חימצון האינסולין והגברה של חומצת שתן בדם, גאוט, אי ספיקת כליות, שבץ לב, סוכרת ודלקת חריפה "בלתי מוסברת"

הקשר בין עקה חמצונית ועמידות לאינסולין או חימצון אינסולין משך את תשומת הלב של מחלימי כליות, כבר מעל ל 15 שנים, מחקרים חדשים בתחום זה גילו כי קיים מתאם חזק בין מצב הלחץ החמצוני בגוף לבין שכיחות תנגודת לאינסולין ואף מקרי סוכרת בשלב מאוחר, השמנה ביטנית ועליה לא מוסברת של חומצת השתן Uric acid ודלקת חריפה. ככל שהראיות הגיעו, וקישרו בין השניים גברה ההבנה של המתאם הזה הגם שהייתה רחוקה מהישג יד ולעתים חסרה [מקור]. יש והגיע מחקר שהאיר תובנה בהתנקדותו בפרט בודד של מסלול הפוגע בכליה, או פתוגנזהספציפית, שמעודדת ייצור בלתי סביר של חומצת שתן. נושא זה יכול להכריע טיפולי החלמה כליות – על הדרך להחלים את הכליות אפשר לקרוא במאמרי – אילוף הכליות הסוררותכאן. ככל שבחנו את נושא הפורינים מהמזון, שמככב במחלת הגאוט ויתר חומצת שתן שימוש בצום פורינים, סיבי החלמה שהוכיחו עצמם במקרים דומים, חומצת השתן לא ירדה במקרים אחדים. נושא זה עומד במרכז מאמרי (ירון מרגולין, מאסטר בהחלמת הכליות והפחתת כאב)

מכתב תודה ממחלימת כליות בתוך ארבעה חודשים.

מה לאכול במצבי אי ספיקת כליות – מתכונים לדיאטה מאוזנת – טעימה להשתגע – מתכונים ותפריט כללי

המשותף לכל המקרים בהם חומצת השתן לא ירדה גם נוכח צום פורינים עליו אפשר לקרוא כאן. חומצה אורית Uric acid צום פורינים – מצב המכונה גם היפראוריקמיה וטופי מדד ההתנגדות להשפעת הורמון האינסולין על הגוף. מכונה תנגודת לאינסולין כשהקו העליון של טווח הנורמה הוא 2, ובמקרים שבהם עלתה חומצת השתן ללא סיבה כביכול מדד זה היה מעל ל 4-6.

כיום אפשר להבהיר את המסלול המולקולרי מאחורי הפתוגנזה של תנגודת לאינסולין, לחקור את הקשר בין חומצת שתן היא תוצר לוואי טבעי של חילוף החומרים בגוף. כאשר רמתה גבוהה מדי, היא עלולה להצטבר במפרקים ולגרום לדלקת מפרקים כרונית, הידועה בתור מחלת גאוט. מחקרים חדשים מצביעים על כך שרמות גבוהות של חומצת שתן קשורות גם לסיכון מוגבר למחלות כליות, מחלות כלי דם ולב, וסוכרת מסוג 2 גם לשבץ מוחי, פרפור פרוזדורים, ועליה בטריגליצרידים ובכולסטרול LDL. יודגש שכל אחת מהמחלות הנ"ל דורשת טיפול שונה, אבל לכולן בסיס משותף שנושק להפחתת תנגודת לאינסולין.

תנגודת לאינסולין והקשר הישיר שלה לתחלואה כרונית קשה מחייב לדון בנוגדי חמצון כטיפולים פוטנציאליים לחולי כליה, לב, פרפור פרוזדורים, עליה בטריגליצרידים ובכולסטרול LDL. סוכרת, טרום סוכרת ויתר חומצת שתן גם דלקת כרונית.

התמקדות בפעילות המיטוכונדריאלית הולכת ומתגבשת כגישה טיפולית חדשה לשיפור מחלות לב, אי-ספיקת כליות, יתר חומצת שתן בלתי מובנת, סרטן וסוכרת במצבים כרוניים קשים וגם בהקשר להשמנת יתר, דלקת – מסתבר שלכל המחלות האלו מכנה משותף אחד הרגישות לאינסולין והצורך בנוגדי חימצון חזקים.

מהתגובות שהגיעו באימייל

I've been browsing online more than 2 hours today,
yet I never found any interesting article like yours.
It's pretty worth enough for me. In my view, if all webmasters and bloggers made good content as you did, the web
will be much more useful than ever before.
בדיקות: I've been browsing online more than 2 hours today, yet I never found any interesting article like yours.

It's pretty worth enough for me. In my view, if all webmasters
and bloggers made good content as you did, the web will be much more useful than ever before.

יתר גלוקוז הוא לא רק מדד שניכר בבדיקת דם מעל ל 100. – מיטוכונדריה שנחשפות לסביבה תזונתית גרועה להן (יתר גלוקוז שאינו בהכרח מגיע מאכילת פחמימות או סוכר, שומן עודף) – תורמת למהלך של חמצון ובמקרה שלנו לחמצון יתר בתא. הצפה של נוגדי חימצון – הרס, יש ואספקה ​​מוגברת של גלוקוז בתזונה עתירת פחמימות, וסוכר מגיעה דרך הדם למיטוכונדריה, היא גורם מוכר שמנכיח יתר מצע ויתר זמינות במיטוכונדריון לייצור ATP.

במצב כזה נוצרת פעילות יתר במיטוכונדריון, שנעשה היפראקטיבי. אנו רואים היפראקטיביות מיטוכונדריאלית שמגרה ייצור מוגבר של ROS. במקרה כזה ROS שהוא אחד מתוצרי הלוואי הטבעיים שהכרחיים להגנה על המיטוכונדריה קם נגדה [מקור].

מיטוכונדריה – מיטוכונדריה ( יחיד – מיטוכונדריון ) הינם אברונים תאיים. המיטוכונדריה הן היעד המרכזי שלנו בבואנו להגן על רקמת האברים הפגועה כגון לב, כליות -כאשר מדד של תנגודת לאינסולין גבוה מכוון אותנו להבנת הבעיה. תנגודת לאינסולין (insulin resistance), היא מבט על על המידה או מידת "חוסר היכולת" של תאי הגוף שלך (תאים בשרירים, בשומן ובכבד) להשתמש באינסולין, שתפקידו להסיר סוכר מהדם כמגן [מקור].
הגוף שלנו מפרק את האוכל לגלוקוז (סוכר). הסוכר הזה נכנס לתאים מטופל בתוכם על ידי תעשיית האנרגיה המקומית (שהיא היא המיטוכונדריה או במיטוכונדריון) הוא מקור האנרגיה העיקרי לה ולתאים ולמכלול הפעולות של הגוף [מקור]. ברגע שהסוכרים נכנסים לתאים, הם יכולים מיד להפוך לאנרגיה לשימוש מיידי או שהם מאוחסן בתאים אלה לשימוש בעתיד כדי לתדלק רבים מתפקודי הגוף שלנו בהמשך.
גלוקוז עובר ממערכת העיכול אל מחזור הדם, סוכר בדם מעורר את הגוף לאותת ללבלב לשחרר אינסולין [מקור1, מקור2]. גם הורמונים שונים, כמו מלטונין [מקור], אסטרוגן [מקור], לפטין [מקור1, מקור2], הורמון גדילה וגלוקגון כמו פפטיד-1 [מקור], מווסתים או יכולים לשחרר או לעודד את הפרשת האינסולין. בנוסף לגלוקוז, גם כמה חומצות אמינו [מקור1, מקור2, למשל – חומצות אמינו חופשיות, כמו אלנין וגלוטמין, משתחררות לדם ומשמשות כמפרקי גלוקגון חזקים. ומהלך זה גורם לעלייה ברמות הגלוקוז בדם, אשר לאחר מכן מעוררת הפרשת אינסולין.] וחומצות שומן מווסתות גם את הפרשת האינסולין [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4] לכן, מדד זה "תנגודת לאינסולין" יכול להיות גבוה גם כאשר מדד הגלוקוז בדם תקין. כלומר יש סוכרת אבל אין הגלוקוז נראה כגבוה בעמוד בדיקות הדם. ולכן רופאים רבים מפספסים את המחלה. במצב של תנגודת לאינסולין שמעל 2 [המדד מושג בעזרת חשבון חילוק קצר שמאפשר לנו להבין את היחס שנוצר בגוף בין רמת הטריגליצרידים לכולסטרול הטוב (HDL) גדול מ-2, הוא שמראה לנו ע"פ מחקרים את תנגודת האינסולין המדויקת בגופך] גם אם יסורב להאמין שכנראה מתחילה אצלך סכרת מתרחשת כבר זה זמן מה בגופך התקפה על מיטוכונדריון שבתא. העדר ניצול מוסדר של שומנים על ידי המיטוכונדריה מזהים בשיטת "לחיצות ההחלמה" בצד ימין, בגו העליון. במיטוכונדריה הגוף מפיק ומייצר את האנרגיה מהשומנים והאנרגיה הנוצרת מאוד טובה וחזקה. אנו מבינים שהמיטוכונדריה מתפקדות בעיקר כתחנות הכוח של התא. המיטוכונדריה מוקפות בשתי ממברנות ובעלות גנום משלהן. למיטוכונדריה יכולת חלוקה עצמאית ללא תלות במחזור חלקות התא המאחסן, נושא שיועלה במהמשך המאמר. שכפול מיטוכונדריאלי אינו צמוד לחלוקת תאים והיות וקיימים במיטוכונדריה אנזימים הקשורים למטבוליזם אירובי קיימת תיאוריה מיתולוגית על מקורותיה בקרב חוקרים ואנשי מדע. מקור האיור בצילום מסך מהמאמר מיטוכונדריה / מיטוכונדריון – Mitocondria / Mitochondrion כאן.

המיטוכונדריה היא מפעל האנרגיה של התא, בגוף שלנו, בכל תא מתאי גופנו היא נמצאת. בעזרת חומרי ההזנה – נוטריאנטים (יסודות הזנה) שמגיעים דרך זרם הדם ונכנסים לתא ע"י אינסולין שגם הוא נמצא בדם, הן הופכות אותם בתהליך מדהים של תנועת אלקטרונים ל ATP – מצבור של כוח – אנרגיה נושא אשר אפשר לקרוא עליו בהרחבה במאמרי מיטוכונדריה – במיטוכונדריון מתחילה מחלת הכליות. למעשה כל המחלות ללא יוצא מן הכלל מתחילות בחוסר תפקוד של המיטוכונדריה. החל מיתר לחץ דם גבוה, דלקתיות חריפה, נפרופתיה (מחלה של הכליה ומערכת החיסון), וכלי דם אי-ספיקת כליות, מחלות כלי דם ולב בכלל זה איברים ורקמות בכל הגוף, כולל העצבים והעיניים, כולם פגיעים וכמובן גם נושא מחלות הסרטן ויתר חומצת שתן [מקור1, מקור2].

מחקרים שחקרו סוכרת מסוג 2 התמקדו בעבר בתפקוד לקוי של תאי בטא בלבלב ובתנגודת לאינסולין [(Insulin resistance או IR) היא אדישות הגוף למאמצים לסלק יתר סוכר מהדם על ידי אינסולין], ובפיתוח דרכים לתיקון הפרעות בתפקודים האלו. נושא זה נקשר בגישה המסורתית והקלאסית בתזונה מוכרת של יתר פחמימות וסוכר.

בשנים האחרונות, מתעורר עניין רציני ועמוק בתפקידו של מתח חמצוני ברקמות ההיקפיות כמו באבר הכליות, ואפילו בלב כמי שממלא, בהשראת תנגודת לאינסולין קרקע ותפקיד הרסני שמכריע את תפקוד האבר ומוביל אל מרחב של חולי כרוני

[מקור]. מנגנון של יצירת מינים חמצוניים ובמתאם הישיר שלו לתנגודת לאינסולין, וביטול בפועל של יכולותיו המדהימות של האינסולין לסייע מתחלף עם הפוטנציאל של נוגדי חמצון שמקורם במזון כתרופה, תוספי מזון וסיבי תזונה, שינויים באורח החיים, בניית תפריט החלמה ייחודי מתעוררים בקליניקות בנות זמננו ומושיעים חולים כטיפולים בתפקוד המטבולי הלקוי הזה שנוצר, במיוחד בנתיבי איתות שנחסמו [מקור], חימצון אינסולין ובן השאר נוכח ייצור היתר של גלוקוז שמקורותיו נחקרים [מקור].

ירון מרגולין – יוני 24 – מרק אפונה ומיץ ירוק עם אבקת תה מאצ'ה וקרם קוקוס מעל עם פלחי אבוקדו – מנות גדושות הפולאט למיגור ההומוציאסטין ופגיעה ב-DNA צילם יורי מרגולין.

הפרה מתמדת של האיזון בין רדיקלים חופשיים לנוגדי החמצון

הפרה מתמדת של האיזון בין רדיקלים חופשיים לנוגדי החמצון ויכולתה של המערכת הביולוגית לנקות בקלות את תוצרי הביניים התגובתיים שיוצרים נזקים או לתקן את הנזק שנוצר, מובילה ל

מתח חמצוני (Oxidative stress) שהוכר לאחרונה כמנגנון מפתח בתנגודת לאינסולין

לצורך זה העקה החמצונית כלומר המתח החמצוני מוגדרים על ידי עודף של מינים חמצוניים אנדוגניים, פנימיים, אשר גם פוגעים בתאים וגם מתמרנים את מסלול האות לפעולה שנשלחים על-ידי הגנים. מדובר בהפרעות במצב החיזור התקין של התאים שעלול לגרור את הגוף להצפה רעלנית עקב השפעות רעילות באמצעות ייצור של פרוקסידים ורדיקלים חופשיים הפוגעים בכל מרכיבי התא, כולל חלבונים, שומנים ואפילו ב – DNA. כך למשל, במצבי אנמיה ברזל שניתן כתוסף מזון יכול להיות הרסני (טוקסי) עד כדי כך שהברזל עלול לפגוע ברקמות על ידי זרז ההמרה של מי חמצן ליונים רדיקליים חופשיים שתוקפים ממברנות תא, חלבונים ו-DNA [מקור]. השינוי הכימי הישיר שעובר ה-DNA הוא מקור למחלות כרוניות קשות. במצבי אנמיה, אי ספיקת כליות, סרטן יש ל-DNA הוביל במצב זה לקראת תהליך הנקרא מתילציה [מקור1מקור2]. במאמר: "אנמיה – רוצה להחלים ממחלה כרונית קשה. זרקור אל הטרנספרין הנמוך" בפרק מזון כתרופהתזונה מותאמת אישית היא דרך טובה לייעל את בריאותנו שהוכחה אני (ירון מרגולין, הכותב מאמר זה) מסביר מה אפשר לעשות לתקן את המצב – כאן [מקור]. סטרס חמצוני כתוצאה מחילוף חומרים חמצוני גורם לנזק אדיר הן לבסיסי הפעילות, כמו גם לשבירה לגדיל ב-DNA – שמעביר אותו כבר הלאה לדורות הבאים. נזק הבסיס הוא לרוב עקיף ונגרם על ידי מיני החמצן התגובתי שנוצר, למשל, O−2 (superoxide radical) רדיקל סופראוקסיד), OH (רדיקל הידרוקסיל) ו-H2O2 (מי חמצן) [מקור1, מקור2,]

[3מקור –  Sies H. The concept of oxidative stress after 30 years. In: Gelpi R., Boveris A., Poderoso J., editors. Advances in biochemistry in health and disease. Springer; New York: 2016. pp. 3–11.].

