anti-GAD – הנוגדנים העצמיים כנגד האנזים GAD על פני תאי ביתא בלבלב הם נציגי השטן עצמו בגוף האדם ומקור למספר רב של מחלות קשות בהן סוכרת מסוג (T1D) 1, ירידה בתפקוד בלוטת התריס, הפחתה בגאבא המיוצרת בתאי המוח מגלוטמט, התקפי חרדה ואפילפסיה

לוציפר, השטן ציור של נורברט נחום הירשברג. צילם ירון מרגולין. anti-GAD – הנוגדנים העצמיים כנגד האנזים GAD על פני תאי ביתא בלבלב הם נציגי השטן עצמו בגוף. מדובר באנטיגנים שנמצאים על גרגירי הפרשה בתוך תאי בטא של הלבלב (חלק מהאיים של לנגרהנס, החלק שמייצר בלבלב אינסולין) והם פועלים בדרך כלל נגד יכולתו של האדם לחיות בנוחות ושלוות נפש. מונעים מרגוע ומעודדים התקפי חרדה. נושא נבזותם משתקף בדרך כלל בפעילותם דרך ובעזרתו של נוגדן עצמי של חומצה אנטי-גלוטמית דקרבוקסילאז (GAD), נושא מאמרי זה, הוא סוג נדיר של נוגדן וישנה אפשרות להתגבר עליו ועל כך בהמשך המאמר. הנוגדן הזה הוא הוא מי שפועל נגד האנזים GAD. אנזים מאוד חשוב וחיוני ביצירת חומצת גמא אמינו-בוטירית (GABA), הקשורה בבריאות הנפש והגוף. פעולתו הרת האסון משתקפת בן השאר בהיווצרותה של מחלת גרייבס Graves היא הסיבה מספר אחת לפעילות יתר של בלוטת התריס. אם ניתן יהיה להרגיע את תאי T המכוונים נגד GAD ייעצר רצף האירועים המוביל להתפתחותן של מספר מחלות קשות ביותר על כך מאמרי זה..

הנוגדנים העצמיים כנגד האנזים GAD  [מקור] אנטי-GAD. נוגדן נגד האנזים דקרבוקסילאז של חומצה גלוטמית (anti GAD ab)

Anti-glutamic acid decarboxylase antibody positive neurological syndromes

האנזים דקרבוקסילאז של חומצה גלוטמית (GAD65) נוצר בלבלב, ורמתו בנסיוב עולה בכמה מצבים נדירים ומחלות כרוניות שנוצרים במנגנון של חיסון עצמי.

חומצה גלוטמית דקרבוקסילאז (GAD) מזרזת את ההמרה של חומצה גלוטמית לחומצה גמא-אמינו בוטירית בתוך תאי β באי הלבלב המכונים אִיֵּי לַנְגֶרְהַנְס. נוגדנים עצמיים נגד GAD (GADA) [מקור] נמצאים בחולים שסובלים מתת תזונה בה ידובר בהמשך, וזקוקים להזנה מיטבית כדי להשיב את גאבא לתפקוד. 

נוגדן עצמי של חומצה אנטי-גלוטמית דקרבוקסילאז (GAD), הוא סוג נדיר של נוגדן. הנוגדן הזה פועל נגד האנזים GAD. אנזים מאוד חשוב וחיוני ביצירת חומצת גמא אמינו-בוטירית (GABA), הקשורה בבריאות הנפש. חומצת גמא אמינו-בוטירית (GABA), לא מתפקדת בחולים שנמצא בהם הנוגדן הזה: נוגדן עצמי של חומצה אנטי-גלוטמית דקרבוקסילאז ( בGAD שטני, ובא להרוס. יודגש כי הנוגדן הזה פועל נגד האנזים GAD, נוצר בדרך כלל נגד GAD 65 [מקור1, מקור2]. כפי ששם הנוגדן עצמו מרמז כלומר ביצועי הרס של מי שתוקף את האנזים GAD65, ובכך הוא חוסם את ההמרה של גלוטמט ל-GABA. לגנותו בנוכחותו פשוט חסר או שאין GABA.

 חומצת גמא אמינו-בוטירית (GABA), הוא חומר כימי שפועל במוח שלנו חומר חשוב מאוד שמסייע לתאי המוח לתקשר זה עם זה. בהעדר גאבא או במחסור בגאבא מתעוררות בעיות מוטוריות וקוגניטיביות קשות והדברים יכולים להוביל לאפילפסיה. המצב חמור במיוחד כשהיא נמצא ברמות נמוכות מטווח הנורמה או חמור מכך בחוסר GABA [מקור]. GABA היא נגזרת של חומצת האמינו גלוטמט [מקור]. נושא עליו פרסמתי מאמר עומק – כאן

עוד על הגלוטמין ראו במאמרי – כאן.

מכתב תודה ממחלימת כליות בתוך ארבעה חודשים – כאן

אנטי-GAD הוא מרכז הבעיה ונציג השטן במקרה זה. הוא נוכח ב-80% מהילדים הסוכרתיים במחקרים האחרונים [מקור].

אנטי-GAD הם חומרים כימיים שנוצרים בגוף האדם ומכוונים נגד חלבון 65 kDa הנקרא Glutamate Acid Decarboxylase (GAD). GAD.

החלבון הזה הוא האנזים שמצוי במוח ובלבלב, והוא מזרז את דה-קרבוקסילציה (הפיכתה לפעילה למען הגוף שלנו ולטובתו) של חומצה גלוטמית לחומצה -אמינו-בוטירית (בקיצור GABA) עם שחרור CO2 [מקור].

הלבלב הוא איבר השייך למערכת העיכול והוא ממוקם בחלק השמאלי העליון של הבטן, מאחורי הקיבה, כאשר קצהו הרחב מחובר לתריסריון, קצהו הצר מחובר לטחול [מקור]. ללבלב שני תפקידים עיקריים: סיוע בתהליך העיכול – והפרשה של אנזימי עיכול אשר עוזרים בפירוק ובעיכול של חלבונים, שומנים ופחמימות שאנו אוכלים. בנוסף לכך האנזים דקרבוקסילאז של חומצה גלוטמית (GAD65) נוצר בלבלב, ורמתו בנסיוב עולה בכמה מצבים נדירים ומחלות כרוניות שנוצרות במנגנון של חיסון עצמי. מקור האיור בצילום מסך מהמאמר: Can You Live Without a Pancreas?-כאן

הגאבא – Gamma aminobutyric acid (g-Amino butyric acid, GABA) מיוצר על ידי תאים במערכת העצבים הידועים כנוירונים GABAergic שיש להם פעולה מעכבת בקולטנים של אדם בוגר נושא שהוזכר לעיל כמוביל לרוגע נפשי ומחשבה צלולה [מקור1, מקור2]. חומצת גמא אמינו-בוטירית, אם כן, היא נוירוטרנסמיטר מעכב שפועל במוח שלנו. יש ו GABA נמוך באופן חריג, אז החומצת גמא אמינו-בוטירית נמצאת במחסור. תדירות הההגבה של תאי העצב במוח במצב כזה עולה ומובילה למצבים כמו חרדה וגם להפרעות נפשיות גופניות כגון בעיות נוירולוגיות וקוגניטיביות שקשורות גם הן לרמות נמוכות של GABA בהן מזהים אָטַקְסִיָּיה מוחית ודלקת מוח לימבית (LE – מחלה שעלולה להתפרץ בכל גיל כוללת הפרעות פסיכיאטריות, עד כדי מצבים פסיכוטיים קשים.) יחד עם חרדה ואפילפסיה [מקור1, מקור2, מקור3].

למאמרי על החרדה ותרופות שלא עוזרות כלל –כאן.

חומצת גמא אמינו-בוטיר נוצרת על ידי הפיכת גלוטמט ל-GABA ופחמן דו חמצני. תהליך זה מזורז על ידי אנזים הנקרא גלוטמט דקרבוקסילאז או גלוטמי חומצה דקרבוקסילאז (GAD).

[מקור]. הנוירונים (תאים במערכת העצבים) GABAergic , שהוזכרו לעיל, נמצאים בתאי הלבלב הם שמביאים בדרך כלל את האנזים GAD לפעולה (לביטוי) [מקור]. קיימים שני סוגים עיקריים של אנזימי GAD: GAD65 ו-GAD67, הם אלו שמזרזים את היווצרות GABA. פעילותם מתרחשת במקומות שונים בתא ובתקופות זמן שונות של התפתחות האדם (תינוק/ת, ילד/ה, נער/ה, עלם/מה, וכד'). האנזים GAD67 מפוזר באופן נרחב על פני התא, בעוד האנזים GAD65 מוגבל למסופי עצבים (nerve terminals נקראים גם נקודות סינפטיות, נקודות קצה או רגליי הקצה). חומצת גמא אמינו-בוטיר מסונתזת על ידי GAD67 לפעילות עצבית, שאינה קשורה להולכה עצבית כמו סינפטוגנזה והגנה על פציעות של תאי עצב. מצד שני, GAD65 מייצר GABA שמשמשת לשידור נוירוני שנדרש בסינפסה [מקור].

נוגדן אנטיGAD נגד GAD נוצר בדרך כלל נגד GAD65 – זה שמייצר GABA [מקור]. נוגדן זה תוקף את האנזים GAD65 ובכך חוסם את ההמרה של גלוטמט ל-GABA. הוא שמכונה נציגו של השטן לוציפר אם לא השטן עצמו שחדר אל הגוף ומשפיע על צורת המחשבה במוח בהפעלה כימית שלו. מבחינה פסיכולוגית יש הרואים בהופעתו לא רק כשל תזוני אלא גם כשל תפיסתי הקשור בצורת מחשבה שמובילה לחרדה.

על החרדה אפשר לקרוא עוד במאמרי – כאן.

ככלל חרדה היא תופעה שכלית רבת עוצמה והרסנית.

למאמרי

תחילתה של החרדה בשני ראשים דרקונים הראשון נושא מאמר זה בהופעת נוגדן לגאד זה שתוקף את האנזים GAD65.

הראש השני ומקור לחרדה בחקר שגוי של התופעות וקריאה שגויה שלהן – "המשגה שקרית" או "המשגה לא מדוייקת" היא מקורה של התפיסה האובדנית.

האדם מדמה שהוא עומד לאבד יסוד משמעותי בחייו, אובדנו זה אינו הכרחי, אבל בתודעתו האובדן וודאי.

רעידת אדמה שתביא להרס גדול ולייסורים בלתי נגמרים. ברבות השנים הצליחו חוקרי הנפש לבודד את היסוד התפיסתי הזה ולמקד את "רעידת האדמה" הוודאית שתתרחש בזמן הקרוב סביב רעיון כללי ה"אבדן".

המשותף לכל תחושת האובדן או ה"אין" שמחשבת הילקח ממני או "האבדן" הוודאי שמתקרב, מעוררת ייסורים גדולים להם אנו קוראים "חרדה." מאחרי החרדה נמצאת ההמשגה הזכרית – אובדן הרכוש, הכסף, או אבדן ה"יש" אבדן תחושת ההישג וכמובן החרדה הגדולה נקשרת באבדן החיים מושג ששונה "לגמרי מה"מוות.

נושא ה"אבדן'' בפרץ חרדה נראה וודאי הגם שבוודאות הוא ככל הנראה לא מי שמתקרב אל חיי האדם החרד.

המשגה נקבית במרחב הייסורים הנ"ל שונה ונחשפת כמי שמובילה להתעוררות של פחד. ה"יש" הזכרי נקשר בחפץ בודד, בעוד שריבוי חפצים מומשג כ"יש" נקבי וכן פעולה – פעולה יכולה חכן להפחיד. כדי לפשט את הדברים אומר שהמשגה של "יש" זכרי כוללת: כסף, קריירה, רעיון חשיבתי, חשבון ומספרים, הישג, מטרה, תרופה מסוג, גם כדורים בנטילה פומית וזריקה (אך לא תרופה שניתנת בנשימה, או כמזון) מעקה, כביש, ודרך, משענת כלכלית, נידוי ובן זוג – כולם זכריים מבחינת ההמשגה (קריאת השמות לדברים – תורת ההכרה. נעים מאוד קוראים לי "חרדה''). השטן שהוזכר הוא צל המחשבה, צל ההמשגה. השטן תמיד פוגע בהכרה, בקריאת השמות הנכונים לדברים וכן במושגים הזיכריים – מחשבה, רעיון, כסף, מעקה וקריירה. בשעה שאור המחשבה האור הבהיר שנקשר בשגב ובפיוט הגדול אפולו ולכן גם באמנות הגדולה נקשר בראיית המציאות הברורה והבהירה גם באל השמש כמובן לכן האמנות הגדולה ומעליה הפילוסופיה נוגדים לשטן. בימנו יש ציור שמאחריו השטן (קנדינסקי) וגם מחשה שטנית ובחלקה נמצאת תחת מדור הפילוסופיה (מרטין היידגר 1889-1976) ובאחרונה גם פוליטיקה שטנית שבנויה על שקרים. כולם חלק ממרחב השטן. התבונה הגבוהה ניכרת בברק העין. הרגע בו הנפש הבינה, התקרבה ל"יש", הכירה אותו וקראה בשמו הנכון ניכר בברק העין. לא כן מחשבה שיקרית על אבדן דרך זו שיכולה לעורר חרדה, העין חשוכה נוכחותה. כך למשל, מחשבה על אובדן כספי, כולל גנבה, פריצה לבנק, והתעוררות מחשבה שישנה אפשרות שישכח רעייון, רעיון שהעיסוק בו החל ומתעוררת תודעה שהוא ישכח או יגנב. במסגרת זו גם חשש לשכוח שם של אדם כל אלו בהחלט יכולים לעורר חרדה. כיום אנו יודעים שחומוס, מאכל – יכול אף הוא לעורר חרדה. כל אלו במיתוס הקדום נקשרים בחיצי השטן. הטיפול היעיל – זה שמצליח, בחרדה נקשר באור, בהמשגה צלולה וברורה, בניקוי הצל והחושך מהדברים הנחשבים. רבים מחפשים את התשובה מדוע אמנות מהסוג הגבוהה משקיטה ומאזנת את הנפש, אבל כל הקישקושים שמוצגים במחוזותנו כמו במוזיאון תל-אביב או מרכז פומפידו בפריז וב"מומה" בניו יורק הם לא. משנתו של שפינוזה (פילוסוף הפילוסופים – "שפינוזה הוא הפילוסוף היחיד שהיה לו האומץ לקחת את הפילוסופיה ברצינות. אם רצוננו להיות פילוסופים, אנו יכולים להיות רק שפינוציסטים" (דברי הפילוסוף הגרמני פרידריך היינריך יעקבי). תרכיז של "שפינוזה" מוצג בספרו "מאמר על תיקון השכל" ומלמד אותנו לחשוב בבהירות – על-יסוד זב הטיפול שהצליח בירדה שמקורה אינו כשל ביולוגי כמו האנטי גד. שפינוזה כתב את הספר כדי לתת לנו אמצעים, דרך, בה השכל 'יודרך' להגיע להכרה אמתית ולהמשגה ברורה ביותר של הדברים. ה"מאמר על תיקון השכל" משמש אותי גם לסייע לחולים שמבקשים החלמה מ"אנטי-גד", אבל בעיקר בהפעלת חוגי פילוסופיה לבני נוער "הפילוסופים הצעירים" משני טעמים: הוא מכיל את הגרעין של שיטת שפינוזה; ובנוסף (הטעם השני) הספר מראה את הדרך שבה יצר שפינוזה את שיטת ההכרה שלו. שפינוזה מדבר כאן על השגת אושר מסוים שמגיע על-ידי זיהוי מדויק של הקיים והצגתו בשם, במושג הנכון ביותר. הוא מדבר על דברים המסיתים את דרכינו בחיים ומתמקד בדרכי המחשבה. בנוסף לכך אם מזכירים את שפינוזה הרי שיש לקרוא את האתיקה נושא ההתייחסות המעמיקה של הפילוסוף למצב רוחו של האדם, להיפעלויות – מונח היסוד העמוק לפסיכולוגיה המודרנית. נושא זה הוא חלק מרכזי אצל שפינוזה בכלל אבל באתיקה הוא ספר שלם. החיבור הזה ברגע בו מדברים על הטיפול בחרדה והיסוד השפינוציאני של דרישה לנקות את השכל ע'י קריאת שמות מדויקת לדברים שסביבנו, הכרח שתוביל לשפינוזה כי בדרך מחשבה בהירה, שמתרחקת ככל האפשר מדעה קדומה (בוודאות ילקח ממני) סברה שבעיקרה היא בכלל לא נכונה (מן הידועות שילקח ממני) ניתן להרגיע לחרדה, או לאזן או אם תרצו לשלוט באותן היפעלויות ובמיוחד באלו המעוררות את החרדה. ככל שהמחשבה מדויקת יותר, צלולה יותר כך נעלם ממנה הצל, החרדה ממוגרת ויש מי שיראה בחיים כאלו אושר גדול.

