המוח נלחם על חייו. p62, אוטופאגיה והמשמעות החדשה של אלצהיימר

מבוא

כשהמוח מפסיק לנקות את עצמו – ומה מגלה המחקר החדש מהטכניון על אלצהיימר [מקור1, מקור2].

אלצהיימר נתפסת שנים רבות כמחלה גנטית, בלתי נמנעת, כזו שמתחילה “בשקט” ומסתיימת באובדן זיכרון, זהות ועצמאות. אך בעשור האחרון הולכת ומתבהרת תמונה מורכבת יותר:

לא כל מי שבמוחו נמצאים חלבונים פגומים חולה באלצהיימר, ולא כל מי שחולה נושא בהכרח “גֵּן גורלי” [מקור].

מחקר חדש וחשוב שפורסם לאחרונה על־ידי חוקרים מהטכניון מוסיף נדבך משמעותי להבנה הזו [מקור1, מקור2]. החוקרים הראו בעזרת ממצאים שפורסמו בכתב העת המדעי היוקרתי PNAS, והם שופכים אור על תהליך בסיסי וקריטי בהתמודדות של תאי המוח עם "פסולת" חלבונית. אנו למדים כי אחד המפתחות לבריאות תאי המוח אינו רק מה מצטבר בו — אלא האם יש לתאיו יכולת להתמודד עם ההצטברות.

במרכז המחקר עומד חלבון (גן) בשם p62 (SQSTM1) — חלבון שתפקידו לזהות חלבונים פגומים ולכוון אותם למערכת הניקוי התאית, תהליך המכונה אוטופאגיה [מקור1, מקור2, מקור3]. החוקרים מצאו כי כאשר p62 אינו מתפקד כראוי, תאי מוח מאבדים את יכולתם להתמודד עם חלבון פגום בשם UBB⁺¹, חלבון שנמצא ברמות גבוהות במוחות של חולי אלצהיימר [מקור].

במילים פשוטות:

לא רק הצטברות החלבון הפגום היא הבעיה של האלצהיימר — אלא קריסת מנגנון ההגנה שאמור לפנות אותו [מקור].

המשמעות של ממצא זה עמוקה [מקור]. היא מסיטה את הדיון מאלצהיימר כ”מחלת גורל” אל אלצהיימר ככשל מתמשך במערכות תחזוקה תאיות, כשל שמושפע מגיל, דלקת, סטרס חמצוני, עומס מטבולי ואורח חיים.

המחקר החדש של פרופ' מיכאל גליקמן, דיקן הפקולטה לביולוגיה בטכניון, והפוסט-דוקטורנט ד"ר אג'אי ואג מעורר תקוה, ופותח דלת זהירה אך אמיתית למחשבה אחרת, דרך חדשה על החלמה: אם קיימים מנגנוני הגנה ביולוגיים במוח — ואם ניתן, לפחות תיאורטית, לתמוך בהם — הרי שהשאלה מעתה אינה רק “איך נלחמים במחלה”, אלא גם:

איך מחזקים את יכולת ההישרדות של תאי המוח לאורך שנים.

במאמר זה אציג (ירון מרגולין) את עיקרי המחקר החדש, ואסביר ככל האפשר בשפה פשוטה ונגישה מה המחקר מלמד, מהי אוטופאגיה, שנקפשרת במהלך המרכזי שלפנינו ומה תפקידו של p62, אבחן את ף הספרות המדעית העדכנית בנושא מתוך רצון לכוון ולהסביר לך את ועל החומרים הטבעיים שנחקרו בהקשר של ויסות מנגנוני ניקוי, דלקת והגנה תאית במוח. כך שגם אם מאמרים מסוימים שבים ומכוונים אל תעשיית התרופות, אפשר להבין, מחשבתית ולא כהבטחה, אלא כידע. לא כתחליף לרפואה הקונבנציונלית שנאבקת על החלמה בעזרת תרופות ולמעשה מטפלת בעיקר ולפעמים רק בסמפטומים — אלא בדגש ומתוך רצון להעניק לך הבנה עמוקה יותר של הביולוגיה האנושית.

✳️ פרק 2: מהי אוטופאגיה ולמה היא קריטית למוח או✳️

פרק ייעודי: p62 – “קצין הניקיון” של התא.

✳️ פרק על החומרים הטבעיים בהקשר מנגנוני בלבד, לא המלצה לטיפול.

קריאה נעימה.

המנגנון שנחשף עשוי להסביר כיצד מחלת האלצהיימר מתפתחת באופן אקראי בתאי עצב בודדים ויכולה להתפשט לאזורים נרחבים במוח ויותר מכך כיצד למנוע זאת באמצעות מזון כתרופה🥦🫐🥑🥬.

