השפעות של הורמון הגדילה (GH) על תפקוד הכליות בבריאות ובמחלות כליות

אי ספיקת כליות היא מצב של התנגדות ל-GH ולא מחסור בהורמון הגדילה (GH).

השפעות של הורמון הגדילה על תפקוד הכליות בבריאות ובמחלות כליות – להורמון הגדילה (GH) ולמתווך שלו גורם גדילה דמוי אינסולין-1 (IGF-1) יש השפעות רבות על הכליות [מקור] בכוחותיו להעלות את קצב הסינון הגלומרולרי (GFR) כפי שהוכח בניסוי על בגברים בריאים [מקור]. יחד עם זאת אי ספיקת כליות היא מצב של התנגדות ל-GH ולא מחסור ב-GH. מנגנונים של ההתנגדות ל-GH מוכרים: קולטנים מעטים מדי או צפיפות מופחתת של קולטני GH באיברי המטרה, פגיעה (JAK/STAT) – במשפחת יאנוס קינאז ב -GH-post-receptor Janus kinase/transducer and activator of transcription (JAK) ומתמרי אותות ומפעילי שעתוק (STATs) שמהווים את אחד ממסלולי האיתות העיקריים המווסתים את הביטוי של הציטוקינים (חלבונים קטנים שמהווים את הבסיס לתקשורת בין תאי מערכת החיסון. חלבוני STAT מעורבים בפיתוח ובתפקוד של מערכת החיסון ומשחקים תפקיד בשמירה על סבילות חיסונית ומעקב אחר גידולים. STATs הם גורמי שעתוק תוך-תאיים המתווכים מצבים של חסינות תאית, שגשוג, אפופטוזיס והתמיינות. הם מופעלים בעיקר על ידי Janus kinases (JAK) הקשורים לקולטני הממברנה. גם הם פועלים באמצעות רצפטורים (קולטנים), ומשתתפים בתהליכים רבים, כאמור פגיעה בהם מעוררת את המנגנונים של ההתנגדות ל-GH, וכן מסלול האיתות יאנוס קינאז JAK/STAT שנחשף כמי שמעורב יותר ויותר בפתופיזיולוגיה של מחלת כליות, ובנוסף לכך גם רמות מופחתות של IGF-1 חופשי עקב עלייה חלבונים קושרי IGF מעכבים (IGFBPs). בחולים עם אי ספיקת כליות כרונית, רמות ה-GH מוגברות בעוד שרמות ה-IGF-1 תקינות עד לאי ספיקת כליות סופנית, שם הן יורדות [מקורר1, מקור2, מקור3], מה שמצביע על עמידות ל-GH במהלך [מקור]. צילום מסך מהמאמר Impact of growth hormone hypersecretion on the adult human kidneyImpact rénal de l’hypersécrétion somatotrope chez l’hommeכאן

לפני למעלה מ-50 שנה, סלמון ודואגדיי  Salmon 8c Daughaday (1957) [מקור1, מקור2, מקור3] גילו את גורם הגדילה דמוי אינסולין (IGF-I) בעל תכונות איתות דמויות אינסולין ויכולות תווך לפעילויות ביולוגיות שונות בגוף שלנו בהן גדילת רקמות ועצמות, בבקרת מחזור התא – באפופטוזיס בשגשוג, ובהישרדות [מקור1, מקור2], טרנספורמציה, התמיינות, אינטראקציות בין תא לתא ומצע. כך למשל נמצא כי BDNF (גורם הגדילה העצבי) ו-IGF-1 הגדילו שניהם את ההישרדות של נוירוני ההיפוקמפוס (המוח הרגשי) החסרים BDNF, והראו פעולה משלימה לגורמים אלה בתמיכה בהישרדותם [מקור]. IGFs יכולים להתערב גם בהקשר של טיפול במצבים קטבוליים (רצף של תהליכים מטבוליים אשר מפרקים מולקולות גדולות.) הקשורים למחלה. העצמת ה- IGF-I למשל על ידי מתן  IGF-I (rhGH  – Recombinant) כתרופה – מדובר במתן מולקולות DNA שנוצרו באופן טבעי או תוכננו במעבדה – כתוצאה מצירוף מחדש של מקטעי DNA ממקורות שונים אשר ניתנים לחולים קטבוליים, במצבים חמורים אפשר להפחית בעזרתן את מאזן החנקן השלילי הקשור להגבלה קלורית מתונה [מקור], במצבים של פגיעה בלב נמצא כי ה- IGF-I מקדם התאוששות מאפיזודות איסכמיות היפוקסיות ברקמות לב ועצבים במודלים של בעלי חיים [מקור1, מקור2], מתקן את ההיפרגליקמיה (יתר סוכר) של חולי סוכרת עם תנגודת לאינסולין [מקור], ו

צמיחה של הכליה הנגדית לאחר כריתת כליה חד צדדית.

מערכת GH/IGF1 גם ממלאת תפקיד מפתח בהתפתחות תקינה של הכליות, ויסות המודינמי גלומרולרי, כמו גם טיפול במים צינוריים, נתרן, פוספט וסידן [מקור]. GH ו-IGF-1 ממלאים תפקיד משמעותי בהתפתחות מוקדמת של נפרופתיה סוכרתית, כמו גם במצב של חוסר כליה בצד אחד או בהיפרטרופיה של כליות מפצה לאחר כריתת כליה חד צדדית [מקור1, מקור2, מקור3].

השפעת הפרשת יתר של הורמון גדילה על הכליה. ההשלכות של ההיפראקטיביות של ציר GH/IGF-1 משקפות את מגוון אתרי הפעולה של הורמונים אלו. גנים הורמון גדילה GH (GHR), IGF-1, קולטן IGF-1 (IGF-1R) וחלבוני טרנספורטר IGF-1 (IGF-BP) מתבטאים באופן בולט בכליה הבוגרת בבנאדם, מה שמצביע על תפקיד פוטנציאלי של הציר הסומטוטרופי (של בלוטת יותרת המוח) במגוון תפקודי כליות. יחד עם זאת ובהבדל בבעלי חיים, חשיפה כרונית למינונים גבוהים של GH כלומר תרופה – גורמת לגלומרולוסקלרוזיס ולעלייה באלבומינוריה (ריכוז אלבומין בשתן עולה על 500 מיליגרם ל-24 שעות). הפרשת יתר סומטוטרופית כלומר הפרשה של בלוטת יותרת המוח הקדמית אפשרה לחזות בפעולות שונות של ציר GH/IGF-1 בכליה: המעודדת בהן היא השפעה נהדרת על סינון הכליות האנושית עם עלייה בקצב הסינון הגלומרולרי (GFR), מה שמסמן תהליכי החלמה. ומאפשר לחשוב על דרכי פעולה גם להחלמתן. לצערנו למרות ההיפרפילטרציה הגלומרולרית שנצפתה במקרה של הפרשת יתר סומטוטרופית, GH אינו טיפול יעיל לאי ספיקת כליות כרונית [מקור]. צילום מסך מהמאמר Impact of growth hormone hypersecretion on the adult human kidneyImpact rénal de l’hypersécrétion somatotrope chez l’homme – כאן

הפרשת יתר סומטוטרופית כלומר הפרשה של בלוטת יותרת המוח הקדמית היא התרופה. נמצאה מאפשרת פעולות שונות של ציר GH/IGF-1 (the somatotropic axis) בכליה: המעודד בהן הוא השפעה נהדרת, טבעית, מדהימה על סינון הכליות האנושית עם עלייה בקצב הסינון הגלומרולרי (GFR).

[מקור]. נושא זה תלוי וקשור במוח הרגשי (ההיפותלמוס) תפקוד לקוי של ההיפותלמוס משנה את התמונה לרעה – על הדרך להזין את המוח נכון פרסמתי כאן – מוזמנים לקרוא.

השפעת הפרשת יתר של הורמון גדילה על הכליה. ההשלכות של ההיפראקטיביות של ציר GH/IGF-1 משקפות את מגוון אתרי הפעולה של הורמונים אלו. גנים הורמון גדילה GH (GHR), IGF-1, קולטן IGF-1 (IGF-1R) וחלבוני טרנספורטר IGF-1 (IGF-BP) מתבטאים באופן בולט בכליה הבוגרת בבנאדם, מה שמצביע על תפקיד פוטנציאלי של הציר הסומטוטרופי במגוון תפקודי כליות ומאפשר לחשוב על דרכי פעולה גם להחלמתן. צילום מסך מהמאמר Impact of growth hormone hypersecretion on the adult human kidneyImpact rénal de l’hypersécrétion somatotrope chez l’homme – כאן

הרשימה האינסופית לכאורה של פונקציות המוסדרות על ידי IGFs היא, כמובן, נחמה גדולה לחוקרים המקווים להישאר מועסקים בתחום זה עוד זמן רב. עם זאת, היקף כה רחב של פונקציות הוא בעייתי ביותר כאשר בוחנים את השימושים הטיפוליים הפוטנציאליים עבור IGFs.

גורם הגדילה דמוי אינסולין (IGF-I) הוא חלבון המזרחן שאריות חלבון טירוזין – טירוזין קינאז (קינאז  = שפעול של תהליכים בתא על ידי זירחון) טרנסממברני (חוצה דפנות תאים) בתגובה לשינויים במצב הורמון הגדילה (GH) [מקור1, מקור2]. נמצא כממלא תפקיד חשוב בהיפרטרופיה לבבית או בעיצוב מחדש [מקור] מאז, היו הרבה דיווחים על הפעולות של IGF-I ועל הקולטן שלו ( [IGF-IR [מקור]) וכן על חלבוני קושרים (IGFBPs) בוויסות (הסדרה, הַתְאָמָה) תפקודים ביולוגיים במצבים פיזיולוגיים ופתולוגיים כאחד [מקור].

הורמון הגדילה (GH) נקשר לקולטן שלו (GHR), ומייצר השפעות ישירות או עקיפות על ידי גרימת סינתזה של גורם גדילה דמוי אינסולין (IGF-1).

הורמון הגדילה בגוף שלנו מיוצר ומופרש מבלוטת יוֹתֶרֶת הַמּוֹחַ (היפופיזה). [מקור]. הוא מופרש לדם במספר פעימות ביממה, בעיקר בלילה בזמן השינה. הורמון זה מכונה גם סומטוטרופין (Somatotropin), והוא מגרה את גדילת הרקמות בגוף, כולל העצמות [מקור]. ככלל הסומטומדינים (SM) מוגדרים כפפטידים הורמונליים התלויים בהורמון גדילה (GH) ומי שמתווכים פעולת [מקור1, מקור2].

בלוטת יותרת המח! – שאפשר לראות בה את המאסטרו שמנצח על תזמורת, היא אבר כה חשוב עד כי אפשר לומר שאדם אינו מסוגל להתקיים אפילו רגע אחד בלעדיה [מקור]. מערכות רבות בגופנו נשלטות בידי הורמונים. כדי לגדול, לשלוט ברמת הסידן (קלציום) שבדמנו או להפעיל את כל הפונקציות של איברי המין, לכל אלו הגוף חייב להשתמש במערכת משוכללת של שליחים כימיים הקרויים 'הורמונים'. ההורמונים מופרשים ממוקדי יצור שמכונים 'בלוטות'. בגוף האדם פועלות שש מערכות עיקריות של בלוטות ועל מרביתם מנצחת בלוטת יותרת המוח. בלוטה זו היא המנצח היעיל והאחראי על כל פעולות הגוף. ההורמון GH מיוצר בבלוטת יותרת המוח (אצל המאסטרו עצמו) בתאים הסומטו-טרופיים שלה ומגיע ממנה באמצעות זרם הדם אל הכבד [מקור]. כאשר הפרשה עצמה של ההורמון GH על ידי בלוטת יותרת המח [ההיפופיזה (המאסטרו)] נקבעת בעיקר על ידי איזון שמתרחש בין 2 פפטידים: GHRH (מכונה גם somatocrinin) ו -GHIH הידוע גם כ-somatostatin וכן כהורמון מעכב הורמון גדילה [מקור1, מקור2]. סומטוסטטין מעכב את הפרשת אינסולין ואת הפרשת הגלוקגון [מקור1, מקור2]. בנוסף להם מצבי היפרגליקמיה (יתר סוכר הדם) מעכבים את הפרשת GH, והיפוגליקמיה (ירידת רמת הסוכר בדם), תירוקסין, גרלין, קלוטו, וגלוקוקורטיקואידים מעוררים את הפרשת ההורמון GH [מקור]. מכל מקום גם 2 פפטידים אלו מושפעים מגורמים פיזיולוגיים רבים (פעילות גופנית, תזונה, עקה, שינה, יתר/חוסר סוכר) או מעכבים כגון חומצות שומן חופשיות ובהמשך הדרך הדבר משליך על יצירתו של הורמון הגדילה (GH) [מקור]. ההורמון הנולד (GH) ממשיך כאמור אל הכבד. שם הורמון הגדילה נקשר לקולטניו, מה שמעורר פעילות חשובה שבעקבותיה מתרחשת הפרשה של 'פקטור גדילה דמוי אינסולין' (IGF-1). מעתה הוא (IGF-1) שמופרש לדם מככב. פקטור גדילה דמוי אינסולין' (IGF-1) זורם בדם ומגיע ללוחיות הגדילה שנמצאות סמוך לשני הקצוות של כל עצם ארוכה וגורם להתרבות תאי הסחוס שבלוחיות אלו, אזור לוחית הגדילה מורכב מרקמה של תאי סחוס, להם – בניגוד לתאי עצם אחרים – יכולת להתרבות ולהתמתח. בהמשך הדבר מביא להתארכות העצמות ולגדילה. קומה נמוכה נקשרת עם חוסר בהורמון גדילה בילדות ועם קצב גדילה איטי מהמקובל לבני גילם בתקופת הילדות. להורמון גדילה תפקידים נוספים. הוא משפיע על גדילת השריר, ובעזרתו יורדת מסת השומן ועולה מסת השריר. הוא מסייע לכניסת סידן לעצם, פועל לייצור חלבונים וסוכרים ויש לו תפקיד בחילוף החומרים בגוף למשל הוא שמשפיע על אחסון השומן בגוף המרכזי מסיבתו ילד דק גפיים עלול להשמין במרכז הגוף וכן השפעות רבות על עבודת הכליות.

