צרבת כרונית – רוצה להחלים ללא תרופות?

“צרבת” היא הכינוי העממי להפרעה שבמהלכה עולים נוזלים חומציים מן הקיבה במעלה מערכת העיכול מכונה ההחזר הקיבתי־ושטי או מחלת ריפלוקס גסטרו-וופגיאלי [Gastroesophageal reflux disease (GERD)] היא מחלה כרונית הנגרמת בדרך כלל על ידי ריפלוקס של תוכן קיבה ותריסריון חומצי החודר אל הוושט המרוחק [מקור]. 

המאכלים המומלצים לחולי הצרבת:

  • מזונות בסיסיים, (אלקלעים) קלים לעיכול ועשירים בסיבים תזונתיים כמו שיבולת שועל גסה וכף שמן זית בכבישה קרה, כתית מעולה על בטן ריקה על הבקר. בין המזונות המומלצים ניתן למנות בננות, ומלון. רמת ה- PH של המלון היא 8.5 והיא הופכת אותו למזון כתרופה שכדאי לכלול בתזונה שלכם אם אתם לא סובלים גם מאי ספיקת כליות. תפוחים ואגסים, גם אכילת תפוח אדמה אחד חי ביום, ולימונים. ירקות עלים (כדוגמת חסה), עלי לפת, כרוב, קייל, בוק צ'וי, עלי חרדל גם מלפפון, אספרגוס וג'ל מעלי אלוורה. ירקות ירוקים ככלל מיטיבים עם לוקי הצרבת גם הירוקות הכתומים, אגוזים ושקדים.
  • הוספת מזונות מותססים (ביתיים) לתזונה היומית שלכם כדאית, היא מוסיפה פרוביוטיקה לגופכם ושפע של בריאות, ברשימה זו מומלץ הכרוב כבוש בכבישה ביתית – שנקרא גם זאורקראוט (sauer =חמוץ, כרוב kraut=) מתכון ימצא לך – כאן.
  • מומלץ לשתות מים קרירים. אלו מפחיתים את תחושת הצריבה ותורמים להפחתת החומציות בקיבה.

מחלת ריפלוקס גסטרו-וופגיאלי איננה מחלה מסורתית – מדובר בהפרעת עיכול שמשפיעה על טבעת השרירים שנמצאת בין הוושט והקיבה. טבעת זו נקראת סוגר הוושט התחתון (the lower esophageal sphincter – LES). הוא צינור שרירי המאפשר למזון לעבור לתוך הקיבה ולאחר מכן הוא נסגר כדי לחסום אותו מלעלות חזרה ולמנוע סבל או תחושה שורפת, נפיחות וגיהוקים כמעט בכל פעם שאוכלים המזון שוכח את דרכו וחוזר לפה. פגיעה בצינור השרירי היא נושא שמוכר כסבל מצרבת או בעיה של עיכול חומצי. רופאים חושבים שחלק מהאנשים עלולים לסבול ממנה בגלל מצב שנקרא בקע היאטלי. ברוב המקרים, אם לא נשענים על עצתם ליטול כדורים עליהם אפשר לקרוא די בהרחבה בהמשך וכדאי לקרוא משום שנזקיהם מגיעים עד לאימפוטנציה, קל להחלים מהבעיה מהר. מכל מקום אפשר להקל על תסמיני ה-GERD באמצעות דרכים טובות יותר מכדורים ופחות מסרסות כמו על-ידי שינויים בתזונה ובאורח החיים [מקור]. נושאי החלמה בכלל וזה שלפנינו בפרט היה נפוץ בעבר וגם היה מקובל במשך שנים רבות [מקור1, מקור2], אבל, דברים השתנו, גורמים שונים נכנסו למערך הבריאות ואנשים רבים, בהחלט עשויים להזדקק לתרופות גם מבחינה פסיכולוגית, דתית, וכלכלית לכן שינוי תודעה הכרחי לתהליכי הגמילה וגם כדי להביא להחלמה. מכל מקום השפעת מוכרי התרופות או צורך גופני אמיתי לא תמיד ברורים כשמדובר על צרבת, אבל מחקרים שבים ומצביעים על כך שבהמשך נטילת התרופות הנוטלים אותן עלולים, ע"פ המחקרים והעובדות בשטח להזדקק גם לניתוח ובמקרים אחרים אף לתיפולים נגד מחלת סרטן הגרון.

In most cases, you can ease your GERD symptoms through diet and lifestyle changes. But some people may need medication or surgery [מקור].