בלבלב, GABA מפעילה השפעות אנטי-סוכרתיות על ידי פעילות בתאי β של אִיֵּי לַנְגֶרְהַנְס (ראו להלן) והן על מערכת החיסון. יתר על כן, GABA מדכא אינסוליטיס וייצור מערכתי של ציטוקינים דלקתיים [מקור].

נוגדנים נגד GAD מיוצרים על ידי תאי B, אלו אותם תאי בטא שמייצרים אינסולין (הם חלק ממה שמכונה אִיֵּי לַנְגֶרְהַנְס הם קבוצות קטנות של תאים המפוזרות בתוך הלבלב,) והם חוצים ללא הגבלה את מחסום הדם-מוח [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4]. 

רמות של חומצה גלוטמית דקרבוקסילאז GAD-ab גבוהות מוגדרות בערכים > או =2000 U/ml על ידי בדיקת רדיואימונית. 

אִיֵּי לַנְגֶרְהַנְס אלו קבוצות קטנות של תאים המפוזרות בתוך הלבלב, הם האזורים של הלבלב המכילים את התאים האנדוקריניים (מייצר הורמונים). הם מפרישים הורמונים שמפקחים על חילוף החומרים של פחמימות בגוף. התאים התגלו בשנת 1869 על ידי הביולוג הגרמני פאול לנגרהנס [מקור1, מקור2].

הלבלב ממוקם מאחורי הצפק (פריטונאום), בין התריסריון לטחול. הלבלב מייצר מיצים שמופרשים דרך תעלות אל מערכת העיכול. מיצי הלבלב מכילים אנזימים המסייעים לעיכול, כגון עמילאז, טריפסין, קרבוקסיפפטידאז וליפאז. אנזימים אלו נחוצים לעיכול של חלבונים, פחמימות ושומנים. נוכחות אנזימי הלבלב, חשובה מאוד לפירוקם של אבות המזון. חלקו האנדוקריני של הלבלב (בלוטת הורמונים) הוא זה שמכיל את איי לנגרהנס ומייצר את ההורמונים: אינסולין וגלוקגון.

קיימים שלושה סוגים עיקריים של אִיֵּי לַנְגֶרְהַנְס: תאי אלפא שמייצרים גלוקגון, תאי דלתא שמייצרים סומטוסטטין [Somatostatin בעיקר מסוג SS-14 מוגדר כ"הורמון המעכב הפרשתם של הורמונים רבים אחרים",ביניהם הורמון גדילה (growth hormone ואת ההורמון שמעורר את בלוטת התריס (TSH) – שניהם מהיפופיזה. סומטוסטטין מיוצר על ידי הלבלב כדי לעכב ולשחרר לסירוגין את האינסולין והגלוקגון לשם שמירה על רמת סוכר מאוזנת בדם. (הגלוקגון פועל הפוך להורמון אינסולין אשר מוריד את רמות הסוכר מחוץ לתאים בעוד הוא מעלה אותו כשיש בכך צורך למשל בהיפו). כמו כן משמש סומטוסטטין כמעכב חזק מאוד של חומרים נוספים במערכת העיכול כולל עיכוב הפרשת חומצה הידרוכלורית בקיבה, ועיכוב תהליכי ספיגת מזון במעיים ושולט כך על תחושת הרעב והשובע [מקור]) ותאי בטא שמייצרים אינסולין, הם שמככבים במאמר זה.

הנוגדנים העצמיים של איים (Islet autoantibodiesICA) מכונים גם אנטי תא איים (ICA) [anti-Islet cell (ICA)] מופיעים בגוף כאשר תאי בטא המייצרים אינסולין בלבלב נפגעים. ומשום שניתן לזהות אותם זמן רב לפני שתאי β; נהרסים לחלוטין – הם משמשים כיום כמדד אבחון למחלות כרוניות שהוזכרו בהם מחלת בלוטת התריס, אפילפסיה וסוכרת מסוג  (T1D) 1

הביטוי לפגיעה בתאים יוצרי האינסולין הוא בהופעת נוגדנים בפלזמה מסוג IAA מכונים נוגדנים עצמיים של איים שמזהים אינסולין (IAA), או Insulin auto-antibodies, נוגדנים עצמיים לחלבון טרנספורטר של אבץ הידוע כ-ZnT8, וכן ICA512 או islet cell antibodies, נוגדנים ל-IA2A [דמוי חלבון (IA-2A)] או Protein tyrosine phosphatase-like antigen, ו-anti-GAD antibodies, כולם אנטיגנים שנמצאים על גרגירי הפרשה בתוך תאי בטא של הלבלב. וכן -anti-GAD antibodies, כאשר האחרונים שמוזכרים כאן מכוונים נגד האנזים glutamic acid decarboxylase (להלן GAD). הוא – כלומר האנזים האחרון (GAD) זה שאחראי להפוך חומצה גלוטמית ל-gamma-amino-glutamic acid (או GABA) – נושא ששב ומוזכר למעלה, ריכוזו הגבוה נמצא דווקא במוחון, וחסרונו קשור לתסמיני שׂיגשׂון (cerebellar ataxia). נוכחות של נוגדנים עצמיים ל-GAD נכרכה גם בתסמונת של קשיות שרירים הידועה כ-stiff man syndrome, אם כי נוגדנים אלה שכיחים במיוחד במצבי סוכרת, במפגעי התירואיד וכן בדלקת מפרקים שיגרוניתrheumatoid arthritis.

הנוגדן האנטי-GAD ככל שהוא נדיר מתפשטות ביחד עם תאי B מורחבים, בכל מקום בגוף ומככב בכמה תסמונות נוירולוגיות [מקור], לרבות תסמונת אדם ששרירי גופו נוקשים (stiff-person syndrome – SPS. מדובר בהפרעה נדירה עם מאפיינים קליניים מאוד דומים לאלה של תסמונת פרקינסון), הוא פועל נגד חומצת גמא אמינו-בוטירית (GABA), הייצור שלה יורד עקב נוכחותו ואנו מקבלים אדם עם תסמונת פרנאופלסטית אדם נוקשה (paraneoplastic stiff-person syndrome) [מקור], מחלה זו מאופיינת בעיקר בנוקשות של השרירים בגפיים, ניכרות עוויתות לסירוגין ומתפתחת רגישות לגירויים חיצוניים או להעלות רגשיות שונות [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4] המפגע מתחיל ברגליים ומתקדם כלפי מעלה. החולשה בגפיים הינה סימטרית והיא הולכת וגוברת בשלב הראשון של המחלה [מקור]. הכאב מודגש יותר בחגורת הגפיים העליונה בגב ובעכוזים ולעיתים מוחמר אף בתנועות קלות [מקור]. דלקת בלוטת התריס (מחלת בלוטת התריס האוטואימונית (AITD).)  [מקור] שתוזכר בהמשך וכן סוכרת מסוג 1 (T1D) מחלה שנובעת מהרס תאי β [מקור])  גם אנמיה מתרחשות בתדירות גבוהה יותר בחולים עם SPS, כלומר בנוכחותו של האנזים הפועל נגד חומצת גמא אמינו-בוטירית (GABA). במקרים אחרים מזהים באדם הסובל את תסמונת מילר פישר (MFS), מכונה גם תסמונת ע"ש גיליאם ברה (Guillain-Barre syndrome), מכונה בקיצור GBS השם האחר של GBS הקלאסי הוא AIDP או acute inflammatory demyelinating polyneuropathy כלומר התרחשות חריפה של נזק רב-עצבי שמקורו בתהליך דלקתי, והוא כולל פגיעה בממברנת המיאלין העוטפת של האקסונים של תאי העצב. הינה תגובה דלקתית אוטו-אימונית שבה תוקפת מערכת החיסון חלקים ממערכת העצבים ומביאה לשורה של תסמינים הכוללים הפרעות תנועתיות ותחושתיות. מצבים שכונו בעבר הלא רחוק 'הפרעות יתר-עוררות'. מדובר במכלול של תסמונות הן למעשה "תסמונות נוירולוגיות חיוביות נגד GAD" [מקור]. 

עד כה נמצאו קשרים בין תחלואה ב GBS ונטילת מספר תרופות בעיקר גלולות למניעת הריון וכן תגובה על חיסון שניטל. הנזק העיצבי כאן באקסונים של עצבים פריפריים ובעצבים הסמוכים לחוט השידרה (spinal root) אך לעיתים נפגעים גם עצבים קרניאלים (עצבי הגולגולת, מדובר בתת-סוג נדיר של GBS). תהליך המכונה דה-מילינציה (demyelination) שבו נפגע ציפוי המיאלין של האקסונים של תאי העצב והמוליכות החשמלית שלהם ניזוקה. המחלה מתדרדרת למעורבות של שרירי הנשימה. נושא שגורם לאי ספיקה נשימתית ומחייב הנשמה מלאכותית. ברוב המקרים לאחר כשנה מחלימים ממחלה זו ומקרי המוות ממנה כיום בודדים.

הערה: בדיקות מעבדה אותן נהוג לקחת לצורך מעקב ושלילת בסיס למחלה הן : אנזימי שרירי (CK) , אניזמי כבד, רמות אלקטרוליטים בדם – בעיקר נתרן עקב נטייה ל-SIADH, שקיעת דם וחלבוני דלקת, סרולוגיות וירליות שונות וכנגד קמפילובקטר, נוגדנים כנגד רקמות עצב כגון GM1 ו- GQ1B. תרבית צואה לזיהוי קמפילובקטר.

הניסיונות הראשוניים לטיפול בחולים על ידי הממסד הרפואי היו בסטרואידים. מתן סטרואידים החל בעיקבות מספר מחקרים שבדקו את יעילות הטיפול אלא שהוא נמצא לא יעיל.  לא חל שיפור משמעותי במצב החולים לאחר נטילתו. וטיפול בסטרואידים כבר אינו מקובל כיום. כיום עברו לטפל ב-GBS ע"י הזלפה תוך ורידית של נוגדנים במינון גבוה (IVIG) נושא שהוכחה יעילותו במגוון של מחלות אחרות שהבסיס להן הוא אוטו-אימוני. לא מציגים את תופעות הלוואי.

יצוין כי נושא חשוב זה שסובב בעיקרו אנזים שתוקף את האנזים דקרבוקסילאז של חומצה גלוטמית (anti GAD ab), אבל חסרה ספרות והמחקר מצומצם כך למשל ידוע כי נוגדנים נגד GAD מובילים לתסמונת אנטי-GAD ולהפרעות נלוות שהוזכרו לעיל,. עם זאת, לא מובן לחלוטין מדוע נוכחות של נוגדן אחד נגד GAD גורמת לתסמינים שונים ואחרים, ומדוע קיימים סוגים שונים של מחלות או הפרעות ולא מופיעה בגלל נוגדן נגד GAD מחלה אחת, למשל נוקשות שרירים, סוכרת מסוג 1 (T1D) או ירידה בתפקודה של בלוטת התריס (מחלת בלוטת התריס האוטואימונית (AITD). ובכל זאת אשתדל לתת לקורא תמונה רחבה של האירועים ודרכי החלמה ללא תרופות מתסמונות נוירולוגיות הנגרמות על ידי נוגדנים נגד GAD.

 חלק מהחוקרים סבורים כי רמת נוגדן זה עשויה לסייע באבחון המחלה, במעקב אחר יעילות הטיפול ובקביעת המהלך הטבעי וחומרתו (הפרוגנוזה), ראו על הבדיקות בהערה למעלה.

בסוכרת סוכרת-נעורים (type 1 או T1D) המאובחנת בדרך כלל בשנות הילדות, אם כי מחלה זו יכולה גם להופיע בגיל שמעל 20 שנה, ובאופן בלתי מוסבר בפינלנד השכיחות לה גבוהה במיוחד ויותר מכך הפינים נמצאים עם המדד הכי גבוהה בעולם של חולים בסוכרת מסוג  1 (T1D). מדובר ב 40 מקרים לכל 100,000 אנשים. בסוכרת מסוג 1 מתרחש בבלוטת הלבלב הרס הדרגתי של תאי ביתא (β) היוצרים את ההורמון אינסולין. הרס זה מתרחש על ידי נוגדנים עצמיים (auto-antibodies) המגיבים עם אותם תאי ביתא. במצב כזה יש כמובן צורך להזריק אינסולין חיצוני למשך כל החיים.

מתן אינסולין (Insulin) ממקור חוץ-גופי הוא למעשה הטיפול הבלעדי בסוכרת מסוג 1 (מאז גילוי האינסולין בשנת 1921). הטיפול בדרך כלל מתבצע בהזרקה גם אם אינו מהווה תרופה של ממש למחלה, הוא מסייע למיליוני חולים לשרוד ולחיות חיים כמעט רגילים [מקור]. נשאלת השאלה מהו האנטיגן המשרה תגובת נוגדני הגוף כנגד מרכיב בממברנת תאי β? מדוע יש התגברות בשכיחות המחלה וכמובן האם יש דרך למנוע התרחבות זו בנפח המחלה?

גנימדס של בנבנוטו צ'ליני – כאשר זאוס ראה את גנימדס עם כלביו ושומריו בעת ציד ליד הרי אידה, הוא התאהב בו ושלח עיט שיביא אותו אליו אל האולימפוס. האם הגלוטמין הוא הדבר הקרוב ביותר לנער היפה הזה, גנימדס שכולם, אפילו האל הגדול מתאהבים בו. מכל מקום חומצה גמא-אמינו-בוטירית (בקיצור גאבא) מסונטזת (מיוצרת על-ידי הגוף שלנו) מחומצה גלוטמית (מכונה גם גלוטמט. זיכרו שגלוטמין היא נגזרת של החומצה הגלוטמית.) בעזרתו של ויטמין B6 (אספרגוס, כרוב, חסהדגנים מלאים) ופעילותו של האנזים גאד. לכן תוסף מזון מסוג גלוטמין מוביל בגוף שלנו לגאבא. המקורות התזונתיים של גלוטמין כוללים ירקות כמו שעועית, סלק, כרוב, תרד, גזר, פטרוזיליה, מיצי ירקות וגם בחיטה, פפאיה, כרוב ניצנים, סלרי, קייל ומזונות מותססים כמו מיסו וטאמפה.
Ganymede Benvenuto Cellini 1548-1550 1500 – 1571 Firenze , Museo Nacional de Bargello el Bargello, el Palazzo del Bargello, Florencia, Italia. מקור הצילום ויקיפדיה

גאבא (Gamma-Aminobutyric Acid – חומצה גמא-אמינו-בוטירית (בקיצור גאבא [מקור]- היא חומצה אמינית המשמשת כמוליך העצבי העיקרי במערכת העצבים המרכזית. מוליכים עצביים (נוירוטרנסמיטורים) הם שליחים כימיים של המוח, המאפשרים העברת מסרים בין תאי העצב שבמערכת העצבים. לחלק מהמוליכים העצביים יש השפעה מעכבת על מערכת העצבים, ולחלקם השפעה מעוררת. בין המוליכים העצביים נמצאת הגאבא, אשר נחשבת למוליך עצבי מעכב. חומצה גמא-אמינו-בוטירית (בקיצור גאבא), חוסמת או מעכבת פעילות עצבית מסוימת ובכך היא מפחיתה את עוצמתה של הפעילות במערכת העצבים.