  מינים תגובתיים, במיוחד מיני חמצן תגובתיים (ROS) כמו סופראוקסיד, מי חמצן ויוני רדיקלי הידרוקסיל [מקור], הם הגורמים ללחץ חמצוני ומיוצרים ברמות פיזיולוגיות נמוכות בעיקר במיטוכונדריה ובפרוקסיזומים.

רדיקלים חופשיים שמקורם בחמצן, ומכונים מיני חמצן תגובתיים (ROS), ממלאים תפקידים חשובים בחסינות, בצמיחה של תאים ובשליחת אותות של התאים [מקור]. בעודף ROS קטלני לתאים, וייצור יתר של מולקולות אלו (ROS) מוביל למספר עצום של מחלות הרסניות. יצרני המפתח בתאי הגוף שלנו של ROS מסוגים רבים הם משפחת ה-NOX של NADPH אוקסידאזות.

הערה תשעים אחוז מה-ROS נוצר כאשר אלקטרונים בורחים משרשרת ההובלה האלקטרונית במהלך יצירת האנרגיה במיטוכונדריון (ETC) [מקור]. מיני חמצן תגובתיים (ROS) הם סוגים של רדיקליים או מולקולריים שמיוצרותם מחמצן מולקולרי, במהלך 4 השלבים העוקבים של הפחתת 1-אלקטרון (תגובה (1)). התגובה מתרחשת במיוחד בשרשרת הנשימה המיטוכונדריאלית, שבה 85% מה-O2 עובר חילוף חומרים ושם נוצרים תוצרי ביניים מופחתים חלקית של O2 בכמות נמוכה [1]. O2−→+e−O∙−2−→−−−−−−+e−(+2H+)H2O2−→+e−HO∙(+HO−)−→−−−−−+e−(+2H+ )2H2O

שלושת המינים העיקריים, הם אלו שהוזכרו למעלה, כלומר אניון הסופראוקסיד (O2•‒), מי חמצן (H2O2) ורדיקל ההידרוקסיל (HO•), נקראים מיני חמצן תגובתיים השם נובע מכך שאלו הן תרכובות המכילות חמצן והן בעלות תכונות תגובתיות. O2•‒ ו-HO• מכונים בדרך כלל "רדיקלים חופשיים". הם יכולים להגיב עם מצעים אורגניים ולהוביל למיני ביניים המסוגלים להמשיך לייצר ROS אחרים. לדוגמה, הפשטה של ​​אטומי H על ידי רדיקלים חופשיים HO על קשר C-H ​​מובילה לרדיקל במרכז פחמן, המגיב במהירות נוספת עם O2 כדי לתת רדיקל פרוקסיל RO2• [ – Haber F., Weiss J. The catalytic decomposition of hydrogen peroxide by iron salts. Proc. R. Soc. Lond. 1934;147:332–351.מקור]

הערה2– אנזימי ה-  NADPH אוקסידאזים קשורים לממברנה בתא אשר פונה לחלל החוץ תאי. האנזימים האלו (NADPH אוקסידאז) מזרזים את הייצור של הרדיקלה חופשי סופראוקסיד על ידי העברת אלקטרון אחד לחמצן מ- ADPH [מקור].

שלום ירון , מצרף לעיונך את הבדיקות האחרונות שביצעתי לפני יומיים. מה דעתך? כמובן שאני מאוד מרוצה לראות את השינויים לטובה בכל המדדים שתוקנו: קריאטינין, אוראה, גלוקוז GFR. תודה מקרב לב. רופאת המשפחה התקשרה אלי היום ונשארה פעורת פה וזה עודד אותי מאוד. הילדים עוד לא יודעים כי כולם עסוקים , נחכה לסוף שבוע למפגש המשפחתי… הגיע מחלים כליה הוואטסאפ.

משפחת ה-NOX או האנזים – NADPH Oxidases (NOX)

תשעים אחוז מה-ROS נוצר כאשר אלקטרונים בורחים משרשרת ההובלה האלקטרונית במהלך יצירת האנרגיה במיטוכונדריון (ETC) [מקור]. מספר אנזימים אחראים לייצור ROS. והחשוב ביותר, בהם הוא NADPH אוקסידאז (NOX), הוא האנזים שמזרז את התהליך הנקרא התפרצות נשימתית (respiratory burst (או פרץ חמצוני). היא שחרור מהיר של מיני החמצן התגובתי (ROS), אניון סופראוקסיד (O2) ומי חמצן hydrogen peroxide (H2O2), יודגש כי פרץ חימצוני טבעי – הוא משמש במצב התקין להגנה אימונולוגית של בעלי חיים יונקים בכללם האדם, אך גם ממלא תפקיד באיתות תאים. פרץ נשימתי מעורב גם בביצית של בעלי חיים לאחר ההפריה. והוא עשוי להתרחש גם בתאי צמחים [מקור] [מקור].

שבעה בני משפחת NOX מוכרים לנו כיום: NOX 1-5 ואוקסידאזים כפולים 1 ו-2 (DUOX 1 ו-2); עם ההפעלה, הם מפחיתים דיאוקסגן לאניון סופראוקסיד באמצעות NADPH או NADH כתורם אלקטרונים. למרות העובדה שלחברי NOX יש מבנה ופעילות אנזימטית דומים, הם שונים במנגנון ההפעלה שלהם. לדוגמה, NOX 1-4 דורשים p22phox לפעילותם, NOX 1 ו-3 זקוקים כבר ל-לNOXO1, ותת-יחידת המשנה הקטנה של GTPase Rac משויכת ל-NOX 1 ו-2. בנוסף, NOX5 ו-DUOX 1-2 מופעלים על ידי סידן [מקור]. לאנזימי DUOX יש תפקיד כפול; הם אנזימים המייצרים ROS והם כבר משתמשים ב-בH2O2 כדי לבצע חמצון של מצעים וזאת באמצעות תחום הפראוקסידאז שלהם [מקור]. בנויטרופילים, פעילות NOX מענינת והיא גם גורמת לשחרור סופראוקסיד וגם מגינה מפני פולשים מכיוון שהסופראוקסיד ממלא תפקיד של קוטל חיידקים. בתאים לא-אימוניים, פעילות NOX ממלאת תפקיד בשגשוג, נדידה, היצמדות וגדילה של תאים, ובגרעין היא ממלאת תפקיד בביטוי גנים [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5, מקור6]. למהלך הזה מתגייסים כאן,הגלוטתיוןמדובר בגלוטתיון מופחת (Reduced glutathione) GSH שהוא נוגד חמצון לא אנזימטי אשר תורם אטום מימן מחמצן מים GSSG. ויטמין C המוכר לנו גם ממנות כגון פלפלים, ברוקולי, קייל ותרד גם בעגבניות ופרי הדר מדובר כמובן בחומצה אסקורבית (ויטמין C). למאמרי גלוטתיון כל האמת.

גלוטתיון Glutathione ו-N-אצטיל-ציסטאין (NAC)

הערה גלוטתיון מופחת (Reduced glutathione GSH) הוא נוגד חמצון לא אנזימטי חיוני שנוצר באופן טבעי בגוף האדם, ויעד מרכזי לתהליכי החלמה. בתאי יונקים. GSH יכול לפעול ישירות כנוגד חמצון להגנה על תאים מפני רדיקלים חופשיים ופרו-אוקסידנטים, וכקופקטור לאנזימי נוגדי חמצון ומשמש גם לניקוי רעלים כגון גלוטתיון פרוקסידאזות, גלוטתיון Sטרנספראזות וגליוקסאלזות. גלוטתיון פרוקסידאזים משחררים רעלים מפרוקסידים על ידי תגובה המקושרת לחמצון GSH לגלוטתיון דיסולפיד (GSSG). GSSG מומר בהמשך הדרך חזרה ל-GSH על ידי גלוטתיון רדוקטאז (GSH) וקו-פקטור NADPH. GSH יכול לחדש ויטמין E בעקבות תגובות ניקוי רעלים של ויטמין E עם רדיקלים ליפידים פרוקסיל (LOO). GSH הוא קו-פקטור ל-GST במהלך ניקוי רעלים של חומרים אלקטרופיליים וקסנוביוטיקה. מתח דיקרבוניל המושרה על ידי מתילגליוקסל וגליוקסל מוקל על ידי אנזימי גליאוקסאלז ו-GSH. GSH מווסת איתות חיזור באמצעות חמצון הפיך של שאריות ציסטאין שהוא חלבון מכריע וקריטי על ידי S-גלוטתיונילציה. GSH גם מעורב בתהליכים תאיים אחרים כגון קיפול חלבון, הגנה על תיאולים חלבונים מפני חמצון והצלבה, פירוק חלבונים עם קשרי דיסולפיד, ויסות וריבוי מחזור התא, חילוף חומרים של אסקורבט, אפופטוזיס ופרופטוזה [מקור1, מקור2].

התברר שמוות של תאים בגופנו יכול להתרחש באמצעות מנגנונים שונים המובילים לסיווגים של סוגים שונים של מוות תאי כגון אפופטוזיס, פרופטוזיס ונקרופטוזיס. ROS ממלא תפקידים חשוב ומועיל בכל צורות המוות של תאים שיש לסלקם, אבל רק לאחרונה נכנס למוקד ש-ROS שולט וקובע את סוג המוות של התא המתרחש בכל תא נתון.

כל עוד מדובר בשליטה על כמות המחמצן רב הכוח הוא בהחלט פועל להגנה ולטובה,

כאשר מדובר

בעודף, נוכח תזונה שגויה, שהוזכרה, מוות תאי בתיווך ברזל, ל-ROS עשויות להיות השפעות מזיקות על איתות ונזק סלולרי המוביל למוות של תאים לא רצויים

[מקור1, מקור2, מקור3].

תאי בלען או פגוציטים מייצרים באופן טבעי רמות גבוהות של מיני חמצן תגובתיים (ROS) תוך שימוש במשפחת האנזימים-NADPH (NOX) כחלק מכוחות או כלי ההגנה שלהם או של המנגנונים המיקרובידיים שלהם [מקור]. הפגוציט (תא בלען) אוקסידאז מרובה רכיבים (Phox), שאופיין היטב בשלושת העשורים האחרונים, כולל את תת-היחידה הקטליטית gp91phox. רמות נמוכות יותר של ROS נראות בתאים לא-פגוציטים, אך בדרך כלל נחשבות לתוצרי לוואי מקריים של חילוף חומרים אירוביים. הגילוי החדש של משפחה של הומולוגים יוצרי סופראוקסיד של gp91phox הוביל לתפיסה ש-ROS נוצר על-ידי התא בכוונה. במיוחד בתאים אלה שרכשו פונקציות תאיות ייחודיות הקשורות לחסינות מולדת, המרת אותות ושינוי של המטריצה ​​החוץ-תאית – כלומר שינוי הרכבו הכימי של הנוזל הבן תאי [מקור1, מקור2].

ההשפעות ההרסניות של שינוי הנוזל הכימי הבן תאי נקשרות באפיגנטיקה – אנחנו מטפלים בהן כיום על-ידי הכנת תפריטי החלמה אישיים –

עוד בנושא זה במאמרי "אפיגנטיקה ומזון כתרופה ביולוגית להחלמה ממחלות גנטיות"- כאן.

במשפחה זו מזהים כיום שבעה חברים, עם הפצות רקמות ומנגנוני הפעלה שונים. NADPH אוקסידאז הוא אנזים רב תת-יחידות הכולל רכיבים של ממברנה ורכיבים ציטוסוליים, המתקשרים באופן פעיל במהלך תגובות המארח למגוון רחב של גירויים, כולל זיהומים ויראליים וחיידקיים. קומפלקס אנזימטי זה מעורב בתפקודים רבים, החל מהגנה על תא המארח ועד איתות סלולרי וויסות ביטוי של גנים. מחסור ב-NOX עלול להוביל לדיכוי חיסוני, בעוד שהצטברות תוך תאית של ROS גורמת לעיכוב של התפשטות ויראלית ואפופטוזיס. אבל, ייצור העודף של ROS גורם ללחץ תאי, המוביל למחלות קטלניות שונות, כולל מחלות אוטואימוניות, אי-ספיקת כליות, סוכרת 2, וסרטן [מקור1, מקור2]. 

בשלבים המתקדמים יותר של הפציעה, NOX (enzyme NOX פועל לתיקון רקמות באמצעות אינדוקציה (השראה) של אנגיוגנזה (היא היווצרות של כלי דם חדשים.) ושגשוג תאים.

הפעילות הזו דורשת הבנה מלאה והתעמקות רצינית ביכולת של NOX לקדם תהליכי החלמה של הגוף. ככל שנבין את תפקידו של האנזים NOX בהגנה ותיקון רקמות נוכל להפחית דלקת כרונית ולחץ חימצוני שמקדם מחלות כרוניות קשות ומוות [מקור]. 