צרבת או מחלת ריפלוקס קיבה-ושטי (ההחזר הקיבתי־ושטי), או GERD, היא בעיה קלינית שכיחה, מערבית בעיקרה, שגורמת סבל מתמיד בכללו כאב פיזי, אבדן החיוניות, והתפקוד הגופני והחברתי, ובכלל זה היא גם מועקה רגשית. מפגע זה נמצא בקרבם של מיליוני אנשים ברחבי העולם [מקור]. מעקב עולמי מלמד כי ה-  GERD פחות נפוץ באסיה [מקור]
מקור האיור בצילום מסך מהמאמר: "Gastroesophageal reflux disease (GERD)" – כאן.

חולים מזוהים על ידי סימפטומים קלאסיים ולא טיפוסיים כאחד. לרוב, התסמינים כוללים כאבי צריבה בחזה באמצע החזה (כאבי חזה שאינם לבביים),

חזרה של נוזלים או מזון

הפרעה שעל שמה שם המחלה (ההחזר הקיבתי־ושטי) [מקור],

חשיפה חוזרת לנוזלים האלו מובילה לשינויים בשלמות הרירית ובהרכב התאים שלה.

נושא זה עלול להוביל להתפתחותה של דלקת, רקמת צלקת ושינויים ברגישות הקרביים [מקור]. ההתפתחות של הדלקת בוושט מחמירה את המצב ועלולה להוביל להפרעה בתפקוד הבליעה [מקור1, מקור2]. יש והמטופלים חווים ביטויים חוץ-וושטיים הכוללים שיעול, עוויתות סימפונות וצרידות [מקור].

הטיפול המסורתי מדכא חומצה נקשר במכירה וקניית תרופות (עסק שנקשר בבסביבות 9.3 מיליארד דולר בשנה.

[מקור – R. S. Sandler, J. E. Everhart, M. Donowitz et al., “The burden of selected digestive diseases in the United States,” Journal of Gastroenterology, vol. 122, no. 5, pp. 1500–1511, 2002.])

עסקי התרופות הוצגו פעמים רבות כמספקי הקלה סימפטומטית ואפילו כמי שמונע סיבוכים אצל אנשים רבים עם GERD (ההחזר הקיבתי־ושטי) מדובר כמובן על הטווח הקצר, נושא שככל הידוע לי לא מוזכר לכאורה, בשלב מכירת הכדורים ובוודאי שלא מדובר על הכשלים בטווח הארוך שעלולים לפרוץ בקרב מי שסובל ממצב של תסמינים וסיבוכים מטרידים הנובעים מרפלוקס של תוכן הקיבה לוושט ונוטל תרופות לאורך זמן רב. כאשר התרופות לא מסייעות מספיק הבעיה מחמירה עוד יותר ומתחילים גם הטיפולים היקרים.

ריפלוקס גסטרו-וושטי או ההחזר הקיבתי־ושטי הוא בעיקר הפרעה של הסוגר התחתון של הוושט (LES) אך ישנם מספר גורמים שעשויים לתרום להתפתחותו בהם תדירות מוגברת של הרפיות חולפות של שרירי הוושט התחתון (TLESR's) ועיכוב בריקון הקיבה

[מקור]. כשסיבה השכיחה ביותר היא שהרפיית שריר 'סוגר הוושט התחתון' חולפת (TLESR) [מקור]. מדובר ברגעים קצרים של עיכוב טונוס הסוגר של הוושט התחתון שאינם תלויים בבליעה [מקור] והטיפול ב"לחיצות ההחלמה" ודרכי החלמה מתקדמות נוספות שכוונות אליהם.

פינוי לא מספק של נוזל קיבה עם ריפלוקס

הוושט (œsophagus) הוא צינור שרירי ארוך העובר מהצוואר דרך המיצר אל הבטן. קצה הוושט בכניסתו לקיבה [מקור]. בדרכו מהצוואר לקיבה, עובר דרך פתח בסרעפת. הסרעפת היא  שריר במערכת הנשימה, המפריד בין בית החזה לחלל הבטן. הסרעפת מסייעת לתהליך עיכול, ויש לה חלק גם בתהליכי ההקאה, מתן השתן והצואה [מקור]. ,הטונוס של הסרעפת, הוא כושר הכיווץ של השריר וכאן הוא טונוס גבוה מאוד [מקור].

במצב בריא, ריפלוקס קיבתי-ושטי נמנע על ידי הטונוס הגבוה של שריר הסרעפת, דרכו הוושט בוקע.