העיכוב הזה, שנוצר על ידי הגאבא, גורם לתגובה מרגיעה, שמסייעת בהתמודדות עם חרדה, סטרס, בעיות שינה, חרדה, פחד ועוררות יתר של מערכת העצבים. עדויות ניסיוניות ממחקרים מצביעות על כל שסינתזת GABA מעורבת בוויסות pH [מקור] וזוהי הסיבה לכך שתוסף גאבא הפך לכל כך פופולרי בתהליכי החלמת הכליות שאחד מתפקידיהם קשור בויסוט ה-pH [מקור].

תוסף גלוטמין או L-גלוטמין מביא בהמשך לתוצאות רצויות שניכרות גם בהפחתת אוראה ועליה במדד ה- GFR.

למאמרי אוראה – למה האוראה מוגברת ומופחת בדםכאן

חומצה גמא-אמינו-בוטירית (בקיצור גאבא מפחיתה את הגירוי הנוירוני במוח וממלאת תפקיד חשוב בוויסות טונוס השרירים

[מקור].

חומצה גמא-אמינו-בוטירית (בקיצור גאבא) מסונטזת מחומצה גלוטמית בעזרתו של ויטמין B6 (אספרגוס, כרוב, חסה, דגנים מלאים) ופעילותו של האנזים גאד (Glutamic Acid Decarboxylase/GAD). הגאבא מצוייה כמעט בכל חלקי המוח

[מקור]. ביונקים, האנזים GAD מופיע בשתי צורות איזופורמיות המקודדות על ידי שני גנים נפרדים-GAD1 הממוקם על כרומוזום 2, ו-GAD2 הממוקם על כרומוזום 10, והידועות כ-GAD67 ו-GAD65, עם משקלים מולקולאריים של 67,000 ו-65,000 דלטון, בהתאמה. GAD67 ו-GAD65 מתבטאים במוח, כאשר GAD65 מתבטא גם בתאי β של בלוטת הלבלב. ישנם עוד לפחות 2 איזופורמים עובריים, GAD25 ו-GAD44, המופיעים בשלב המתפתח של המוח בעובר [מקור]. 

נוקשות שרירים – בגוף במקרים מסוימים מתפתחים נוגדנים לאנזים GAD שמעוררים מספר תסמונות קשות אלו נמצאו בדמם של אנשים שסבלו מנוקשות שרירים עוצמתית [מקור]. בנוסף לכך ברוב הגדול של אנשים שפיתחו סוכרת מסוג 1 נמצאו בדם נוגדנים לחלבון גאד, ובחלק מהם נוגדנים אלה הופיעו בדם כבר שנים אחדות לפני הופעת מחלת הסוכרת (T1D).

חוקרים אחדים הראו שהופעת נוגדנים כנגד GAD מקדימה את הופעת תסמיני סוכרת. אך ידוע גם שדווקא

תאי לימפוציטים T (תאי T) T ולא נוגדנים מסיסים הם האחראיים להרס תאי ביתא בלבלב.

כדי להוכיח שתגובה חיסונית כנגד GAD עלולה לקדם את מחלת הסוכרת, היה על הפרמקולוג Daniel Kaufman מ-UCLA (מהחלוצים שגילו את חשיבות הנוגדנים העצמיים כנגד האנזים GAD על פני תאי ביתא בלבלב כשלב מוקדם ברצף האירועים המביאים להשבתת יצור אינסולין בבלוטה זו) להוכיח שלימפוציטים T (תאי T) ונוגדנים אכן תוקפים את האנזים GAD מוקדם יחסית. הוא אמנם מצא שיש רצף כרונולוגי מרגע בו תוקפים תאי T את חלבוני תאי ביתא, כאשר GAD הוא היעד המוקדם ביותר. לכן הרעיון של Kaufman היה ש

אם ניתן יהיה להסיר את תאי T המכוונים כנגד GAD ייעצר רצף האירועים המוביל להתפתחות סוכרת

[מקור].

סוכרת מסוג 1 (T1D) התלויה במהלך התפתחות לעיתים לאינסולין להישרדות היא ברוב המכריע של המקרים מחלה אוטואימונית, בה המערכת החיסונית פוגעת בשוגג בתאי β בלבלב או באינסולין עצמו [מקור]. T1D מחולקת לשלושה תת-סוגים נפוצים של המחלה: פולמיננטי (fulminant), התחלה חריפה (acute onset) והשלב שמתקדם לאט [מקור].

שני תת-הסוגים הראשונים מופיעים באופן פתאומי בהשוואה למתרחש במחלת סוכרת מסוג 2 (T2D) שאיננה למעשה מחלה, אלא

תגובה של הגוף על תזונה שלא מתאימה יותר לאותו אדם.

נחזור לשני תת-הסוגים של סוכרת מסוג 1 הם לא דורשים בהכרח נוכחות של נוגדנים עצמיים הפועלים נגד ICA [מקור] ולחן ברוב המקרים אין צורך באבחון של נוכחותם [מקור1, מקור2T1D]. עם זאת, T1D מתקדמת לאט (SPT1D) וקשה לאבחון בהתבסס על אופן ההתפרצות המחלה. משום כך נררשת אבחנה לנוכחותם של נוגדני חומצה אנטיגלוטמית דקרבוקסילאז (GADA) ו/או נוגדנים לislet cell antibodies (ICA) [מקור]. ביטוח הבריאות הסוציאלי ביפן מכסה את העלות של בדיקת GADA, אך לא בדיקת ICA, והנוכחות של GADA חיונית למעשה לאבחון של SPT1D.

נוגדני נוגדנים עצמיים של איים שמזהים אינסולין (IAA) שמודדים כיום נקשרים ל:

חומצה גלוטמית דקרבוקסילאז 65 (GAD) = אנטי-Glutamate acid decarboxylase (Anti-GAD),

חלבון טירוזין פוספטאז אי אנטיגן-2 (IA2) = אנטי-IA2 מכונה גם אנטי טירוזין פוספטאז (אנטי-IA2),

אִינסוּלִין = אנטי אינסולין (IAA),

אנטי תא איים (ICA)

טרנספורטר אבץ 8 (ZnT8) = אנטי טרנספורטר 8 אבץ (אנטי-ZnT8) 2

[מקור]

GABA  כנזכר לעיל, מופקת מחומצת האמינו גלוטמט (Glutamate) מכונה גם חומצה גלוטמית – חומצת האמינו גלוטמין היא נגזרת של גלוטמט – החומצה הגלוטמית) באמצעות האנזים L-glutamic acid decarboxylase ובסיוע צורה זרחתית של ויטמין B6 המשמשת קו-פקטור [מקור1, מקור2]. גלוטמט (היא חומצת אמינו α המשמשת בביוסינתזה של חלבונים.) משמש כמוליך עצבי מעורר עיקרי במערכת העצבים המרכזית: כ-80% מהסינפסות במוח משתמשות בגלוטמט כמוליך עצבי. כלומר, המוליך העצבי המעכב והכוונה למעכב בעיות וככזה הוא המעכב הנפוץ ביותר מה שמפעים לגלות זה שהוא נגזרת של המוליך העצבי המעורר הנפוץ ביותר [מקור].

הקולטנים האינוטרופיים (Inotropic)‏ [NMDA, ‏AMPA‏ (Alpha-amino-3-hydroxy-5-Methyl-4-isoxazole-Propionic Acid), ‏Kainate] הם שקולטים את השדרים שמובלים על-ידי הגלוטמט – במסגרת הקולטנים לגלוטמט [מקור] נכללים גם אלו שמשפעלים תעלות יוניות על גבי קרום התא, ומובילים לכניסה או ליציאה של יונים. קולטנים אלה הם בתר-מצמדיים (Postsynaptic) ומבוטאים על ידי כל תאי העצב. קישור של גלוטמט לקולטנים אלה, מוביל לעירור עצבי מהיר בכל המוח. הקולטנים המטבוטרופיים לגלוטמט נמצאים כולם על תאי עצב וגליה (Glial), בפיזור אופייני לכל קבוצה (למעט הקולטנים המטבוטרופיים לגלוטמט 6 שנמצא ברשתית בלבד,). באשר למיקומם של הקולטנים המטבוטרופיים לגלוטמט במוח אלו כוללת, נכון להיום, שמונה קולטנים המקובצים בשלוש קבוצות:

  • ‏1 ו-5 נקראים קבוצה I‏;
  • ‏2 ו-3 מכונים קבוצה II;
  • ‏4, 6, 7 ו-8 הם קבוצה III.

: קבוצה I היא שמענינת מאמר זה. היא נפוצה יותר בקרן אמון (Hippocampus), שקד המוח (Amygdala), רמה (Thalamus), עקד גחוני (Ventral striatum), קליפה קדם-מצחית (Prefrontal cortex) (הקולטנים המטבוטרופיים לגלוטמט 1), גרעין אקומבנס (Nucleus accumbens), גבשושית חוש הריח (Olfactory tubercle) (הקולטנים המטבוטרופיים לגלוטמט 5). הקולטן NMDA  נושא שהוזכר למעלה, משופעל על-ידי הקולטנים המטבוטרופיים לגלוטמט במוח – הקולטנים המטבוטרופיים לגלוטמט 1 ו-5 (קבוצה I)  [מקור]. החוקרים סבורים כיום כי תת-פעילות של קולטני ה-NMDA היא שמובילה להפחתה בהפרשת GABA‏ (Gamma-Aminobutyric Acid) מתאי עצב [מקור1,מקור2]. הסיוע היזום לקולטנים המטבוטרופיים לגלוטמט 5, מקבוצה 1 נמצא כמי שעשוי להיות בעל סגולות מרגיעות ומשפרות תפקוד תנועי [מקור]. אפשר להמשיך ולדון בפרטים ובעוד קולטנים ולכל אחד נמצאה תרופה אחרת ולכל אחת מהן גם השפעות שליליות וגם הרסניות לאורך זמן.

הבנת הבסיס המולקולרי של השפעות המזון על הקוגניציה משנה את הגישה מהיסוד. היא מסייעת לחשוב אחרת על הבעיה ולהבין כיצד לתפעל בצורה הטובה ביותר ולכוון את התפריט היומי על מנת להגביר את עמידות הנוירונים (תאי המוח) למפגעים קימים או אפשריים, ולקדם מרחב נפשי מאוזן [מקור]. 

חומרי ההזנה – החומרים המזינים שנמצאים במזון ויותר מכך הספציפיים למוח יכולים להשפיע על אזורי מוח עם רמה גבוהה של קישוריות, הנקראים hubs, וכך הם משפיעים גם על תהליכים ורגשות קוגניטיביים. השפעות של גורמים תזונתיים על התפקוד העצבי והפלסטיות הסינפטית חשפו לאחרונה כמה מהמנגנונים החיוניים שאחראים לפעולת המזון כתרופה על בריאות המוח והתפקוד הנפשי. כך מסתבר, למשל, שמספר הורמוני מעיים שיכולים לעבור את המחסום ולהיכנס למוח, או שבחלקם גם מיוצרים במוח עצמו, משפיעים על היכולת הקוגניטיבית. בנוסף, רגולטורים מבוססים היטב של גמישות סינפטית, כגון גורם נוירוטרופי שמקורו במוח (BDNF), ואלו יכולים לתפקד כמאפיינים מטבוליים, המגיבים לאותות היקפיים כגון צריכת מזון מקור]. 

מזון מעולם לא נתפס רק כאמצעי לספק אנרגיה או חומר בנייה לגוף, היכולת של המזון למנוע ולהגן מפני מחלות שבה לדיון ונראית במיוחד ברפואת הכליות החוץ ממסדית "אילוף הכליות הסוררות" להיות מוכרת. נושא זה עלה וכיכב כבר במצרים העתיקה וקודם לכן בפרס וכמובן ביוון העתיקה. קלאודיוס גָלֶנוֹס, הידוע יותר בשם גלנוס המליץ באותם ימים, לאכול חסה וזאת משום שהוא ידע, כבר בימים ההם, שהחסה תומכת ביכולת שלנו לזכור [מקור]. הגורמים התזונתיים המיוחדים לתקופתנו הם המשפיעים על מערכות מולקולריות ספציפיות ומנגנונים השומרים על התפקוד המנטלי. בהם מוכר השמן, תזונה עשירה בחומצות שומן אומגה -3 הוכחה כתומכת בתהליכים קוגניטיביים בבני אדם [מקור] על נושא זה תוכלו לקרוא עוד במאמרי על שמן זרעי החרדל שאין טוב ממנו לספק אומגה 3 מעולה לתפקוד גופנוכאן.  ולסדרת גנים החשובים לשמירה על התפקוד והפלסטיות הסינפטית (synaptic plasticity) בחיות מעבדה (במכרסמים) [מקור].  

הלבלב הוא אבר שקשור לתהליך העיכול שלנו. הוא ממוקם מאחורי הבטן ומייצר אנזימים, שהם חלבונים מיוחדים שעוזרים לעכל את האוכל שלנו. בכלל זה הוא מייצר גם הורמונים השולטים ברמת הסוכר בזרם הדם שלנו

[מקור].

 למעשה הוא שחקן מרכזי בתהליכי העיכול  והוא מושפע מהתפריט היומי שאנחנו בוחרים לאכול. כך, שבדלקת לבלב כרונית (פנקראטיטיס) למשל עלולה להתפתח גם אי ספיקה אקסוקרינית אי–ספיקת לבלב כלומר מצב של חוסר תפקוד עקב הרס או חסר ברקמת הלבלב [מקור] בעקבות תזונה שאינה מתאימה לתפקודיו. ובנוסף לכך גם עלולה להתפתח פגיעה אנדוקרינית (פגיעה באזורים של הלבלב המכילים את התאים האנדוקריניים – פגיעה בתאי β  המייצרים אינסולין וכן בתאי T המזהים GAD65 ראו להלן – והגענו שוב להופעתו ההרסנית של האנזים דקרבוקסילאז של חומצה גלוטמית (GAD65) שנוצר בלבלב, ורמתו בנסיוב עולה בכמה מצבים נדירים כולל במחלות כרוניות שנוצרות במנגנון של חיסון עצמי ), פגיעה אנדוקרינית גם מובילה לתת תזונה לאורך זמן ולפגיעות שהוזכרו עד כה למעלה ההורמונים. 

במקרים של דלקת לבלב חריפה, דלקת בלבלב מופעלת לרוב על ידי אבנים בכיס המרה והיא לרוב גם סיבתה לא רק בהופעת האנזים השטני אנטי גאד  (anti GAD ab). הדלקת בלבלב גורמת לשחרור מגוון רחב של חומרים חלבוניים מרקמת הלבלב הגורמים לאיבוד נוזלים ניכר, להלם תת נפחי, לפגיעה בכליות ולפגיעה בריאות.

במקרים של  פגיעה אנדוקרינית הנפגעים הם אִיֵּי לַנְגֶרְהַנְס.

אִיֵּי לַנְגֶרְהַנְס אלו קבוצות קטנות של תאים המפוזרות בתוך הלבלב, והמפרישות הורמונים שמפקחים על חילוף החומרים של פחמימות בגוף. התאים התגלו בשנת 1869 על ידי הביולוג הגרמני פאול לנגרהנס [מקור].