 ROS מיוצרים באופן אנדוגני ויש להם משמעות פיזיולוגית ברמות נמוכות, במיוחד בנתיבי איתות [מקור], אם כי מנגנונים אלו אינם ברורים עדיין בגלל התפקיד הכפול של ROS כמגן מהתפשטות ויראלית, איתות סלולרי, מגן על התא וגם כגורם מזיק [מקור]. בין תפקידי האיתות החשובים של ROS ניתן למנות בקרת תמלול [מקור] וויסות מחזור התא [מקור]. כשישנה הצלבה ברורה למדי בין ROS מיטוכונדריאלי אנדוגני (שפועל בתוך המיטוכונדריון)  ואנזימי חיזור וזאת החל מ-NADPH אוקסידאזים (NADPH oxidases) ועד לקולטנים לאנגיוטנסין I/II  [מקור1, מקור2].

למאמרי

לסיכום יתר גלוקוז תזוני הוא ROS מוגבר במיטוכונדריון ומה שפוגע בתשתית התא, ומעורר תגובות מתח שהמיטוכונדריה עצמה אחראיות עליהן [מקור]. בנוסף לנאמר עד כאן ה – ROS מעורר באופן ישיר את ה-  NF-kB [מקור], JNK [מקור], וכן את ה-p38 MAPK [מקור] אשר מעלים בתורם את תגובות הסטרס שנגרמות על ידי המיטוכונדריה.

רמות ROS מוגברות אלה כבר מעוררות ביקוע מיטוכונדריאלי ומכאן מתקבלת פעילות הן על מסלול קולטן האינסולין והן על חלבוני הלחץ [מקור]. וביקוע מיטוכונדריאלי (Mitochondrial fission) נקשר ישירות לתנגודת לאינסולין בשרירי השלד [מקור] (בזרם הדם, אינסולין פועל לאחסון אנרגיה במגוון רחב של תאים, כשהחשובים ביניהם הם תאי הכבד, השריר והשומן.).

מסלולי הלחץ והחלבונים הנגרמים כתוצאה מתפקוד לקוי של המיטוכונדריה מוכרים למדע, בימים אלה מתחילים להבין ש [מקור].

ניתן למנוע תנגודת לאינסולין (עמידות לאינסולין) על ידי הגבלת הפעלת יתר של המיטוכונדריה

[מקור].

הערה– אנזימי ה-  NADPH אוקסידאזים קשורים לממברנה בתא אשר פונה לחלל החוץ תאי. האנזימים האלו (NADPH אוקסידאז) מזרזים את הייצור של הרדיקל החופשי סופראוקסיד על ידי העברת אלקטרון אחד לחמצן מ- ADPH [מקור]. NADPH oxidase 4 (NOX4) הוא אנזים מחמצן רב עוצמה שמייצר ROS. מעל רמה מסויימת של ריכוזי אינסולין אופטימליים, חל שינוי במסלול האיתות שמתרחש ב-PI3-kinase נושא שאפשר לעקוב אחריו באיור למעלה [מקור].הפעילות של האנזים הזה (NOX4) הולכת ומתגברת ככל ש- PI3-kinase מזרחן את Rac במקום PIP2,  [מקור]. רמות ROS עולות. ה-ROS המוגבר מפעיל קזאין קינאז-2 (CK2) אשר בתורו מפעיל את הרטרומר (retromer) [מקור]. לאחר מכן, הרטרומר מאותת לרשת הטרנס-גולגי במורד הזרם, ו-GLUT4 מועבר לליזוזומים לפירוק במקום לממברנת הפלזמה. כך אנו מוצאים רמות גלוקוז תוך-וסקולרי גבוהות והן נשארות גבוהות בסביבה החמצונית [מקור].

הערה – רטרומר הוא קומפלקס של חלבונים חשוב שמשתתף במיחזור של קולטנים טרנסממברניים מאנדוזומים לרשת הטרנס-גולגי (TGN) ובחזרה ממנה לממברנת הפלזמה. מוטציות ברטרומר והחלבונים הקשורים אליו נקשרו למחלות אלצהיימר ופרקינסון [מקור].

מתח חמצוני שנגרם בתא על ידי עודף מינים חמצוניים אנדוגניים, הוכר לאחרונה כמנגנון מפתח בתנגודת לאינסולין.

[מקור].

מיטוכונדריה תורמת גם לחמצון בתא עקב סביבות תזונתיות שגויות. למשל אספקה מוגברת של גלוקוז בתזונה- במקרים בהם הגוף מגיב רע לתפריט זה כמו במקרה של תזונה עתירת סוכר, למיטוכונדריה יש יותר מצע זמין לייצור ATP. לפיכך המיטוכונדריה היפראקטיביות ומייצרות יותר מתוצר הלוואי הטבעי שנדרש לשלמותן, ROS [מקור]. ROS מוגבר מתפתח ופוגע בתשתית התא, משבש ומעורר תגובות מתח שהמיטוכונדריה אחראיות עליהן. ROS ממריץ ישירות את NF-kB [מקור – Cooper G. 7th ed. Sinauer; Massachusetts: 2013. The cell: a molecular approach], JNK [מקור] ו-p38 MAPK [מקור] וכתוצאה מכך מתרחבות תגובות מתח שנגרמות על ידי מיטוכונדריה

רמות ROS מוגברות שנוצרות נוכח יתר גלוקוז שמגיע אל המיטוכונדריה הן שגורמות לביקוע מיטוכונדריאלי וכתוצאה מכך לפעולות הן של מסלול קולטן האינסולין והן של חלבוני הלחץ (stress proteins) ובהמשך להגברה של התנגודת לאינסולין!!!

ניתן למנוע עמידות לאינסולין על ידי הגבלת הפעלת יתר של המיטוכונדריה

יתר גלוקוז

מיטוכונדריה שנחשפת לסביבה תזונתית גרועה לה (יתר גלוקוז) – תורמת גם היא למהלך של חמצון יתר בתא.

אספקה ​​מוגברת של גלוקוז בתזונה עתירת פחמימות, וסוכר, מנכיחה יתר מצע ויתר זמינות במיטוכונדריון לייצור ATP. במצב כזה נוצרת פעילות יתר במיטוכונדריון. אנו רואים היפראקטיביות  מיטוכונדריאלית והמיטוכונדריה בהמשך מייצרות יותר ROS הוא כאמור אחד מתוצרי הלוואי הטבעיים וההכרחיים להגנה שלהן על עצמן [מקור].

לאפשר לקצרולומר ש

יתר גלוקוז תזוני הוא ROS מוגבר במיטוכונדריון ומה שפוגע בתשתית התא,

ומעורר תגובות מתח שהמיטוכונדריה עצמה אחראיות עליהן [מקור]. רמות ROS מוגברות אלה כבר מעוררות ביקוע מיטוכונדריאלי ומכאן מתקבלת פעילות הן על מסלול קולטן האינסולין והן על חלבוני הלחץ [מקור]. כשביקוע מיטוכונדריאלי (Mitochondrial fissionמהדהד נוכח התנגודת לאינסולין [מקור]. 

מסלולי הלחץ והחלבונים הנגרמים כתוצאה מתפקוד לקוי של המיטוכונדריה מתחיל אבל

ניתן כאמור למנוע זאת (עמידות לאינסולין) על ידי הגבלת הפעלת יתר של המיטוכונדריה

[מקור]. לשם כך נחוץ לכל הפחות להשתמש בתוסף מזון קו אנזים Q10 במינון גבוה.

הערה ביקוע מיטוכונדריאלי הוא התהליך שבו המיטוכונדריה מתחלקת או נפרדת לשני אברונים מיטוכונדריים נפרדים. בניגוד לביקוע מיטוכונדריאלי מתרחש תהליך היתוך מיטוכונדריאלי, בו שתי מיטוכונדריה נפרדות יכולות להתמזג ליצירת מיטוכונדריון אחד גדול [מקור].

 H2O2 נחקר במיוחד במחקרים אלה כאחד מ"מתגי החיזור" הללו שיכולים להוביל למעגלים קסמים של גירוי חיזור.  מקובל זה זמן מה ש-ROS הופך לפגיעה בתאים מעבר לרמות פיזיולוגיות נמוכות.  מחקרים אחרונים הגיעו למסקנה שלנזק ROS יש תפקידים ישירים בהתפתחות והתקדמות של מחלות כרוניות רבות, כולל הפתוגנזה של תנגודת לאינסולין וסוכרת מסוג 2

איתות אינסולין שולט בגישה לגלוקוז בדם בתאי הגוף.

קולטן לאינסולין הוא קולטן טרנסממברנלי שמופעל על ידי אינסולין. הקולטן לאינסולין הוא חלק ממשפחה גדולה של קולטנים המכונים: רצפטור טירוזין קינאז (RTK) . קולטנים אלו נמצאים על גבי ממברנת התאים והם מתווכים מעבר של מסרים שמגיעים מחוץ לתא אל תוכו. יכולתם זו נבנתה הודות למבנה שלהם המורכב מחלק חוץ-תאי, חלק שחוצה את דופן התא (ממברנה) וחלק נוסף שנמצא בתוך התא. החלק התוך-תאי הוא בעל פעילות של טירוזין קינאז (אנזים שמוסיף לחלבוני-המטרה קבוצת פוספט אל שמו מוסיפים סיומת: "קינאז". כך למשל, אנזים שמוסיף את הפוספט לחומצת אמינו טירוזין בחלבון המטרה נקרא טירוזין-קינאז Tyrosine kinase). הקישור של האינסולין לחלק החוץ-תאי גורם להפעלה של הקינאז, מה שמעורר שרשרת תגובות תוך תאיות. דוגמה לחלבון מטרה כזה הוא ה "insulin receptor substrate 1"-"IRS-1". כאשר מדובר בקולטן לאינסולין לתגובה התוך-תאית יש שני מסלולים עיקריים: מסלול אחד אחראי על רוב הפעילות המטבולית של אינסולין ומוביל, בין היתר, למעבר נשאים של גלוקוז מהציטופלזמה אל ממברנת התא. כתוצאה מכך גדלה כניסת הגלוקוז לתאים. המסלול השני אחראי על גדילה והתמיינות של תאים באמצעות בקרת הביטוי של גנים מסוימים.

  כאשר נוכחותו של האינסולין נופלת, במיוחד בקרב אלה שחווים רגישות לאינסולין גבוהה מ 4 ואפילו מ 5,

תאי הגוף בקרבם מתחילים לקבל גישה לשומנים בלבד ואין שימוש בגלוקוז.

גלוקוז היא מולקולה פולרית, והעברתה דרך הממברנה (דופן התא) דורשת חלבוני העברה ספציפיים [מקור]. נשאי גלוקוז (חלבון GLUT או משפחת SLC2A) הם חלבונים ממברנליים הנמצאים ברוב תאי היונקים, הם שמעבירים את הקסזות (hexose), שהן קבוצה של פחמימות בעלות 6 פחמנים, שהגלוקוז ופרוקטוז מהמוכרות ביותר בהן, תהליך ההעברה מתרחש בין צידי הממברנה הביולוגית – התהליך עצמו מכונה דיפוזיה קלה [מקור1, מקור2, מקור3]. השימוש במצב של תנגודת גבוהה לאינסולין (4 ומעלה) היא רק בשומנים והכוונה לשומנים שאינם דורשים הובלה על פני הממברנה [מקור]. האינסולין שהוא גם הרגולטור המרכזי של חילוף החומרים של השומנים. מבחינה ביוכימית, הקולטן לאינסולין מקודד על ידי גן INSR יחיד, שממנו שחבור חלופי במהלך שעתוק גורם לאיזופורמים IR-A או IR-B.[מקור]  אירועים פוסט-טרנסלציוניים במורד הזרם של כל אחד מהאיזופורמים הוא שמביא ליצירת תת-יחידת α ו-β מפוצלת פרוטאוליטית, אשר בשילוב מסוגלות בסופו של דבר לבצע הומו או הטרו-דימריזציה לייצר את קולטן האינסולין הטרנסממברני של ≈320 kDa דיסולפיד מקושר.[מקור]

בבואנו להבין ולדון בתנגודת לאינסולין ויותר מכך נוכח הרצון להפחית את השפעותיה ההרסניות למטרות החלמה מיתר חומצת שתן, אי-ספיקת כליות ומחלות כרוניות נוספות, חשוב להכיר בהקשר זה גם את מסלול האותות של הקולטן לאינסולין [The insulin receptor (IR)] קולטן לאינסולין הוא קולטן טרנסממברנלי שמופעל על ידי אינסולין (IGF-I, IGF-II, האחרון מתבטא במיוחד במוח) הקולטן לאינסולין שייך למשפחה גדולה של קולטנים מעבירי אותות, פרוטאין קינאזות, ולתת משפחה הספיציפיות לזרחון טירוזיןטירוזין קינאז (אנ'), שיוזכר בהמשך [מקור]. 

מבחינה מטבולית, קליטת חומרי ההזנה החיוניים, מעבר החומרים אל תוך התאים וביניהם והשימוש בהם לצרכי תפקודו, הקולטן לאינסולין ממלא תפקיד מפתח בוויסות של הומאוסטזיס של גלוקוז [מקור1, מקור2] במצבים קליניים קשים כולל אי-ספיקת כליות, יתר חומצת שתן, אי ספיקת לב, סוכרת וסרטן שמוגדרים מצבים מנוונים יש לבחון את הקולטן לאינסולין ולבדוק ביסודיות אם הוא ממלא את תפקיד המפתח בוויסות של הומאוסטזיס של גלוקוז [מקור1, מקור2]. 

קולטני האיסולין משתייכים לקבוצה של העברת אותות מהקולטן לאינסולין והיא כוללת חלבונים רבים שפועלים ומעבירים את השדרים בכמה מסלולים. במאמר תורת הסיבות (האטיולוגיה) של עקה חמצונית בתנגודת לאינסולין "The etiology of oxidative stress in insulin resistance" מציגים החוקרים סמנתה הורל ווולטר ה. הסו Samantha Hurrle and Walter H. Hsu סכימה של מסלול זה יחד עם מסלול החמצון הפתוגני, היא יכולה לסייע להבנת המהלך ולהבהיר את הנרשם כאן הסכימה מופיעה למטה ומקורה – כאן.