יצויין כי בין הוושט לקיבה אין שסתום שרירי של ממש, כנראה באיור למעלה, המצב תלוי אם כן, בכושר הכיווץ או בריפיונו של שריר הסרעפת. הרפיות, טרם עת, של הסוגר התחתון של הוושט (LES) והפרעות אחרות בלחץ הסוגר התחתון של הוושט (LES) הן כנראה מרכז הבעיה. לכן גם רופאים עשויים להשתמש בהנחה זו כדי לרשום לך תרופות כדי להגביר את הטונוס של ה-LES או לשפר את תנועת הכיווץ של ​​הוושט (כלומר Reglan, מטוקלופראמיד ,Domperidone – . הערה מטופלים גברים שנוטלים דומפרידון  עלולים לחוות ירידה בחשק המיניתפקוד לקוי של הזיקפה ופגיעה בייצור זרע דומפרידון או מוטיליום). כאשר הלקוח כבר זקוק למינונים גדולים של תרופות, או כשהתרופות אינן מספקות, או המטופל אינו יכול לסבול את התרופות, מתחילים לשווק לך ניתוח. הניתוח הקלאסי כולל עטיפה של החלק העליון של הקיבה סביב המפגש של הוושט והקיבה (Nissen fundoplication). זה מתקן בקע היאטלי אשר מונע חזרת חומצה אל הגרון. באיור מימין.
לחיצת תוכן הקיבה לתוך החזה, נושא שמעודד נטילת תרופות לאורך כל החיים. צילום מסך מתוך המאמר: "Gastroesophageal Reflux Disease (GERD)" כאן.

תיאוריות רבות ניסו להסביר את מנגנון הסוגר, מנגנון של מסתם, כשל תפקודו, התכווצות הרצועה על-שם ויליס [מקור], זווית הכניסה של הוושט לקיבה ורוזטות בריריות (Mucosal rosetts). החשוב מכל המנגנונים הללו הוא הסוגר הפיזיולוגי בוושט התחתון (LES), השומר במצב תקין על לחץ כיווץ מוגבר בזמן הרפיית הוושט. העדרו בוודאות גורם לריפלוקס של תוכן הקיבה לוושט.

ריפלוקס תריסריון – חומצות מרה יכולות לשנות את שלמות המחסום סוגר הוושט התחתון על ידי שיבוש תפקוד התא ופגיעה במבנה הממברנה שלו [מקור]. מחקרים בבעלי חיים מראים כי חומצות מרה מצומדות מייצרות את הפציעה הגדולה ביותר בדופן התא בנוכחות חומצה ופפסין, בעוד חומצות מרה (חץ תחתון באיור למעלה מצד שמאל) מפורקות וטריפסין פוגעות בסביבה ניטרלית יותר [מקור]. חשיפה של הוושט למיצי המרה מעורבת תמיד עם חומצה וכתוצאה מכך מתפתחות דרגות חמורות יותר של דלקת בתאי הוושט [מקור]. ניתוחים של הקשר בין הריפלוקס חומצה ומרה (מכומתת באמצעות ספיגות בילירובין) עם GERD תומכים בהשערה שנוכחות וחומרת דלקת הוושט תלויה בעיקר ברפלוקס חומצי, ואילו הוושט של בארט תלוי בחשיפה לחומצה ולמרה כאחד [מקור]. מקור האיור בצילום מסך מהמאמר: "האם ניתן להראות קשר בין השתהותו של ריקון קיבה ומניעת עמידות לטיפול ו/או הישנות בחולים המטופלים ברפלוקס גסטרו – וושט?" – כאן.

התרחשות של ריפלוקס של חומצה, מרה, פפסין ואנזימי לבלב, מובילה לפגיעה ברירית הוושט. גורמים נוספים התורמים לפתופיזיולוגיה של מחלת ריפלוקס גסטרו-וושט, והם כוללים בקע היאטלי (בקע סרעפתי), ליקוי בפינוי הוושט, עיכוב בריקון הקיבה ופגיעה בגורמי הגנה ברירית. בקע היאטלי תורם אף הוא למחלת ריפלוקס גסטרו-וושט על ידי קידום תפקוד לקוי של סוגר הוושט התחתון (LES).

פגיעה בפינוי הוושט אחראית לחשיפה ממושכת של הרירית לחומצה ופוגעת בעמידות הרירית עצמה. ריקון קיבה מושהה, וכתוצאה מכך חלה התנפחות של הקיבה. מצב זה יכול להגביר, באופן משמעותי, את קצב הההתקפים. בנוסף

רירית הוושט מוגנת מנזק על ידי מזעור משך הזמן של תוכן הקיבה המוחזר אל הוושט.

