לורנצו לוטו אחד מגדולי הציירים

Lorenzo Lotto, Portrait of a Young Man with a Book, c1524–6

לורנצו לוטו  (Lorenzo Lotto (c. 1480 – 1556/57)  היה צייר מכובד ופופולרי למדי בצפון איטליה; כבר בשנת 1505 הוא נזכר במסמכים כצייר מפורסם ודמות מוכרת בארץ המגף. בימנו מוכר לורנצו לוטו רק למתי מעט – גאון, צייר, חוקר נפש האדם וממשיך של המסורת האדירה מוונציה בציור. בעיר התעלות, ככל הנראה, למד אצל אלויס ויורני Alvise Vivarini (1445/6-1505.

בשנת 1503, בוודאות, ולאור מסמכים שהתגלו, לוטו היה בטרויסו Treviso שבצפון, ובה למד ועבד.

מיקומה של טרויסו על הדרך לגרמניה חשפה אותו לאמנות הצפונית יותר. כך חדר למידע שמעבר לאלפים. הדקדקנות והיכולת המיוחדת של לוטו להכנס לפרטים; נושא שמעלה את ציוריו לדרגת שירה, נראה שמקורו בתקופה זו. ובכל זאת, ללא ספק, עבודתו ששקפה מאז ומעולם את רוח הציור הונציאני נותרה עם האור הנשגב של הציור מונציה – שגרירה מיוחדת שלה. ציוריו היו ועודם לזכות אלו – בעלי עמדה פואטית ייחודית, זכות הפרטים האלו והאור.

לורנצו לוטו

כיום; לאחר שנחשף מחדש לורנצו לוטו נכלל הצייר כגדול הציירים, ממשיך דרך שהחלה באב בליני, ומי שהתאים עצמו למידותיו של ציור הרנסאנס הגבוה.

המבוכה גדולה בכל הנוגע בלורנצו לוטו, שכאמור עד לאחרונה כמעט שהיה אלמוני. הכל מנסים להבין כיצד גאון בסדר גודל כזה נעלם, אולי, טוענים חלק מהמומחים, העלמותו נובעת מכך שהקריירה שלו הייתה עצמאית מדי. רחוקה מדי מהמרכז (ונציה) ואם כך – היש גאון שאינו עצמאי מדי, רחוק מדי?

Lorenzo Lotto Portrait of Febo da Brescia

האסכולה הרגשית – נושא התנועה עמד בראש מעיני הרנסנס גם תודעת הרגש, בעיקר האהבה, אבל, כמו בעבודותיו של לוטו, לאכזבה, מרירות הנפש ואפילו למרה השחורה יש מקום רחב.

המיוחד בעבודת לוטו משותף למיוחד בעבודותיו של אל גרקו: המרה השחורה, אבל, גם אל האור הנוסק מעלה של דה וינצ'י הוא ועבותודיהם מקרבת את הציור יותר אל האסכולה הפסיכולוגית ששיאה, ללא ספק, רמברנדט, הוא שהביא את אמנות הפורטרטים לשיא של כל הזמנים.

לורנצו לוטו, דיוקן אישה
Portrait de Femme, 1505 by Lorenzo Lotto on

הציור הלוטי מתמקד בשכבות הנפש, גישה שבציור שלו הולכת ובולטת ככל שמתקרבים אל עבודותיו המאוחרות. ובכל זאת ציור הרגש לא ממש, נמצא מחוץ לסצינת האמנות הוונציאנית, אם נקבל על עצמנו את האסכולה השפינוציאנית, בן דורו של רמברנדט, הרי לך, מה שהחל כאהבת דאנטה לביאטריצי או פטררקא ללאורה ולתנועה יחסית ביצירותיו של טינטורטו – היה לרגש סוחף ומורכב אצל לוטו. רגש הוא מרחב השינויים החדש. שינויי העומק שמחויבים כדברי שפינוזה, קונסטנטין ברונר וניקו הורדניצ'יאני אל כללי הטבע והטבע תמיד נמצא בתנועה, הרי שכולו שב ויונק מהמבט של האסכולה של ונציה, עם השורשים של האקדמיה ביוון העתיקה. לוטו היה מוערך מאוד  בזמנו, אבל אחרי מותו, הבדידות, שהכתה אותו בסוף ימיו, ניצחה ולוטו נעשה בהדרגה לאלמוני.

Lorenzo Lotto (c. 1480 – 1556/57)

עבודתו של לוטו נשכחה, הייתה כמעט נטושה; ובאופן מוזר עתה, דווקא עבודותיו הנערצות מעוררות כנסיות קטנות רדומות ונשכחות בצפון איטליה, בהן לוטו צייר, מתרדמתן הארוכה. ההתענינות בהן, לפתע רבה. והכנסיות הנטושות הופכות עתה ליעד חדש ומטרה למסעי התיירים של האמנות.

ג 'ורג'יו וסארי  Vasari מזכיר בחלק השלישי של ספרו המפורסם "חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים המצוינים ביותר" (Le Vite delle più eccellenti pittori, scultori, ed architetti את לוטו. יש בכך הפתעה שהרי זה לא היה היסטוריון אלא פוליטיקאי שעמל על קידום האסכולה הפלורנטינית וגם הצליח – מכל מקום הוא כותב שלוטו היה חבר של פלמה הזקן. Palma Vecchio (c. 1480 – 1528,  מגדולי ציירי ונציה של תקופתו.

לורנצו לוטו – קטע

לוטו היה, למעשה, הצייר הראשון שהיה ער לשכבות הנפש ומופעיה בחיים של האדם. ואם נזכר שפינוזה לעיל, היה זה שפינוזה ראשון שהיה ער למופעיה על הגוף ומחלותיו הנקשרות בתודעת הדמימה.

(על מופעי הנפש של לוטו סיכם ורשם ברנרד ברנסון Bernard Berenson).

לורנצו לוטו
Lorenzo Lotto (Italian, 1480–1556)
Portrait of a jeweler, Giovanni Pietro Crivelli (?)

בשנת 1508/9 לוטו נסע לרומא כדי לעבוד תחת אגדת הציור הפלורנטיני – רפאל (1483-1520). שם על קירות הספריה הנודעת בארמון הותיקן הוא עזר לרפאל.

