התודעה השלילית

Tiger And Snake 1862 by Eugene Delacroix

האינדיאנים מספרים על קיומם של שני נמרים בנפש האדם.

סבא אדום עור מספר לנכדו האינדיאני ששני נמרים בשוכנים תוכנו: נמר הרצון ונמר הספק.
נמר הרצון, חזק, שרירי, חברותי, מתיידד עם תומכיו, מתביית על מטרה, ממעט בדיבורים, פועל בצורה החלטית, מתאמץ ומתמיד. הנמר הראשון יודע מה הוא רוצה ומה הוא צריך לעשות ובכמה שלבים עליו לפעול עד להשיג את רצונו.
הנמר השני בעייתי הוא נמר הספק, רזה ופתלתל, תכונותיו דומות כביכול לתכונות אופיו של נמר הרצון גם הוא מתביית על מטרה, חבריו רבים, מתמיד ונמרץ, אבל שיטותיו אחרות הוא רכלן ושיחותיו עם חבריו שטחיות יחד אתם הוא בולש, משתלט, שודד. הוא עצלן ופולשני תמיד ביקורתי, קנאי שלא יכול לסבול הצלחות. בקנאתו במצליחן שמגיע להצלחות הוא מזנק עליו ויוצר בו ספקות, תסכול וגם ממציא למענו תירוצים לאי עשייה וויתור על דרכו בגלל קשיים לכאורה שמחכים לו מעבר לפינה.
שואל הנכד: "סבא, מי מבין השניים מנצח?" עונה לו הסבא ברוב חוכמתו:
"הנמר שאתה מאכיל אותו, הוא המנצח!"

נמר הספק – הוא תודעה שלילית, שמזונה תסכול, עצלות וכישלונות.

התודעה השלילית הוא מושג שטבעתי והתקבל להפתעתי בספרות המקצועית כדי להסביר מכלול תופעות הרסניות שמקורן בחשיבה שגויה והמשגה לא נכונה. מדובר במרחב פעיל והרסני שנמצא ומתפתח בחלק החושב של נפש האדם. מתפקידה להכשיל תהליכי חשיבה בהירה וראיה נכונה של המציאות. מדובר במושג כולל שמאגד בתוכו הסבר עמוק של מצב נפשי המביא לצורות שונות של הימנעות וויתור על הגשמה עצמית, התחמקות ממיצוי הרצון וכן תופעות של ספק, הטלת דופי, הפחתת ערך והתמכרויות לתופעות הרסניות. התודעה השלילית נמצאת מחוץ למרחב החושב. היא סמוכה ככל הנראה לקוטב השלילי של מרחב המחשבה בו נמצא הספק כשעולם ההמשגה הצלולה עומד בקוטבה החיובי שלה.
"בפסיכולוגיה העתיקה של תושבי צפון אמריקה מוכרת תופעה זו. שם פגשתי אותה בקרב חכמי האינדיאניים תחת הכותרת "נגוול" ובאגדה שלפנינו היא כמובן נמר הספק שמזונו תסכול ועצלות. במרחב החושב היא נתפסת בעיני כתופעה הרבה יותר מורכבת. על השפעותיה הרבות ארחיב בהמשך דברי ואחשוף בפניך הכול.
תודה שלילית היא צל – יקל להבין תופעה כל כך מורכבת שעיקרה ל צל חשיבתי – אם נשוב להתבונן באגדה האינדיאנית שמתארת את שני הנמרים. ותחילה בהזנתם.

מזון הנמר של הספק הוא התסכול, אי הגשמה עצמית, קשקשת חברתית והתמכרויות למצבי תלות, הפחתת ערך, עייפות כרונית, העדר כישורי חיים כולל כמובן עצלות, ודאגות גם התמכרות לעלבונות ולפחדים שנכללים ברשימת המזון הרעלני הרוחני. ורצף כישלונות ששבים וחוזרים אל חיי האדם.

התמכרות למזון רעלני (סוכר, מלח, שומן רווי) מטפחת את התודעה השלילית ומכוונת אל אבר הכבד. על הכבד ידובר להלן. הוא נחלש ממזון רעלני. כשמזונה הרעלני של התודעה השלילית מכונה: "טעים" ומשמעו החלשת הכבד והפרעות אכילה: השמנה, ובעיות של אנורקסיה גם משיכה לאלכוהול, מזון מעובד – התמכרות לרעל.

התמכרות לכיעור, בידור ולאשפה תרבותית – רשימת הערכים שנקשרים בהתמכרות למזון רוחני רעלני ארוכה בולטים בה כיום: גלישה באתרי הימורים, שעשועי מחשב שיוצרים תאווה לכיבוש ללא מאמץ או תשלום של מחיר אמתי על הפסד – הכיבוש מענג והחמצתו לא מתסכלת כי אין ענישה. מה שמונע תסכול (הפסדת תור במשחק, או ניתוק שיחת חיזור אינם ברשימת ה"מחיר האמתי" או הענישה האמתית – הם מבטלים צורך להתאמץ או לבחון אם שילמתי מחיר אמתי). בכלל זה יש להוסיף גם אתרי חיזור נטול מאמץ שמזמנים ריגושי סקס. הרשימה ארוכה ובוודאי נמצא בה יציאה קבועה לצפות באחרים מתאמצים כגון בספורטאים או בחיילים מתאמנים או לוחמים. מצב של  הכשלה מכוונת קיים. אחד משעשועי הנוער – להכשיל נער ולגרום להתרסקותו – תעלול שמכונה מבדח. התודעה השלילית עומדת מאחריו. גם מאחרי הרעיון ליצר אתגר גדול מדי – או משימות בדרגה גבוהה מכישורי הנער מיועדים למנוע מהם מראש להתנסות במשימות שמחייבות מאמץ גדול מכוחם גם הם מסממני התודעה השלילית.

מזון הנמר הבריא המשגה נכונה, התמודדות מול אתגר, פיתוח כישורי מאמץ, דיאלוג בין העשייה והמאמץ שנדרש כדי להגיע למטרה, להגשמה עצמית, למעורבות ואכפתיות בעשייה, בשיחה, עמידה באתגר והגעה לסיום ותחושת סיפוק שמתלווה אליו. גם יצירת מערכות יחסים עמוקות וארוכות שנים.

התודעה השלילית היא תופעה של צל מחשבתי אבל מוגדרת כאחת ממחלות הנפש ונמנית על הקשות שבמחלות הנפש. היא מופיעה במדרג רחב ובמדרג הנמוך אינה חולנית אבל מתסכלת. התודעה השלילית נפוצה מאוד ופוגעות באדם המודרני, אם מזניחים אותה ומאפשרים לה להתפתח. היא פוגעת בצעירים – בכשל תזונתי, ניכרת בהדגשת יתר של מראה חיצוני ואופנתי, ברדיפה אחר חיי הפקרות וונדליזם, בידור, ריגושים, הליכה אחר תאוות נתפסת בגללה ככוח ובכלל זה יציאה למשימה גדולה על מידותיו ותאוות כבוד (זכיה במדליה מבלי להשקיע כל מאמץ להשיגה) כל הקשור בהעדר איזון חברתי, תודעה סוציאלית, או איפוק יתר והפחתת ערך עצמי ובימנו בולטת תופעת ההתמכרות למחשב. ישנה נטייה לראות בתסמונת אספרגר אחד מתסמיניה.

התודעה השלילית החלטית, ומובילה בהתמדה להתמכרות שונות. מחקרים בארה"ב ובישראל מלמדים שהמחלה פוגעת בכול הגילאים והיא בהחלט ניתנת לריפוי. בכל שלב ובכול גיל.
ניתן תמיד ואפשר להחליף תפקיד להפסיק לטפח את נמר הספק שבאגדה למעלה ולהזין את הנמר הבריא! במאמר זה נגלה בהמשך כיצד עושים זאת.

 

ב"ספר העדה" המכונה גם התנ"ך האינדיאני הוא "הפופול ווך" (Popol Vuh ) עדות לנפש האדם האנדיאני. בכל אדם פועלות 3 נפשות: האחת נמצאת בגוף ונקשרת ברצון שתיים נוספות מוגדרת כנפש כפילה שמחוצה לו. נפש הכפיל מורכב מטונאל" ו"נגוואל" (naualli ,nahual או nagual). הטונאל (הנפש המגוננת) תומכת ומקנה לאדם תחושת ביטחון, היא נאמנה לאדם ועומדת לרשות כוח הרצון, מסייע ומעודד לפני קושי, אתגר ובשעת מבחן. נפש שלישית מכונה הנגוואל (הנפש של הספק): היא הנפש המסתורית והסודית שממעטים לדבר בה. הנגוול בא להטריד, להסיט מהדרך, לפתות, להכשיל ולהרוס – הוא התודעה השלילית שניזונה מתסכול, ספק וכשלון. הנגוואל מופיע בציור למעלה.

התודעה השלילית (מכונה גם תודעה כוזבת) היא מרחב של הגיון שחור, צל אפל ושלילי במחשבה. צל שמשבש את השכל הישר של האדם וגורם לו לפעול בניגוד לאינטרסים של עצמו.
תפגשו אותה גם תחת הכותר דיסוננס קוגניטיבי (Cognitive Dissonance) אבל תמיד ניתן להרעיבה ולבטל את כוחה.
נמר מוחלש הוא דבר טבעי בנפש וחלק ממנה: צל. היכן שישנה שמש מאירה ישנו צל. אבל הצל תמיד מתרפס למטה הוא נשאר שפוף, חלש ובלתי מזיק וכשהוא נמר ונעול במרתף שיועד לכך כמו הצל אין בו נזקים גדולים ולעתים גם יכול להביא תועלת. אבל כהזהרת המיתוס על תיבת פנדורה, השאר אותו סגור באפלה, לבד יצא ממנה ב 7 תחנות חייך והנזקים שיעשו יספיקו לקיומו במרתפים.
נמר חלש, פסיבי, רכלן, תנודתי, הניזון מתסכולים, אכזבות, ספקות והרס שאיפותיך שתאכיל ותגדל פרא לא יגמול לך טובה. הנמר של הספק יהיה למרחב של הגיון שחור, אפל ושלילי אבל שולט בחייך. עשה הכול לנעול אותו במרתף ובאפלת חייך.
תמיד ימצא מי שינסה לשחררו מהמרתף ומי שיעזור לנעול אותו. בחר ביועץ החכם והמבריא!
בחר בעצה הטובה, זו שתוצאותיה המבורכות שורדות זמן רב.
כיצד התפתחה התודעה השלילית והאם תמיד היא שלילית
התודעה השלילית, נמר הספק מתפתחת ב"אני" בשלבי היסגרות ההיגיון הבריא בתוך עצמו. בתקופת היות המחשבה באינקובציה.
צמיחת האני גילאית, כלומר, יש להתפתחות האני היסטוריה ומורשת שנקשרת בהתקדמות האדם. גם למחשבה הבוגרת היסטוריה התפתחותית ומזהים בה שלבים של היפתחות והיסגרות. כשהמחשבה נמצאת בשלב המכונה: פתוחה, הילד מתגלה בחוכמתו ותבונתו הולכת קסם על סביבתו. הערותיו נתפסות כחכמה.
בתקופות שבהן מרחב המחשבה סגור. אין לעולם מגע עם החוכמה ובתקופות אלו – ואך ורק בהן מתרחש ליקוי מחשבה שמאזכר את "תקופת ימי הביניים" והצל המדובר יוצא לעולם ומזהים מרחב מחשבה אחר, ומוזר. מתגלה ילד בעל מחשבה לא הגיונית והסביבה לא רק שאינה מתפעלת מהערותיו יש והיא נחרדת מהן. חלקו רכילות, אפל, ביקורתי ובעל אופן שלילי. הילד ממציא דברים לעתים משקר, יש והוא ניזון מפחדים וצופה איומים שאינם מבוססים על דברים שבמציאות. רעמים ורעשים מפחידים אותו והתרחשויות מסתוריות ורעות מחכות לו מעבר לפינה. הילד נעשה קשקשן וההיגיון נמצא אצלו במינוס. זוהי ה"תודעה השלילית".
לתודעה השלילית יש אנרגיה. היא סוג של כוח שפועל בנפש. האנרגיה שלה מורכבת מאנרגיה זכרית שלילית ומאנרגיה נקבית שלילית היא עצמה דו-מינית שלילית.
הפילוסוף הגרמני קרל מרקס שמתח ביקורת קשה על החברה התעשייתית הקפיטליסטית [1. ״הקפיטל – ביקורת הכלכלה המדינית" מאת קרל מרקס] טבע את המונח "תודעה כוזבת". התודעה הכוזבת שונה מהתודעה השלילית היא באה על-מנת להסביר מה שאני מכנה "תרבות ההשתקה" היא יסוד מרכזי בתרבות הפטריארכאלית. מרקס מזהה צמיחה של כוח שלילי באנושות שמשמש את המעמד השולט (בעלי אמצעי הייצור – ראש הפטריארכיה) ע"מ למנוע מהמעמד הנשלט (מחוסרי אמצעי הייצור) ידע ומידע או כדברי מרקס אפשרות לראות ולבחון את מצבו האמתי ואת האינטרסים האמתיים שלו. "התודעה השלילית" מתרחשת באדם עצמו, בשכל, השולל מעצמו מימוש רצונותיו, ועל כך עוד ארחיב בהמשך. וה"תודעה הכוזבת" חברתית, תרבותית ונקשרת בהשתקה, ובהסכמה כוללת למניעת נגישות לידע האמתי בחברה כדי לנצל את האדם חסר הידע במרחב החברתי. התודעה הכוזבת מתפתחת באדם המנוצל והוא לא מתמרד נגד מנהיגיו הנצלניים משתרבות ההשתקה התפתחה בו. מרקס מסביר, כי בכל מצב חברתי קיימת מצד אחד תפיסה סובייקטיבית של המציאות (למשל שחוסר ידע מחזק את הביטחון הכלכלי והמדיני או את טובת החולה שמאושפז בבית החולים המיושן) ותפיסה אובייקטיבית של המציאות עצמה, שניצבת מהצד של הידע הזמין לכול. אם שתי התפיסות אינן זהות, קיימת תודעה כוזבת.
תודעה כוזבת מנוצלת בחברה על-ידי אנשי שררה, כהני דת, פוליטיקאים, אנשי יחסי-ציבור, סוחרים ואפילו על-ידי מפקדים בצבא והורים שמונעים מידע מהאדם שיכול להאיר את המציאות בפניו.

מקור התודעה הכוזבת ב"אני", באדם. אל המרחב החברתי, שאותו מרקס תיאר, עוברת התודעה הכוזבת, מרגע שהתגבשה ככוח ששולט על ה"אני" כ"תודעה שלילית". יחד עם זאת תרבות ההשתקה מקשה על סגירת התודעה השלילית והתפתחות החכמה והתבונה. תופעה שהתרבות המערבית סבלה ממנה במשך אלף שנות ימי הביניים. ומשהוסרה התפתחה התבונה במהירות עצומה ובכל תקופה בה הידע היה נגיש לחברה ותרבות ההשתקה נדחקה הצידה שבה והתפתחה גם התבונה האישית בקרב בני האדם.
התפתחות ה"אני" מתרחשת בשלבים ונמשלת לגל עולה ויורד ובו חלקי ה"אני" נפתחים או נסגרים לפי סדר התפתחותם. כשגל התפתחות ה"אני" עולה נפתחים מרחבי ה"אני" ומוכרים לעולם. בהמשך גל ההתפתחות יורד ואותם רכיבי נפש נסגרים. שלב ההיסגרות הוא שלב דגירה. מרחבים מוארים הקשורים בנאורות ובצמיחת האדם (רגשות, מחשבות, יכולות גופניות מיטביות) מוצלים וחלקם החיובי והמועיל נעדר מחיי האדם. תקופה של חשכה שמאפשרת למרחבי ה"אני" להתפתח ולהשתכלל ולידתם מחדש מבשרת את סופה.
בשלב הצל מרחבי האני הסגור משתכללים ומתחסנים, כך הם נבנים ועוברים תהליך של שיכלול יכולת. הם מתגמשים בד בבד מפתחים כשרי הישרדות מול זרם התנועה הכולל של העולם.
מדובר בתהליך דינמי של התפתחות ה"אני" שמזהים בו גלים שונים: יש ונפתח ה"אני" המרגיש, אז נכיר את הילד השובב והמשתעשע כמו בגיל 3 שנים. יש והוא נסגר ונכיר את המתבגר המסוגר ומסתייג מחקירות חייו הפרטיים בגיל 13.

Eugène Delacroix. El duque de Orleans mostrando a su amante (c. 1825-1826)

שבע תחנות בהן מופיעה התודעה השלילית בחיי האדם הבריא

בשבע תחנות חיים אלו נעדרת התבונה ובכולן האני החושב והממשיג נכונה יורד לתת פעילות. המחשבה נסגרת והצל מכריע גורלות באופן טבעי:
בגיל 30 חודשים, שנתיים וחצי.
בגיל 5 שנים,
בגיל 8-9 שנים,
בגיל עשר וחצי עד 11 שנים,
בגיל 15-16 שנים – התופעות מדאיגות – וכשהיא מוקצנת כדאי לפנות לטיפול כדי שתהיה מאוזנת !!!

בגיל 21 – 24,
בגיל 38 – 44
ותחנה שביעית בגיל 49 עד 50. בשנה החמישים והחמישים ואחת מאוד מומלץ להקפיד על ניקוי כבד אחת לשלושה חודשים.

תרצה לדעת עוד והכול על ניקוי כבד – במאמר "קל לנקות את הכבד" כתבתי בהרחבה הכול – להקליק כאן.

בכול אחת מ 8 תקופות אלו ה"אני" החושב נסגר, המחשבה ההגיונית נעדרת ומתפתחת מחשבה אחרת, מוזרה ולא הגיונית, ה"תודעה השלילית" נגוואל. בכל גיל יש לצל המחשבה היבטים שונים ואחרים – משותף לה הפרא – היא מושכת אל התנהגות חסרת רסן, לפרובוקטיביות, להרס ולמימושן של תאוות. בנוסף היא דאגנית, הססנית ומתוסכלת.

הערה: כמטפל בבני נער שתופעת התודעה השלילית משתלטת עליהם בעוצמות שונות – בעיקר נערים במצבי סיכון – הבחנתי שיש לשים לב ולאבחן – את התופעה הזו במדוייק וברגישות יתר. הופעות התודעה השלילית ב 4 תקופות הגיל הראשונות: בגיל 30 חודשים, שנתיים וחצי, 5 שנים,  8-9 שנים או בגיל עשר וחצי עד 11 שנים – נורמטיבית בדרך כלל אלא אם כן מזהים תופעות חריגות כהשמנה, התחמקות ממאמץ כגון הכנת שיעורי בית. הופעותיה המדאיגות מופיעות בגיל 15, 16 ואפילו 17.
נער שמקבל מכם משימה לארגן טיול בן יום – כטיול משפחתי שכולל הליכה, עצירה לאכילה ולינה בשטח ומתכנן עלייה רגלית להימליה – מעורר דאגה – המשימה שבוחר במקרה כזה אינה קשורה בלו"ז מציאותי, גם התקציב הנדרש לה לא מציאותי ויכולת המשפחה (סבא, סבתא, אחים קטנים) לא יכולים ברוב המקרים לעמוד באתגר בלתי סביר שלכאורה ארגן להם – נער כזה מדאיג ויש לשקול "תודעה שלילית" שיצאה מהפרופורציה. אם מדובר בנערא בן 16 גם אם יבחר משימה שנראית הגיונית יותר בהתחלה כמו לטפס על הרי הפירינאים, אפילו במסלול שהוא לכאורה משפחתי: "קאמינו סאנטיאגו דה קומפוסטלה" ביומו הראשון מצרפת לספרד ( "Camino Frances", שמתחיל סן ז'אן פייה דה פורט). האתגר לא מתאים ליכולתה של משפחה רגילה לעמוד בו ביום אחד, שהרי דרושים לכך לפחות יומיים בשל גודל המאמץ ובוודאי שבחירה כזו לא ראויה אם אינה בכושר הליכה מעולה. גם כאן יש לבחון את מצבו הנפשי של הנער טרם הגעה למסקנה. בדקו עוד 3-5 דוגמאות ואם התופעה חוזרת על עצמה למשל מחשבה שאפשר להתכונן לבחינה גדולה כבגרות ביומיים ועד אז להשתעשע במחשב … ראוי לברר: "תודעה שלילית" – שיצאה מפרופורציה בראשית דרכה. יודגש שתופעת התודעה השלילית קוראת לחייב להיכנס מידית לטיפול.

ירון מרגולין - חיות תוססת וכוח רוחני שעובר כל ממד של טכניקה

ירון מרגולין – חיות תוססת וכוח רוחני שעובר כל ממד של טכניקה

ב 7 התקופות האלו נוצרת תופעה כוללת של המתנה. עולה תחושת שמשעמם ושמשהו חייב לקרה כדי שתקופת ההמתנה תחלוף. מועקה עקב תקיעות, חוסר בטחון, רצון לשקר, רצון הפכפך, חוסר החלטיות, עצלנות גם צורך מוזר לנטוש ולהרוס דברים ותכניות שעמלו עליהן רבות ותוך השקעת מאמץ מקובלות ואפילו שכיחות בתקופות אלו. מדובר לא רק בהופעת הצל – תודעה שלילית גם בתהליך חשוב בהרבה – צמיחת יכולות חדשות במרחב החושב. האני החושב, שהוא מרחב מאוד מורכב, נע במהירות מאוד גבוהה, מתפתח. לשם צמיחתו הוא נסגר. התודעה השלילית נשארת פתוחה והשפעתה מובלטת. מומלץ לא לאפשר שינויים מורכבים בתקופות אלו בחיים – להמשיך בקיים – להתמיד.

מעבר לעיר, פרדה של הורים ותאונות קשות בתקופות גיל אלו מקבעות את המצב והתודעה השלילית הופכת לדמימה ולבעיה שיש לטפל בה.

התודעה השלילית קמה נגד קו אסטרטגי נבון. היא פתיינית ובתקופות אלו היא מפתה לעזוב מקום שטוב לך להיות בו: בית-הספר, תנועת נער, להקת מחול, אוניברסיטה, תא משפחתי, או שותפויות משמעותיות ואפילו תעודד אותך לפגוע בעסק שלך, בזוגיות שלך ובגוף.
התודעה השלילית ממלמלת, יוצרת מחשבות שמתרוצצות בראש כתקליט שבור וחלקן הן מחשבות אובססיביות. ביניהן נמצא פעמים רבות שברירי מחשבה על תזונה רעלנית או משמינה. ישנן עוד מחשבות שקשורות בה כגון דחף עז וגעגוע היסטרי לזוגיות שזנחנו כי היא באמת בלתי אפשרית. מחשבות אחרות יכולות להיות קשורות באהבה נכזבת, בקשר עם בן זוג לא פנוי לזוגיות, חופשה שאין סיכוי לחזור עליה. בדרך כלל וברוב המקרים נפגוש במשפטי סרק מסוג: 'אני מסוגל להפסיק לעשן בכל רגע', נוכח אפשרות להשקיע בעסק: ׳אני מבין בעסקים, קראתי המון על עסקים והעסק הזה בטוח יצליח, תוך כמה ימים אתחייל להרוויח", ׳המזון הזה רעיל׳, נוכח משקל שמראה הרזייה: 'השמנת', נוכח החלפת חולצה. ׳במים האלו יש חיידקים שיהרגו אותי׳ או 'אלו בטוח, לא ההורים שלי ואני ילד מאומץ…' גם 'חבל שגופי לא מהמין השני, כי יכולתי להצליח ביתר קלות במגדר אחר׳. התודעה השלילית מכשילה ומככבת גם במרחב המיני: ׳אני רואה שהיא רוצה סקס, כל השאר אלו הצגות׳, ׳לא יכול להיות שהיא קטינה, אם היא באה לבר היא לא קטינה וגם תראה איך שהיא מתלבשת …ועוד דיבורים מסוג זה שבכוחם רק להביא אותך לאיזה אסון!
אדם העובר שינוי דרסטי כמעבר עיר עקב שינוי בקרירה של אחד מהוריו, גירושין, מחלה שמוציאה אותו מקרבת חבריו באחת באחת או יותר משבע תחנות בהן מופיעה התודעה השלילית בחיי האדם הבריא בדרך כלל חווה טראומה שמחבלת בסדר היום ואירוע זה ובמיוחד אם הוא מתרחש באחת מ – 7 תקופות התודעה השלילית "האני החושב" נותר בו סגור והיא השולטת בחייו. תופעה זו היא דמימה ויש לה אחיזה גם בגוף למשל בגב השמאלי.

לשאלות

מיתוס ותודעה שלילית

התודעה השלילית מככבת בתרבות ההשתקה, בתורה החברתית שעיצב מרקס, בפוליטיקה, באוניברסיטאות ובחיי המשפחה. היא מזוהה על-ידי המיסטיקנים עם העמוד השמאלי בועז, אחד מצמד העמודים יכין ובועז שהעמיד המלך שלמה בבית המקדש הראשון [2].
התודעה השלילית שכיחה עד כדי-כך שחדרה גם אל ספרי האגדה, למיתוסים רבים, תפילות ופולחני טיהור.

שלגיה ושבעת הגמדים

שלגיה היא מעשייה שהתבססה במקומות רבים באירופה ולוקטה, שוכתבה ופורסמה מחדש על-ידי האחים גרים בשנת 1812.
האם הרעה והמפלצתית שמופיעה ב"שלגיה״ לובשת את הדמות המסורתית של האם החורגת. היא תודעה שלילית שמתגלמת בדמות אדם. המכשפה, כניגוד לאם מזינה ומערסלת, אם חורגת שמרעילה את הגיבורה. דמות פולשנית שחודרת בתחבולות שמקובלות על ׳תודעה שלילית׳ אל יער בו מקלט מגונן, שמערסל את שלגיה. בבית זה קיימת אהבה של 7 גמדים לשלגיה ודווקא שם פוגעת התודעה השלילית ושלגיה מורעלת.
סל מזונות מפתה כביכול תמים, ותפוח עסיסי, נמצא בתוכו – מורעל.
מכשפה רעה אחרת בדמותה של התודעה השלילית, מככבת במעשייה "עמי ותמי", במקור הגרמני הֶנְזֶל וּגְרֶטֶל.

מכשפה רעה שגרה בבית ממתקים, הוא הפיתוי. שני ילדים הולכים שבי אחר הממתקים, ומתקרבים באמצעותו אל צפרני המכשפה ונופלים ברשת המפלצתית שטוותה נגדם. המכשפה של שלגיה נקשרת בכשל מערכת יחסים עם מזון וזו של "עמי ותמי" עם פדופיליה.