התכווצות בלתי רצונית של הוושט (איור למעלה, מסומן בחלק העליון מימין) מתרחשת ומניעה את התוכן התזוני הלאה. ההתכווצויות האלו תלויות במשוב חושי שמגיע מהוושט. לכן, בולוסים גדולים של מזון, או כאלה בעלי צמיגות מוגברת עשויים להאט את ההתכווצויות. לחץ תוך בטני מוגבר או החזקה של מזון בוושט או בקיבה משמשים גם כמנגנונים מעכבים

[מקור Shaker R, Belafsky PC, Postma GN, Easterling C, editors. Principles of Deglutition. New York: Springer 2013.]

לסיכום, מחלת ריפלוקס גסטרו-וושט יכולה להתרחש ממשחק גומלין מורכב של גורמים שונים,

כולם נקשרים בכיווץ שרירים ומקדמים את המגע של תוכן חומצי בקיבה עם רירית הוושט,

מה שמוביל לדרגות שונות של נזק לוושט.

הטיפול המחלים חייב לקחת בחשבון נתון זה של כיווץ שרירים כרוני ולבחון נושא זה מתוך יתר הבנה לסיבות בגינן חלים כיווצי שרירים כרוניים בכלל ובצרבת בפרט. העדר סקרנות לנושא זה עלולה להיות בסיס איתן לכישלונה האדיר של רפואת הממסד בתהליכי החלמה של מחלה פשוטה זו להחלמה.

גורמי הסיכון ל-GERD כוללים תפריט שגוי רב שומנים ולעתים גם יתר קפה ושוקולד. כיום ברור שחשיפה קבועה לבשר [מקור] היא אחד הגורמים המובילים לבעיה זו ופתולוגיה של כיווץ שרירים כרוניים בכלל וזו שלפנינו (הצרבת) בפרט. האדם נחשף אל מזון שהגוף דוחה אותו במשך שנים רבות, ומבלי לאבחן שנעשה אלרגי אליו למשל לבשר או לקפה ולשוקולד אולי לעגבניה או אל מזונות נוספים שקמים עליו ופוגעים בו כמו שום, סולנים או אפילו אבוקדו ואגוזים או רגישות לגלוטן. 

קיימת אלרגיה שמוגבלת רק למערכת העיכול וגורמת לסימפטומים כמו כאבי בטן עזים, שלשולים, הקאות, ריפלוקס  ודם רירי בצואה. מה שמבחין אותה מהאלרגיה המכונה מסכנת החיים הוא שאם ניבדק, גם בדיקת הדם וגם הטסטים העוריים יראו תוצאה שלילית, מאחר ואין בדם נוכחות של נוגדני IgE . נושא נוסף שנקשר בגורמי הסיכון לריפלוקס קיבתי-ושטי הוא תזמון הארוחות, במיוחד ביחס לשינה גם השמנה או אינדקס מסת גוף מוגזמת (BMI), עישון, חרדה/דיכאון, סטרס ויתר קורטיזול לצד מיעוט בפעילות גופנית ביום יום גם עליה מתמדת בצריכת אלכוהול. נראה כי הרחבת מנות הסלט והירקות לצד פעילות גופנית פנאי מגינה, ומפחיתה את הסבל לגבי הפעילות הספורטיבית מדובר בעיקר כאשר היא מבוצעת לאחר הארוחה, אבל שינוי תפריט יעיל ממנה בהרבה [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4]

מומלץ להשתמש בסיבים תזונתיים, להעשיר את אוכלוסיית המעיים, לצרוך ירקות באופן קבוע, ליטול חומצה פולית, ויטמין B1, הנקרא גם תיאמין, ושתי כפות פסיליום ביום. אם חומצת הקיבה שלך נמוכה, ניתן להוסיף בטאין לפני הארוחות כדי לתקן רבים מהתסמינים השליליים שנובעים מאיכות החומצה שבקיבה,

אם כי לחומץ תפוחים יש השפעה דומה, מכיוון שהוא אותו pH כמו חומצת קיבה לכן מומלץ ליטול חומץ תפוחים כחלק מתהליך ההחלמה ומניעת התקפים.