לורנצו לוטו – עלי הורד שנפלו על פני השולחן – פרט מדיוקן עלם בעת למודיו – יצירת מופת ומרה שחורה במרכזה.

ברומא לוטו שהה עד 1510 או אם לדייק כשנה לפני 1511. רומא נראת לנו כיום כעיר שהשפיעה על עבודתו מבחינה דינמית. תנופה נכנסה לציוריו אבל הרגש, הבמה הפסיכולוגית, העוצמה הפנימית הם החלק החשוב שהלך והתעצם מאז שהותו ברומא.

Lorenzo Lotto, Madonna of the Roses

בשנת 1513 לוטו הגיע לברגמו. אחד ממרכזי התרבות של ממלכת ונציה באותם ימים.

ההזמנה לצייר ב-San Bartolomeo – כנסיה ומרכז דומיניקני, בשנת 1514/15 הביאה אותו להתישב כאן. עד 1525 גר בברגמו.

נראה שבברגמו לוטו היה מאושר והגיע לשיא יצירתיותו. הומור שלא שב אל יצירותיו אחר כך, נוכח בציוריו בברגמו. יכולותיו זכו להערכה, הוא קיבל  הזמנות מעשירי האזור ושמו שב ועלה בונציה. לוטו צייר דיוקנאות,  מילא אותם פרטים: עלי ורד נטושים, מטבעות, רמזים מסתיים ואפילו צרור של מפתחות אבל עיקר היה ברגש. הוא הצליח להזריק כוח רוחני וכוחות נפש בבדי הציור שקרבו אותו אל השירה. אור ונציאני קורן מעבודותיו והכל הולך ונשאב אל עולם היופי השמימי;  ראו את עבודתו משנת 1524 – כאן למטה, 

Virgin and Child with Saints Jerome, George, Sebastian, Nicholas of Bari,… הזוהר השמימי נשפך מעבודה מופלאה זו – מתחרה בפאר קרינת הציור של טיציאן ועולה בהחלט על הזוהר הנודע של ורונסה.

The Mistic Marriage of Saint Catherine of Alexandria, with Nicolo Bonghi, Lotto

עבודתו משנת 1523 ללא ספק יצירת מופת-

The Mistic Marriage of Saint Catherine of Alexandria, with Nicolo Bonghi, היופי הנובע ממנה עולה על כל דמיון. The Bergamask patriarch Niccolo Bonghi (1462-1526 מופיע בצד השמאלי של תמונת הזוהר השמימי הזו. הוא גם הפתרון הנודע של הציור  – Paintings patron. החלון מאחור, כביכול מראה נוף אך לא. הכל סגור, גם קטוע וגם לא מראה יותר מקיר אפור, הרי לך חידוש מרשים נועז, ונוף של לוטו מבשר את עתידו.

Portrait of a Gentleman in his Study c. 1530
Oil on canvas, 98 x 111 cm
Gallerie dell'Accademia, Venice

1528 דיוקן של גבר לומד, Portrait of a man with a Lizard – ציור מופלא, שמנווט את המרירות הגדולה של החיים אל בד הציור – מרה שחורה נכנסת ומחסלת בסכין בודדה ואכזרית את חיי החברה, התהילה והכבוד של הגאון הזה. נבואה שהתגשמה, אבל כאן בציור, הוא נשען על השולחן, ספר פתוח – לבושו של הבחור הלמדן שחור, אבל שחור משחור הוא כאן. שאריות עלי השושנה פזורים בקדמת הציור, נפלו על השולחן, קרוב אליך המתבונן, והמפתחות שמונחים על הארון מאחור. הבחור המלומן הזה, עם הספר הפתוח ההוא מביט מהם והלאה – האם הניח זה עתה, כאן הוא, או לוטו שלנו, את המפתחות שלו?

1523-30 – איזו עוצמה!  מרה שחורה לתפארה.

The Alms of St Antoninus
1542
Oil on wood, 332 x 235 cm
Basilica dei Santi Giovanni e Paolo, Venice

בשנת 1525 לוטו שב לונציה. מספר הזמנות עמדו שם לפניו. כולל the Saint Antoninus זו של  altapriece, שמוצגת בתערוכה המדהימה שבגלריה הלאומית של לונדון. העבודה על הציור נגמרה בשנת 1542.

Laura Da Pola – Lorenzo Lotto

בשנות ה 1520 ונציה הייתה המרכז ובוודאי ערס הציור. לוטו המוכשר עמד בצל. טיציאן היה האור וטינטורטו הגאון ולוטו לא כלום! לוטו היה בצללים של התקופה. ובכל זאת, גם הוא זכה בנתח מה, וקיבל הזמנות, אפילו בונציה. זכותו מברגמו עמדה לו אפילו כאן.

בשנים התנודתיות 1533 ו- את 1547 הוא נע ונד בין ונציה ומרצ'ס Marches בדרום לטרויסו Treviso הצפונית יותר.

Brother Gregorio Belo of Vicenza ,1547, Metropolitan Museum of Art

בשנת 1549 לוטו התישב סוף סוף במרצ'ס.

הרבה ידוע על נסיעותיו אלו בגלל רשימות מפורטות שהשאיר בספר החשבונות שלו. מתנות שחילק – הכל רשום כאן, פגישות, הלואות, הפסדים והפסדים גדולים, כך עד שבשנת 1549 נשאר לורנצו לוטו מרושש.

לורנצו לוטו – הסוף

מבודד, חסר כל ומדוכא

בצוואה שרשם במרץ ה 25 לשנת 1546 הוא מתאר את עצמו כ"בודד".

בשנת 1552 לורנצו לוטו פתח את דלתותיו של המוסד הקדוש בלורטו –The Holy House at Loreto 1552. הוא נמנה על חברי המקום. אבל, המשיך לצייר. שם מת בשנת 1556.

ירון מרגולין.

ירון מרגולין נוכח טינטורטו בגלריה הלאומית לונדון נובמבר 2018.