פרק 2
מהי אוטופאגיה – ולמה היא קריטית במיוחד למוח האנושי


כל תא בגוף האדם הוא מערכת חיה, פעילה, שמייצרת ללא הרף חלבונים, אנזימים ואברונים. אך לא פחות חשוב מייצור – הוא הפינוי.
אוטופאגיה (Autophagy, מילולית: “אכילה עצמית”) היא מנגנון ניקוי ובקרה בסיסי, שבו התא מזהה רכיבים פגומים או מיותרים, מפרק אותם, ומשתמש בחלקיהם מחדש [מקור1, מקור2].
בגוף צעיר ובריא, האוטופאגיה פועלת באופן יעיל. עם העלייה בהשפעת מזון תעשייתי ותרופות על המרחב הביולוגי, תחת עומס דלקתי, סטרס חמצוני, עודף סוכר, עודף רעלים אורמיים, שיבוש במערך חיידקי המעי והכליות, חוסר שינה או מחלות כרוניות – המערכת הזו נחלשת.
במוח, החשיבות של אוטופאגיה גדולה במיוחד:
תאי עצב כמעט ואינם מתחדשים🔹
הם חיים עשרות שנים🔹
🔹הם רגישים במיוחד להצטברות חלבונים פגומים
כאשר מנגנון הניקוי נפגע, מתחילים להצטבר במוח חלבונים בלתי תקינים [מקור]. הצטברות זו אינה בהכרח קטלנית מיד, אך לאורך שנים היא פוגעת בתפקוד התא, בקשרים הסינפטיים וביכולת ההסתגלות של הרשת העצבית.
כאן חשוב להדגיש נקודה מרכזית שעולה מהמחקר החדש:
הצטברות חלבונים אינה בהכרח הגורם הראשוני למחלה –
אלא לעיתים התוצאה של כשל במנגנון הניקוי [מקור1, מקור2, מקור3].


פרק 3
p62 – “קצין הניקיון” של התא: תפקידו, חשיבותו ומה קורה כשהוא נעלם


החלבון p62 (נקרא גם SQSTM1) הוא אחד החלבונים המרכזיים במערכת האוטופאגיה. תפקידו בהנחית המערכת ולהוביל אותה להחלמה [מקור]. הוא אינו בא לפרק חלבונים בעצמו, אלא לזהות, לקשור ולכוון חלבונים פגומים אל מערכת הפירוק.
אפשר לדמות את p62 ל:
פקח תנועה🔹
קצין לוגיסטיקה🔹
או “מתאם ניקוי”🔹


p62 מזהה חלבונים שסומנו כבעייתיים (באמצעות יוביקוויטין), קושר אותם, ומוביל אותם אל ה”מגרסה” התאית – הליזוזום.


המחקר החדש מהטכניון הראה כי כאשר p62 חסר או מתפקד בצורה לקויה:
תאי מוח מתקשים להתמודד עם החלבון הפגום UBB⁺¹
החלבון מצטבר🔹
🔹מערכת האוטופאגיה כולה יוצאת מאיזון.
התא נכנס למצב של סטרס מתמשך🔹


חשוב לציין:
UBB⁺¹ אינו “רעל זר”, אלא תוצר של שיבוש פנימי במערכת פירוק החלבונים.
כאשר p62 פעיל – התא מצליח להתמודד.

לכן תפקודו התקין של p62 משמש יעד לתהליכי החלמה ושמירה טבעית על הבריאות.


כאשר p62 חסר – התא קורס בהדרגה.
ממצא זה משנה את נקודת המבט:
לא רק “מה יש במוח”, אלא האם למוח יש כלים להתמודד עם מה שיש בו. כאן נכנס לתמונה גורם חדש – המזון כתרופה 🥦🫐.


פרק 4
חומרים טבעיים בהקשר מנגנוני – מה המחקר כן אומר (ומה לא)


כאן נדרשת זהירות מיוחדת.
אין כיום חומר טבעי, תרופה או תוסף שהוכח כמונע או מרפא אלצהיימר.
אך קיימים חומרים שנחקרו בהקשר של ויסות מנגנונים תאיים הקשורים לאוטופאגיה, סטרס חמצוני ודלקת.
הדגש כאן הוא מנגנוני – לא טיפולי.
רסברטרול
פוליפנול המצוי בענבים וקליפותיהם.
במחקרי מעבדה ובעלי חיים נמצא כי:
מפעיל את SIRT1
משפיע על מסלולים הקשורים לאוטופאגיה
מפחית דלקת וסטרס חמצוני
רסברטרול אינו “מפעיל p62”, אך עשוי לתמוך בסביבה תאית שבה מנגנוני ניקוי מתפקדים טוב יותר.
כורכומין
החומר הפעיל בכורכום.
נחקר בהקשר של:
עיכוב NF-κB (מסלול דלקתי מרכזי)
הפחתת הצטברות חלבונים פגומים
השפעה על מסלולי אוטופאגיה בתאי עצב
בעיה מרכזית: זמינות ביולוגית נמוכה, ולכן מחקרי אדם מוגבלים.
ברברין
אלקלואיד צמחי שנחקר רבות במטבוליזם וסוכרת, אך גם במוח:
משפיע על AMPK
משפיע בעקיפין על אוטופאגיה
מפחית דלקת נוירונלית במודלים ניסיוניים
ייחודו: השפעה מערכתית – כולל דרך ציר מעי–מוח.
סולפורפאן (מנבטי ברוקולי)
חומר שמעורר עניין גובר:
מפעיל Nrf2
משפר מערכות הגנה תאיות
תומך בבקרת חלבונים ובתגובה לעקה
לא תרופה, אך ייתכן כתומך במנגנוני חוסן תאיים.