מחלת ריפלוקס גסטרו-וופגיאלית (GERD) היא גם מחלה שקשורה להתפתחות תסמונת בארט, או ושט על שם בארט (Barrett's esophagus). מחלה שמהווה גורם סיכון לאדנוקרצינומה (גידול ממאיר של תאי האפיתל adenocarcinoma of the esophagus) של הוושט adenocarcinoma of the esophagus) [מקור1, מקור2, מקור3]. מדובר על תהליך מטאפלסטי שבו משתנה אפיתל הוושט בחלקו התחתון מאפיתל קשקשי לאפיתל עמודי בלוטי, כהמשך ובגלל דלקות הוושט שמתפתחת מרפלוקס קיבתי ושטי ממושך. תהליך זה הוא גורם הסיכון העיקרי לאדנוקרצינומה של הוושט. מחלה בה רירית אדומה וקטיפתית מחליפה את הרירית החלקה והוורודה שמאפיינת את הוושט. לשונות של רקמת אפיתל עמודי ניכרות כעולות מן הקיבה לכיוון מעלה הוושט [מקור]. ניתן לראות שינויים דלקתיים בחומרה שונה, כגון גודש, בצקת, הסננה דלקתית חריפה או כרונית הכוללת תאי פלזמה, לימפוציטים ואאוזינופילים.

נוזל קיבה במחלת רפלוקס מורכבים מכמה חומרים מגרים שפוגעים ברירית הוושט, כולל חומצת קיבה, אנזימי עיכול ומלחי מרה. הפרשת מרכיבי העיכול הללו תלויה בצריכה תזונתית ועשויה להשתנות עם שינויים בהרכב התזונתי

[מקור MacFarlane NG. Digestion and absorption. Anesth Int Care Med 2018;19:125-7. 10.1016/j.mpaic.2018.01.001].

  גם חלקיקי מזון לא מעוכלים נמצאו בין החומרים שעלולים לעורר ריפלוקס לתוך הוושט, עם השפעות שונות שאינן חיוביות על הרירית הבסיסית [מקור].

חולים עם GERD שהשתתפו בטיפולי החלמה במרפאה דיאטטית בצפון קווינסלנד, אוסטרליה, לשינוי אורח חיים לטיפול בתסמיני GERD מצאו בניסוי זה שיפור ניכר בתסמינים ומה שהביא להפחתה בשימוש בתרופות GERD (Nowak et al, unpub) [מקור] – לא נמצאו מחקרים שבאו לתמוך בממצאיהם מסיבות מובנות למי שמכיר קצת את המערכת הממסדית. יחד עם זאת המחלקות האוסטרליות לרפואה כללית שעומדת מאחרי פרסום המחקר שמוכיח כי הגישה שקדמה למזון כתרופה – קרי שינוי תזונה יעילים גם במחלה זו כולל לתהליכי החלמתה, היא גוף מקצועי המייצג 120 מחלקות מקומיות לרפואה כללית ברחבי אוסטרליה. קטגוריות החברות כוללות חברות מלאה (רופאים) וחברות שותפה (אנשי מקצוע בתחום הבריאות). רוב רופאי המשפחה באזור שנחקר היו חברים בחטיבה (81% מהרופאים ב-TDGP ו-67% מהרופאים ב-NRDGP). ההמלצות למעשה כללו להימנע מאלכוהול, להימנע מאכילה לפני שכיבה, להימנע מאוכל חריף, לאכול תזונה דלת שומן, להרים את ראש המיטה [מקור],

לשכב על צד ימין ולא על צד שמאל.

חומצת קיבה נמוכה (Achlorhydria) ולמה זה חשוב


בעוד שחומצת קיבה גבוהה מטופלת בדרך כלל בחולים עם GERD בתרופות אשר מפחיתות חומצה כגון חוסמי H2 ומעכבי משאבת פרוטון –PPI, הן מרוקנות את מאגרי האבץ בגוף  וזאת כאשר חומצת קיבה נמוכה, בפועל היא הרבה יותר שכיחה. אבל היא זו שעלולה לפעמים להוביל ל-GERD, מסבירה ד"ר לורן דוויל Dr. Lauren Deville (מוסמכת לרפואה שפועלת במדינת אריזונה) אם כי יסתבר לרבים שלעתים קרובות יותר האשם העיקרי ב-GERD הוא  מחסור באוכלוסיית חיידקי המעי הטובים, מחסור בסיבים תזונתיים, לפעמים הבעיה מכונה SIBO  או רגישות למזון או תסמונת מעי דולף. הסיבות הללו וחומצת קיבה נמוכה אינן סותרות זו את זו, אבל הן הכרחיות לדיון עבור מי שמבקש להביא להחלמה [מקור].