התמקדות באקט המיטוכונדריאלי היא גישה טיפולית פוטנציאלית לשיפור הרגישות לאינסולין שמהווה בסיס למחלות לב במצבים כרוניים אי ספיקת כליות, סוכרת והשמנת יתר. למעלה מסלול איתות של קולטן אינסולין כולל השפעת ROS. המסלול הרגיל (באיור במרכז למעלה מתחיל באינסולין שקושר קולטן אינסולין טירוזין קינאז. הקולטן לאינסולין מזרחן את מצע הקולטן לאינסולין-1 (IRS-1) [מקור] בהמשך הדרך הוא מזרחן את PI3-kinase.  ו – PI3-kinase מזרחן לאחר מכן את PIP2 (באיור למעלה מימין) אשר מפעיל את Akt [מקור –Cooper G. 7th ed. Sinauer; Massachusetts: 2013. The cell: a molecular approach ], וAkt מוביל בסופו של דבר לטרנסלוקציה (מצב בו מתרחש שחלוף מקטעים בין שני כרומוזומים שלא שייכים לאותו זוג) של גלוקוז טרנספורטר 4 (GLUT4) עם ממברנת הפלזמה של תאי שריר השלד ואדיפוציטים, ובכך הוא מאפשר לתא לספוג גלוקוז חוץ תאי, ולהוריד את רמות הגלוקוז הבין-תאי כשריכוז גלוקוז בפלזמה מופחת. קיצורים באיור למעלה: PIP2 ו-PIP3: מינים של phosphatidylinositol;  Rac: Rac GTPase;  ROS: מיני חמצן תגובתיים;  JNK1: c-Jun N-terminal kinase 1;  CK-2: קזאין קינאז 2;  NF-kB: גורם גרעיני kB;  IF-kB: גורם מעכב kB;  p38 MAPK: p38 mitogen activated protein kinase;  אקט: חלבון קינאז B.

גלוקוז טרנספורטר 4 (GLUT4) הוא מעביר הגלוקוז העיקרי ברקמות הרגישות לאינסולין ההיקפי, כלומר שריר השלד ורקמת השומן [מקור], והוא שמהווה מוקד של מחקר הקשור לתנגודת לאינסולין

התא מגיב לאינסולין על ידי הגברת ביטוי GLUT4 בממברנת הפלזמה,

ובכך הוא, בהמשך הדרך, מגביר את הספיגה התאית של הגלוקוז מזרם הדם. עם זאת,

רמות גבוהות של איתות אינסולין מייצרות השפעה שלילית על נוכחותו של גלוקוז טרנספורטר 4 GLUT4 בממברנה

[מקור]. עד לריכוז אינסולין אופטימלי, התא ברגיל, מגביר את הניצול שלו במסלול העברת האינסולין הרגיל. מעבר לריכוזים אופטימליים, התא מראה שינוי כלפי מטה בביטוי GLUT4.  ומתקבלות כתוצאה מכך רמות בדם של גלוקוז גבוהות והלבלב בתגובה מפריש יותר אינסולין, מה שמוביל ללולאת משוב שמרחיבה את המחלה – היא מעלה את הרמות התוך-וסקולריות של אינסולין ומביאה לחוסר רגישות של הרקמות ההיקפיות לאינסולין. האינסולין מדומם. הוא כבר לא משפיע יותר. ההשלכה הביו-מולקולרית של מחזור זה היא הביטוי המתמשך של GLUT4 המווסת למטה בקרום התא, מה שמחמיר את הבעיה [מקור]. התוצאה המערכתית של חוסר תפקוד זה היא היפרגליקמיה, היפראינסולינמיה ולחץ חמצוני מוגבר ברקמות

המנגנון מאחורי ויסות זה כולל חלבונים שונים בהמרה מאשר המסלול הרגיל. NADPH oxidase 4 (NOX4) הוא אנזים מחמצן רב עוצמה ומי שמייצר את ה- ROS. מעל ריכוזי אינסולין אופטימליים, שינוי במסלול האיתות מתרחש ב-PI3-kinase. PI3-kinase מזרחן את Rac במקום PIP2, מה שמגביר את הפעילות של NOX4 [מקור]. רמות ROS עולות כתוצאה מכך. ה-ROS המוגבר מפעיל קזאין קינאז-2 (CK2) אשר בתורו מפעיל את הרטרומר[מקור] שמתואר באיור למעלה – למטה מימין.  לאחר מכן, הרטרומר מאותת לרשת הטרנס-גולגי במורד הזרם, ו-GLUT4 מועבר לליזוזומים לפירוק במקום לממברנת הפלזמה. כתוצאה מכך רמות הגלוקוז התוך-וסקולרי נשארות גבוהות והסביבה בה הן נמצאות היא סביבה חמצונית.

ביקוע מיטוכונדריאלי והשמנה ביטנית

השמנה – חומצות שומן חופשיות (FFA) נמצאות בשפע במצבי השמנת יתר ובמקרה שלנו במצבי השמנה בטנית [מקור]. חומצות שומן חופשיות (FFA) הן גורם נוסף שגורם לחוסר תפקוד תאי, במיוחד הן מכשילות את תפקודה של המיטוכונדריה [מקור].  מחקר שנעשה באדיפוציטים הראה רמות מוגברות של ביקוע מיטוכונדריאלי הנושא הוסבר למעלה וניכר באיור – נוסיף ונזכיר שהמיטוכונדריה היפראקטיביות ומייצרות יותר מתוצר הלוואי הטבעי שלהן ROS נוכח יתר גלוקוז תזוני [מקור]. המחקר מצביע על כך שגם חשיפה של התא לרמות גבוהות של חומצות שומן חופשיות FFA מעוררת שחרור המחמצן רב הכוח – ROS אנדוגני שמוביל לביקוע מיטוכונדריאלי [מקור].  ביקוע מיטוכונדריאלי מגביר כנזכר לעיל את ביטוי p38 MAPK ומוריד ויסות של IRS-1 ופונקציית Akt [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4],

  ככל שרקמת השומן עולה, רמות התעתוק המיטוכונדריות ברקמת השומן יורדות, וכתוצאה מכך ניצול הגלוקוז לקוי ברקמה זו התנגודת לאינסולין מתגברת ובהמשך הדרך עולה חומצת השתן בדם.

מחקר נוסף שנעשה באופן עצמאי הראה מנגנון נוסף שבאמצעותו רקמת שומן עודפת מפעילה את החמצון המערכתי, כמתואר למעלה. המחקר מצביע על כך שנושא זה מושג באמצעות תגובה דלקתית [מקור].

 רקמת שומן עודפת מפרישה קבוצה מיוחדת של ציטוקינים, בשם המתאים אדיפוקינים [28].  מולקולות פרו-דלקתיות אלו גורמות לדלקת כרונית [איור.  2].  ציטוקינים מעודדי דלקת גורמים לפלישה כימוקטית לרקמת המטרה על ידי תאי חיסון אשר מפיצים עוד יותר את הבעיה [24].  מערכת החיסון תוקפת בשל כך רקמת שומן מצטברת וגורמת למצב קבוע של דלקת.  דלקת כרונית ידועה כגורם למחלות ניווניות רבות, כולל מחלות ניווניות ומחלות לב [29].  אדיפוקינים אלה גם מעוררים ייצור ציטוקינים פרו-דלקתיים במקרופאגים, ומעודדים דלקת מערכתית.

התרשים למעלה מציג כמה מההשפעות המרובות והמדהימות של האדיפונקטין בגוף. האדיפונקטין פועל לשפר את הרגישות לאינסולין ואת בקרת הסוכר בדם לדכא דלקת כרונית, להפחית את נזקי חומצת השתן, ולמנוע הצטברות של פלאקים שומניים (אתרומות) בכלי הדם. האדיפונקטין מפעיל את השפעותיו בגוף על ידי היקשרות לקולטנים מיוחדים, הם קולטני אדיפונקטין. ישנם שני סוגים של קולטני אדיפונקטין, AdipoR1 ו AdipoR2, שנמצאים על פני השטח של תאים שונים בכל הגוף (למשל תאי מוח, לב, תאי שריר, תאי כבד, תאי כליה, ותאי החיסון). מקור האיור בצילום מסך מתוך המאמר על תכונה: רמות אדיפונקטין (ADIPOQ) – כאן.

אדיפונקטין Adiponectin 

הורמון שמופרש מרקמת השומן בשם אדיפונקטין (Adiponectin), עובר לזרם הדם ופועל לתיקון מצבי חמצון

[מקור]. 

אדיפונקטין (APN) הוא הורמון שנמצא בגופנו ומופרש על ידי רקמת שומן או מתאי השומן שנקראים אדיפוציטים [מקור1, מקור2, מקור3]. הוא מעורב בוויסות רמות הגלוקוז ופירוק חומצות השומן [מקור1, מקור2]. מחקרים שונים ואחרונים מוכיחים שאדיפונקטין (APN) מתבטא ו

פועל כמגן גם בתאים הפודוציטים (תאי הרגליים שהם חלק ממחסום הסינון שבכליה) של הכליה

[מקור1, מקור2, מקור3], וכן בתאי המזנגיה

[מקור-Tan M, Tang G and Rui H: Adiponectin attenuates Ang II- induced TGFβ1 production in human mesangial cells via an AMPK-dependent pathway. Biotechnol Appl Biochem. 62:848–854. 2015. 1, מקור2]

עוד נמצא שהאדיפונקטין (APN) מתבטא גם בתאי אפיתל צינוריים, במיוחד באלו שמקורבים לפקעית הסינון שבכליה ומסייע לתהליכי ההחלמה מהדלקת [מקור1, מקור2].

שלושה מרכיבים במערכת הסינון הכלייתית – הגלומרולוס תורמים למחסום הסינון הגלומרולרי, ומונעים בריחת חלבונים לחלל השתן: תאי אנדותל (E), רקמת החיבור של הפקעית – אשר מורכבת מהתאים המזנגיים שהוזכרו המזנגיום (Mesangial cells, M) וכן הפודוציטים שהוזכרו לעיל,. שני האחרונים ניצלים בעזרת הרמת מדדי האדיפונקטין.

בניגוד לפעולה של אדיפוקינים מסוגים אחרים, רמות האדיפונקטין שבה דיוננו יורדות ככל שרקמת השומן מצטברת [מקור]. לאדיפונקטין (APN) השפעות מגוננות מפני דלקת והוא בעל יכול לווסת באופן חיובי את המערכת האנדוקרינית, על ידי הגברת הרגישות לאינסולין כפי שנמצא במחקר בבעלי חיים שמנים כמו גם בבני האדם [מקור1, מקור2, מקור3]. רגישות גדולה יותר לאינסולין, משמעותה שגלוקוז שמסתובב בזרם הדם יכול לחדור בקלות רבה יותר לרקמות בתגובה לאינסולין. כאשר אדיפונקטין נקשר לקולטן AdipoR1 שלו, הוא מגרה בעקיפין את הקולטן לאינסולין, ומגביר את תפקודו של האינסולין בגוף האדם, מה שמאפשר ליותר גלוקוז להיכנס לתאים. בבני-האדם האדיפונקטין מקודד על ידי הגן ADIPOQ ומיוצר כאמור ברקמת שומן, אך חלק ממנו מיוצר גם בשרירים ואפילו במוח [מקור1, מקור2]. האדיפונקטין משפר קטבוליזם (פרוק של מולקולות גדולות) של חומצות שומן ומווסת באופן פעיל ביותר גם את רמת הסוכר בדם [מקור1, מקור2]. אדיפונקטין (APN) במדדי טווח הנורמה ממריץ את חמצון חומצות השומן בשריר השלד, ובהמשך הוא מפחית את הצטברות הטריגליצרידים (TG) [מקור1, מקור2]. והטריגליצרידים מככבים במשוואה לחישוב תנגודת לאינסולין כשירידה בכמות הטריגליצרידים בדם היא ירידה ישירה של ההתנגדות להשפעותיו המבורכות של הורמון זה. נמצא כי ריכוזו עולה על-ידי תרגול ופעילות גופנית כמו ריקוד, הליכה, שחיה, מתיחות וריצה. פעילות גופנית בהחלט יכול לשמש כאן תרופה ולהחזיר רמות ירודות של הורמון אדיפונקטין (APN) למדדיו הטבעיים טרם השמנה (למשל השמנה בטנית). במדדי טווח הנורמה האדיפונקטין יכולים להמריץ ולהגביר את ספיגת הגלוקוז ואת חמצון חומצות השומן באמצעות הפעלת 5'-אדנוזין מונופוספט (AMP) קינאז (AMPK) [מקור1, מקור2].

מנקודת מבט מולקולרית, האדיפונקטין (APN) קיים בשלוש צורות בעלות משקל מולקולרי שונה כל אחת: משקל מולקולרי נמוך (LMW), משקל מולקולרי בינוני (MMW) וצורה של משקל מולקולרי גבוה (HMW). לכל צורה כזו של אדיפונקטין (APN) פעילויות משלה שהיא ייחודית רק לו [מקור1, מקור2]. לדוגמה, HMW מיוחד בכך שפועל בנושא ספיגת הגלוקוז בהשפעת השמנה למשל השמנה בטנית (גברים והשמנת האגס (נשים) [מקור1, מקור2, מקור3]. הרמות של האדיפונקטין יורדות, אבל הן נמוכות באופן שונה בכל אחת מהמחלות למשל בהשמנת יתר, סוכרת, הפרעות לב וכלי דם או ביתר חומצת שתן, אי-ספיקת כליות וצורות שונות של סרטן, בנוסף אפשר להתעמק בו ולהכיר גם את המפל המולקולרי והתאים שלו באיברים שונים ואת תגובותיו ביחס לתזונה רעה או מיטבית [מקור]. תעלומת האדיפונקטין (APN) קשורה בנושא רמתו. בניגוד לפעולתם של אדיפוקינים אחרים, רמות האדיפונקטין יורדות ככל שרקמת השומן הולכת ומצטברת בגוף [מקור]. החוקרים לא מצליחים להסביר זאת, אך ניתן לווסת אותו בשיטות פוסט-תרגום. ידוע כי אדיפונקטין (APN) נוגד תנגודת לאינסולין על ידי הגברת ביטוי IRS-2 בכבד [מקור], המתווך על ידי FGF-21 [מקור]. רקמת שומן עודפת היא אפוא איבר דינמי שיכול לשפר או לרפא את ההשפעות של עקה חמצונית בגוף והנמכתה [מקור] יכולה גם היא להעלות את רמתו של האדיפונקטין [מקור].