קיימים שלושה סוגים עיקריים של אִיֵּי לַנְגֶרְהַנְס: תאי אלפא שמייצרים גלוקגון, תאי דלתא שמייצרים סומטוסטטין (הורמון המעכב הפרשת הורמון גדילה (growth hormone) מההיפופיזה. בדיעבד, נמצא שסומטוסטטין מופרש ממספר רקמות כולל בעיקר מבלוטת הלבלב וצינור העיכול, ואף ממספר אזורים במערכת העצבים המרכזית שמחוץ להיפותלמוס. כיום ההתייחסות היא בעיקר לפעילות המעכבת של תהליכים במערכת העיכול. ניתן לסכם פעילות הורמון זה כ"הורמון המעכב הפרשתם של הורמונים רבים אחרים".) ותאי בטא (תאי β) שמייצרים אינסולין, ומככבים במאמר זה.באוקטובר 2008 פרסמה קבוצת המחקר השוודית של Ludvigsson ב-NEJM תוצאות ראשוניות של ניסוי Diamyd אקראי ומבוקר של תרפיה עם GAD, בו נבחנה היכולת של הזרקת GAD בתערובת עם alum adjuvant לשמר הפרשת אינסולין שארי בחולי סוכרת מסוג 1 (T1D) בהשוואה לטיפולי אינבו. מטרת ה-alum שהוא למעשה aluminum hydroxide כ-adjuvant המגרה מערכת החיסון, היא להגביר את הצגת האנטיגן GAD לתאים מציגי האנטיגן לתאי T המזהים אותו. תאים מציגי אנטיגן מפרקים את מולקולת GAD ליצירת פפטידים המזוהים על ידי תאי T. בתהליך זה נוצרת תת-קבוצה של תאי T המזהים GAD65, ותאים אלה אמורים לגרום ל-down-regulation של תאי T הורגים (killer T cells) ובכך להפחית את הנזק שתאים אחרונים אלה גורמים לתאי β בלבלב. הרעיון המרכזי בחיפוש תרופה מוביל לחקר המפגעים כמו כאן תאי β או במקרים אחרים כל סוגי הקולטנים של המוליך העצבי המעכב והכוונה למעכב בעיות וככזה הוא המעכב הנפוץ ביותר חומצה גאמא-אמינובוטירית וקולטניו שהוזכרו כגון קולטנים המטבוטרופיים לגלוטמט 1 (The metabotropic glutamate receptors (mGluRs) או אחרים: קולטנים אינוטרופיים (Inotropic)‏ [NMDA, ‏AMPA‏ (Alpha-amino-3-hydroxy-5-Methyl-4-isoxazole-Propionic Acid), ‏Kainate] המשפעלים תעלות יוניות על גבי קרום התא, ומובילים לכניסה או ליציאה של יונים. [מקור1, מקור2]. אחרי הכול גלוטמט מפעיל גם משפחה גדולה של קולטנים (mGluR1 עד mGluR8 שמלאים תפקידים פונקציונליים נפרדים באחסון מידע [מקור]), שמכונים קולטני גלוטמט מטבוטרופיים (mGluRs). הם מחוברים למערכות אפקטורים באמצעות חלבונים קושרי GTP [מקור] ומתווכים הידרוליזה של פוספואינוזיטיד [מקור]. הפעלה של mGluR1 גורמת לעלייה בריכוז הסידן התוך תאי, לדה-פולריזציה של נוירונים פירמידליים CA1 ולתדירות מוגברת של פוטנציאלים פוסט-סינפטיים מעכבים ספונטניים [מקור]. לעומת זאת, הפעלה של mGluR5 גורמת לדיכוי של זרם האשלגן המופעל על ידי סידן (IAHP) ולהגברת זרמי הקולטן של N-methyl-d-aspartate (NMDA) (Jia [מקור1, מקור2, מקור3] יצוין כי גילוי ה-mGluRs שינה באופן דרמטי את כל התפיסה ואין בדברים האלו כדי להקטין כהוא זה ממחקר זה ובכל זאת חייבים להודות שנוצר חלל ריק. יש לפעול למען החלמת האיבר שהשטן פועל דרכו להרוס את בריאותנו. בהעדר ידע והבנה או חינוך להפעלה מאוזנת של אברי הגוף ואין עידוד לתפקוד הרמוני במקרה זה של הלבלב ובלוטותיו המפרישות הורמונים. נוצר חלל ריק. חור שחור.אנו נעים בתוך מחקר שממלא את סקרנותנו על הפעילות המדהימה של אברי גופנו, אבל, נוכח מחדל ההחלמה עצמה. אין החלמה. נושא ששב ומתעלם מהתנהלות חיים הרסנית שמובילה למעשה למחדל זה של ריק בו הירידה בתפקוד אברי הגוף: הכליות, דופן העורקים, הכבד, אבר הלב, הריאות, המפרקים  וכאן הלבלב מככבים. הרפואה החדשה לא מאפשרת להתנהלות ההרסנית כזו להימשך תוך כדי חיפוש דרכים לבלימת ההרס אלא היא מחזירה את האחריות על הבריאות לאדם ובתחום זה מתרחב החינוך ובולטת ההחלמה.

"תת תזונה הקשורה לרעב", לרעב כרוני ללא דלקת, אנחנו למעשה לא מדברים על מחסור בגאבא או על פגיעה בלבלב אלא באנורקסיה נרבוזה, "תת תזונה הקשורה למחלה כרונית", כאשר הסימפטומים שהוזכרו למשל הדלקת, כלומר CP, והופעתו ההרסנית של נוגדן נגד האנזים דקרבוקסילאז של חומצה גלוטמית (anti GAD ab) אינם אלא ביטוי לתת תזונה חריפה או פציעה.

[מקור1, מקור2, מקור3].

בדרך כלל כ-20%-50% מכלל החולים המאושפזים בבית החולים עם בעיות בתפקוד הלבלב נמצאים בסיכון לתת-תזונה, חלק גדול מהחולים הללו נמצאים בסיכון תזונתי כאשר הם מאושפזים בבית החולים וברובם, תת תזונה מתפתחת לרעה במהלך האשפוז ולא מאפשרת החלמה [מקור1, מקור2].

כיצד להגן ואף לעזור לרפא את הלבלב ללא תרופות

פועלים בקרבנו הרבה חוקרים שמגלים יותר ויותר דברים על מזונות כתרופה ובעזרתם אנחנו יכולים ללמוד מה ואיך אכול כדי להגן ואף לעזור לרפא את הלבלב [מקור]. יחד עם זאת ידוע גם ברפואת הממסד כי עיכול לקוי נמצא כגורם אפשרי לסיבוך מאוחר של דלקת לבלב כרונית (CP) נושא שנקשר בחומרת המחלה הבסיסית [מקור]. חוסרים תזונתיים שכיחים כאן, ומונעים על ידי גורמי סיכון רבים כולל חוסר ספיגה, סוכרת ויותר מכל ב דלקת לבלב כרונית (CP) שמקורה יתר אלכוהול, ואלכוהוליזם. עם זאת, לעתים קרובות מתעלמים מחסרים, מה שמוביל לתת תזונה והזנחה [מקור1, מקור2]. ללא הגדרה של מצבי תת התזונה ובשיפור דחוף של מצב זה לתפריט תזונתי טוב בחולים הולך ומתרחב כשל הטיפול הממסדי בחולים כאלו [מקור].

הצד הנפשי

על תאי הלבלב שמפרישים

כּוּרכּוּמין  – יש לוודא שתוסף התזונה מכיל גם פיפרין, שמסייע בספיגה יעילה שלו במחזור הדם, לחולי אנמיה מומלץ שלא ליטול אותו בכלל. מינון גבוה של 1500 מ"ג ליום הוביל התוצאות מרשימות בתפקוד המוח. צילום מסך מתוך המאמר: כורכומין – תרופת הפלא למערכת העיכול – כאן.

שעועית, חומוס  ועדשים, עגבניות שרי, מלפפונים ומרקים צלולים טובים ללבלב, בטטה, ענבים, גזר, אגוזי מלך ורימונים הם ממזונות הלבלב המיטביים גם התבלין כורכומין והמרכיב התזונתי סולפורפאן.

במחקר שפורסם בחודש אפריל 2019, בכתב העת Molecular Neuropsychiatry, חוקרים מצאו כי נטילת שתי כמוסות של sulforaphane מרכיב שנמצא בברוקולי, במשך שבוע הגדילה את הרמות של נוגד החמצון העוצמתי – גלוטתיון בקרב הנחקרים בכ-30 אחוזים. המתנדבים דיווחו רק על תופעות לוואי קלות, כמו גזים וקלקול קיבה, בניגוד לרעד לא רצוני או סיכון קרדיווסקולרי מוגבר הקשור לחלק מהתרופות הסכיזופרניות [מקור]. צילום מסך מתוך המאמר: Broccoli and Your Brain – כאן למעט סוכר, עדיף להימנע מסוכר וחלופות חלביות (כגון חלב פשתן, שיבולת שועל וחלב שקדים או קוקוס) נמנים על מזונות שהלבלב אוהב. בנוסף לכך הלבלב לא אוהב מזונות עשירים בשומנים מן החי, צרכו מזונות דלי שומן ואם אתם רוצים מהחי איכלו שרימפס – מכל מקום אלו הם חלק מהמזונות הטובים ללבלב והם מאפשרים לו לעבוד קשה אבל לא לעבוד קשה מדי כדי לעבד אותם.

מחקרים מצביעים על כך שחלק מחולי הלבלב הסובלים מדלקת הלבלב יכולים לסבול עד 30 עד 40% מהקלוריות שלהם משומן, אבל רק כאשר הוא מגיע מהצומח.

למשל משומן שמן קוקוס אפשר ליטול עד 5 כפות ביום גם משמן מזרעי חרדל, ועד 3 כפות ליום של שמן זית, כלומר ליטול שמן ממקורות צמחיים מלאים או מטריגליצרידים בעלי שרשרת בינונית אבל לא משומן מהחי [מקור]. מכל מקום למעט בשמנים, בזיתים, להימנע מאבוקדו שוב, בשל היותו שומני גם מאגוזים ובוטנים. אלו הן חומצות השומן החיוניות הבלתי רוויות והן מאוד נפוצות. הן נמצאות במקורות מהצומח [מקור1מקור2מקור3] והן מאוד חשובות לתחזוקת הגוף. נאמר עליהן כי ככל שרמות ALA נמצאו גבוהות יותר בדם ירד הסיכון לתמותה טרם עת [מקור]. זכרו כי המקור הטוב ביותר לחומצה אלפא לינולנית מגיע בעיקר מצמחים. שמן זרעי חרדל למשל עליו פרסמתי מאמר עומק כאן, מכיל כמובן חומצה אלפא לינולנית (ALA) היא חומצת שומן מהמשפחה של אומגה 3 [מקור]. כלומר – חומצת השומן העיקרית של אומגה 3, שמגיעה ממקורות צמחיים. הגוף צריך אותה מתזונה משום שהוא לא מצליח לסנטז אותה בעצמו. 

Olive oil from Oneglia.jpg
חומצה אלפא לינולנית משפרת את תוחלת החיים – צריכה גבוהה של חומצות שומן מצמחים נחשפה כגורם שמאריך את החיים. חומצת שומן אלפא לינולנית (ALA) מאריכה את תוחלת חיי האדם ומקורותיה הטובים מצמחים (מאמר מאת ירון מרגולין – כאן). היא זמינה בפולי סויה, בשמן סויה ורוטב לסלט על בסיס שמן סויה, זרעי מרווה מרושתת, זרעי פשתן ובאגוזים או בזרעי צ'יה ובשמנים מהם [מקור] שני האחרונים אסורים על חולי כליות. הסויה מכילה גויטרוגנים כימיים שיכולים להפריע לייצור הורמון בלוטת התריס. בנוסף, פיטואסטרוגנים, שיכולים לחקות את ההשפעות של אסטרוגן, וגם הםם נמצאים במוצרי הסויה. אלו מפריעים לפעולה הרגילה של בלוטת התריס. לכן יש להימנע ממזונות המכילים חלבון סויה כמו רוטב סויה, נתחי סויה, טופו, טמפה או חלב סויה בגלל ההשפעות הגויטרוגניות והאסטרוגניות שבהם. נאטו עשוי מפולי סויה מותססים הוא נושא אחר ויש לברר בהקשר אליו, במקרה זה. נכון להיום, ישנם רק כמה מחקרים ישירים הבודקים את ההשפעות של נאטוקינאז (אנזים המופק מנאטו) על תפקוד בלוטת התריס. כמה מחקרים ראשוניים דווקא מכוונים לנאטוקינאז ומצביעים על כך שיש לו תכונות אנטי דלקתיות והוא יכול לשפר את זרימת הדם, מה שיכול לתמוך תיאורטית בתפקוד בלוטת התריס [מקור]. ככלל כל השומנים הצמחיים הם תערובות של טריגליצרידים. על הטריגליצרידים ודרכים חדשות לאזן אותם קראו עוד במאמרי – כאן. לא כדאי להגזים בצריכתם. [מקור] מקור הצילום ויקיפדיה – כאן.

למאמרי – מסלול איתות חדש במוח שמווסת אכילה מופרזת

שמן זרעי החרדל

מזון למוח – המזון הבריא למוח תומך בגמישות מערכת העצבים שלו וביכולת הלמידה, שומר על הזכרון, ומונע מחלות כגון אלצהיימר

איך מורידים לחץ וחרדות באופן טבעי? התמודדות עם סטרס ולחץ נפשי

תרד, אוכמניות, דובדבנים ודגנים מלאים יכולים להפעיל אנטיאוקסידנטים שלוחמים ברדיקלים חופשיים שפוגעים בלבלב שלך. 

זיכרו כי הלבלב הוא האבר שמעבד את רוב השומן שבמזון. לכן, ככל שמפחיתים ממנו, הלבלב מוגן פועל באיזון ויכול לטפל בנדרש להחלמתו.

להימנע ממזונות מטוגנים או מעובדים, כמו צ'יפס והמבורגר אלו נמנים על האסורים כי הם בקרב הגרועים ביותר ללבלב. אסור כבד, כליות וכל האיברים הפנימיים, מוצרי חלב כולם מוגדרים רבי שומן מהחי, בפרט מרגרינה, וחמאה, או גבינות בכלל זה מיונז, תפוצ'יפס ובמבה. להפחית בקמח, אורז, עוגות תפוחי אדמה כולם מוגדרים סוכריים. יש להימנע משתיית אלכוהול, מעישון.

ויטמינים בדקו אם לא חסרים ויטמינים A, D, E ו-K הם נמצאים לרוב בחסר במחלות בהן מככב האנזים השטני אנטי גאד  (anti GAD ab) [מקור1, מקור2]  ודלקת בלבלב [מקור]. בין הויטמינים המומלצים בדרך כלל נמנים: ויטמינים A, D, E, K, B12, אבץ וחומצה פולית.

תפריט התזונה לחיזוק הלבלב כולל בין שש לשמונה מנות קטנות לאורך היום. הרבה שתיה (בקבוק קטן מלא במים ראוי שיוצמד אליך, מומלץ להשתמש ב-MCT כשומן העיקרי. MCT מאגוזי קוקוס אורגנים אינו מצריך עיכול באמצעות אנזימי לבלב. MCT בשמו המלא חומצות שומן בינוניות שרשרת (Medium Chain Triglyceride), הוא שמן המופק לרוב משמן קוקוס, זהו שמן המכיל שרשראות שומנים באורך בינוני בשם טריגליצרידים[מקור]. MCTs ניתן למצוא בשמן קוקוס ושמן גרעיני דקל והוא זמין ברוב חנויות הטבע.

אזהרה – תוספי תזונה ומוצרים של שמן MCT מוצעים למכירה ברשת ובחנויות, אבל הם לא באמת נחקרו לעומק או מספיק, ולכן לא באמת ידוע אם יש להם אלו י יתרונות.

יש להתאים סיבים תזונתיים למצבך.

יש לתאם תוספי מזון וויטמינים למצבך

יש להשתמש בשיטת "לחיצות ההחלמה" להחזיר את גופך לאיזון.