IGF-1 הוא פפטיד קטן (משקל מולקולרי 7647) שמווסת את צמיחת התא, כושר הישרדות ואופני התמיינות על ידי פעולה על הקולטן IGF-I, (IGF-IR) [מקור] הוא מסתובב בסרום במצב קשור לחלבונים (הם קשורים בזיקה גבוהה – 99%) וככזה ה IGF-1 מוגדר פפטיד יוצא דופן מכיוון שהוא קשור ביותר מ-99 אחוז לחלבון [מקור]. רוב ה-IGFs בסרום קשורים ל-IGFBP () ולתת-היחידה הבלתי-לאבילית לחומצה (ALS), חלבון שמייצב את ה-IGF [מקור1, מקור2], כל ששת ה-IGFBP הוכחו כמעכבים את פעולת ה-IGF, אך הוכחו לאחרונה גם השפעות מעוררות של IGFBP-1, –3 ו-5 [מקור]. פעולתו של ה-GH מתבצעת על ידי קשירתו לקולטן GH (GHR). מרגע שהוא נקשר אליו הוא מתחיל לעורר, גנים, ואת הסינתזה – הייצור העצמי של אינסולין גדילה גורם-1 (IGF1) על-ידי הגוף מתחיל [מקור].

IGF-1 מסונתז על ידי מספר סוגי תאים תאי גזע (MSCs – mesenchymal cell types) [מקור1, מקור2]. קיימים שני מנגנונים עיקריים של ייצור IGF-1: IGF-1 המסונתז בכבד ומופרש לדם נמצא ונמצא בשליטה של ​​GH, שהוזכר לעיל, וכן Autocrine/paracrine IGF-1 אשר מסונתז ברקמות היקפיות, כגון העצם או תאי לב [מקור] ותאי כלייה [מקור]. הסינתזה שלו נשלטת על ידי GH ועל ידי גורמים המופרשים באופן מקומי על ידי סוגי התאים שמסביב לאזור הייצור שלו. חלק מה- IGF-1 האוטוקריני/פאראקריני המופרש הוא שנכנס למחזור הדם המערכתי. נושא זה והבנתו מסייעת לפרש שינויים בריכוזי IGF-1 בסרום [מקור]. בנוסף לכך IGF-1 מפעיל את השפעותיו באמצעות הפעלה של הקולטן לIGF-1 [מקור]. קולטן זה מופץ באופן נרחב בגוף האדם, מה שמאפשר ל-IGF-1 המועבר בדם לתאם צמיחה מאוזנת בין מספר רקמות ואיברים. 

מחקרים אחרונים המשתמשים במודלים של חיות מעבדה (עכבר נוק-אאוט – מחיקת גנים / נוקאאוט פרושו גנים מושתקים [מקור] של רקמה/תא ספציפית וטכניקות תרבית תאים.) הוכיחו בבירור ש

-IGF-I המיוצר באופן מקומי הוא קריטי יותר (בר השפעה מכריעה בהרבה) מה-IGF-I המערכתי שנוצר בכבד.

השפעתו ניכרת למשל, בתמיכה ובפיתוח שלד עוברי ואחרי-הלידה בעיצובה של העצם מחדש [מקור].IGF-1 אוטוקריני/פאראקריני (autocrine/paracrine IGF-1) יכול לעורר צמיחה מקומית, לא מאוזנת ללא תלות ב-GH מערכתית. דוגמאות לסוג זה של ויסות גדילה הן ריפוי פצעים וצמיחה של הכליה הנגדית לאחר כריתת כליה חד צדדית. איתות IGF-I/IGF-IR מקומי מקדם את הצמיחה, ההישרדות וההתמיינות של כונדרוציטים (התאים הבוגרים בסחוס) ותאים יוצרי עצם (אוסטאובלסטים), באופן ישיר ועקיף, על ידי שינוי מסלולי איתות אוטוקריניים/פאראקריניים אחרים בסחוס ובעצם, ועל ידי שיפור האינטראקציות בין תאי השלד הללו באמצעים פיזיים והורמונליים. יתר על כן, איתות IGF-I/IGF-IR מקומי רב השפעה על פעולות העצמות האנבוליות של הורמון הגדילה ועל הורמון הפרתירואיד [מקור]. כל תאי השלד, כולל כונדרוציטים (התאים הבוגרים בסחוס), אוסטאובלסטים, אוסטאוציטים ואוסטאוקלסטים, מבטאים רמות משמעותיות של IGF-I, IGF-II ו-IGF-IR  [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4]. מולקות אלו מהוות רשתות אוטוקריניות/פאראקריניות מורכבות לוויסות שגשוג, הישרדות והתמיינות של תאים, תוך שליטה בקצב התפתחות הסחוס והעצם והעיצוב מחדש [מקור].

בהתרכז בכליות כאחד מאיברי המטרה הן של-GH והן של-IGF-1, טיפול ב-GH העלה את רמות ה-IGF1 mRNA בכליות בחולדות שעברו hypophysectomy (הסרה כירורגית של ההיפופיזה -בלוטת יותרת המוח, כלומר יצרו מניעה של ייצור טבעי של GH בהשפעת המוח), ניסוי שאישר ייצור IGF1 מקומי בכליות [מקור]. בהמשך נמצאו רמות IGF1 גבוהות יותר בדם ורידי של הכליות מאשר בדם העורקי-כלייתי, נושא ששב ומתקף ומצביע על ביוסינתזה משמעותית של IGF1 בכליות [מקור]. עדויות לפעולה משמעותית בכלייה מגיעות גם ממחקרים שהראו שטיפול ממושך ב-IGF1 אנושי רקומביננטי (rh) כלומר בתרופה הגדיל את גודל הכליה בחולדות שעברו היפופיסקטום [מקור] ונושא נוסף שאינו ברור מספיק הוא העליה בקצב הסינון הגלומרולרי (GFR) בגברים בריאים, שגם מאחוריו עידוד של ייצור עצמי של GH לא על-ידי מתן תרופה. [מקור].
הכליות – מקור הצילום בצילום מסך מהמאמר: "Healthy kidneys, healthy life" כאן

קולטני GH ו-IGF נמצאים גם בכליות ומתבטאים בהן בשפע, כולל בתאים הגלומרולריים שבתוך הכליה ובתאים הצינוריים [מקור]. GH יכול לפעול ישירות על הכליות או באמצעות IGF-1 במחזור הדם או המסונתז על ידי פרקרין [מקור] (פרקרין הוא מולקולה או הורמון המיוצר על ידי רקמה כדי לווסת את הפעילות באותה רקמה. מווסתים פרקריניים נבדלים מווסתים אנדוקריניים, בכך שהם מפרישים חומרים ישירות לזרם הדם, ובכך ניגשים גם לרקמות אחרות [מקור]). ציר או מערכת GH/IGF-1 מווסתת המודינמיקה כליתית וגלומרולרית (נושא שקשור לזרימת הדם בגוף. ציר GH/IGF-1 מסייע לשמור על זרימת דם עקבית המאפשרת מצידה המשך פעולת הסינון ויצירת שתן על-ידי הכליה למרות שינויים מערכתיים בלחץ הדם. גורמים המשפיעים על ההמודינמיקה הכלייתית כוללים את המנגנון האוטו-ויסותי (autoregulatory mechanism – ויסות אוטומטי הוא תהליך בתוך מערכות ביולוגיות רבות, הנובע ממנגנון הסתגלות פנימי שפועל להתאים (או למתן) את תגובת המערכת לגירויים.), כמו כן ציר או מערכת GH/IGF-1 מווסתת את המנגנון הידוע רנין-אנגיוטנסין, את האֵיקוֹסַנוֹאִידים (מולקולות מתקשרות שנוצרות על ידי חימצון של 20 חומצות שומן פחמניות. הן משמשות לשליטה על תהליכים רבים בגוף ובעיקר בגדילה), קינינים (מרחיבי כלי דם בעלי עוצמה; הם מורידים את לחץ הדם וגורמים להתכווצות של שריר חלק. הקינינים ברדיקינין וקלידין נוצרים בדם על-ידי פעולת אנזימים מיוחדים (קליקראין) על גלובולינים של הפלסמה), גם מסייעים לשמור על מערכת העצבים הסימפתטית (SNS), קטכולאמינים ( פועלים כנוירוטרנסמיטורים במערכת העצבים המרכזית, אך גם כהורמונים בדם), הורמון אנטי-דיורטי (מכונה גם וזופרסין הורמון המופרש על-ידי בלוטת יותרת המוח, שמגביר ספיגה חוזרת של מים על-ידי הכליה, וכך מונע איבוד עודפי מים מן הגוף.), אנדותלין שהוא פפטיד מכווץ כלי-דם [מקןר], תחמוצת חנקן, הפפטיד הנטריורטי המוחי Brain natriuretic peptide – BNP פרוזדורי ודופמין.), גלוקונאוגנזה כלייתית [ כליות גם מסנתזות גלוקוז מחלבונים (תהליך המכונה "גלוקונאוגנזה")], צינורית נתרן ומים, פוספט וטיפול בסידן, כמו גם סינתזה כלייתית של 1,25 (OH)2 ויטמין D3 והורמון האנטי-הזדקנות האגדי Klotho [מקור]. על הקלוטו פרסמתי מאמר עומק – כאן הקלוטו המוכר לנו מהציר FGF23-Klotho, בכוחו להשפיע על אורך ועל איכות חיינו, גם על תפקודן של הכליות. הוא פועל גם כקולטן של ההורמון הפוספטורי (phosphaturic hormone – חלבונים המווסתים ספיגה כלייתית של זרחן) גורם גדילת פיברובלסטים – 23 – Fibroblast growth factor באבובית הפרוקסימלית 1α של הכליה  (הקרובה לפקעית של הכליה), מפחית את הפעלת ויטמין D, ומגביר את 24-הידרוקסילציה של הכליות (והכבד) של 25(OH)D, מה שמגביר את השבתת ויטמין D [מקור]. רוצה להגיד שחשיבותו של ציר GH/IGF-1 עצומה ורחבה ביותר. על מנת שיפעל כראוי יש לדאוג להזנה נכונה של המוח – על נושא זה פרסמתי – כאן

למאמרי תובנות חדשות אי-ספיקת כליות תלויה במצבו של ציר FGF23-Klotho

למאמרי מזון למוח – המזון הבריא למוח תומך בגמישות מערכת העצבים שלו וביכולת הלמידה, שומר על הזכרון, ומונע מחלות כגון אלצהיימר – נא להקליק – כאן למאמר.

למאמרי ציר המעיים-מוחכאן

מקצבים בעולם החי – שעון ביולוגי בתאי הגוף

קשר הגלוטן – אלרגיה לגלוטן והאם הימנעות מגלוטן מוצדקת?

D האם תוסף ויטמין בולם את מחלת הכליות בקרב סוכרתיים?

גלוטמין (Gln) -המגן הגדול על בריאות האדם – כל מה שחשוב לדעת

פיקנוגנול – כל האמת על רפואת עץ האורן והכנת התה ממחטיו

גלוטתיון כל האמת

מדד חדש לבריאותך – ביטול האסרוסקלרוזים

בגברים, כ-70% מתפוקת ה-GH היומית מתרחשת במהלך השינה המוקדמת לאורך הבגרות הזכרית. בנשים, השחרור העיקרי של GH תלוי השינה נמוך יותר ומשתנה יותר.

[מקור]

ביטוי של מערכת הורמון הגדילה / גורם גדילה דמוי אינסולין-1 בכליה GHR, IGF-1, IGF-1R ו-IGF-BP מתבטאים באופן רציני בכליה הבוגרת של האדם, וכן בחיות מעבדה (עכבר) מה שמצביע על כך שהציר הסומטוטרופי [ציר הורמון הגדילה/גורם גדילה דמוי אינסולין-1 (GH/IGF-1)] ממלא תפקיד בארגון ובשמירה על תפקודי כליות מגוונים. הביטוי של חלבונים אלה מאורגן מאוד ושונה בתוך המקטעים האנטומיים והתפקודיים השונים של הנפרון, דבר המצביע על תפקידים מגוונים שלGH ו-IGF-1 במקטעים השונים שם. ההשפעות של הפרשת יתר של הורמון גדילה / גורם גדילה דמוי אינסולין-1 על הכליה נשענות על חקר בעלי חיים ותצפיות קליניות בחולים עם אקרומגליה (מחלה נדירה הנגרמת לרוב מהפרשה מוגברת של הורמון גדילה) אלו אפשרו לנו להבין ולתאר את השלכות שונות של הפרשת יתר כרונית של GH/IGF-1 על הכליה. ההשפעות האלו כוללות: השפעה מוקדמת (של 5 ימים) על הסינון הכלייתי עם עלייה בקצב הסינון הגלומרולרי (GFR),
השפעה מאוחרת יותר מופיעה על מבנה הכליה או המורפולוגיה שלה עם עלייה במסת הכליה והיפרטרופיה גלומרולרית,
השפעה האחרונה שנלמדה היא על צינוריות הכליה המובילות להיפרפוספורטמיה (אחת הבעיות הקשות ביותר שהיה עלי להיחלץ מהן כדי להביא להחלמת הכליה, הצטברות של זרחן כתוצאה מתפקוד לקוי של הכליות) והיפרקלציוריה (יתר סידן בדם). [מקור]
מקור האיור בצילום מסך מהמאמר
: Renal effects of growth hormone in health and in kidney disease – כאן

צוות החוקרים E Chin,  J Zhou, C Bondy מהמכונים הלאומיים לבריאות, בת'סדה, מרילנד 20892 חקר את הכליה במעבדה על-מנת  למחזור את גורם גדילה-I דמוי אינסולין (IGF-I) וגם לזהות את האתר בכליות בו הוא מיוצר כלומר את מקורותיו של ה- IGF-I המקומי כלשון מאמר זה. על מנת לזהות אילו מבנים כלייתיים מייצרים IGF-I ואת חלבון קושר IGF 1 (IGFBP-1) הקשור לתפקוד הכלייתי, וכן את האתרים הפוטנציאליים של פעולת IGF בכליות במחזור או אנדוגני [מקור]. 