חציית הירדן – גוסטב דורה, תחריט עץ וּכְבוֹא נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן, עַד-הַיַּרְדֵּן, וְרַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן, נִטְבְּלוּ בִּקְצֵה הַמָּיִם; וְהַיַּרְדֵּן, מָלֵא עַל-כָּל-גְּדוֹתָיו, כֹּל, יְמֵי קָצִיר. וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד-אֶחָד, הַרְחֵק מְאֹד באדם (מֵאָדָם) הָעִיר אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן, וְהַיֹּרְדִים עַל יָם הָעֲרָבָה יָם-הַמֶּלַח, תַּמּוּ נִכְרָתוּ; וְהָעָם עָבְרוּ, נֶגֶד יְרִיחוֹ. (יהושע ג', פסוקים טו' – טז'

חציית הירדן – גוסטב דורה, תחריט עץ וּכְבוֹא נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן, עַד-הַיַּרְדֵּן, וְרַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן, נִטְבְּלוּ בִּקְצֵה הַמָּיִם; וְהַיַּרְדֵּן, מָלֵא עַל-כָּל-גְּדוֹתָיו, כֹּל, יְמֵי קָצִיר. וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד-אֶחָד, הַרְחֵק מְאֹד באדם (מֵאָדָם) הָעִיר אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן, וְהַיֹּרְדִים עַל יָם הָעֲרָבָה יָם-הַמֶּלַח, תַּמּוּ נִכְרָתוּ; וְהָעָם עָבְרוּ, נֶגֶד יְרִיחוֹ. (יהושע ג', פסוקים טו' – טז'

יציאת מצרים

התודעה השלילית מככבת בתנ״ך במספר מיתוסים, בסיפור אובדן מלכות שאול, באובדן זכות משה להיכנס לארץ המובטחת וכן במיתוס יציאת בני-ישראל מעבדות לחירות. היציאה ממצרים אל הארץ המובטחת כוללת אסופת שקרים עצמיים. בניגוד לנוכחות עמוד העשן ועמוד האש שמלמדים על קיום אל מגונן – נציגו של ההיגיון הבריא והנשגב ששומר על מחשבה צלולה (בשפה הרגשית שמאחורי מיתוסים, חלומות ואגדות) בני ישראל ההולכים במדבר לא זוכים להשראה, ורעיון השיבה הביתה, לארץ המובטחת נדחק ואת מקומו תופסת תודעה שלילית הרואה ב׳שיבת ציון׳ ניצל למטרות זדוניות. זכר עברם האפל משתנה ובאור התודעה השלילית נצבע בורוד (במדבר יא 18-19): 'מי יאכילנו בשר כי – טוב לנו במצרים'…. 'למה זה יצאנו ממצרים'… התודעה השלילית מצלה על ההיגיון ומחסלת את מסעם הביתה. הפתרון להמשיך במסע רגלי בן 40 שנה עד למותם.
עם העבדים שחיי בהשראת התודעה השלילית עבר טראומה שלא מאפשרת לו להיכנס לארץ המובטחת אלא בדמותו של עם צעיר ובריא, בעל כשרי ביצוע שדמותו של יהושוע מייצגת. רעיון השיבה הביתה נרקם בזכות השיבה של העם לציון והמחשבה צלולה מובילה ומאפשרת הקמה של סדר חדש וחוקים שהתודעה השלילית מנעה קודם. כושר ההמשגה נכונה, שב וחובר אל הרעיון האחראי והמיטיב שמאפשר לבני ישראל לממש את החזון ולהגשים את ייעודם.

הפתרון שהמיתוס העברי מביא הוא אחד הפתרונות המנחים בתהליך ההחלמה מהתודעה השלילית: להחליש את קולה ולהעצים את הרעיון המעשי, אבל בהחלט הוא לא הפתרון היחידי.

המסר העולה משילוב המיתוס של שאול ודוד מורכב. הטקסט משובש ומגמתי ומקשה על מעקב אמיתי של אבדן המלוכה עקב תודעה שלילית שנקשרת בהימנעות דומה למתרחש במיתוס משה, הימנעות מציות לצו האל. אצל שאול המלך ברחמנות והימנעות מלהשמיד את העמלק וכל השייך לו.
מדוע דוד התאוותן, שעובר עברות קשות יותר ממשה ושאול נבחר ולא שאול?
החטא היחידי שבו היה מעורב המלך והמצביא המהולל שאול הוא שיחד עם בני ישראל חמלו על אדם אחד: אגג, ועל מיטב הצאן והבקר:
ויחמל שאול והעם על אגג
ועל מיטב הצאן והבקר
והמשנים ועל הכרים ועל כל הטוב
ולא אבו החרימם (שם, טו, ז-ט).
האיפוק של שאול והעדר ציית לחוק נקמני ותאוותני, גרם לאבדן ממלכתו. האם המיתוס מעודד חוסר עקביות ודרור לתאווה ולתודעה השלילית?

"מרקוס הקדוש משחרר עבד נוצרי" (1548). יצירת מופת של טינטורטו הצייר מתבונן על נס העבד ממעוף הציפור כוירטואוז השולט בפרספקטיבה, טכניקת ההקצרה, פרופורציות ושליטה יוצאת דופן בתנועה יחסית וצבע.

"מרקוס הקדוש משחרר עבד נוצרי" (1548). יצירת מופת של טינטורטו הצייר מתבונן על נס העבד ממעוף הציפור כוירטואוז השולט בפרספקטיבה, טכניקת ההקצרה, פרופורציות ושליטה יוצאת דופן בתנועה יחסית וצבע.

דיסוננס קוגניטיבי

לאון פסטינגר (8 במאי 1919–11 בפברואר 1989, פסיכולוג חברתי יהודי-אמריקאי) מתייחסת לנושא חוסר העקביות והעדר התמד רעיוני, תחת הכותרת דיסוננס קוגניטיבי.
דיסוננס קוגניטיבי הוא מצב פסיכולוגי לא נעים הנגרם כאשר האדם מודע לחוסר עקביות בין אמונות או עמדות שונות (קוגניציות) בהן הוא מחזיק. לאון פסטינגר טוען כי על האדם לשמור על "מרכז" או כדבריו, עקביות בדרכי חשיבתו והוא המניע המרכזי בחייו. כאשר אדם מחזיק בדרך או בעמדה מסוימת ופועל בצורה המנוגדת לעמדה זו, הוא חדל מהעקביות הזו ועובר אל תחושה בלתי נעימה והיא הדיסוננס הקוגניטיבי. יציאה מההרמוניה וכניסה למצב של קונפליקט.
הדיסוננס הקוגניטיבי מדרבן את האדם לשנות את התנהלויותיו ובמיוחד אלו שהאמין בהן בשלבי צלילות הדעת. פסטינגר מוסיף כי האדם יכול בעקבות הדיסוננס הקוגניטיבי לשנות את עמדותיו העקרוניות, או להתחיל להאמין בעמדה חדשה ונוגדת את שאחז בה עד לא מזמן, כדי להקטין את הדיסוננס (הקונפליקט) בין העמדה הותיקה להתנהגות שהתודעה השלילית יוצרת, למשל, אם אדם מצא עצמו נכנס לבולמוס של זלילה לאחר החלטה נחושה להימנע ממזון בין הארוחות, במצבי דיסוננס קוגניטיבי יתכן שיצדיק זאת בטיעוני סרק כלשהם, כגון לא נעים לי מהמארחת, או עד שהגעתי לחופשה ברומא … יש והאדם ידורבן, לדעת פסטינגר, להתאים את התנהגותו לעמדה בה הוא מחזיק. לדוגמה, חייל בעל עמדה שמאלית הנשלח למשימה שאינו מאמין בה ומתנגד לנוהלה, יכול למצוא את עצמו מכוון נשק מול תושב של שטח כבוש, במחסום ובהדרגה אף יגבש לעצמו מחדש את עמדתו, כך שהמשימה תיראה לו הכרחית וצודקת. במקרים אחרים הוא בוחר להתחמק מהמשימה (או אפילו לחבל בה) על מנת להתאים את התנהגותו לעמדתו.
מאחורי דיסוננס קוגניטיבי של התאוריה הזו, עומדת תפיסה שהתודעה הבריאה שולטת ומנסה להחזיר את ה׳אני׳ למוטב ולו גם במחיר של העצמת רגשי האשמה וייסורי המצפון.
האני הגמיש קורא לזרימה מחודשת של האמת הפנימית, תמיד מבקש האני הגמיש את מקור האני, זה טבעו אבל הוא האני הגמיש אינו שיטה לתיקון אלא הזדמנות לביצוע.
התיאוריה שמאמינה בדיאגנוזה של החלפת קורבן או מציאת מחלה נפשית אחת באחרת כפתרון בשטח לבעיית התודעה השלילית שגויה בעיני, אפלולית ומיושנת.
על-פי ניסיון רב שנים בנושא, הבחנתי שהאני לא מבריא ממצבי תודעה שלילית בגלל שנתקל בייסורי מצפון.
גמישות האני הוא מושג יסוד בשיטת עבודתי, ומושג שטבע מורי (ניקו) אבל כשהגמישות משתבשת הגמישות מהווה אמת מידה לאבחון השיבוש עצמו. האני הגמיש שמאבד מהגמישות מדומם. המנגנון הגמיש טבעי אך מתקשה עד-כדי כך שדרוש כוח חיצוני שיגבר על הדמימה לתיקון הכיווץ שמונע את ההתגמשות מחדש.
יש לנו עמדות שונות (קוגניציות) לגבי עצמנו ועולמנו טוען פסטינגר כמגן על עמדותיו. עמדות שונות אלה כוללות כל מה שידוע לנו לגבי האמונות, העמדות, וההתנהגויות שלנו. רוב הקוגניציות שלנו חיות יחד בשלום, אבל לפעמים יש ביניהן קונפליקט. למשל אדם הממתין שעות בתור כדי לקנות כרטיסים לקונצרט. הקונצרט, המנצח והמוסיקה אכזבו אותו … נוצר דיסוננס בין האכזבה והצפייה על המאמץ לממשה. או כשנושא ההתמודדות מול הדיאטה ומעבר למזון מזין שב ועולה מול ההחלטה חד משמעית להיכנס לתהליך הימנעות ולפעול נגד ההתמכרות, אבל ההחלטה הראשונית נרמסה על-ידי התודעה השלילית, ההרגל והחברים שסביב – שיטת הרומסות את ההחלטה, היא הבעיה ושם פועלת התודעה השלילית. הדיסוננס הקוגניטיבי הוא בשלב הנראות של הבעיה, לאחר כניעה ופיתוי אחר אוכל לא מזין ורעלני.
התודעה השלילית וכן נושא נראות תוצריה כדיסוננס קוגניטיבי, שב ועולה אם הוחלט שלא לצלצל לאהוב שנטש, אבל המבט שב ונופל על הטלפון והיד מובילה את המקשים אל מספר הטלפון של אותו אדם שהוחלט להימנע ממגע איתו. המספר מתחיל להתחייג מעצמו, …טרם יענה אסגור את הטלפון אומר הדיסוננס הקוגניטיבי, אבל אז התודעה השלילית ממשיכה להאיץ אל הלא רצוי: … טוב נו, הוא כבר ענה …
במצבים כאלו נוצרת חוסר עקביות ומאבק פנימי בין השכל הישר והתודעה השלילית המובילה את האדם לפעול בניגוד להחלטתו. האדם שהתחייב כבר לדרך פעולה מסוימת מוצא עצמו בעמדה לא עקבית עם העמדה שבחר בה לאחר מעשה ולעתים תוך כדי המעשה. זה הדיסוננס הקוגניטיבי. אבל הבעיה בתודעה השלילית – הזרז לפעולה נגד רצונו. ובזרז זה שמצל על המחשבה ועל ההחלטה הרצויה יש לטפל.

( Festinger, Leon. (1957). A Theory of Cognitive Dissonance. Evanston, IL: Row, Perterson & Company.; Harmon-Jones, E. & Mills, J. (1999). Cognitive Dissonance Progress on a Pivotal Theory in Social Psychology. Washington, D.C.: Braun Brumfield, Inc.)

במאמרי: חמש דרגות של רגשות האשם (אוקטובר 2013) אני מתיחס לדרגת הלא נעים לי כדרגה 1. מתוך חמש של רגשות האשם.
(קישור למאמר) http://yaronmargolin.com/?p=249
נראה שהדיסוננס הקוגניטיבי אינו אלא צורה נוספת של התגלות שלב זה ברגשות האשם.
על המטפל להבין איך הגענו לבעיה וכיצד האני הגמיש מונע אותה. לשם כך יש להכיר את התודעה השלילית.
לשאלות וקביעת תור לפגישת ייעוץ

Pieter Coecke van Aelst (August 14, 1502 – December 6, 1550) was a Flemish painter, sculptor, architect and a designer of woodcuts, stained glass and tapestries. He worked in Antwerp and Brussels and was court painter to Charles V, Holy Roman Emperor.

Pieter Coecke van Aelst (August 14, 1502 – December 6, 1550) was a Flemish painter, sculptor, architect and a designer of woodcuts, stained glass and tapestries. He worked in Antwerp and Brussels and was court painter to Charles V, Holy Roman Emperor.

קהילת התודעה השלילית

אנשים שנפגעו בתודעה שלילית, מכורים, רודפי הדוניזים, תאוי כוח ושררה גם מכורים לעבודה, לריגושים, לאל או לדת אוספים סביבם חסידים ותומכים. הם עוברים לגור בקהילה שתומכת בהתנהגותם – הנוגדת את מצפונם ועקרונות מחשבותיהם כשהם נמצאים במצב צלול ומאוזן.
אליוט ארנסון – מוסיף ומתאר במחקריו בנושאי חברה, כיצד אנשים שנכנעו לדיסוננס הקוגניטיבי שלהם ממשיכים ושואבים אחרי הדיסוננס שלהם אחרים ומשכנעים גם אותם ללכת אחריו. ופעולתם מתבצעת בשפת התודעה השלילית, שפת המכשפה של שלגיה: הצמדות לשולי והפיכתו עיקר, ספינים, יצירת רושם מאחז עיניים, הבטחות שווא לעושר, הצלחה ותענוגות ללא מאמץ.
Aronson, E. (1997). "Back to the Future. Retrospective Review of Leon Festinger's – A Theory of Cognitive Dissonance, American Journal of Psychology, 110, pp. 127-137, Spring

מסלול הופעת התודעה השלילית

התודעה השלילית הולכת קסם על נפש האדם. היא שלילית אבל נראית לאדם יפה, נבונה ומושלמת. משווים אותה לאלה או אל תבוני. אחד מתרגילי הולכת השולל שלה בהבטחות שווא להישגים מהירים וכאלו שלא צריך להתאמץ למענם. תחזיותיה מרגשות את הלוקים בתסמונת התודעה השלילית.
זכור: התודעה השלילית, מומחית בפיתוי, מוליכה שולל בתחזיות מרשימות ומהירות כשהיא עצמה מופיעה בהדרגה ומשתלטת על חיי ה"אני" בצעדים קטנים ולאורך זמן רב.
היא תבטיח לך הישג מהיר, בדרך קצרה וכניגוד למתרחש בחיים: ללא דרך מורכבת, נטולת קשיים, על-פי תורתה אין צורך בכוחות נפש כדי להתגבר על מהמורות החיים. הישג יבוא בלי להתמיד בדרך והעיקר תוך שמירה על עצלנות קלילה וללא מאמץ, בשעה שהיא עצמה נוהגת להפך: היא מתאמצת, חדורת מטרה, החלטית, יוזמת, מתכננת תחכים, תוקפת, ממתינה כשצריך ומתנפלת במהירות כשמזדמן לה טרף לטעמה. התודעה השלילית לא מניחה לקרבן שלה לרגע.
תחילה מזהים מחשבה הססנית, סגפנית, לקונית, ביקורתית, הפכפכה, בשלב מתקדם מופיעה המחשבה הספקנית. נמר הספק. והרס התודעה השלילית את האני, מגיע לשיא בסוף.

1. הססנות, איטיות והתלבטויות ממושכות.
2. התבדלות, נבדלות, הסתגרות בדלת אמותיו, נזירות וסגפנות ספרטנית שמתגלה כהימנעות מעונג – ראה גם התרנגול הפצוע, הדחוי או האחר.
3. ממעט בדיבור, דיבור חלש, שפתו לקונית, משפטיו מתקצרים ומתחמקים: תעזבו אותי … ולא מדובר בתופעת גיל ההתבגרות 13-17…
4. ביקורתיות וביקורת מבזה שמגלה חוסר סובלנות, נמהרות וחוסר סבלנות. שלב זה מלמד על החרפת המצב ככל שהביקורת זועפת ונבזית, דומה כי הנער עובר כבר התעללות נפשית מצד התודעה השלילית.
אין כאן מקום להוסיף ולבקר אותו כי כל שנשיג זה או רגשי אשמה אצלו או חזרה לעמדה 2. הסתגרות או 3. המנעות משיח.

שש דרגות של רגשות האשם


כשאתה מוצא עצמך מבקר את הילד שלך על התפרצויות ביקורת זועפת מצידו, עצור ושקול לשלוח אותו לטיפול.
5. חוסר עקביות, מחליף עמדה במהירות, כן אבוא לא בא לי – הפכפכות, ששוקלת מה יפסיד אם יפנה ימינה ועל מה יותר אם יפנה שמאלה … אי עשייה ומצבי תקיעות.
6. ספק, ספק ביכולותיו, בכישוריו המזכיר את דרגה 2. במדרג רגשי האשם:
"אני לא בסדר" או "אני לא מתאים לתפקיד" שמשמעותו ויתור מרצון על שאיפות ותכניות. (ראה שם,

שש דרגות של רגשות האשם


הסימפטומים כאן דומים – כוח הפיתוי של התודעה השלילית: שטן נפשי שנראה זוהר ומבטיח, מעודד עצלות והספק של הת״ש המתעתע ומעוור את המציאות. אבל הטיפול אחר ושונה בשני המדרגים.
המטפל המוכשר יסייע לברר תחילה אם מדובר בשלב נמר הספק מהנפש האינדיאנית שהוא מדרג גבוה בנראות התודעה השלילית, או רגשי אשם במדרג נמוך.

Bartholomeus Spranger was a Flemishpainter, draughtsman, sculptor and etcher who became a painter to the imperial court in Prague.

Bartholomeus Spranger
was a Flemishpainter, draughtsman, sculptor and etcher who became a painter to the imperial court in Prague.

ספקות

שפינוזה ראה בספק אי יציבות חשיבתית, חקירה שלא על-פי הסדר הטבעי של הדברים. ודקארט בסיס לתורת המחשבה שלו.
כתלמיד תלמידיו של שפינוזה הספק לדעתי מסוכן.
(המנטור האישי שלי היה ניקו הורודניצ׳יאני – אליו נצמדתי קרוב לשני עשורים והוא אחד הפילוסופים ממשיכי הזרם השפינוצ׳יאני, נמנה על תלמידיו של מיכאל בראז ואפילו אצל קונסטנטין ברונר עצמו מחסידיו הגדולים וגדול המפרשים של ברוך שפינוזה למד) וגם כמי שחינך מספר צעירים במשנתו של שפינוזה העוסקת בבהירות המחשבה, המשגה נכונה וחקר הרגשות על השתקפותם בפעילות תקינה של שרירי הגוף (הפילוסופים הצעירים, הוד השרון), כממשיך הדרך השפינוציאני אני רואה בשלב הספקות שלב מסוכן לרגשות ולתפקוד האדם.
שלב השיא בתודעה השלילית (6.) נקשר בספקות שהולכים ורבים ואין הם רגשי אשמה בדרה 2, (חמשת דרגות רגשי האשמה).
http://yaronmargolin.com/?p=249)
תודעה שלילית במדרג 6. היא דרגה חדשה של חולי חשיבתי מסוכן שיכול גם להרוג!
נשאלת השאלה: מה ההבדל בין הספק של רגשות אשם במדרג 2. ׳אני לא בסדר׳ והספק במדרג 6. של התודעה השלילית?
במסגרת שש דרגות תחושת האשם, במדרג 2. האשמה מופנית כלפי הכוחות החיוביים באני ובסביבתו אם הם יכולים לסייע בהתפתחותו.
הוא מבטל אפשרות להיותו זכאי להתפתחות, כי לא מגיע לו, או כי הוא לא ראוי למאמץ או להשקעה בו.
ההשקעה בו כמי שאינו ראוי לה, בעיניו, מעוררת בו אשמה. הוא מוגדר בעיני עצמו בהקשר זה כנצלן, תחכן, מניפולאטור או שקרן ורמאי.
במדרג 6. של התודעה השליליתהספק. היחס העיוור מחולי בנפש החושבת, מופנה אל המציאות.
מערך איסוף הנתונים מהמציאות תקין, חמשת החושים מתפקדים אבל מיון הנתונים שגוי. דרוג הנתונים לחשוב, לא חשוב או זניח לא מתפקד. והזניח או השולי מקבל דגש של חשיבות מעורר במתבונן בו פלצות. לכן גם שלב זה כל כך מסוכןן.

החרות מובילה את ההמונים – יוג׳ין דלקרואה
http://martiarte.com/62-la-libertad-guiando-al-pueblo-eugene-delacroix.

במשנת אפלטון הנושא נידון סביב מושג האומץ. בדיאלוג פרוטגוראס (עמ 59, בהוצאת שוקן 1979) אפלטון מבדיל בין מטורף שלא מבחין בסכנה ורץ מול הקשתים שיורים בו למרות שלמזלו נותר חי ועז הרוח והתובנה האסטרטגית שנותר חי ומנצח בלי לסכן עצמו כמטורף או את חיליו.

מאחורי עוז הרוח והאומץ של הלב עומדת ראיה נכונה של המציאות ושיקול דעת מדויק. או כדברי הפילוסוף: ״אומץ הלב הוא, אפוא, החכמה במה-שנורא ובמה שאיננו נורא״ (שם עמ׳ 69, למטה).
מאחורי טרוף הגבר שרץ מול הסכנה עומדת התודעה השלילית.
התודעה השלילית הורגת רבים. הורגת נשים אנורקטיות, קטינים שיוצאים לזנות ולסמים, מחפשי זהב וחופש והיא שהרגה גברים צעירים רבים מאוד רכובים על אופנוע. הם יפים, חסונים, בעלי יכולת גופנית מופלאה, רבים מהם אוהבים מאוד ספורט פעיל וראשם מתנשא בשחצנות כשהם יוצאים לעקיפה ונהרגים בסופה, כשהם עולים על צוקי הרים ונהרגים בחיפזון לא הגיוני וגם כשהם נהרגים בהפגנת גבריותם למטרות הרושם. מאחורי אלו לא עומד אומץ, לא עומדת יכולת גברית אלא טרוף וחולי: תודעה שלילית במדרג 6.
מומחיותם ב״נורא״ אפסית. הם סומכים על תחושת בטן ״יהיה בסדר״ הוא משפט יסוד נוכח הנורא שבמציאות. סכנה שנמצאת בברור במציאות נסתרת משכלם. הכר את הנורא כי אומץ הלב בא מחוכמה וממחשבה צלולה ומהכרה ״במה-שנורא ובמה שאיננו נורא״ (פרוטגוראס, עמ׳ 69).

Yaron Margolin in the Madness Scene from LEONTES. At the age of 61 and more than 15 years after retiring from the stage, Israeli dancer Yaron Margolin will again dance “Leontes”, one of the works he is identified with in Israel, and abroad. This amazing comeback will take place at the opening of the Dance Festival at Lincoln Center, New York, on January 9, 2015

Yaron Margolin in the Madness Scene from LEONTES. At the age of 61 and more than 15 years after retiring from the stage, Israeli dancer Yaron Margolin will again dance “Leontes”, one of the works he is identified with in Israel, and abroad. This amazing comeback will take place at the opening of the Dance Festival at Lincoln Center, New York, on January 9, 2015

נמר הספק ניזון מראיה לא סדורה של המציאות, שיבוש מושגים, שיקול דעת מוטעה, שימוש בספינים כדי לעקוף קשיים חשיבתיים, התעלמות מסכנות גדולות, שוויץ, ראוותנות, הפגנת יכולת גברית מזויפת ושכנוע עצמי: שלו ושל חבריו שמבוסס על התלהבות, פנטזיה, הרבה רגש ועל בסיס שקרי. רק לא על נתוני אמת שנאספים מהמציאות.
תודעה שלילית במדרג 6. כוללת שיפוט אפל חמור ואכזרי של ה"אני" כלפי עצמו, כלפי מעשיו, כלפי אורח חייו, כלפי גופו, מחשבותיו כולל שלילת האפשרות לצאת מהמצב ולהחלים. שיא המחלה בחוסר יכולת לחוות את התרחשויות ההווה ולבקש סיוע מסביבתו.
בעל התודעה השלילית מכור לה. הוא שופט את עצמו בבית משפט שאין בו מקום וזכות ביטוי לסנגור, לעובדות, וגם לא להרחבה של תמונה צרה.
האלטרואיסט נולד ועמו כאמור שלב חוסר היכולת לבקש עזרה. שלב האלטרואיסט הוא השלב קריטי ביותר וגם אחד מהמסוכנים של המחלה. שלב זה נקשר במגלומן, הכל יכול, האלטרואיסט שסומך רק על עצמו, על עולם מושגיו ודרכי חשיבתו המבוססים על ספינים. בתקופה זו של חוליו הוא אל והוא אבק פעם נפוליון ופעם מקק. אחד משיאי המחלה בהיותו כל יכול. בשלב זה מופיעים בנוסף לספקות, רגשי נחיתות קיצוניים לצד רגשי אשם שמשתקים את עשייתו ואת רצונו [3] תירצו נראה כאן יסורי מצפון, כפיתיות, ודת, המון חוקי דת וביקורת וקפדנות: כן ללכת על הקווים שעל המדרכה, לא ללכת עליהם ועוד צרות שלוחצות על החיים, נגד זכויותיו חירויותיו וכבודם של חייו.
מצד אחד האדם ער לעובדה שחייו מנוהלים שלא על-פי רצונו ומצד שני הוא מטיל ספק באפשרות לצאת מהמצב ובנוסף לכך הוא מבולבל ושולל אפשרות לבקש סיוע מבחוץ.
בה בשעה ובמקביל להיותו כל יכול – אלטרואיסט.
ההיגיון הבריא חדל לתפקד והאדם דורש מעצמו מושלמות במעשיו. הוא לא יתחיל במשימה חדשה, אלא אם יובטח שיגיע לשיא מימושו וללא מאמץ, בשלב חולי זה הוא בטוח בהצלחתה של דרכו ורץ כמסומם לתהום, השקעה של כל נכסיו וההצלחה חייבת לדעתו לבוא מידית.
שלב הסוף (end) מקדים את שלב התחלה, ואת שלב האמצע.
שלב הפיניש שמופיע בסוף התהליך ומביא את האני הפנימי והעמוק להשתקפות בעשייה ברמה גבוהה נעדר. אבל האלטרואיסט שבו דורש שיתגלה ויופיע מיד וכשלב שקודם להתחלה – תנאי לא אפשרי ומשמש בלם כמעט בפני כול פעולת יישום אפשרית בחייו. התקיעות כבר כאן ואי העשייה מתחילה ועזרה לא יבקש.

Eugène Delacroix, Le Combat, oil on paper laid on panel

הנמר של הספק

נמר הספק דורש מזון. והנער האינדיאני, בן הלוחמים מוזמן לבחור, להרעיבו או להשביעו.
שיא המחלה מתקרב ובא בהופעת הספק, ונמר הספק שנולד בשלב זה כשרעבונו למושלמות מן הפונדקאי שלו עצומה. הפרפקציוניסט והספקן חוברים ומנהלים את בעל התודעה השלילית עד התשתו.
במרחב המחשבה נולד הספק שניכר בהתנהלות חייו ובגופו בכתף שמאל שנעשית גבוה ותפוסה יותר ויותר בנוסף ללחץ בצוואר שמאלי בחלק הקרוב לכתף השמאלית שגבהה.
המחלה לא מסתפקת בספקות, היא רוצה עוד, התודעה השלילית מורעבת תמיד והופעתם של רגשי האשם בדרגה 3 : נתינת יתר נוכחת, יודגש שהנתינה המוחלטת כאן מופנת אל משימה וההשגיות ובעל התודעה השלילית נעשה פרפקציוניסט.
דרישותיו לשלמות תמידית הורסת את כוחותיו.
בנוסף חוסר יוזמה שנכרך תמיד ברגשי אשמה ממוקד כאן אל כול מה שקשור בקבלת סיוע.
הוא נמנע מלקבל סיוע ויותר מכך נמנע מלבקש עזרה לביצוע משימותיו כי הפרפקציוניסטית שלפנינו ׳סומך רק על עצמו׳ אבל לא רק לגבי משימות ימנע סיוע גם ובעיקר ההימנעות מכוונת מטיפול. אבל ישנה תקוה. אני חסיד של התקוה, הפילוסופיה היוונית חינכה אותי לתקווה, גם שיטתה הפסיכולוגית מאמינה בתקוה. כל עוד לא דעכה התקוה יש סיכוי לטיפול מסור ולהחלמה.
והתקוה נמצאת כאן בעובדה, ששלב השיא של המחלה ניתן לזיהוי.