אשמח להשיב על כל שאלה-

שם:

טלפון:

דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם):

איך אני יכול לעזור לך:


 

 

נשלח ב על הציור

ימי הסנאל שלי – להתגבר על אוטיזם – פרק א

Luca Giordano (1634–1705 לוקס ג'יאורדנו צייר איטלקי שצייר בחצר המלוכה של ספרד

 

ימי הסנאל שלי – קיס סטאדי (חקר מקרה) על השקט והאוטיזם ששלטו בנער שפיתח יכולות לערער עליהם –

סיכום עבודתי עם סנאל, תקציר ה Case Study מעבודתי כפסיכותרפיסט בשיטת "לחיצות ההחלמה" עם ילד שאובחן על הספקטרום האוטיסטי. (קישור לאתר  "לחיצות ההחלמה" – כאן). אחרי 12 שנים של סבל החל הילד שהיה לנער הוא הסנאל שלי להיחלץ ממנו.

לפרק ב' 

גיאורג מרטין איגנז ראב צייר אוסטרי –
Georg Martin Ignaz Raab – דיוקן הנסיך יורש העצר רודולף
Rudolf, Crown Prince of Austria

סנאל שם בדוי שבוסס על "סנא" צמח מדברי נדיר שפורח בצהוב בוהק. הסנא יפה, שורדני, ובעל סגולות ריפוי כמסלק רעלים מגוף האדם.

סנאל חי בדממה מגודר על אי משלו. ספן בודד, מתבונן עלינו, מעבר למחסום. תחילה דיבר אלי קצת שהביא אותי להרבה. והבנתי:
בכל יום הביט בעולם שלנו. למד: שנמצאים בו אנשים רגילים. גם האוקיאנוס בעולם. תוסס, מלא חיים להפריד אותו מהם – כיצד יעבור אותו, איך ילך מהאי האוחז אותו על גבו ויחבור אליהם?

Charles II (1670-80)  – (1634–1705) Luca Giordano קרלוס השני, מלך ספרד – ידוע בשל הבעיות הפיזיות, האינטלקטואליות והנפשיות הנרחבות שהיו לו – קרב את שושלת הבסבורג אל הסוף והאיש שהוביל מעצמת העל ספרד למדינה מתנוונת –  שקיעתה של מדינה ומשפחת המלוכה – לוקס ג'יאורדנו צייר איטלקי שצייר בחצר המלוכה של ספרד

ככבלים על אסיר – מגודר   חלם להיות אחד מהרגילים. יעד סודי. נוכח בשתיקתו. מחסור בידע וכישורים לחבור אליהם – הותירו בלעדם  – משותק. ממלא אחר הצו המחמיר של הדממה. במאמץ סנאל שתק, כיאה לאוטיסט הגון שהרי הגון הוא השבוי בגדרו.

הדיוקן הנודע של הנסיך האגדי אויגן מסבויה.
עם הקסדה והחרב שקיבל במתנה מהאפיפיור. Prince Eugene of Savoy. אויגן מסבויה נודע כפטרון של האמנויות ואחת הדמויות הנערצות באירופה, הנסיך מבית סבוי – שהוגדר כבעל דמות כחושה שאינה מתאימה לקריירה של איש צבא – עבר את הגדרות, ונמנה בסופו של דבר על המצביאים החשובים באירופה של ראשית העת החדשה. הוא שקנה את עולמו בתבוסות שהנחיל לצבאות התורכיים של האימפריה העות'מנית. יאן קופצ'קי Jan Kupecky 1667-1740

כל אחד צועד בדרך היחיד שמכיר. מעטים מעזים לחשוב על דרך טוב ויעיל ממנו – גם הוא האמין בדרכו. אוטיסט שכמותו, בדרך ההקרבה. ומי אם לא השקט, עולמו היחידי של אוטיסט אחד, תקווה דוממת אחת שחוברת להקרבה עצמית אחת שבהרגל, ושייכותו היחידה והלא בדויה, הובילה אותו, באותו יום אל מחוץ לגדר. כך פגשתי בו.

דוד קרפט – קרל השנים עשר, מלך שוודיה. Portrait by David Krafft, 1706
Charles XII, also Carl (Swedish: Karl XII

מלאו לו אז כבר 14 שנים. סנאל – אמר לי, קורט של דברים. הגם שבעיקר שתק. דמם עצמו למטבעות קטנות, אך יקרות מאוד.
אמו משענתו דיווחה. היא אמרה.
הוא הנהן בראש או אישר, במילה נחטפת.
לפעמים הביט בי ארוכות.
יש והוריד מבט, נפנף בידיים גם נאם בעברית גבוהה –
מה שסנאל לא ידע אז, זה שאני מתבונן בשינויים שחולפים בטונוס שרירי גופו לא רק קולט את המילים. ראיתי את הניעות הקטנות של השרירים. מומחיותי, יוצאת הדופן בדמימות, כיווצי שרירים כרוניים שמשפיעים ומושפעים ממרחב הרגשות והשכל עמדה לטובתי. זו שהביאה את רקדני ירושלים לגמישות יוצאת דופן היא שעמדה והובילה את תודעתי להקשיב נכון, למה שהוא מדבר אלי קצת ולהבין הרבה. לאט נחשפה דמותו דרך חומת השקט שלו.

דוד – צייר אלמוני

מילדותו סנאל נזקק לטיפול תרופתי, אך התרופות גרמו לתופעות לוואי רבות והסימפטום העיקרי נשאר – השתיקה התמידית, והלא יעילה. אולי גם הרסה את שביקש לצמוח בקרבו. לא לבד היה, כי חבר אל סבלו והוריו נזעקו וכאבם השתלב בשלו.

Francisco de Goya, The Third of May 1808

– שלב האידאולוגיה הוא החשוב שבשלבי מחיקת האישיות, שלב זה מעצב את הפרחח, המגלומן, הסדיסט העצמאי ואת האדם הרע בהתגלמותו. "הרע בהתגלמותו" צייר גויה. 
Francisco de Goya, The Third of May 1808

על הסבל, הייאוש והעדר התקווה סנאל דיווח לי, לא – הוא לא דיווח, הוא צרח – זאת הייתה זעקה – שהשמיים נקרעו והשמש השחירה נוכחותה. סנאל השאג את מעמקי נפשו והכול דמע. 