האבובית המקורבת מכונה בדרך כלל במאמרי מחקר הצינורית הפרוקסימלית היא קטע הנפרון שבכליות (באיור בצהוב) המתחיל מהקוטב הכלייתי של הקפסולה של באומן ויורד עד לתחילת הלולאה של הנלה. ניתן לסווג אותו עוד יותר לאבובית המפותלת הפרוקסימלית (PCT) ולצינורית הפרוקסימלית הישרה (PST). ליקוי במדדי הזרחן מפריע לתהליכי החלמת הכליות. מקורו של האיור בויקיפדיה.

MRNA של IGF-I ו-IGFBP-1 נמצאו בתאי האפיתל של איברים חולים עבים שמורכב מיחידות עצמאיות נפרדות, פִּרְקָנִיות (מדולריים) (TALs) של לולאות הנלה בכלייה – היא אחד מחלקי הנפרון (מחלקי הכליות, הנלה אחראית בעיקרה למיהול התסנין. (בנה זו נובעת מבחינה של כליית חולדה רגילה, כלומר לא נוקאאוט). mRNA לקולטן IGF-I נמצא בשפע גם ב-TALs, אך בנוסף, נוכחותו ניכרת גם בכל הנפרון הדיסטלי (מרוחקת) ובצינור האיסוף, וכן בפקעית עצמה בגלומרולוס. רמות נמוכות ביותר נמצאות באבוביות הפרוקסימליות (מקורבת).

GH במחזור משפיע על גודל הכליות מה שבא לידי ביטוי במשקלן.

כשהורמון הגדילה חסר, רואים משקל כליות מופחת

באופן לא פרופורציונלי במעבדה בהשוואה לחיות מעבדה רגילות (עכברים מסוג פרא) [מקור1, מקור2]. רמות גבוהות של GH קשורות להיפרטרופיה כלייתית (גִּדּוּל יֶתֶר) בבני אדם ומכרסמים [מקור1, מקור2]. כיום ברור שציר GH/IGF-1 תורם למחלות כליות מרכזיות כגון נפרופתיה סוכרתית, אי ספיקת כליות, קרצינומה כלייתית (סרטן תאים בהירים) ומחלת כליות פוליציסטית [מקור1, מקור2].

ל-GH השפעות נלוות נוספות בגוף האדם: GH מגביר את אצירת סידן באופן שמחזק ומגביר את תהליך המינרליזציה של העצם; מגביר בתיווך IGF-1 את מסת השריר על ידי הגדלת החלק המתכווץ שלו (מה שידוע כ-sarcomere hypertrophy); מעודד פירוק שומנים-ליפוליזה; מגביר סינתזת חלבונים; מעודד צמיחה וגדילה של כל איברי הגוף הפנימיים פרט למוח; מעודד את מערכת החיסון; תורם לאחזקת ותפקודם של איי בלוטת הלבלב; מפחית קליטת גלוקוזה על ידי הכבד אך מעודד את תהליך gluconeogenesis בכבד; משחק תפקיד ב-homeostasis.

ההפרשה המרבית של GH ו-IGF-1 חלה בשנות הבשלות המינית ואכן באותם שנים תורמים השניים לצבירת ושמירת מסת העצם, במעבר לשנות הבגרות. חסר ב-GH כרוך בירידה במינרליזציה של העצם וצפיפותה (BMD).

GH הוא אחד מסדרת הורמונים התורמים לשמירת רמה נאותה של גלוקוזה בדם. נהוג להתייחס להורמון הגדילה כבעל פעילות anti-insulin כיוון שהוא מדכא את היכולת של אינסולין לעודד קליטת גלוקוזה ברקמות היקפיות, וכן בהיותו מעודד סינתזת גלוקוזה בכבד, ופירוק גליקוגן לגלוקוזה, וכתוצאה מכל אלה מעלה רמת גלוקוזה בדם. באופן מעט פרדוקסאלי מתן הורמון גדילה דווקא מעודד הפרשת אינסולין, מה שמוביל להיפר-אינסולינמיה [מקור].

השפעות של הורמון הגדילה (GH) על הפקעית והצינוריות בכליות

רוב ההשפעות הגלומרולריות והצינוריות של GH מתווכות על ידי IGF-1 וכוללות את הדברים הבאים:

(1) התרחבות של העורקים האפרנטיים והעפרנטיים באמצעות סינתזה מוגברת של תחמוצת החנקן האנדוגנית (NO), וכתוצאה מכך קצב סינון גלומרולרי מוגבר. כלומר ה- GFR עולה. זרימת פלזמה כלייתית;

(2) גירוי של ספיגה חוזרת של פוספט (Pi) בצינוריות הפרוקסימליות באמצעות ויסות מעלה של הטרנספורטרים של נתרן-פוספט (Na-Pi2a/2c;

הערה: פוספטונינים" ( Pi) –  Phosphatonins אלו חלבונים המווסתים ספיגה כלייתית של זרחן (בעיקר בממברנה הקודקודית של הצינורית הפרוקסימלית הקרובה לפקעית של הכליה) הם גורמים במחזור הדם שמווסתים את הפרשת הפוספטונינים (Pi) בשתן [מקור] האיור למעלה מתאר את מנגנון הספיגה של הזרחן בצינורית הפרוקסימלית הקרובה לפקעית.

(3) גירוי של ספיגה חוזרת של נתרן (Na+) ומים (H2O) בנפרון הדיסטלי באמצעות ויסות מעלה של תעלת הנתרן האפיתל (ENaC); ו-

(4) גירוי של 1α-hydroxylase ובכך, סינתזת קלציטריול (ויטמין D) באבובית הפרוקסימלית, עם עלייה שלאחר מכן בספיגת הסידן (Ca+) באמצעות ויסות-על של תעלות הסידן האפיתליאליות TRPV6 ו-TRPV5 במעי ובצינורית הכליה הדיסטלית, בהתאמה [מקור].

חלק מהשפעות GH עשויות להיות כמתווך גם על ידי IGF-1, כולל גירוי של (1) הפרשת חומצה נטו באמצעות ייצור מוגבר של אמוניה (NH4+) באבובית הפרוקסימלית ומנגנון תלוי Na+ באבובית הדיסטלית ו-(2) נקשר בסינתזת Klotho הכלייתית, שמתרחשת באבובית הכליה הדיסטלית.

הוכח כי GH משפר ישירות את הגלוקוניאוגנזה הכלייתית בתאים צינוריים פרוקסימליים.

גלומרולוסקלרוזיס – ויתר GH

במצבים של עודף GH יכולה להיגרם בכליה מחלה גלומרולוסקלרוזיס (תסמונת נפרוטית המתאפיינת בהפרשה גדולה של חלבון בשתן, ומובילה בחלק מהמקרים לאי ספיקת כליות מתקדמת – מכונה גם טרשת פקעיתית מוקדית מקטעית) ופציעה של פודוציטים, המאופיינת בהיפרטרופיה של פודוציטים, אפופטוזיס, דה-דיפרנציאציה של פודוקיטים (מעבר אפיתל-מזנכימי, EMT), ו/או קישור צולב של קרום הבסיס, וכתוצאה מכך חדירות פודוציטים מוגברת [מקור]. אלבומין וניתוק פודוציטים מממברנת הבסיס הגלומרולרית. לעומת זאת,

עודף IGF-1 גורם להיפרטרופיה צינורית בלבד.

ההשפעות של כריתת היפופיסקטומיה (Hx) והחלפת GH על ביטוי גנים של IGF-I, IGFBP-1 ו-IGF-I בכליות הוערכו גם כן. MRNA של IGF-I ו-IGFBP-1 ממוקמים שניהם בתאי האפיתל של איברים עולים עבים מדולריים (TALs) של לולאות הנלה בכליית החולדה הרגילה. mRNA לקולטן IGF-I נמצא בשפע גם ב-TALs, אך בנוסף, מופץ בכל הנפרון הדיסטלי וצינור האיסוף, ובגלומרולוס, כאשר הרמות הנמוכות ביותר שלו נמצאו באבוביות הפרוקסימליות.

לטיפול ב-Hx ו-GH היו השפעות מורכבות על דפוסי ביטוי כליות של IGF-I ו-IGFBP-1. באופן כללי, Hx הביא לירידה ברמות ה-IGF-I ולעלייה ברמות ה-mRNA של IGFBP-1, וטיפול ב-GH יצר את ההשפעות ההפוכות, בעוד ש

רמות ה-mRNA של קולטן IGF-I לא הושפעו באופן משמעותי על ידי אף אחד מהטיפולים.

עם זאת, ההשפעה הדרמטית ביותר שנוצרה על ידי הפסקת ציר יותרת המוח-כליה הייתה הדגמה של שינויים הדדיים בביטוי הגנים IGF-I לעומת IGFBP-1 בכליות בודדות ואפילו בנפרונים בודדים, מה נושא זה עולה ומצביע על אינטראקציה מקומית בין IGF-I ו-IGFBP-1 בוויסות רמות ה-mRNA שלהם. השלכות תפקודיות הנובעות מיחסים אנטומיים אלה בדפוסים הכלייתיים של ביטוי גנים לקולטן IGF-I, IGFBP-1 ו-IGF-I הן ש-IGF-I, אם מופרש לתוך לומן הצינורי, אולי נישא או מווסת על ידי IGFBP-1, עשוי לפעול על אתרי קולטנים luminal ו-downstream. התפקיד הפיזיולוגי הספציפי של IGF-I המיוצר בTALs פתוח לספקולציות ורב הלא מובן על הידוע. אתרי קולטני IGF-I גלומרולריים, המבוססים על לוקליזציה שלהם במעלה הזרם ומרוחקים ממקורות מקומיים של ייצור IGF-I, צפויים להיות יעדים ל-IGF במחזור. GH רקומביננטי  (rhGH  – Recombinant) הוא מולקולת DNA שנוצרה באופן טבעי או תוכננה במעבדה – כתוצאה מצירוף מחדש של מקטעי DNA ממקורות שונים שפועל בגוף האדם נמצא בשימוש נרחב בטיפול בקומה נמוכה בילדים, כולל אלו עם מחלת כליות כרונית (CKD).

טיפול בהורמון גדילה רקומביננטי (rhGH) הוכח כבטוח ויעיל בילדים עם CKD.

למרות שהוכח כי rhGH משפר את הצמיחה ומאפשרת לילד להגיע לגובה מבוגר נורמלי, הגובה הבוגר הסופי עדיין נמוך משמעותית מהיעד הגנטי. פיגור בגדילה עלול להימשך לאחר השתלת כליה עקב מספר גורמים, כגון שימוש בסטרואידים, ירידה בתפקוד הכלייתי וציר GH–IGF1 לא תקין. אלה מתחת לגיל 6 שנים הם אלה שהרוויחו הכי הרבה מהשתלה בהדגמת האצה בצמיחה ליניארית. שיטות טיפול חדשות יותר המכוונות לעמידות ל-GH עם IGF-1 אנושי רקומביננטי (rhIGF-1), IGFBP3 אנושי רקומביננטי (rhIGFBP3) ועקירות IGFBP נמצאות בבדיקה ועשויות להתגלות כיעילות יותר בטיפול בכשל גדילה ב- CKD [מקור].

שמו של ה- GH כתוסף פלא רץ לפניו ובהוליווד הוא שיא האופנה [מקור]. במקרים אחדים מדובר בתוסף מאוד יקר. היח"צנים מספרים שהוא מביא לפחות קמטים, להגברת החשק המיני, מעניק יותר אנרגיה (ותוקפנות) [מקור], יחד עם זאת ההשפעת הנלוות של ה-GH בגוף האדם נקשרות בסידן. הורמון הגדילה מגביר את אצירת הסידן באופן שמחזק ומגביר את תהליך המינרליזציה של העצם; הסיבה שצעירים רבים נוהרים אחריו נובעת מכך שהוא מגביר בתיווך IGF-1 את מסת השריר על ידי הגדלת החלק המתכווץ שלו (מה שידוע כ-sarcomere hypertrophy); מעודד פירוק שומנים-ליפוליזה; מגביר סינתזת חלבונים; מעודד צמיחה וגדילה של כל איברי הגוף הפנימיים פרט למוח; בנוסף לכך הורמון הגדילה מעודד את מערכת החיסון; תורם לאחזקת ותפקודם של איי בלוטת הלבלב; מפחית קליטת גלוקוזה על ידי הכבד אך מעודד את תהליך gluconeogenesis בכבד; משחק תפקיד ב-homeostasis. ההפרשה המרבית של GH ו-IGF-1 חלה בשנות הבשלות המינית ואכן באותם שנים תורמים השניים לצבירת ושמירת מסת העצם, במעבר לשנות הבגרות. חסר ב-GH כרוך בירידה במינרליזציה של העצם וצפיפותה (BMD).GH הוא אחד מסדרת הורמונים התורמים לשמירת רמה נאותה של גלוקוזה בדם. נהוג להתייחס להורמון הגדילה כבעל פעילות anti-insulin כיוון שהוא מדכא את היכולת של אינסולין לעודד קליטת גלוקוזה ברקמות היקפיות, וכן בהיותו מעודד סינתזת גלוקוזה בכבד, ופירוק גליקוגן לגלוקוזה, וכתוצאה מכל אלה מעלה רמת גלוקוזה בדם. באופן מעט פרדוקסאלי מתן הורמון גדילה דווקא מעודד הפרשת אינסולין, מה שמוביל להיפר-אינסולינמיה [מקור].