לציטין (חסה, מיץ ירוק שהחסה מרכיב מרכזי בו) הוא תערובת של פוספוליפידים הכוללת את מולקולת הכולין, אשר חיונית לתפקוד מערכת העצבים. כולין חודר את מחסום הדםמוח באמצעות נשאי מתח ייעודיים (transporters) [מקור] ומשמש בסיס לסינתזה של אצטילכולין – נוירוטרנסמיטור מרכזי בזיכרון ותקשורת סינפטית. בנוסף, הוא משתתף בתהליכי מתילציה מטבוליים ותמיכה במבנה ממברנות תאיות [מקור]. למרות שלציטין עצמו אינו חוצה את מחסום הדם–מוח בשלמותו, המולקולות הפעילות ממנו (כולין) עוברות ותורמות לשמירה על בריאות נוירונלית. חשוב להדגיש כי מדובר בתמיכה ביולוגית – לא בחומר מרפא לאלצהיימר או למחלות ניווניות אחרות [מקור1, מקור2, מקור3].


סיכום ביניים חשוב


החומרים הללו:
❌ אינם מרפאים
❌ אינם מונעים אלצהיימר
✔️ כן נחקרים בהקשר של מנגנוני הגנה תאיים וארחיב עליהם במאמר על תהליכי החלמת הכליות בעזרתם.
✔️ כן מלמדים אותנו שהביולוגיה של המוח גמישה יותר משחשבנו
המסר לציבור:
אבל אין קיצור דרך, תמיד צריך – ע"פ החוק, להיוועץ עם הרופא שמכיר היטב את התיק הרפואי שלך, אך ישנה גם חשיבות להבנה עמוקה, אולי יותר, בקריאת מחקרים שאין לו זמן לעיין בהם, וגם לניסיון החלמה שברוב המקרים מענינת בודדים על פני כדור הארץ. יחד עם זאת חובה להתייץ איתו ולברר אם הוא מכיר מחקר זה, אחר וכמובן לברר אם למד על תזונת ההחלמה, ואפילו רוקחות. בדרך כלל הוא לא!
והמפתח אינו קסם – אלא תחזוקה ביולוגית ארוכת טווח.

פרק 5
כיצד חומרים מן המזון משפיעים על המוח – למרות מחסום דם–מוח

שאלה מתבקשת היא כיצד חומרים שמקורם במזון ובצמחי מרפא – אשר נחקרו בהקשרים מטבוליים, כלייתיים ודלקתיים – יכולים להשפיע גם על תאי המוח, כאשר ידוע שקיים מחסום דם-מוח (Blood–Brain Barrier, BBB) שתפקידו להגן על המוח.
🧠מחסום הדםמוח אינו קיר אטום, אלא מסנן ביולוגי חכם ומבוקר [מקור]. הוא מונע חדירה חופשית של רעלים ופתוגנים, אך מאפשר מעבר סלקטיבי של חומרים חיוניים, וכן מושפע ממצב דלקתי, מטבולי וחיסוני של הגוף כולו [מקור1, מקור2, מקור3].


ההשפעה של תזונה וצמחי מרפא על המוח מתרחשת בשלושה מסלולים עיקריים:

השפעה ישירה מוגבלת – רק לחלק קטן מהחומרים


💡חלק מהחומרים הפעילים הם קטנים, ליפופיליים (נמסים בשומן) או בעלי נשאים ייעודיים, ולכן הם יכולים לחדור את מחסום הדם–מוח בכמויות מוגבלות.
דוגמאות:
רסברטרול
סולפורפאן (מנבטי ברוקולי)
במידה מועטה: כורכומין גם לציטין / כולין – מולקולה שומנית בעלת רלוונטיות מוחית [מקור].
עם זאת, חשוב להדגיש:
החדירה הישירה היא מוגבלת, וברוב המקרים אינה מסבירה לבדה השפעה ביולוגית רחבת היקף על המוח והובלת מהלכי החלמה.

2️⃣ השפעה עקיפה – המסלול החשוב באמת (והמוכח ביותר)


רוב ההשפעה של תזונה וצמחים על המוח אינה דרך חדירה ישירה, אלא דרך

שינוי הסביבה הביולוגית של המוח.