נחזור אל החומצת קיבה נמוכה. התפקיד העיקרי של חומצה כלורית (HCL) הוא להתחיל בתהליך של עיכול חלבון [מקור]. 

חומצה כלורית (HCL) מופרשת בקיבה ותפקידה להגביר הפרשה של פפסין (אנזים מקבוצת הפרוטזות – מפרקי החלבונים) בקיבה לצורך פירוק ראשוני של החלבונים [מקור]. בנוסף היא מְחַטֵּאת חיידקים פתוגנים ולא מאפשרת להם לעבור הלאה במורד מערכת העיכול.

חוסר בחומצה כלורית יכול לגרום לתחושת כבדות לאחר הארוחה, תחושה שהאוכל תקוע ברום הבטן, חוסר בחומצה כלורית (היפרכלורידיה) יכול לעורר חזרה של מזון וחומצה לעבר הוושט (ריפלוקס), ומה שמקדם פירוק לא יעיל של חלבונים וזיהומים במעיים [מקור]. מזון מעוכל באופן גרוע מגיע במצב של מחסור ב HCL למעי הדק, מה שיכול לעורר את המערכת החיסונית להגיב נושא שעלול להוביל לרגישות למזון ובסופו של דבר לדליפת מעיים [מקור].

בהיפוכלורידיה – תת חומציות בקיבה (מצב בו תאי הקיבה אינם מייצרים מספיק חומצה HCL לקיבה)  העיכול איטי וחלש ולכן תכולת הקיבה יכולה לחזור אחורה לכיוון הוושט [מקור]. בהיפרכלורידיה מצב של עודף גם כאן החומצה יכולה לגלוש ולהוביל את או חלק מתוכן הקיבה לכיוון הוושט. במצבים של היפוכלורידיה משתמשים בחומצה כלורית כדי לשפר את ההנעה של העיכול והמזון לעבר התריסריון ולמנוע את חזרתו לוושט, לעומת זאת במצב של היפרכלורידיה (יתר) גם אם רפואת הממסד מוסיפה חומצה כלורית הרי שבכך היא רק מגבירה לכאורה את יציאת תוכן הקיבה לוושט.

מטפל שמבקש להוביל תהליכי החלמה בודק ומבחין בין שני המצבים שכן בהיפוכלורידיה (תת חומצה בקיבה) תהיה תחושה שהאוכל תקוע ברום הבטן וכבדות לאחר הארוחה. יש לשקול לכאורה, לתת במצב זה חומץ תפוחים בלבד, או תרופות שמעודדות יצירת חומצה!!! כשחומץ תפוחים עדיף עליהן!!

בהיפרכלורידיה יתר חומציות בקיבה יש לברר תחילה את סיבת הפרשת היתר כאשר יש ריפלוקס [מקור].  לא למהר לרשום כדורים!

יש לדעת כי חומצת קיבה נמוכה היא אחת הסיבות השכיחות לסיבו – SIBO, אֶקזֵמָה, אַסְתְמָה ואפילו לבעיות בבלוטת התריס, בעיות נוירולוגיות, כגון חוסר תחושה, עקצוץ ושינויים בראייה, אקנה גם לאנמיה ומחסור בחלבונים, ברזל וויטמינים כגון סידן ומגנזיום – הסובלים מחומצת קיבה נמוכה עלולים להראות גם מחסור ב B12, בחומצה פולית, ובדרך כלל ההומוציסטאין שלהם גבוה (כמו HCl נמוך כאשר בטאין/טרימתילגליצין מופחת דברים שהולכים ביחד.) [מקור]. יש לזכור כי מחסור בויטמין B12 הוא מדד הכרחי כי מחסור ב – B12 הוא תסמין בולט של תת חומציות בקיבה – (היפוכלורידריה).

[מקור1, מקור2, מקור3].