נשארו לך שאלות 

אשמח להשיב על כל שאלה 

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן  

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –


שמי Name:

טלפון phone:

דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:

איך אני יכול לעזור לך How can I help you:

אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:



למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

מאמרים אחרונים

נשלח ב כללי

anti-GAD – הנוגדנים העצמיים כנגד האנזים GAD על פני תאי ביתא בלבלב הם נציגי השטן עצמו בגוף האדם ומקור למספר רב של מחלות קשות בהן סוכרת מסוג (T1D) 1, ירידה בתפקוד בלוטת התריס, הפחתה בגאבא המיוצרת בתאי המוח מגלוטמט, התקפי חרדה ואפילפסיה

לוציפר, השטן ציור של נורברט נחום הירשברג. צילם ירון מרגולין. anti-GAD – הנוגדנים העצמיים כנגד האנזים GAD על פני תאי ביתא בלבלב הם נציגי השטן עצמו בגוף. מדובר באנטיגנים שנמצאים על גרגירי הפרשה בתוך תאי בטא של הלבלב (חלק מהאיים של לנגרהנס, החלק שמייצר בלבלב אינסולין) והם פועלים בדרך כלל נגד יכולתו של האדם לחיות בנוחות ושלוות נפש. מונעים מרגוע ומעודדים התקפי חרדה. נושא נבזותם משתקף בדרך כלל בפעילותם דרך ובעזרתו של נוגדן עצמי של חומצה אנטי-גלוטמית דקרבוקסילאז (GAD), נושא מאמרי זה, הוא סוג נדיר של נוגדן וישנה אפשרות להתגבר עליו ועל כך בהמשך המאמר. הנוגדן הזה הוא הוא מי שפועל נגד האנזים GAD. אנזים מאוד חשוב וחיוני ביצירת חומצת גמא אמינו-בוטירית (GABA), הקשורה בבריאות הנפש והגוף. פעולתו הרת האסון משתקפת בן השאר בהיווצרותה של מחלת גרייבס Graves היא הסיבה מספר אחת לפעילות יתר של בלוטת התריס. אם ניתן יהיה להרגיע את תאי T המכוונים נגד GAD ייעצר רצף האירועים המוביל להתפתחותן של מספר מחלות קשות ביותר על כך מאמרי זה..

הנוגדנים העצמיים כנגד האנזים GAD  [מקור] אנטי-GAD. נוגדן נגד האנזים דקרבוקסילאז של חומצה גלוטמית (anti GAD ab)

Anti-glutamic acid decarboxylase antibody positive neurological syndromes

האנזים דקרבוקסילאז של חומצה גלוטמית (GAD65) נוצר בלבלב, ורמתו בנסיוב עולה בכמה מצבים נדירים ומחלות כרוניות שנוצרים במנגנון של חיסון עצמי.

חומצה גלוטמית דקרבוקסילאז (GAD) מזרזת את ההמרה של חומצה גלוטמית לחומצה גמא-אמינו בוטירית בתוך תאי β באי הלבלב המכונים אִיֵּי לַנְגֶרְהַנְס. נוגדנים עצמיים נגד GAD (GADA) [מקור] נמצאים בחולים שסובלים מתת תזונה בה ידובר בהמשך, וזקוקים להזנה מיטבית כדי להשיב את גאבא לתפקוד. 

נוגדן עצמי של חומצה אנטי-גלוטמית דקרבוקסילאז (GAD), הוא סוג נדיר של נוגדן. הנוגדן הזה פועל נגד האנזים GAD. אנזים מאוד חשוב וחיוני ביצירת חומצת גמא אמינו-בוטירית (GABA), הקשורה בבריאות הנפש. חומצת גמא אמינו-בוטירית (GABA), לא מתפקדת בחולים שנמצא בהם הנוגדן הזה: נוגדן עצמי של חומצה אנטי-גלוטמית דקרבוקסילאז ( בGAD שטני, ובא להרוס. יודגש כי הנוגדן הזה פועל נגד האנזים GAD, נוצר בדרך כלל נגד GAD 65 [מקור1, מקור2]. כפי ששם הנוגדן עצמו מרמז כלומר ביצועי הרס של מי שתוקף את האנזים GAD65, ובכך הוא חוסם את ההמרה של גלוטמט ל-GABA. לגנותו בנוכחותו פשוט חסר או שאין GABA.

 חומצת גמא אמינו-בוטירית (GABA), הוא חומר כימי שפועל במוח שלנו חומר חשוב מאוד שמסייע לתאי המוח לתקשר זה עם זה. בהעדר גאבא או במחסור בגאבא מתעוררות בעיות מוטוריות וקוגניטיביות קשות והדברים יכולים להוביל לאפילפסיה. המצב חמור במיוחד כשהיא נמצא ברמות נמוכות מטווח הנורמה או חמור מכך בחוסר GABA [מקור]. GABA היא נגזרת של חומצת האמינו גלוטמט [מקור]. נושא עליו פרסמתי מאמר עומק – כאן

עוד על הגלוטמין ראו במאמרי – כאן.

אנטי-GAD הוא מרכז הבעיה ונציג השטן במקרה זה. הוא נוכח ב-80% מהילדים הסוכרתיים במחקרים האחרונים [מקור]. אנטי-GAD הם חומרים כימיים שנוצרים בגוף האדם ומכוונים נגד חלבון 65 kDa הנקרא Glutamate Acid Decarboxylase (GAD). GAD. החלבון הזה הוא האנזים שמצוי במוח ובלבלב, והוא מזרז את דה-קרבוקסילציה (הפיכתה לפעילה למען הגוף שלנו ולטובתו) של חומצה גלוטמית לחומצה -אמינו-בוטירית (בקיצור GABA) עם שחרור CO2 [מקור].

הלבלב הוא איבר השייך למערכת העיכול והוא ממוקם בחלק השמאלי העליון של הבטן, מאחורי הקיבה, כאשר קצהו הרחב מחובר לתריסריון, קצהו הצר מחובר לטחול [מקור]. ללבלב שני תפקידים עיקריים: סיוע בתהליך העיכול – והפרשה של אנזימי עיכול אשר עוזרים בפירוק ובעיכול של חלבונים, שומנים ופחמימות שאנו אוכלים. בנוסף לכך האנזים דקרבוקסילאז של חומצה גלוטמית (GAD65) נוצר בלבלב, ורמתו בנסיוב עולה בכמה מצבים נדירים ומחלות כרוניות שנוצרים במנגנון של חיסון עצמי. מקור האיור בצילום מסך מהמאמר: Can You Live Without a Pancreas?-כאן

הגאבא – Gamma aminobutyric acid (g-Amino butyric acid, GABA) מיוצר על ידי תאים במערכת העצבים הידועים כנוירונים GABAergic שיש להם פעולה מעכבת בקולטנים של אדם בוגר נושא שהוזכר לעיל כמוביל לרוגע נפשי ומחשבה צלולה [מקור1, מקור2]. חומצת גמא אמינו-בוטירית, אם כן, היא נוירוטרנסמיטר מעכב שפועל במוח שלנו. יש ו GABA נמוך באופן חריג, היא נמצאת במחסור. תדירות הההגבה של תאי העצב במוח אז עולה ומובילה למצבים כמו חרדה וגם להפרעות נפשיות גופניות כגון בעיות נוירולוגיות וקוגניטיביות שקשורות גם הן לרמות נמוכות של GABA בהן מזהים אָטַקְסִיָּיה מוחית ודלקת מוח לימבית (LE – מחלה שעלולה להתפרץ בכל גיל כוללת הפרעות פסיכיאטריות, עד כדי מצבים פסיכוטיים קשים.) יחד עם חרדה ואפילפסיה [מקור1, מקור2, מקור3].

חומצת גמא אמינו-בוטיר נוצרת על ידי הפיכת גלוטמט ל-GABA ופחמן דו חמצני. תהליך זה מזורז על ידי אנזים הנקרא גלוטמט דקרבוקסילאז או גלוטמי חומצה דקרבוקסילאז (GAD).

[מקור]. הנוירונים (תאים במערכת העצבים) GABAergic , שהוזכרו לעיל, נמצאים בתאי הלבלב הם שמביאים בדרך כלל את האנזים GAD לפעולה (לביטוי) [מקור]. קיימים שני סוגים עיקריים של אנזימי GAD: GAD65 ו-GAD67, הם אלו שמזרזים את היווצרות GABA. במקומות שונים בתא ובתקופות זמן שונות של התפתחות האדם (תינוק/ת, ילד/ה, נער/ה, עלם/מה, וכד'). האנזים GAD67 מפוזר באופן נרחב על פני התא, בעוד האנזים GAD65 מוגבל למסופי עצבים (nerve terminals נקראים גם נקודות סינפטיות, נקודות קצה או רגליי הקצה). חומצת גמא אמינו-בוטיר מסונתזת על ידי GAD67 לפעילות עצבית, שאינה קשורה להולכה עצבית כמו סינפטוגנזה והגנה על פציעות של תאי עצב. מצד שני, GAD65 מייצר GABA שמשמשת לשידור נוירוני שנדרש בסינפסה [מקור]. נוגדן אנטיGAD נגד GAD נוצר בדרך כלל נגד GAD65 – זה שמייצר GABA [מקור]. נוגדן זה תוקף את האנזים GAD65, ובכך חוסם את ההמרה של גלוטמט ל-GABA. הוא שמכונה נציגו של השטן לוציפר אם לא השטן עצמו שחדר אל הגוף ומשפיע על צורת המחשבה במוח בהפעלה כימית שלו. מבחינה פסיכולוגית יש הרואים בהופעתו לא רק כשל תזוני אלא גם כשל תפיסתי הקשור בצורת מחשבה שמובילה לחרדה. על החרדה אפשר לקרוא עוד במאמרי – כאן. ככלל חרדה היא תופעה שכלית רבת עוצמה והרסנית שתחילתה או הופעת נוגדן לגאד זה שתוקף את האנזים GAD65 או הופעת תפיסת אובדנית. האדם מדמה שהוא עומד לאבד יסוד משמעותי בחייו, אובדנו יביא להרס גדול ולייסורים בלתי נגמרים. ברבות השנים הצליחו חוקרי הנפש לבודד את היסוד התפיסתי הזה ולמקד אותו סביב רעיון כללי. המשותף לכל תחושת ה"אין" שמחשבת הילקח ממני ויביא לייסורים גדולים מעוררת המשגה זכרית. המשגה נקבית נחשפת כמי שמובילה להתעוררות של פחד. ה"יש" הזכרי נקשר בחפץ בודד, בעוד שריבוי חפצים מומשג כ"יש" נקבי. כדי לפשט את הדברים אומר שהמשגה של "יש" זכרי כוללת: כסף, רעיון חשיבתי, חשבון ומספרים, תרופה מסוג כדורים וזריקה (אך לא זו שניתנת בנשימה, או כמזון) מעקה, כביש, ודרך, משענת כלכלית, נידוי ובן זוג. השטן שהוזכר הוא צל המחשבה, צל ההמשגה בשעה שאור המחשבה הנקשר בשגב ואל השמש נוגד לו וניכר בברק העין שקלטה רעיון גדול. כך מחשבה על אבדן דרך יכולה לעורר חרדה, גם מחשבה על אובדן כספי, כולל גנבה, פריצה לבנק, והתעוררות מחשבה שישנה אפשרות שישכח רעיון שהעיסוק בו החל במסגרת זו גם חשש לשכוח שם של אדם יכול לעורר חרדה. כל אלו במיתוס הקדום נקשרים בחיצי השטן. הטיפול בחרדה נקשר באור, בהמשגה צלולה וברורה, בניקוי הצל והחושך מהדברים הנחשבים. משנתו של שפינוזה (פילוסוף הפילוסופים – "שפינוזה הוא הפילוסוף היחיד שהיה לו האומץ לקחת את הפילוסופיה ברצינות. אם רצוננו להיות פילוסופים, אנו יכולים להיות רק שפינוציסטים" (דברי הפילוסוף הגרמני פרידריך היינריך יעקבי). כפי שמוצגת בספרו "מאמר על תיקון השכל" מלמדת אותנו לחשוב אותה. שפינוזה כתב את הספר כדי לתת לנו אמצעים, דרך, בה השכל 'יודרך' להגיע להכרה אמתית ולהמשגה ברורה ביותר של הדברים. ה"מאמר על תיקון השכל" משמש אותי בהפעלת חוגי פילוסופיה לבני נוער "הפילוסופים הצעירים" משני טעמים: הוא מכיל את הגרעין של שיטת שפינוזה; ומראה את הדרך שבה יצר שפינוזה את שיטתו. שפינוזה מדבר כאן על השגת אושר מסוים. הוא מדבר על דברים המסיתים את דרכינו בחיים ומתמקד בדרכי המחשבה. בנוסף לקורא את האתיקה מוכר נושא ההתייחסות המעמיקה של הפילוסוף למצב רוחו של האדם, להיפעלויות. נושא זה הוא חלק מרכזי אצל שפינוזה גם באתיקה. החיבור אל הטיפול בחרדה והיסוד השפינוציאני הכרח שיוביל לשפינוזה כי בדרך מחשבה בהירה, שמתרחקת ככל האפשר מדעה קדומה, ספק (חקירה שלא על פי סדר הגיוני של הדברים) או סברה שבעיקרה היא בכלל לא נכונה ניתן להרגיע, לאזן או אם תרצו לשלוט באותן היפעלויות ובמיוחד המעוררות את החרדה. ככל שהמחשבה מדויקת יותר, צלולה יותר כך נעלם ממנה הצל, החרדה ממוגרת ויש מי שיראה בחיים כאלו אושר גדול.

בלבלב, GABA מפעילה השפעות אנטי-סוכרתיות על ידי פעילות בתאי β של אִיֵּי לַנְגֶרְהַנְס (ראו להלן) והן על מערכת החיסון. יתר על כן, GABA מדכא אינסוליטיס וייצור מערכתי של ציטוקינים דלקתיים [מקור].

נוגדנים נגד GAD מיוצרים על ידי תאי B, אלו אותם תאי בטא שמייצרים אינסולין (הם חלק ממה שמכונה אִיֵּי לַנְגֶרְהַנְס הם קבוצות קטנות של תאים המפוזרות בתוך הלבלב,) והם חוצים ללא הגבלה את מחסום הדם-מוח [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4]. 