למאמרי על הברוקולי והסוּלפוראפן – כאן

החומצה האמינית גאבא (חומצה גמא-אמינו-בוטירית; GABA, Gamma-Amino Butyric Acid) היא סם הרגעה טבעי, יעיל ובטוח לחלוטין לשימוש בנטילת תוסף L- גלוטמין. יש אנשים הנוטלים אותה כדי כתוסף GABA לרסן התקפי אפילפסיה או כדי להתגבר על תחושות דיכאון. הוואליום, היא תרופה מוכרת, גם תרופה ממכרת שמחקה את פעילות הגאבא במוח. כאשר הגאבא היא חומצה אמינית ונוירוטרנסמיטור (חומר המעביר אותות עצביים) בעת ובעונה אחת. לא ממכרת וטבעית. מדוע רפואת הממסד לא נשענת עליה?

מינון יומי של 500 מ"ג עד 4 גרם, מומלץ על-ידי רפואת הממסד.

הבעיה בנטילת תוסף GABA שהיא לא יכולה לחצות את מחסום הדם-מוח ולהגיע למוח.

הגאבא לא עוברת את המחסום דם-מוח כך שקשה לראות כיצד התוסף יכול לעזור כימית לייצור ה- GABA במוח. יש שמשתמשים גם ב"מגבירים יעילות": אינוזיטול, ניאצינאמיד. נטילת תוספי טאורין (Taurine היא חומצת אמינו המכילה גופרית שהגוף יכול לייצר מפירוק חומצת אמינו אחרת בשם ציסטאין, בדרך כלל הגוף מייצר מספיק בעצמו [מקור].

מחסור בגאבא עומד במרכז הבעיה שאנו מבקשים לפתור בבואנו למנוע ולהביא להחלמת בלוטת התריס, דלקת מפרקים, סוכרת מסוג 1, אפילפסיה ועל מי שהנוגדנים העצמיים כנגד האנזים GAD [מקור] מעוררים אותו לקריסה בגופנו, במוחנו כשליחי השטן.

זיכרו שמחסור בגאבא נובע מחשיפה לאסטרוגנים, רדיקלים חופשיים, סליצילאטים (תופעת לוואי לנוטלי אספירין, אקמול עם קפה [מקור] גם תכשירים המכילים כולין סליצילאט: טיג'ל ובייבי גאם, שמשווקים בישראל והם אסורים לטיפול בתינוקות מסיבה זו. תכשירים אלו מיועדים לשימוש מגיל 4 חודשים להקלה על כאבי בקיעת שיניים. אבל, הם מסכנים את בריאות התינוקות אזהרה בנושא זה נמצאת כאן), בנוסף לכך ריכוז הגלוקוז בפלזמה במחזור קובע את הייצור שלה במוח [מקור]. תא הβ מוכן ביסודו לחוש בגלוקוז ולדאוג לכך שישאר בטווח הרלוונטי מבחינה פיזיולוגית ובריאותית. למרות שתאי β בלבלב מייצרי אינסולין מסוגלים להסתגל לשינויים חריפים וכרוניים בביקוש המטבולי, ביקוש גבוה מתמשך לאינסולין יוביל בסופו של דבר לחוסר תפקוד מתקדם שלהם ובסופו של דבר לאובדן. מחקרים עדכניים והיסטוריים מדגישים את החשיבות של 'מנוחת' תא ה-β כאמצעי לשימור מסת תאי β תפקודית ובריאה. ביקוש גבוה ומתמשך לאינסולין של הגוף, כדי לסלק את יתר המתוק שנכנס אליו באמצעות תפריט תזונה שגוי, עלול להוביל בסופו של דבר לחוסר תפקוד רציני של תאי β בלבלב שהם המייצרים אותו אבל גם את הנוגדנים העצמיים כנגד האנזים GAD ובסופו של דבר התאווה למתוק עלולה להביא לאובדן תפקודי של תאי β. מחקרים עדכניים והיסטוריים מדגישים את החשיבות של 'מנוחת' תא ה-β כאמצעי לשימור מסת תאי β תפקודית ורעיון זה משמש גם בבואנו להכין תפריט של מזון כתרופה [מקור].
בבואנו להרכיב תפריט החלמה מצליח חובה לדעת ולזכור כי תאי β מצוידים בטרנספורטר גלוקוז של ממברנת הפלזמה GLUT2 וכן בגלוקוקינאז, שלשניהם יש Km לגלוקוז בטווח המילימולארי המשלים לחישת ריכוזי הגלוקוז במחזור.

ברגע שהגלוקוז נכנס לתא דרך GLUT2, הוא עובר זרחון על ידי גלוקוקינאז ליצירת גלוקוז-6-פוספט.

הביטוי הנמוך של צורות הזיקה הגבוהה של הקסוקינאז ( אנזים אלוסטרי המזרחן סוכרים בעלי שישה פחמנים) בתאי β, המציגים עיכוב בתוצר קצה יחד עם ההתנהגות הקינטית של האנזים הסיגמואידי של גלוקוקינאז (nH = 1.7), מבטיח שבריכוזי גלוקוז נמוכים (≤2.5 mM) יתקבל מעט זרחון מה שמוביל לירידה בשטף הגליקוליטי והפחתת יחס ATP/ADP [מקור1, מקור2],. לאחר היווצרותו, גלוקוז-6-פוספט נכנס לגליקוליזה, ליצירת פירובט, אשר נכנס בתורו למחזור של מעגל קרבס המיטוכונדריאלי כדי לייצר NADH ו-FADH2, אשר לאחר מכן יוכלו לעבור מטבוליזם חמצוני על-מנת לייצור מה שישמש כמעין סוללה נטענת בתאים המכונה – ATP וגם ליצירת אותות צימוד גירוי מטבולי שנועדים ליצור וויסות ייצור והפרשת של האינסולין [מקור].

שטף גליקוליטי מוגבר בתאי β מגביר כתוצאה מכך את יחס ה-ATP/ADP שגורם לאחר מכן לסגירת ערוצי K+ הרגישים ל ל-ATP בפלזמה

[מקור], נושא זה מוביל לדה-פולריזציה (בתאים בעלי כושר התעוררות המסוגלים לייצר בקרומיהם דחפים אלקטרוכימיים, שהם הבסיס ליכולת שלהם לקבל ולהעביר את האותות, תזוזה של המתח לערכים חיוביים יותר ממתח המנוחה מכונה דפולריזציה, ותזוזה לערכים שליליים יותר מכונה היפרפולריזציה) ולפתיחה שלאחר מכן של תעלות Ca2+תלויות במתח (VDCC) ולזרימה מהירה של Ca2+ לתא. העלייה ב-Ca2+ הציטוזולי התוך תאי היא המתווך העיקרי של אקסוציטוזיס של אינסולין [מקור], שכן הוא בורר את האירועים הדרושים לרבות תעבורת גרגירי הפרשת אינסולין (β-granule) לממברנת הפלזמה, פרימה, עגינה ושחרור מוסדר אקסוציטוטי באמצעות קומפלקסים של SNARE.

למרות שגלוקוז הוא המתווך העיקרי של הפרשת אינסולין, מגוון גורמים אחרים ומקרומולקולות יכולים לתרום להיווצרותו.

על מרכיב התפריט לבחון ולדאוג שאלו יהיו בו במידה הנכונה להחלמה – כלומר שיאפשרו לתאי הלבלב שמיצרים אינסולין תאי β לנוח. מרכיבים אלו כלוללים:

חומצות אמינו, חומצות שומן, אינקרטינים, חלק מהנוירוטרנסמיטורים ואפילו הורמונים מסוימים של יותרת המוח יכולים להשפיע על הפרשת אינסולין. גם הורמון הגדילה והפרולקטין מעוררים שניהם הפרשת אינסולין

[מקור],
פרולקטין הוא סוג של הורמון פפטידי, המכונה גם הורמון לקטוגני (lactogenic hormone), מופרש על ידי האונה הקדמית של בלוטת יותרת המוח (היפופיזה) הוכח כמקדם היפרטרופיה של האיים הנזכרים לעיל, והיפרפלזיה במהלך ההריון. מעניין לציין כי מעכב הפרולקטין bromocriptine הוא חלק מהארסנל המודרני למלחמה ב-T2DM; עם זאת, יעילותו האנטי-סוכרתית מתווכת יותר בפעולה דופמינרגית ולא בהשפעות על שחרור אינסולין בתיווך פרולקטין [מקור]. להפעלה של קולטני חומצות שומן ממברנות על תא ה-β ישנה השפעה מנוגדת על הפרשת אינסולין. הוכח שהפעלת קולטן חומצות השומן הארוכות GPCR40 מעצימה את הפרשת האינסולין באמצעות הפעלת פוספוליפאז C [מקור]. בעוד שהפעלה של קולטני חומצות שומן קצרות שרשרת FFAR2/FFAR3 עשויה לסתור את הפרשת האינסולין המווסתת [מקור1, מקור2]. נסתפק בדברים האלו. הדברים העולים מכאן מצביעים על הצורך להבין אלו גורמים מביאים ליצירה מופרזת של אינסולין ולמנוע מהם לחדור לתפריט כדי להביא למנוחת תאי הלבלב.

תזונה עשירה בפולי סויה (לא מותססים: טאמפה, נאטו, מיסו) הם מזונות אחד הגורמים האפשריים שמעודדים ירידה במלאי הגאבא בגופנו.

גם סוגי שתייה קלה וממתיקים מלאכותיים שמכילים אספרטיים. בנוסף, מספר חוקרים מצביעים על כך שתפריט דל חלבונים (קטן ממ26 גרם ליום) יכול אף הוא למנוע את ייצור החומצה, וכן חסר באבץ (חומוס, עדשים, שעועית שחורה ושעועית לבנה אגוזים וזרעים: זרעי דלעת ואגוזי קשיו) או ויטמין  B6 (אספרגוס, כרוב, ברוקולי), הדרושים לייצור גאבא. חיי כורסא בהם חסרה פעילות גופנית.

נסו לאכול מזונות עשירים בחומצה גלוטמית, שהיא מקור לגאבא כמו שקדים, בננות, ברוקולי, אורז חום, הליבוט ותפוחי אדמה חיים.

 למעדן פירות הים יתרונות רבים, משום עושרו. סרטנים אלו מבושלים בקלות ולא יותר מ 3 דקות. הם נאכלים בצורה מלוחה, כשהם כבושים, מטוגנים, טריים, מאודים, ומסוכרים. הם מחזקים את מערכות הלב וכלי הדם והעצבים, והם מקור מצוין לחומצה גלוטמית אשר ממנה הגוף מייצר את הגאבא. הם מכילים גם פרוביטמין A, ויטמינים D, E, C, קבוצות PP, B. מקור הצילום בויקיפדיה

שרימפס ואצות קומבו הם מקור מצוין לחומצה גלוטמית אשר ממנה הגוף מייצר את הגאבא גם אורז חום הוא מקור מצוין לחומצה גלוטמית ויוגורט מותסס, לבנה תוצרת בית, ומשקאות אירן (טורקי) קפיר (רוסי) משמשים מקור ליצירת GABA בגוף שלנו.

נשארו לך שאלות 

אשמח להשיב על כל שאלה 

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן  

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –


    שמי Name:


    טלפון phone:


    דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


    איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


    אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:



    למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

    מאמרים אחרונים


    נשלח ב כללי, מזון מחלים

    חילוף חומרים אנרגטי, איזון רקמת השומן ובקרת תיאבון – על כוחו של הורמון לפטין

    ויסות התיאבון על ידי הורמון לפטין פועל על הגרעין arcuatus של ההיפותלמוס. POMC, פרואופיומלנוקורטין; NPY, נוירופפטיד Y; AgRP, חלבון הקשור לאגוטי; MCR, קולטני מלנוקורטין; GABA, חומצה γ-aminobutyric. מקור האיור בצילום מסך מהמאמר: Leptin and Obesity: Role and Clinical Implication כאן

    הומאוסטזיס של האנרגיה בגוף האדם

    התאוריה העדכנית ביותר רואה ב EI  (צריכת אנרגיה) ובהוצאתה כמי שנשלטת למעשה מתוך שיקולי עומק של ויסות משקל הגוף, ובמיוחד, ויסות של מסת השומן של הגוף [מקור1, מקור2, מקור3]. (FM), לפטין הוא הורמון שמופק מרקמת השומן ועומד במרכז התיאומים והאחריות על ושל הויסות הזה. בעקבות גישה זו רקמת השומן, החלה לעורר עניין מחודש. איזון רקמת השומן, שמירה על יציבותה של רמסת השומן הם המניעים העיקריים כנראה של צריכת המזון היומיומית של מזון [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5, מקור6]. 

    Energy Metabolism and Appetite Control

    רעב בבני אדם, כבאורגניזמים אחרים, הוא צורך פיזיולוגי המערב מערכות ביולוגיות כגון מעגלי מוח עצביים, הורמונים ומערכות איברים [מקור]. 

    המאמר יעמוד על תפקידם של מתווכים מערכתיים כגון לפטין וגרלין, בוויסות ההומיאוסטטי של האכלה. לפטין וגרלין, פועלים על מערכות מוח המשתמשות בנוירופפטיד Y, פפטיד הקשור לאגוטי, מלנוקורטינים, אורקסינים וההורמון מלנין. גם המנגנונים המשפיעים של מערכות טעם ותגמול המספקות למזון את תכונותיו המנחמות, ומחזקות באופן מהותי יוצגו הקשרים בין המערכות ההומיאוסטטיות וההדוניות שתיהן שולטות על צריכה של תזונה נאותה, מחלימה או מפריעה לתהליכי החלמה בקרב חולים כגון חולי כליה, לב, יתר לחץ דם, סוכרת ואלצהיימר.

    ניתן להפריד את התנהגות האכילה להאכלה נהנתנית והאכלה הומאוסטטית. פרק זה מכיר בכך שאכילה יכולה להתרחש ללא רעב בתגובה לגורמים רגשיים וחברתיים, ויכולה להתרחב מעבר לשובע  [מקור]. עם זאת, המוקד של פרק זה הוא על האכלה הומאוסטטית וכיצד הורמונים בגוף מייצרים רעב ושובע.

    מחקר מקיף שכלל כ-60 אלף משתתפים מ-123 מדינות הצביע על קיומם של צרכים אנושיים אוניברסליים, אך אין ביניהם היררכיה והם פועלים במקביל.[1] תאוריה זו היא אחת מארבע תאוריות המתארות את הגורמים למוטיבציה בקרב בני אדם: תאוריית הצרכים של מקללנד, תאוריית x ותאוריית y של מקגרגור, וישנה גם תאוריית שני הגורמים של הרצברג. מקור האיור בויקיפדיה.

    על פי תיאורית הצרכים של הפסיכולוג אברהם מאסלו (Abraham Maslow) והיררכיית הצרכים שלו, על 5 סטים של מטרות (צרכים בסיסיים) הקשורים זה לזה וחלקם מקבילים ומסודרים בהיררכיה. ניתן לסווג צרכי יסוד כצורך לגדול או לצמוח ולצרכי ​​מחסור. במקרה של צרכים פיזיולוגיים, כמו רעב, אלו מסווגים כאן במדור לצורכי המחסור [מקור]. כאשר מתמלא הצורך הבסיסי – או כאשר המטרה הבולטת ביותר מתממשת, צץ ועומד באופק צורך חדש שנמצא בפירמידת הצרכים של מאסלו, כנראה באיור שמפרש אותה למעלה, גבוה יותר. "לכן האדם הוא ייצור שצריך תמיד וגם תמיד רוצה." הכל בסדר מבחינה פיזיולוגית עד שחוסר כלשהו מפעיל צורך בתוך האורגניזם לקיים אינטראקציה עם הסביבה כדי לתקן את החסר. מכאן שכאשר צורך פיזיולוגי אינו מסופק במשך זמן מה, הוא יוצר מצב מוטיבציוני השולט בתודעה [מקור1, מקור2, מקור3] (Maslow, 1943). איום או חיסול אפשרות לממש צורך, איום ממשי או קרוב, על צרכים בסיסיים כפי שהתרחש תחת הכיבוש הנאצי ולעתים גם במקומות אחרים מנהל חרדה ומספק תחושת איום קיומי שעלול להוביל לפסיכופתיה [מקור].