ביום חמישי הוא יום השאגה הגדולה שלו, בשעה 18:20 – נשמעה זעקתו הראשונה: אתה לא יודע איך חיי אדם ללא תקווה – אבל, רק בשלב מאוד מתקדם של הטיפול, הוא שאג, כשלמד לדבר את עצמו. משהחל לפרוץ את דמימת השקט. אבל על כך הרי מאמרי זה –  אולי מוטב שאקרא לו דרכי הסנאל אל הצווחה שהרעידה את כל הרקיעים והשחירה מבושה את השמש –

המומחה – the connoisseur
אוגוסט פרידריך שיגרט צייר גרמני.
August Friedrich Siegert
1820–1883                              

אם גם הילד שלך אובחן על הספקטרום?
אם גם בך פועם רצון לסייע לו להתמודד טוב יותר עם הקשיים בתקשורת ובהתנהגות?
מאמר זה נועד לך ויכול להביא לך שיעור אם לא מעל לכך: תקוה גדולה.

כאן מונחים ימי הסֶנֶאל שלי. מדובר גם על האוטיזם שבעט בתוכו –  אבל העיקר כאן צעידת המצוק, שביל העקרב נוכח העיט, בתוך האבק שם צעדתי בבקשי את הדמעות, את הכוחות שיסייעו לסנאל שלי לצאת מבין הגדרות – הוא שנקרא כאן: קיס סטאדי על השקט והאוטיזם ששלטו בנער שפיתח יכולות לערער עליהם.

Luca Giordano חלום יעקב – לוקס ג'יאורדנו -אוסף פרטי, נפולי.
(Naples 1634–1705)
Jacob’s Dream.
Private collection, Naple

מראש ידעתי שאמצא אותך סנאל, הסקרנות הייתה לדרך פעולה – כוח הקדמה. אבל ללא תחושת הוודאות שאמצא אותו, אני מניח שלא הייתי מסכים להיכנס לאוקיאנוס הזה. לשוט לבד בסירה קטנה אל האי שלו דרך אחת החוויות הנועזות והמרגשות בחייו של פסיכוטרפיסט הוליסטי. חקר הנפש של האדם המשתקפת בכיווצי השרירים הבלתי רצוניים, בקולות הדיבור ובמחוות לצד אפני חשיבה.

על הדרך בה צעדתי שעון על תחושת הוודעות נוכח סנאל שלי הנשען על השתיקה, שגזלתי ממנו באמצעות הבנת דמימות גופו שהתבטאו בפרכוסים – נרשם כאן.

תקיפת הנמר – 1849 אז'ן דלקרואה, צייר צרפתי.
Arab horseman attacked by a lion (1849)  Eugène Delacroix (1798–1863

קולה נשמע בשיחה המוזמנת אלי, מיואשות. נעדרות תקווה. המודאג של האמא הזו צמרר אותי – אמו של סנאל כאבה ואחזה במצוקה שהטריפה את דעתי. "היא (חווה) גם אמרה לי שאתה מוכן להפגש עם סנאל". – "אני כל כך מודה לך".
בתום רצף תודות – היא ניסתה להבין עד כמה אני מחויב לדרך, כמה זמן נדרש לראות איזה שינוי – ואיך אפשר להשיב ב 10 דקות ההפסקה שעמדו לרשותי בין פגישות עבודה, על דאגות אם חרדה שניסתה הכול ולא פגשה עדיין בשינוי.

סֶנֶאל – שם בדוי הגיע אלי לאחר תחילת לימודיו בכיתת תקשורת ט'3. נער יפה תואר, שהוגדר מילדותו המוקדמת כנמצא על הספקטרום – משפחת המחלות האוטיסטיות שנמצאת תחת השם PDD: הפרעות התפתחות מפושטות. ספקטרום רחב של מוגבלויות שחודרות אל המישורים החשיבתיים והרגשיים (PDD).
הוא סבל מהפרעות בדיבור כגון אוצר מילים רחב  ביותר, ושימוש בשפה גבוהה לצד חוסר דיבור במקרים אחרים וגמגום מלווה בעוויתות כשנדרש להביע את רגשותיו באופן מילולי. הוא לא היה מסוגל לבטא ביטוי שנתפס, בעיניו, שלילי נגד אמו והיה מתכווץ בעוויתות מוזרות כשחשד שהוא מאכזב אותה. גופו נתפס לפרכוסים או ביטויי ריחוק כגון הורדת עיניים, שתיקה והסתלקות אל תוך עצמו, בחלל השרותים וגם בחדרו.
התכנסויותיו בתוך עצמו נחשדו כהסתרת התקפי זעם ועלבון. 
הוא עצמו אמר שהוא מפגר, אוטיסט שסובל מתסמונת אספרגר, אבל עיקר סבלו נחשף מהר – נוכחותו בכיתת התקשורת.

לביה אמו ויעקב אביו. כולם שמות בדויים נכחו בכל המפגשים שלי עם סנאל. פעמים אחדות יעקב ופעמים רבות לביה. האב רצה לבוא יותר אך הגבלתי אותו כי חשבתי שטובת סנאל שלביה תנכח בכל הפגישות.
זה היה, יום רביעי אחה"צ. מזג האוויר היה רגיל למדי – בדיוק גמרו לכסח את הדשא – זה עתה בדקתי בעמוד שיחותנו בווטסאפ – יום רביעי לפני שנה.

דוד משוחח עם יהונתן. פרדריך ליטון Jonathan's Token to David – Frederic Leighton

הוד רוממוטו הנסיך לבית שאול מר סנאל הושיט לי את ידו ואמר ברשמיות של אדון חצר המלוכה מבית מלכי ירושלים הקדומה כי הוא שמח על שהזדמן לנו להיפגש…
עצרתי את עצמי מלשאול אותו אם הוא יהונתן או דוד: יורש העצר או המלך שגונב את הכיסא- בעזרת שמואל או הנסיך שהוקרב בגלבוע?

שאול המלך ודוד (1885) – יוליוס קרונברג צייר שבדי 1850-1921
Julius Kronberg (1850 –1921) was a Swedish painter.