רמות של חומצה גלוטמית דקרבוקסילאז GAD-ab גבוהות מוגדרות בערכים > או =2000 U/ml על ידי בדיקת רדיואימונית. 

אִיֵּי לַנְגֶרְהַנְס אלו קבוצות קטנות של תאים המפוזרות בתוך הלבלב, הם האזורים של הלבלב המכילים את התאים האנדוקריניים (מייצר הורמונים). הם מפרישים הורמונים שמפקחים על חילוף החומרים של פחמימות בגוף. התאים התגלו בשנת 1869 על ידי הביולוג הגרמני פאול לנגרהנס [מקור1, מקור2].

הלבלב ממוקם מאחורי הצפק (פריטונאום), בין התריסריון לטחול. הלבלב מייצר מיצים שמופרשים דרך תעלות אל מערכת העיכול. מיצי הלבלב מכילים אנזימים המסייעים לעיכול, כגון עמילאז, טריפסין, קרבוקסיפפטידאז וליפאז. אנזימים אלו נחוצים לעיכול של חלבונים, פחמימות ושומנים. נוכחות אנזימי הלבלב, חשובה מאוד לפירוקם של אבות המזון. חלקו האנדוקריני של הלבלב (בלוטת הורמונים) הוא זה שמכיל את איי לנגרהנס ומייצר את ההורמונים: אינסולין וגלוקגון.

קיימים שלושה סוגים עיקריים של אִיֵּי לַנְגֶרְהַנְס: תאי אלפא שמייצרים גלוקגון, תאי דלתא שמייצרים סומטוסטטין [Somatostatin בעיקר מסוג SS-14 מוגדר כ"הורמון המעכב הפרשתם של הורמונים רבים אחרים",ביניהם הורמון גדילה (growth hormone ואת ההורמון שמעורר את בלוטת התריס (TSH) – שניהם מהיפופיזה. סומטוסטטין מיוצר על ידי הלבלב כדי לעכב ולשחרר לסירוגין את האינסולין והגלוקגון לשם שמירה על רמת סוכר מאוזנת בדם. (הגלוקגון פועל הפוך להורמון אינסולין אשר מוריד את רמות הסוכר מחוץ לתאים בעוד הוא מעלה אותו כשיש בכך צורך למשל בהיפו). כמו כן משמש סומטוסטטין כמעכב חזק מאוד של חומרים נוספים במערכת העיכול כולל עיכוב הפרשת חומצה הידרוכלורית בקיבה, ועיכוב תהליכי ספיגת מזון במעיים ושולט כך על תחושת הרעב והשובע [מקור]) ותאי בטא שמייצרים אינסולין, הם שמככבים במאמר זה.

הנוגדנים העצמיים של איים (Islet autoantibodiesICA) מכונים גם אנטי תא איים (ICA) [anti-Islet cell (ICA)] מופיעים בגוף כאשר תאי בטא המייצרים אינסולין בלבלב נפגעים. ומשום שניתן לזהות אותם זמן רב לפני שתאי β; נהרסים לחלוטין – הם משמשים כיום כמדד אבחון למחלות כרוניות שהוזכרו בהם מחלת בלוטת התריס, אפילפסיה וסוכרת מסוג  (T1D) 1

הביטוי לפגיעה בתאים יוצרי האינסולין הוא בהופעת נוגדנים בפלזמה מסוג IAA מכונים נוגדנים עצמיים של איים שמזהים אינסולין (IAA), או Insulin auto-antibodies, נוגדנים עצמיים לחלבון טרנספורטר של אבץ הידוע כ-ZnT8, וכן ICA512 או islet cell antibodies, נוגדנים ל-IA2A [דמוי חלבון (IA-2A)] או Protein tyrosine phosphatase-like antigen, ו-anti-GAD antibodies, כולם אנטיגנים שנמצאים על גרגירי הפרשה בתוך תאי בטא של הלבלב. וכן -anti-GAD antibodies, כאשר האחרונים שמוזכרים כאן מכוונים נגד האנזים glutamic acid decarboxylase (להלן GAD). הוא – כלומר האנזים האחרון (GAD) זה שאחראי להפוך חומצה גלוטמית ל-gamma-amino-glutamic acid (או GABA) – נושא ששב ומוזכר למעלה, ריכוזו הגבוה נמצא דווקא במוחון, וחסרונו קשור לתסמיני שׂיגשׂון (cerebellar ataxia). נוכחות של נוגדנים עצמיים ל-GAD נכרכה גם בתסמונת של קשיות שרירים הידועה כ-stiff man syndrome, אם כי נוגדנים אלה שכיחים במיוחד במצבי סוכרת, במפגעי התירואיד וכן בדלקת מפרקים שיגרוניתrheumatoid arthritis.

הנוגדן האנטי-GAD ככל שהוא נדיר מתפשטות ביחד עם תאי B מורחבים, בכל מקום בגוף ומככב בכמה תסמונות נוירולוגיות [מקור], לרבות תסמונת אדם ששרירי גופו נוקשים (stiff-person syndrome – SPS. מדובר בהפרעה נדירה עם מאפיינים קליניים מאוד דומים לאלה של תסמונת פרקינסון), הוא פועל נגד חומצת גמא אמינו-בוטירית (GABA), הייצור שלה יורד עקב נוכחותו ואנו מקבלים אדם עם תסמונת פרנאופלסטית אדם נוקשה (paraneoplastic stiff-person syndrome) [מקור], מחלה זו מאופיינת בעיקר בנוקשות של השרירים בגפיים, ניכרות עוויתות לסירוגין ומתפתחת רגישות לגירויים חיצוניים או להעלות רגשיות שונות [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4] המפגע מתחיל ברגליים ומתקדם כלפי מעלה. החולשה בגפיים הינה סימטרית והיא הולכת וגוברת בשלב הראשון של המחלה [מקור]. הכאב מודגש יותר בחגורת הגפיים העליונה בגב ובעכוזים ולעיתים מוחמר אף בתנועות קלות [מקור]. דלקת בלוטת התריס (מחלת בלוטת התריס האוטואימונית (AITD).)  [מקור] שתוזכר בהמשך וכן סוכרת מסוג 1 (T1D) מחלה שנובעת מהרס תאי β [מקור])  גם אנמיה מתרחשות בתדירות גבוהה יותר בחולים עם SPS, כלומר בנוכחותו של האנזים הפועל נגד חומצת גמא אמינו-בוטירית (GABA). במקרים אחרים מזהים באדם הסובל את תסמונת מילר פישר (MFS), מכונה גם תסמונת ע"ש גיליאם ברה (Guillain-Barre syndrome), מכונה בקיצור GBS השם האחר של GBS הקלאסי הוא AIDP או acute inflammatory demyelinating polyneuropathy כלומר התרחשות חריפה של נזק רב-עצבי שמקורו בתהליך דלקתי, והוא כולל פגיעה בממברנת המיאלין העוטפת של האקסונים של תאי העצב. הינה תגובה דלקתית אוטו-אימונית שבה תוקפת מערכת החיסון חלקים ממערכת העצבים ומביאה לשורה של תסמינים הכוללים הפרעות תנועתיות ותחושתיות. מצבים שכונו בעבר הלא רחוק 'הפרעות יתר-עוררות'. מדובר במכלול של תסמונות הן למעשה "תסמונות נוירולוגיות חיוביות נגד GAD" [מקור]. 

עד כה נמצאו קשרים בין תחלואה ב GBS ונטילת מספר תרופות בעיקר גלולות למניעת הריון וכן תגובה על חיסון שניטל. הנזק העיצבי כאן באקסונים של עצבים פריפריים ובעצבים הסמוכים לחוט השידרה (spinal root) אך לעיתים נפגעים גם עצבים קרניאלים (עצבי הגולגולת, מדובר בתת-סוג נדיר של GBS). תהליך המכונה דה-מילינציה (demyelination) שבו נפגע ציפוי המיאלין של האקסונים של תאי העצב והמוליכות החשמלית שלהם ניזוקה. המחלה מתדרדרת למעורבות של שרירי הנשימה. נושא שגורם לאי ספיקה נשימתית ומחייב הנשמה מלאכותית. ברוב המקרים לאחר כשנה מחלימים ממחלה זו ומקרי המוות ממנה כיום בודדים.

הערה: בדיקות מעבדה אותן נהוג לקחת לצורך מעקב ושלילת בסיס למחלה הן : אנזימי שרירי (CK) , אניזמי כבד, רמות אלקטרוליטים בדם – בעיקר נתרן עקב נטייה ל-SIADH, שקיעת דם וחלבוני דלקת, סרולוגיות וירליות שונות וכנגד קמפילובקטר, נוגדנים כנגד רקמות עצב כגון GM1 ו- GQ1B. תרבית צואה לזיהוי קמפילובקטר.

הניסיונות הראשוניים לטיפול בחולים על ידי הממסד הרפואי היו בסטרואידים. מתן סטרואידים החל בעיקבות מספר מחקרים שבדקו את יעילות הטיפול אלא שהוא נמצא לא יעיל.  לא חל שיפור משמעותי במצב החולים לאחר נטילתו. וטיפול בסטרואידים כבר אינו מקובל כיום. כיום עברו לטפל ב-GBS ע"י הזלפה תוך ורידית של נוגדנים במינון גבוה (IVIG) נושא שהוכחה יעילותו במגוון של מחלות אחרות שהבסיס להן הוא אוטו-אימוני. לא מציעים את תופעות הלוואי.

יצוין כי נושא חשוב זה שסובב בעיקרו אנזים שתוקף את האנזים דקרבוקסילאז של חומצה גלוטמית (anti GAD ab), אבל חסרה ספרות והמחקר מצומצם כך למשל ידוע כי נוגדנים נגד GAD מובילים לתסמונת אנטי-GAD ולהפרעות נלוות שהוזכרו לעיל,. עם זאת, לא מובן לחלוטין מדוע נוכחות של נוגדן אחד נגד GAD גורמת לתסמינים שונים ואחרים, ומדוע קיימים סוגים שונים של מחלות או הפרעות ולא מופיעה בגלל נוגדן נגד GAD מחלה אחת, למשל נוקשות שרירים, סוכרת מסוג 1 (T1D) או ירידה בתפקודה של בלוטת התריס (מחלת בלוטת התריס האוטואימונית (AITD). ובכל זאת אשתדל לתת לקורא תמונה רחבה של האירועים ודרכי החלמה ללא תרופות מתסמונות נוירולוגיות הנגרמות על ידי נוגדנים נגד GAD.

 חלק מהחוקרים סבורים כי רמת נוגדן זה עשויה לסייע באבחון המחלה, במעקב אחר יעילות הטיפול ובקביעת המהלך הטבעי וחומרתו (הפרוגנוזה), ראו על הבדיקות בהערה למעלה.

בסוכרת סוכרת-נעורים (type 1 או T1D) המאובחנת בדרך כלל בשנות הילדות, אם כי מחלה זו יכולה גם להופיע בגיל שמעל 20 שנה, ובאופן בלתי מוסבר בפינלנד השכיחות לה גבוהה במיוחד ויותר מכך הפינים נמצאים עם המדד הכי גבוהה בעולם של חולים בסוכרת מסוג  1 (T1D). מדובר ב 40 מקרים לכל 100,000 אנשים. בסוכרת מסוג 1 מתרחש בבלוטת הלבלב הרס הדרגתי של תאי ביתא (β) היוצרים את ההורמון אינסולין. הרס זה מתרחש על ידי נוגדנים עצמיים (auto-antibodies) המגיבים עם אותם תאי ביתא. במצב כזה יש כמובן צורך להזריק אינסולין חיצוני למשך כל החיים.

מתן אינסולין (Insulin) ממקור חוץ-גופי הוא למעשה הטיפול הבלעדי בסוכרת מסוג 1 (מאז גילוי האינסולין בשנת 1921). הטיפול בדרך כלל מתבצע בהזרקה גם אם אינו מהווה תרופה של ממש למחלה, הוא מסייע למיליוני חולים לשרוד ולחיות חיים כמעט רגילים [מקור]. נשאלת השאלה מהו האנטיגן המשרה תגובת נוגדני הגוף כנגד מרכיב בממברנת תאי β? מדוע יש התגברות בשכיחות המחלה וכמובן האם יש דרך למנוע התרחבות זו בנפח המחלה?

גנימדס של בנבנוטו צ'ליני – כאשר זאוס ראה את גנימדס עם כלביו ושומריו בעת ציד ליד הרי אידה, הוא התאהב בו ושלח עיט שיביא אותו אליו אל האולימפוס. האם הגלוטמין הוא הדבר הקרוב ביותר לנער היפה הזה, גנימדס שכולם, אפילו האל הגדול מתאהבים בו. מכל מקום חומצה גמא-אמינו-בוטירית (בקיצור גאבא) מסונטזת (מיוצרת על-ידי הגוף שלנו) מחומצה גלוטמית (מכונה גם גלוטמט. זיכרו שגלוטמין היא נגזרת של החומצה הגלוטמית.) בעזרתו של ויטמין B6 (אספרגוס, כרוב, חסהדגנים מלאים) ופעילותו של האנזים גאד. לכן תוסף מזון מסוג גלוטמין מוביל בגוף שלנו לגאבא. המקורות התזונתיים של גלוטמין כוללים ירקות כמו שעועית, סלק, כרוב, תרד, גזר, פטרוזיליה, מיצי ירקות וגם בחיטה, פפאיה, כרוב ניצנים, סלרי, קייל ומזונות מותססים כמו מיסו וטאמפה.
Ganymede Benvenuto Cellini 1548-1550 1500 – 1571 Firenze , Museo Nacional de Bargello el Bargello, el Palazzo del Bargello, Florencia, Italia. מקור הצילום ויקיפדיה

גאבא (Gamma-Aminobutyric Acid – חומצה גמא-אמינו-בוטירית (בקיצור גאבא [מקור]- היא חומצה אמינית המשמשת כמוליך העצבי העיקרי במערכת העצבים המרכזית. מוליכים עצביים (נוירוטרנסמיטורים) הם שליחים כימיים של המוח, המאפשרים העברת מסרים בין תאי העצב שבמערכת העצבים. לחלק מהמוליכים העצביים יש השפעה מעכבת על מערכת העצבים, ולחלקם השפעה מעוררת. בין המוליכים העצביים נמצאת הגאבא, אשר נחשבת למוליך עצבי מעכב. חומצה גמא-אמינו-בוטירית (בקיצור גאבא), חוסמת או מעכבת פעילות עצבית מסוימת ובכך היא מפחיתה את עוצמתה של הפעילות במערכת העצבים.