המסלול הכללי הוא:
מזון וצמחי מרפא מערכת העיכול ← זרם הדם דלקת מערכתית / כלי דם / מערכת חיסון ← מחסום דם–מוח ← תאי מוח.


מנגנונים מרכזיים:


🔹 הפחתת דלקת מערכתית
דלקת בדם () פגיעה ב-BBB () עומס מוחי
הפחתת דלקת מגינה על BBB ועל תאי מוח
🔹 שיפור תפקוד כלי דם
אנדותל בריא = אספקת חמצן ומזון למוח
פחות נזק איסכמי מיקרוסקופי
🔹 ויסות מערכת החיסון
🔹פחות ציטוקינים פרו-דלקתיים חודרים למוח
פחות הפעלת מיקרוגליה כרונית🔹
🔹 שיפור מיטוכונדריאלי מערכתי
🔹פחות סטרס חמצוני פחות עומס על נוירונים
🫵כלומר:
החומר לא “מטפל במוח” –
הוא מוריד עומס מהמוח.


3️⃣ ציר מעימוח: נתיב מרכזי להשפעה ביולוגית
זו כנראה הדרך המרכזית.

בשנים האחרונות מתברר כי ציר מעימוח הוא אחד המתווכים החשובים ביותר בין תזונה לתפקוד מוחי.


מזונות וצמחים:
🔹משנים מיקרוביום במערכת העיכול ובאבר הכליות (המיקרוביום הכלייתי (האורוביום Urobiome) נחשף).
משפיעים על יצירת🔹 SCFA (כמו בוטיראט)
🔹משנים רמות רעלים אורמיים ומפחיתים יצירת רעלים מטבוליים🔹 (TMAO, p-cresol).
חומצות שומן קצרות שרשרת (SCFA):
כן חודרות BBB
מעכבות Histone deacetylases HDACs
משפיעות על ביטוי גנים במוח
משפיעים על אוטופאגיה ומיקרוגליה
דוגמה קלאסית:
ברברין – כמעט ואינו חודר BBB
אך משפיע חזק על המוח דרך המעי
🧠 ומה לגבי p62 ואוטופאגיה במוח?
אין הוכחה שמזון “מפעיל p62 במוח”.
אבל כן יש:
השפעה על מסלולים רגולטוריים (AMPK, mTOR, SIRT1)
הפחתת עומס דלקתי וחמצוני
יצירת תנאים שבהם מערכות ניקוי תאיות פחות קורסות.

הערה – היסטון דיאצטילאזות (HDACs) הן סוג של מווסתים אפיגנטיים הממלאים תפקידים מרכזיים בתהליכים ביולוגיים מרכזיים כגון התפשטות תאים, התמיינות, מטבוליזם וויסות חיסוני. בהתבסס על כך, מעכבי HDAC (HDACis), כמו נבטי ברוקולי 🥦, ברברין או כורכומין שנזכרים במאמרי כטיפולים חדשים המכוונים אפיגנטית, הוכיחו פוטנציאל משמעותי נגד גידולים על ידי גרימת עצירת מחזור התא, הפעלת אפופטוזיס וויסות המיקרו-סביבה החיסונית [מקור].


מחסום הדםמוח אינו חוסם הרמטית את השפעת התזונה על המוח [מקור]. רוב החומרים מן המזון אינם חודרים אליו ישירות בכמות משמעותית, אך הם כן משפיעים עליו בעקיפין באמצעות הפחתת דלקת מערכתית, שיפור תפקוד כלי הדם, ויסות מערכת החיסון והשפעה על ציר מעימוח. כך נוצרות תנאים ביולוגיים המפחיתים עומס מתמשך מתאי המוח ותומכים במנגנוני ההגנה שלהם.


🔑 מה שחשוב להבין במסגרת תהליכי החלמה שמנצלים את המהלכים הפיזיולוגיים שבאופן טבעי פועלים בגוף האדם למניעת מחלות והחלמה מהן ללא תרופות הוא

לא “מה נכנס למוח” היא הקובעת, מחשבה העומדת בבסיס חלק גדול מתעשיית התרופות, אלא עם מה המוח נדרש להתמודד יום־יום כדי להימנע ממחלה או כדי להחלים ממנה.

מכאן נובע ההבדל המהותי בין מזון כתרופהכאשר הוא מדויק, מבוקר ומותאם עד רמת המיליגרם — לבין תרופה קלאסית.
התרופה פועלת לרוב באופן נקודתי: חוסמת מסלול מסוים, קולטן או אנזים מוגדר.
לעומתה, תזונה מחלימה פועלת על המרחב הביולוגי כולו — על הדלקת, החמצון, המיקרוביום, ניקיון הדם, האיזון המטבולי ומנגנוני ההגנה התוך־תאיים — ומאפשרת לגוף לתקן את עצמו בהתאם לצרכיו.
במובן זה, הריפוי אינו “כופה פתרון, אלא יוצר תנאים שבהם ההגנה הטבעית של המוח יכולה לפעול.