Hercules Restin Annibale Carracci (Italian, 1560-1609)g, 1595-97

כיצד ניתן לזהות את שיא המחלה: התודעה השלילית?

שלב שיא התדרדרות המחלה הקשה: תודעה שלילית ניתן לזיהוי:
כתב היד קטן, ציורים זעירים אצל ילדים, הדיבור נחלש, גוון העור חיוור וה"אני" מפסיק להסתייע ב"אתה" אבל מופע הדאגות ניכר בכל מרחב מחייב בעיקר פחד מהעתיד לבוא. בנוסף ולצרה צרורה האלטרואיסט נולד ושולט וניכר בכול: אני ועצמי ואין עוד בלבד אני. רק לאחר שנולד האלטרואיסט וחוסר היכולת לבקש עזרה מהזולת מופיעה דמות המכשפה במרחב המחשבה, להזכיר: היא מפתה אותך בקסמיה בעזרת מראה עיניים מלבב: תפוח אדום, לנגוס ברעל ולישון בעודך חיי. לא חיים ולא מות!
ספינים, התרגשות מרשמים קצרי חיים והרבה דאגות ותסכול. איכות החיים רדודה.
בשיא המחלה ההיגיון איננו זמין עוד לאני. ההיגיון הפשוט קורס ואת מקומו תופסת התודעה השלילית ושלטונה הוא שלטון יחיד וקפריזי. נירון קיסר קם לתחייה! אבל בנפש החולה ורבת התסכול.
מול ה׳אני ואין עוד בלבדי׳, התפרצויות זעם ותסכול שקשה להסבירו גם הדאגות מתחילות להופיע ובשלב זה ודומה שאל האדם פרץ מרחב עצמאי חדש שמנהל את חייו: דאגות ובהמשך פחדים. הדאגות מקבלות חיים עצמאים. אחד הסימפטומים הבולטים בשלב זה תאווה לשוקולד והתמכרות לפעילויות פיזיות. השוקולד מופיע עם לידת האלטרואיסט. ה"אני" זולל שוקולד, לא מבקש עזרה, רדוף דאגות, מחשבות טורדניות, רגשי אשם, ייסורי מצפון והוא דוהר בחדר הכושר על אופניים חשמליים. תקופת השעבוד למחלה מתחילה.
להדגשה: רדיפה אחר פעילות ספורטיבית מאומצת היא וכן תאווה לשוקולד וגם נזקקות לאלכוהול כדי להירדם, להירגע לפני טיסה ובכלל, הם עוד אחד מתסמיני התודעה השלילית.
כהערה לקורא, היקר: יש לשים לב כי דרוש מכלול סימפטומים כדי לזהות: ״יש כאן מחלה״! אין די בדאגנות או בזלילת גלידת שוקולד…

יערת הדבש
מאפשרת לחוויה
לחלחל אל תוך הנפש.
חיי האני ממוקדים
בעזרתה בהווה.

כאן ועכשיו

התודעה השלילית בשלב מתקדם מסוכנת. מרחב מחשבת ה"אני" חולה המציאות נקלטת בחמשת החושים כי הגוף בריא, חזק אלא אם כן ההתמכרות לפחמימות ושומן רווי, אלכוהול, וסמי הזיות. הבעיה בעיבוד הנתונים. האני החושב עיוור למציאות. הוא קולט אותה, אבל מסיק שהיא שונה ממה שנקלט.
ההמשגה לא נכונה, שקרית ומתכחשת לסכנות. הוא לא מזהה מחשבתית סכנות מידיות ב׳כאן ועכשיו׳, אבל מכיר בסכנות רבות איום בעתיד הרחוק שמשתקות פעילות לטווח ארוך. את סכנות ההווה הוא מזניח ולא רואה ומהעתיד הוא פוחד בפחד מוות גם אם לא ממתינה לו בו שום סכנה, הוא קורא לה וחש בה כקיימת וממתינה לו מעבר לפינה. (על ההווה ראה במאמרי "תקופת גיל השנה החמש עשרה – כאן)
אפשר לומר שבשלב זה ההווה לא קיים עבורו ולא נחווה הווה (Extensor carpi radialis longus, שדמימה בו יוצרת בין השאר את הטניס אלבו), אבל העתיד מחליף אותו וקיים במרחב הדאגה והפחדים בשפע. הדוניזם מפצה – חלק מאי תפקוד זמן הווה דומה כנדחס למספר קצר של דקות מענגות והאדם נעדר חווית הווה לאורך יומו נוהה ׳כפיצוי׳ בזמן החופשי המועט שיש לו אחרי יום עבודה ממכר לחיי ריגושים וסיפוקים. במקרים שהמחלה תוקפת אדם רב אמצעים התופעה מחמירה בדרך כלל ועד שלא יחסל את משאביו תשלוט בו התודעה השלילית ותקבור את כל רכושו בים הדוניסטי.
במקרים מסוימים נדמה היה לי שהאדם (בשלב זה של התודעה השלילית) מתנתק לגמרי מגופו וחי בנפרדות מחמשת חושיו. במגע בגופו אתה חש העדר התנגדות כמו מגע בפוך לא בשריר. והשריר קשה מאוד ומתנגד להשתחרר.
האני נמהר. כחלק מבריחה מחווית ההווה אין זמן באני (בדרגה 6.) לחוות הווה. הוא ממהר להגיע, לא נח עד שמשיג תוצאה מושלמת, ביקורתי להחריד, מתוסכל ומתפרץ עקב דברים חסרי חשיבות וזניחים.
האדם דומה למתבונן מהצד כמי שחדל לקלוט מסרים מורכבים שבאים אליו מהמציאות.

מדרג התפתחות התודעה השלילי איטי

התודעה השלילית תוקפת לאט וכן התפתחותה מדורגת. יכולות לעבור כמה שנים עד שתתפתח לדרגה השישית והמסוכנת.
המחלה הזו פוגעת במחשבה. היכולת הבריאה לחשוב נשמרת, אבל במרתף, הצל מאפיל עליה.
האדם יודע שהוא צועד בדרך לא נכונה. בפועל הוא מתעלם מהאזהרות שהוא והסביבה נותנים לו. בתוכו הוא משתוקק לשינוי, לסיוע.
מרגע התפרצות המחלה הוא יודע שמשהו לא בסדר. התודעה הבריאה מזהה את התודעה השלילית, אבל תחכום הצל המשתלט גדול ומשכנע, זה מצב רוח חולף, מחר זה יעבור, מחר אתקשר ל׳ערן׳. אני חייב לדבר על הנהיגה המופרעת שלי עם המדריך בנער העובד והלומד, עם המורה לג׳ודו. מחר! ולמחרת יגש למדריך בסיום המפגש, אבל רעות הקדימה ועצרה לשאול את המדריך שאלת הבהרה קצרה וזה מספיק כדי שהתודעה השלילית תסלק אותו מהמפגש הגורלי עם המדריך: ׳אתה תאחר לאוטובוס׳ הערה שדי בה לסלקו משם …
בהמשך הוא כושל בהמשגותיו ולא מאפשר לה לזהות עבורו לא את המציאות ולא את מציאות המחשבה הנלוות אצלו למחשבה הבריאה. התמונה מוצרת, השלט מורה לו: פנה שמאלה, אבל זה לא נראה לו והוא ממשיך ישר עוקף בסיבוב על קו רציף ונהרג …

"שנת ההיגיון מולידה מפלצות" (El sueño de la razon produce monstrous). בין המפלצות המקיפות את האיש הישן מצויר שונר איברי הרובץ לימינו של החולם.

שדון של גאון בשם פרנסיסקו

הצל על חיי מחשבתו הולך וגדל והשמש קיימת, אבל מעבר לענן ולא למענו. שמש שהייתה לגלויה שנשלחת אל תודעתו מהעולם החיצוני.
השדים חדרו אל מרחב מחשבתו כעטלפים ברישומי הגחמות של פרנסיסקו גויה (1746-1828). צייר ספרדי, בן למשפחת איכרים בסרגוסה, חי בתקופה קשה בתולדות ספרד. השלטון היה מושחת ומנוון. ראש הממשלה היה בעצם מאהבה הצעיר של המלכה, מריה לואיזה. המלך קארלוס לא תפקד כי היה חלש וטיפש, נתון לגחמותיה של המלכה, שהפכה אותו לכלי משחק. והתמונה הכוללת דומה יותר למרחב אדם שנפגע מתודעה שלילית מראשות שלטונית.
ידוע שהצייר היה חסר יציבות, ביקורתי מאוד ומהיר חימה ונטה לכעוס בקלות. כשהיה בן 20, נאלץ לנטוש את סרגוסה מסיבה זו. ולאחר מכן גם את מדריד הפעם בגלל הסתבכות בתגרה קשה, כנראה על רקע רומנטי. הוא נפצע מדקירת סכין, וכמתלווה לחבורת לוחמי שוורים, ברח לאיטליה.
בשנת 1792 חלה גויה. שמיעתו הלכה ונחלשה, ובמשך השנים הפך להיות חירש לגמרי. ונראה שחוקרי האמנות יחסו לחירשות ולא לתודעה השלילית את התכנסות בעצמו ואת ההשראה ששאב לחזיונות המוזרים והקודרים שב"לוס קפריצ'וס" – סדרת תחריטים שהופיעה ב-1799.
80 תחריטים בשם – גחמות, (מצבי רוח), בהם תיאר בביקורת מבזה את החברה הגבוהה באופן כללי. גויה מבקר את החינוך הקלוקל, ההתנגדות החשוכה לנאורות, העדר תבונה, בורות, מנהג האשמות השווא, עיוותי הדין, שלטון הכמורה הנצלני והתאוותני, האמונות התפלות, יחסי נשים-גברים, חוסר בעקביות, רכילות, שכיחותם של תחכים, רוע, שקרים ומעשי מרמה שההרגל, והאינטרס האישי הפכו לדבר שבשגרה.
התחריטים הוחרמו לאחר כמה ימים מפאת חשש השלטונות מביקורתו של גויה, שחי כמה שנים תחת איום האינקוויזיציה. לבסוף, מסר את התחריטים לידי המלך.
בין הקפריצות בולטת העבודה ״תרדמת התבונה מולידה מפלצות״, לוח 43 מתוך הסדרה "הגחמות" ("לוס קפריצ'וס" Caprichos)
צעיר הדור שמסתגר מעל שולחן עבודה, מובדל ונחבא ועטלפים פורצים ממחשבותיו וממלאים את החלל.
בסדרה זו באה לידי ביטוי פרץ ביקורת וביקורת מבזה כלפי התודעה השלילית והממסד של התקופה: חצר המלוכה והכנסייה.

קרלוס ה-4 ובני משפחתו

"קרלוס ה-4 ובני משפחתו" (1800), ציור מבזה נוסף שגם בו אני מזהה את המחלה של המחשבה.

בקרלוס אין מהחנפנות או ניסיון כלשהו ליפות את המלך הנפוח והמנותק (קרלוס ה-4 שלא מוצג במרכז הציור) ואשתו המכוערת עדויה בתכשיטים, מאופיינת בעמידה נחושה ומבט מרושע באור ובמרכז הציור. אבל תשומת הלב מופנית דווקא לשולי אל הנסיך הקטן בן השש שעומד במכנס אדום צמוד לאימו והרושם שדווקא הוא בן השש במרכז התמונה. תמימות הילד מסמלת את הבהירות של התודעה והצד האפל שלה מוצג מאחורי משפחת המלוכה שעומדת בשורה במישור הקדמי של התמונה. שם ברקע, מאחור מצד שמאל מופיע נבדל גויה עצמו כצייר, כשהוא ניצב בצללים ליד כן הציור. החלל מאחור סגור במשטח של קיר, שעליו תלויים שני ציורים.

פורטרט של התודעה השלילית.

ציוריו הלכו ונעשו קודרים. גויה החל מתבדל וחש מנותק נפשית מסביבתו. כשפלש נפוליאון לספרד, והדיח את קרלוס ה-4 מכיסאו, שירת גויה כצייר החצר את אחיו של נפוליון ג׳יוזף ה-1, ואת פרננדו השביעי. התסכול, התפרצות הזעם, מרירות והביקורת הרבה שהציפה את נפשו יצרו הפעם סדרת תחריטים על זוועות המלחמה. גויה הציג על הבד את אכזריותם המפלצתית: "אימי המלחמה" (1810/20), "ה-2 במאי 1808" (1814) ובציור המופת שלו "ה-3 במאי 1808" (1814). יצירותיו דיברו על הכאב והסבל שהשחיטות, התככנות ותאוות הכוח והשררה גורמת לבני האדם.
בשנת 1814 כשעבד בשירות המלך פרננדו השביעי בנו של קרלוס ה-4, חוסר העקביות שב וגויה עוזב (בשנת 1819) אבל הפעם לא בגלל פרץ אלים אלא בגלל מחלתו שהחריפה ולטענת המומחים מקורה בעופרת ששימשה אותו בהרכבת צבעיו (והשאלה מדוע לא הגיעו כל צירי התקופה לחירשות דומה? לא עמדה כשאלה מלווה את מחקרם).
פרנסיסקו גויה הסתגר בבית קטן שאת קירותיו כיסה בציורי שדים, (מופלאים) כולל רוחות וסצנות מבעיתות אחרות, המגלות לדעתי את שיא כשרונו אבל גם את קיומה של התודעה השלילית שהשתלטה על מחשבתו והגיע בשלב זה למדרג השישי.
התודעה השלילית הניעה את, פחדיו וסיוטיו מפני אכזריותו של האדם, המשתקפים עתה בפינטורס נגראס.
״הציורים השחורים" (בספרדית: Pinturas Negras) הם סדרה של 14 ציורי שמן שנוצרו כציורי קיר על קירות ביתו ומוצגים כיום במוזיאון הפראדו במדריד.
ב-1824 שבה הביקורת הזועפת לנהל את חייו וגויה נאלץ לגלות מספרד והפעם בשל התנגדותו העזה לשלטון העריצות והדיכוי שהונהג בה, ומאז ועד מותו חי בצרפת ויצר ליתוגרפיות.
לפני שעזב לצרפת ב- 1824 הוא סיים עוד שתי סדרות אישיות יותר של הגחמות שפורסמו רק לאחר מותו.
הציור של גויה מוותר על קווי מתאר ומוגדר כציור דל בצבעוניות (שימוש מועט בצבעים) ורב בו הצל, משל היה זה יותר רישום בצבע מציור. החוקרים של האמנות יראו בגויה כמי שקידם את התפתחות של הציור ולא כביטוי למצב תודעתי חולה, הממעט בצבע ובקווי מתאר בשל כך וכמי שהקדים את האימפרסיוניסטים. לציוריו הייתה השפעה רבה על מאנה ופיקאסו.
ספרם הבדיוני של מילוש פורמן וז'אן קלוד קרייר ״הרוחות של גויה״, הוא רומן היסטורי סוער שמעצים את תופעת התודעה השלילית של התקופה והצייר הזה, על רקע פרפוריה האחרונים של האינקוויזיציה הנוצרית בספרד ועליית קרנה של המהפכה הצרפתית, משלב אירועים אמיתיים עם בדיה ומצייר תקופה סוערת ומרתקת דרך חייהן של שלוש דמויות מרכזיות: לורנסו, האינקוויזיטור הכוחני העובר שינויים קיצוניים במהלך הרומן, גויה, הצייר שהגיע לשיא יצירתו בסוף חייו כשצייר את שדי מחשבותיו, ואינס, המוזה והמודל של גויה, שגורלה מיטלטל בין שני הגברים ומנוהל אף הוא לאבדון בידי תודעה שלילית.
(תרגם, אביטל ענבר, 2006).

מפיסטו – אז'ן דלקרואה – שחורה התמונה אשר אתאר, אבל המציאות שחורה עוד יותר”

שדון לא אוהב שמש

השדים יכולים להשתלט על חייו של כל אדם, אם עבר טראומה באחת מ 7 תחנות התפתחות האני שהוזכרו לעיל וכן בהמשך ראה: ״התודעה השלילית ודמימותיה״. והם יכולים להשתלט גם על מרחב חשיבתו של גאון ולנהל את חייו לאבדון או להכריע החלטות אמנותיות רבות משקל.
השדים לא אוהבים אור. השמש הופכת בחיי השד איום. נר, מנורה לפיד כולם אור שמגרש את השדים שחדרו אל מוחו הבריא של אדם.
תודעה שלילית מפחדת מאור! האדם המותקף מחשיך למען השד את חייו. תפגוש בו סוגר תריסים, מתכנס במיטה ושמיכה מעל ראשו.
הוא מסתגר, מתבדל, משתתק, מסלק אנשים. מחשיך את אור היום ואת אור המחשבה. כמתואר ב"תרדמת התבונה", 1799, לוח 43, תחריט, 21X13 ס"מ. לפרנסיסקו גויה.
בנוסף וכניגוד למהלך ההסתגרות מהשמש, מאנשי חכמה, ספרים ורעיונות מאירי עיניים, הוא מנסה להשתלט על חמשת חושיו בהתשת גופו בעבודה רבה, התמכרות לעבודה ולמושלמות בה. כמו כן הוא יוצא למסעי כושר קיצוניים שהוזכרו לעיל, ובמקרים קיצוניים ירעיב את גופו, ימלאו בקלוריות, אלכוהול וסמים. במצב קיצון יבקש להחליף את מראהו, את הופעתו, שערות ראשו וגם את מכלול גופו יבקש להחליף בגוף אחר או אף לעבור למגדר אחר (דוגמת הליידי-בויי של תאילנד). נזהה גם התחברות ואף התאהבות בבן זוג אלים או בסרסור ובאדם תאוו שררה, נקמן, מאצ'ואיסטי, גזען וביקורתי.
כשילד נתקף על- ידי אב או אם חולים בתודעה שלילית בגיל צעיר, הדמימה עוברת אליו בהדרגה מההורה לבן.
על- ידי ביקורת, ביקורת מבזה, הטלת ספקות, ודאגות יתר עוברת לאורך שנים ובהדרגה התודעה השלילית ואין תחנה טראומתית שמסבירה את הסימפטומים הקשים.
גם שעבודו של ילד לעבודות בית לא נגמרות ומשחקי מין מעודנים: מגע יתר, מבטים פולשניים אל אבריו המוסתרים וחשיפת מצבים רגשיים מורכבים בפני הילד, כגון ערוב ילד בתהליך פרוד בין הורים, יחסי המין שמדווחים אליו ׳כחבר׳ אינטימי או סודות משפחתיים מזעזעים כולם מפתח בו דפוס של תודעה שלילית.
הדמימה קשה יותר לזיהוי (כשמקורה בהורה.) הדמימה עוברת בתורשה על ידי התנהגות שגויה רבת שנים.
הטיפול בדמימה מורשת קשה יותר. קשה מאוד, אבל בהחלט ניתן לטפל ולהבראה!
הצלחת הטיפול תלויה בדיאגנוזה נכונה, שיתוף פעולה בין הצדדים, ומרכיבי היסוד: התמד, מאמץ ומיקוד מטרה.
להדגשה: אני לא מדבר על הקלה, לא על הפחתת תסמינים, ולא על למידה איך לחיות עם המחלה בשלום, אלא על הבראה ואל תותרו על פחות מכך. הבטחות שווא הן תודעה שלילית !!!

Matanza de judíos en Barcelona en 1391 (Josep Segrelles, ca. 1910).

Matanza de judíos en Barcelona en 1391 (Josep Segrelles, ca. 1910).

התודעה השלילית ודמימותיה

התודעה השלילית מתפתחת במהלכן של שבע עונות חיי ה"אני":
1. בגיל המרד הראשון, הוא גיל שנתיים וחצי (30 חודשים.
2. בגיל 5 שנים סיום תקופת הגן, תקופה של מעבר מורכב.
3. בגיל 8-9 שנים, (התפתחות מעגל המוזר מתחילה בגיל 9, רגשי אשמה בגיל 8 שמעצבים תפיסת מוסר בסיסית והבדלה בין טוב ורע, וכן תקופה של ויתור, סגפנות והימנעות).
4. בגיל 10.5-11 שנים (תחילת השינויים ההורמונים והבלטת חשיבות הגוף, מעמדו והכרה בו כ׳פותח דלתות׳ לחיים).
5. בגיל 21, תקופת ההשתחררות מצה״ל – תקופת מעבר משמעותית ונושא האחריות ולקיחת אחריות על חיי העצמאים במרכזה.
6. בגיל 38 – 44 שנקשר עם משבר גיל הארבעים של הנשים (38) והגברים (40), ו-7. בגיל 50-49 שנקשר עם משבר גיל החמישים של הגברים.
בכול תקופת גיל מצטרפות אל התודעה השלילית תופעות שונות שבדמימה מעצימות את הסיבוך ואת החולי, אבל מקלות על זיהויו תקופת גיל התהוות הדמימה וזיהוי האמצעים להחלמה.

אדיפוס המלך - עיוור

אדיפוס המלך – עיוור

תופעות נלוות לתודעה השלילית:

נזירות, סגפנות, רגשי אשם וותרנות, ספק, דאגות, אמביציה ופרפקציוניזם, נבדלות, תחושת אי-שייכות (אוסק תרנגול מיותר ופצוע) הקטנה של הכתיב, תאוות שוקולד וספורט דורשני.
כולן באות מהאני הגמיש ובריא ונקשרות עם תהליך צמיחת ה"אני" הבריא. תהליך מורכב של אור וצל, פתוח וסגור, דגירה והתרוצצות…
דמימה- מעצור שנובע משינוי דרסתי בהתפתחות חיי ה"אני", שינוי מוקצן: לטוב או לרע הוא טראומה, גורם להיתקעות בתהליך התפתחות ה"אני", ולדמימה ועלינו לפרוץ אותה, כדי להשיב לאני את גמישותו.
דמימה יכולה להתרחש בחיי האדם בכול אחת מהתקופות התפתחותו וכשהיא מתרחשת בתקופה בה יוצאת לאוויר העולם התודעה השלילית (נושא דיוננו) נזהה את התודעה השלילית על הסימפטומים שקשורים בתהליכי התפתחות ה"אני" בתקופת אותו גיל בדמימה ונפרוץ אותה בטיפול. האני יחזור לתפקודו ולגמישותו וזרימת המחשבה תושב אליו.

לשאלות וקביעת תור לפגישת ייעוץ

השתקפות התודעה השלילית בגוף

התודעה השלילית משתקפת בצד השמאלי של הגב.
הלונגיסימוס – Longissimus– שריר מקביל לעמוד השדרה, בעברית ׳השריר הארוך ביותר׳ ואחד משלוש קבוצות שרירים, משקף את התודעה השלילית. בקצה העליון שלו מחובר הלונגיסימוס אל הצלעות והזיזים הרוחביים של החוליות ועובר בין השכם השמאלית לעמוד השדרה. השריר בולט וקל לזיהוי במגע. בדמימה משתקף כאב גב שמורגש פעמים רבות בגב התחתון והמטופל מגלה תוך כדי טיפול בגב שהכאב יותר למעלה.
התודעה השלילית משתקפת במקומות נוספים בגוף בהתאם לשבע תחנות היווצרותה באדם (שהוזכרו לעיל).


1. קורבן לאדם נצלן – תחנתה הראשונה של הדמימה בגיל שנתיים וחצי. התודעה השלילית נקשרת בתקופת גיל זו עם מרד הנעורים הראשון, עם צידה הפנימי של הזרוע, מתחת לשריר החזה הגדול Coracobrachialis שנמצא בין הזרוע והשכם. בקצהו התחתון מחובר השריר אל מחצית הזרוע ובחלקו העליון לזיז בקדמת השכמה, מתפקידו לקרב את הזרוע לצד הגוף ובדמימה משקף תסכול, אי נחת, העדר כישורי חיים, חיים בצל אבא (אוסקר) וחשש להיבלע בשאיפות הזולת (ראה בהקשר "קורבן לאדם נצלן" מאמרי על אוסקר – תרנגול פצוע ומיותר). הדמימה תשתקף בחלקה העליון הפונה קדימה של הזרוע השמאלית והתחושה שהכאב בחלקה הפונה קדימה.
דמימת הזרוע השמאלית לבד (ללא שיקוף הדמימה בלונגיסימוס) חושפת סוד, האדם נאבק לשמור סוד שמקשה על התנהלות חייו.
אזור שיקוף נוסף לדמימת התודעה השלילית של מרד הנעורים הראשון ב Deltoid הקדמי וקצה הראש הארוך של ה Biceps brachili (דו ראשי של הזרוע שמתחבר למכתש שבשכמה, מכופף ומסובב החוצה את האמה), המקום נקשר בכשל במעברים ממקום למקום, בפחד משינויים וחשש מהיבלעות ודרישה לוויתור יתר.
שריר המותן הגדול Psoas minor (שמכופף את מפרק הירך) יוצר בדמימת התודעה השלילית 1. פריצת דיסק הרסנית שמחבלת בחוליות המותן 4-5. הדמימה הזו, לא פריצת הדיסק, (שבדרך כלל נובעת מדמימה אחרת ומשרירים בגב התחתון שדוממו) קשה לטיפול ורוב המומחים מעדיפים, שלא בצדק, ניתוח.

בנושא זה ראה מאמרי:

״כאבי גב לא דורשים ניתוח – רק מגע יד עדינה״
בקישור:

כאבי גב לא דורשים ניתוח – רק מגע יד עדינה

ירון מרגולין – משתמש בטכניקת הלחיצות פיתח.

שרירי הפסואס שיכים לשרירי האגן ואנשים רבים מתארים את הכאב של הדמימה בהם ככאב בבטן התחתונה, דמימה בפסואס רומזת גם על אפשרות לדו-מיניות, אימפוטנטיות ו״סוף טרגי".
ה״סוף הטרגי״ דמימה שמתארת חוסר יכולת להכיל סיפוקים שנחוים כאיום ומוחלפים, כדי להינצל ממנו, בתהליכי יזומים למטרת סיומים דרמטיים, טרגיים וכואבים.
תחושת החרות חשובה לאנשים רבים וכשהיא בריאה נלווית אליה תחושה של בטחון. גיל התפתחות תחושת החרות מתחיל כשהתינוק כבן שנתיים וחצי – וכביטוי להתפתחותה התינוק רוצה ודורש לפעול ולבצע דברים רבים בכוחות עצמו, ׳לבדי׳. דמימה בתחנה זו תשאיר את עשייתו הלבדית, בכוחות עצמו פתוחה ונושא ההתבדלות מתחיל להוביל ולהשפיע על החלטותיו. אדם שתודעה שלילית פורצת בו, בתחנת גיל זו עלול שלא לפנות ולבקש סיוע בעת צרה. בנוסף ימנע לשתף אחרים בתחושות פנימיות לגבי כך שבתוכו מתרחש משהו לא בסדר. ואם תתעורר הכרתו לנושא עלול לעבור לעמדה התינוקית, בה הפתרון ימצא לו ורק לו ולבדו יפתור את הבעיה.
בתחנת גיל זו מתקדמת מאוד השפה והשימוש הלשוני, לעומת אספקטים התפתחותיים אחרים, ודמימה בתקופה זו תקבע את נושא הלשון המתגלגלת שמוצאת את דרכה אל מרחב אפל של התודעה השלילית ותשובה תימצא לכל טענה הגיונית ותמנע שיפור.
אח חדש שנולד לילד בן שנתיים וחצי מסכן אותו בדמימת התודעה השלילית של גיל שנתיים. הדמימה כוללת העברת אחריות על חייו לאדם נצלן, מנובל, סרסור או סתם מניפולאטור חדל אישים שממרר את חייו.
הוא עיור לרוע ולניצול ויחוש ששפר מזלו באותו קשר.
המעברים ממקום למקום מאיימים: יציאה מהבית, או מהמכונית החונה מסתבכת ודורשת פעולות מחזוריות. כאן שכח מפתחות ושם את הארנק. במעלית, על מדרגות נעות או בכניסה לבנין רב עוצמה, גם במעברי גבול הקושי מתמלא בפחדים.