    המנגנונים המרכזיים שהוגדרו בראשית שנות ה- 50, כמי ששולט על צריכת המזון שלנו הומשגו באותם ימים: "מרכזי רעב ושובע" [מקור1, מקור2, מקור3] מאז אלו עברו סדרה רצינית של שינויים, ואפילו שיפורים מתקדמים הנובעים מההתקדמות הטכנית במדעי המוח [מקור]. המאפיין עיקרי של האידיאה: "מרכזי רעב ושובע"  סבב את רעיון ההומאוסטזיס וההקבלה שלו קיברנטיקה (cybernetics – חקר מערכות הבקרה ועקרונות המשוב בבני אדם) או בתורת הבקרה [מקור]. שתי העמדות הללו התמקדו באותות משוב שניטרו סטייה מסוימת מערך גופני אידיאלי כלומר, החלה של התאמות מפצות באמצעות בקר מרכזי. הרעיון של ויסות עמד במרכז תפיסה זו. האמירה: "כל תא בגוף תלוי בהורמוני בלוטת התריס לוויסות חילוף החומרים שלו וייצירת אנרגיה לתפקודו" נובעת ממנה. משקל הגוף נושא שיעמוד במרכז המאמר הזה עמד במרכז התמונה גם בתחילת הדרך אבל כמשתנה המוסדר על ידי "מרכזי רעב ושובע". רעיון הטרמוסטת כמו במרחבי השליטה בטמפרטורת הסביבה בחדר שמבוקר על ידי תרמוסטט הייתה למשל שנישא בפי כל דוגלי האסכולה: "מרכזי רעב ושובע". אכן, נראה שחלק מהמערכות הפיזיולוגיות פועלות בצורה זו, וההנחה היא שהויסות חל באותה מידה על הקשר בין השליטה בצריכת המזון לבין "ויסות" משקל הגוף. אם אכן מתרחשת ויסות אמיתי, המחקר סבב את השאלה האם המשתנה המווסת הוא משקל הגוף נטו, רקמת שומן שלו או מסה נטולת שומן (FFM). מכאן צמחו המושגים שחקרו את הרכב הגוף, ההוצאה האנרגטית שלו מול צריכת המזון שלנו [מקור]. בולטת בגישה זו תיאורטיות הגלוקוסטטית של מאייר כפי שפורסמה בשנת 1953 [מקור]. התיאוריה הגלוקוסטטית הניחה שצריכת המזון מתבצעת כדי לשמור על הרמות הנכונות של גלוקוזסוכר בדם. תיאוריה זו מכונה גלוקוסטטיקה. כלומר, אנו אוכלים ע"פ תהנחה זאת כאשר רמות הגלוקוז בדם יורדות ומפסיקים לאכול לאחר שהערכים הרגילים משוחזרים [מקור]. יותר מאוחר החלנו להיחשף להשפעות המזיקות של סוכר על המוח. 

    כשתפריט התזונה שגוי, התרופה לא עובדת; כאשר המזון הוא תרופה, אין צורך בתרופות.

    אנשים שנדחפים כמו מתוך איזה צורך פנימי לצרוך סוכר ובכמויות גדולות יותר כדי להרגיע את הצורך בסוכר. הסוכר משחרר כמות גדולה של אנדורפינים במוח (תחושת אושר, אשר אורח חיים ואירועים בחיינו אינם מעניקים לנו את אותה התענוג). מחקר שערכו חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה על צריכת פרוקטוז (סוכר שנמצא בירקות, פירות ודבש) הראה כי לחומר זה יש השפעות שליליות על היווצרות סינפסות במוח. כלומר פרוקטוז פוגע ביכולת שלנו ללמוד וליצור קשרים חברתעיים חדשים. נמצא כי קיים מתאם בין צריכת סוכר להופעתה של מחלת האלצהיימר עד כדי מחשבה לסווגו כסוכרת מסוג 3. עודף סוכר שמקורו מתפריט סוכר רב  משפיע גם על מצב הרוח. עודף סוכר, לאור ההשפעות על האינסולין בגוף, עלול לעורר תחושת דיכאון, וחרדה. הגלוקוז מזין את המוח, אבל בצריכתו, המוח משחרר סרוטונין, אחד ממוליכי העצבים המעורבים בתחושת ההנאה. מאגרי הסרוטונין אינם אינסופיים: מכיוון שהוא משתחרר ברציפות, פחות ופחות יישארו במוח. במהלך המח אדם שצורך עודף סוכר עלול להתקשות בחווי של רגשות חיוביים ברציפות. בנוסף הסוכר פועל על אוקסיטוצין – נוירוטרנסמיטר (מוליך עצבי) שמשדר שובע – בא להזהיר את הגוף שאנחנו שבעים ואין צורך לאכול יותר. הגלוקוז 'משבש' את מנגנון השובע ואנשים שאוכלים מתוק לא מרגישים שבעים גם אחרי פרוסת עוגה של 1500 קלוריות.

    למאמרי על דרכי החלמה ממחלה האלצהיימר – כאן

    למאמרי על דרכי החלמה מסוכרת – כאן

    למאמרי על דרכי החלמה מאי ספיקת כליות – כאן.

    קכקסיה – הרזון הקטלני של חולי כליות בדיאליזה – כאן.

    הוויסות של צריכת האנרגיה הוא הבסיסי לכל המנגנונים ההומיאוסטטיים כותב מאייר בספרו (1953). ומאזכר את ארבע תיאוריות שבאו להסביר את תופעת הרעב מהמאה ה- 19: התיאוריות של מוצא פריפריאלי (האלר, ארסמוס דרווין, יוהנס מולר וובר) [peripheral origin (Haller, Erasmus Darwin, Johannes Müller and Weber)] קבעו כי תחושת הרעב נובעת מגירוי של כל העצבים האפרנטיים בעיקר ב- בֶּטֶן [מקור]. דברי פליני (הבמאי האיטלקי): 'החיים הם שילוב של פסטה וקסם.' מאזכרים את תחושת הרעב בבטן, אבל גם שרבים אוכלים להנאתם כי אוכל יכול גם להעניק רוגע, נחמה. מזונות מסוימים משקיטים געגועים לבית ילדותנו. נושא זה יחזור כשנתקדם לתיאוריות החדשות ביותר.

    תיאוריית חומצות האמינו יצאה באמצע שנות ה-50 וגרסה כי הרעב והרצון לאכול נקשר בריכוזי החלבון בדם [מקור]. בשנת 1953 גם חומצות שומן חופשיות lipostatic theory שמשו את ההנחה של המנגנונים ההומיאוסטטיים זו התיאוריה הליפוסטטית. התיאוריה הליפוסטטית סוברת שלכל אחד מאיתנו מדד לשומן בגוף. גישה זו הניחה שהוויסות לטווח ארוך של צריכת המזון נשלט על ידי הריכוז בדם של חומצות שומן חופשיות. אלו נובעות מחילוף החומרים של שומן. ריכוזים גבוהים של שומן בדם מעידים על פירוק השומן, וצריכת המזון עולה בהתאם לנוכחותם; ריכוזים נמוכים קשורים להפחתה בצריכה של אוכל. 

    כיום מדברים על לפטין כמי ששולט על מנגנון הרעב. אדם רעב מחפש לאכול משהו.

    לפטין הוא אות המעביר מידע מהפריפריה למוח בנוגע למצב ארוך הטווח של מאגרי האנרגיה בגוף [מקור]. בהתבסס על מחקרים מולקולריים בבעלי חיים ומבחנה במעבדה, כיום חושבים ששינויים בריכוזי הלפטין במחזור הדם משנים את הביטוי ההיפותלמי (אזור, במוח האדם, מכונה מוח רגשי) שם הוא נקלט ומגרה מולקולות 

    אֵפֶקְטוֹר או מודולטור, (מולקולה הנקשרת לחלבון אלוסטרי), סוגים של נוירופפטידים (מוליכים עצביים) כמו נוירופפטידים אנורקסיגניות ואורקסגניות, מוליכים שמעודדים תגובות מתקנות בצריכת אנרגיה (EI) והוצאה של אנרגיה, כדי למזער הפרעות באיזון האנרגיה [מקור1, מקור2.].

    רוצה לומר שהנוירונים שבמוח שלנו מעבדים מידע מהגוף למשל מרקמת השומן המגיע באמצעות הורמונים כלפטין ושליחים כימיים אחרים אליהם, בשעה שהגוף זקוק לאנרגיה ומזון, כלומר רעב.

    תקשורת לקויה היא פגע שנוצר בין תאי המוח, ומונעת ממנגנון השובע לפעול כיאות. 

    לפטין אדיפונקטין) הם הורמונים שמקורם ברקמת השומן והמעי הדק, בעיקר באנטרוציטים;

    מקור זה שיכנע את החוקרים לראות ברקמת החיבור חלק מהמערכת הנוירואנדוקרינית. יצוין כי להבדיל מאדיפוקינים אחרים דוגמת לפטין, רמות אדיפונקטין בדם מצויות ביחס הפוך למסת רקמת השומן, כלומר ככל שמסת רקמת השומן בגוף גדולה, רמות האדיפונקטין בדם נמוכות יותר.

    לפטין הוא הורמון שעוזר לווסת את מאזן האנרגיה על ידי הפעלת השפעה על ההיפותלמוס, ​​בלוטת יותרת המוח ובסופו של דבר על דיכוי הרעב.

    אדם לא רעב בדרך כלל לא אוכל וכתוצאה מכך מסת השומן בגופו מנוצלת לתחזוקת הגוף ומופחתת. הפחתתה מתרחשת באדיפוציטים (adipocytes – קבוצת התאים המצויים ברקמת החיבור ומרכיבים בעיקר את רקמת השומן, ומתמחים באגירת אנרגיה כשומן). ללפטין יש רצפטורים (קולטנים) ספציפיים בגרעינים הונטרומדיאליים (גרעיני הבסיס – גרעינים מכילים ריכוז של גופי תאים, ולכן מזוהים בחתך אנטומי כחומר אפור) ובגרעינים שבהיפותלמי הקשתי שבמוח הריגשי (היפותלמוס) ובחלקים אחרים של ההיפותלמוס גם במרכז ההזנה באזור הטגמנטלי הגחוני (אזור בטגמנטום של המוח האמצעי). רבים מהמבנים והאזורים המוכרים במוח שלנו כמו למשל: בתלמוס ובהיפותלמוס הם למעשה אוסף של גרעינים רבים המחוברים ביניהם, גרעיני הבסיס, (שהוזכרו הם דוגמא להם) והם ממלאים תפקידים רגולטוריים (מסדירים פעילויות) לא רק תאי שומן,. מנגנון מערכת השובע הוא כה מורכב, עד כי הסבירות לטעויות וליקויים בו גבוה מאוד, כך למשל גם חלק זה שבמוח, למשל הקולטנים של לפטין. הקולטנים של לפטין מקבלים את שעריו ומעביירים אותם הלאה אבל בהשמנת יתר, הם לכאורה לא קולטים ולא בולמים את האכילה, כך נקשרת השמנה לאובדן רגישות של קולטני לפטין, נושא זה נחקר כיום מוכר ומכונה תנגודת ללפטין, וכתוצאה מכך אנו עדים לחוסר יכולת לייצר שובע או דיכוי של הרעב, מה שגורם אחריו עלייה בצריכת המזון, קשיים אדירים באיזון כמויות וסוגי מאכלים והשמנה. בנוסף, ללפטין תפקיד בהנקה, בצפיפות העצם, במערכת החיסון, בטיפולי סוכרת והיפרטריגליצרידמיה, באיזון תפקודה של בלוטת התריס, בעייפות כרונית, בראד בידיים. המחקרים האחרונים בלפטין מצביעים על כך שאנלוגי של לפטין עשוי לטפל ב-DM והיפר-טריגליצרידמיה.

    ההורמון לפטין מופרש כנזכר לעיל, מרקמת שומן ורמתו במתאם עם רמת השומן בגוף [מקור].

    הלפטין מדווח להיפותלמוס (נושא שהוזכר למעלה) על מצבי שובע, ומפחית את התיאבון, וכתוצאה מכך יש ירידה בזלילה, באכילה או בצריכת הקלורית. במצבים של רעב, תת תזונה או אנורקסיה, רמות הלפטין נמוכות. באנשים בעלי עודף משקל, רמות הלפטין תהיינה גבוהות, אולם בגלל תנגודת ללפטין אשר מתרחשת כנראה בגלל ריוויון של הרצפטורים ללפטין בהיפותלמוס, הרעב ממשיך, גם האכילה והתאבון לא נבלם.

    ההיפותלמוס – באיור למעלה נראה מיקומו במוח באיור בצבע תכול– הוא המוביל והקובע את התנהלותה של  בלוטת יותרת המוח. ומשום שמדובר בבלוטה בעלת השפעה מרחיקת לכת על תפקוד הגוף כולו, מעמדו של ההיפותלמוס ויותר מכך של מי ששולט עליו הורמון לפטין. ההיפותלמוס הוא שמקשר את מערכת העצבים למערכת האנדוקרינית (ההורמונלית) והוא מבצע זאת באמצעות שליטה על ודרך בלוטת יותרת המוח.זו  מצידה משפיעה ומפקחת כמנצח על תזמורת, על כל מערכת ההורמונים בגוף (על המערכת האנדוקרינית). מקור האיור בויקיפדיה.

    לפטין אינו מופרש מיד לאחר ארוחה, אלא עוברות מספר שעות עד שרמתו עולה משמעותית וניכרת בזרם הדם. הפרשת הורמון זה באדם היא פעימתית. משך הפעימה כחצי שעה. מערכות גוף שאף הן פעימתיות באופיין כמו ציר היפותלמוס-היפופיזה-אדרנל מווסתות על-ידי לפטין . ציר היפותלמוס בלוטת התריס, וכן הגונאדות. כלומר האיברים בהם מיוצרים, ולעיתים גם מאוחסנים, תאי הרבייה (הגמטות) מווסתות על-ידי הלפיטין. הגונדות אצל הזכרים הם האשכים והשחלות אצל הנקבות. 

    כתוצאה מרעב, בציר בלוטת התריס רמות של ההורמונים T4 ו-T3 יורדות. אחד התסמינים לכך הן בצקת היקפית (במבוגרים). פעמים רבות בצקות נובעות מצמא. מבוגרים רבים מונעים מעצמם מים, כדי לחסוך ריצות לבית שימוש, אבל מעטים מבחינים שהם למעשה בתת-תזונה ורעב. רמות T4 ו-T3 יורדות בדם בגלל רעב, מה שמוביל להיפותירואידיזם מרכזי central hypothyroidism כלומר לתת פעילות משנית של בלוטת התריס (היפופיזה – האונה הקידמית – באיור העליון מצוירת בירוק) מקור1, מקור2]. או תת פעילות של ההיפותלמוס (המוח השולט על המנצח הגדול בלוטת יוֹתֶרֶת הַמּוֹחַ Pituitary Gland) נושא שניכר בעייפות ובצקת היקפית (במבוגרים) [מקור]. דבר שנובע בבני אדם בעיקר מתפקוד לקוי של ההיפותלמוס ו/או בלוטת יותרת המוח [מקור]. נושא שמעמיד את ייסורי הנפש במרכז תמונה. כל השתבשות שהיא בבלוטת יותרת המוח לרוב היא תוצאה של מתחים נפשיים, מצבים מאתגרים, עצבים וחיים קשים עם סבל, בעיקר סבל רגשי וייסורי נפש שמקורו בחיק המשפחה, ניהול קריירה ומחלות כשהבולטת בהן לחץ דם גבוה מאד.