במילים פשוטות:

החומרים שמגיעים ממנת מזון כתרופה 🥗 אינם “מטפלים במוח” – הם מורידים ממנו עומס מתמשך.

והמסלול הוא:
← מיקרוביום המעי ← SCFA מזון ← זרם נהר הדם ← מחסום דם–מוח ← ויסות גנים, דלקת ואוטופאגיה במוח.

ובכל זאת


חומצות שומן קצרות שרשרת SCFA:


כן חודרות את מחסום הדם–מוח🔹
משפיעות על ביטוי גנים🔹 (באמצעות עיכוב HDACs)
משפיעות על פעילות מיקרוגליה🔹
תומכות באיזון מנגנוני ניקוי תאיים🔹
דוגמה בולטת: ברברין – חומר שכמעט ואינו חודר ישירות למוח, אך משפיע עליו בעוצמה דרך שינוי המיקרוביום והעומס הדלקתי.

השליטה הזו מלמדת אותנו דווקא כי היא אינה “חדירה ישירה של ברברין” אלא השפעה דרך המסלול הבין-מערכתי של ציר המעי–מוח, שמוכח במחקרים שנעשו עד כה.

מחקר בבעלי חיים הראה באופן ברור שברברין משנה את הרכב המיקרוביום, כולל עלייה בחיידקים שיוצרים חומצות שומן קצרות שרשרת, ומוביל לשינויים ברמות הורמונים והתגובות הנוירולוגיות תחת דיאטה עתירת שומן — סממן של השפעה דרך ציר המעי–מוח [מקור1, מקור2, מקור3].

קשר למנגנוני הגנה כגון p62 ואוטופאגיה


אין כיום הוכחה וגם אין לנו צורך במחשבה זו שחומרים תזונתיים “מפעילים” ישירות את החלבון p62 בתאי מוח.
עם זאת, חשוב לדעת שקיימות עדויות לכך שהם:
משפיעים על מסלולים רגולטוריים כמו🔹 AMPK, mTOR ו-SIRT1
מפחיתים דלקת ועקה חמצונית🔹
🔹יוצרים תנאים ביולוגיים שבהם מנגנוני ניקוי תאיים, ובהם אוטופאגיה, פחות נוטים לקריסה
אנחנו מתבוננים ונפתחים למחשבה אחרת בה ההחלמה היא יעד, וזה כבר הבדל מהותי בין הבטחה טיפולית ותחזוקת המחלה, שלדעתי כשלה, לבין הבנה ביולוגית אחראית.

ציר כליה–מוח: כיצד השפעה כלייתית מתורגמת להגנה מוחית

במשך שנים נתפסו הכליות כאיבר “טכני” של סינון בלבד, והמוח כאיבר מבודד ומוגן. כיום מתברר שזו אשליה.

קיים ציר ביולוגי פעיל בין הכליות למוח, הפועל דרך הדם, מערכת החיסון, איזון רעלים, דלקת ואנרגיה תאית.

1. הכליה כשומרת על ניקיון הדם – והמוח תלוי בכך

המוח אינו מבודד מהגוף. הוא תלוי בניקיון הדם, בשקט הדלקתי ובבריאות הכליות. כאשר הכליות והמעי נתמכים על-ידי צרכיהם הבסיסיים ← המוח מקבל הזדמנות להגן על עצמו.

תאי מוח אינם מתחלקים. הם רגישים במיוחד:
לרעלים אורמיים🔹
לתוצרי חמצון🔹
🔹לחלבונים פגומים שאינם מפורקים כראוי (כגון UBB+1).


כאשר תפקוד הכליות נפגע — אפילו במידה קלה: ← רמות רעלים סיסטמיים עולות↑
→ העומס על מנגנוני הניקוי התוך-תאיים במוח (אוטופאגיה, p62)↑ גדל
← והמוח משלם את המחיר
במילים פשוטות:
↓כליה עייפה↓ = מוח מותש.

2. דלקת סיסטמית: הגשר בין כליה, מעי ומוח

פגיעה כלייתית↓, תזונה לקויה ↓או חוסר איזון במיקרוביום של המעי ↓או הכלייתי (Urobiome)↓:

מגבירים ↑חדירת רעלים מהמעי🔹
מעלים ↑רמות דלקת כרונית ממצב של דלקת נמוכה🔹
🔹מפעילים מיקרוגליה במוח (תאי חיסון מוחיים).


דלקת מוגברת↑ :

פוגעת באוטופאגיה🔹
מחלישה חלבוני “שומרי סף” ↓כמו🔹 p62
ומחמירה הצטברות חלבונים פגומים — תהליך מרכזי במחלת האלצהיימר.

3. המזון כתרופה 🥗- היכן נכנס הברברין (ודומיו🥦)?