לביה הובילה את הפגישה בחדר הטיפולים. אמו דיווחה. הוא הנהן בראשו. לפעמים רק הביט בי, כשהבחין שאני מסתכל אל תוכו התרחק והוריד מבט, קרוב אל כפות רגלי. רשמתי לעצמי – זמן עתיד
כשנפנף בידיים ונאם בעברית גבוהה – רשמתי לעצמי – מעמקי האני מנסים להגיע – חיפוש מוצא, דרך מילוט מבין הגדרים –
לפתע דיברה על הכיתה בה הוא לומד – ט'3. הוא לא ידע שבעזרת עיני הנץ שלי אני מתבונן בשינויים שבמבטיו – וכשהוריד את עיניו, אבל הפוקוס שלהן הונח ליד כפות רגלי –
שוב רשמתי לעצמי זמן עתיד, ובקשת סיוע, בגלל המבט אל כפות רגלי – רגע, על מה לביה דיברה. שם העתיד ולשם מכוונת בקשתו לעזרה.
קפצתי כצייד על המלכודת שהניח – הפסקתי להאזין ללביה ועוד היא מדברת על הכיתה, הוא מתכווץ ועישוניו… שאלתי אותו:
– מה לא בסדר עם כיתה ט'-3?
שריריו זזו בניעות קטנות נוכח עיני מבקר המחול שלי. עקבתי אחרי כל הניעות של השרירים. מומחיותי יוצאת הדופן בדמימות, התרוצצה ובחנה את כל כיווצי השרירים שהתחוללו לפני – עד שעמדה לנגד עיני כמעט כל התמונה:
ייסורי מצפון, חרדה שיפגע באם, מצוקה חברתית, בדידות, זעקה לעזרה – סביב נושא הכיתה ההיא – תבונת מעמקים, ראיית מעמקים – העדר כישורי חיים, פחד מהעתיד- טוב לב שופע, חווית התעללות חברתית או ביזוי, לעג בפומבי – בלימת הרצון וחיים על בלם ורגשי אשמה. (חומר עבודה ל-3 שנים לפחות וחלקו נחשד כנקשר בכיתה ההיא).
-סנאל, מה לא בסדר עם כיתה ט'-3?
קצב הפרכוסים גברו – סנאל, זה משהו שאסור לך לדבר עליו?
הגמגום תקף אותו אבל הוא השיב לשאלתי:

  • ל ל ל ל א א.
  • איך קוראים למורה שלך?
  • אלונה
  • אלונה צועקת בכיתה –
  • ל ל א.
  • קוראים לה נופר.
  • נופר היא שהעליבה אותך?
  • ל ל א. היא עוזרת לי. נופר טובה.
  • סנאל מה לא בסדר עם כיתה ט' – 3?
  • ה ה ם   כו כו ל ם  מפג גגרי רים.

הכל התכווץ לפני – רשמתי גמגום וכיווץ כללי – אין התחת אשמה במורה – לא ניתן לפענח כיווץ שרירים שתוקף הכול – אפשר רק להסיק שהחוויה מושפעת ממרחב הרגשות והשכל שהביאו אותו לתזזית גדולה. גם לא מובן עדיין אם המקור של ההתרגשות כאן ברגשות או במחשבות.
כדי להרגיע את המצב התזזיתי שנוצר, שיניתי נושא – כמות החומרים שנחשפו לפני הולידה תכנית עבודה שלמה וארוכה.

יצירת מופת – תמונת דיוקן עצמי, של האמן, כשברקע עומדת ההכנה לדיוקן של. הנסיך האגדי אויגן מסבויה (Eugène de Savoie-Carignan). יאן קופצ'קי

תרגיל הראיסנאל, פניתי אליו בתקיפות, בבקשי לנפץ את היותו מכווץ כאגרוף:

  • אתה מכווץ כאגרוף – אמרתי נחרצות. הוא הביט בי כמי שהניחו לפניו מראה והוא מתעורר משנתו ומביט בה בהסכמה, ואי רצון משרואות עיניו. ברגע הזה תפסתי את העמוק שבנשמתו, אם לא את הזרוע של סנאל האמיתי, או הראש אחזתי בזנב ולא הרפיתי – ולא הנחתי לו לשוב ולהיעלם מעבר לגדרות, לשקוע או להירדם בשנית:
  • האם אתה יודע שהגוף שלך מתכווץ כשאתה מדבר איתי?
  • כן.
  • אתה יודע היכן הוא מתכווץ?
  • כן
  • היכן?
  • בכתפיים.
  • היכן עוד?
  • בכתפיים.
  • האם הוא מתכווץ בשתי הכתפיים באותה עוצמה?
  • כן
  • לא, סנאל, הכתף השמאלית שלך מתכווצת יותר חזק –
  • מה  … ב א מ ת?

הוא לא גמגם אבל היה מופתע.

    • גם השריר שמסובב את הראש שלך מתכווץ – הצבעתי עליו והראתי לו אותו.
    • מה באמת?
    • דיברת עכשיו יפה.
    • מה באמת?
    • כן, גם עכשיו דיברת יפה. לא הסברתי מה זה היפה הזה, כדי שיישאר מופשט, אבל הוא הבין בדרכו וזו הרי הייתה הכוונה שנשמתו הבינה – ובה היה עומק בלתי נדלה – עד מהרה הבחנתי שאני משוחח עם בן אדם מאוד נבון
    •  אתה יכול לשאול את אמא.
    • כן, דיברת יפה. לביה חיזקה את דברי.
    • האם אתה מסכים שאסמן לך מתי הגוף שלך מתעוות? שאלתי – כמתכונן לעבור לשלב 2 של תרגיל הראי
    • כן.
    • בוא ננסה את זה, הצעתי לו. אני אשאל אותך שאלה. אתה תענה ואם הגוף שלך יתכווץ מעצמו אצביע אל האזור שמתכווץ.
    • אני מסכים.
  • אני יכול לשאול?
  • כן.
  • שאתחיל?
  • כן.
  • באיזו כיתה אתה לומד?