אפלטון מתאר את הנפש כמרכבה
Chariot Allegory

2. שלגייה ואמפתיות של נסיך על סוס לבן. התודעה השלילית בגיל 4-5

הדמימה משתקפת במותן בשריר המותן (Quadratus lumbrum) שמתחבר לצלע התחתונה לכסל ולחוליות המותניים של עמוד שדרה, בנוסף לזה שתקפותה בלונגיסימוס שהוזכר למעלה. בשריר התת-בריחי באזור עצם הבריח (Subclavius). ובכשל מערכת יחסים עם מזון שמשתקפת גם בבעיות במעי הגס, כאבי ושוב בצד שמאל. פגיעות ביכולת להכיל תשומת לב כלפיו ולהיראות על-ידי הזולת או להפך להכילו. האמפטיה שאמורה להיסגר בגיל 4 שנים ואת ההתנהגות האמפאטית מחליפה יכולת לנקוב בשמות של רגשות, הדמימה משאירה פתוחה והאדם מפתח רגישות לקריאת תגובות פנים שתואמות את רגשותיו, מצוקותיו ואת מחשבותיו של האדם הנקרא. כישור- חיים שמתפתח לרעה ומסייע לאני בהתגייסותו למען החלש. האני מתפתח לדמות של מושיע, נסיך על סוס לבן וגם ידמה ליוחנן המטביל. ככלל אדם שדומם בגיל 4-5 משרת רעיון שנושאו הצלה והושעת הזולת. הוא מתקשה ליהנות מחייו ועיקר הנאתו בהגשת עזרה. בורח מעונג גם הורס תהליכים והישגים למניעת הנאה וסיפוק בסוף התהליך שמוביל אל מטרותיו.
בגיל 4 – 5 שנים ה"אני" נסגרת האמפתיה ומאפשרת לפתח את הקוטב הנוגד לה ונמצא במרחב הייחודיות. האני מרוכז בעצמו ובחד פעמיות שבו ביחס לבני משפחתו וכנבדל מסביבתו. מתפתחת תודעה לקווי מתאר, גבולות שמבדילים בין עולמו (המיקרוקוסמוס) והעולם הגדול.
מתפתחת סקרנות לקיים בעולם ושפת הסיפור וסמליו שמתארת השתקפות של רגשות במרחבי האמפתיה פנים וחוץ, מיקרוקוסמוס ומקרוקוסמוס.
בהדרגה ובעזרת תודעת הגבולות, קמה הבחנה בין מה ששיך לו ולאחר, תודעת הרכוש צומחת ורכושו בעולם משמש בסיס וסיבה למלחמה. הילד נהנה לזהות מה שלו ולאן הוא שייך ולספר ולהמשיג בסמלים את תגליותיו. נושא השפה נסגר מושגים בודדים מצטרפים ונפתח עולם של דימויים מוכבים כביטוי לסקרנותו וגילוייו את המרחב הרגשי ורב הדיווח הרגשי והסימבולי בתקופה זו על החלומות.
האני חווה את התודעה השלילית בשפת הסמלים שם היא מופיעה בדמותה של מכשפה רעה (משתקפת בזרוע: Coracobrachialis בעברית ׳חרטום הזרוע ובחלקו הקרוב למפרק הזרוע משתקפת דמימת המעברים שהוזכרה ב 1.)
המכשפה מתנגדת להגדרת מרחב קיומו, להגדרת רכושו: זה שלי (הדובי, הבובה) ולהצבת הגבולות על-ידו. נראה שלמכשפה יש תפקיד בתהליך חישול תודעת הגבולות וקווי המתאר.
המכשפה מאפשרת הכלה והשמלה במרחב החשיבה של העולם האפל: שדים, רוחות, שטנים ועולמות שילדים מפחדים מהם ביודעם ששם הם נאכלים (המשך פחד המעברים מתקופת גיל קודמת וראשית היוצרות הגיהינום והמיסטיקה המאיימת. בגיל ההתבגרות הדמימה תקבע מחלקו ותייצר את פחד המוות), צל המחשבה מתפתח במקביל להסמלת הגיהינום, מכשפה ושדים והוא נוטה להשוות בין חלום וערנות וליצר תודעה שתוחמת אותם בגבולות.
הברווזון המכוער – בהשוואות בינו, אחיו, חבריו, בני משפחה מעלה את רוח הגיהינום שחודרת לתהליכי חשיבתו משבשת ומוכיחה, כי תחושתו לגבי היותו מכוער, חלש, זקן, בלתי מושך ונחות נכונה וצודקת. (משתקפת בשריר הלעיסה הימני – Masseter, קצה עצם הזנב בעמוד השדרה, גבה שמאל, בקצה המדיאלי – קרוב לאף של מרים העפעף העליון Levator palpebrae superior, שריר החזה הקטן שמתחיל בצלעות 3-5 ליד מקום חיבורן לסחוס וזיז בשכמה. השריר מסייע בסיבוב מטה של השכמה – בצד שמאל של בית החזה – הדמימה מייצרת כאב שמורגש בקדמת הכתף, בחלק הפנימי של הזרוע והמרפק בצד הקמיצה והזרת של כף היד השמאלית, (הדמימה מפחידה משום שמכבידה על הנשימה ומעוררת בעת התרחשותה כאב שמבלבל עם דפוסי הכאב של התקף לב).

פרומתאוס – רובנס.
Prometheus Bound, 1611-1612 by Peter Paul Rubens

הילד חש שדינו נחרץ להיאכל על-ידי המכשפה, מכות הגורל, אסונות הטבע וקינאת חבריו יחסלוהו. תחושת היותו מזון וטרף עולה במעברים ובחשכה.
דמימת המיוחדות נתפסת בחלקה בגיל זה עם העולם האפל, ועם חולשותיו וזו אחת הסיבות שדמימה בתקופה זו תחשיב את הצד האפל, חלש וחולה באופן חיובי ותבדיל אותו מחבריו כיחיד ומיוחד בגלל החסר בו דווקא. חמור מכך, בדמימת הברווזון המכוער החולשה,העדר גבולות, היפראקטיביות נתפסים כגבול גדולתו וזו קיימת ומתפתחת בצידה החולה דווקא של הנפש.
כשדמימת המיוחדות שבתודעה השלילית משתקפת בשריר האגסי שבאגן שמאל Piriformis שריר מסובב ירך שממוקם בין העצה ועצם השוק ותפקידו לסובב רגל החוצה בחוזקה Tern out, הדמימה נקשרת גם עם דמימת אחרת ׳ראיית העמקים׳ וגורמת לסבל רב. הדמימה בPiriformis מכאיבה משום לחץ השריר בדמימה על עצב האישיאס.
בגיל 4-5 האם מצטיירת כמלכה נערצת ותכונותיה השליליות גולות מאישיותה ומגולמות בחלומות, ובסיוטים גם במשחקים כמכשפה רעה שרודפת אותו, ובתחושת היותו טרף במעברים ובלילות, אבל תמיד הוא נמלט ממנה ברגע האחרון, בבוגר יתאהב ברודן, רוע ודמות שתלטנית, גם פחד ההיבלעות ופחד המוות נקשר בה.
קוטב ׳שלגייה׳ המסכנה מופיע ועולה כהד ל-4 שנות האמפטיה שזה עתה הסתיימו ותופעת ה׳כל יכול׳ שבנסיך על סוס לבן מופיעה ומשתקפת בחיי בעל הדמימה כמי ששב ומציל את השלגייה שלו ממוות.
סימביוזה – הדמימה הזו נקשרת גם במערכת יחסים אינטימית ואובססיבית. מעורבות היתר של האכפתניק בשילוב הפרפקציוניסט משתלטת על חיי הזולת ושולטת בה. משתקפת בצוואר, בשריר המעלות Scalenus anterior, בקדמת הצוואר, בצידו העמוק בין זיזי חוליות הצוואר C3-C6, והצלע הראשונה. מתפקידו של השריר לכופף צוואר או להרים את הצלע הראשונה כשהצוואר מקובע. הדמימה מוקרנת גם ככאבי ראש, קוצר נשימה, מפעם חזק של דפיקות לב וסחרחורת כולל ורטיגו. כמו כן בדמימה זו מתעוררת שאלה פנימית: האם אוהבים אותי.

Valentin’s “Judith and Holofernes” (circa 1626) tells a biblical story. ולנטין דה בולון – צייר צרפתי

״סוף טרגי" – בגיל 4-5 שנים התודעה השלילית נקשרת עם חוסר יכולת וקושי לסיים דברים. את תפקיד הסיפוק שבסוף תהליך מחליף בעל דמימה זו בדרמה ובעיקר בטרגדיה.
הדמימה של התודעה השלילית שהורסת תהליכים לקראת סופם – ״סוף טרגי״ משתקפת בכתף ימין, סמוך לצוואר בשריר Supraspinatus שריר דק שמרים זרוע לצד. הסופרספינטוס מתחיל את התנועה לצד, שריר המעלות האחורי Scalenus posterior וכן בחלק מהטרפז Trapezius שממוקם בגב העליון (ומתפקידו להניע את הכתף הימנית) וקצה שריר בית החזה הקטן Pectoralis minor , הילד מדומם בגיל 4-5, אבל הבוגר שהיה ילד מדומם, משלם את מחיר הדמימה רק לאחר שעובר את גיל 26 שנה. לאחר שנות דגירה היא מופיעה ומובילה לכך שלא יגמור, יסיים כהלכה תהליכים מרכזיים בחייו, כסיום עבודת הדוקטוראט שמונחת על שולחנו מזה 5 שנים במקום להגיע לסיומה, עמידה במטלה חיונית בעבודה או סוף של טיול וארוחה נעימים שסופם בקטסטרופה. עמידה בשלבי הסיום דורשת ממנו מאמץ אדיר שבדרך כלל יתחמק מלהתגייס למענו.
בעל דמימת הסוף הטרגי ימנע ממקומות שמעוררים בו תחושת נעימות ויעדיף עליה להיטרף במעבר שבין עמדת סוף התהליך ותחילתה של דרך חדשה.
(הימנעות מעונג והנאה משתקפת בשריר הארבע ראשים, פושט ברך שמאל ועוזר בכיפוף הירך, סמוך לברך, מוקרן לכאב בברך שמאל וצליעה עליה).
דמימת העונג – מעוררת פחד מעונג או מכניסה אדם למפחד מחשיפה רגשית ושיגלו שנהנה, או התאהב במשהו ( vastus medialis סמוך לאחז שבבסיס הפיקה וכן גבעת בהן שמאל מכונה גבעת ונוס Adductor pollicis), אם למשל נהנה מכניסה לים, תמצא לו סיבה להישאר בחניה או על החוף כדי לשמור על הציוד.
דמימת גיל 5 מנתקת אותו מגופו, מחבלת בקליטה החושית, בעיקר באוזניים (Auricularis anterior, בעברית ׳שריר האוזן הקדמי׳ שנמצא בקדמת האוזן השמאלית ויכול למשוך אותה קדימה) הדמימה פוגעת ביכולת השמיעה ומוקרנת להתנהלות שמשבשת ערכי יופי נוצר כשל בהבדלה בין יפה למכוער (בזרוע באזור אחיזת השריר Coracobrachialis) ועלבון הגוף, הוא שונא את גופו, לא מבחין ביופיו של הגוף, נוטה לחיפוש (אובססיבי) אחר פגמים בגוף, היפוכונדר, ביקורתי כלפי היפה ומפחד מרעשים שמקשים על מנוחתו ושנתו.
מתבדל, נוטה לביישנות, זז הצידה ונוטה לרגשי קינאה בדמויות מצליחות ומרכזיות בחברתו, מאבד עניין חברתי, מוציא את עצמו מהמרחב החברתי, מתבדל וחש בעינויי נפש שמתבססים בין השאר על פחד מעונג הגוף, אוננות, תאוות שסיפוקן מתמלא באמצעות ביטוי לעונג גופני ואובדן שליטה. נוטה להרוס דברים יפים שיצר: עוגה, תבשיל, ציור, חיבור, קרירה, תהליך הרזייה.
דמימת גיל 5 מפתחת את דמות הסגפן בונה חומות ומגבלות סביב חייו (Planaris longus, במרפק – שריר שעוזר בכפיפה של האמה) נכיר התנזרות ספרטנית והימנעויות מעונג מסיבות דתיות, פולחניות, תפיסה שגויה של הייחודיות ואידיאולוגיה ששוללת הנאה וקיום יחסי מין או גם יקצין לקוטב ההדוניסטי יהפך לדון ז׳ואן, הולל גם למטריד מיני סידרתי.
הימנעות (מעוררת חמלה) ממזון מזין ובריא וכשל במערכת יחסים עם מזון רעלני ורב קלורי שאליו מופנית השתוקקותו.
בעל דמימת גיל 4-5 מפתח פחד מיצירת מערכת יחסים אינטימיים ומקרבה חברתית והופעות הדמימה מתגלות, בניגוד לרגיל, כבר בגיל הילדות. בדרך כלל תסמיני הדמימה פורצים בסביבות גיל 26, אבל נושא התודעה השלילית שמרחיקה ילד מחברת בני גילו מופיעה בשטח כבר מגיל צעיר (משתקף ברומבוידוסים Romboideus major) הילד השמן יכול להיקשר בתודעה שלילית של גיל 5 שנים גם תסמין זה מופיע בסביבות גיל 4. יודגש: התודעה השלילית היא רק אחת מסיבות השמנה בגיל כה מוקדם.

3 העדר הווה, שאיפה לשלמות ואימה דיוניסית, התודעה השלילית בגיל 9 – 8 שנים
בגיל 9- 8 השאיפה לשלמות נלחמת על קיומה בתורת ההבחנה שמשתבשת, האני נוהג כשיכור מתוסכל ואימה מסחררת ומבלבלת את ראשו.
התודעה השלילית של גיל 8-9 שנים משבשת את איכות חיי הילד והבוגר המדומם בתחנה זו של התודעה השלילית סובל.
הדמימה ה3. משתקפת באמה (Extensor crapi radialis longus), בעין שמאל (שריר המצח ומרים העפעף השמאלי העליון lavator palpebrae superior), בשריר הבטן הישר (Vagina musculi recti abdominis) בקו האמצע שבין השריר הימני לשריר השמאלי מכונה הקו הלבן (Linea alba) ובRectus abdominis). האדם חש שבטנו נקרעת לשניים לרוחבה. הדמימה נקשרת בתחושת היקרעות, אכסטזה ואימה. נזהה התנהלות מתגרה, תאוות קוטביות ופראיות קשת לריסון.

אל היין מופיע רכוב על סוס הפרא האפלטוני והתודעה השלילית של גיל 7-8 מעוררת סיוטים.

ולנטין דה בולון Valentin de Boulogne’s “Martyrdom of Saints Processus and Martinian” (1629-30). Credit Vatican Museums, Vatican City

העדר הווה

בפסיכולוגיה קיים המושג flow, התמקדות בחוויה. בתחנה ה 3. להיפתחות התודעה השלילי ה"פלו" נעדר, תמצית האבנגורי מצמח יערת הדבש מחזקת את ה flow, בכוחה להחזיר לאדם יכולת זרימה – וגמישות נפשית.
המונח flow נטבע על ידי מיהי צ'יקסנטמהיי, פרופ' לפסיכולוגיה חיובית. צ'יקסנטמהיי ניסה להבין בספרו "זרימה – הפסיכולוגיה של החוויה המיטבית" (1990) את אושרם של האנשים. והם מאושרים במידה הרבה ביותר, טען צ'יקסנטמהיי, כאשר הם במצב של "זרימה". הזרימה הזו נקשרת בחוויית ההווה והעדר תסכול, תודעה שלילית וכשמוצב יעד ברור בפני האדם. מטרה שהפעילות שלו מכוונת להשיגה. מדובר במטרה סבירה ותואמת לכישורי חייו, מאתגרת, אבל לא מתסכלת, היא ומאפשרת לו לפתח כישורים, להתמיד בדרך ולהתמקד בפעילויותיו למען השגת היעד. ובמקביל מתאפשרת פניות נפשית לקבלת משוב עצמי, שמאבחן עבורו את אופן ביצועיו ויעילותם. באופן זה האדם יוכל להתעדכן לגבי תגובותיו ולמדוד אם הן מתאימות להשגת המטרה שלו. העדכון, האתגר, מיקוד המטרה והפעילות ההולמת את השגתה מאפשר לדעת צ'יקסנטמהיי למנוע תסכול ולשמור על רמת עניין והנעה הדרושים להמשך הפעילות וחווית ה flow.
לדעתי חשיבות רבה בחווית הכאן ועכשיו בפניות שמכילה את הדרך עצמה על הנוף המתגלה לאורכה. המטרה מסמנת וזסמנת
כיוון והמשוב מאפשר להרחיב התבוננות בעשייה, באתגר שנמצא בדרך ובפתרונות להתגבר עליו.
בגיל 8-9, הזרימה משתבשת בגלל התודעה השלילית. האדם סוטה מדרך המלך, נצמדת בעקשנות לזוטות ושולי דברים, לא מתפנה לאבחון יעיל של פעולותיו למען השגת יעדיו, התנהגותו קוטבית ותנודתית ביחס לנושאים הצדדיים והוא מניח ליעדיו וסוטה לקראתם, נמשך אל זוטות שמאיימות על התמקדותו במטרותיו ויוצרות תסכול במרחב נפשו.
"את צל ההרים אתה רואה כאנשים" (שופטים, ט', 36). תורת ההבחנה משתבשת בין הדברים האמיתיים ובין הדמיוניים ויוצרת איימה.
מדובר בהיווצרות של חרדות כלליות, לא מוסברות ושלא תלויות בגירוי ספציפי, או בגירוי שיעורר חרדות אצל רוב בני האדם. חרדות שצומחות מתודעה לא ברורה ושלילית. האדם מתנהל כשיכור תנודתי ונאמן לדיוניסוס יותר משלמטרותיו. הוא אחוז בסוג של אכסטזה דיוניסית בחרדה, ותחושת אימה שלא נגמרת אוחזת בנפשו. הילד דומה לפתע לפרא בלתי מרוסן שמעורר אי-נחת בסביבתו וכנגדו בקוטב האחר צומחת הישועה. כמנהגה באה תחושת ההושעה בקוטב הנוגד לקוטב האימה מפני סכנה גדולה כנאמר:
"אַל תִּירְאוּ מִפְּנֵי מֶלֶךְ בָּבֶל אֲשֶׁר אַתֶּם יְרֵאִים מִפָּנָיו אַל תִּירְאוּ מִמֶּנּוּ נְאֻם יְהוָה כִּי אִתְּכֶם אָנִי לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וּלְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ." (ירמיהו מ״ב). בגיל 7-8 ההושעה מגייסת את האני למען האחר, הסובל החלש. לעיתים סיבת סבל ה'אתה' ומכאביו בפרא שבאני עצמו.
הישועה הילדותית שלובה ברגשי אשם והימנעות סגפנית.
הושעה אימה וסוס פרא יוצרים מכלול של תודעה שלילית 3. שגורם בבוגר סבל רב.
שני קוטבי האישיות (אימה – הושעה) מתמלאים באנרגיה דיוניסית שקורעת את ה"אני" לשני צדדים (ימין ושמאל) ויוצרים את מרחב התודעה השלילית של גיל 8-9 התודעה השלילית נקשרת בניסיון להשתלט על האכסטזה ובוחרת בדרישה לביצוע מושלם.
הפרפקציוניזם האופייני לבעלי תודעה שלילית מגיח בגיל 8-9, והבוגר שדומם, רוצה ליישם אך ורק דברים בשלמות ויברור אפשרות ביצוע בה מובטח לו מראש היישום שלם ומוצלח מעל ומעבר לציפיות ואם לא די בזאת כדי ליצר תסכול והימנעות נוספת דרישה למהירות. ההישג נדרש שיגיע במכה אחת.

ירון מרגולין בתפקיד לאונטס מלך סיצילה - אוגוסט 2014

LEONTES August 2014
ירון מרגולין בתפקיד לאונטס
מלך סיצילה – שהיה טיפוס תנודתי אוגוסט 2014

הטיפוס התנודתי – רגע אחד הוא שופע חום, אכפתיות וחיוכים, ודקה אחר כך הוא מביט בכם בקור ומדבר אליכם בבוז פוגע. (בשפה המקצועית ציקלוטינים)
אנשים בודדים מצליחים לפתח עם הזמן מנגנוני הגנה נגד אותם תנודתיים סדרתיים, אבל רובנו פשוט נפרדים מהם לשלו. ואם מבוגרים מתקשים להתרגל לתנודתיים, חשבו מה עובר על ילד להורה כזה. "לכל ילד יש צורך בסיסי וראשוני בהתקשרות יציבה. הורה תנודתי מבלבל, גורם לחרדה ומשבש את היכולת של הילד ליצור בעתיד מערכת יחסים," מזהיר פרופ' שמואל טיאנו, פסיכיאטר של הילד והמתבגר וסגן יו"ר האיגוד הבינלאומי של הילד והמתבגר. (21.10.2009, Ynet, הפכפך ומעיק, אריאלה איילון)
תופעה נוספת ומעצבנת את הסביבה כולה קשורה במוזרות שבהתנהגותו. הילד נעשה מוזר ולא יציב כלפי כוח הרצון. הפכפכות שניכרת בלקיחת הכרעה, האדם בוחר דבר מה ומשנה את למנוגד לבחירתו הקודמת בתוך רגע.
הפתיחות החברתית והתחרותיות בגיל 8-9 משפיעה בדמימה על תפיסת הפחד וראיית המציאות משתבשת נוכח תחושת ההישג וקוצר הזמן והאדם לא מבחין בסכנות ואיומים. נוצר ההיבט חסר זמן הווה (Extensor carpi radialis longus, דמימה בו יוצרת בין השאר את הטניס אלבו), העדר סבלנות לרעיונות חדשים, קיצוניות ותזזיתיות היפראקטיבית ואין לו רגע של מנוחה.
פחד משיגעון, פגיעות בגוף על ידי פעילות יתר, תזונה לקויה, העדר שינה וכשל במערכת יחסים שוויונית או אינטימית כולל משיכה לצד האפל של החיים והעדר ראיה מרחבית.

מעגל המוזר הגדול - השנה התשיעית והנושאים המרכזיים שמתפתחים בשנה זו בנפש הילד

מעגל המוזר הגדול – השנה התשיעית והנושאים המרכזיים שמתפתחים בשנה זו בנפש הילד

מוזר

מעגל המוזר נע בין מספר תחנות כגון התבודדות – ייסורי נפש ומשיכה לדברים חריגים, אפלים ומה שמקובל לכנות באותה חברה 'מוזרים'. העיסוק במוזר, בחריג חברתית ובלא שייך מפתח יכולת חשיבה מגוונת וקבלת האחר בחברה הבוגרת, אבל בגיל 9 חובר המוזר לתודעה השלילית ועושה את הילד מוזר, חריג, מבודד, מיוסר, לא שייך ולא חלק מהמרחב החברתי ומסכן את מעמדו החברתי בהמשך חייו.
ילד מתבודד ונבדל בגיל 9 מחייב תשומת לב מיוחדת ברור וטיפול מידי בתופעת התודעה השלילית שחובה לבחון אם לא הקצינה אצלו אל מעבר למקובל.

4. אהבה – ספק והתודעה השלילית בגיל 11 -12 שנים

כפות הרגלים משקפות את האהבה, מצב האהבה ומכאוביה. בשריר כופף הבהונות הקצר (Flexor digitorum brevis) שעוזר בשמירה על קישתת כף הרגל (ובאקופונקטורה משקף מקום זה את מצב אבר הכליות) משתקפת דמימת התודעה השלילית שמסרסת את האהבה לאדם שרואה, מקבל ומסייע לאני להתפתח על פי טבעו האמיתי.
בגיל 11 מתחילה התפתחותו של האני החושב. הנער מזהה יכולת הכרעה והחלטה משלו בנושאי חייו. ככל שמתקדמת התפתחות המחשבה ויכולתו להשיג מסקנות הגיונות והערכה נכונה בנקשר בעתיד, נסגר הרגש ומועבר לזולתו – דמון האהבה מגיח ומבטל את האנוכיות הילדותית שהביאה לראיית עצמו כמרכז העולם, רגשותיו מופנים לאחר.
דמימת התודעה השלילית בגיל 11- 12 מפגישה את ה"אני" עם דמות הסוס הטרויאני מהמיתוס המפורסם "מלחמת טרויה" שבאיליאדה מאת הומרוס, ומוזכר כבדרך אגב בשיר האחד-עשר שלה.

Cassandra κασανδρα קסנדרה

במסגרת הפיתוי שב׳סוס׳ מוצגת קסנדרה – קסנדרה היא כוהנת מרכזית בטרויה. היא מאמינה באמת שלה ואין מאזין לה. קסנדרה מתעקשת למנוע מהטרויאנים לפתוח את שער העיר הבצורה לסוס ולא חדלה לנסות להניע אותם כדי למנוע אסון.
קסנדרה משקפת במיתוס את התודעה הבריאה, הסוס הוא הפיתוי והתודעה השלילית שולטת בחיילי טרויה.
התודעה השלילית מנוצלת על-ידי היוונים ומובילה את טרויה ללכת אל אובדנה. שני הקולות מופיעים בתודעה השלילית של דמימה בגיל זה: העצה הטובה שקולה נשמע, אבל האדם אטום לעצותיה.
דמותה של קסנדרה שבה ומשתקפת בחיי אדם, כמו במצבי סבל בהם אף אחד לא מאמין למתייסר עד שמתגלה אצלו מחלה נוראה.
התודעה השלילית של גיל 11 – 12 מייצרת טיפוס שנופל קורבן לסוס טרויאני מושך והורס בשלב מאוחר יותר.
ובדרך כלל הסוס המפתה פוגע בחיי האהבה שניכרת כהתאהבות עזה במיוחד (Flexor digitorum brevis), מופעל על-ידי מניפולאטור, פיתויים חזקים, הבטחות שווא, תחכים, רגשי אשם בדרגות 2, ו 3, מצבי רוח הפכפכים, האזנה לתבונה תוך סירוב לקבל את עצתה, שיפוט עצמי לחומרה, הפרעות אובססיביות-כפייתיות, התכחשות לצרכיו ומשתקפת בגיל 11-12 בהפרעות אכילה והתחברות עם חברים ביקורתיים כלפיו. בנוסף הדמימה מקרבת אותו לדמויות שמקנאות בו וחורשות מזימות נגדו. בגיל 11 – 12 שנים התודעה השלילית נקשרת גם עם הטרוף הנשי מושג יסוד במשנתי שבא לתאר רגשות הערכה שמזכירים מקרים של התאהבות בגבר אלים או בחברה נצלנית. בהבדל מטרוף גברי, שמתאר את זה שהורס את נאמניו ובולע את בניו.
בגיל 11 מתחילה כאמור לעיל התפתחותו של האני החושב. נוכחות אב בחיי האני מאפשרת התפתחות תקינה והעדרו דמימה. הנער מזהה יכולת הכרעה והחלטה משלו בנושאי חייו, אבל בהעדר אב הוא מטיל ספק במסקנותיו.
נמר הספק נולד בגיל 11-12, בדמימה והעדר אב, הקרנת דמימות הספק משתקפת מתחת לעצם המלאוליוס שבולטת החוצה (לטראל) בכף רגל ימין ובשריר כף רגל ימין ששומר על קישתת כף הרגל מעל לאצבע הקטנה ומכונה מרחיק הבוהן הקטנה (Abducator digiti minimi) בפושט הזרת של כף יד ימין סמוך לזרת Extensor carpi ulnaris), וRectus capitis lateralis שמאלי שבצוואר, מאחור וסמוך לגולגולת, ובדמימה מיצר השריר גם מגרנות.