ברברין כמעט ואינו חודר ישירות למוח — אך זה אינו חסרון, אלא יתרון.
הוא פועל בשלושה מעגלים מקבילים:

מעי
הברברין משנה את הרכב המיקרוביום [מקור] 🔹
מפחית יצירת רעלים פרו-דלקתיים [מקור].🔹
מגביר מטבוליטים מגנים🔹 (כגון SCFA)

כליה
הברברין מפחית↓ עומס מטבולי ודלקתי🔹
↑משפר רגישות לאינסולין↓ וזרימת דם🔹
תומך בסילוק רעלים סיסטמיים [מקור].🔹

מוח🧠 (בעקיפין)
פחות רעלים בדם🔹
פחות דלקת [מקור]🔹

🔹שיפור ← מבנה הנוירונים ושלמות מחסום הדם–מוח [מקור].
פחות עומס על מערכות ניקוי תאיות🔹
← תנאים טובים יותר לפעילות🔹 p62 ואוטופאגיה↑.

דברי סיום


המחקר המודרני מלמד אותנו בהדרגה אמת עמוקה אך פשוטה: מחלות ניווניות אינן נוצרות ביום אחד, והן גם אינן תוצאה של מנגנון בודד שהתקלקל. הן מתפתחות בתוך מרחב ביולוגי שלם — דלקתי, מטבולי, חמצוני ואפיגנטי — שבתוכו פועלים תאי המוח יום אחר יום כדי לשרוד. כאשר מנגנוני ההגנה והניקוי העצמי של התא, ובראשם האוטופגיה, נשחקים או משתבשים, מצטברים חלבונים פגומים והנזק הולך ומעמיק.


הגישה המוצגת במאמר זה אינה מבטיחה ריפוי ואינה מחליפה טיפול רפואי, אך היא מציעה לחשוב ומעבירה מסר של תקווה מבוססת מדע:

ניתן להשפיע על התנאים שבהם פועל 🔹המוח.

🔹חומרים טבעיים מן התזונה ומצמחי המרפא — כאשר הם נבחרים בקפידה, ניתנים במינון מדויק ומובנים בהקשר הביולוגי הנכון — עשויים לתמוך במנגנוני ההגנה התוך־תאיים, להפחית עומס דלקתי וחמצוני, ולסייע לגוף להפעיל מחדש תהליכי תיקון וויסות שנשחקו עם הזמן. נושא ששב ומוכיח עצמו בתהליכי החלמת הכליות – כאן, כאן, כאן, וכאן
במקום לשאול רק “איזו מולקולה חוסמת איזה מסלול”, ראוי לשאול כיצד ניתן לצמצם את העומס הביולוגי שמוטל על תאי המוח, ולאפשר להם לבצע את תפקידם הטבעי. זו אינה רפואה של קיצורי דרך, אלא דרכי החלמה, מסלול אחר של הבנה עמוקה, סבלנות ואחריות. במרחב הזה — שבין תזונה, אפיגנטיקה ומנגנוני ניקוי תאיים — נפתח אופק חדש של מניעה, האטה, ואולי בעתיד נראה לזכותו גם החלמה בקליניקה של רפואת הממסד, נושא שרואים כל יום בקליניקות שמובילות דרכים של ההחלמה.

ירון מרגולין

מקורות מדעיים

🔹Molecular mechanisms underlying p62-dependent secretion of the Alzheimer-associated ubiquitin variant UBB⁺¹ – מחקר חדש המדגים את תפקידו המרכזי של p62 בזיהוי מטענים של חלבון UBB⁺¹ והכוונתם למערכות פירוק תוך-תאיות ואף מסלול של secretory autophagy – כאן.

🔹Alzheimer’s disease-associated mutant ubiquitin (UBB⁺¹) is secreted through an autophagosome-like vesicle-mediated unconventional pathway – מאמר מחקר המתאר כיצד UBB⁺¹ נכנס למסלול האוטופאגיה וחלבוני LC3B מעורבים בתהליך זה, והקשר שלו להפרעות בפרוטאוזום ובאוטופאגיה בהקשר של מחלות ניווניות – כאן.

🔹p62/SQSTM1 – steering the cell through health and disease – סקירה מקיפה על p62, תפקידיו במנגנוני אוטופאגיה, וויסות תגובה חמצונית (Keap1–Nrf2), ובקשר למחלות ניווניות ומחלות גיל שונות – כאן

🔹Selective Autophagy Receptor p62/SQSTM1, a Pivotal Player in Stress and Aging – סקירה על תפקידו הרב-תחומי של p62 באוטופאגיה, ב־UPS (המערכת לפרוק חלבונים) ובנוירודגנרציה קשורה לגיל – כאן

🔹

MFSD7c functions as a transporter of choline at the blood–brain barrier – מחקר 2024 שזיהה חלבון נשא חדש (MFSD7c) שיודע להתמודד עם תנועת כולין דרך מחסום הדם–מוח, מה שמבהיר מנגנונים מולקולריים של כניסת כולין/ליפידים למוח.
Nature – כאן.