הכתף השמאלית עלתה, הצוואר התכווץ והפנה מעט את הראש לצד ימין – עם כפיפה הצידה של הצוואר. sternocleidomastoid) בצד ימין רשמתי לפני – הצפה רגשית שמקורה בהמשגות והעלתי אפשרות שסיבת הרכנת הראש בכיווץ שני שרירי ה-sternocleidomastoid – בו זמנית משני הצדדים והגמגום החל – נשוב לעיקר שהרי תרגיל הראי לפנינו:
הצבעתי על הכתף השמאלית, הגם שטרם דיבר. ורשמתי לעצמי כיווץ מקדים גמגום. מיד שבה למקומה והתרככה – הוא שולט בכיווץ באמצעות המחשבה – רשמתי לעצמי.
שאלתי שוב וה-sternocleidomastoid התכווץ פעם נוספת – ויצר כפיפה הצידה של הצווארהוא מחפש את המילה הנכונה – לא הוא מוצף – לא יכולתי להכריע.

הצבעתי על השריר – ומיד שב למקומו – רפה.

3 פעמים שבתי ובחנתי את הכיווץ, עוצמתו ומקומו – גם את הטריגר שלו מה שאפשר לי לדייק את האבחון ובכל פעם הצבעתי והוא הרפה את השריר המכווץ.  – הכיווץ באחז, פסקתי, קרוב לבסיס הגולגולת -במסטואיד אין ספק הוא מוצף רגשית, נער שחיי בסטרסאין בעיות המשגה – הרהרתי לעצמי והחלתי לחפש את הסיבה לכך, אבל למה הוא מוצף כל כך. אין בעיות המשגה. למה הוא מוגדר מפגר, כדבריו – אוטיסט? היכן מוקד ה"פיגור" המדובר, אם אין בעיות המשגה, והשכל שלו פועל היטב? השחרור רצוני – הכרה וכוח השכל משחרר את הכיווץ!

באותו רגע רק השאלות באיזו כיתה הוא לומד הן שהיוו טריגר, הוא סבל מהן, ההצפה לא נעמה לו אבל הן שסייעו לי במתן התשובות – בהגעה לאבחון ובראייה ברורה, מרחבית וצלולה של דרך העבודה שממתינה לנו. לא יכלתי להקל עליו, אבל ידעתי שפיצוי עוד יגיע –

ואז, בעודי שוקל, לאן ללכת, היכן לאחז כדי להכריע. מה לשאול? הוא השיב-

  • ט'3 – ללא תנועות בלתי רצוניות.

ופתאום שוב השריר חזר להתקצר – למרות שלא שאלתי על הכיתה הזו – שוב עלו עליו פרכוסים – הרהרתי לעצמי שהוא נמצא עכשיו במחשבות על ט'-3 ומשהצבעתי על העווית שנוצרה, הוא נרגע ודומה היה גם שעזב את המחשבה שהטרידה אותו.

הקרבה עצמית (קידוש השם) של סבסטיאן. מאת יואכין ווטוואיל
the martyrdom of saint sebastian – joachim wtewael

כוח הרצון – אני זוכר שביקשתי ממנו בפעם הראשונה לחשוף בפני את רצונו.

 סנאל שתק. הוא הוריד ראש ונתפס לפרכוסים. רשמתי לעצמי התקרבות לרצון וסביבתו מהווים טריגר להצפה רגשית. הופיעו גם עוויתות חדשות ונראו כשייכות להתעניינות הזו ברצונו – העוויתות האלו השתקפו כליקויים במוטוריקה עדינה של כפות ידיו ושרירי הלסתות. עיוותו את פניו. ממנטו מורי – רשמתי לעצמי.

אכילס הגיבור האדיר – נשכב על האדמה מוצף בצער ורגשי אשמה – מסרב להמשיך ללחום למען יוון – כוח הרצון של לוחם העל קרס – מות חברו הטוב פטרוכלס מציף אותו בכאב ונקשר באשמתו. רגשי אשמה בתמיד משכיחים את כוח הרצון או קוברים אותו במעמקי הנפש. ציור חזק של דירק ואן בבורן
Dirck van Baburen (Dutch, 1590–1624) Achilles preparing to avenge the death of Patroclus, 1624.

עוויתות בכפות ידיו – עוויתות בכף יד ימין תמיד מרמזות על דמימת האני החושב. הרצון, הוא כוח שינוי בעל אנרגיה חשיבתית, זכרית, יצוגו האנטימי ביותר של האני החושב.

הנער המנוצח – פסל ברונזה יווני, מ300 -100 לפנה"ס. מיוחס לפסל ליזיפוס, מגדולי האמנים של יוון הקדומה. באוספים של מוזיאון ג 'יי פול גטי, פסיפיק , קליפורניה.
the Getty Bronze or Atleta di Fano, or Victorious Youth is a Greek bronze sculpture, made between 300 and 100 BCE. Lysippos, a grand name in the history of Greek art
in the collections of the J. Paul Getty Museum, Pacific Palisades, California.

איזון נפשי – נושא רחב בתחום הטיפול בילדים. הוא נקשר ב'איזון נפשי' עצמאי. החל מהשנה השנייה הפעוטות לומדים לאזן את נפשם ופחות להישען על האם המערסלת. מאחריו עומד נושא רחב שמשפיע על מרחב הקרירה, מימוש עצמי וחיים בעלי משמעות – הממנטו מורי. הממנטו מורי ניכר באמות הידיים ומלמד במצב תקין על – איזון נפשי נוכח התרגשות גדולה, הצלחה אדירה ומימוש מיטבי של כוח הרצון. ממנטו מורי מצביע על שליטה עצמית, איפוק ושמירה על מידה נכונה – virtue כלשון הקדמונים – (גם היכולת להבחין בין תכונות נפש חיוביות ושליליות, וכשמתגלה שיש ביניהן קווי דמיון משותפים, כדברי הרב קוק ב'אורות' , לאמץ את החיוביות ולדחות את השליליות שבהן – הוא הידע מתי ואיך לעשות את מה שנכון ולהימנע ממה שנוגד את הסדר. ההפך של סגולה זו הוא viceפריצות.) אבל, למה הוא נאבק כאן ויוצא נגד. למה הוא חוסם את האני מלגעת בשאיפת הטבעיות של הרצון לצאת, להתגלות כדי להשיג כלים לממשו והצליח. למה ההצלחה מאיימת, ומסרבת לבוא לידי ביטוי, להתממש? אולי המקור של הבעיה והדמימה בחסימת הרצון מהתגלות. ככל שמחשבותי חדרו אל מחשבותיו, כדי להבין נותרה רק שאלה פתוחה – האם זו – חסימת ביטוי טבעי לרצון להתגלות, חסימתו של צורך, היא הסיבה למכונה אוטיזם? אוטיזם, הרי מזה זמן שוויתרתי על ההגדרה הזו בהקשר לנער הזה – שהרי – לא היה בה כלום שבא לעזרתי!