לסיכום לירידה בשומן שבגוף יתרונות משמעותיים על חילוף החומרים. היא מפחיתה את הסבירות להתנגדות לאינסולין ומשפיעה לטובה על עמידות לאינסולין ארוכת שנים כמו גם לפעילות גופנית. שני יסודות תרופתיים אלו מעלים את האדיפונקטין (APN) והוא מפחית את הצטברות הטריגליצרידים (TG) [מקור1, מקור2]. והטריגליצרידים מככבים במשוואה לחישוב תנגודת לאינסולין. ללא ספק השילוב של השניים הוא תרופה.

האבובית המקורבת מכונה בדרך כלל במאמרי מחקר הצינורית הפרוקסימלית היא קטע הנפרון שבכליות (באיור בצהוב) שנפגע מיתר חומצת שתן (UA) . קטע זה מתחיל מהקוטב הכלייתי של הקפסולה של באומן ויורד עד לתחילת הלולאה של הנלה. ניתן לסווג אותו עוד יותר לאבובית המפותלת הפרוקסימלית (PCT) ולצינורית הפרוקסימלית הישרה (PST). ליקוי במדדי הזרחן מסומן למעלה באדום מתרחש בה ומפריע לתהליכי החלמת הכליות. נושא זה מאוד חמור בקרב נערים וילדים, אך מצאתי דרך גם להתגבר עליו. אצל ילדים ונערים מדברים על תסמונת De Toni Debre Fanconi syndrome – תסמונת דה טוני דברה פנקוני, נקראת על שמו של גידו פנקוני (1892-1979), רופא ילדים שוויצרי, הנחשב לאחד ממייסדי רפואת הילדים המודרנית [מקור] או מחלת דנט – Dent diseas שתסמיניה עודף סידן בשתן (היפרקלציוריה); מצבורי סידן בכליות (נפרוקלצינוזיס); ואבנים בכליות

אדיפונקטין (Adiponectin) ויתר חומצת שתן

אדיפונקטין (APN) מגן מפני תגובות דלקתיות הנגרמות על ידי חומצת שתן באמצעות מסלול האיתות AdipoR1/AMPK [מקור].

אדיפונקטין (APN) מפעיל השפעות אנטי דלקתיות בתאים שונים. כאשר חומצת שתן (UA) גורמת לדלקת בתאי האפיתל הצינורי של הכליות – הכוונה לחלקים הפרוקסימליים שבנפרון (PTECs) שנראים באיור למעלה. מחקרים עדכניים וחלקם מתרחשים עדיין לעינינו ממש בימים אלו בוחנים כיצד האדיפונקטין (APN) מגן מפני דלקת הנגרמת על ידי יתר חומצת שתן UA בתאי האפיתל שבכליות ומסייע בכך להחלמתם של חולי הכליה [מקור] יודגש שאין ספק בהשפעה המיטיבה של ההורמון שנמצא בגופנו ומופרש על ידי רקמת שומן – האדיפונקטין ואין ספק שמדדיו עולים ומסייעים נוכח הפחתת שומן ופעילות גופנית. נושא זה מסביר מדוע ספורטאים, בכלל זה רץ מרתון, שחקן כדור סל מקצועי, רקדן באלט שנכנסו לתהליכי החלמת הכליות, בניגוד להמלצת הרופאים המשיכו להתאמן באופן מלא והשיגו החלמה, בלימת המחלה והתקדמות משאלות של ליבם.

במאמר יחסים זמניים ודו-כיווניים בין חומצת שתן לאינסולין מתארים החוקרים – מחברי המאמר – את השפעתם המשותפת על תחלואה [מקור]. חומצת השתן (UA) היא כידוע תוצר סופי של חילוף החומרים של פורין בבני אדם [מקור]. הקשר החזק בין חומצת השתן (UA) לאינסולין מצביע על כך שהיפר-אוריצמיה ותנגודת לאינסולין משפיעים זה על זה בהתבסס על מנגנונים פתופיזיולוגיים [מקור]. החוקרים לא מצליחים להסביר זאת, אבל ניכר כי ריכוזי אינסולין מוגזמים מגבירים את הספיגה החוזרת של חומצת השתן בכליה, וכתוצאה מכך מדדיה בדם עולים ויוצרים את ההיפראוריצמיה [מקור1, מקור2]. בהמשך הרמות (UA) הגבוהות של חומצת השתן בדם פוגעות בגמישות העורקים בכך שהןצl מפחיתות את הזמינות הביולוגית של תחמוצת החנקן (NO) ומקדמות את התנגודת או העמידות לאינסולין [מקור1, מקור2 ]. למאמרי על תחמוצת החנקן והדרכים שלנו להגביר את השפעותיה המבורכות על גמישות העורקים – "תחמוצת החנקן (NO) כיווץ תאי האנדותל, מחלות כרוניות קשות – ודרכי ריפוי חדשות" – כאן. הפחתה של תנגודת לאינסולין (הפחתת שומן בטני, אגסי, פעילות גופנית, הגברה של ייצור גלוטתיון בגוף [מקור], שימוש בויטמינים, כמו ויטמין E, C. בשנים האחרונות הוכח שמתן מלטונין משפר תנגודת לאינסולין ואת פעולת האינסולין המדוממת – מכונה היפראינסולינמיה in vivo [מקור1, מקור2, מקור3]. ופעילות גופנית כמחול ושחיה והליכה) לצד הגברה של גמישות העורקים, שימוש בקמח קליפות אננס (ברומליין) שמשמש מזון כתרופה למטרה זו – נושא עליו אפשר לקרוא עוד כאן, וכאן משמשים אותנו כיום להפחתת חומצת שתן שמקורה במערכת יחסים בין חומצת השתן (UA) לאינסולין [מקור] ומחסור בתחמוצת החנקן (NO) בגוף האדם [מקור1, מקור2 ]

נשארו לך שאלות 

אשמח להשיב על כל שאלה 

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן  

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –

    שמי Name:


    טלפון phone:


    דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


    איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


    אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:


    למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

    For the avoidance of doubt, consult a physician (who knows in detail the general health of each patient or yours) before using any medicine, food, extract or any exercise. The information on Yaron Margolin's website or the "Healing Presses" website (on Facebook or MARGOLINMETHOD.COM), in the above article and in Yaron Margolin's articles are material for thought – philosophy neither recommendation nor public guidance to use or cease to use drugs – no information on this site or anyone You should always consult with a qualified physician or pharmacist regarding pain, bad feeling, or goals and how to use foods, ointments, extracts and even exercises, or other remedies that are mentioned as such

    מאמרים אחרונים

    נשלח ב כליות, כללי

    בילירובין מבט אל מדד הכבד ופועלו כמגן לב וכלי דם בקרב חולי מחלת כליה כרוניות

    בילירובין שנוצר בגופנו נקשר תחילה לאלבומין בפלזמה ולאחר מכן הוא מועבר לכבד כקומפלקס בילירובין-אלבומין. הבילירובין מופרד תחילה מאלבומין ונקלט על ידי הפטוציטים. הוא משולב עם ליגנדינים (חלבוני Y ו-Z) ליצירת קומפלקס בילירובין-ליגנד, ובהמשך הוא מועבר לרטיקולום האנדופלזמי החלק של הפטוציטים, שם הבלירובין מצומד עם חומצה גלוקורונית ליצירת בילירובין מצומד שמופיע בדפי בדיקות הדם גם כבילירובין ישיר (Bilirubin DIRECT). מקור האיור בצילום מסך מהמאמר – אתגרים של פוטותרפיה במקרי היפרבילירובינמיה – כאן

    בילירובין  ידוע כמדד של תפקודי כבד – ויכול להיות רעיל ברמות גבוהות מאוד. בראש ובראשונה נמדדת רמת בילירובין (total + direct) כשמזהים צבע צהוב בלובן העין או גוון צהבהב בעור המעלה חשש שמדובר בצהבת שמוכרת גם בשם היפרבילירובינמיה (Hyperbilirubinemia) [מקור]. רמת בילירובין תעזור לברר האם מדובר בתמס-דם מסיבי מסיבות פיזיולוגיות או כתופעת לוואי של טיפול תרופתי ונזקיו. תוצאה של בילירובין לתת-סוגיו, תסייע לברר אם מדובר בחסימה של דרכי מרה כתוצאה מאבנים או אם מדובר בגידול בבלוטת הלבלב, כמו כן רמת הבילירובין בדם תעזור בניטור של מחלת כבד כהפאטיטיס, צמקת הכבד, או מחלת כבד גדושה כתוצאה מאי-ספיקת לב גדושה [מקור1, מקור2, מקור3].

    בילירובין (BIE) שנמצא בדפי בדיקות הדם  של תפקודי כבד. הוא פיגמנט כתום-צהוב שנוצר בדרך כלל בכבד (יש והוא מפורק בטחול. בדרך כלל הבילירובין (בילירובין עקיף, בילירובין בלתי מצומד גם בלתי ישיר- Non conjugated) מפורק בכבד באופן יעיל ומפונה מהגוף בצואה, אך

    כאשר פעילות הכבד איננה תקינה הבילירובין (בילירובין ישיר) נשאר במחזור הדם וצובע את העור והעיניים בצהוב

    [מקור].) מפירוק של תאי דם אדומים, וליתר דיוק הוא נובע מתהליך פירוק (קטבולי) של הם (heme). בילירובין הוא חומר שעלול להיות רעיל כשהוא במדד גבוהה, עם זאת, הגוף שלנו מגן מפניו על-ידי מנגנונים לניקוי הרעלים שלו. 

    בילירובין ומטבוליטים שלו מספקים גם צבע צהוב ייחודי למרה ולצואה ובמידה פחותה גם לשתן [מקור]. לאחר פירוק ההם, הבילירובין (בילירובין עקיף או בלתי מצומד – Non conjugated) מועבר, אל הכבד באמצעות זרם הדם, שם הוא משנה את ההרכב הכימי שלו ומופרש בסופו של דבר מהגוף בצואה – כבילירובין ישיר

    כמויות קטנות של בילירובין, שמקורן בתאי דם אדומים פגומים או מתים, נמצאות תמידית בזרם הדם. אבל, כשמתפתח מצב של עודף בילירובין בדם (בשל פגיעה בכבד ובמרה שמובילה לפינוי לא תקין של בילירובין דרך הכבד ודרכי המרה) הוא מתחיל להצטבר בדם ובהמשך הוא שוקע בעור, בעיניים ובריריות – וגורם למראה צהבהב של החולים ובשל כך המחלה בה הוא מככב בעודף מכונה צהבת. שינוי צבע צהוב של רקמת הגוף נובע מהצטברות של עודף בילירובין. שקיעה של בילירובין מתרחשת רק כאשר יש עודף של בילירובין, סימן לייצור מוגבר או הפרשה לקויה. הרמות הנורמליות של בילירובין בסרום הן פחות מ-1mg/dl; עם זאת, ההצגה הקלינית של צהבת כסקלרלית (החלק הלבן של העין עובר הצהבה), מאובחנת רק כאשר הרמות של הבילירובין  מגיעות ליותר מ-3 מ"ג/ד"ל. עם עלייה נוספת ברמות הבילירובין בסרום, העור ישתנה בהדרגה בין צהוב לימון לירוק תפוח, במיוחד אם התהליך ממושך; הצבע הירוק נובע מביליוורדין [מקור1, מקור2]

    מדד גבוהה של בילירובין (BIE) יכול גם לגלות נזקים של טיפולים תרופתיים, על התרופות שמעלות את הבילירובין בסוף המאמר [מקור] ויש לשקול במקרה זה מעבר למזון כתרופה. יתר בילירובין בסרום נקשר לרעה עם המוליזה (פירוק מוגבר של כדוריות דם אדומות), השמנה בטנית והיפר-טריגליצרידמיה, גם בדיסביוס (Dysbius) חוסר איזון באוכלסיית חיידקי-המעי [מקור], נושא שקל לטפל בו עם תפריט תזונה נכונה – עוד על כל במאמרי קל לשמור על הכבד, ובמאמרי "סיבי תזונה'' מס' רעיונות נוספים לכך – כאן [מקור]. יתר בילירובין לא מצומד יכול להצביע על מצבים של תת-פעילות של בלוטת התריס

    למאמר על

    מבקשי ההחלמה דנים בעיתות משבר ויתר בילירובין גם בתפקידים של האיזוזימים BVR במטבוליזם ובפוטנציאל שלהם כמטרות טיפוליות (אנזימים אשר שונים בהרכב סדרת חומצות האמיניות שלהם אך מזרזים אותה תגובה כימית.) [מקור]. איזוזימים של Biliverdin Reductase (BVR), BVRA ו- BVRB, הם קולטנים של קרום פני התא עם פונקציות פליאוטרופיות – היא תופעה גנטית בה גן בודד משפיע על מספר תכונות של הפנוטיפ במקביל. באופן מדהים הם מפחיתים את הביליוורדין, תוצר לוואי של קטבוליזם heme, לבילירובין, מציגים פעילות קינאז ו-BVRA, אך לא BVRB, יכולים לשמש כגורם שעתוק. המוטיבים הקישוריים הקיימים באיזוזימים של BVR מאפשרים מגוון רחב של אינטראקציות עם רכיבים של מסלולי איתות חשובים מבחינה מטבולית, כגון עם מפלסי קינאז קולטן אינסולין, חלבון קינאז ומתווכים דלקתיים. בנוסף, רמות בילירובין גבוהות בסרום נקשרות לרעה במקרה זה עם השמנה בטנית והיפרטריגליצרידמיה [מקור]. כך שאחת מדרכי ההחלמה נקשרת בהפחתת שומן בטני.

    לבילירובין שני מרכיבים: לא מצומד (עקיף Bilirubin Indirect).ומצומד (ישיר גם conjugated) מדד גבוה של כל אחד מהם יכול להצביע על צהבת. Icterus פועל כאינדיקטור ומחלת כבד.

