגבוהים של האדם (cognitive control) [מקור] מבחינה מוחית, האונה המצחית היא האחראית על התפקודים הניהוליים או על השליטה המבצעת. שליטה מבצעת אחראית על היכולת ליזום, להתמיד, לעכב, לווסת, להבחין ולשנות [מקור]. התפקודים הניהוליים (שליטה מבצעת);אחראים במידה רבה על ויסות רגשי ועל תפקוד חברתי ולימודי [מקור]. הם מאפשרים לאדם לנהל ולכוון את מעשיו בהתאם למטרותיו, ולנהל את שאיפותיו וקשריו החברתיים [מקור].

כאשר מתרחשת שיטוט מחשבות, נראה שהמרכיבים הביצועיים של תשומת הלב מתרחקים מהמשימה העיקרית, מה שמוביל לכשלים בביצוע המשימה.

נושא ששב ומתרחש לעתים קרובות בהיעדר כוונה מפורשת וירידה בשליטה המבצעת [מקור].

שיטוט התודעה נובע מחטיפת תשומת הלב הרחק מהמשימה העיקרית על ידי מטרה חלופית המופעלת ללא מטא-מודעות או מטה-קוגניציה.

שיטוט התודעה נובע מחטיפת תשומת הלב הרחק מהמשימה העיקרית על ידי מטרה חלופית המופעלת ללא מטא-מודעות או מטה-קוגניציה טוענים במאמרם, The Restless Mind, Smallwood, J., & Schooler, J. W. (2006). כלומר, הרחק מיכולתו של הפרט לחשוב על החשיבה שלו עצמו ולהיות מודע לתהליכי חשיבתו. לאחר הפרעה זו, תשומת הלב למשימה העיקרית מתעכבת, יש ונוצרים בשל כך כשלים [מקור].

אנשים מגויסים, מתעייפים ואובדים ברמה שאינם תחת שליטה של גירויים רלוונטיים למשימה במצבי סטרס.

על פי תורת הקשב הנוירואנרגטית (NeT), חוסר שליטה זה נובע לעתים קרובות מעייפות של יחידות העיבוד הרלוונטיות במוח הנגרמת על ידי אספקה לא מספקת של הדלק המועדף על הנוירון, לקטט (הינו התוצר הסופי של מטבוליזם של גלוקוז), מאסטרוציטים (תאי גלייה) קרובים. 

נדידת מחשבות משקפת את היכולת של האדם להתנתק מתהליכי התפיסה המיידיים של הסביבה החיצונית (המכונה perceptual decoupling), לצד היכולת להתמקד בתכנים מנטליים פנימיים בצורה של מטא-קוגניטיבית [מקור]. בהתאם לכך, יש לה תפקיד חשוב בציפייה לקראת הבאות ותכנון של פעולות עתידיות שבחלקן מיטיבות עם חייו, הגם שלא נלקחו בחשבון בתחילת הדרך.

 קֹרַת רוּחַ נַחַת רוּחַ, הֲנָאָה, שְׂבִיעַת רָצוֹן

 קיומם של תהליכים מטה-קוגניטיביים מסתמך על יכולת של דיבור פנימי, אשר מאפשרת יצירת יצוג מילולי לבניית מודל לתהליכים אלה. הדיבור הפנימי מצריך המשגה רלוונטית [מקור]. סביר להניח שלהמשגה שגויה או לסברות שיתכן והן נכונות גם לטעויות תהיה השפעה מכרעת על התהליך כולל האטה במסלול שדורש דווקא מהירות. נוצר פתח רחב להעדר מהות, או תוכן בגלל חוסר בהמשגה או העדר תשומת לב. הוא מקורה של היעדר דעת, ריקנות ושיטוט מחשבות. 

נושא אחיד והמשכי: המשפטים העולים נוכח  קֹרַת רוּחַ נַחַת רוּחַ, הֲנָאָה, שְׂבִיעַת רָצוֹן, כולם עוסקים בנושא אחד מרכזי או תומכים בו, ואין נדידה ובעיקר לא קפיצה לנושאים אחרים במצב של "שלוות נפש". נושא זה תקף גם לגבי מצבי חרדה וזעם. הוא אחת הסיבות המרכזיות ללחץ דם גבוהה מסיבות נפשיות ויתר סטרס בחיי האדם והעדר קֹרַת רוּחַ נַחַת רוּחַ, הֲנָאָה, שְׂבִיעַת רָצוֹן. באופן פרדוקסלי הנפש מצילה את קו המחשבה נוכח העדר המשגה מדויקת ומהירה על-ידי התקף חרדה והתפרצויות זעם.

נשארו לך שאלות 

אשמח להשיב על כל שאלה 

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן  

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –

    שמי Name:


    טלפון phone:


    דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


    איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


    אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:


    למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

    For the avoidance of doubt, consult a physician (who knows in detail the general health of each patient or yours) before using any medicine, food, extract or any exercise. The information on Yaron Margolin's website or the "Healing Presses" website (on Facebook or MARGOLINMETHOD.COM), in the above article and in Yaron Margolin's articles are material for thought – philosophy neither recommendation nor public guidance to use or cease to use drugs – no information on this site or anyone You should always consult with a qualified physician or pharmacist regarding pain, bad feeling, or goals and how to use foods, ointments, extracts and even exercises, or other remedies that are mentioned as such

    מאמרים אחרונים

    נשלח ב כללי

    כתיבת תגובה

    Or

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    *