מה הוא חוסם רציתי לדעת. בלי תשובה, אפילו חלקית לא יכלתי להתקדם – והכיווצים הבלתי נשלטים בטמפורליס (The temporal muscle – מעל לאוזן, ברקה, שריר שמפעיל את הלסת התחתונה ומעוות אותה – כהערת אגב אוסיף שדמימה בצד ימין – בשריר זה – טמפורליס – משקפת גם מצבי אדישות אל, ניקור והעדר תשומת לב. אבל לא בהקשר שניכר כאן) במקרה שלפנינו – האוטיזם של סנאל, מובן שהדמימה משקפת השתקפות של הממנטו מוריהוירטו בדמימה גם נטייה לפריצות, אך כאן לא נרמז דבר לקיומה להפך ניכרה נזירות, שמירה יתרה על איפוק. נראה מאמץ אדיר למען סתימת גולל על פתח הרצון וכפיית הרצון תחת שתיקה עמוק בתוך מערת הנפש.

אלכסנדר מאלף את סוסו בוקפאלוס, ציור מסוף המאה ה-19 Alexande taming Bucephalus by F. Schommer, German, late 19th century

למה דרוש מאמץ כל כך גדול להשתקה של הרצון  – הבחור הזה, הרהרתי לעצמי, כנראה בנוי להצלחות גדולות – שאם לא זאת, הרי לשם מה ללחום כל כך חזק נגד הופעתו של כוח הרצון?

שאלות הכפירה שבו והדהדו מחדש: כיצד הגענו להגדרתו כאוטיסט – שוב עלתה שאלת כיתת התקשורת שלו להכות בי ודילמת הדיאגנוזה הישנה לא הרפו – בכל פעם מצאתי בה פרצות, אולי הם לא בחנו את מרחב פוטנציאל היכולות שלו היטב, כשהיה תינוק? ובנוסף עולה שאלת הנזיר וייסורי הנפש שמצביעה על כשל התפתחות בגיל 9 שנים. נושא שבחרתי לעזוב בשלב הזה. (עוד על כך אפשר לקרא כאן, וכאן – מעגל המוזר). שאלתי את עצמי אם הטראומה שאני מחפש לפרק נקשרת בגיל 9 שנים. ואבל מה שעמד כאן כעיקר לדעתי, היה הפחתת ההצפה הרגשית ומתן כלים לסנאל להתמודד מול ההצפה הזו בכוחות עצמו.

תזכורת קשה – חוזה פרז דה אלמידה חוניור – ברזיל 1895
Recado difícil – José Ferraz de Almeida Junior – Brasil 1895

העלבות – צמצום מרחב האני הפנימי – כל יום נמצאה סיבה חדשה לסנאל לצמצם את מרחבו הפנימי. הוא נעלב. הרבה להיעלב מאחיו הקטן ממנו – אחיו זה היה לועג לו, בז לו ממש מתעלל בו נפשית. אך לא שם הייתה, לדעתי, הבעיה. ט'-3 הייתה המוקד והאתגר שעמד בפני תבונותי -הייתי בטוח שהוא (מריבות עם האח) משמשים רק הטריגר שיאפשר לו לפצח את הדמימה שהשתקפה בטמפורליס שלו – חשבתי שישנה אפשרות שונה ואחרת. הסכסוך עם אחיו היה לדעתי דרכו לחוות את הטראומה, לצמצם את ההצפה הרגשית, והחלטתי לא לגעת בנושא ולהשאיר בשלב זה את המריבה ביניהם. והטראומה עצמה – מה הייתה הטראומה שלו – לא ידעתי, אבל הייתי משוכנע  בכך שגם לא ט'-3 מקור הבעיה, רק טריגר חזק ורב עוצמה. 

סקרנות היא כוח נפשי רב כוח שנקשר בפסיכולוגיה של איש המערב. נושא הסקרנות שונה במערב ובמזרח ויש לו השלכות אדירות על נפש האדם מהמזרח ומהמערב. אפשר לומר שאיש המזרח לוחם בסקרנותו ושנושא הגורל, האל והמכתוב בא למנוע או ו מלפתח כוח זה. איש המערב מעודד אותה. הסקרנות היא מנוע הקדמה שמאפיינת את המערב ואת הטכנולוגיה החדשה ומאז יוון העתיקה גם את יכולת החשיבה. היא שהניעה את האדם קדימה במה שמכונה רנסנס, הומניזם ולקיחת אחריות על חיי האדם מהאל לאדם עצמו. אפשר לומר שהרנסנס זו תחייתו המחודשת של כוח הסקרנות בנפש האדם המערבי. 

גטה – טישבאין – Goethe in 1786, by J.H.W. Tischbein

סקרנותי הביאה אותי להתחיל לעבוד איתו על המזרן בלחיצות ההחלמה, לא כדי לשחרר דמימות בגופו, אלא כדי לחקור אותן. רציתי ללמוד מה בדיוק מכווץ בגופו. שאפתי להתבונן ולבחון מקרוב את שראיתי ממרחק. לגעת במקומות המכווצים, בדמימות ולהגיע על-ידי כך לאבחון מדויק של מידת העוצמה בה השריר שלו מכווץ, וחשוב מכך, הייתי חייב כבר לדעת מה הוא קצב השחרור של הכיווץ בשרירי גופו של סנאל, גם להכיר את עוצמת ההתנגדות שלו לשחרור – סקרנותי דרשה לדעת.