    [מקור]

     היווצרות של בילירובין

     בילירובין נגזר משני מקורות עיקריים. בערך 80% מהבילירובין נוצר מפירוק המוגלובין בתאי דם אדומים מזדקנים ותאי אריתרואידים שנהרסו בטרם עת במח העצם. השאר מקורו בתחלופה של חלבונים שונים, המצויים ברקמות אחרות, שמכילים heme, בעיקר בכבד ובשרירים. חלבונים אלו כוללים מיוגלובין, ציטוכרומים, קטלאז, פרוקסידאז וטריפטופן פירולאז (tryptophan pyrrolase) [מקור1, מקור2]. כ-4 מ"ג/ק"ג משקל גוף של בילירובין מיוצר מדי יום [מקור].

    Heme היא טבעת של 4 פירולים המחוברים על ידי גשרי פחמן ואטום ברזל מרכזי. בילירובין נוצר על ידי תגובת פירוק קטליטית [בהשפעת מולקולה קטליטית (מזרזת תגובות) בתא] רציפה דו-שלבית המתרחשת בעיקר בתאי מערכת הרטיקולואנדותל (מערכת של תאים ממוינים המסלקים גורמים זרים מחוללי מחלות ממחזור הדם, וכיום מקושרת למערכת הפגוציטים החד-גרעיניים MPS. ), בעיקר בטחול. תאים אחרים כוללים פגוציטים ותאי קופפר של הכבד. Hem נקלט לתוך תאים אלו קולטים את ההם, והאנזים heme oxygenase פועל עליהם. האנזים משחרר את הברזל המכיל על ידי זרז החמצון של גשר אלפא-פחמן. תגובה זו מייצרת כמות שווה-מולרית של פחמן חד-חמצני, המופרשת על ידי הריאות ומובילה להיווצרות הפיגמנט הירוק ביליוורדין.  הפיגמנט הירוק הזה מושפע עוד יותר על ידי האנזים התלוי ב-Nicotinamide adenine dinucleotide phosphate (NADPH), ביליוורדין רדוקטאז.  תהליך זה משחרר פיגמנט כתום-צהוב המכונה בילירובין. Heme oxygenase, כאמור לעיל, קיים בריכוז גבוה בתאי קופפר של הכבד ובתאים של מערכת הרטיקולואנדותל. Heme oxygenase הוא הגורם המגביל את הקצב בייצור בילירובין.

    המבנה הסופי דחוס מאוד על ידי קשרי מימן מה שהופך את המולקולה למעשה בלתי מסיסה בתמיסות מימיות ב-pH ניטרלי. המבנה המחובר במלואו של בילירובין מוגדר כבילירובין IX-alpha-ZZ. בילירובין, בלתי מסיס בתמיסה מימית, נישא במחזור הקשור לאלבומין, סוג של קשר הפיך וקולנטי [מקור]. הוא הבילירובין הלא מצומד (עקיף Bilirubin Indirect) אשר טרם קיבל טיפול (הצמדה) בכבד.

    איור  חילוף החומרים של בילירובין. בילירובין מיוצר כנזכר בפתיח על ידי פירוק של heme, מרכיב שנמצא ברובו בהמוגלובין של תאי דם אדומים. הHem המשוחרר מתאי דם אדומים מזדקנים. הוא מתחמצן בקלות על ידי heme oxygenase לביליוורדין, אשר מפחית אותו לבילירובין על ידי biliverdin reductase., שנמצא במיוחד במקרופאגים רטיקולואנדותליאליים של הכליות, הטחול, הכבד והמוח [מקור]. מרגע שנוצר בילירובין הוא נקשר לאלבומין ומועבר לכבד, שם הוא מצומד על ידי אורידין דיפוספט-גלוקורוניל טרנספראז (UGT1A1) עם חומצה UDP-glucuronic מהלך שמגביר את מסיסותו במים. ראשי תיבות: CO, פחמן חד חמצני; NADP+, nicotinamide adenine dinucleotide phosphate; NADPH, הצורה המופחתת של NADP+; RBCs, תאי דם אדומים; UDP, uridine diphosphate; UGT1A1; uridine diphosphate-glucuronyl transferase 1A1

    בילירובין (BIE) שנמצא בדפי בדיקות הדם בהקשר תפקודי כבד. הוא פיגמנט כתום-צהוב שנוצר בדרך כלל בכבד (יש והוא מפורק בטחול. הבילירובין מפורק בכבד באופן יעיל ומפונה מהגוף בדרך כלל בצואה, אך כאשר פעילות הכבד איננה תקינה הוא נשאר במחזור הדם וצובע את העור והעיניים בצהוב נושא שהיה מדד לצהבת [מקור].) מפירוק של תאי דם אדומים, וליתר דיוק מתהליך פירוק (קטבולי) של הם (הם בעל מבנה טבעתי שבמרכזו אטום ברזל. מהתרכובות החשובות ביותר בעולם החי המכילות ברזל. heme). בילירובין הוא חומר שהגוף שלנו יודע ויכול להגן מפניו במדדים גבוהים על-ידי המנגנונים לניקוי רעלים שלו. 

    למאמרי – למה חסר לי ברזל – כאן

    אנמיה – רוצה להחלים ממחלה כרונית קשה. זרקור אל הטרנספרין הנמוך 

    התפריט שהכנת עבורי לפני שלושה חודשים הוביל לשינויים רבים והם מפורטים למעלה.

    בשלושת העשורים האחרונים, הוכח כי מעבר למקומו המסורתי והמוכר הבילירובין פועל כמגן לב וכלי דם בחולי מחלות כליה כרוניות. בילירובין בעל השפעות נוגדות חמצון, אנטי דלקתיות, אנטי-תרומבוטיות והשפעות מעכבות חמצון שומנים, הן in vivo והן במבחנה [מקור1, מקור2].

    יתר לחץ דם, סוכרת, השמנה  ובילירובין

    מספר מחקרים אפידמיולוגיים גילו גם כי ריכוזי בילירובין גבוהים יותר בסרום בטווחים פיזיולוגיים (1-5 מ"ג/ד"ל) הראו ירידה בסיכון ליתר לחץ דם, כמו כן לירידה בסיכון להשמנת יתר, סוכרת, התפתחות והתקדמות של מחלת כליות כרונית (CKD), וכן תמותה מכל סיבה [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5]. תוצאות אלו הצביעו על תפקידו הלא מוכר אבל המאוד חשוב וחיוני של בילירובין בפיזיולוגיה של האדם.

    נוגד חמצון ואנטי דלקתי

    בילירובין (BIE) הוא נוירוטוקסין שכיח בתינוקות שזה עתה נולדו (היפרבילירובינמיה) [מקור]; תופעה שנראית אצל כ-40 אחוזים מהיילודים. צהבת זו לא נגרמת מדלקת או מפגיעה בכבד, אלא בגלל כמות גדולה של כדוריות דם אדומות אצל יילודים, וכמעט תמיד מטופלת בקלות ובלי נזק [מקור].

    יתר בילירובין זו אחת הפרעות הנפוצות והיא מכונה היפרבילירובינמיה (Hyperbilirubinemia). מחלה שעלולה להוביל לחסרים נוירולוגיים, המוגדרים כאנצפלופתיה

     [מקור]. למרבה הצער גם לבילירובין זה המכונה גם כרוני וגם לאנצפלופתיה אין טיפול מוצלח ברפואת הממסד. עם זאת, עדויות עדכניות שמוכרות פחות בציבור מצביעות על בילירובין כרוני והיפרבילירובינמיה (hyperbilirubinemia) בקרב מבוגרים או על כך שריכוז גבוה יותר של בילירובין (BIE) בסרום בטווחים פיזיולוגיים קשור לסיכון נמוך יותר להתפתחות והתקדמות של מחלת כליות כרונית (CKD) ומחלות לב וכלי דם (CVD) בקרב המבוגרים [מקור].  

    מנגנוני ההגנה של בילירובין (BIE) במחלת הכליות-,CKD מחלות לב וכלי דם (CVD) ותמותה קשורה עשויים להיות מיוחסים לתכונות נוגדות החמצון והאנטי דלקתיות שלו

    [מקור]. 

    בילירובין (BIE) משפר עוד יותר את הרגישות לאינסולין, מפחית את רמות הכולסטרול בליפופרוטאין בצפיפות נמוכה (VLDL) ומעכב את הפעלת הטסיות (מדלל דם טבעי) אצל אנשים בסיכון. השפעות אלו צפויות לשמור על הומאוסטזיס וסקולרי תקין ובכך להפחית את שכיחות מחלת הכליות CKD (Chronic kidney disease) ואת הסיכונים לסיבוכים קרדיווסקולריים ומוות. ככל הנראה מיקוד במטבוליזם של הבילירובין  (BIE) עשוי להיות סייען וגישה אפשרית לשיפור מצב התחלואה והתמותה בחולי CKD [מקור].

    למאמרי

    בילירובין יכול להפחית מתח חמצוני בצנרת הגוף ולהגביר את רמות תחמוצת החנקן הידועה כמגמישת צנרת [מקור1, מקור2]. באיור למעלה אנו רואים את ההשפעות הקרדיווסקולריות והכליתיות של הבילירובין. בילירובין יכול להפחית מתח חמצוני בכלי דם, ולהגביר את רמות תחמוצת החנקן כך הוא מסייע לשמירה על הומאוסטזיס קרדיווסקולרי. בילירובין יכול גם להקטין את גודל הפלאקים הטרשתיים בעקבות פגיעה באנדותל של כלי הדם, במצבים של מחסור בפולאט, ויטמין B12, ויטמין B6 (פירידוקסין) או ביתר הומוציאסטין. באמצעות דיכוי של שגשוג ונדידה של  תאי שריר חלק בכלי הדם (VSMC) הבילירובין מסייע להגממשת העורקים ולתיקון אנדותל גם ע"י שיפור בתפקוד ה-EPC. עוד על תהליכי הגמשת העורקים במאמרי – כאן

    למאמרי

    הערה: תחמוצת חנקן (NO) – היא יעד למבקשי החלמה מיתר לחץ דם, אי ספיקת כליות, טרשת העורקים. מקורה בתאי האנדותל ויותר מכך אחד התפקידים החשובים של תאי האנדותליום הוא ייצור של תחמוצת חנקן

    תחמוצת חנקן שמסומנת NO מרפה את השרירים החלקים (smooth muscles) של העורקים, בהמשך הם מתגמשים, מתרחבים, ולחץ הדם יורד. 

    תחמוצת חנקן ( NO) היא גם נוגד קרישת דם רב עוצמה. ככלל נזק לתאי האנדותל פוגע בייצור NO ועל ידי כך מגדיל את הסיכון להווצרות קריש דם, אובדן גמישות העורקים יכולה להתחיל כאן – אחת השיטות לתקן נזק זה בחשיפה לשמש והכנת תרופה ביתית מקליפות אננס – אפשר לקרוא על כך עוד במאמרי – תחמוצת החנקן (NO) כיווץ תאי האנדותל, מחלות כרוניות קשות – ודרכי ריפוי חדשות

    וכן בחומץ אננס – רוצה לדעת כיצד להכין תרופה ביתית, אנטי-דלקתי מקליפות האננס?

    הבילירובין יכול להקטין את הפגיעה באנדותל, להקטין את גודל הפלאקים הטרשתיים בעקבות פגיעה באנדותל של הצנרת בגוף, למשל במצבים של מחסור בפולאט, ויטמין B12, ויטמין B6 (פירידוקסין) או ביתר הומוציאסטין. באמצעות דיכוי של שגשוג ונדידה של  תאי שריר חלק בכלי הדם (VSMC) הבילירובין מסייע להגממשת העורקים ולתיקון אנדותל גם ע"י שיפור בתפקוד ה-EPC

    הערה – תאי EPC מיוצרים במח העצם, ומשוטטים במחזור הדם. הם משמשים לייצור מחדש של תאי אנדותל (או אנדותליום) באיזורים בהם קיימת כבר פגיעה בשכבת האנדותליום [מקור]. 

    בנוסף, כנזכר לעיל, ישנן עדויות מצטברות לכך שלבילירובין ישנה השפעה אנטי-טרומבוטית על ידי עיכוב הצטברות טסיות דם וקידום האפופטוזיס שלה. נושא זה גורלי בקרב חולי כליה, שכן השכיחות של קריש דם (או בשם אחר "פקיק דם") אשר סותם את אחד מכלי הדם בגוף. מה שעלול לגרום לשבץ מוחי ופקקת ורידים עמוקים אשר מתחילה לעלות כאשר קיימת מיקרואלבומינוריה [מקור]. יתר על כן, לטסיות יש גם תפקיד בהתקדמות של מחלת הכליות CKD [מקור]. 

    מדד תקין של בילירובין הוא אחד מיעדי השיטה להחלמת הכליות "אילוף הכליות הסוררות". יחד עם זאת כמה מחקרים הראו שרמות גבוהות יחסית של בילירובין עשויות דווקא להשפיע לטובה על חילוף החומרים של השומנים בדם. החוקרים מצאו קשר הפוך בין רמות הסרום של בילירובין ושומנים במחזור הדם, כגון TGs, כולסטרול כולל ו-LDL-C [מקור1, מקור2]. 

    בילירובין עשוי להפעיל את ההשפעות האימונומודולטוריות שלו (דיכאוי הפעילות של המערכת החיסונית) על ידי אינטראקציה עם התגובה המולדת והסתגלנית כאחד. ממצאים אלו מלמדים על בתפקידו של הבילירובין בהגנה מפני התפתחות והתקדמות של מחלת כליות כרונית, פגיעה בנפרונים, מחלות לב, וכלי דם כאחד [מקור]. האיור למעלה הוא צילום מסך מתוך המאמר: Beyond a Measure of Liver Function—Bilirubin Acts as a Potential Cardiovascular Protector in Chronic Kidney Disease Patients – כאן

    בילירובין מיוצר כנזכר בפתיח על ידי פירוק של heme, מרכיב שנמצא ברובו בהמוגלובין של תאי דם אדומים או גם בהמופרוטאינים שונים, כגון מיוגלובין, ציטוכרומים וקטלאז.  