5. התודעה השלילית בגיל 21-24

האדם הלקוני ותודעה חברתית כוזבת
דמימת התודעה השלילית של גיל 21-24 יוצרת אדם סגור נעול ככספת. נכיר אדם שלא חושף ולא משוחח על רגשותיו. טיפוס שהופך בהדרגה לאלטרואיסט ומאבד את הזכות והיכולת לבקש עזרה בעת מצוקה (דמות המכשפה במרחב המחשבה מתקרבת לדמותה של לילית, אשת השטן שמזכירה את כוחו של הסוס הטרויאני להוביל בקסמיו את המתפתים לאסון גדול. בדמימת הלילית פגשנו במיתוס של לילית והרחבתי על דמות הפיתוי במאמר נפרד).

דמותה של לילית

לילית היא דמות מיתולוגית עברית עתיקה. סמל לפיתוי וסטייה מדרך המלך. לפי האגדה הייתה אשתו הראשונה של אדם הראשון, זיווגם לא עלה יפה בשל דרישות אדם למערכת יחסים לא שוויונית ופטריארכאלית אדם הצליח לגרשה מגן עדן. על-מנת לשרוד חברה לשטן ונשבעה לפוגעת בצאצאי אדם במיוחד בתינוקות בני יומם שמסמלים בנפש רגשות..
בספר ישעיהו ל"ד י"ד לילית נספרת עם חיות הטרף ורוחות, שיחריבו את הארץ ביום ה'. גם באגדה התלמודית לילית היא רוח רעה (בבא בתרא ענ א), משלושת השדים של אשור (לילו, לילית, ארדות לילית). באגדה יש לשדים תכונות אדם; לילית מופיעה כשדה-אישה, ששערותיה ארוכות ולה כנפיים (עירובים ק ב), וסכנתה רבה לישנים. בכוחה לפתות בעיקר גברים ביופייה הפיזי.
לילית מהמיתולוגיה העתיקה שלנו משתקפת בנפש ומסמלת מרחב נפשי הרסני שטורף את הרצון ותוכניות אסטרטגיות לחיים. היא מרחב קטן בתודעה השלילית – אזור הפיתוי. וחלק מחיי ה"אני" בגיל 21-24. האדם מותקף בפיתויים שמושכים אותו מדרכו בעזרת קולות של שכנוע פנימי שנוגדים בדרך כלל את תוכניותיו, עקרונותיו ומוסר דרכו. בהשפעת הכוח המפתה הזה האדם הצעיר מוצא עצמו סוטה מדרכו אל דרכים צדדיות בעיקר אל חיי הוללות ובזבוז של חסכונותיו.
ה"אני" בגיל 21-24 רגיש לפיתויים, מבחין בהם בקושי, ומשתף עמם פעולה חסרת הגיון אסטרטגי ומתפתה בקלוט. דומה שהפרעות רבות מזומנות לו להסיט אותו ממסלול חייו. תיתן לו אהבה, הצעה רבת אשליות, ומהלך אחר שיביא להרס חייו ויקבל אותו בברכה.
ארגון זמנו נפגע בתקופת גיל זו והדברים השוליים והפחות דחופים ממלאים את רוב זמנו שעה שהדברים החשובים והדחופים באמת נזנחים.
דמימת התודעה השלילית בגיל 21-24 מביאה לריבוי פגיעות בגוף, דימוי גוף שלילי, הקרבת הגוף (כף יד שמאל שרירים גביים Dorsal Interossi בכיוון האצבע המורה, שריר הכסל השמאלי Illiacus), פגיעה באשכים בשפתי הפות, דלקות בנרתיק. מופיעה ברגל שמאל במרכז ה Hamstring בחלקו העליון ביותר סמוך לישבן (מקבילה ל"בור יוסף" שנמצא ברגל הימנית- דמימה שמלמדת על בור ושפל גדול בקרירה וקוראת לאדם לנסוק מעלה כיוסף האב הקדמון שיצא מהבור שלו אל קרירה מזהירה במצריים העתיקה). ה"אני" סובל מצבירת נוזלים ולא יורד במשקל במהלך דיאטטי. דאגות מתחילות להופיע ולקבל חיים עצמאיים עד כדי ששולטת בחייו. בהבדל מהדאגנות של תמצית. RED CHESTNUT (מס' 25 במניין באך) שהיא תמצית נגד דאגות שהן חלק מהמניפולציות וצרכי אני חלש בשליטה על חיי ה"אתה" ומיועדת ל"אתה". דאגה שנקשרת בתודעה השלילית מיועדת ל"אני" ושונה ממנה. דאגה של התודעה השלילית מלחיצה את ה"אני", ממררת את חייו (לא את חיי ה"אתה"). נקודת ציון נוספת לזיהוייה נקשר במועד הופעתה. בכול פעם שה"אני" חש טוב, בטוב ורגשות העונג עולים אל מעבר לרף מסוים, קמה הדאגה של התודעה השלילית ומביאה אותו להאמין שהגרוע מכל יקרה בעוד רגע וממתין לו מעבר לפינה. מפלס העונג יורד, הוא חש כמי שניצל מהצפה רגשית הודות לדאגה שהופיעה.
תמצית מפרחיו הסגולים של עץ הז'קרנדה (סיגלון)- היא התמצית שדרושה לאדם המודאג בדאגות שמקורן בתודעה השלילית.
תופעה נוספת נקשרת בתודעה השלילית של תחנת גיל 21-24 היא האדישות של הסביבה למכאוביו. ה"אני" כואב, מתלונן על סבלותיו אבל הסביבה לא מגלה אמפטיה כלפי צרותיו – דומה שהאדם התחבר לחבורה נטולת אמפטיה כלפיו ואיש בה לא מאמין לו: "הכול בחזקת העמדת פנים, רק צורך אגואיסטי למשוך תשומת לב …" ישמע בסביבתו.
התודעה השלילית שפורצת כדמימה בגיל 21-24 נקשרת עם נושא הקבוצה, בעיות סוציאליות, וחוברת לרעיונותיו החברתיים של מייסד המרקסיזם ורעיון התודעה הכוזבת: בעיות חברתיות, ניצול היחיד שהופך שעיר לעזאזל ולא מורד במנצלו או במעמדו הנחות. האדם משמר את המצב המושפל ומפתח כוחות הישרדות אדירי ממדים. מצב שמשקף דמימה של טרוף נשי שהוזכרה לעיל.
התודעה השלילית נקשרת עם התגייסות למען החברה, צדק חברתי, זכויות נשים ומיעוטים, התארגנויות למען צרכי הזולת המנוצל ולמען החלשים בחברה.
האמפתיה מגיל שנתיים והזדהות עם כאב הילד האחר שבה ומופנית בתחנה זו מהעדפת היחיד אל אמפתיה לחבורה.
דמימת התודעה השלילית משתמשת בגיל החברתי של תקופת תום הילדות והנעורים (גיל 13-15) עם צו האופנה, מראה עיניים, עטיפה יפה, נראות, מיתוג וגם רזון אנורקטי או מראה דו-מיני כתחליף לסוס טרויאני ופיתוי האני בעזרת צו האופנה.
דמימת התודעה השלילית משתמשת בגיל החברתי ביופי מלאכותי, קונפורמיזם ובחיקויים.
היופי נתפס ב"אני" שדמם על-פי קריטריונים סבילים, מוסכמים ומקובלים על החברה והכוחות שמשפיעים עליה. דעתו נרמסת ומעצבי דעת קהל ומעצבי אופנה שולטים עליה (טרוף גברי). התודעה השלילית של גיל 21-24 קשה לתיקון אם היא פורצת. בין הסימנים שלה בנוסף להתנהלות אופנתית מופרזת והיצמדות אובססיבית לשולי דברים ורעיונות חברתיים נשגבים ובלתי מעשיים בכאב פיזי לא מוסבר, הופעת מחלות שהכאב מלווה אותן כולל חום גבוה, עייפות והעובדה שהסביבה לא מגלה אמפתיה כלפי הסימפטומים השבים וחוזרים האלו.

6. התודעה השלילית בגיל 38 – 44

תנודתיות, העדר מנוחה, עייפות כרונית, מחלת הנשיקה הם חלק מהסימפטומים של התודעה השלילית בגיל 38-44, מרחב ה"אני" סוער ומוצף רגשית גם מושבת ומדוכא על-ידי משביתי שימחה (אנשים שלא עומדים בעוצמה רגשית שמעבר לרף מסוים, בדרך כלל בינוני ורדוד) בדומה לדמימות הגיל החברתי שהוזכרו לעיל האדם בתחנת גיל 38-44 מתקשה להכיל התרגשויות, התאהבויות ורגשות עזים. השקט הנפשי נעדר וסערות נפש רבות תוקפות את חייו בלא הסבר סביר מקורותיו במציאות.
העונג נעדר. עונג וסיפוק נקשרים בתהליכי שחרור ויכולת להרפות באופן הדרגתית את שיאי המטח והריגוש מה שמכונה דימינואנדו (הפחתת מטח הדרגתית ממתוח "קרוסיס", למנוחה) מוחלף באמצעים כימיים כגון אלכוהול וחוויות שחרור בסיוע טיפה מרה, עישון סיגריות שמגמדות את הרגשות, קפאין וכמקובל בתקופתנו סמים, סמים והרבה סמים.
הטרוף הגברי – בתחנת גיל זו מתחיל להתפתח קשר לא הגיוני וכפייתי עם גורמים לא נאמנים ולא אמינים. נזהה קשר נצלני, חסר התחשבות ומוחץ אל מקום העבודה, האדם יטען בקול התודעה השלילית שאין לו ברירה משום שבגילו המתקדם עליו לציית כדי לקיים ביטחון כלכלי.
מחשבות חרדניות שמקורן בלילית, ועיקרן חסרת הגיון מלבות אותו ומלוות אותו בתחום הכלכלי: חרדה מאובדן הכנסות וחרדה ממחסור כלכלי והחרדה גדולה גם אם הוא מרוויח מצוין. בנוסף צומחת חרדה מחוסר הכרה. האדם בגיל 38-44 חרד שלא יובן וממען לדבר על רגשותיו.
הכשל המיני של גיל 40 מתפרץ הוא חלק ממרחב התודעה השלילית ואפשר לזהות מוטיב תנודתי של עניין בבחורים צעירים אם כאיום על מקומו, מעמדו ואם על מיניותו. במקרים מסוימים מתפרצת התמכרות מינית לגברים צעירים ומי שהיה בצעירותו מוכר כהומופוב יכול בגיל 40 למצוא עצמו כמי שהפך להיות דו-מיני פעיל מאוד והתודעה השלילית מובילה אותו לידי כך. תופעה נקשרת בנשים החל מגיל 38 לערך ורבות הופכות כדיאנה אלת הצייד לציידות גברים צעירים. תופעה נוספת קשורה במזון והאדם הצעיר משמין ומזניח את גופו שהולך ומתכער ה"אני" חש זקן ותשוש מגילו.

שעמום

השעמום נמצא בקוטב השני של התסכול. תחושת האכזבה מן הקרירה, מחיי המחזוריות הם חלק ממשבר גיל ה 40 ומתחנת חיים זו. האני משתוקק להחזיר את כוח הנעורים שחלפו. נכיר פנטזיות שמלוות את חיי ה"אני" בעניין רב, וחלקן חובר להפרעה הכללית בביסוס קו אסטרטגי תקין, רעיונות הזויים, חזיונות ופנטזיות שמעלות במוחו הקודח אינספור אפשרויות שכביכול ממתינות ל"אני" מעבר לפינה, אבל הן לא שם. תופעה נוספת נקשרת באחריות. ה"אני" מפתח בהשראת התודעה השלילית חוש אחריות מופרז כלפי הסביבה והוא מתגייס למען הזולת ונראה כמי שרוצה להושיע אותו כאותו אביר שעל הסוס הלבן. מאחר שהאחריות על הזולת ורווחתו לא כוללת את עצמו, התחושה הכללית שאין לו חיי הווה משל עצמו. ואת מרחב ההווה הנעדר ממלא השעמום. וכשהשעמום ממלא את מרחב התחושה מגיע גם תסכול – כמזון לתודעה השלילית.

כאבי גב תחתון עזים הם חלק מתופעת התודעה השלילית של גילאי ה – 40.

התודעה השלילית תוקפת את צד שמאל של הגב. חושי רדאר של התודעה השלילית מזהים פרויקט חשוב שעומד בפני התחלה ומימוש. מצבים אלו מאתגרים אותה. מזונה התסכול והיא מוציאה את ציפורניה, ומקימה את דמות המכשפה מחלומות הילדות שמשקפים את צל האם ומאיימת. שבה ותוקפת את הגב התחתון אבל גם את הבטן התחתונה (בדרך כלל בבטן התחתונה בצד השמאלי) שנקשרת עם תהומות הרגש ומכאוביה העמוקים ביותר. התודעה השלילית תוקפת את הגב, את הבטן ומשכיבה את האדם במיטתו לכמה ימים. הרגע המיוחל שבו יתחיל האדם לממש רעיון, חלום, הגעתו של חבר משמעותי, ילד – ההמתנה הארוכה עומדת להסתיים והפרויקט עומד להתחיל ובמכה אחת תם חלום המפגש, נדחה מימוש החלום והתסכול, מזון התודעה השלילית מרקיע עד לשמיים.

Night in Ukraine Stepan Fedorovitch Kolesnikoff

לשאלות וקביעת תור לפגישת ייעוץ

7. גיל הזקנה וקץ החיים מול ראשיתה של התבונה והמחשבה שאיכותה האנרגטית נקבית. התודעה השלילית בגיל 49-50

קץ החיים הגיע. לאדם מלאו חמישים שנה והוא חש כמועמד למיתה. גזר הדין ניתן וההפתעה ביום הולדתו עצומה: "אני חיי". ירידה כללית בתפקוד האברים הפנימיים של הגוף משקפים את הופעת התודעה השלילית של תחנת גיל זו: לחץ דם גבוה, ירידה בתפקוד הכליות, פנקריאס, שלפוחית השתן ומערכת העיכול והנשימה… הדמימה משתקפת בשרירים המסובבים הקצרים Rotatores brevis בין חוליות בית החזה T3-T6. שרירי הצוואר Semispinialis capitis, שפושטים את הראש והצוואר ודמימה בו עלולה להרדים את אצבעות כף היד. כאבי שיניים עזים עקב דמימה בשריר מרים השפה העליונה Lavator labii superioris שבצד שמאל של הפנים (מתחת לעין שמאל) והזעה ברכה השמאלית ולעתים בכול הגוף.
התודעה השלילית נפתחת שוב בתחנתה האחרונה ול'אני' מלאו 49-50 שנה, בתום התקופה התודעה השלילית נסגרת והעיסוק במוות מסתיים לזמן מה. משבר גיל ה – 50 מערער ויכול להיות טראומתי, בדרך כלל הוא נקשר בקרירה. אם האדם עובר את משבר גיל ה50 באופן קיצוני התודעה השלילית נשארת פתוחה וללא טיפול היא שתקבע את המשך התנהלותו ועיסוקיו מורטי העצבים סביב המוות המתקרב.

משבר גיל ה50

בגיל 49-50 האדם עובר משבר חיים קשה. מדובר באחד השברים הקשים בחיי ה"אני" ואנשים רבים מותירים את התודעה השלילית פתוחה בשלב זה. השבר מפריע לשלוות הנפש, תפיסת המוות ולהתפתחות המחשבה התבונית. המחשבה התבונית מתחילה להתפתח בגילאי ה 50 ונחשבת לעמוקה בהתפתחות המחשבתית. היא מסמלת את סוף ההתפתחות של המחשבה הזכרית ותחילתו של מרחב חדש ונשי. היכולת לחבור אל העצה הטובה במרחב ה"אני" זמינה בזכות המחשבה החדשה הזו ושאיכותה האנרגטית נקבית. האדם זוכה לשקט נפשי שייחל לו כל חייו.
תודעה שלילית של גיל 49-50 תמנע מה"אני" צמיחה ומעבר לקרירה שנייה רבת עוצמה שאמורה להאפיל על הקרירה הראשונה שהתפתחה עד גיל 49-50. היתקעות בקרירה הישנה מייצרת מועקה ותחושת אי מיצוי עצמי ברוב המקרים. האדם מלא בניסיון חיים שלא בא לידי ביטוי. הוא חש שניתנה לו הזדמנות גדולה לשינוי וצמיחה שזנח והקרירה נראית מגיל 49-50 לא מספקת ולא ממצע את כישוריו. הקרירה מעתה "קטנה עליו".
הרס הסיפוק והעניין בחיים המקצועיים מתחיל עם משבר גיל ה-50. תופעה שתדלל את איכות חייו ותסלק את היכולת להגיע לשלוות נפש והתערסלות. התודעה השלילית מקרבת אל הזקנה ותחושת הזקנה וסוף חייו יורגש כמי שהגיע אליו עם כל מחלת זקנה זעירה שפורצת. הופעת לחץ דם גבוהה, רגישות לשום, לקטז, מלח או לסוכר, התעוררות בלילה לצורך מתן שתן הכול נתפס כקץ החיים.
בגין התודעה השלילית ה"אני" בן 49-50 חובר אל צל התבונה, אל העצה הרעה דווקא ונכשל בדרכיו, מאבד כספים, בריאות ואת ידידיו הקרובים. ייאוש ושבר משתלטים עליו. משבר גיל ה 50 הגיעה.

חלק מתסמיני תחנת גיל ה 49-50 נקשר באוצר חוויותיו חייו הראשוניים. ניסיונות החיים הראשונים: גיל מלידה ועד גיל 49-50 לא רלוונטיים יותר לחייו. החל מגיל 50 החיים דורשים כישורי חיים חדשים, ורת מחשבה חדשה, מזון אחר, פעילות חברתית שונה ואפילו ניצול אחר של הזמן הפנוי. בחלקו נקשר זמן הפנאי עם פעילות אנטיאיג'י שדוחקת ומרחיקה מחלות זקנה ובחלקו פעילות שמפתחת יכולות חשיבה חדשות.
שינוי תזונה, מעבר לשתייה רבה של מים, גמילה ממלח, סוכר, בשר אדום, שומן רווי וארוחות ערב, מעבר למזון מלא (קמח מלא, אורז מלא) ושימוש בתוספי מזון וכדורים מרחיקי מחלות זקנה.
שינוי באורח החיים כולל חזרה לאימון ספורטיבי ובהבדל מספורט הנעורים האינטנסיבי והאתגרי של גילאי העשרים הספורט בתקופת החיים השנייה עדין כהליכה, שחייה, יציאה למרחבי טבע, בילוי בטיול פעיל במקום ישיבה בבית קפה, מסעדה או קולנוע והוא חלק מסדר היום הקבוע.
שינוי נוסף קשור בחברים. קשריו החברתיים לא משמשים אותו עוד וטרם התארגנו חיי החברה החדשים. אין לאני בן ה 49-50 חווית הווה חדשות ולא חברים חדשים מספקים. הוא בודד ומהעבר שואב שלא לטובה חוויות קשות בעיקר והן עולות בניגוד לרצונו ומחזירות אותו לחיות שוב את אותם רגעים קשים שנשכחו. הטראומות עולות. הבדידות מכה ופעמים רבות יפנה לטיפול, כדי להתמודד עם צונאמי שמקורו בתודעה השלילית של גיל 49-50 ומשבר גיל ה 50 ופעמים כדי לזכות בכישורי חשיבה חדשים, נשיים וריבויי סמלי חשיבה במרחבם.
משבר גיל ה 50 נקשר בשינויים הביולוגים שעובר גופו. שבר זה שונה אצל הנשים ומתגלה אצלן כבר בגילאי ה 46-49. ירידת התפקוד של המרחב הביולוגי פוגעת במערכת ההורמונאלית, במערכת השרירים, מערערת את ביטחונו, ומשעבדת אותו ליועצי בריאות ורופאים. שריריו מתנוונים והולכים כולל האברים הפנימיים – גם הם בנויים משרירים. והתופעה כוללת תפקוד לקוי של מערכת הנשימה, לב, מין, שתן ועיכול. דאגה מיוחדת נקשרת במצבו של שריר הלב.

החיים השניים

לאחר משבר גיל ה 50 ה"אני" נפתח לחיים השניים. חיים חדשים וכישורי חיים חדשים מתחילים להתפתח בו.
האני הבריא מפתח יכולות מרשימה להשתחרר מכבלי הילדות ולהתחיל חיים שאינם מושתתים על תרבות הילד והנער ששימשה אותו בנאמנות במסלול חייו הראשון.
חשיבה חדשה מתפתחת במרחבו הודות להתפתחות המרחב החשיבתי הנשי בגיל זה. צורת חשיבה זו מכונה "חכמה הנשית". ה"חכמה הנשית" נקשרת באינטליגנציה נשית, באינטליגנציות מרובות במעשיות ומסומלת בדמותה של מטיס (אלת החכמה הפרקטית ) ודומה כי בעזרת האלה מטיס מתחיל האדם בגיל 49-50 חיים שניים ששיאם יגיע רק בגיל 70 שנה ובהמשך ממרחב התובנה ותיכנס למרחב החושב סופייה (אלת החכמה הרוחנית והמיסטית אלת האינטואיציה והמעמקים).

לשאלות וקביעת תור לפגישת ייעוץ

השעבוד לתודעה השלילית

התודעה השלילית מסרבת לחזור לאפלת מעמקי האני בתום תקופת הפתוחה כשהאדם לקה בנפשו.

בגיל 11 עת התחילה התפתחות האני החושב. התודעה השלילית מאתגרת בצלליה את יכולת ההכרעה והחלטה בנושאי חייו העתידיים ובתפיסת זמן למרחקים. מתחילה תקופת התפתחות האני החושב בעל האנרגיה הזכרית לאורכם של כ 40 שנים.

בגיל 21-24 שוב נסגרת המערכת הרגשית, האדם סגור ככספת, לא חושף ולא משוחח על רגשותיו התפיסה האסטרטגית של הקרירה מאותגרת בצללי התודעה השלילית והקרירה הראשונה מתפתחת..
בתחנה ה 6. בגיל 38-44 שב להסגר הרגש וחרדת אי ההבנה אותו מאתגרת אותו למשימות חיים חדשות והאדם שוב ממען לדבר על רגשותיו. על רקע זה של צל המחשבה (התודעה השלילית) מופיע הטרוף הגברי – ומתחיל להתפתח קשר לא הגיוני וכפייתי עם גורמים לא נאמנים ולא אמינים שמאפשרים לו הכלת קשת שינויים רחבה במרחב הביולוגי והתארגנות לשינויי חיים בגילאי ה 50. ובתחנה ה 7. האחרונה הסגרות הרגשות ומרחב המחשבה הגברי מאבד את היותו רלוונטי ומתאפשרת צמיחת מרחב מחשבה חדש, מגוון, עמוק ושהאנרגיה שלו נקבית. כשהמחלה פורצת היא מתגלית במספר אופנים והראשון בהם דמימת שרירים, כאבי גוף שציינתי לעיל. אופני חשיבה לא הגיוניים מציפים אותו ב"טרטרת מוחית". הוא לא מצליח להשקיט את קול ה'טרטרת' – הוא קולה של המחשבה השלילית. בין השאר מחבלת באיכות שנתו וביכולתו להירדם או להמשיך בשינה מעבר לשעה 4-5 בבקר.
מתחיל שלב חיים חולני חדש. התודעה השלילית נצמדת אל חייו ומנהלת אותם – בשלב מחלה. ככל שגדלה מחלת הנפש "תודעה שלילית, מורחב שלב זה והאדם מאבד את חירותו.
שלב השעבוד לתודעה השלילית מתחיל. הוא שלב קשה בהתפרצות המחלה וכולל הופעת דמות המכשפה הרעה במרחב ה"אני".
הופעת המכשפה מהאגדה של שלגיה ושבעת הגמדים בחייו הוא שלב שיא של המחלה ונכיר בו שליטה כמעט מוחלטת של המכשפה שחדרה לחייו. תחילה היא מטרטרת את מנוחתו במחשבות טורדניות, בהוראות לא הגיוניות ומעבר אליו נמצא בקרבת מה המוות. בשלב שני מופיעה דמות שתלטנית ומניפולטיבית: מנהיג רוחני, רופא אליל, מנהל קרירה וסתם מנובל ומשקף את דמותה השלילית של התודעה השלילית ומשתלט על חיי האדם בשיטותיה ההרסניות שיובהרו מיד.

The sacrifice of Isaac, 1715, Giovanni Battista Piazzetta

The sacrifice of Isaac, 1715, Giovanni Battista Piazzetta

השלב הקשה של המחלה ממית

שלב הופעת המכשפה הוא שלב אחד שמקדים לשלב האחרון – המוות. הופעת המניפולציה הפנימית בדמות המכשפה המרעילה, הוא שלב שלטון הדמימה על השכל, כיבוי המאורות, ותחילת השליטה של הצל על הגיון המחשבה. מדובר בשליטה מוחלטת של כוחות הרע כמו בדיקטטורה אפלה. אדם בובה קם ומרגע זה הוא מנוהל בין אם על-ידי הקולות הפנימיים של התודעה השלילית ובין אם על-ידי בן דמותה שבמציאות – הנבל הכריזמטי, או הרודן הפוליטי.

השליטה מתרחשת בעזרת קול פנימי.

הקול הפנימי מדבר בשפה אנושית, לכאורה השפה מוכרת, הגיונית ומותאמת לצרכיו. דמות המכשפה שהופנמה משוחחת אתו.
יש כאן קול פנימי ובשלב ראשון הקול ידידותי, קרוב, ומכיל טקסט ברור. למילותיו משמעות ומטרה אחת – להמשיך בשליטה על האדם וליצר תסכול, שעבוד, כשלון ונאמנות למחלה.
המטפל שמתמודד עם התופעה של התודעה השלילית בשלב התפרצות הקול של המחלה מחוייב לעקוב אחריו. לזהות אותו את שפתו ואת המילים שהאדם אומר בקול רם בשמו.
בהתחלה הוא הגיוני ותואם את עולם ערכי האדם, התעניינות במוסר חברתי, רעיונות מסתיים, מסע להודו, מעורבות בפוליטיקה, יחס חם לבעלי חיים, לצמחים והשפעתם הרפואית ואמנות.

זיהוי הקול של התודעה השלילית

הקול הפנימי הוא קול רע, אכזרי והרסני. הופעת עוברת דרגות שמלמדות על החמרה. כיצד נזהה אותו.
1. האדם אומר את משפטי התודעה השלילית תוך כדי שיחה רגילה ובמיוחד בשיח הטיפולי, בקצב דיבור אחר, לפתע הוא ממהר מעט יותר, גוון קולו משתנה מעט, בדרך כלל עולה באוקטאבה ונעשה יותר צורמני, אבל נתקלתי גם בירידה לבאסים.
כשהילד שלכם מדבר בקול התודעה השלילית בגיל 8, אתם מזהים זאת מיד ואומרים: ״אתה משקר״, או מחייכים כשאומר ״השוקולד נכנס לי לבד לתיק, מצאתי אותו שם״.