יש לדעת: ככל שקצב השחרור איתי, הווה אומר – הדמימה משענתו של האדם. עד שלא יבנה משען אמין ואמתי אחר מהדמימה, לא ירפה מהכיווץ. כל נושא עמד למבחן – מה ישמש תחליף למשענת הדמימה. כל זה עמד כאן למבחן והיה הנושא המרכזי. לסיכום: סנאל לא ירפה מהדמימה – כל עוד אין הבטחה טובה ממנה לדעתו.

לא הגעתי לבחון את כל הנושא הזה (הדמימה) על המזרן. השאלות של הסקרנות נותרו ללא מענה – וזה לא הקל. קצב העבודה לא אפשר לי ללכת על-פי סקרנותי, לחקור את הדמימה. ההתקדמות שלו הייתה מדהימה והובילה אותנו קדימה. הצורך שלו קדם, כמובן, לצורך שלי במלוי הסקרנות – המהירות בה הפרכוסים והגמגום נעלמו הריצו אותנו אל השיחות שהועילו לחייו וכשהגעתי ללחיצות – יאמר בכל המהלך הזה, היו רק 2 מהלכי טיפול בהם השתמשתי בטכניקת הלחיצות על המזרן (לחיצות ההחלמה) – אבל אז, כבר לא היה הרבה מה לחקור, כי סנאל כבר נהג ברובו כנער רגיל וחיי חיי חברה מלאים בחיק נערים רגילים ואם אני זוכר נכון כבר נבחר לייצג את הכיתה (שאליה עבר, כיתת הרגילים) במועצת התלמידים של בית-הספר שלו.

אפלטון – כפי שתואר על גבי שער הספר המדינה

עולם המספרים – אפלטון מקדיש מקום רחב למספרים – המספרים מזקקים ומתמצתים הכל-

חוסה פראז דה אלמיידה חוניור José Ferraz de Almeida Júnior – O Derrubador Brasileiro, 1879

סנאל זכר מספרים. למעשה הוא זכר כל מספר, כל תאריך, כל פגישה שהתקיימה בנינו ואפילו את אורכה. מדובר בזיכרון טוב מהרגיל, לכאורה, לקויות התפתחותיות המשולבות עם זכרון חזק שפעל בו בצורה בלתי רגילה והוביל אותו להצטיינות יוצאת דופן בתחומים ספציפיים, במקרה שלו שירה, ציור ותאטרון. ומרגע שעליתי על כך שיש בו תבונה מתמטית השתמשתי ביתרון זה בעבודתי אתו עד שהגענו לתוצאות שידובר בהן בהמשך. אבל, בשלב ההוא עמדתי בתוקף, לאורכן של שלוש פגישות רצופות מולו, כדי להוכיח לו ולשכנע אותו שישנה בו תודעה מתמטית גבוהה. סיפרתי לו על מפגשי עם ארז לויטנר מחבר ספר הלימוד ומי שעמד בראש בית הספר הנודע להכנת תלמידים ללימודי הפסיכוטכני. גייסתי את ארז לויטנר, בהתנדבות לסייע לי לקדם מקרה אחר – ארז לימד אותי אז לאבחן תודעה מתמטית ולאבחן את הפחד ממנה – לאחר שסנאל הודה שיש הגיון בטענותיי על תפיסת המספרים שלו – נמצאה משענת תחליפית לדמימה!

תקפתי שוב עם כוחה של האמת, באומרי: 

– ארז אמר לי שאובדן הביטחון המתמטי תמיד תלוי באיזה פרק שחסר ולא מאפשר לפתור נכון שאלות מתמטיות ברמה גבוהה יותר, בהמשך.

סנאל הקשיב לי בעניין רב.

– אז תגיד לי מה הפרק שחסר לך?

לביה קפצה –

אבל אי אפשר היה לעצור עכשיו, לא אותי ולא אותו – משענת אמיתית הונחה לנפשו. 

זירזתי אותו לענות לפני שאמא שלו תקום להגן עליו מהתקפותי.
סנאל ענה – ההעלאה בחזקה והוצאת שורש.
לביה השתנקה והחלה להשתעל, ואני מזגתי לה מים וביקשתי ממנו שיסביר את שאמר: 
סנאל: לחיבור יש פעולה הפוכה כן, והיא חיסור.
הפעולה ההפוכה לכפל היא חילוק. אז גם לפעולת ההעלאה בחזקה קיימת פעולה הפוכה. כן, אז היא נקראת הוצאת שורש. הפרק הזה חסר לי.  

ארז כבר לא היה בחיים באותם זמנים – חייו של הגאון לויטנר הסתיימו מוקדם – על כך בפעם אחרת אבל, סנאל חי והסכים לקחת שיעורי עזר במתמטיקה שהובילו אותו, כפי שאתם מתארים לעצמכם, לשינוי תודעתי. הוא נדהם לגלות שהמתמטיקה קלה לו והיא פותחת עבורו דלתות שעד אז לא שאף להגיע אליהן לא באקדמיה ולא בשוק העבודה, לכשיגדל או במקביל לכיתות בית הספר הגבוהות. הוא חש שהמתמטיקה מביאה להישגים גבוהים יותר ולהחלטה שלו לעבור לכיתה י' וללמוד בה ברמה של 5 יחידות לימוד נדרש רק עוד צעד קטן. והוא הגיע!

הכשל החברתי הכריע אותו. לא היה ספק שהגדרתו כסובל מתסמונת אספרגר, שמאופיינת בעיקר בליקויים חברתיים, התאימה למצבו. אבל נלחמנו בה ככל שיכלנו.

ימי הסנאל שלי – להתגבר על אוטיזם – פרק ב'

המשך 

אני מזמין אותך לאתר החדש שלי – כאן – ליצור קשר בטופס כאן למטה,

אשמח להשיב על כל שאלה-

שם:

טלפון:

דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם):

איך אני יכול לעזור לך:


 

 

למען הסר ספקחובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COMׂ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה בלבד  – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך). מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן. באחריותך הדבר.

 

נשלח ב העצמה אישית, כללי, תורת הדמימות