    ההשפעה של לפטין על הומאוסטזיס האנרגטי שונה ממה שסברו החוקרים בתחילת הדרך. ההשפעה של לפטין היא א-סימטרית. כחצי שעה לאחר הארוחה לפטין מתחיל להיות מופרש. ירידה בלפטין במחזור הדם נחשבת כמעודדת צריכת אנרגיה  energy intake (EI) – מפחיתה משקל [מקור]. זאת משום שצריכת אנרגיה (EI) או שריפת קלוריות מהווה את הבסיס של הפחתת משקל ומה שמכונה דיאטה, תוך שמירה על הזנה מלאה כך שכל שאר אבות המזון ההכרחיים לבריאות הגוף יסופקו. דיאטה נכונה חייבת להתבסס על תפריט הזנה שמספק בתוך התפריט המוצע את כל כמות המזון הדרושה גם כדי למלא את דרישת האנרגיה הבסיסית לתפקוד תאי הגוף. תנאי זה הוא אחד היותר רגישים בתהליכי החלמת הכליות. בתנאים של יציבות משקל, EI (צריכת אנרגיה) שווה להוצאת אנרגיה (EE – EI equals energy expenditure). רוצה לקרוא עוד על נושא זה בקישור הזה תמצא לך הסקירה המקיפה הראשונה של מחקרים שבהם דווח על EI ו-EE כפי שנמדדו באמצעות the doubly labeled water technique – כאן. אם נמשיך בנושא לפטין מופחת – הרי שהפחתה בלפטין קוראת ומעודדת את האדם לאכול ללא הגבלה. המוטיבציה לאכול מוגברת באמצעות ויסות מטה של הביטוי ההיפותלמי (המוחי)  של נוירופפטידים אנורקסיגניים (anorexigenic neuropeptides)  כגון פרואופיומלנוקורטין ( proopiomelanocortin – POMC) והורמון מגרה אלפא מלנוציטים (alpha melanocyte-stimulating hormone α-MSH) ווויסות עלייה בביטוי של נוירופפטידים אורקסיגניים כגון נוירופפטיד Y (NPY – neuropeptide Y) וחלבון קשור לאגוטי – (AgRPagouti-related protein) [מקור] (AgRP) (Lenard and Berthoud 2008, Sainsbury and Zhang 2010) [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4]. לפטין הולך ונתפס כמי שעומד מעל להיפותלמוס ושולט על הומאוסטזיס אנרגטי, כוכב חדש ומי שעומד במרכז התיאוריה הליפוסטטית של בקרת התיאבון the lipostatic theory of appetite control. בספר שיצא לאור בשנת 2017 :

    ויסות התיאבון על ידי הורמון לפטין פועל על הגרעין arcuatus של ההיפותלמוס.  POMC, פרואופיומלנוקורטין;  NPY, נוירופפטיד Y;  AgRP, חלבון הקשור לאגוטי;  MCR, קולטני מלנוקורטין;  GABA, חומצה γ-aminobutyric.
    מקור האיור בצילום מסך מהמאמר:
    Leptin and Obesity: Role and Clinical Implicationכאן

    הפחתה בלפטין קוראת ומעודדת את האדם לאכול ללא הגבלה. המוטיבציה לאכול מוגברת באמצעות ויסות מטה של הביטוי ההיפותלמי (המוחי)  של נוירופפטידים אנורקסיגניים (anorexigenic neuropeptides)  כגון פרואופיומלנוקורטין ( proopiomelanocortin – POMC) והורמון מגרה אלפא מלנוציטים (alpha melanocyte-stimulating hormone α-MSH) ווויסות עלייה בביטוי של נוירופפטידים אורקסיגניים כגון נוירופפטיד Y (NPY – neuropeptide Y) וחלבון קשור לאגוטי – (AgRPagouti-related protein) [מקור] (AgRP) (Lenard and Berthoud 2008, Sainsbury and Zhang 2010) [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4]. לפטין הולך ונתפס כמי שעומד מעל להיפותלמוס ושולט על הומאוסטזיס אנרגטי, כוכב חדש ומי שעומד במרכז התאוריה הליפוסטטית של בקרת התיאבון the lipostatic theory of appetite control. בספר שיצא לאור בשנת 2017 :

    כיצד גרלין (הורמון המגרה הפרשת הורמון גדילה, וכן משחק תפקיד מרכזי בויסות תיאבון ומשקל הגוף ) ולפטין משפיעים על הרעב והאכילה?

    השמנת יתר היא ביסודה בעיה של איזון אנרגטי בכך שברור מאליו היא יכולה להתפתח רק כאשר צריכת האנרגיה עולה על ההוצאה האנרגטית [מקור].

    How do ghrelin and leptin affect hunger and eating?

    נבחן האופן שבו גרלין ולפטין משפיעים על הרעב ועל האכילה ותחושת השובע. כמו כן מוצגות תיאוריית השליטה הכפולה (the Dual-Control theory), התיאוריה הגלוקוסטטית, התיאוריה הליפוסטטית. אם נישאר בטווחי הליפטין

    התאוריה העדכנית ביותר רואה ב EI  (צריכת אנרגיה) ובהוצאתה כמי שנשלטת למעשה מתוך אינטרסים של ויסות משקל הגוף, ובמיוחד, ויסות של מסת השומן [מקור1, מקור2, מקור3]. (FM), לפטין הוא שעומד במרכז התיאומים של הוויסות הזה. בעקבות גישה זו רקמת השומן, איזון רקמת השומן שמירה על יציבותה של רמסת השומן הם המניע העיקרי של צריכת המזון היומיומית [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5, מקור6]. 

    רקמת השומן יכולה להגיב במהירות למצבי חסר או עודף תזונתיים על ידי היפרטרופיה או היפרפלזיה של תאי השומן, ובכך למלא את יעודה בשמירה על שיווי המשקל האנרגטי של הגוף.

    רקמת השומן

    רקמת שומן מוכרת לנו בדרך כלל כשומן גופני. שומן כזה נמצא בכל הגוף. ניתן למצוא אותו מתחת לעור (שומן תת עורי), ארוז סביב איברים פנימיים ומגן עליהם (שומן קרביים), בין השרירים, בתוך מח העצם וברקמת השד. גברים נוטים לאגור יותר שומן קרביים (שומן סביב האיברים הפנימיים שלהם), מה שמוביל להשמנה סביב אמצע הבטן (שומן בטני [מקור]). נשים נוטות לאגור יותר שומן תת עורי בתוך הישבן והירכיים (השמנת אגס). הבדלים אלו נובעים מהורמוני המין המיוצרים בגופם [מקור].

    (או רקמה אדיפוזית, Adipose tissue) היא סוג של רקמת חיבור המורכבת מתאים אדיפוציטים – תאי שומן. תפקידה המרכזי של הרקמה הוא אגירת שומן, כלומר אגירת מולקולות עתירות אנרגיה. מזהים שני סוגי רקמה ברורים: רקמת שומן לבנה וחומה [מקור]. תאים אוניאוקולריים אשר מכילים טיפת שומן אחת גדולה, שתופסת את הרוב המוחלט של נפח התא, בעוד גרעין התא נדחק לשולי התא מרכיבים את שכבת השומן הלבן באדם הבוגר. כאשר תאים המולטיאוקולריים שמכילים מספר רב של טיפות שומן מרכיבים את השומן החום.

    רקמת שומן חומה עוסקת מבחינה תפקודית בתרמוגנזה, או בייצור חום אדפטיבי, תהליך שכולל ניתוק מוסדר של זרחון חמצוני מיטוכונדריאלי באמצעות נוכחות של חלבון הניתוק הספציפי לרקמות: UCP-1 [מקור] , UCP-1. בעוד שרקמת שומן חומה היא צרכנית נטו של חומצות שומן, שומן לבן הוא האיבר המרכזי לאחסון דלק. התפקיד העיקרי של אחסון הדלק של רקמת השומן הלבנה הוביל לכך שליפוגנזה וליפוליזה נתפסו זמן רב כתהליכים המטבוליים המרכזיים ברקמה.

    רקמת השומן, והשומן הלבן בפרט, מופצת באופן נרחב בכל הגוף ונמצאת במספר מאגרים נפרדים, הן תת עורית והן סביב איברים פנימיים, נושא שהוזכר למעלה. בנוסף, אדיפוציטים עשויים להיות מוטמעים בתוך רקמות אחרות כגון סביב סיבי שריר השלד. גיוון מיקום זה נחשב יותר ויותר כמשקף גם המידה של הטרוגניות תפקודית, כאשר שומן קרביים קשור יותר לתסמונת המטבולית ולהפרעות אחרות הקשורות להשמנה.

    תהליך פירוק תאי השומן שמתרחש ברקמת השומן גורם לייצורם של טריגליצרידים וחומצות שומן חופשיות [מקור] ובחינת מצבו משמש בבדיקת הדם הפורטלי להערכה של הסטאטוס המטבולי של אדם עם בעיות אנדוקריניות [מקור]. נושא חשוב נוסף שיכול להיחשף מבדיקתם קשור בגמישות העורקים נושא שפרסמתי עליו מאמר עומק – כאן. המתאם בין רמת FFAועמידות לאינסולין, ודרגת הסיכון למחלה קרדיו-וסקולארית , יכולים להיות משענת וכוח עזר בהבנת מצבם של המטופלים הרלוונטיים, נושא שמרחיב את הבנתנו ואת ההשפעות מרחיקות הלכת של ההיפותלמוס על בריאותנו של הלפטין ומעל כולם של התזונה והמזון כתרופה. השמנה בטנית עמוקה מוכרת כיום כמי שתורמת בצורה משמעותית לרמות חומצות השומן החופשיותFFA – הנמדדות בדם הפורטלי (כלי הדם המוביל דם מהמעיים והטחול אל הכבד טרם חזרתו למחזור הדם.) [מקור]. הקרבה האנטומית שבין רקמת השומן העמוקה לבין הכבד דרך הוריד הפורטלי ((וריד השער של הכבד) גורמת לכבד להיות חשוף לרמות מוגברות של חומצות שומן חופשיות, אף מעבר לרמה הנמדדת בדם הפריפרי [מקור1, מקור2].

    ברמה ההיסטולוגית – מבט מזווית של תורת הרקמות, רקמת שומן לבנה נראית פשוטה להפליא במבנה שלה. נראה שיש מעט מלבד אדיפוציטים בוגרים, מלאים בטיפות שומנים בודדות (חד-עיניות) גדולות, וזה בא לידי ביטוי בעובדה שהרקמה עשויה להכיל 85% שומנים במשקל, מה שמאפשר לאגור דלק בצפיפות אנרגיה גבוהה. למרות מראה שטחי, ישנה הטרוגניות תאית ניכרת, כאשר אדיפוציטים בוגרים מהווים לא יותר מ-50% מכלל תכולת התאים של הרקמה. הפשטות הנראית לעין של שומן לבן ברמה היסטולוגית היא חלקית הסיבה לכך שרק לאחרונה הוכרה המורכבות של אדיפוציטים כתאים מפרישים [מקור].

    הרקמה השומנית מובנת לנו יותר כיום היא איבר אנדוקריני, מפריש הורמונים. אדיפוציטים לבנים מרכיבים אותה ומשחררים הורמוני חלבון (protein hormones), אותות וגורמים אדיפוקיניים (adipokines), לכולם השפעה על הגוף שלנו עם מגוון רחב של פעולות פיזיולוגיות.

    הורמונים שרקמת השומן מייצרת

    מספר הורמונים משתחררים מרקמת השומן בהם ארומטאז (aromatase), המעורב בחילוף החומרים של הורמוני המין TNF alpha, IL-6 ולפטין, אלו ההורמונים שמכונים ביחד 'ציטוקינים' והם מעורבים בשליחת מסרים בין התאים plasminogen activator inhibitor-1 –  PAI-1 – מעכב משפעל פלסמינוגן – 1, המעורב בקרישת הדם ואנגיוטנסין (פפטיד המשמש כהורמון Angiotensin), המעורב בבקרת לחץ הדם.

    אדיפונקטיןadiponectin,  הוא האדיפוקין הורמון שמשפר את רגישות הגוף לאינסולין וכך מסייע בהגנה מפני התפתחות סוכרת מסוג 2. הורמון זה משפיע על מטבוליזם של גלוקוז וחומצות שומן[7]. ל אדיפונקטין השפעות מיטיבות כנוגד דלקת[8]. יחד עם זאת, כנזכר למעלה, להבדיל מלפטין, רמות אדיפונקטין בדם מצויות ביחס הפוך למסת רקמת השומן, כלומר ככל שמסת רקמת השומן בגוף גדולה, רמות ההורמון בדם נמוכות יותר. הורמונים נוספים שרקמת השומן מייצרת הם ליפופרוטאין ליפאז ואפוליפופרוטאין E (lipoprotein lipase and apolipoprotein E), המעורבים באחסון ובמטבוליזם של שומן ובשחרור אנרגיה [מקור1, מקור2].

    תפקוד לקוי של רקמת השומן נקבע על ידי פגיעה ביכולת ההתרחבות שלה, היפרטרופיה של שומן, חילוף חומרים שומנים ודלקת מקומית.

    תפקידם של תאים בעלי יכולת חיסון מפעילים לפטין קולטני לפטין נמצאו בניוטרופילים, מונוציטים ולימפוציטים, וכן הקולטן ללפטין אשר שייך למשפחת קולטני הציטוקינים מסוג I. יתרה מכך, לפטין מפעיל מסלולי איתות דומים לאלו המעורבים על ידי בני משפחה אחרים [מקור1, מקור2]. פעולת הלפטין הכוללת במערכת החיסון היא למעשה אפקט פרו-דלקתי [מקור]. דבר זה אומר הפעלת תאים פרו-דלקתיים, קידום תגובות T-helper 1 ותיווך ייצור ציטוקינים הפרו-דלקתיים נוספים, למשל, גורם נמק גידולי-α, אינטרלוקין (IL)-2, או IL-6. קולטן לפטין מווסת גם על ידי אותות פרו-דלקתיים [מקור].
    צילום מסך מהמאמר Role of Leptin in the Activation of Immune Cells מאת Patricia Fernández-Riejos,Souad Najib,Jose Santos-Alvarez,Consuelo Martín-Romero,Antonio Pérez-Pérez,Carmen González-Yanes,and Víctor Sánchez-Margaletכאן.

    מחקרים אנושיים עדכניים מצביעים על כך שחמצון רקמת השומן עשוי להיות גורם מפתח כאן. תת-קבוצה של אנשים שמנים – 'השמנת יתר בריאה מבחינה מטבולית' (MHO) – יש תפקוד טוב יותר של רקמת השומן, פחות אחסון שומן מחוץ לרחם, והם רגישים יותר לאינסולין מאשר אנשים שמנים לא בריאים מבחינה מטבולית, תוך שימת דגש על התפקיד המרכזי של תפקוד רקמת השומן בבריאות המטבולית. עם זאת, מחלוקת הקיפה את הרעיון שהשמנת יתר בריאה מבחינה מטבולית עשויה להיחשב בריאה באמת מכיוון שאנשים עם MHO נמצאים בסיכון מוגבר למחלות מטבוליות (קרדיו) ועשויים להיות בעלי איכות חיים נמוכה יותר מאשר נבדקים במשקל תקין עקב מחלות נלוות אחרות. פנוטייפ מטבולי מפורט של אנשים שמנים יהיה בעל ערך רב בהבנת הפתופיזיולוגיה של הפרעות מטבוליות, והוא נחוץ כדי לזהות אנשים או תת-קבוצות בסיכון גבוה, ובכך לסלול את הדרך לאופטימיזציה של אסטרטגיות מניעה וטיפול למלחמה במחלות קרדיומטבוליות [מקור].

    ההורמון דמוי הציטוקינים, לפטין, המסונתז בעיקר בשומן לבן, [מקור]

    למאמרי
    אבחון מוקדם של תפקוד הכליות מאפשר אריכות חיים.