2. הדיבור ככלל נעשה יותר שקט ולפעמים גם איטי, בהמשך (3.) הוא מהסס, מבטא את ספקותיו: "זה לא יצליח… אני לא מסוגל לבצע דבר כזה… אין לי מזל… והכללות. ״לא אסע ללמוד בארה״ב כי אני זקוקה לזוגיות ותמיד נערות ישראליות שיוצאות לבדן ללמוד בארה״ב, חוזרות לבדן. פגשתי שתי חברות שנסעו לשם לבד וחזרו לבד.״

4. תרבות ההשתקה – הקול הפנימי של התודעה השלילית הופך לקול האדם ומשתלב בשיח החברתי כחלק מצורת המחשבה. כפי שהתודעה הכוזבת לגיטימית ומונעת מידע מהחברה גם התודעה השלילית מקבלת לגיטימציה חברתית.
הסביבה מתעלמת מתסמיניה. היא לא מבחינה במשפטי התודעה השלילית, כמותה האדם – שלקה במחלה, הניואנסים הדקים של שפתה, במיוחד בתחילת התפתחותה, דומים להיגיון הבריא ולמשפטי כשל לשון או הסח דעת רגעי. הלגיטימציה לקיומה בשיח הציבורי רחב ולגיטימי הוא חלק מתרבות ההשתקה שנוהגת להעלים, לזנוח ולהשתיק בכוח קולות ייחודיים ואמירה אופוזיציונית. בתמיכת תרבות ההשתקה מתרחבת המחלה וגם הקושי לטפל בה.
התודעה השלילית מכה שורשים וחודר פנימה. נמר הספק אכל לשובע. והאדם מתחיל לשמוע את הטקסטים הספקניים במוחו בצורת מחשבות טורדניות. תחילה המחשבות בעלות משפטים ארוכים אחר-כך הם מתקצרים והמוח מקצר את הטקסט.

5. הדיבור נעשה לקוני. מילה בודדת. האדם שומע את המכשפה, את קולה של התודעה השלילית שנעשה מעליב ואומר לו: "אידיוט", "מטומטם", ״שמן״, "מאחר"… …

6. ההכללות והתייבשות עור כפות הידיים.

הטקסט הקצרצר, מורחב:"אין סיכוי שתעבור את הבחינה" העלבון הנקודתי עובר אל ההכללות: "אתה מאחר, לא תצליח להגיע בזמן, אתה תמיד מאחר… אתה תמיד מנהל דברים בצורה אידיוטית, כי אתה פשוט אידיוט נצחי". "… אתה תמיד נכשל בבחינות". בשלב שבו מופיעה ההכללה האדם וסביבתו הקרובה נמצאים בצרות צרורות. המחלה בשיאה והמוות עומד בפתח. פרט אחד שגוי מקבל ממדי חוק אוניברסאלי: "טעית, אתה תמיד טועה, כי כולך טעות. עשו אותך בטעות, טעה מי שהוליד אותך"… "שגית, אתה תמיד שוגה כולך שגיאה" כישלון בדבר מה "נכשלת, בטח שנכשלת, למה שלא תכשל, אתה תמיד נכשל, כול מה שאתה נוגע בו הופך לכישלון אתה עצמך כישלון"… יש והמשפטים יוצאים באותו אופן כלפי ה"אתה" בשעת כעס. כדאי מאוד לתת עליהם את הדעת:
"למה לא הכנת לי את החולצה בזמן, את אף פעם לא מכינה לי דברים בזמן, אי אפשר לבקש ממך לעשות משהו קטן אחד, את כישלון, אי אפשר לסמוך עליך… את אפס"…
הסכין יפגע בה אחרי שלב ההכללות הזה.
זה שלב היובש בעור.
האדם שותה 2 ליטרים של מים, או משקר ששותה אותם ושותה מיץ, ומתייבש בעור פניו, זרועותיו וידיו.
שיקוף התודעה השלילית בתסמיני העור
שבעת שלבי התפתחות התודעה השלילית ניתנים לזיהוי מבחוץ. בנוסף לכאבי השרירים שמופיעים כשהמחלה מתחילה להופיע, לשינוי קול, גוון וטון, למשפטים מכלילים, מעליבים ומבקרים ניתן לזיהוי תסמיני השמנה בגיל צעיר והופעת תסמיני עור:
עור ידיו מתייבש, האדם מגלה סימני עייפות ואצל חולים אנורקטיים נוצרים (לטענת פגי קלוד-פייר) שקעים כהים תחת עיניהם, כתם שחור מתחת לעין מסמל טרטרת בראש והופעת התקליט השבור והציפורנים סדוקות.
תחנת התודעה השלילית של גיל 21 מאופיינת בציפורניים סדוקות, התמכרות לפחמימות, וה׳גולוזו׳ – טיפוס שמכור לדברי מתיקה, נולד. תופעות השמנה, צבירת נוזלים על-ידי הגוף וקושי גדול בתהליכי הרזייה.
העדר חיוניות. התודעה השלילית מחלישה את כוח החיים, האדם מעשה איטי, חלש, עייף ובשלב השתלטות התודעה השלילית על האדם הגוף שלו. הופך מדובלל ונטול רוח חיים, חסר-תנועה משל הפך ה"אני" ״אסטרונאוט" שמרחף בתוך חיי בועה שיצר סביבו וגופו הסתמרטט.
/strong>ספורטיביות מופרזת
יש ויכנס לפעלתנות ספורטיבית כפייתית ומופרזת. תמצא אותו שעות רוכב על אופניים במועדון הספורט. הוא יראה בשל כך חזק וחטוב, מכור לאובדן הכוחות ויקשה לזהות את שלב ההתמכרות לפחמימות. שים לב כשאתה מחמיא לו הוא אינו מקשיב.

דחיית מחמאות
בשיחה הוא דוחה שבחים, מצדיק אי צורך אמיתי במתנה שאתה מתכונן לקנות לו וגם מתעצבן מחוסר רגישות נוכח מתנה שלך שמתגלה כמעוררת בו עלבון.
בתוכו הוא לא זקוק לה באמת ומה שנראה לו כמתאים לא בהישג ידך.

העדר קשר עין

השפלת מבט אינה צניעות וביישנות כשמדובר בעוד סימפטום של הופעת התודעה השלילית. בשיחה אינו יוצר קשר עין עם המאזין מה שמשקף דמימה בתחנה ה 4. שנקשרת באהבה. בגיל 10.5-11 שנים, הוא בודד ומוותר על האהבה.
המבט מרצד או מושפל בשיחה, משקף גם או שלב תודעה שלילית במדרג 6. הכולל שיפוט אפל חמור ואכזרי שלב הביקורת המבזה.

ספינים

העין לא יוצרת קשר ותשובותיו דומות כלא ענייניות, ספינים. הוא משוחח אתך ושומע בתוכו מעין קול פנימי. לקול זה יש סגנון דיבור טקסטים גסי רוח, הם שמובילים את השיחה לא הוא. תחילה הספינים מרתקים, ההערות מיצרות עניין וסוחפות, או אט מתגלה אי היציבות שעומדת מאחוריהם.
המשפטים שמופיעים שוב ושוב בתוכו כתקליט שבור השתלטו על חיי מחשבתו.

העדר טוב בתוכו

התודעה השלילית מופיעה בצורת קול פנימי נסתר. הקול הפנימי הוא קול רע והחולה מתבייש בנוכחותו ומסתיר אותו מסביבתו. קולה הפנימי של התודעה השלילי מוקצן, בוטה, ושפתו לא מנומסת ומכוערת גם בעלת אופי אכזרי וחסר מצפון. האדם המותקף בתודעה השלילית יכול לעמוד על פי התהום והקול הפנימי מפתה אותו להתקרב עוד צעד אחד לצעוד אל התהום. הוא צועד אליו, כשהוא יודע ולא מאמין שבדרך זו יראה טוב יותר את הנוף. ככול שגדלה עוצמת הקול הפנימי של התודעה השלילית ותורחב אכזריותו, גדל שיתוף הפעולה של ה"אני" עמו. הקול מזוהה עם עצמו. הוא השד וקול התודעה השלילית הוא קולו. והשד הוא שד רע ומפלצתי והוא הוא עצמו.
החולה נשמע לו ומדמה אותו כמיטיב עמו בשל היותו רוע והתגלמות הרע.
החולה בתודעה השלילית מבדיל בשלב הזה – מבדיל (עדין) בין ה"טוב" ו"הרע" שבתודעה השלילית, אבל אין בו הכוח לפרוש מהרע.
הטוב הוצא ממרחבו. בו הרע, אבל בחוץ יש טוב. והוא מזוהה בשלב זה כנמצא בסביבתו:
הטוב נמצא בחברה, בכוח החברתי, בידע, בשירים, באמנות, בכול היש הסובב את האדם פרט לתוכו עצמו. או לאדם שמזהה את מחלתו ויכול להועיל לבריאותו. גם הוא רע. הרופא מזוהה כאויב, שרלטן, יקר, וסדיסט…
האדם החולה מבודד מהטוב, הוא לא חש שהטוב חולק אותו עם תכונותיו ומשלים עם התחושה הזו באומרו "כך מגיע לי". הוא נענש בהסכמה מתוך תחושה שהוא אשם ואין בכוחו לברר במה האשמה ואם אכן האשמה מוצדקת. הרע מתגלם בו והוא כול כולו התגלמות הרוע.

השלב האחרון

בשלב האחרון שלב המוות החולה אינו מבדיל בין טוב ורע. קיים רק קול פנימי והוא פוקד עליו, מכריע את גורלו וקובע עבורו את התנהלות מסלול חייו. האדם פורש בהדרגה מהתודעה הבריאה ומאחוריו ניצב אך ורק ההיגיון השלילי של התודעה השלילית. איכות החיים אבדה ואין טעם להמשיך.

עבד חסר אחריות

יש והאדם מייצג את הקול של התודעה השלילית כלפי חוץ ומתגלה אדם רע, חסר מצפון ואין בו רחמים או חמלה כלפי הזולת ומציל עצמו. ויש והקול מופנה נגדו והרע, חסר הרחמים פוגע בו עצמו.
יש ואת הקול הפנימי מייצג אדם שלילי, והוא מוצא עצמו משרת אותו, משל היה עבד המשרת מלכה, מנהיג שתלטן רודן שאוחז בו בחוסר ההיגיון ששולט בו על-ידי התאוות השונות. תאוות מדברות ואומרות: "הי, אבל אתה נהנה מזה… אל תפסיק, לא תצליח להפסיק, אתה מכור לזה …תמשיך". אין ל"אני" בעל התודעה השלילית חיים מחוץ לטריטוריה של הקול המפלצתי שכבש אותו מחוץ למרחב חיי ה"אתה" המשעבד אותו אליו. אתה מתבונן בו ואומר: "זה לא הילד שהכרתי" ואכן אין הוא הילד שהכרתה אתה רואה את המחלה. אתה עד לאחת המחלות הקשות של הרוח. המחלה שולטת בו והיא שניכרת במעשיו.
הוא לא אחראי למעשיו. הוא זקוק לאהדה, לאמפטיה וזוכה לזעם מהסביבה כי הסביבה לא מבינה שהוא לא אחראי למעשיו וגם לא יכול לקחת אחריות על מעשיו. הוא אדם חסר אונים, עבד של התודעה השלילית.

ההשגחה התחתונה

זכור: הקול הפנימי, רע, קטנוני, חלש, נחות, טפיל, ניסתר ודי טיפש, אבל הוא הקול של התודעה השלילית וכוחה בתככים ענק!
הוא נוכח כל הזמן ומשגיח. רואה הכול, שומע הכול ועד לכל המחשבות …
הוא שגורר את ה"אני" אחריו לאבדון. הוא מתחפש לקול התבונה אבל אין בו כול היגיון וכשמבררים את תכניו ואת משפטיו, בתהליך הטיפול, מתגלה קטנוניותו, אנוכיותו וחוסר התחכום שבו. עם הקול הטיפשי הזה עליך כמטפל לשוחח, לשאת ולתת איתו.
הקול של התודעה השלילית הוא קול שנמצא ב"אני" כול הזמן. הוא לא מרפה משתמש במחשבות טורדניות, כדי להחליש ולעייף. ומשגיח על ה"אני" ככוחה של השגחה העליונה, קול ההשגחה התחתונה שדואג שלא תמצא לו הדרך להתקומם נגדה.
הקול של התודעה השלילית נוכח כל הזמן והטיפול של קצר ונוכח בחייו רק לרגעים בודדים!
על הקול שלך כמטפל להדוף אותו ולגבור על נוכחות זו. לשם כך עליך לחבור אליו, להכיר אותו ולשוחח איתו בשפתו. לדבר איתו בגובה העיניים.

קול הג׳וק

הקול של התודעה השלילית מטרטר במוח ללא הפוגה, נוכח תמידית ושפתו מכוערת, בוטה כקול ה"מלכה" במערכת יחסים סדיסטיים:
"את\ה חזיר\ה מזוהם, … מטרד, מרושע, מגיע לך לסבול – זבל, כשלון, תמיד תכשל… אפס, זחל על 4, לא עדיף שתזחל על הגחון, לא מגיע לך ליהנות מהחיים, לא לגעת במזון… לא לישון, לא לנוח אתה אפס״. …
המשפטים שנחשפו בפני בטיפול היו מצמררים:
"את\ה נראה\ית איום ונורא, אף אחד לא אוהב אותך בגלל זה".
"אפס, מי את\ה בכלל, אסור לך לחלום על סיוע".
״אבא שלך יקבל אירוע מוחין בגלל שספרתה לו שנהנתה בטיול, …את\ה פסיכי\ת כולך פסיכי, תמיד הייתה פסיכי גם פסיכי תהיה כשתמות"…

מסגרת חליפית

שלטון התודעה השלילית הוא שלטון דיקטטורי ואכזרי. תוהו ובוהו שפל ומשפיל. האדם מנסה לאזן אותו ביצירת מסגרת חליפית. יש וינסה להוכיח לכול שהוא מושלם, יש ויתגייס עד כלות כוחותיו למען משימה שאיש לא ביקש ממנו להתגייס למענה – פעמים רבות התגייסותו למען נתפסת כניסיונותיו להשתלט על "אחיו".

רובי

רובי שם לב בהיותו בן 9 שנים כי שכניו למושב נסעו. היה להם לול תרנגולות גדול, את כול הביצים אסף רובי וסידר, מבלי לומר לאיש דבר. במוחו הדהדה מחשבה, "כשיחזרו יחשבו שהגמדים עשו את זה עבורם." כשרובי גדל הוא מצא עצמו מעורב ביחסים סדיסטיים בגינם בא לטיפול.
רובי מילא את תפקיד האדון המשפיל. המפגש היה מענג אותו ומשחרר, אלי פנה משום שהיה מקיא את נשמתו אחריו והבין שישנו קשר בין השניים.
התודעה השלילית יוצרת תוהו ואובססיה לסדר שנכשל, היא לא מאפשרת ל"אני" להתענג, מובילה אותו להאמין שהכאב ענוג, שאובדן השפיות הוא חוויה חיובית של שחרור ושאובדן אנרגיה גופנית היא חוויה רוחניות גדולה.

אסונות הטבע מתרחשים באשמתו

התודעה השלילית מאשימה אותו באסונות טבע, תאונות וחבלות.
כל אסון שמתרחש בסביבתו, מהפסקת חשמל ועד צונאמי, דרך נפילת עץ ורעידת אדמה קשה, נתפס על-ידי התודעה השלילית שגורמת ל"אני" להאמין בכך שהאירוע התרחש בגללו ובאשמתו. ובגלל שאכל יותר מדי גלידה, ברח משיעור היסטוריה, נפרד מחברה, אונן, ירק, או לא שמר שבת.
אם התגלה כאב ראש אצל אימא או כאב גב אצל אבא, ה"אני" המותקף בדמימת התודעה השלילית, חש אשם. כאב ההורה נתפס בתודעתו כנמצא תחת אחריותו והוא גרם לכאב ובשל כך הוא נדרש לעונש.
אם אבא נסע לזמן ארוך בגיל 5 שנים סביר להניח שהדבר באשמת ה"אני" ותודעה שלילית תככב במרחבו. "אני" זה יבוא ויתגייס למען אימא וישמור עליה…
התודעה השלילית אוסרת על ה"אני" לאכול, לישון, להראות במרחב הפתוח, להצליח, להכיר בזכויותיו לחיי רווחה אף להבריא. התודעה השלילית אוסרת על ה"אני" ליהנות מיחסי מין, לאונן, להרהר ביחסי מין, ליהנות ממזון ומובילה אותו להרס עצמי, הוא מחפש את השוט, ברוב המקרים השוט נמצא בידי "מלכה" אישה ששולטת או אדם סדיסטי. לעיתים, כרובי הוא המלכה או האדון הרע ששולט.
חייו נעדרי הווה ומשיכתו לעינויי אשכים ולעינויי שפתי הפוט גדולה.

העדר חוש הטעם

תוצר נוסף וחשוב של התודעה השלילית נקשר בהעדר עונג ממזון. התודעה השלילית מביאה את ה"אני" לרעב, למערכת יחסים ליקויה עם מזון: אנורקסיה (הרעבה), בולימיה (בולמוס, טרנס של אכילה וטיהורה על-ידי הקאה ופעילות גופנית מופרזת) ואכילת יתר (מבדילים בין אדם שנבוך בשל משקל יתר ונדחה על-ידי עצמו וטיפוס שה"אני" שלו נמחק ומשקלו המופרז אינו מגיעה לתודעתו). חוש הטעם נרמה והוא יכול לטרוף לחם קפוא!
התודעה השלילית בדומה לתודעה הכוזבת היא אויבת לאנושות. כשנפגוש בהן נכיר את אחת המחלות הקשות ביותר. המחלה של השכל היא התודעה השלילית, מחלה אוטואימונית בה האדם לא שולט על מעשיו. אנורקסיה, בולימיה, שיכרות, התמכרות לסמים, משיכה לנהיגה מטורפת גם סטיות מין קשות, התפרצויות זעם בלתי נשלטות, אלימות במשפחה, רצח ילדים בידי הורה, רצח בן זוג אהוב והעדר מוטיבציה להמשיך בחייו הם מתוצריה.
התודעה השלילית היא מחלה אוטואימונית. ההחלמה מהתודעה השלילית קשה. לשם החלמה הסביבה כולה נדרשת לשים לב לתסמינים ולצאת מיד, מהר ככול האפשר וכקול אחד! למלחמה נגדה.
הקרב על בריאות האדם מורכב, מתיש אבל אפשר לנצח את התודעה השלילית.

העלמת תסמינים

שד! יש לזכור, כי התודעה השלילית היא שד חשיבתי, יש לה כשרים של מכשפה והיא "מכשפה שכלית" ובכוחה לנבא כביכול את התכונה הסביבתית נגדה. ולהתקומם!
היא יכולה להעלים תסמינים, להערים על המטפל, לנטרל את המהלכים, להקים את האדם הלוקה בה נגד כול תהליכי ההחלמה.
השד החשיבתי מעלים תסמינים והסביבה נרגעת, זה עבר, כך הוא מטיל ספק בסביבה באבחון. האמת שקשה לאבחן מצב שאין מומחיותך לזהותו. האבחון נראה שגוי. ואפשרות להבראה נדחית.
אין כאן רחמים המכשפה הפנימית מגיעה בצורת קול פנימי ומתחילה לדובב את השכל הישר נגד עצמו. את הסביבה נגד היכולת לפעול נגדה. עלינו להפעיל את השכל הישר כול הזמן, להתעקש, להתמיד, להאמין בדרכנו ובניצחוננו ולסייע כול הזמן לשכל לתפקד בהיגיון.

אימון והחלמה

הבראה – התודעה השלילית היא אויב לשכל הבריא על המאמן ועל המתאמן לשכלל את כושרי השכל הישר ולחזק את ההיגיון שרק הוא בסופו של דבר ימגר את התודעה השלילית. תמציות האבנגורי, שמחזקות ומאזנות את הכשרים השכליים יועילו במהלך הטיפול. התמציות נגד התודעה השלילית ידרשו לתהליך ושני הצדדים המטפל והמטופל המאמן והמתאמן יזדקקו להן.
חמלה, סבלנות, אהדה והתמדה הם הכלים הנוספים שידרשו ובכול שלב מהתהליך נדרש להם ופעמים רבות לא ימצאו.

כדי לעקוב אחר התודעה השלילית מומלץ לרשום את הקול הפנימי:

"הוא (המטפל) רוצה להשתלט עליך, אל תאמין לו, הכול אחיזת עיניים, כול מה שמעניין אותו זה כסף, אולי הגוף שלך או הקשרים החברתיים שלך מושכים אותו, אל תתפתה…".
אם אתה בתחילת דרכך כמטפל, אתה קורא את הטקסט ביחד עם המטופל וכבר בהתחלה אתה נדרש לתמצית, לחמלה, לסובלנות ולהתמדה. זכור: תופעות המחלה: רגשי אשם, חוסר אונים, ספקות, שלילת עונג, שלילת סיוע והשתעבדות לפעילות גופנית.

"אחרתה לפגישה, אתה רואה, אתה תמיד מאחר, אתה הרי יודע שזה לא ילך, זה לא יכול ללכת, כבר ניסית כול כך הרבה דרכים והכול נכשל, אתה כשלון אבל הפסיכי הזה עדין לא יודע את זה. הוא ידע את כול האמת עליך בקרוב ואז יהיה לך רק עוד שונא, למה לך לבוא אליו. זה פשוט לא הולך וותר כבר…".
הטקסט קשה טפל בו. שים לב והראה למתאמן את נקודת ההכללה. זו פעם ראשונה שאחרתה. מעולם לא קבענו שאסור לך לאחר, מדוע אתה מתייחס לאיחור כאל כלל מכללי העבודה שלנו. בכלל לא קבענו שום כלל. זה אתה שמכליל, מחוקק וקובע נהלים.
מותר לאחר, מותר להיכשל, מותר להתנהג כילד קטן חסר אחריות, אבל צריך להביא טקסט של הקול הפנימי ואת זה אנחנו עושים. אתה רואה שהתודעה השלילית שוב כאן, אתה רואה כמה היא משקרת. אנחנו נצליח להתגבר עליה. כי לנו יש טקסט ואנחנו יכולים לשוב ולבחון אותו ולזהות אותה באמצעותו.

הטקסט של התודעה השלילי מגמתי: תמיד יכשיל, ייתפס לדבר שולי, חד פעמי ויהפוך אותו לכלל. שיטה דומה נהוגה בפוליטיקה: ספין, לתפוס דבר מה זניח ולסובב את השיחה אליו על-מנת לברוח מהמבוכה גם כאן שימוש בתודעה השלילית והיא קרובה יותר לתודעה הכוזבת של מרקס.

לאורך כול התהליך יש להשתמשבשיחה, כתיבה וחשיפת הקול הפנימי של התודעה השלילית. זכרו הקול הפנימי של התודעה השלילית שולט ב"אני" החולה רק כשהוא נמצא באפלה, בצורת שד החיי בתוך ה"אני" – בצורת מחשבות טורדניות, פנטזיות והרהורים בהקיץ. במקרים קיצוניים הוא שולט ב"אני" העובר טרנס ודומה למי שהתנתק מהמציאות- בשלב הטראנס אי אפשר לגלות את קולה של התודעה השלילית – קולה יתגלה רק לאחר הטראנס. בכול המקרים כשהקול של התודעה השלילית מוצא החוצה אין לו אותו הכוח על חיי ה"אני" למעשה כוחו מתבטל כשנרשם או מתגלה כהווייתו.

הטראנס

הטראנס מתרחש בשלב הטיפול. זו לא הצגה. הטראנס אמיתי וקשה למתבונן. מצב טראנס מזוהה לעיתים גם כהיסטריה שמעצימה פעמים רבות את התודעה השלילית ומביאה אותה להתפרצות שיא. יש ללפות את האני בטראנס חזק, לאחוז בו, לנענע אותו, לדבר אליו – לעודד אותו – להסיט את דעתו ומרגע שריסי העין שלו יתחילו לרפרף – הוא מתחיל לחזור להכרה. רצוי ליידעו בהצהרה: "הריסים שלך החלו לרפרף, אתה חוזר להכרה – הטראנס עומד לעבור, אתה מתחיל לראות את החדר, אותי"… לאחר מכן יש להישאר איתו לפחות שעתיים. לאפשר לו לבכות, להתפרק ולברר לגבי הטקסט שהושמע. על המאמן והמטפל להכין עצמו לטקסט מזעזע כזה.

השלב השני באימון להחלמה

שני היסודות – השלב השני מכונה שלב שני היסודות שמקנים ביטחון אישי לאדם.

שני היסודות: כוח הרצון והמנדלה.
בחיי ה"אני" נמצאת התודעה השלילית היא לוחמת נגד שני היסודות.

1. לאחר שזיהינו את קולה של התודעה השלילית, פונים ל – 2. זיהוי ואבחנה בין קול הרצון האמיתי וקולה של התודעה השלילית. הרצון הוא אחד משני היסודות.

2. חשיפת הרצון האמיתי.

מה אתה באמת רוצה: עוגה, מרק בצל או סלט?

3. המנדלה: יסודות חיוניים להמשך תקין של חיי ה"אני" סובבים סביב ציר מרכזי – מנדלה: תא משפחתי, זוגיות, קרירה, לימודים, תרבות, חברים, לאום … תפקידם לייצב את חיי ה"אני".

מטרות שה"אני" רוצה ליישם ולהשיג.

חוק ראשון בעבודה למיגור השפעות התודעה השלילית: אין לגעת ברצון ארוך הטווח ובמנדלה.

אין להזיז ממסלול חיי האדם המתאמן להחלמה אף לא אחד בהחלט לא שניים משני יסודות החיים החיוניים ליצירת תחושת ביטחון עצמי וייצוב חיי ה"אני".