העיכוב הזה, שנוצר על ידי הגאבא, גורם לתגובה מרגיעה, שמסייעת בהתמודדות עם חרדה, סטרס, בעיות שינה, פחד ועוררות יתר של מערכת העצבים. עדויות ניסיוניות ממחקרים מצביעות על כל שסינתזת GABA מעורבת בוויסות pH [מקור] וזוהי הסיבה לכך שתוסף גאבא הפך לכל כך פופולרי בתהליכי החלמת הכליות שאחד מתפקידיהם קשור בויסוט ה-pH [מקור]. תוסף גלוטמין או L-גלוטמין מביא בהמשך לתוצאות רצויות שניכרות גם בהפחתת אוראה ועליה במדד ה- GFR.

חומצה גמא-אמינו-בוטירית (בקיצור גאבא מפחיתה את הגירוי הנוירוני במוח וממלאת תפקיד חשוב בוויסות טונוס השרירים

[מקור].

חומצה גמא-אמינו-בוטירית (בקיצור גאבא) מסונטזת מחומצה גלוטמית בעזרתו של ויטמין B6 (אספרגוס, כרוב, חסה, דגנים מלאים) ופעילותו של האנזים גאד (Glutamic Acid Decarboxylase/GAD). הגאבא מצוייה כמעט בכל חלקי המוח [מקור]. ביונקים, האנזים GAD מופיע בשתי צורות איזופורמיות המקודדות על ידי שני גנים נפרדים-GAD1 הממוקם על כרומוזום 2, ו-GAD2 הממוקם על כרומוזום 10, והידועות כ-GAD67 ו-GAD65, עם משקלים מולקולאריים של 67,000 ו-65,000 דלטון, בהתאמה. GAD67 ו-GAD65 מתבטאים במוח, כאשר GAD65 מתבטא גם בתאי β של בלוטת הלבלב. ישנם עוד לפחות 2 איזופורמים עובריים, GAD25 ו-GAD44, המופיעים בשלב המתפתח של המוח בעובר [מקור]. 

נוקשות שרירים – בגוף במקרים מסוימים מתפתחים נוגדנים לאנזים GAD שמעוררים מספר תסמונות קשות אלו נמצאו בדמם של אנשים שסבלו מנוקשות שרירים עוצמתית [מקור]. בנוסף לכך ברוב הגדול של אנשים שפיתחו סוכרת מסוג 1 נמצאו בדם נוגדנים לחלבון גאד, ובחלק מהם נוגדנים אלה הופיעו בדם כבר שנים אחדות לפני הופעת מחלת הסוכרת (T1D).

חוקרים אחדים הראו שהופעת נוגדנים כנגד GAD מקדימה את הופעת תסמיני סוכרת. אך ידוע גם שדווקא תאי לימפוציטים T (תאי T) T ולא נוגדנים מסיסים הם האחראיים להרס תאי ביתא בלבלב. כדי להוכיח שתגובה חיסונית כנגד GAD עלולה לקדם את מחלת הסוכרת, היה על הפרמקולוג Daniel Kaufman מ-UCLA (מהחלוצים שגילו את חשיבות הנוגדנים העצמיים כנגד האנזים GAD על פני תאי ביתא בלבלב כשלב מוקדם ברצף האירועים המביאים להשבתת יצור אינסולין בבלוטה זו) להוכיח שלימפוציטים T (תאי T) ונוגדנים אכן תוקפים את האנזים GAD מוקדם יחסית. הוא אמנם מצא שיש רצף כרונולוגי מרגע בו תוקפים תאי T את חלבוני תאי ביתא, כאשר GAD הוא היעד המוקדם ביותר. לכן הרעיון של Kaufman היה שאם ניתן יהיה להסיר את תאי T המכוונים כנגד GAD ייעצר רצף האירועים המוביל להתפתחות סוכרת [מקור].

סוכרת מסוג 1 (T1D) התלויה במהלך התפתחות לעיתים לאינסולין להישרדות היא ברוב המכריע של המקרים מחלה אוטואימונית, בה המערכת החיסונית פוגעת בשוגג בתאי β בלבלב או באינסולין עצמו [מקור]. T1D מחולקת לשלושה תת-סוגים נפוצים של המחלה: פולמיננטי (fulminant), התחלה חריפה (acute onset) והשלב שמתקדם לאט [מקור].

שני תת-הסוגים הראשונים מופיעים באופן פתאומי בהשוואה למתרחש במחלת סוכרת מסוג 2 (T2D) שאיננה למעשה מחלה, אלא תגובה של הגוף על תזונה שלא מתאימה יותר לאותו אדם. נחזור לשני תת-הסוגים של סוכרת מסוג 1 הם לא דורשים בהכרח נוכחות של נוגדנים עצמיים הפועלים נגד ICA [מקור] ולחן ברוב המקרים אין צורך באבחון של נוכחותם [מקור1, מקור2T1D]. עם זאת, T1D מתקדמת לאט (SPT1D) וקשה לאבחון בהתבסס על אופן ההתפרצות המחלה. משום כך נררשת אבחנה לנוכחותם של נוגדני חומצה אנטיגלוטמית דקרבוקסילאז (GADA) ו/או נוגדנים לislet cell antibodies (ICA) [מקור]. ביטוח הבריאות הסוציאלי ביפן מכסה את העלות של בדיקת GADA, אך לא בדיקת ICA, והנוכחות של GADA חיונית למעשה לאבחון של SPT1D.

נוגדני נוגדנים עצמיים של איים שמזהים אינסולין (IAA) שמודדים כיום נקשרים ל:

חומצה גלוטמית דקרבוקסילאז 65 (GAD) = אנטי-Glutamate acid decarboxylase (Anti-GAD),

חלבון טירוזין פוספטאז אי אנטיגן-2 (IA2) = אנטי-IA2 מכונה גם אנטי טירוזין פוספטאז (אנטי-IA2),

אִינסוּלִין = אנטי אינסולין (IAA),

אנטי תא איים (ICA)

טרנספורטר אבץ 8 (ZnT8) = אנטי טרנספורטר 8 אבץ (אנטי-ZnT8) 2

[מקור]

GABA  כנזכר לעיל, מופקת מחומצת האמינו גלוטמט (Glutamate) מכונה גם חומצה גלוטמית – חומצת האמינו גלוטמין היא נגזרת של גלוטמט – החומצה הגלוטמית) באמצעות האנזים L-glutamic acid decarboxylase ובסיוע צורה זרחתית של ויטמין B6 המשמשת קו-פקטור [מקור1, מקור2]. גלוטמט (היא חומצת אמינו α המשמשת בביוסינתזה של חלבונים.) משמש כמוליך עצבי מעורר עיקרי במערכת העצבים המרכזית: כ-80% מהסינפסות במוח משתמשות בגלוטמט כמוליך עצבי. כלומר, המוליך העצבי המעכב והכוונה למעכב בעיות וככזה הוא המעכב הנפוץ ביותר מה שמפעים לגלות זה שהוא נגזרת של המוליך העצבי המעורר הנפוץ ביותר [מקור].

הקולטנים האינוטרופיים (Inotropic)‏ [NMDA, ‏AMPA‏ (Alpha-amino-3-hydroxy-5-Methyl-4-isoxazole-Propionic Acid), ‏Kainate] הם שקולטים את השדרים שמובלים על-ידי הגלוטמט – במסגרת הקולטנים לגלוטמט [מקור] נכללים גם אלו שמשפעלים תעלות יוניות על גבי קרום התא, ומובילים לכניסה או ליציאה של יונים. קולטנים אלה הם בתר-מצמדיים (Postsynaptic) ומבוטאים על ידי כל תאי העצב. קישור של גלוטמט לקולטנים אלה, מוביל לעירור עצבי מהיר בכל המוח. הקולטנים המטבוטרופיים לגלוטמט נמצאים כולם על תאי עצב וגליה (Glial), בפיזור אופייני לכל קבוצה (למעט הקולטנים המטבוטרופיים לגלוטמט 6 שנמצא ברשתית בלבד,). באשר למיקומם של הקולטנים המטבוטרופיים לגלוטמט במוח אלו כוללת, נכון להיום, שמונה קולטנים המקובצים בשלוש קבוצות:

  • ‏1 ו-5 נקראים קבוצה I‏;
  • ‏2 ו-3 מכונים קבוצה II;
  • ‏4, 6, 7 ו-8 הם קבוצה III.

: קבוצה I היא שמענינת מאמר זה. היא נפוצה יותר בקרן אמון (Hippocampus), שקד המוח (Amygdala), רמה (Thalamus), עקד גחוני (Ventral striatum), קליפה קדם-מצחית (Prefrontal cortex) (הקולטנים המטבוטרופיים לגלוטמט 1), גרעין אקומבנס (Nucleus accumbens), גבשושית חוש הריח (Olfactory tubercle) (הקולטנים המטבוטרופיים לגלוטמט 5). הקולטן NMDA  נושא שהוזכר למעלה, משופעל על-ידי הקולטנים המטבוטרופיים לגלוטמט במוח – הקולטנים המטבוטרופיים לגלוטמט 1 ו-5 (קבוצה I)  [מקור]. החוקרים סבורים כיום כי תת-פעילות של קולטני ה-NMDA היא שמובילה להפחתה בהפרשת GABA‏ (Gamma-Aminobutyric Acid) מתאי עצב [מקור1,מקור2]. הסיוע היזום לקולטנים המטבוטרופיים לגלוטמט 5, מקבוצה 1 נמצא כמי שעשוי להיות בעל סגולות מרגיעות ומשפרות תפקוד תנועי [מקור]. אפשר להמשיך ולדון בפרטים ובעוד קולטנים ולכל אחד נמצאה תרופה אחרת ולכל אחת מהן גם השפעות שליליות וגם הרסניות לאורך זמן.

הבנת הבסיס המולקולרי של השפעות המזון על הקוגניציה משנה את הגישה מהיסוד. היא מסייעת לחשוב אחרת על הבעיה ולהבין כיצד לתפעל בצורה הטובה ביותר ולכוון את התפריט היומי על מנת להגביר את עמידות הנוירונים (תאי המוח) למפגעים קימים או אפשריים, ולקדם מרחב נפשי מאוזן [מקור]. 

חומרי ההזנה – החומרים המזינים שנמצאים במזון ויותר מכך הספציפיים למוח יכולים להשפיע על אזורי מוח עם רמה גבוהה של קישוריות, הנקראים hubs, וכך הם משפיעים גם על תהליכים ורגשות קוגניטיביים. השפעות של גורמים תזונתיים על התפקוד העצבי והפלסטיות הסינפטית חשפו לאחרונה כמה מהמנגנונים החיוניים שאחראים לפעולת המזון כתרופה על בריאות המוח והתפקוד הנפשי. כך מסתבר, למשל, שמספר הורמוני מעיים שיכולים לעבור את המחסום ולהיכנס למוח, או שבחלקם גם מיוצרים במוח עצמו, משפיעים על היכולת הקוגניטיבית. בנוסף, רגולטורים מבוססים היטב של גמישות סינפטית, כגון גורם נוירוטרופי שמקורו במוח (BDNF), ואלו יכולים לתפקד כמאפיינים מטבוליים, המגיבים לאותות היקפיים כגון צריכת מזון מקור]. 

מזון מעולם לא נתפס רק כאמצעי לספק אנרגיה או חומר בנייה לגוף, היכולת של המזון למנוע ולהגן מפני מחלות שבה לדיון ונראית במיוחד ברפואת הכליות החוץ ממסדית "אילוף הכליות הסוררות" להיות מוכרת. נושא זה עלה וכיכב כבר במצרים העתיקה וקודם לכן בפרס וכמובן ביוון העתיקה. קלאודיוס גָלֶנוֹס, הידוע יותר בשם גלנוס המליץ באותם ימים, לאכול חסה וזאת משום שהוא ידע, כבר בימים ההם, שהחסה תומכת ביכולת שלנו לזכור [מקור]. הגורמים התזונתיים המיוחדים לתקופתנו הם המשפיעים על מערכות מולקולריות ספציפיות ומנגנונים השומרים על התפקוד המנטלי. בהם מוכר השמן, תזונה עשירה בחומצות שומן אומגה -3 הוכחה כתומכת בתהליכים קוגניטיביים בבני אדם [מקור] על נושא זה תוכלו לקרוא עוד במאמרי על שמן זרעי החרדל שאין טוב ממנו לספק אומגה 3 מעולה לתפקוד גופנוכאן.  ולסדרת גנים החשובים לשמירה על התפקוד והפלסטיות הסינפטית (synaptic plasticity) בחיות מעבדה (במכרסמים) [מקור].  

הלבלב הוא אבר שקשור לתהליך העיכול שלנו. הוא ממוקם מאחורי הבטן ומייצר אנזימים, שהם חלבונים מיוחדים שעוזרים לעכל את האוכל שלנו. בכלל זה הוא מייצר גם הורמונים השולטים ברמת הסוכר בזרם הדם שלנו

[מקור].