    רעלים אורמיים מקדמים דיאליזה – הוכח לאחרונה שרעלנים אורמיים קשורים

    למה חולים שנוטלים כדורים להפחתת לחץ דם גבוה, יגיעו בוודאות לדיאליזה – כאן

    מאמר חשוב למי שהטיפול בו כשל והוא כבר מופנה לדיאליזה – תובנות חדשות אי-ספיקת כליות תלויה במצבו של ציר FGF23-Klotho –

    הולך ומתגלה כגורם הבולט מבין האדיפוקינים השונים הללו כגורם, שאחראי על איזון רקמת השומן ותחושת הרעב. ללא ספק ללפטין תפקיד מרכזי בבקרת התיאבון ואיזון האנרגיה שלנו. יחד עם זאת הלפטין יכול לעבור מוטציות, כאשר מוטציות בגנים המקודדים להורמון או לקולטן שלו נמצאות הן עלולות ואף מובילות להשמנה רצינית בבני אדם [מקור].

    לפטין מווסת את התיאבון בעיקר באמצעות אינטראקציה עם מסלולים נוירואנדוקריניים שנמצאים בהיפותלמוס, אשר הוזכרו למעלה: עיכוב פפטידים אורקסיגניים כגון נוירופפטיד (Y (neuropeptide Y) ואורקסין A (orexin A), גם גירוי פפטידים אנורקסיגניים (anorexigenic neuropeptides)  כגון פרואופיומלנוקורטין ( proopiomelanocortin – POMC)  [מקור1, מקור2, מקור3]. השומן הלבן גם מפריש כמה אדיפוקינים שעדיין נחקרים וקשורים לתיאבון, ביניהם אינטרלוקין-6 (interleukin-6) ואדיפונקטין (adiponectin).

    דרך הלפטין והאדיפוקינים האחרים ניכר שרקמת השומן מתקשרת באופן נרחב עם איברים אחרים וממלאת תפקיד נרחב בהומאוסטזיס מטבולי

    [מקור1, מקור2].

    קיטוב תאי T וחסינות הגוף
    עבור תאי Th1 ו-Th2, ללפטין תפקיד חשוב בחסינות הגוף. הוא מאפשר ייצור ציטוקינים מסייע T תאים אלו מפרישים ציטוקינים הגורמים לגיוס אלמנטים שונים למאבק בפתוגן שנכנס לגוף [מקור]. נמצא כי

    ללפטין גם תפקיד החשוב ביותר בחסינות הגוף. מחקר מצא שלפטין הוא Th17 הכרחי להתמיינות לימפוציטים;

    ללפטין פונקציות אנדוקריניות וחיסוניות וככזה הוא מגביר את הפרשת הציטוקינים הפרו-דלקתיים על ידי תאי מערכת החיסון [מקור].

    הקשר בין מצב תזונתי לכשירות חיסונית עובר דרך הלפטין. Adipose tissue רקמת שומן היא איבר אנדוקריני פעיל שמפריש כנרשם למעלה הורמונים שונים (אדיפוקינים) [מקור]. המעבר של רקמת השומן לייצור ציטוקינים פרו-דלקתיים בהשמנת יתר תורם ככל הנראה לדלקת מערכתית ברמה נמוכה שעלולה להיות נוכחת בפתולוגיות כרוניות הקשורות לתסמונת מטבולית כמו טרשת עורקים ואבדן גמישות העורקים. לפטין הוא אחד ההורמונים החשובים ביותר המופרשים על ידי אדיפוציטים, שמרכיבים את ריקמת השומן. עם מגוון תפקידים פיזיולוגיים הקשורים בשליטה על חילוף החומרים והומאוסטזיס אנרגטי. אחד מהפונקציות הללו הוא הקשר בין מצב תזונתי לכשירות חיסונית. ההורמון לפטין שמקורו באדיפוציטים הוכח כמווסת את התגובה החיסונית, התגובה המולדת והסתגלנית, הן במצב נורמלי והן במצב פתולוגי. תפקידו של הלפטין בוויסות התגובה החיסונית הוערך במבחנה וכן במחקרים קליניים. הוכח שמצבים של ייצור לפטין מופחת קשורים לרגישות מוגברת לזיהום. לעומת זאת, הפרעות בתיווך חיסוני כגון מחלות אוטואימוניות קשורות להפרשה מוגברת של לפטין ולייצור ציטוקינים פתוגניים פרו-דלקתיים. לפיכך, לפטין הוא מתווך של התגובה הדלקתית.

    בנוסף, יש צורך בהתמיינות של לפטין ותימוציטים ( תא חיסון של התימוס [מקור]) מdouble-positive cells (CD4+CD8+) ל-CD4+ של Treg (טרג Treg– תאי אסדרה, מסייעים להסדיר פעולות בגוף כלומר הם סוגים של תאי רגולטורים ) הקשורים לתאים חיוביים בודדים כדי לדכא את התגובה החיסונית החריגה במחלות אוטואימוניות [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4]. המפתח נמצא במהלך הזה בלפטין. הוא שמעכב CD4+CD25+ [מקור]. כאשר Treg מתרבה, הקולטן ללפטין (LEPR) גדל. כמות הלפטין הקיימת אז על פני תאי האסדרה Tregs פירושה שטיפול חוסם לפטין במבחנה יכול לגרום לשגשוג של Treg. בנוסף, מחקרים מצאו שבקרב עכברים חסרי לפטין (עכברי ob/ob) ועכברים חסרי LEPR (עכברי DB/DB), מספר ה-Tregs עולה באופן משמעותי [מקור1, מקור2, מקור3]. במונחים של עיכוב אקטיבי של התפשטות Treg, המחקר מצא כי בעכברי נוקאאוט LEPR, פעילות mTOR נמוכה מזו של עכברים רגילים, מלווה בשגשוג Treg [מקור]. בנוסף, לפטין יכול לעכב תהליכי נורמה של CD4+CD25 בגוף האדם. לגבי תהליך האוטופגיה בתאי T, ציר הלפטין-mTOR הוא מופיע כקשר פוטנציאלי בין חסינות ומצב אנרגיה. כמו כן, תאים מבטאים LEPR מוארך על פני התא, מה שמצביע על כך שלפטין משפיע באופן חיובי על לימפוציטים מסוג B [מקור].

    דגירה של תאי B במעבדה, תאים שנלקחו דגירה של תאי B מאנשים צעירים רזים עם לפטין נבחנה בניסוי שנערך במעמבדה [מקור], נמצא כמי היא מגבירה את התדירות של תאי B פרו-דלקתיים אותם תאים שעומדים בעורף המערכה מול פולשים, מייצרים מיליוני נוגדנים, מאפשרים לחיסונים שאנחנו מקבלים לפעול כשהגוף מותקף באמת. כך הם מעוררים דלקת פנימית של תאי B, המאופיינת בביטוי mRNA של ציטוקינים פרו-דלקתיים (TNF-α ו-IL-6), כימוקינים. מספר הלימפוציטים מסוג B מצטמצם. הלימפוציטים מסוג B מכונים גם תאי-B. ם אחראים ליצירת נוגדנים (מכונה גם התגובה ההומוראלית). הם נוצרים במח העצם ועם הבשלתם מגיחים למערכת הלימפה, דרכה הם מגיעים לחלקי הגוף השונים. החוקרים הראו כי לאחר טיפול בלפטין, וספירת תאי B עולה, ההגנה או יכולת ההגנה של הגוף משתפרת. לפטין מתבטא אז בהפעלת BCL-2, ו-cyclin D1 מושרה למחזור התא. הוא מקדם שגשוג לימפוציטים B ומעכב אפופטוזיס של מחזור התא באמצעות אותות JAK-STAT ו-p38 MAPK-ERK1/2 [מקור1, מקור2]. נושא זה גם משרה ציטוקינים פרו-דלקתיים (כגון גורם נמק של גידול (TNF) ואינטרלוקין 6 (IL-6)) וציטוקינים מווסתים אנטי דלקתיים וחסוניים IL-10 [מקור]. יתר על כן, לפטין יכול להגדיל את מספר תאי B על ידי קידום שגשוג והפחתת קצב האפופטוזיס. כך הלפטין שב ומוכח כהורמון חשוב שמשמש גם כמפעיל תאי B ומי שמעודד הפרשה של ציטוקינים שבאים לווסת מצבים פרו-דלקתיים ואנטי-דלקתיים. יתרה מכך, היווצרות תאי B [מקור].

    לפטין משחק תפקיד בהתפתחות של מספר הפרעות אוטואימוניות [מקור].

    המבנה של הלפטין וגם זה של הקולטן שלו מצביעים על כך שלפטין עשוי להיות מסווג כציטוקין [מקור]

    רצף חומצות האמינו הראשוני של לפטין מצביע על כך שהוא משתייך למשפחת הציטוקינים הסליליים ארוכי השרשרת [מקור], כך למשל נמצאו גורם נמק גידולי-α, אינטרלוקין (IL)-2, IL-12 ו-GH [מקור]. הוא אחד ממשפחה של מולקולות חלבון קטנות פעילות ביולוגית הידועות כציטוקינים. IL-6 הוא למעשה ציטוקין נוגד דלקת אך באותה עת גם מעודד דלקת, המשתחרר ממגוון של רקמות, כולל לויקוציטים משופעלים, פיברובלסטים, מונוציטים, מקרופאגים, תאי T, אדיפוציטים, תאי אנדותל, וכן על ידי תאי סרטן אחדים [מקור]. למעשה, קולטן ללפטין (Ob-R) מראה הומולוגיה של רצף למרכיבים ביולוגיים ממשפחת קולטני ציטוקינים מסוג I (gp130) [מקור] הכוללת את הקולטן ל-IL-6, גורם מעכב לויקוציטים (LIF) ואת גורם מגרה מושבה גרנולוציטים (G-CSF). יתר על כן, הוכח כי הקולטן ללפטין (Ob-R) הוא בעל יכולות איתות של קולטני ציטוקינים מסוג IL-6 [מקור], שמפעילים מסלולי איתות של JAK-STAT – מסלול האיתות JAK-STAT הוא שרשרת של אינטראקציות בין חלבונים בתא. מסלול זה מעורב בתהליכים כמו חסינות, חלוקת תאים, מוות תאים ויצירת גידול. המסלול מתקשר למידע שמגיע מאותות כימיים מחוץ לתא לגרעין התא, וכתוצאה מכך מתרחשת הפעלה של גנים בתהליך של שעתוק., PI3K הם משפחה של אנזימים המעורבים בתפקודים תאיים כגון צמיחת תאים, שגשוג, התמיינות, תנועתיות, הישרדות וסחר תוך תאי, אשר בתורם מעורבים במחלת הסרטן. PI3Ks הם משפחה של אנזימים מתמירי אותות תוך תאיים. הם מסוגלים לזרחן את קבוצת ההידרוקסיל במיקום ה-3 של טבעת האינוזיטול של פוספטידילינוזיטול (PtdIns).[מקור] המסלול, עם האונקוגן PIK3CA וגן מדכא הגידול PTEN, שמעורב ברגישות של גידולים סרטניים לאינסולין ו-IGF1, ובהגבלת קלוריותוMAPK – חלבון קינאז המופעל על ידי מיטוגן (MAPK או MAP kinase) הוא סוג של חלבון קינאז. חלבון ספציפי לחומצות האמינו סרין ותריונין (כלומר, חלבון קינאז ספציפי לסרין/תרונין). MAPKs מעורבים בהכוונת תגובות תאיות למערך מגוון של גירויים, כגון מיטוגנים, מתח אוסמוטי, הלם חום וציטוקינים מעודדי דלקת. הם מווסתים את תפקודי התא, לרבות שגשוג, ביטוי גנים, התמיינות, מיטוזה, הישרדות תאים ואפופטוזיס[מקור1, מקור2]. בהקשר לנושא האחרון, הוצע תפקיד ללפטין בוויסות החסינות המולדת [מקור1, מקור2]. ובהתאם לתפקיד זה של הלפטין המשפיע על מנגנוני התגובה החיסונית והגנת המארח, רמות הלפטין במחזור מוגברות בעקבות גירויים זיהומיים ודלקתיים כגון LPS, טרפנטין (turpentine)וציטוקינים (cytokines) [מקור1, מקור2]. מצד שני, בניגוד לחברים אחרים במשפחת IL-6, לא ברור שלפטין עשוי לגרום לביטוי של חלבונים בשלב אקוטי [מקור1, מקור2].

    לפטין ממלא תפקיד בחסינות מולדת ונרכשת. רמות הלפטין עולות בצורה חריפה במהלך זיהום ודלקת. מחסור בפטין בעל משמעות גדולה לבריאותנו כי המחסור בלפטין מגביר את הרגישות לגירויים זיהומיים ודלקתיים. מחסור בלפטין קשור לחוסר ויסות של ייצור ציטוקינים. מחסור בפטין גורם גם לפגם בהמטופואזה. לפטין מווסת את התגובות של תאי T, ומקטב תאי Th לכיוון פנוטיפ Th1. רמות לפטין נמוכות המתרחשות במהלך רעב מתווכות את התפקוד הנוירואנדוקריני והחיסוני של הרעב [מקור].

    תת תזונה פוגעת בתפקוד החיסוני, מפחיתה את העמידות לזיהומים.

    [מקור].

    רמות הלפטין יורדות במהירות עם תחילת הרעב, וזאת באופן לא פרופורציונלי לשינויים במסת רקמת השומן.

    [מקור]

    ירידה בלפטין המושרה על ידי רעב מגבירה את הרגישות לתמותה המושרה על ידי ליפופוליסכריד (LPS) ו-Tumor necrosis factor (TNF) [מקור]. נושא זה עולה ומשתקף מניסויים בחיות מעבדה, צום של 48 שעות מגביר את הרגישות ל-LPS. הפחתת הנפילה הזו של לפטין, אשר מקורה בצום על ידי מתן לפטין לימדה את החוקרים כי הרעב מעלה באופן ניכר את הרגישות ל-LPS, אך תוסף של לפטין מאזן אותו. למרות שצום מפחית את רמות הלפטין הבסיסיות, טיפול ב-LPS הראה שינוי באותה מידה שניכר בקרב בעלי חיים שהוזנו כראוי.

    לפטין החזיר את תגובת הקורטיקוסטרון ל-LPS. רמות הגלוקוז בסרום ירדו בעכברים בצום ו-LPS גרמה לירידה נוספת. טיפול לפטין לא השפיע לא על הגלוקוז הבסיסי ולא על זה לאחר LPS. LPS גרמה לעלייה גדולה פי חמישה ב-TNF בסרום בעכברים בצום, שהוקהה על ידי תחליף לפטין. לעומת זאת, LPS גרמה לרמות נמוכות יותר של אינטרפרון-γ וללא הבדלים באינטרלויקין-1β בצום בהשוואה לבעלי חיים שניזונו; ללפטין לא הייתה השפעה על הציטוקינים האלה. יתר על כן, צום הגביר את הרגישות להשפעה הקטלנית של ה-TNF עצמו, שגם הוא התהפך על ידי טיפול בלפטין. לפיכך, נראה לחוקרים בשלב זה שלפטין מגן הן על ידי עיכוב השראת TNF על ידי LPS והן על ידי הפחתת רעילות TNF.

    בשנת 2013 אושר ביפן (תחילה) שימוש בלפטין כתרופה. כיום אנלוגי לפטין היו להורמון מאושר לשימוש גם בארצות הברית לטיפול במחסור מולד של לפטין [מקור]. הוא מיועד לטיפול בהשמנת יתר ו/או מחסור בלפטין. במקרים אחדים נמצא שלפטין עשוי לשמש לסוכרת והיפר-טריגליצרידמיה [מקור].

    נשארו לך שאלות 

    אשמח להשיב על כל שאלה 

    לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן  

    בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –


      שמי Name:


      טלפון phone:


      דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


      איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


      אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:



      למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

      מאמרים אחרונים

      נשלח ב כללי