William-Adolphe Bouguereau "Orestes Pursued by the Furies" (1862)

William-Adolphe Bouguereau "Orestes Pursued by the Furies" (1862)

מישה ובתיה – סטאדי קייס ושמירה על המנדלה שבמרכזו

מישה הגיע אלי חסר אונים ואומלל. בגיל 8 עברה עירו רעידת אדמה קשה. לישראל מישה עלה בגיל 11 מאיזרביז'אן. שתי תחנות של התודעה השלילית: בגיל 8 ו 11, נותרו פתוחות בגלל טראומה. ראשונה אסון טבע, שנייה מעבר מארץ אחת לשנייה. מישה פגש בישראל את בתיה, התאהב בה והשניים התחתנו אחרי כ 3 שנים של היכרות וחיים משותפים. מיום נישואיו מישה אובססיבי לרעיון שמטריד את מנוחתו: להתגרש, לעבור לעיר אחרת, להחליף בית לבית אחר ולשנות קרירה. באחת הפגישות הראשונות הבחנתי שמישה סובל מתסמיני התודעה השלילית, אבל שכל הסימפטומים פרט למטרד המחשבתי מובילים להשתלטות על מנדלות חייו. מישה הייה אומלל אבל טרם פגע במנדלות של חייו פרט לניתוק קשריו מחבריו הקרובים.
תחביבו נקשר בפילוסופיה ומכול הפילוסופים מישה העריץ את הפילוסוף שהעלה את הספק על נס ובשתי פגישותינו הראשונות לא פסק לדוש את רעיונותיו של דיקארט בעל הספק ולהצדיק את קיום הספק בחייו לגבי המנדלות כחלק מתהליכי מחשבתו של דיקארט. מישה היה מיקרה קשה של תודעה שלילית בשל עוצמת הטיעונים ועומק יכולתו המחשבתית. אדם מבריק וצח לשון. הוא התבדל גם בעבודה. לא קשר קשרים טובים עם אף אחד בעבודה, מעמדו היה מורם בשל השלמות והתוצאות המעולות שעבודתו הניבה. מישה דרש שלמות מעצמו ומביצועיו ודמויות הסמכות במרחב העבודה זכו ממנו לקיתונות של ביקורת ורק את חלקה הזעיר הטיח בפניהם. המנדלה החברתית נרמסה לגמרי. כדי לייצר איכות מושלמת נדרשו לו שעות עבודה רבות. מישה אילף את עצמו לא לישון. התודעה השלילית השתלטה על שעות שנתו ומישה אימץ תיאוריה ששינה ארוכה של מעל ל 4 שעות ביממה היא בזבוז זמן שיש להימנע ממנו. מישה הקפיד על 4 שעות שינה בלבד ביממה.
בתיה הובילה רעיון לצאת לחופשה באירופה. וכאשר מישה החל להצטרף לרעיון של אישתו ולתכנן מסע זוגי לאירופה. הגענו בטיפול לשלב 2 היסודות. התכנון היה קשה למישה והתיש אותו. התכנון של הטיול פתח אינספור מריבות עם בתיה והשניים כמעט הגיעו לגירושין בגלל הרעיון לצאת לחופשה ביחד.
מישה שאף להוביל את הטיול דרך הולנד כשלבתיה היה ברור שהם נוסעים לדורדוניה היפיפיה שבדרום מערב צרפת…מישה החליט שיוצאים בסוף השבוע. ולבתיה היה ברור שהטיסה תהיה ביום חמישי. מישה הזמין זוג כרטיסי טיסה לאמסטרדם לשישה ימים אבל בתיה לקחה חופשה מהעבודה לשמונה ימים, כי היא נוסעת איתו לדורדוניה ל 8 ימים.
נושא הנסיעה נבחן על-פי חוקי שני היסודות: אין לגעת או להזיז יסודות ומטרות בחיי ה"אני" שמיצבים את חייו ובונים לו ביטחון עצמי.
בחנו את שני היסודות: רצון ומנדלה. הרצון היה ברור המסע לאירופה. המנדלה היא הזוגיות.
משבחרנו בזוגיות כמנדלה. פעלנו לפי החוק: אין לשנות מנדלה! מישה הודה באהבה חזקה שחש כלפי בתיה ובפחד מפרידה ממנה. האהבה והזוגיות הוגדרו כמנדלה ומרגע זה הזוגיות נכלל בחוק הטיפול בתודעה שלילית שאין לגעת במנדלה.
בשלב הטיפול והיציאה למיגור התודעה השלילית אין לגעת במנדלה כאן בזוגיות – הזוגיות הוחלט שחייבת בשלב זה להמשיך. דין דומה נקבע בטיפול בנער שרצה לנתק קשרים עם הוריו, ורקדן שרצה לפרוש מהפקה ופוליטיקאי מהממשלה. הרצון הזה מוגדר כקולה של התודעה השלילית מרגע שהמנדלה מזוהה.
התודעה השלילית מייצרת תחושה של רצון כלפי הפגיעה במנדלה כדי להחליף את מקומה בחיי האדם.
הזוגיות של מישה חשבתי יכולה להתעשר אם ימומש הרעיון של בתיה לצאת ולנפוש באירופה ויותר מכך אם הטיול יהיה טיול מוצלח ומספק. אבל התודעה השלילית מזהה זאת חשבתי ולכן הדרמה והדרכים התככניות להכשיל את תכנון הטיול בהתעקשות על הולנד.
המטרה לנסוע החלה להתבהר בפגישות גם הוחלט לשמור על הרעיון לצאת עם בתיה. הוחלט שגם בה על פי כלל שני היסודות אין לגעת.
הסבלנות נדרשה מרגע זה כי המטרה הותקפה ללא הרף על-ידי התודעה השלילית. ומישה. הגיע להחלטה נחושה לעזוב את תכנון המסע ולצאת מהבית, להיפרד מבתיה. החלטה ורצון שבתהליך הטיפול נראו רק כמלחמה של התודעה השלילית בכלל העבודה שנוגע בשמירה על שני היסודות: רצון ומנדלה.
שאלתי את מישה אם הולנד זה ייעד של ייהרג ובל יעבור ואם דורדוניה מוכרת לו. הובהר שבתוך תוכו למישה אין עניין גדול בהולנד ואת דורדוניה אינו מכיר. לא היה לו בעצם אכפת אם הוא ייסע לצרפת וכשסיפרתי לו שדורדוניה היא אחד מחבלי הארץ היפים לדעתי בעולם, הדבר החל לסקרן אותו. אחרי הכול הוא מאוד אוהב את צרפת. הבדלי הימים בינו ובין בתיה היו נושא קל לפתרון ובעצם אם ישנה להם כבר הזדמנות לנסוע יחד לחופשה במקום קסום – למה להתעקש על תוספת של זמן לא רב.
מישה ובתיה יצאו בסופו של דבר ל 8 ימים לדורדוניה. בתיה הייתה מרוצה ומישה היה מאושר.אוד המסע גרם הרבה נחת לזוג והעצים את תנופת הטיפול.

רישום הרצון

בתהליך העבודה נדרש המטופל לרשום באופן שותף את קולות התודעה השלילית. כל משפט שנאמר מתבקש להירשם ביומן.
אתה לא תצליח.
אתה תאחר.
לא כדאי לך להתחיל לאכול חסה – היא לא טעימה.
אין טעם לחיי בלי צ'יפס וקרואסון חמאה.
אולי יבואו אורחים, למה שלא תהיה מוכן עם שתי חבילות שוקולד, צנצנת חמאת בוטנים, 2 שקיות במבה וחבילת עוגיות נהדרות משמינות במיוחד – זה טעים רצח !
העוגיות לילדים…
הגלידה לאורחים.
אל תביא חסה יש מספיק לשבוע.
אין צורך בדלק, אגיע עד אילת עם מה שיש …
יש לרשום בטבלה את המשפטים של התודעה השלילי כפי שנרשמו בפנקס במהלך היום. נושא המשפט, יבודד מתוארי הפועל, הנשוא ולוואיו. נדלה מהמשפט, נבודד ונציין לחוד בטבלה: רגשות שמופיעים במשפים, זמנים – שנחלק בעמודות לפי ארוכי זמן (קצר, זמן עבר, זמן עתיד קרוב ועתיד רחוק). עמודות הטבלה יבודדו כאמור ירכזו נושאים אלו ואחרים (לפי בחירה למטרת מדד איכות הרצון) זה מתחת לזה.
בעמודה הראשונה מופיע הרצון שלנו. המטרה לברר את איכות הרצון. רצון שבא לחזק מנדלה מקבל ציון 10. רצון שמשפיע לטווחי חיים ארוכים מאוד מקבל ציון 10. שניהם מייצגים תודעה חיובית ומבט אסטרטגי. רצון שהחל לאחרונה ונקשר בזמן קרוב כמו בא לי מלפני שעה להתפטר יקבל ציון נמוך ביותר 0-1, מקורו בהפכפכות, בחוסר יציבות ויתכן שמתגלם בו קול התודעה השלילית. איכות הקול של התודעה השלילית נמוכה ומורידה את איכות הרצון שמקורו בתודעה השלילית.
כשאנו מגיעים לשלב שני היסודות. להלן דיון על רצונו של רקדן לפרוש מלהקת באלט מכניסים לטבלה חלקי דיבור אלו.

דוד הרקדן שרוצה לפרוש

דוד הגיע נסער מאוד לפגישה דיווח כי בעוד שלושה שבועות אמורה להתקיים באולם הבימה בתל אביב הופעת הבכורה באולם הבימה, ותחילה חשבתי שההתרגשות מהמופע היא שמעבירה אותו על דעתו.
להלן קטע מתוך המשפטים לטבלת "שני היסודות" של הרקדן דוד:
אני רוצה לעזוב את להקת הבאלט בה אני חבר, עכשיו.
יהיה לי כיף כי אחלץ מהזוועה שאני מרגיש בה כרגע.
הלהקה הזו איומה.
מגיע להם שאעזוב לפני הבכורה.
כשאעזוב את הלהקה יהיה לי שקט, אסע לשבוע לסיני.
אני בכלל לא רוצה להיות בה עוד רגע אחד.
לא אראה את הכוראוגרף הזה וזה כשלעצמו שווה הכול.
השיעורים בבקר דווקא טובים אבל החזרות איומות, מזעזעות ממש.
אני אוהב לרקוד יהיה לי המון זמן להתאמן לבד.
תמיד ידעתי שהכוריאוגרף הזה לא ייתן לי את התפקיד הראשי.
אזדקק אחרי זמן מה לכוראוגרף, אזדקק לכוראוגרף טוב.
אני לא סובל את החברה האלו.
הכוריאוגרף הזה הוא כוריאוגרף טוב, אולי בסוף אצטער שבגלל שלא קיבלתי תפקיד אחד פרשתי מהלהקה שכול כך נאבקתי להתקבל אליה.
יש לרשום מתחת לכול סעיף את העובדות הידועות שמאפשרות לנו לקבוע עם הרצון שלנו לעשות דבר זה או אחר נקשר לשני היסודות האמיתיים של חיינו מנדלה יציבה, או לקולות של התודעה השלילית הלוחמת בשני היסודות: רצון ומנדלה. האם הרצון הוא רצון אסטרטגי או רצון הפכפך וקצר מועד – קולה של התודעה השלילית קצר מועד ואשלייתי.

בקרת איכות הרצון

יוצרים טבלת איכות, תחת הכותרתהרצון והעמודות שלה:
רצון, תחושות, מנדלה, זמנים, מדוע הופיע הרצון…

1. רצון: מתבוננים במשפטי התודעה השלילית ורושמים מה מהם מסמל את הרצון:
רוצה לעזוב את להקת הבאלט
רוצה תפקיד סולו
רוצה שיהיה כיף,
אסע לשבוע לסיני.
רצון לתקווה ולשלווה, מבוסס על המשפט: אחלץ מהזוועה. להתנתק מהכוריאוגרף הזה. שלא אראה את הכוריאוגרף הזה וזה כשלעצמו שווה הכול.
רצון לרקוד: אני אוהב לרקוד
רצון לזמן אישי לאימון, מבוסס על המשפט: יהיה לי המון זמן להתאמן לבד.

2. תחושות: צער אפשרי, מבוסס על המשפט: אולי בסוף אצטער … מבוסס על המשפט: פרשתי מהלהקה שכול כך נאבקתי להתקבל אליה.
תחושת רווחה: לא אראה את הכוריאוגרף הזה וזה כשלעצמו שווה הכול, …אסע לשבוע לסיני.
תחושת רווחה ומזעזע: השיעורים בבקר דווקא טובים אבל החזרות איומות, מזעזעות ממש.
תענוג מנקמה אפשרית: מגיע להם שאעזוב לפני הבכורה
סבל: הלהקה הזו איומה
אני לא סובל את החברה האלו
תיקווה לשלווה: ראה ב״רצון״

3. מנדלה שנחשפת במשפטים: קרירה – הריקוד.

4. האופן שבו המנדלה מתממשת:
בלהקה שכול כך נאבקתי להתקבל אליה.

5. זמן קצר: 3 שבועות. אני רוצה לעזוב, לנקום: מגיע להם שאעזוב לפני הבכורה.
מידית: לצאת עכשיו לסיני.

6. זמן ארוך: לרקוד, רציתי מזמן להיכנס ללהקה הזו, סולו. חופשה בסיני (משתמע בין השורות, לא נאמר במפורש)

7.זמן הופעת הרצון, עמודה שמבהירה מתי התעורר הרצון: מזמן, לפני שנה, לאחרונה או בכלל לא התעורר אבל הוא יתעורר בעתיד.

8. מדוע הופיע הרצון ?
הרצון ארוך הטווח מחזק את המנדלה.
הרצון קצר הטווח בגלל שהכוריאוגרף לא נתן לי הזדמנות לבצע סולו, מחליש מנדלה.

חוק ראשון לא נוגעים במנדלה.

חוק שני מבררים את הופעת הרצון קצר הטווח וסיבות הופעתו, מול הרצון ארוך הטווח. ולא נוגעים ברצון ארוך הטווח

רשימותיו של דוד

אביא להלן, את השיחה עם הרקדן דוד לברור מי מהמשפטים שרשם מייצג את הרצון קצר הטווח ומי את הרצון ארוך הטווח:
:דוד, מדוע רצית סולו בריקוד הזה ?
כי הסולו היה מקדם את הקרירה שלי.
למה הסולו מהכוריאוגרף הזה חשוב לקידומך ?
כי הוא מחבר תפקידי סולו מרשימים, מה זאת אומרת.
: ואם תיצור איתו, דוד, מערכת קשרים אמינה יותר הרי שיתכן שייתן לך תפקיד טוב בפעם אחרת ?
אני לא רוצה שום קשר איתו.
: ועם כישרונותיו לחבר תפקידי סולו אתה מוכן להתחבר ?
כן, זה יכול להיות מצוין.
: ואיך אפשר לקדם את זה ?
אני לא מתכוון לשתף איתו פעולה בחזרות.
: ואיך אפשר לקדם את הקשר עם כישרונותיו לחבר תפקידי סולו מרשימים ?
אני לא מתכוון לשתף איתו שום פעולה בחזרות. הוא אדם מגעיל.
: דוד, ואיך אפשר לקדם את הקשר עם כישרונותיו לחבר תפקידי סולו מרשימים ?
אמרתי לך כבר.
: ואיך אפשר לקדם את הקשר עם כישרונותיו לחבר תפקידי סולו מרשימים ?
מה שאני ארקוד היטב את התפקיד המחורבן שנתן לי ברקע של הסולו הזה?
: וזה יקדם את הקשר שלך עם כישרונותיו לחבר תפקידי סולו מרשימים ?
נראה לי שכן.
רצון ארוך הטווח נחשף. דוד רוצה לרקוד. דוד רוצה סולו. דוד נכון להשקיע, לעבוד ולהתחבר עם כישרון וכישורים שיכולים לחבר לו סולו.
בטווח הקצר. כשהוא נפגע הוא רוצה לזמן קצר לברוח.
כדאי דוד, סיכמנו שנפתח בנוסף לגמישות גוף הרקדן ולמוזיקאליות גם כלים לאבחן רצון ארוך טווח מול רצון קצר טווח ולהתגמש לטובת האינטרסים ארוכי הטווח.
השלב השלישי בטיפול בסילוק השפעות התודעה השלילית – בניית הביטחון העצמי
השלב השלישי תנודתי, מתסכל וכולל אבדן אמון במטפל, או באפשרות להחלים שלב זה הוא שלב בניית הביטחון העצמי.

בניית הביטחון העצמי

מספר גורמים מרכיבים את נושא הביטחון העצמי: ניסיון חיים, יכולת לשתף פעולה ולפתח מערכת יחסי – גומלין – הדדית עם ה"אתה", כושר שרידות ומניעת פלישה למרחב ה"אני", שמירה על כוח הרצון ופעולה לאורו או היעדר ריצוי ה"אתה", מיגור ביקורת ועלבון, תודעה גופנית חיובית, סביבה תומכת, ידע אופטימאלי בתחום העיסוק, עיצוב לפחות 3 מנדלות חיים ושמירה על מרחבן, וקירבה לייעוד ולדרך אסטרטגית שמביאה את "האני" אל המטרה אותה הוא שואף להגשים – ניקשר ברצון ארוך הטווח.״
פגיעה בביטחון העצמי הוא אחד מתסמיני התודעה השלילית. היא פוגעת במנדלה וברצון. על המטפל למיין ולברר במי פגעה התודעה השלילית מבין מרכיבי הביטחון העצמי:
בייעוד, בהקניית משמעות לחיים בהפכו משעממים.
במרחב הביולוגי, השמנה, העדר שינה, ספורט יתר, התמכרות לקרירה, התגייסות למען הזולת.
מיגור פולשים, דמויות שמנהלות מרחבי חיים מעבר לסביר: כמה חתולים הוא מגדל בדירת החדר שלו?
כמה אריטראים חיים אצלו בסלון?
לכמה אנשים יש מפתח לדירתו?
האם הוא ישן עם טלפון פתוח וכמה פעמים הטלפון מעיר אותו?
יש לבחון פולשנות ושאר מרכיבי הבטחת תחושת ביטחון.
את היסוד הלקוי בין מרכיבי הביטחון העצמי ממיינים בקפידה ובוחנים את כושר העמידה שלו בפני התודעה השלילית וגורמי חיים פולשניים שהתודעה השלילית גייסה אל חייו למען החלשת מרחבי המנדלה שלו.
מסלקים: רעשים סביבתיים, אי סדר בחדר ולכלוך פיזי, השתקת טלפון לקראת ההליכה לישון והפעלת בוילר לחימום מים בזמן.
שעמום, ביטול ערכי ניסיון החיים על-ידי ביקורת, זלזול, הפחתת ערך ותודעה שלילית יטופלו במסירות וכן העדר תקווה ריחוק מתחושת שלמות המנדלה והעדר ייעוד יטופל בהפעלות שיקרבו את המחלים לתחומי התעניינותו. יחזקו סביבה תומכת – כשהמטפל מקנה ראשון סביבה תומכת ומוסיף ומסתייע בגורמי חוץ (חברי המטופל, משפחתו, חברים לעבודה) על-מנת להרחיב את הסביבה התומכת במרחב חיי המטופל.
ידע – יש לעודד את האדם להרחיב ידיעות לוקות בחסר בתחום התעסקותו, התעניינותו או לשתף-פעולה עם עצות של יועצים. הדבר מפעיל מחדש את ניסיון החיים וכשרי ההמשגה הבריאה במרחב המנדלה.
חיזוק הרצון לטווח הארוך – בחינת היעד, מטרה באופק שהרצון להגיע עליה קיים גם אם במטושטש, בירור הקו האסטרטגי והדרך כולל האמצעים להגיע ליעד שנבחר.
העצמה – התבוננות בחולשות שמקשות על קיום ומימוש הקו האסטרטגי. בירור נסיגות וסטיות בהתקדמות לאורו והפיכתן לאתגר.
המושלמות – בשלב השלישי קולה של התודעה השלילית יורד, אפשר להפעיל נגדה את ההיגיון הבריא והתסמינים השליליים שלה כנגדה.
למשל, התודעה השלילית גוררת לפרפקציוניזם. הרצון למושלמות יועבר לקרב נגדה. רישום הטקסטים בפנקס והעברתם לטבלות בידוק איכות יהפוך לכלי יומיומי ואף יוקמו 3-4 טבלאות כאלו במשך יום אחד – פרפקציוניזם!
תסכול, זר של כישלונות הם מאכל התודעה השלילית. כישלונותיה נחשפים בטבלא.
כאן מופיע הרצון הקצר, כאן פגיעה במנדלה. ההתנגדות לרצון הקצר ולפגיעה במנדלה תומשג ככישלון התודעה השלילית. כך נאכיל אותה עם עצמה. הראש של התודעה השלילית יאכל את הזנב.
וויתור על דרך חיים הוא חגיגה לתודעה השלילית וכל ניצחון עליה הוא וויתור על דרך חייה.
התודעה השלילה נהרסת ונחלשת גם גוססת.
שיתוף הפעולה בין ה"אני" ל"אתה" הולך וגדל – ובמקביל בתוך הקליניקה מתרחש אירוע מתמיד של חוסר אמון במאמן – המטופל מסרב לבוא לפגישה, דוחה – מאחר… מרצה את סביבתו.
השלב השלישי קשה, רדוף הפרעות וגם בהפסקת חשמל שלא מאפשרת קיום של המפגש הגעתי.
תסמיני הקרב על קיום התודעה השלילית מדהימים ומפתיעים, אסור שיקשו על המטפל, כי הם קוראים להמשך, ליוזמה ויצירתיות, וככל שהם גדלים הם מסמנים את הנואשות וקיצה הקרב.
כמטפל בתודעה שלילית קח בחשבון שפעמים רבות תזדקק לארגן לעצמך קבוצת תמיכה של חברים לדרך, כדי לא להישבר מול המניפולציות שהמחלה המדהימה הזו מפעילה נגדך ונגד המבקש להחלים.

זכור שמעבר לפינה עומד המחלים המתקשה אבל בינו לבין עצמו בתוכו מתרחב קול פנימי חדש של הערכה, כבוד והוקרה של מאמציך ולעיתים גם הוקרתך.

בשלב השלישי אפשר וכדאי לדבר על הנושא הזה:
"האם אתה לא חש שהצלחנו להתקדם ולקדם יחד את היכולת שלך לחיות חיים מאושרים יותר"? התשובה לא תאחר לבוא. "לרגעים אני חש בזאת. האמת שכן. התקדמנו מאוד, אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדיך."
הכרת התודה מביאה אותנו אל שלב הסיום.
הרגשות מתקדמים ומתמזגים עם החלק הרציונאלי. ה"אני" מתחיל לחוש הנאה וההכרה בהצלחותיו, בשיתוף הפעולה איתך עם כשריו החדשים או המתחדשים שנכנסים אל מרחב חייו ומתפקדים.

בשלב השלישי מוסיפים תמציות טיפול נגד דיכאון וטראומות מערכת האבנגורי.
ערמון לבן, צפצפה, שן הארי, ז'קרנדה וחמנייה.
פרחי הצפצפה (ASPEN) משמשים לתמצית נגד חרדות ופחדים וסיוטים ממקור בלתי ידוע. נגד חלום רע. התמצית מסייעת לתהליכי מנוחה והירדמות. תמצית שפועלת מהר נגד מחשבות טורדניות ועוזרת מאוד לטיפול.
הערמון הלבן (WHITE CHESTNUT) גדל באירופה, והתמצית מיובאת לארץ מוכנה או שפרחי העץ מובאים וממוצים בשמש הישראלית. גם השמש של יוון ודרום איטליה מתאימות למיצוי בשמש. פרחי הערמון הלבן משמשים לתמצית המרכזית בטיפול בתודעה השלילית. מדובר בתמצית קלאסית נגד מחשבות טורדניות, נגד מחשבות חוזרות, נדודי שינה והעדר ריכוז ויש לערמון הלבן היסטוריה ארוכה בשימוש להפחתת מחשבות טורדניות ברפואה העתיקה של יפן.
רצוי להשתמש גם בג׳נטיין (GENTIAN) לתהליך הטיפולי. הג׳נטיין מתאים נגד לדיכאון, התמצית תסייע ותעודד את המטופל להתמיד בטיפול הקשה כי לג׳נטיין כוח נגד החשק לוותר מהר, ונגד חוסר אמון ביכולת העצמית.
במקרים שונים הוספתי גורס (GORSE) תמצית מפרחי האחירותם שגדל בהרי ירושלים ובגליל, משמשת לעידוד ותמיכה פנימית.
הגורס כתמצית משמש נגד מרה שחורה, נסיגה בתהליך, ייאוש עמוק וחוסר תקווה.
נגד נמר הספק נילחם ההורנבין (HORNBEAM).
ההורנבין מעצים כוחות ומשמש גם נגד עייפות רבה, מחזקת ומקנה לתהליך הטיפולי כושר השמה.
תמצית החרדל (MUSTARD) אהובה עלי במיוחד.
החרדל הנפוץ בארץ משקיט סערת נפש, מערסל ומקנה תחושת שלווה. פועל נגד דיכאון קשה.
ערמון מתוק – (SWEET CHESTNUT ) תמצית חשובה נגד נטייה להתאבדות שמתעוררת בשלבים האחרונים של המחלה.
בהחלט נזדקק גם לה.
Boab עץ נדיר שגדל בצפון-מערב אוסטרליה. התמצית חזקה מאוד ומשמשת בתהליכי פריצת דמימה העוברת במשפחה מזה דורות. נגד דעות קדומות, אמונות תפלות, טראומות, התעללות. מטפלים רבים מאמינים שבכוח התמצית לנקות טראומות מגלגולים קודמים. התמצית מזכירה בהשפעתה את S.O.B. תמצית מעולה להרגעה ומשמשת נגד טראומות, בעברית נץ החלב (STAR OF BET KEHEM)

תמציות האבנגורי נגד תודעה שלילית

Lichen חזזית היא שילוב של פטרייה ואצה שחיות יחד בסימביוזה. תמצית מהחזזית מסיעת לצאת מהשפעתו של הכוח הכאוטי הגברי – מסייעת לצאת מצל החיים לאור היום, מהאימה והחרדה הגדולה. משמשת בדומה לנץ החלב בהיחלצות מטראומה עקב אובדן פתאומי. התמצית משמשת לסיוע במעברים. בתקופה העתיקה נהגו לתת מהתמצית לאדם העומד לפרוש מהעולם ולמות כדי לסייע לנשמה לצאת מהגוף ולעבור לעולם הבא.
שושן מריפוסה -Mariposa Lily תמצית לאהבה וניקוי טראומות – השושן מריפוסה שימש את האינדיאנים בטיפול בטראומות ילדות. נגד טראומות ילדות קשות, נטישה והתעללות.
לתמצית אנרגיה נשית. היא מלטפת את האדם מבפנים ומשיבה לו תחושה של אהבת אם.
שן-הארי Dandelion תמצית מרגיעה – ה"וליום" של האבנגורי – משחרר מתח נפשי המגיע לגוף תפוס ושרירים נוקשים עקב לחץ נפשי או טראומה. מסיעת לשחרר את שרירי הגוף. פועלת על הכבד. תמצית בעלת אנרגיה נשית מיועדת לאנשים עצבניים, הנזקקים להתבטאות אישית בכול מצב. התמצית מיועדת למתיחות רגשית הגורמת להתכווצויות בשרירים. לאנשים הנוטים לקבל דברים בהתרגשות יתרה ומתקשים להירגע. מלמדת את המשתמש להגיע לרגיעה נפשית במצבי לחץ. התמצית מסייעת לרוגע נפשי באמצעות הרפיית שרירי הגוף.

פורמולה לטיפול בשלב השלישי של המלחמה נגד תודעה שלילית.

אלה הארצישראלית – PALAESTINA PISTACIA א. + . חמנייה Sunflower + שן-הארי Dandelion + MUSTARD .) + GORSE .
יש לזכור שאנו מטפלים במחלה ולא משנים את ייעודו של החולה או את מסלול חייו של האדם.
לשאלות וקביעת תור לפגישת ייעוץ

החזרה לחיים

השלב האחרון וליווי המתאמן בחזרה לחיים חיוני. דווקא עתה כשהכול נראה סביר יש להמשיך ולהשתתף בצעדי המימוש, בארגון החיים מחדש, תחילת הקרירה, הניצחון הראשון בחיי היום יום, ראשיתה של פרשת אהבים… אני נוהג בשלב זה למחוא כפיים עם כול התקדמות, עם כול הישג עם כול כיבוש ייעד. המעקב הצמוד שומר על המתאמן לבל תשוב התודעה השלילית ברגעי ההצלחה ותהרוס את יכולתו להתענג על זרי הדפנה. רק לאחר תקופת מה בה האדם מקבל בשוויון נפש, באושר גדל את הצלחותיו תם המהלך.
על המסייעים לטיפול ולאימון לזכור: אין לשפוט, אין לתבוע עמידה בכללים, יש לחמול ולהמשיך… להמשיך… להתמיד. יחד עם זאת המשימה קשה והרצון לסייע מהר ככול האפשר לאדם הרוצה לגבור על התודעה השלילית, הוא אחד מסימני התודעה השלילית והשאיפה המסוכנת למושלמות. קשה למטפל ולמאמן שלא לשתף עמה פעולה. פגי קלוד-פייר מומחית בטיפול בנושא התודעה השלילית בהקשר עם הפרעות אכילה, מספרת שב"מונטרה" (eht xuertnoM cinilC ), מרכז הייעוץ שהקימה בשנת 1988 וכן במרפאה שפתחה בשנת 1993 נמשך הטיפול בתודעה השלילית לפחות שנתיים. היו מקרים בהם המטפלים שיתפו פעולה עם התודעה השלילית למשל, במקרה שאפשרו למטופל לאמן את גופו בקביעות כול יום, במקרה אחר הרשו למטופל לקום בלילה לשירותים כדי להקיא את המזון "רק פעם אחת" ביום – התוצאות היו חמורות (Peggy Claude-Pierre) . אין לשתף פעולה עם תכסיסיה של התודעה השלילית. ויש לזכור כי אחרי הכשל עומד הקול הפנימי של התודעה השלילית, המחלה ולא ה"אני" הבריא. ביקורת על הכשל מעמידה את התודעה השלילית באור הזרקורים כמנצחת.