 למעשה הוא שחקן מרכזי בתהליכי העיכול  והוא מושפע מהתפריט היומי שאנחנו בוחרים לאכול. כך, שבדלקת לבלב כרונית (פנקראטיטיס) למשל עלולה להתפתח גם אי ספיקה אקסוקרינית אי–ספיקת לבלב כלומר מצב של חוסר תפקוד עקב הרס או חסר ברקמת הלבלב [מקור] בעקבות תזונה שאינה מתאימה לתפקודיו. ובנוסף לכך גם עלולה להתפתח פגיעה אנדוקרינית (פגיעה באזורים של הלבלב המכילים את התאים האנדוקריניים – פגיעה בתאי β  המייצרים אינסולין וכן בתאי T המזהים GAD65 ראו להלן – והגענו שוב להופעתו ההרסנית של האנזים דקרבוקסילאז של חומצה גלוטמית (GAD65) שנוצר בלבלב, ורמתו בנסיוב עולה בכמה מצבים נדירים כולל במחלות כרוניות שנוצרות במנגנון של חיסון עצמי ), פגיעה אנדוקרינית גם מובילה לתת תזונה לאורך זמן ולפגיעות שהוזכרו עד כה למעלה ההורמונים. 

במקרים של דלקת לבלב חריפה, דלקת בלבלב מופעלת לרוב על ידי אבנים בכיס המרה והיא לרוב גם סיבתה לא רק בהופעת האנזים השטני אנטי גאד  (anti GAD ab). הדלקת בלבלב גורמת לשחרור מגוון רחב של חומרים חלבוניים מרקמת הלבלב הגורמים לאיבוד נוזלים ניכר, להלם תת נפחי, לפגיעה בכליות ולפגיעה בריאות.

במקרים של  פגיעה אנדוקרינית הנפגעים הם אִיֵּי לַנְגֶרְהַנְס.

אִיֵּי לַנְגֶרְהַנְס אלו קבוצות קטנות של תאים המפוזרות בתוך הלבלב, והמפרישות הורמונים שמפקחים על חילוף החומרים של פחמימות בגוף. התאים התגלו בשנת 1869 על ידי הביולוג הגרמני פאול לנגרהנס [מקור].

קיימים שלושה סוגים עיקריים של אִיֵּי לַנְגֶרְהַנְס: תאי אלפא שמייצרים גלוקגון, תאי דלתא שמייצרים סומטוסטטין (הורמון המעכב הפרשת הורמון גדילה (growth hormone) מההיפופיזה. בדיעבד, נמצא שסומטוסטטין מופרש ממספר רקמות כולל בעיקר מבלוטת הלבלב וצינור העיכול, ואף ממספר אזורים במערכת העצבים המרכזית שמחוץ להיפותלמוס. כיום ההתייחסות היא בעיקר לפעילות המעכבת של תהליכים במערכת העיכול. ניתן לסכם פעילות הורמון זה כ"הורמון המעכב הפרשתם של הורמונים רבים אחרים".) ותאי בטא (תאי β) שמייצרים אינסולין, ומככבים במאמר זה.באוקטובר 2008 פרסמה קבוצת המחקר השוודית של Ludvigsson ב-NEJM תוצאות ראשוניות של ניסוי Diamyd אקראי ומבוקר של תרפיה עם GAD, בו נבחנה היכולת של הזרקת GAD בתערובת עם alum adjuvant לשמר הפרשת אינסולין שארי בחולי סוכרת מסוג 1 (T1D) בהשוואה לטיפולי אינבו. מטרת ה-alum שהוא למעשה aluminum hydroxide כ-adjuvant המגרה מערכת החיסון, היא להגביר את הצגת האנטיגן GAD לתאים מציגי האנטיגן לתאי T המזהים אותו. תאים מציגי אנטיגן מפרקים את מולקולת GAD ליצירת פפטידים המזוהים על ידי תאי T. בתהליך זה נוצרת תת-קבוצה של תאי T המזהים GAD65, ותאים אלה אמורים לגרום ל-down-regulation של תאי T הורגים (killer T cells) ובכך להפחית את הנזק שתאים אחרונים אלה גורמים לתאי β בלבלב. הרעיון המרכזי בחיפוש תרופה מוביל לחקר המפגעים כמו כאן תאי β או במקרים אחרים כל סוגי הקולטנים של המוליך העצבי המעכב והכוונה למעכב בעיות וככזה הוא המעכב הנפוץ ביותר חומצה גאמא-אמינובוטירית וקולטניו שהוזכרו כגון קולטנים המטבוטרופיים לגלוטמט 1 (The metabotropic glutamate receptors (mGluRs) או אחרים: קולטנים אינוטרופיים (Inotropic)‏ [NMDA, ‏AMPA‏ (Alpha-amino-3-hydroxy-5-Methyl-4-isoxazole-Propionic Acid), ‏Kainate] המשפעלים תעלות יוניות על גבי קרום התא, ומובילים לכניסה או ליציאה של יונים. [מקור1, מקור2]. אחרי הכול גלוטמט מפעיל גם משפחה גדולה של קולטנים (mGluR1 עד mGluR8 שמלאים תפקידים פונקציונליים נפרדים באחסון מידע [מקור]), שמכונים קולטני גלוטמט מטבוטרופיים (mGluRs). הם מחוברים למערכות אפקטורים באמצעות חלבונים קושרי GTP [מקור] ומתווכים הידרוליזה של פוספואינוזיטיד [מקור]. הפעלה של mGluR1 גורמת לעלייה בריכוז הסידן התוך תאי, לדה-פולריזציה של נוירונים פירמידליים CA1 ולתדירות מוגברת של פוטנציאלים פוסט-סינפטיים מעכבים ספונטניים [מקור]. לעומת זאת, הפעלה של mGluR5 גורמת לדיכוי של זרם האשלגן המופעל על ידי סידן (IAHP) ולהגברת זרמי הקולטן של N-methyl-d-aspartate (NMDA) (Jia [מקור1, מקור2, מקור3] יצוין כי גילוי ה-mGluRs שינה באופן דרמטי את כל התפיסה ואין בדברים האלו כדי להקטין כהוא זה ממחקר זה ובכל זאת חייבים להודות שנוצר חלל ריק. יש לפעול למען החלמת האיבר שהשטן פועל דרכו להרוס את בריאותנו. בהעדר ידע והבנה או חינוך להפעלה מאוזנת של אברי הגוף ואין עידוד לתפקוד הרמוני במקרה זה של הלבלב ובלוטותיו המפרישות הורמונים. נוצר חלל ריק. חור שחור.אנו נעים בתוך מחקר שממלא את סקרנותנו על הפעילות המדהימה של אברי גופנו, אבל, נוכח מחדל ההחלמה עצמה. אין החלמה. נושא ששב ומתעלם מהתנהלות חיים הרסנית שמובילה למעשה למחדל זה של ריק בו הירידה בתפקוד אברי הגוף: הכליות, דופן העורקים, הכבד, אבר הלב, הריאות, המפרקים  וכאן הלבלב מככבים. הרפואה החדשה לא מאפשרת להתנהלות ההרסנית כזו להימשך תוך כדי חיפוש דרכים לבלימת ההרס אלא היא מחזירה את האחריות על הבריאות לאדם ובתחום זה מתרחב החינוך ובולטת ההחלמה.

"תת תזונה הקשורה לרעב", לרעב כרוני ללא דלקת, אנחנו למעשה לא מדברים על מחסור בגאבא או על פגיעה בלבלב אלא באנורקסיה נרבוזה, "תת תזונה הקשורה למחלה כרונית", כאשר הסימפטומים שהוזכרו למשל הדלקת, כלומר CP, והופעתו ההרסנית של נוגדן נגד האנזים דקרבוקסילאז של חומצה גלוטמית (anti GAD ab) אינם אלא ביטוי לתת תזונה חריפה או פציעה.

[מקור1, מקור2, מקור3].

בדרך כלל כ-20%-50% מכלל החולים המאושפזים בבית החולים עם בעיות בתפקוד הלבלב נמצאים בסיכון לתת-תזונה, חלק גדול מהחולים הללו נמצאים בסיכון תזונתי כאשר הם מאושפזים בבית החולים וברובם, תת תזונה מתפתחת לרעה במהלך האשפוז ולא מאפשרת החלמה [מקור1, מקור2].

כיצד להגן ואף לעזור לרפא את הלבלב ללא תרופות

פועלים בקרבנו הרבה חוקרים שמגלים יותר ויותר דברים על מזונות כתרופה ובעזרתם אנחנו יכולים ללמוד מה ואיך אכול כדי להגן ואף לעזור לרפא את הלבלב [מקור]. יחד עם זאת ידוע גם ברפואת הממסד כי עיכול לקוי נמצא כגורם אפשרי לסיבוך מאוחר של דלקת לבלב כרונית (CP) נושא שנקשר בחומרת המחלה הבסיסית [מקור]. חוסרים תזונתיים שכיחים כאן, ומונעים על ידי גורמי סיכון רבים כולל חוסר ספיגה, סוכרת ויותר מכל ב דלקת לבלב כרונית (CP) שמקורה יתר אלכוהול, ואלכוהוליזם. עם זאת, לעתים קרובות מתעלמים מחסרים, מה שמוביל לתת תזונה והזנחה [מקור1, מקור2]. ללא הגדרה של מצבי תת התזונה ובשיפור דחוף של מצב זה לתפריט תזונתי טוב בחולים הולך ומתרחב כשל הטיפול הממסדי בחולים כאלו [מקור].

הצד הנפשי

על תאי הלבלב שמפרישים

כּוּרכּוּמין  – יש לוודא שתוסף התזונה מכיל גם פיפרין, שמסייע בספיגה יעילה שלו במחזור הדם, לחולי אנמיה מומלץ שלא ליטול אותו בכלל. מינון גבוה של 1500 מ"ג ליום הוביל התוצאות מרשימות בתפקוד המוח. צילום מסך מתוך המאמר: כורכומין – תרופת הפלא למערכת העיכול – כאן.

שעועית, חומוס  ועדשים, עגבניות שרי, מלפפונים ומרקים צלולים טובים ללבלב, בטטה, ענבים, גזר, אגוזי מלך ורימונים הם ממזונות הלבלב המיטביים גם התבלין כורכומין והמרכיב התזונתי סולפורפאן.

במחקר שפורסם בחודש אפריל 2019, בכתב העת Molecular Neuropsychiatry, חוקרים מצאו כי נטילת שתי כמוסות של sulforaphane מרכיב שנמצא בברוקולי, במשך שבוע הגדילה את הרמות של נוגד החמצון העוצמתי – גלוטתיון בקרב הנחקרים בכ-30 אחוזים. המתנדבים דיווחו רק על תופעות לוואי קלות, כמו גזים וקלקול קיבה, בניגוד לרעד לא רצוני או סיכון קרדיווסקולרי מוגבר הקשור לחלק מהתרופות הסכיזופרניות [מקור]. צילום מסך מתוך המאמר: Broccoli and Your Brain – כאן למעט סוכר, עדיף להימנע מסוכר וחלופות חלביות (כגון חלב פשתן, שיבולת שועל וחלב שקדים או קוקוס) נמנים על מזונות שהלבלב אוהב. בנוסף לכך הלבלב לא אוהב מזונות עשירים בשומנים מן החי, צרכו מזונות דלי שומן ואם אתם רוצים מהחי איכלו שרימפס – מכל מקום אלו הם חלק מהמזונות הטובים ללבלב והם מאפשרים לו לעבוד קשה אבל לא לעבוד קשה מדי כדי לעבד אותם.

מחקרים מצביעים על כך שחלק מחולי הלבלב הסובלים מדלקת הלבלב יכולים לסבול עד 30 עד 40% מהקלוריות שלהם משומן, אבל רק כאשר הוא מגיע מהצומח.

למשל משומן שמן קוקוס אפשר ליטול עד 5 כפות ביום גם משמן מזרעי חרדל, ועד 3 כפות ליום של שמן זית, כלומר ליטול שמן ממקורות צמחיים מלאים או מטריגליצרידים בעלי שרשרת בינונית אבל לא משומן מהחי [מקור]. מכל מקום למעט בשמנים, בזיתים, להימנע מאבוקדו שוב, בשל היותו שומני גם מאגוזים ובוטנים. אלו הן חומצות השומן החיוניות הבלתי רוויות והן מאוד נפוצות. הן נמצאות במקורות מהצומח [מקור1מקור2מקור3] והן מאוד חשובות לתחזוקת הגוף. נאמר עליהן כי ככל שרמות ALA נמצאו גבוהות יותר בדם ירד הסיכון לתמותה טרם עת [מקור]. זכרו כי המקור הטוב ביותר לחומצה אלפא לינולנית מגיע בעיקר מצמחים. שמן זרעי חרדל למשל עליו פרסמתי מאמר עומק כאן, מכיל כמובן חומצה אלפא לינולנית (ALA) היא חומצת שומן מהמשפחה של אומגה 3 [מקור]. כלומר – חומצת השומן העיקרית של אומגה 3, שמגיעה ממקורות צמחיים. הגוף צריך אותה מתזונה משום שהוא לא מצליח לסנטז אותה בעצמו. 

Olive oil from Oneglia.jpg
חומצה אלפא לינולנית משפרת את תוחלת החיים – צריכה גבוהה של חומצות שומן מצמחים נחשפה כגורם שמאריך את החיים. חומצת שומן אלפא לינולנית (ALA) מאריכה את תוחלת חיי האדם ומקורותיה הטובים מצמחים (מאמר מאת ירון מרגולין – כאן). היא זמינה בפולי סויה, בשמן סויה ורוטב לסלט על בסיס שמן סויה, זרעי מרווה מרושתת, זרעי פשתן ובאגוזים או בזרעי צ'יה ובשמנים מהם [מקור] שני האחרונים אסורים על חולי כליות. ככלל כל השומנים הצמחיים הם תערובות של טריגליצרידים. על הטריגליצרידים ודרכים חדשות לאזן אותם קראו עוד במאמרי – כאן. לא כדאי להגזים בצריכתם. [מקור] מקור הצילום ויקיפדיה – כאן.

למאמרי – מסלול איתות חדש במוח שמווסת אכילה מופרזת

שמן זרעי החרדל

מזון למוח – המזון הבריא למוח תומך בגמישות מערכת העצבים שלו וביכולת הלמידה, שומר על הזכרון, ומונע מחלות כגון אלצהיימר

תרד, אוכמניות, דובדבנים ודגנים מלאים יכולים להפעיל אנטיאוקסידנטים שלוחמים ברדיקלים חופשיים שפוגעים בלבלב שלך. 