נזקי הבשר – טרימתילאמין. טרימתילאמין מיוצר במערכת העיכול כאשר אנשים מעכלים מזונות עשירים בחומר הנקרא כולין – כמו דגים מלוחים, ביצים, כבד וקטניות מסוימות כגון סויה ושעועית. תחילה מתפרקים מזונות שהטרימתילאמין חבוי בהם בעיקר אלו שמקורם במזון שבא מעולם החי: בשר, דגים, טרימתילאמין היא תרכובת אורגנית שנובעת במעי הדק ממלאכתם של חיידקי ה-, TMA. חיידקים שמבצעים חילוף חומרים של כולין, לציטין (פוספטידילכולין) ול-קרניטין. לאחר מכן TMA מועבר דרך זרם הדם לכבד שם הוא מתחמצן ל- TMAO, בעיקר על ידי האנזים FMO3 [מקור].רמות גבוהות של טרימתילאמין קשורות למחלות לב, התקשות העורקים, סיבו, סוכרת, צרבת, מחלת ריפלוקס קיבה-ושטי (ההחזר הקיבתי־ושטי), וסרטן המעי הגס. אצל רוב האנשים הטרימתילאמין מועבר לכבד והופך לחומר נטול ריח. כאשר הטרימתילאמין אינו מפורק בצורה הנכונה הוא מופרש בשתן, בזיעה ובנשימה וגורם לריח חזק של דגים. מקור האיור בצילום מסך מכאן.

על סיבו אפשר ללמוד עוד ממאמרי – כאן

קורטיזול וריפלוקס

יתר קורטיזול הוא בעיה שמופיעה בגופנו בשלושה שלבים, כאשר

בשלב השלישי והאחרון של התופעה רמות הקורטיזול יורדות באופן משמעותי, קשה לישון – ומופיעה צרבת –

[מקור].

צרבת כסמפתום ליתר קורטיזול מתמשך עולה כשנשכבים לישון, כשעולים במדרגות, גם כאשר אוכלים מזון שומני, שותים קפה עם עוגה, ובנוסף לכך חווים במצב זה בדרך כלל עייפות תמידית אבל מאוד מתקשים להרדם והתחושה הכללית היא שלא נרדמים.

ההמלצות הכלליות למקרה זה להימנע מאלכוהול, להימנע מאכילה לפני שכיבה, להימנע מאוכל חריף, לאכול תזונה דלת שומן, להרים את ראש במיטה

ונושא שהוזכר לעיל

[מקור]

לשכב לישון או לנוח על צד ימין ולא על צד שמאל.

הערה על תרופות שהוזכרו למעלה –

קל לאבד אבץ – נוטלי תרופות נגד צרבת ומחלת ריפלוקס גסטרו-וושט מסתכנים באפשרות שהתרופות יגרמו לאיבוד אבץ. קיימים בשוק מאות סוגים של כדורים כאלו (מעכביי חומצת קיבה וסותרי חומצת קיבה) רוב הכדורים מונעים נזק לציפוי הקיבה באמצעות נטרול חומצת הקיבה, כאשר תרופות ממשפחת מעכבי משאבת הפרוטונים (ppi) מככבות בטיפולי הממסד בבעיות צרבת ומחלת ריפלוקס גסטרו-וושט [מקור]. האחרונות משמשות להפחתה ארוכת טווח של ייצור החומצה הגסטרית בקיבה.

הבעיה שממעטים לדבר עליה היא שכאשר משתלטים באופן כזה על פעילותו התקינה של הגוף עלולים לעורר בעיות חמורות במגוון תחומים.

בין השאר הנוטלים אותן עלולים לפתח אלרגיות למזון, הפרעות בקצב הלב, עקצוץ בקצות הגפיים, דיכאון סחרחורת בעיה נוספת שהכדורים אללו עלולים לסכן את נוטליהם ב

חיסול הסלניום וריקון מאגריו מהגוף.

סלניום הוא אחד הגורמים היותר חשובים לבריאות הגוף, ומי שהתגלה כאנטי- אייג'ינג ומגן מפני מחלות כרוניות. מחסור בסלניום עלול להוביל לתת פעילות של בלוטת התריס (תירואיד) – נושא עליו פרסמתי כאן.