Choline Uptake by Mouse Brain Capillary Endothelial Cells – ניסויים בתאי אנדותל מוח של עכברים מראים ספיגה פעילה של כולין, מה שתומך ברעיון שגם פרק של כניסת כולין ל-CNS הוא נשען על תהליך נשאי ייעודי.
OUP Academic – כאן

נשארו לך שאלות

🔬אשמח להשיב על כל שאלה

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם 

    שמי Name:


    טלפון phone:


    דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


    איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


    אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:


    למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

    Any questions left?I’m happy to assist and answer any question you may have.Please use the contact methods below — this is the best way to reach me.

     physician (who knows in detail the general health of each patient or yours) before using any medicine, food, extract or any exercise. The information on Yaron Margolin's website or the "Healing Presses" website (on Facebook or MARGOLINMETHOD.COM), in the above article and in Yaron Margolin's articles are material for thought – philosophy neither recommendation nor public guidance to use or cease to use drugs – no information on this site or anyone You should always consult with a qualified physician or pharmacist regarding pain, bad feeling, or goals and how to use foods, ointments, extracts and even exercises, or other remedies that are mentioned as such

    מאמרים אחרונים

    נשלח ב כללי

    המיקרוביום הכלייתי (האורוביום Urobiome) נחשף


    פריצת דרך בהבנת הכליה ובמניעת אבנים בכליות

    מאמר ראשון בעברית בנושא זה. מאת ירון מרגולין מאסטר בהחלמת הכליות.

    במשך עשרות שנים נחשבה הכליה לאיבר סטרילי לחלוטין, נטול חיידקים ומיקרוביום. תפיסה זו עמדה בבסיס הרפואה הנפרולוגית המודרנית והצדיקה שימוש נרחב באנטיביוטיקה ובחיטוי אגרסיבי של דרכי השתן.

    אלא שמחקרים פורצי דרך מהשנים האחרונות – ובמיוחד פרסומים ב־ Nature Communications) (2024) ומאמרי סקירה מ־2025 – מפריכים תפיסה זו מן היסוד:
    הכליה אינה סטרילית, והיא מכילה מיקרוביום ייחודי, יציב ובעל השפעה עמוקה על בריאות הכליה, על תהליכי דלקת, ועל היווצרות אבנים בכליות (kidney stone).

    מהו האורוביום?

    המיקרוביום של דרכי השתן והכליה מכונה כיום אורוביום (Urobiome). זהו מיקרוביום בעל ביומסה נמוכה מאוד, אך בעל פעילות ביולוגית משמעותית, והוא שונה מהמיקרוביום של המעי או העור.

    האורוביום נמצא:

    • בגלומרולים
    • בטובולים
    • ברקמת הכליה עצמה
      גם בבני אדם וגם במודלים של עכברים.

    המחקר מקליבלנד קליניק – הוכחה חד־משמעית

    בדצמבר 2024 פרסמו חוקרי Cleveland Clinic,
    ד"ר אהרון מילר ( Aaron Miller, PhD) ו־ד"ר חוסה אגודלו,
    את האפיון המלא הראשון של המיקרוביום הכלייתי האנושי [מקור].

    ממצאי המחקר הראו באופן חד־משמעי:

    • דרכי השתן והכליות אינן סטריליות
    • נוכחות חיידקים ברמה נמוכה היא מצב פיזיולוגי תקין
    • המיקרוביום הכלייתי משתתף בהגנה על הכליה ובוויסות תהליכים פתולוגיים

    [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4].

    למאמרי – אוכלוסיית המעי הגס חיידקים טובים, דיסביוזיס ו“שומר הגנום” גן p53.

    מיקרוביום שמגן – ומיקרוביום שמקדם אבנים

    החוקרים זיהו חיידקים ספציפיים בעלי השפעה מנוגדת על היווצרות אבנים בכליות:

    • Lactobacillus crispatus
      חיידק מגן, המעכב אורופתוגנים ומפחית התגבשות של סידן אוקסלט.
    • זנים מסוימים של E. coli
      נקשרו דווקא לעלייה בסיכון להיווצרות אבנים בכליות.

    כיצד האורוביום קובע אם תיווצר אבן – או שלא

    בניסויים תאיים מבוקרים נצפו הבדלים חדים בין חיידקים שונים במיקרוביום הכלייתי.
    בתאים שבהם גודלו חיידקי E. coli נוצרו מבני גביש גדולים, דמויי אבן. ניתוחים כימיים וקריסטלוגרפיים (כולל רנטגן) הראו כי מבנים אלה אינם ניתנים להבחנה מאבני כליה אנושיות, הן בהרכבם הכימי והן במבנה הגבישי.