    תכולת ההמוגלובין משתחררת כאשר אריתרוציטים מזדקנים ומגיעים למשל לגיל של 120 יום או במקרים בהם הם אז ניזוקו מסיבות שונות, אז הם מפונים למערכת הרטיקולו-אנדותליאלית בטחול, בכבד ובמח העצם, שם הם משחררים את תכולת ההמוגלובין שלהם, שמתפרק לגלובין, לברזל ולגרעין ה-heme, כאשר האחרון מתפרק בשלב הראשון במיקרוזומים של הכבד ליצירת billiverdin, פיגמנט ירוק בעל מבנה טטרה-פירולי טבעתי, וזאת בעזרת האנזים heme oxygenase. ה-billiverdin ממשיך במצבו המסיס ועובר לציטופלזמה, נוזל התא, שם הוא מתחזר על ידי האנזים billiverdin reductase והופך לבילירובין בלתי ישיר, שהוא פיגמנט בגוון כתום-צהוב שהוזכר. במצב זה הוא מסיס בשומן אך אינו מסיס במים. במצבו זה הוא נקשר לאלבומין ומובל בזרם הדם לכבד. אל הכבד הוא עובר עם אספקת הדם הוורידית מהווריד ההפורטלי (Portal vein) וריד השער של הכבד, כפי שעושה המזון בדרכו אל הגוף מצלחת המזון [מקור1, מקור2, מקור3] בהגיעו לצד הסינוסואידאלי של הכבד, עובר בילירובין הקשור לאלבומין לחלל ע"ש Disse, החלל הזה ממוקם בין האנדותל לממברנה של ההפאטוציט, או בין הפטוציט לסינוסואיד. החלל של Disse מכיל נוזל לימפה וכמה תאים אחרים, כגון תאי קופפר ותאי סטלט. תאי קופפר הם חלק ממערכת החיסון ועוזרים להסיר חיידקים ותאי דם אדומים ישנים מהדם. תאי סטלט אוגרים ויטמין A ומייצרים קולגן, שהוא חלבון שנותן מבנה לרקמות.

    ושם בחלל הזה הוא משתחרר מהאלבומין, ונכנס לתוך תאי ההפאטוציטים הממונים בין השאר על פירוק והסרה של חומרים מזיקים מהגוף כמו סמים, אלכוהול ורעלים מהדם וכן על ייצור כולסטרול ומרה, המסייעים לעיכול שומנים ולסילוק חומרי פסולת מהגוף [מקור]. רק בילירובין מצומד יכול להיכנס למרה [מקור]. הבילירובין המצומד (הישיר) מופרש למרה קנולית ומתנקז למעי הדק. קצב תפוקת הבילירובין המצומד הוא גם קצב יכולת ההפרשה של הכבד את הבילירובין המצומד. חלק מהבילירובין המצומד עלול להצטבר בסרום כאשר הפרשת הבילירובין המצומדת בכבד נפגעת, כמו בחסימת מרה ממושכת או כולסטזיס תוך-כבדי. אנו רואים בדף הבדיקות מדדי בילירובין מצומד גבוהים. חלק מהבילירובין המצומד הזה נקשר באופן קוולנטי לאלבומין הוא שנקרא דלתא בילירובין (Delta bilirubin, bilirubin δ), שבר דלתא או ביליפורוטאין [מקור]. מכיוון שהבילירובין הדלתא קשור לאלבומין, הפינוי שלו מהנסיוב לוקח כ-12-14 ימים (שווה ערך לזמן מחצית החיים של אלבומין) בניגוד ל-2 עד 4 שעות הרגילות (זמן מחצית חיים של בילירובין).

    הערה מיקרוזומים הם שברי שלפוחית ​​שנוצרו מהרטיקולום האנדופלזמי.  [(ER) מערכת מורכבת של ממברנות, צינורות, בורות מים ושלפוחיות,] כאשר תאים מתפרקים. מיקרוזומי כבד מכילים את האנזימים החיוניים לחילוף החומרים, מאפשרים חמצון, הפחתת והידרוליזה של תרופות. על ידי שימוש במיקרוזומים במבחנה, החוקרים יכולים ללמוד כיצד תרופה עוברת חילוף חומרים בכבד, לחזות מטבוליטים פוטנציאליים ולהבין את הפרמקוקינטיקה של התרופות למידה על מסלולים מטבוליים שונים כולל טוקסיקולוגיה..

    bilirubin δ

    בשנות ה-80 התגלה סוג נוסף של בילירובין הוא בילירובין-דלתא bilirubin δ: נמצא שבילירובין זה הוא בלתי מצומד הקשור בקשר קו-ולנטי לאלבומין, והוא תולדה של ריאקציה לא אנזימטית בין שייר ליזין על פני אלבומין ומולקולת בילירובין לא מצומד [מקור]. במצבים שרמת בילירובין בלתי מצומד עולה, כך גם עולה רמת בילירובין דלתא. מכיוון שבילירובין הדלתא קשור לאלבומין, הפינוי שלו מהנסיוב לוקח כ-12-14 ימים (שווה ערך לזמן מחצית החיים של האלבומין עצמו) בניגוד ל-2 עד 4 שעות הרגילות (זמן מחצית חיים של בילירובין).

    Heme oxygenase (HO), אנזים מגביל קצב בקטבוליזם של heme, מבקע את heme ליצירת ביליוורדין biliverdin (הוא פיגמנט מרה ירוק טטרפירולי, והוא תוצר של תהליך פירוק של heme (קטבוליזם) heme.[מקור] זהו הפיגמנט האחראי לצבע כחולה או ירקרק הנראה לפעמים בחבורות.

    הערה – כשההמוגלובין קולט חמצן, מטענו החשמלי משתנה וצבעו הופך אדום. אולם כשההמוגלובין נושא על גבו פחמן דו חמצני, צבעו משתנה והוא הופך סגלגל. בעת חבלה: הדם זולג מכלי הדם שנקרעו, ומתחיל להצטבר מתחת לעור. מולקולות ההמוגלובין שבדם המצטבר עניות בחמצן, מה שהופך את צבען לסגלגל. מבעד לעור, הצבע נראה לנו כחול. אם נדקור את איזור הפציעה, נראה שצבע הדם המצטבר הוא אדום כהה או סגלגל. לאחר כמה ימים צבע שטף הדם משתנה שוב, בעקבות תהליך הספיגה של הדם וההמוגלובין מתפרק לתוצרים חדשים. תחילה הופך ההמוגלובין לפיגמנט בשם ביליוורדין שנראה בגוון ירוק. פיגמנט זה נמצא גם בכיס המרה והוא זה שמעניק לנוזל המרה את הצבע הירוק.

    לאחר שלב יצירת הביליוורדין – הביליוורדין הופך על ידי biliverdin reductase לבילירובין [מקור1, מקור2]. הוא בילירובין [לא מצומד (עקיף Bilirubin Indirect).) מוכר גם בשם "בלתי ישיר"] בילירובין לא מצומד נקשר לאלבומין במחזור הדם ומועבר לכבד [מקור], ככלל בילירובין בלתי מצומד קשור לאלבומין, ונמצא  בדרכו לכבד. שם הוא מצומד על ידי אורידין דיפוספט-גלוקורוניל טרנספראז 1A1 (UGT1A1) עם חומצה גלוקורונית [מקור].

    הגן UGT1A1 מקודד לה-UDP-glucuronosyltransferase, אנזים של מסלול הגלוקורונידציה שהופך מולקולות ליפופיליות קטנות, כגון בילירובין, סטרואידים, הורמונים ותרופות, למטבוליטים מסיסים במים הניתנים להפרשה [מקור]. תהליך מטבולי הקרוי גלוקורונידציה בו ידובר להלן,. הגן UGT1A1 הוא חלק מלוקוס מורכב [חלק ממיקום ספציפי וקבוע בכרומוזום שבו נמצא הגֵּן או כל סמן גנטי] המקודד למספר UDP-glucuronosyl transferases [מקור].

    בתסמונת Gilbert וכן בתסמונות קריגלר-נג'אר מסוגים I ו-II12-14 שהן הפרעות כבד קשות עד קלות יש ומופיעות המוטציה באנזים UGT1A1

    השינויים המשמעותיים של פעילות הכליות שלי. אמרת לי בעת "לחיצות ההחלמה" שאתה מרגיש שהכליה שהמאלית כנראה החלה מתפקדת מחדש. והיום קיבלתי הוכחה שיש זרימה של דם אליה וממנה, הכליה גדלה קצת בערך ב20%, ואני מצפה לבאות . ירון, העבודה המשותפת והידע שלך עושה קסמים. אין מילים בפי, כל כך מעריכה את הטיפול בי. ממש מחכה לעוד לחיצות ולחגוג את התוצאות. הערה: גדילה של כליה אחרי עשר שנים שהנפרולוג קבע שהיא לא מתפקדת משמעותה שהיא שבה לתפקד.

    גלוקורונידציה 

    תהליך מטבולי הקרוי גלוקורונידציה או גלוקורוניד (glucuronide), הידוע גם בשם גלוקורונוזיד המרת תרכובות כימיות לגלוקורונידים, היא שיטה בה משתמשים בעלי חיים כדי לסייע בהפרשת חומרים רעילים, תרופות או חומרים אחרים שאינם יכולים לשמש כמקור אנרגיה

    urobilinogen אורובילינוגן 

    הבילירובין מגיע לתוך המעי הדק הפרוקסימלי, אין כאן חילוף חומרים נוסף של בילירובין, ומתרחשת רק מעט מאוד דקוונגגציה (deconjugation – הפרעה של רצף מתחלף של קשרים כפולים או משולשים בתרכובת כימית, כאן יכולת לבטל את הצמידות של חומצות מרה [מקור].). בניגוד גמור, כאשר הבילירובין המצומד מגיע לאילאום ולמעי הגס הדיסטלי, שם הוא מצטמצם במהירות ומתפרק על ידי אוכלוסיית החיידקים שבמעי הגס לסדרה של מולקולות הנקראות אורובילינוגן. במצב בריאותי תקין כמות קטנה של אורובילינוגן עוברת מהמעי לדם ומשם היא מופרשת בשתן ומקנה לו את צבעו הצהבהב.

    מערכת הצימוד האנזימטית בכבד פוגשת את הבילירובין. בילירובין שנקשר כבר לאלבומין מובל לכבד עם אספקת הדם הוורידית מהווריד הפורטאלי. שם מערכת הצימוד יוצרת שני תוצרים, מונו-גלוקורוניד ודי-גלוקורוניד, כאשר רוב הבילירובין (85%) המצומד בדם הוא מהסוג השני: די-גלוקורוניד. בתנאים רגילים, בילירובין דיגלוקורוניד הוא המולקולה העיקרית המסונתזת ומי שתהליך הגלוקורונידציה פועל עליו, בה ידובר להלן, ועובר תהליך של ניקוי הרעלים שכל כך חיוני לגוף האדם [מקור]. לאחר שהבילירובין העקיף מפורק בכבד ומתחיל להסתלק מהגוף בצואה כבילירובין מצומד, חלק מהבילירובין המצומד נותר במעי הגס, ועובר של חילוף חומרים על ידי חיידקי המעי, ליצירת אורובילינוגן urobilinogen, וזה עובר מטבוליזם נוסף ליצירת stercobilinogen המתחמצן ליצירת stercobilin, החומר המקנה לצואה את הצבע החום האופייני [מקור]. מדי יום כמות של 40-280 מיליגרם אורובילינוגן מופרשת בצואה. כ-20% מה-urobilinogen נספג מחדש במעי, חלקו נשאב למערכת הפורטלית וחוזר למרה במערכת האנטרו-הפטית, וחלקו מגיע מהפלזמה בסופו של תהליך ומופרש בשתן ביחד עם צורתו המחומצנת, urobilin, מה שמקנה לשתן את צבעו הצהוב [מקור].

    רמות גבוהות של אורובילינוגן עלולות להצביע על המוליזה (פירוק מסיבי של תאי דם) או מחלות כבד כגון שחמת כבד או דלקת כבד נגיפית.

    ערכים נמוכים עלולים להצביע על חסימת דרכי המרה.

    בילירובין גלוקורוניד מכונה גם מכונה גם "בילירובין ישיר". בילירובין מצומד בתוך הפטוציט על-ידי חומצה גלוקורונית ומשפחת אנזימים המכונה אורידין דיפוספט Uridine-diphosphoglucuronic glucuronosyltransferase (UDPGT) [מקור1, מקור2]. החומרים הנובעים מגלוקורונידציה ידועים בשם גלוקורונידים (או גלוקורונוזידים) ובדרך כלל הם הרבה יותר מסיסים במים מהחומרים שאינם מכילים חומצה גלוקורונית שמהם הם הופקו במקור [מקור].

    הגלוקורונידציה (Glucuronidation) הוא אחד ממנגנוני ניקוי הרעלים החיוניים הרבים של גוף האדם.

    עליה בדף בדיקות המעבדה של בילירובין הלא ישיר מצביעה בדרך כלל על נזק בכבד ומעידה על כך שתאי הכבד אינם מסוגלים עוד להצמיד את הבילירובין לגלוקורוניד. במצב כזה הכבד עשוי להיות מוצף בבילירובין, וחלק גדול ממנו ייכנס לזרם הדם לפני שהוא עובר הצמדה לגלוקורוניד. סדרה של מחקרים מצביעה על כך שגלוקרונידציה של בילירובין היא שלב שמגביל את קצב סילוק הבילירובין בבעלי חיים והגורם למחלות שונות ומי שיכול להנמיך ההצפה בכבד של הבילירובין. שינוי חומצה גלוקורונית של בילירובין (החומר שמעביר את הבילירובין העקיף צימוד ולשמו החדש "בילירובין ישיר") על ידי UDP-glucuronyltransferase בכבד הוא אירוע מכריע ומפתח או פתח לסילוקו לאחר מכן מגוף האדם. [מקור1, מקור2]. תהליך הצימוד משנה את התכונות הפיזיקליות-כימיות של הבילירובין, ומעניק לו תכונות מיוחדות רבות. בולטת בהן המהפך למולקולה מסיסה במים. מהפך זה מאפשר להעביר אותו במרה ללא נשא חלבון [מקור]. בנוסף לכך הצימוד מגדיל את גודל המולקולה עצמה. צימוד מונע בילירובין להיספג מחדש באופן פסיבי ברירית המעי בשל ההידרופיליות שלו וגודלו המולקולרי החדש (היותר גדול). לפיכך, הצימוד פועל למעשה כמקדם של סילוק מוצרי פסולת מטבוליים רעילים [מקור]. הצימוד גם מפחית את הזיקה של הבילירובין לאלבומין [מקור].