העבודה על המרחב הגופני

מלאכת האימון והטיפול בתודעה השלילית כוללים עידוד כוחות הגוף וניקוי שרירי הגוף מטראומות.
העבודה על הגוף כוללת לחיצות מלוות בנשימה עמוקה על-מנת לשחרר את השרירים המדוממים. שחרור שרירי במקרה של התודעה השלילית מתייחס למספר מקומות: יש לשחרר את השרירים שנמצאים לאורך קו דמיוני שנמשך מעל הגבה ועד לרכה ומסביב לאחורי האוזן. לאורך עמוד השדרה (על שרירי זוקפי הגב הצמודים לעמוד השדרה). בית השחי ואזור חיצוני (לטראלי) של פני כף רגל ימין. תופעה נוספת של דמימת התודעה השלילית נקשרת באי סדירות דופק

החלשת הקול של התודעה השלילית

תמצית מעץ הצפצפה ASPEN תמצית נגד חרדות ופחדים וסיוטים ממקור בלתי ידוע. נגד חלום רע. מסייעת לתהליכי מנוחה והירדמות. תמצית מצב שפועלת מהר. מסייעת להתפתחות התודעה הדיפוזית, בהתמודדות מול התודעה השלילית ונגד מחשבות טורדניות.
תמצית מרכזית לטיפול בתודעה השלילית היא תמצית מספר WHITE CHESTNUT תמצית קלאסית למחשבות טורדניות, נגד מחשבות חוזרות, שליליות, נדודי שינה וחוסר ריכוז. נגד שיר מטרטר במחזוריות בראש… תמצית סיוע לתודעה ממוקדת.
– פועלת מידית.
תמצית נוספת לטיפול לבנדר – התמצית מאזנת רגישות יתר, עצבנות, נגד אובססיה ומחשבות החוזרות על עצמן כתקליט שבור. התמצית מסייעת לאנשים שנפלו קורבן לאנשי רוח חזקים, אנשי דת קיצוניים, נגד שטיפת מוח והתמכרות לטלוויזיה. מסייעת בתיקון התודעה הממוקדת והתודעה השלילית.
קיקיון – פחד מאבדן שליטה על המחשבות – תמצית הצלה למצבים של אבדן שפיות, חשש מהשתלטות המחשבה על חייו, נגד מחשבות מטרטרות.
תמציות מפרחי עץ הסיגלון ז'קרנדה (בעל אנרגיה נשית) במניין תמציות האבנגורי – תמצית נגד דאגות, לאנשים מותקפים על-ידי אנרגיה נשית שלילית (לילית פנימית) שמשבשת להם את היכולת השכלית ההגיונית.
CERATO טיפוס שמטיל ספק בעצמו וזקוק למישהו מבחוץ שיבוא וייתן לו אישור בכול הנוגע להחלטותיו. נגרר אחרי דעות של אחרים. "מוצץ אנרגיה". אינו סומך על עצמו. חוסר יכולת להחליט. מתקשה בריכוז. אוסף מידע בכפייתיות. דוחף את העף לענייני אחרים ובעל חזיונות הומו ארוטיים.
מצב – איבוד חוסר היכולת להחליט. בלבול זמני.
אלה הארצישראלית – – PALAESTINA PISTACIA ג. תמצית עלי האלה הארצישראלית – PALAESTINA PISTACIA בתמצית מעלי האלה הארצישראלית משתמשים להגברת כוחות הלהט. נגד ספקות והעדר יוזמה. במצבים של עלבון והימנעות מעונג, נגד התבודדות, אהבה שהורסת את הנכנס אליה. נגד אהבה נכזבת. נגד יכולת להמית תהליכים. נגד הימנעות מחברת אנשים, נגד כוחות ההרס באדם, לחיזוק האמונה בכוחותיו ועידוד להט היצירה, נגד ייאוש ולמען חיזוק כוחות האהבה השוויונית בין אדם לחברו. לחיזוק היצירה והעשייה. תמצית סיוע להתחלות, ליישומים. תמצית מצב- פועלת להרגעה תוך זמן קצר.
ויסטריה יפנית- Wisteria – למפגש עם המופלא שב"אני". תמצית עדינה, לאדם שקורס מנטל האושר של ההצלחה, נגד הרס עצמי, נגד חבלה בעשייתו, נגד ספקות והשפלה עצמית. לגיבוש עשייה והתבוננות באור שיוצרת ב"אני", לקבלת האור שבחיים, לקבלת השונה, האחר והחריג, להשלמה עם הסטייה הנורמאלית שמאזנת את תפיסת המוסר שב'אני', למפגש עם המופלא, לחיזוק יכולת ההיפגשות, לשיפור חיי המין, לתיקון קשיי התחלה, לסיוע בתהליכי היוזמה, לכאב בכתף שמאל ומתחת לחזה השמאלי – להקלה על כאבי ראש ולהעצמת עונג ה"אני" וכושרו להתענג. מסייעת לסטודנטים ותלמידים בהבנת חומר קשה. תמצית בעלת אנרגיה גברית.משפרת את כושרו של האדם בעיקר האישה ליהנות ביחסי מין.
שושן פראי -WILD ROSE – טיפוס שמותר לעצמו בקלות. עצב עמוק אדם שאפתן שנפל לעצבות, אפטיה, "תקיעות", פחד משינוי, כניעה לחיים "זה גורלי". תמצית תמיכה בשינויים, נגד ספקות. תוספת לשאיפות ונגד לאות גופנית. תמצית בעלת אנרגיה נשית המסייעת בפיתוח יכולת טקטית. תמצית דומה למרווה בעלת האנרגיה הגברית.
HORNBEAM ייאוש – מטיל ספק ביכולתו. עייפות רבה. קשה להתעורר בבקר, חוסר מוטיבציה ופחד להתמודד "עוד חמש דקות, מחר…". תקיעות ביישומים. מקנה לתהליך הטיפול כושר השמה.
מצב – לאחר מחלה – כשההחלמה קשה. תסמונת "יום ראשון", קושי בהתחלות, תחושת כישלון ועובדי לילה. חוסר אנרגיה כללית.
תמצית נוספת לטיפול היא תמצית – Sundew לטיפוס חולמני, אסטרונאוט, הססני שלא מבחין בפרטים, התמצית מלכדת את ה"אני" ומוציאה אותו מהבלבול. דומה לתמצית מס' 9 CLEMATIS – זלזלת אלא שהאנרגיה שלה נקבית. התמצית משמשת בטיפול בתודעה השלילית בהפרעות אכילה ואיבוד שליטה על כוח הרצון.
זלזלת CLEMATIS – הזלזלת בעלת אנרגיה דו-מינית. לפורמולה מוסיפים תמצית בעלת אנרגיה גברית שמשמשת נגד טרוף גברי, תמצית מפרחי ציפורן החתול. תמצית ציפורן החתול משמשת נגד התעללות מילולית – תמצית שמשפרת קשב וכושר שיחה.

לשאלות

טרוף גברי הוא כוח שלילי מכוחות ה"אני" ששולל את היסוד הנשי במרחבו ומחוצה לו. תמצית מפרחי ציפורן החתול משמשת נגדו. הטרוף הגברי כולל תסמינים רבים וביניהם: אדם שנכון תמיד להתגייס למען הזולת. טיפוס שיוצר כללים וחוקים, תקנונים שיש לפעול לפיו גם אם הוא לא מידע את סביבתו שעליה לציית לכלליו ישפוט אותה בשיפוט מחמיר וקיצוני. טיפוס שמסיק מסקנות. בראש וראשונה הוא יודע למה הדבר התרחש. אל מסקנותיו הנחרצות הוא מגיע ללא בדיקת עובדות. תופעה נוספת נקשרת בכוח מדובר בטיפוס שמאמין כי הכוח קובע. מעריץ עוצמה, גודל פיזי, טכנולוגיה, שליטה עצמית, קיבעון. נוכח החזק ממנו הוא כינה. נוכח החלש הוא חש כנפוליון. תופעת ה"סוף הטרגי" נקשרת בטרוף גברי. פחד מעונג שמציף ומביא אותו להתנהגות אלימה והשבתת שימחה. גם קשיי התחללה ומיניות מוקצנת. מוצא עצמו בוער בתאווה מינית כשנתקע בפרשת דרכים, בפגישת עבודה, לאחר הישג וכיבוש יעד. בעל נטייה חזקה להומו ארוטיות. בצעירותו הומופוג בגיל 40 דו-מיני וכמובן הוא סקסיסט. מאמין בעליונות כוח הזכר על כוח הנקבה. כשחש רגישות, נשיות מפעמת הוא חש מוחלש, נשי וחורג מהכללים. יעדיף חברת גברים בהשגת יעדים ומטרות ונשים ישמשו אותו בתפקידי אומנת, תזונה ומזכירות. יעריץ אישה אבל רק אם וכאשר היא כובשת את יעדיו.
תמצית מספר HEATHER במניין האבנגורי תמצית בעלת אנרגיה נקבית לטיפוס פולשני הזקוק תמידית לאנרגיה של הזולת. יש לו צורך אדיר בתשומת לב – מדבר על עצמו ללא הרף, בעלי חשיבות עצמית מנופחת – מוצץ אנרגיה, חי בסימביוזה. בעל "עור פיל". רכושני. מניפולטיבי. היפוכונדר.
תמצית עומק, פועלת לאט ולכן מומלץ להשתמש בה כבר בפורמולה הראשונה לטיפול בתודעה השלילית.
ציפורן החתול – נגד טרוף גברי והתעללות מילולית – משפרת קשב וכושר שיחה. ציפורן החתול מעדנת אדם פולמוסי, מעליב בדיבורו, הנוטה לריב ומדון לווכחנות עם חבריו. התמצית מלמדת הקשבה, סובלנות לנאמר, מאיטה את צורך התגובה המידית ומעדנת את שפת הדיבור.
פותחים את הפורמולה שמטפלת בתודעה השלילית עם מפרח הוושינגטוניה החוטית תמצית להצלחה נבונה. הוושינגטוניה מאזנת את האדם, מקנה לו יכולת להתחבר עם עצה נבונה. היא פועלת אנרגטית מבפנים: מחבקת את האדם בתוכו ומאפשר לו להרים ראש, לחוש ששב והתאחד סביב האמת הפנימית של עצמו. התמצית מסייעת לאדם לעבור משברים, מאור לחושך ולהתגבר על ספקות, פחד משינויים או פחד מהצלחה ותחושת העדר ייעוד. הוושינגטוניה משחררת מרגשי אשם שמקורם במרחב הגבר, בסינדרום כרונוס ומלמדת את ה"אני" רזים לגבי ייעודו. בכוחה של הוושינגטוניה לסייע במעבר לגיל החוכמה ( 50 ואילך) גם לעבור את הגשר אל ההצלחה שדורשת אנרגיה מחשבתית. משמשת בפורמולה שמטפלת בתודעה השלילית.

סוגרים את הפורמולה עם תמצית לאיזון מרחב המחשבות מפרחי בוצין מפרץ Verbascum sinuatum. התמצית משמשת לפיתוח אינטליגנציה מחשבתית. לאיזון תופעת השמניזים וניסיונות להעמיד את מרחב הרגשות במבחני הישרדות. תמצית ניקוי נפשית – נגד סלידה עצמית שמקורה במחשבה או תיעוב עצמי, ביישנות, נגד ניסיונות התאבדות, הפרעות אכילה וחניקת הרגשות הסוערים. עוזר ל"אני" להיות שלם עם עצמו. מסייע לתהליכי גמילה מהתמכרויות. תמצית בעלת אנרגיה גברית שמתאימה במיוחד לטיפול באנשים מבוגרים. במקרים מסוימים יש להוסיף תמצית פרחי התירס בעלת אנרגיה נשית ומשמשת בפיתוח התודעה הגופנית. התמצית מפרחי התירס משמשת נגד דימוי גוף נמוך, איבוד כיוון כתוצאה מלחץ בעיקר בסביבות עירוניות הומות אדם. מתאימה לאדם שעובר תהליכי דיאטה וקבלת הגוף באור חדש גם נגד פחד קהל וחשש לבקש סיוע. תמצית נוספת שתשמש בטיפול בתודעה שלילית והיא בעלת אנרגיה גברית: אכיניציאה – Echinacea -. תמצית ליושר והגינות. האכיניציאה מסייעת נגד אובדן הכבוד ו"סוף טרגי" – הפסקה פתאומית של מסלול ההצלחה, וקריסת כושר הסקת המסקנות. תמצית נגד טראומות שמסיעת גם במקרים של אימפוטנציה. תמצית בעלת אנרגיה זכרית.

מעניין אותך לשמוע עוד על תסמיני התודעה השלילית – על השיטות לצאת ממנה ומהשפעותיה ההרסניות – רוצה להבין את הסיבות להיווצרות תסמיני

אשמח לשמוע ממך – ירון מרגולין

המחשבה האפלה שלך. אולי נשארו לך שאלות לגבי דרכי הטיפול. אשמח לשמוע ממך –

שם:

טלפון:

דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם):

איך אני יכול לעזור לך:


במאמר "טיפול נפשי ללא תרופות – חרדות, פחדים וייאוש – תסמינים שיש להם פתרון טבעי, מדויק ומהיר" – נגלה שבעיה נפשית היא לפעמים סימן לבריאות ועוצמה –  הבעיה מתחילה כשהנפש שלך מתכווצת למען הגנתה – כדי להגן ולשמור על חייך. הזמנה לקריאה – להקליק כאן – 
במאמר "נמאס לי מהחיים מה עושים" – במאמר הזה תמצאו תשובות לכל השאלות המטרידות, הזמנה לקריאה – להקליק כאן– 

הערה – המאמר וכן כל המאמרים בבלוג של ירון מרגולין הם חומר למחשבה בלבד ואין בהם המלצה לעשייה או לפעולה ובוודאי שהם לא המלצה לקחת או להימנע מתרופות.

המלצה לפורמולה בסיסית בת 6 תמציות למערכת יחסים לקויה עם עבודה, מין, שינה, תזונה.

וושינגטוניה החוטית + סיגלון (נשית) + זלזלת (דו מינית) + ציפורן חתול (גברית) + בוצין מפרץ (גברית)+ אכיניצאה (גברית).

טיפול בתמציות האבנגורי לתסמונת התודעה השלילית ללא מפגשים כולל 8 פורמולות שונות מסוג נירוונה

נירוונה 1-8 –הן פורמולת מתמציות אבנגורי שנוצרו בעקבות ניסיון רב שנים שתחילתו ביפן העתיקה, מצרים, יוון העתיקה ושלי בישראל.

הפורמולות מאפשרות לאדם לגעת בשקט נפשי ובצלילות דעת. מתאימות לפיתוח כוחות חשיבה חיובית ומיועדת לאנשים שמבקשים לפתח חשיבה הזורמת על מי מנוחות כשהיא נטולת הפרעות.

כדאי לקחת בתוך טיפול, אבל בהחלט אפשר להיחשף אליהן באופן עצמאי.

נירוונה 1 – ז'קרנדה + אלה + חמנייה

הזקרנדה היא התמצית המרכזית לטיפול בתסמונת התודעה השלילית והשתקת קולה. שתי התמציות הנוספות בפורמולה האלה והחמניה מגוננות ומאפשרות כניסה לתחילת התהליך המחלים.

נירוונה 2 – זקרנדה + אלה + חמניה + אטד ערבי או סיגלית המים.

נירוונה 3 – זקרנדה + אלה + חמנייה + אטד ערבי או סיגלית המים + חרדל.

נירוונה 4 – זקרנדה + אלה + אטד ערבי או סיגלית המים + חרדל + שן הארי או נץ החלב או שושן מריפוסה.

נירוונה 5 – זקרנדה + אלה + חרדל + שן הארי או נץ החלב או שושן מריפוסה + אספן.

נירוונה 6 – זקרנדה + חרדל + שן הארי או נץ החלב או שושן מריפוסה + אספן + ציפורן החתול.

נירוונה 7 – זקרנדה + חרדל + שן הארי או נץ החלב או שושן מריפוסה + אספן + ציפורן החתול + חמניה.

נירוונה 8 – זקרנדה + חרדל + + אספן + ציפורן החתול + חמניה. יש לקחת X שלוש פורמולות מנירוונה 8.

זקרנדה (סיגלון) – תמצית לדאגות, מתאימה לספקנים, לאנשים הססנים שמתקשים לסיים דברים מפני שהם משנים אותם כל העת. להבדיל מהקלמנטיס בעל האנרגיה הדו-מינית שנקשרת בטיפוס שלא מסיים דברים בגין הזיות ומתהלך כאסטרונאוטים, הזקרנדה בעלת אנרגיה נשית ומקור ההיסוס שנקשר בה בהפרעות שבאות מבפנים (לילית פנימית, תודעה שלילית שנקשרת בגילאי ה-14). התמצית משמשת בטיפול במחשבות טורדניות, תודעה השלילית – בהפרעות אכילה ונגד דאגות.
אלה הארצישראלית – – PALAESTINA PISTACIA תמצית מפרחי האלה תמצית לאהבה, מחזקת תחושת אהבת האם. משתמשים להרחבת עוצמת כוחות הזכר שב"אני". להרחבת כושר ההישרדות ב"אני". מפתחת רגישות למתרחש בחוץ וסקרנות לפרטים חיוניים להמשך התהליך שנבחר ללכת בו. התמצית משמשת זרז במצבים של תקיעות ומניעה את האדם לעשות משהוא מנקודה מסקרנת. היא מאפשרת זיהוי תחכים, לגבור על כוחות נסתרים, בוגדים ותחכים אפלים שפועלים מאחורי הקלעים נגד ה"אני" – נגד תחכים שפועלים נגד אדם במרחבו אבל מבחוץ. תמצית חובה לפוליטיקאים ולאנשי קרירה. התמצית משמשת גם כתמצית חיזוק בפורמולה.
חמנייה Sunflower: תמצית לאהבה, התמצית מחזקת את תחושת אהבת האב הבסיסית, נותנת תחושה של הימצאות האב בסביבה. מסייעת במקרים של אב נעדר, נגד השפלה ורגשי עליונות (נגד דמימת ה"נפוליון או כינה"), התמצית מאזנת תחושת עליונות וגאוות יתר נגד "אגו-טריפ" שנועל את כושר ההתבוננות במציאות, מאפשרת ומסייעת להתפתחות החושית, מחזקת את תחושת הגוף, ומסייעת בשיפור מערכת יחסים שוויונית בין אדם וחברו – החמניה מסייעת בסילוק והרחקת חנפנים. התמצית ממוססת ומגמדת רגשי נקם ומאפשרת לתקן מערכת יחסים קוטבית בין אב ובנו, בין חברים שקשריהם נותקו והפכו מידידות לשנאה מגשרת בין בני זוג העוברים תהליך גירושין קשה, בהתפוצצות ברית מסחרית, מקצועית ומגשרת בין מעסיק ועובדיו. תמצית בעלת אנרגיה גברית – מסיעת במערכת יחסים שוויונית. מצית לאהבה והצלחה. משפרת את כושר הראיה. לפיתוח תודעה ממוקדת ותודעה ממשגת. תמצית מצב (סימפטומאטית כלומר פועלת מידית על סימפטומים אלו): פועלת מידית במצבים של זעם ותחושת נקם. התמצית משמשת גם כתמצית חיזוק בפורמולה.
19. האטד הערבי – Lycium shawii , לחיזוק הכוחות נשיים ב"אני" – מטפלת בנוקשות ובציניות ומאפשרת להגן על העצמי הפנימי שהוסתר כסיגלית המים – תחת חומות בצורות. לפיתוח של אישיות גמישה וחומלת. בעל אנרגיה גברית.
WATER VIOLET .88 – סיגלית המים – (34) – מלך, מרוחק, מתנשא, חיי בתוך "בועה", שמרן, אוהב להיות לבד, דומיננטי, נוכחות חזקה. תמצית לריכוך חומות. נגד שמרנות והתרחקות מה"אתה". מאפשרת גישה לתוך ה"אני" העדין. תמצית סיוע להתפתחות תודעה אפלטונית. ליצירת נפרדת והגנה בפני פולשנות.
MUSTARD .57 (21) – ענן של דיכאון קשה. יכול להיות הורמונאלי. נגד מלנכוליה מסיבה לא ברורה. מלמדת את ה"אני" להגיע לשלווה, ביטחון עצמי וליציבות.
מצב – לטיפול באקנה הורמונאלי – מריחה חיצונית.
STAR OF BET KEHEM) תמצית לטראומות. מנקה טראומות רדומות. הערה: לא לתחילת תהליך טיפולי
שושן מריפוסה -Mariposa Lily תמצית לאהבה וניקוי טראומות – השושן מריפוסה שימש את האינדיאנים בטיפול בטראומות ילדות. נגד טראומות ילדות קשות נטישה והתעללות.
לתמצית אנרגיה נשית. היא מלטפת את האדם מבפנים ומשיבה לו תחושה של אהבת אם.
שן-הארי Dandelion תמצית מרגיעה – ה"וליום" של האבנגורי – משחרר מתח נפשי המגיע לגוף תפוס ושרירים נוקשים עקב לחץ נפשי או טראומה. מסיעת לשחרר את שרירי הגוף. פועל על הכבד. תמצית בעלת אנרגיה נשית מיועדת לאנשים עצבניים, הנזקקים להתבטאות אישית בכול מצב. התמצית מיועדת למתיחות רגשית הגורמת להתכווצויות בשרירים. לאנשים הנוטים לקבל דברים בהתרגשות יתרה ומתקשים להירגע. מלמדת את המשתמש להגיע לרגיעה נפשית במצבי לחץ. התמצית מסייעת לרוגע נפשי באמצעות הרפיית שרירי הגוף.
ASPEN – חרדות ופחדים וסיוטים ממקור בלתי ידוע. נגד חלום רע. מסייעת לתהליכי מנוחה והירדמות. תמצית מצב שפועלת מהר. מסייעת להתפתחות התודעה הדיפוזית, בהתמודדות מול התודעה השלילית ונגד מחשבות טורדניות.

חמנייה Sunflower: תמצית לאהבה, התמצית מחזקת את תחושת אהבת האב הבסיסית, נותנת תחושה של הימצאות האב בסביבה. מסייעת במקרים של אב נעדר, נגד השפלה ורגשי עליונות (נגד דמימת ה"נפוליון או כינה"), התמצית מאזנת תחושת עליונות וגאוות יתר נגד "אגו-טריפ" שנועל את כושר ההתבוננות במציאות, מאפשרת ומסייעת להתפתחות החושית, מחזקת את תחושת הגוף, את הקשר בין הגוף לרגש, ומסייעת בשיפור מערכת יחסים שוויונית בין אדם וחברו – החמנייה מסייעת בסילוק והרחקת חנפנים. התמצית ממוססת ומגמדת רגשי נקם ומאפשרת לתקן מערכת יחסים קוטבית בין אב ובנו, בין חברים שקשריהם נותקו והפכו מידידות לשנאה מגשרת בין בני זוג העוברים תהליך גירושין קשה, בהתפוצצות ברית מסחרית, מקצועית ומגשרת בין מעסיק ועובדיו. תמצית בעלת אנרגיה גברית – מסיעת במערכת יחסים שוויונית. תמצית לאהבה ולהצלחה. משפרת את כושר הראיה. לפיתוח תודעה ממוקדת ותודעה ממשגת.
תמצית מצב: פועלת מידית במצבים של זעם ותחושת נקם. התמצית משמשת גם כתמצית חיזוק בפורמולה.
ציפורן החתול – נגד טרוף גברי והתעללות מילולית – משפרת קשב וכושר שיחה. ציפורן החתול מעדנת אדם פולמוסי, מעליב בדיבורו, הנוטה לריב ומדון לווכחנות עם חבריו. התמצית מלמדת הקשבה, סובלנות לנאמר, מאיטה את צורך התגובה המידית ומעדנת את שפת הדיבור.
הוראות לשימוש בנירוונה
לפני לקיחת 4 – 8 טיפות, או ריסוסי "תמציות האבנגורי" מתחת ללשון מפורמולת ה"נירוונה" יש לנשום במשך 30 שניות נשימות עמוקות ולהתרכז בתהליך הנשיפה.
לאחר לקיחה מהתמצית יש לערוך מספר תרגילי תנועות גוף פשוטים.
סיבוב הראש: הנמכת הסנטר אל בית החזה הנחת האוזן על הכתף הנמכת אחורי הראש אל כיוון הגב ושוב הנחת האוזן על הכתף ולהנמיך סנטר כלפי בית החזה, כך שייווצר סיבוב מלא. אשר לנשימה לשאוף אוויר בנשימה ארוכה, במהלך הנמכת הסנטר להוציא אויר לאורך כול הסיבוב. לאחר השלמתו לשאוף אוויר ולזקוף את הראש ושוב לאורכן של 6 נשימות. 3 לצד אחד ו 3 לצד שני לסירוגין. העיניים במהלך כולו פתוחות.
¼br /> לצאת להליכה של 20 – 60 דקות.
¼br /> אין לחשוף את הפורמולה לקרני השמש. יש לשמור במקום קריר ומוצל.
¼br /> לוקחים מן הפורמולה כול יום 6 – 10 פעמים ביום, לפי הצורך למעט בשלושת הימים הראשונים
בהם נחשפים לנירוונה רק 3 פעמים ביום.

נשלח ב העצמה אישית, כללי, מזון מחלים, תורת הדמימות
8 comments on “התודעה השלילית
  1. דורון צ הגיב:

    האם המאמר פונה למטפל או לפלוני המתטפל? אני מנסה להתמדד עם בעיות בתוך עצמי והמאמר מעניין ומבלבל,חרב פיפיות, מעלה בי את השדים הרדומים,וסתירות רבות,עוזר ומזיק בו זמנית.איך אזהה את הרצון האמיתי אם הוא יליד של התודעה השלילית או יליד של האני האמיתי אם התודעה השלילית נוצרה מתוך אותו הרצון בדיוק-או שיפוט מוטעה של מימושו.
    איך אזהה את האותנטיות שלו?
    ואיך קובעים פגישה?
    תודה.

  2. ירון מרגולין הגיב:

    אפשר לקבוע פגישה דרך האימל שלי או בנייד
    0544737727

  3. שגיא ברעם הגיב:

    תותח על! ממליץ בחום להגיע לירון…

  4. rachat de credit הגיב:

    Find and pick some good points from you and it helps me to solve a problem, thanks.

    – Henry

  5. Pretty nice post. I just stumbled upon your blog and wanted to say that I have really enjoyed browsing your blog posts. In any case I’ll be subscribing to your feed and I hope you write again soon!

כתיבת תגובה

Or

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*