זיכרו כי הלבלב הוא האבר שמעבד את רוב השומן שבמזון. לכן, ככל שמפחיתים ממנו, הלבלב מוגן פועל באיזון ויכול לטפל בנדרש להחלמתו.

להימנע ממזונות מטוגנים או מעובדים, כמו צ'יפס והמבורגר אלו נמנים על האסורים כי הם בקרב הגרועים ביותר ללבלב. אסור כבד, כליות וכל האיברים הפנימיים, מוצרי חלב כולם מוגדרים רבי שומן מהחי, בפרט מרגרינה, וחמאה, או גבינות בכלל זה מיונז, תפוצ'יפס ובמבה. להפחית בקמח, אורז, עוגות תפוחי אדמה כולם מוגדרים סוכריים. יש להימנע משתיית אלכוהול, מעישון.

ויטמינים בדקו אם לא חסרים ויטמינים A, D, E ו-K הם נמצאים לרוב בחסר במחלות בהן מככב האנזים השטני אנטי גאד  (anti GAD ab) [מקור1, מקור2]  ודלקת בלבלב [מקור]. בין הויטמינים המומלצים בדרך כלל נמנים: ויטמינים A, D, E, K, B12, אבץ וחומצה פולית.

תפריט התזונה לחיזוק הלבלב כולל בין שש לשמונה מנות קטנות לאורך היום. הרבה שתיה (בקבוק קטן מלא במים ראוי שיוצמד אליך, מומלץ להשתמש ב-MCT כשומן העיקרי. MCT מאגוזי קוקוס אורגנים אינו מצריך עיכול באמצעות אנזימי לבלב. MCT בשמו המלא חומצות שומן בינוניות שרשרת (Medium Chain Triglyceride), הוא שמן המופק לרוב משמן קוקוס, זהו שמן המכיל שרשראות שומנים באורך בינוני בשם טריגליצרידים[מקור]. MCTs ניתן למצוא בשמן קוקוס ושמן גרעיני דקל והוא זמין ברוב חנויות הטבע.

אזהרה – תוספי תזונה ומוצרים של שמן MCT מוצעים למכירה ברשת ובחנויות, אבל הם לא באמת נחקרו לעומק או מספיק, ולכן לא באמת ידוע אם יש להם אלו י יתרונות.

יש להתאים סיבים תזונתיים למצבך.

יש לתאם תוספי מזון וויטמינים למצבך

יש להשתמש בשיטת "לחיצות ההחלמה" להחזיר את גופך לאיזון.

למאמרי על הברוקולי והסוּלפוראפן – כאן

החומצה האמינית גאבא (חומצה גמא-אמינו-בוטירית; GABA, Gamma-Amino Butyric Acid) היא סם הרגעה טבעי, יעיל ובטוח לחלוטין לשימוש בנטילת תוסף L- גלוטמין. יש אנשים הנוטלים אותה כדי כתוסף GABA לרסן התקפי אפילפסיה או כדי להתגבר על תחושות דיכאון. הוואליום, היא תרופה מוכרת, גם תרופה ממכרת שמחקה את פעילות הגאבא במוח. כאשר הגאבא היא חומצה אמינית ונוירוטרנסמיטור (חומר המעביר אותות עצביים) בעת ובעונה אחת. לא ממכרת וטבעית. מדוע רפואת הממסד לא נשענת עליה?

מינון יומי של 500 מ"ג עד 4 גרם, מומלץ על-ידי רפואת הממסד.

הבעיה בנטילת תוסף GABA שהיא לא יכולה לחצות את מחסום הדם-מוח ולהגיע למוח.

הגאבא לא עוברת את המחסום דם-מוח כך שקשה לראות כיצד התוסף יכול לעזור כימית לייצור ה- GABA במוח. יש שמשתמשים גם ב"מגבירים יעילות": אינוזיטול, ניאצינאמיד. נטילת תוספי טאורין (Taurine היא חומצת אמינו המכילה גופרית שהגוף יכול לייצר מפירוק חומצת אמינו אחרת בשם ציסטאין, בדרך כלל הגוף מייצר מספיק בעצמו [מקור].

מחסור בגאבא עומד במרכז הבעיה שאנו מבקשים לפתור בבואנו למנוע ולהביא להחלמת בלוטת התריס, דלקת מפרקים, סוכרת מסוג 1, אפילפסיה ועל מי שהנוגדנים העצמיים כנגד האנזים GAD [מקור] מעוררים אותו לקריסה בגופנו, במוחנו כשליחי השטן.

זיכרו שמחסור בגאבא נובע מחשיפה לאסטרוגנים, רדיקלים חופשיים, סליצילאטים (תופעת לוואי לנוטלי אספירין, אקמול עם קפה [מקור] גם תכשירים המכילים כולין סליצילאט: טיג'ל ובייבי גאם, שמשווקים בישראל והם אסורים לטיפול בתינוקות מסיבה זו. תכשירים אלו מיועדים לשימוש מגיל 4 חודשים להקלה על כאבי בקיעת שיניים. אבל, הם מסכנים את בריאות התינוקות אזהרה בנושא זה נמצאת כאן), בנוסף לכך ריכוז הגלוקוז בפלזמה במחזור קובע את הייצור שלה במוח [מקור]. תא הβ מוכן ביסודו לחוש בגלוקוז ולדאוג לכך שישאר בטווח הרלוונטי מבחינה פיזיולוגית ובריאותית. למרות שתאי β בלבלב מייצרי אינסולין מסוגלים להסתגל לשינויים חריפים וכרוניים בביקוש המטבולי, ביקוש גבוה מתמשך לאינסולין יוביל בסופו של דבר לחוסר תפקוד מתקדם שלהם ובסופו של דבר לאובדן. מחקרים עדכניים והיסטוריים מדגישים את החשיבות של 'מנוחת' תא ה-β כאמצעי לשימור מסת תאי β תפקודית ובריאה. ביקוש גבוה ומתמשך לאינסולין של הגוף, כדי לסלק את יתר המתוק שנכנס אליו באמצעות תפריט תזונה שגוי, עלול להוביל בסופו של דבר לחוסר תפקוד רציני של תאי β בלבלב שהם המייצרים אותו אבל גם את הנוגדנים העצמיים כנגד האנזים GAD ובסופו של דבר התאווה למתוק עלולה להביא לאובדן תפקודי של תאי β. מחקרים עדכניים והיסטוריים מדגישים את החשיבות של 'מנוחת' תא ה-β כאמצעי לשימור מסת תאי β תפקודית ורעיון זה משמש גם בבואנו להכין תפריט של מזון כתרופה [מקור].
בבואנו להרכיב תפריט החלמה מצליח חובה לדעת ולזכור כי תאי β מצוידים בטרנספורטר גלוקוז של ממברנת הפלזמה GLUT2 וכן בגלוקוקינאז, שלשניהם יש Km לגלוקוז בטווח המילימולארי המשלים לחישת ריכוזי הגלוקוז במחזור.

ברגע שהגלוקוז נכנס לתא דרך GLUT2, הוא עובר זרחון על ידי גלוקוקינאז ליצירת גלוקוז-6-פוספט.

הביטוי הנמוך של צורות הזיקה הגבוהה של הקסוקינאז ( אנזים אלוסטרי המזרחן סוכרים בעלי שישה פחמנים) בתאי β, המציגים עיכוב בתוצר קצה יחד עם ההתנהגות הקינטית של האנזים הסיגמואידי של גלוקוקינאז (nH = 1.7), מבטיח שבריכוזי גלוקוז נמוכים (≤2.5 mM) יתקבל מעט זרחון מה שמוביל לירידה בשטף הגליקוליטי והפחתת יחס ATP/ADP [מקור1, מקור2],. לאחר היווצרותו, גלוקוז-6-פוספט נכנס לגליקוליזה, ליצירת פירובט, אשר נכנס בתורו למחזור של מעגל קרבס המיטוכונדריאלי כדי לייצר NADH ו-FADH2, אשר לאחר מכן יוכלו לעבור מטבוליזם חמצוני על-מנת לייצור מה שישמש כמעין סוללה נטענת בתאים המכונה – ATP וגם ליצירת אותות צימוד גירוי מטבולי שנועדים ליצור וויסות ייצור והפרשת של האינסולין [מקור].

שטף גליקוליטי מוגבר בתאי β מגביר כתוצאה מכך את יחס ה-ATP/ADP שגורם לאחר מכן לסגירת ערוצי K+ הרגישים ל ל-ATP בפלזמה

[מקור], נושא זה מוביל לדה-פולריזציה (בתאים בעלי כושר התעוררות המסוגלים לייצר בקרומיהם דחפים אלקטרוכימיים, שהם הבסיס ליכולת שלהם לקבל ולהעביר את האותות, תזוזה של המתח לערכים חיוביים יותר ממתח המנוחה מכונה דפולריזציה, ותזוזה לערכים שליליים יותר מכונה היפרפולריזציה) ולפתיחה שלאחר מכן של תעלות Ca2+תלויות במתח (VDCC) ולזרימה מהירה של Ca2+ לתא. העלייה ב-Ca2+ הציטוזולי התוך תאי היא המתווך העיקרי של אקסוציטוזיס של אינסולין [מקור], שכן הוא בורר את האירועים הדרושים לרבות תעבורת גרגירי הפרשת אינסולין (β-granule) לממברנת הפלזמה, פרימה, עגינה ושחרור מוסדר אקסוציטוטי באמצעות קומפלקסים של SNARE.

למרות שגלוקוז הוא המתווך העיקרי של הפרשת אינסולין, מגוון גורמים אחרים ומקרומולקולות יכולים לתרום להיווצרותו.

על מרכיב התפריט לבחון ולדאוג שאלו יהיו בו במידה הנכונה להחלמה – כלומר שיאפשרו לתאי הלבלב שמיצרים אינסולין תאי β לנוח. מרכיבים אלו כלוללים:

חומצות אמינו, חומצות שומן, אינקרטינים, חלק מהנוירוטרנסמיטורים ואפילו הורמונים מסוימים של יותרת המוח יכולים להשפיע על הפרשת אינסולין. גם הורמון הגדילה והפרולקטין מעוררים שניהם הפרשת אינסולין

[מקור],
פרולקטין הוא סוג של הורמון פפטידי, המכונה גם הורמון לקטוגני (lactogenic hormone), מופרש על ידי האונה הקדמית של בלוטת יותרת המוח (היפופיזה) הוכח כמקדם היפרטרופיה של האיים הנזכרים לעיל, והיפרפלזיה במהלך ההריון. מעניין לציין כי מעכב הפרולקטין bromocriptine הוא חלק מהארסנל המודרני למלחמה ב-T2DM; עם זאת, יעילותו האנטי-סוכרתית מתווכת יותר בפעולה דופמינרגית ולא בהשפעות על שחרור אינסולין בתיווך פרולקטין [מקור]. להפעלה של קולטני חומצות שומן ממברנות על תא ה-β ישנה השפעה מנוגדת על הפרשת אינסולין. הוכח שהפעלת קולטן חומצות השומן הארוכות GPCR40 מעצימה את הפרשת האינסולין באמצעות הפעלת פוספוליפאז C [מקור]. בעוד שהפעלה של קולטני חומצות שומן קצרות שרשרת FFAR2/FFAR3 עשויה לסתור את הפרשת האינסולין המווסתת [מקור1, מקור2]. נסתפק בדברים האלו. הדברים העולים מכאן מצביעים על הצורך להבין אלו גורמים מביאים ליצירה מופרזת של אינסולין ולמנוע מהם לחדור לתפריט כדי להביא למנוחת תאי הלבלב.

תזונה עשירה בפולי סויה (לא מותססים: טאמפה, נאטו, מיסו) הם מזונות אחד הגורמים האפשריים שמעודדים ירידה במלאי הגאבא בגופנו.

גם סוגי שתייה קלה וממתיקים מלאכותיים שמכילים אספרטיים. בנוסף, מספר חוקרים מצביעים על כך שתפריט דל חלבונים (קטן ממ26 גרם ליום) יכול אף הוא למנוע את ייצור החומצה, וכן חסר באבץ (חומוס, עדשים, שעועית שחורה ושעועית לבנה אגוזים וזרעים: זרעי דלעת ואגוזי קשיו) או ויטמין  B6 (אספרגוס, כרוב, ברוקולי), הדרושים לייצור גאבא. חיי כורסא בהם חסרה פעילות גופנית.

נסו לאכול מזונות עשירים בחומצה גלוטמית, שהיא מקור לגאבא כמו שקדים, בננות, ברוקולי, אורז חום, הליבוט ותפוחי אדמה חיים.

 למעדן פירות הים יתרונות רבים, משום עושרו. סרטנים אלו מבושלים בקלות ולא יותר מ 3 דקות. הם נאכלים בצורה מלוחה, כשהם כבושים, מטוגנים, טריים, מאודים, ומסוכרים. הם מחזקים את מערכות הלב וכלי הדם והעצבים, והם מקור מצוין לחומצה גלוטמית אשר ממנה הגוף מייצר את הגאבא. הם מכילים גם פרוביטמין A, ויטמינים D, E, C, קבוצות PP, B. מקור הצילום בויקיפדיה

שרימפס ואצות קומבו הם מקור מצוין לחומצה גלוטמית אשר ממנה הגוף מייצר את הגאבא גם אורז חום הוא מקור מצוין לחומצה גלוטמית ויוגורט מותסס, לבנה תוצרת בית, ומשקאות אירן (טורקי) קפיר (רוסי) משמשים מקור ליצירת GABA בגוף שלנו.

נשארו לך שאלות 

אשמח להשיב על כל שאלה 

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן  

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –


שמי Name:

טלפון phone:

דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:

איך אני יכול לעזור לך How can I help you:

אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:



למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

מאמרים אחרונים


נשלח ב כללי