    מצבים המאיצים את פירוק אריתרוציטים בהחלט עלולים לגרום לעליה של בילירובין לא מצומד בדם בעוד שהגורמים משפיעים על היווצרות בילירובין גלוקורוניד וסילוקו לאחר מכן חשובים בשל יכולתם לגרום לירידה או גם לעלייה ברמת הדם של בילירובין גלוקורוניד, ה"בילירובין הישיר" זה שמסיס במים ונמדד בבדיקת דם קלינית.

    כאשר רמת הבילירובין המצומד או "הישיר" בדם עולות, במצב התקין הוא יכול לעבור את פקעיות הכליה ולפרוש מהגוף דרך השתן [מקור]. מבנה IX-α של בילירובין הופך בקשר שלו עם חומצה גלוקורונית לצורה מסיסה במים על ידי שיבוש קשרי המימן, שבמבנה המקורי ( IX-α) השינוי הזה הכרחי לקליטת המולקולה בכבד, והפרשתה בהמשך בכליה. השינוי הזה מושג על ידי צימוד החומצה הגלוקורונית (חומצה שמקורה בגלוקוז, סוכר) לשרשרת הפרופיוניות הצדדיות בבילירובין [מקור], התהליך הזה נוצר בעקבות כוח משיכה חזק ביניהם ופותח את המולקולה, חושף את קשרי המימן בה והופך אותה למסיסה במים. בילירובין מופרש בדם בעיקר כנגזרת diglucuronide, בילירובין גלוקורונידי, ואילו בילירובין בלתי-מצומד מהווה רק 14% מכלל הפיגמנט במרה במצב תקין.

    ריכוז מוגבר של בילירובין גלוקורונידים בפלסמת הדם מצביע על חוסר תפקוד כבדי [מקור]. בתנאים רגילים, בילירובין לא מצומד נקלט בהפטוציטים (כבד) על ידי טרנספורטרים ממשפחת הפוליפפטידים (מולקולות של חלבונים. הן מורכבת משלוש חומצות אמינו או יותר שקשורות יחד בקשרים פפטידיים), שיכולים להעביר אניונים אורגניים (OATP – הם נמצאים אך ורק בתוך התא. והם תוצרי פירוק של חלבונים), ולאחר הצמוד עם חומצה גלוקורונית, מתרחשת ההובלה שתלויה ב-ATP למרה [מקור]. זרימה זו על פני הממברנה של התעלות מתווכת על ידי חלבון עמידות רב תרופתי 2 (MRP2 או ABCC2), שהוא גליקופרוטאין 190-kDa המעביר עם זיקה ויעילות גבוהה מונו-גלוקורונוסיל בילירובין וביסגלוקורונוסיל בילירובין למרה.  

    בתנאים פתופיזיולוגיים כגון פגיעת כבד עם מחלה כולסטטית (דלקת ברווחים הפורטליים ונרקוזה של דרכי המרה התוך כבדיים.) ועיכוב MRP2, חלבון 3 (MRP3 או ABCC3) של משאבת הזרימה הבסיסית אחראית להופעת היפרבילירובינמיה מצומדת.

     MRP3 הוא גליקופרוטאין (תרכובת של חלבון ושל פחמימה הקשורים בקשר קוולנטי, כמו גלוקוז, ופרוקטוז.) עם זהות של 48% חומצות אמינו, ועם סגוליות סובסטרט חופפות (כלומר יש לו יכולת של סובסטרט הוא הכינוי למולקולה שעליה פועל האנזים ומזרז תגובות הקשורות בה). MRP3 שנמצא בגוף האדם כאמור הוא גליקופרוטאין ומשאבת הזרימה הבסיסית היחידה שהוכחה כמעבירה בילירובין גלוקורונידים. בהפטוציטים של בני אדם וחולדות, MRP3/Mrp3 מווסת חזק בתנאים של כולסטזיס וחוסר MRP2 . זה עולה בקנה אחד עם התפיסה שמשאבות זרימה בזולטרלית של הפטוציט מפצות על פגיעה בפליגה תעלתית של תרכובות למרה ותורמות לאיזון קצב הספיגה או הסינתזה של תרכובות בהפטוציטים עם יכולת הזרימה למרה [מקור]. במילים פשוטות בילירובין לא מצומד נקלט בהפטוציטים (כבד) מופרש למרה בתיווך חלבון עמידות רב תרופתי 2 כלומר (MRP2  או ABCC2) הוא טרנספורטר קלטת קושר ATP הממלא תפקיד חשוב בניקוי רעלים והגנה מפני תרופות על ידי הובלת מגוון רחב של תרכובות, במיוחד מצמידות של חומרים ליפופיליים עם גלוטתיון, גלוקורונאט וסולפט, שהם ביחד- גם יכול לשנות את הפרמקוקינטיקה של תרופות רבות [מקור1, מקור2, מקור3]. לאחר הכניסה לקנאליקולי של המרה, בילירובין מצומד (ישיר) מאוחסן ומערבב עם שאר מרכיבי המרה בכיס המרה. בעת אכילה, נוזל המרה המאוחסן בכיס המרה מונע לתוך התריסריון כדי להקל על העיכול הכימי [מקור1, מקור2]. כיס המרה הוא חלק ממערכת העיכול. בזמן שהכבד מייצר את המרה – נוזל ירוק כהה המסייע בעיכול שומנים, כיס המרה אוגר את הנוזל ומפריש אותו בזמן האכילה.

    בעת אכילה המרה נסחטת מתוך כיס המרה ועוברת לתריסריון, שהוא החלק הראשון של המעי הדק, דרך צינור המרה.  נוזל המרה משתתף בפירוק טיפות שומן במהלך תהליך העיכול, ובכך מאפשרות גישה יעילה של אנזימים מפרקי שומנים (המומסים במים) אל מולקולות השומן (שאינן מתמוססות היטב במים עקב תכונותיהן ההידרופוביות) [מקור].

     MRP3 הוא גליקופרוטאין בעל מסה מולקולרית דומה לזה של MRP2, עם זהות של 48% חומצות אמינו, ועם סגוליות סובסטרט חופפת. MRP3 אנושי היא משאבת הזרימה הבסיסית היחידה שהוכחה כמעבירה בילירובין גלוקורונידים. בהפטוציטים של בני אדם וחולדות, MRP3/Mrp3 מווסת חזק בתנאים של כולסטזיס וחוסר MRP2. זה עולה בקנה אחד עם התפיסה שמשאבות זרימה בזולטרלית של הפטוציט מפצות על פגיעה בפליגה תעלתית של תרכובות למרה ותורמות לאיזון קצב הספיגה או הסינתזה של תרכובות בהפטוציטים עם יכולת הזרימה למרה [מקור].

    היפרבילירובינמיה מצומדת – תסמונת רוטורס

    המחלה מאופיינת בצהבת לא המוליטית עקב עלייה כרונית של בילירובין מצומד בעיקר (מעל 50%). מדובר ככל הנראה בתסמונת שקשורה לבעיה ביכולת של הפטוציטים (תאי כבד) להפריש בילירובין מצומד אל המרה. לרוב, לא רואים או מרגישים בסימנים קליניים (אסימפטומטית), אולם לעיתים היא מתגלה דווקא בקרב תינוקות במהלך בדיקות דם. מחלה זו שכיחה אצל יהודים ממוצא פרסי (1:1,300) ומאופיינת במראה מאקרוסקופי שחור של הכבד, כתוצאה מהצטברות של פיגמנט. תסמונת רוטורס נובעת מפגם ב-OATP1B1 ו-OATP1B3, חלבונים המעורבים בספיגת בילירובין מצומד בהפטוציטים בריאים, מובילה להיפרבילירובינמיה מצומדת – תסמונת רוטורס (Rotors syndrome) [מקור1, מקור2]. ערכי הבילירובין הם לרוב עד 7 מ"ג לד"ל. תסמונת רוטורס היא הפרעה שפירה שמגבילה את עצמה ובדרך כלל אינה דורשת טיפול. החולים הם א-סימפטומטיים,אם נמצאה צהבת היא בדרך כלל ממצא מקרי. מבחינת התסמינים, המקרה דומה לתסמונת דובין-ג'ונסון; ויש לציין שהכבד תקין מבחינה היסטולוגית [מקור].

    תרופות המגבירות את רמת בילירובין

    תרופות המגבירות את רמת הבילירובין בדם ובהמשך גוררות לכאורה נזק לכבד, על ידי הפרעה לפעילות האנזים UGT – הגברת המוליזה או על ידי הפרעה אנליטית והשפעה על מדידת רמת בילירובין:

    אספירין

    קודאין

    allopurinol,

    סטרואידים ובעיקר סטרואידים אנאבוליים-אנדרוגניים

    גלולות למניעת היריון,

    סוגי אנטיביוטיקה מסוימים (דוגמת פניצילין, novobiocin, rifampicin, gentamycin , clindamycin ואריתרומיצין),

    תרופות נגד -מלריה, isoniazid, amphotericin B, ברביטוראטים, אפינפרין, פאראצטאמול,

    אוקסר (אוקסאאר), לוטן, לוסרטה, לוסרדקס שמשמשות ליתר לחץ דם וניתנות גם לחולי כליה וחולי לב [מקור].

    enytoin ,chlorpropamide ,labetalol, קודאין, methyldopa, מורפיןחומצה ניקוטינית, captopril ,indomethacin ,pyrazinaide ,sulfonamides ,quinidine, מעכבי האנזים מונואמין אוקסידאזה,diphenylhydantoin ,5aminosalicylic acid, תיאופילין, diazepam, flurazepam. אם לא די ברשימה זו הרי שגם תכשירים כולינרגיים יכולים להעלות רמת בילירובין, כמו גם תכשירים מְשַתנים, וכן meperidine ,tolbutamide ,procainamide ,methotrexate ו-phenothiazine.

    תרופות שיכולות להפחית את רמת הבילירובין הנמדד כוללות קפאין, ויטמין C, וכן פנוברביטל שמשמשת לטיפול באפילפסיה.

    בבדיקות המעבדה –

    בילירובין לא מצומד לעולם אינו נמצא בשתן. בילירובין לא מצומד תמיד קשור לאלבומין בסרום, במצב זה הוא לא ניתן לסינון או למעבר, או לטיפול על ידי המערכת הכלייתית, אלא אם כן היא פגועה. לכן הופעתו בשתן מצביעה על מחלת כליות מתקדמת.). כאשר בילירובין ישיר מופיע בשתן מזהים שתן כהה, הפרשה של עודף של בילירובין מצומד תמיד מסיסה במים כאן הוא מופיע בשתן כהה. מדד זה מאוד חשוב ומצביע על היפר-בילירובינמיה מצומדת. יודגש כי נוכחותו של בילירובין בשתן עוזרת לזהות חוסר תפקוד עדין של הכבד- נושא אשר מוביל להיפר-בילירובינמיה מצומדת, וזאת גם כאשר הריכוז הנמדד של בילירובין מצומד בסרום נמוך במעט מקו עליון של טווח הנורמה או מעט מעליו מה שמכונה מוגבר רק מעט [מקור].

    ערכים תקינים:

    בילירובין ישיר (עבר דרך הכבד): 0-0.3 מיליגרם לדציליטר.

    בילירובין כללי (בילירובין ישיר+ בילירובין בלתי ישיר שלא עבר דרך הכבד): 1.9- 0.3 מיליגרם לדציליטר.

    חריגה בערכים – מעל לטווח הנורמה העליון

    התבוננות בסוגי בילירובין בדם המופיעים בדפי המעבדה שלך מסייעת לבצע אבחנה מבדלת בין סוגי הצהבת השונים. צהבת קדם-כבדית (prehepaic) מביא לעליה משמעותית בבילרובין בלתי ישיר בגלל שחרור ומטבוליזם מוגבר של המוגלובין במצבי תמס-דם, המאטומות, או שטפי דם מסיבות שונות. לעומת זאת במפגעים קדם-כבדיים, בגלל המגבלה של טרנספורט של בילירובין בלתי-ישיר בכמויות גדולות אל תוך הכבד ליצירת בילרובין מצומד, יש רק עלייה קלה אם בכלל ברמת בילרובין מצומד במצבים אלה.

    הגברה ניכרת בבילירובין מצומד וכן בבילירובין דלתא בנסיוב – עלולים להצביע על מפגעי צמקת מסיבות אלכוהוליות ואחרות, דלקת כבד על רקע נגיפי או על רקע רעלים אנדוגניים (נחושת במחלת וילסון, גליקוגן במחלות אגירת גליקוגן), רעלים אקסוגניים דוגמת אצטאמינופן ורעלים שמקורם בצמחים, וכן דלקת כבד אוטו-אימונית: תרחישים שבהחלט עלולים לפגוע בתפקודי הכבד [מקור].

    עליה בבילרובין מצומד עלולה להצביע על תסמונת רוטורס

    יתר בילירובין לא מצומד יכול להצביע על מצבים של תת-פעילות של בלוטת התריס, וב-infectious mononucleosis. וכן במצבים של חסר ויטמין B12 וחומצה פולית, ופירידוקסין –  ויטמין B6. הגורמים

    נשארו לך שאלות 

    אשמח להשיב על כל שאלה 

    לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן  

    בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –

      שמי Name:


      טלפון phone:


      דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


      איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


      אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:


      למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

      For the avoidance of doubt, consult a physician (who knows in detail the general health of each patient or yours) before using any medicine, food, extract or any exercise. The information on Yaron Margolin's website or the "Healing Presses" website (on Facebook or MARGOLINMETHOD.COM), in the above article and in Yaron Margolin's articles are material for thought – philosophy neither recommendation nor public guidance to use or cease to use drugs – no information on this site or anyone You should always consult with a qualified physician or pharmacist regarding pain, bad feeling, or goals and how to use foods, ointments, extracts and even exercises, or other remedies that are mentioned as such

      מאמרים אחרונים

      נשלח ב כליות, כללי, מזון מחלים