    לעומת זאת, בתאים שבהם גודלו חיידקי Lactobacillus – לא נוצרו כלל אבנים.
    כאשר גודלו שני החיידקים יחד, נוצרו מבני גביש זעירים בלבד, השונים באופן מהותי – מבנית וכימית – מאבני כליה אמיתיות. ממצא זה מצביע על כך שחיידקי Lactobacillus חוסמים או משבשים את יכולתם של חיידקי E. coli להניע את תהליך יצירת האבנים.

    ממצאים אלה מספקים מנגנון ביולוגי ברור:
    הרכב האורוביום עצמו קובע אם סידן־אוקסלט יתגבש לאבן פתולוגית – או יישאר במצב בלתי מזיק.

    אנטיביוטיקה כגורם מסיט־איזון

    במודלים פרה־קליניים הודגם כי שימוש יתר באנטיביוטיקה משנה את האיזון של המיקרוביום הכלייתי, מדכא חיידקי Lactobacillus מגנים ומטה את המערכת לעבר דומיננטיות של E. coli יוצרי־אבנים. שילוב ממצאים זה מסביר מדוע אנשים המקבלים טיפול אנטיביוטי ארוך־טווח נמצאים בסיכון מוגבר לפתח אבנים בכליות [מקור].

    כדברי ד"ר אהרון מילר:

    "אנטיביוטיקה היא אחת ההמצאות המופלאות ביותר של העידן המודרני, אך היא אינה חפה מהשלכות. ההשפעה שלה על המיקרוביום הכלייתי מספקת לנו חלק קריטי בפאזל של היווצרות אבנים בכליות" [מקור].

    מסקנה קלינית־ביולוגית

    נמצא כי שינוי בהרכב האורוביום משפיע ישירות על תהליך התגבשות סידן־אוקסלט (CaOx) – החומר שמרכיב כ־80% מאבני הכליה. לא מדובר רק בכימיה של שתן או בתזונה, אלא במערכת אקולוגית חיה בתוך הכליה, אשר יכולה להגן עליה – או להפוך אותה לפגיעה [מקור1, מקור2, מקור3].

    זהו שינוי תפיסתי עמוק בהבנת הכליה, מחלותיה ודרכי ההחלמה שלה.

    אנטיביוטיקה – גורם סיכון שנסתר עד כה מהנפרולוגים

    פעמים רבות אנו שבים ולומדים, עד כמה חסר מידע לאנשים שחורצים את גורלם של החולים. כאמור לעיל הפעם אחד הממצאים המדאיגים במחקר: שימוש ממושך או מיותר באנטיביוטיקה – בעיקר בבתי חולים ובחולי דיאליזה –
    פוגע במיקרוביום הכלייתי, מדכא חיידקים מגנים, ומטה את המאזן לטובת חיידקים המעודדים היווצרות אבנים.

    במילים אחרות:
    מה שנחשב “טיפול מונע זיהום” – עלול להיות גורם ישיר ליצירת אבנים בכליות.

    אבני סידן־אוקסלט – לא רק תזונה

    אבני סידן־אוקסלט נוצרות כאשר סידן וחומצה אוקסלית מתגבשים בשתן. גורמים מוכרים כוללים:

    • התייבשות
    • תזונה עתירת אוקסלט (תרד, אגוזים, שוקולד, תה)
    • רמות סידן גבוהות בשתן

    [מקור].

    אך המחקר החדש מוסיף גורם קריטי: פגיעה במיקרוביום הכלייתי – במיוחד דיכוי חיידקים מגנים כמו Lactobacillus crispatus.

    שינוי תפיסתי ברפואת הכליות

    הגילוי של האורוביום מחייב חשיבה מחדש על:

    • שימוש באנטיביוטיקה
    • מניעת אבנים בכליות
    • תהליכי החלמה טבעיים של הכליה

    הכליה אינה איבר פסיבי –
    היא מערכת חיה, מורכבת, ומאוכלסת במיקרואורגניזמים שמסייעים לשמור עליה

    [ מקור1, מקור2, מקור3].

    נשארו לך שאלות

    🔬אשמח להשיב על כל שאלה

    בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –

      שמי Name:


      טלפון phone:


      דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


      איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


      אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:


      למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

      For the avoidance of doubt, consult a physician (who knows in detail the general health of each patient or yours) before using any medicine, food, extract or any exercise. The information on Yaron Margolin's website or the "Healing Presses" website (on Facebook or MARGOLINMETHOD.COM), in the above article and in Yaron Margolin's articles are material for thought – philosophy neither recommendation nor public guidance to use or cease to use drugs – no information on this site or anyone You should always consult with a qualified physician or pharmacist regarding pain, bad feeling, or goals and how to use foods, ointments, extracts and even exercises, or other remedies that are mentioned as such

      מאמרים אחרונים

      נשלח ב כללי