בנוסף חיסול הסלניום כולל מניעה וביטול הארכת הטלומרים (Telomeres) שבלעדי הארכתם לא ניתן להאריך חיי אדם [מקור]. הַשְׁמָדָה של ויטמין B1 (תיאמין) היא לכאורה כשל רציני נוסף של הכדורים הללו – התיאמין הוא אחד מהויטמינים הנחוצים ביותר לגוף האדם. תיאמין הוא וויטמין שמשתתף בתגובות כימיות רבות בגוף, בין השאר בתהליך ניצול הפחמימות לשם הפקת אנרגיה. מחסור בויטמין B1 עלול לגרום לפגיעה עצבית חמורה כמו גם לפגיעה במערכת הדם. קשה להבין אדם שמספק תרופה שעלולה להביא הַכְחָדָה שלו, זאת כאשר התרופות האלו מסלקות מהגוף גם את ויטמין B12 – ההכרחי והחיוני לייצור תקין של תאי דם אדומים. ויטמין בי12 חשוב לתפקוד מערכת העצבים ולבניית DNA. מחסור בויטמין B12 עלול לגרום לאנמיה מגבלסטית, ומחסור ממושך וחריף עלול לפגוע גם במערכת העצבים, אפילו באופן בלתי הפיך., ויטמין A .לחשוב שגם הוא נמצא בקרב המגורשים על-ידי כדורים אלה – ויטמין A מוריד את רמות הכולסטרול, מאט את תהליך ההזדקנות, מגן מפני הצטננות, שפעת ודלקות של הכליות, של שלפוחית השתן, והריאות וכן על רקמות ריריות. ויטמין A משמש כאנטיאוקסידנט חזק ומי שמסייע לחיזוק המערכת החיסונית בגוף, הן ברמה התאית והן ברמה ההורמונאלית, הוא מונע מחלות זיהומיות ומסייע לריפוי של מחלות שונות בדרכי השתן ודרכי הנשימה. ויטמין A גם אחראי על התמיינות תאי גזע בגוף ובכוחו לעצור את מחלת הסרטן, וזאת מכיוון שתהליך ההתמיינות מונע חלוקה של התאים והפצת המחלה. [מקור]. הוא גורם חשוב כל כך למניעת התמותה בקרב ילדים, איך אפשר לעודד שֵׁרוּשׁ שלו מהגוף ולקרוא לזה טיפול רפואי לכאורה, בין המסולקים והמנודים נמצאים גם הפירידוקסין (ויטמין B6). ויטמין B9 , B2, ביוטין, ניאצין, גם את מאגרי ויטמין Cחומצה אסקורבית, הוא אחד הויטמינים החיוניים ביותר שיש, שכן הוא קשור לאינספור תהליכים שונים בגוף. ויטמין סי נחשב לנוגד החמצון בעל ההשפעה הרבה, הוא חיוני לספיגה טובה של ברזל, ליצירה ולסינתזה של מוליכים עצביים שונים (נוירוטרנסמיטרים) וכן ליצירת החלבון קולגן, שמאפשר יצירת רקמות ועצמות יציבות, ויטמין C שומר על נימי הדם והשיניים. ויטמין סי גם ידוע כמרפא מפני מחלות חורף. מדובר בכדורים שגם מסלקים את  הסידן, חייבים לזכור כי מחסור בסידן גורם לגוף לקחת את המינרל מהמאגרים שלו, תהליך שעלול לגרום לדלדול העצם, הברזל, והמגנזיום בגוף, ואם לא די בכך גם את מאגרי ה-Q10, הגלוטתיון, המלטונין ומאגרי האשלגן, והאבץ. יש לדעת שהכדורים האלו גם מחסלים את מאגר החיידקים הטובים במעיים ואת מאגרי ויטמין D, שבלעדיו אי אפשר כמעט להביא להחלמה ממחלות כרוניות כגון אי ספיקת כליות, יתר לחץ דם, סוכרת ומחלות לב. התרופות שאני מזכיר אותן הן תרופות שכיחות: מעכבי משאבת הפרוטונים (ppi) – אופרזול, לוסק, וכן במעכבי חומצה חוסמי H2 מסוג גסטרו, זארידקס, זנטק, סמידין, פמו Famo, פמוטידין, רוגסטי. פמוטידין (Famotidine תרופה המונעת הפרשת חומצה בקיבה ומפחיתה את חומציותה) הוא חומר פעיל הנמצא בתרופות גאסטרו, חוסם קולטני היסטמין מסוג H2. חסימת הקולטנים מעכבת את הפרשת החומצה בקיבה ומקלה על הכאב מצרבת למשל.

אופראזול שמזוהה כתרופה המסוכנת לכאורה: לוסק, ואומפרדקס, אזופרזול כגון: נקסיום Nexuim . לסופראזול כגון: לנטון ופנטופראזול: קונטרולוק. האופרזול – נמכרת בישראל גם כ"אומפרדקס" ו"לוסק" נמצאה כמעלה פי 2.5 את הסיכון לחלות בסרטן קיבה, ועד פי 8 כשהיא נלקחה יותר משלוש שנים. וכן נוטלי התרופות מסוג סותרי חומצה: אלומיניום ומגנזיום הידרוקסיד (מאלוקס), סודיום ביקרבונאט – המכונה סודה לשתייה גם קלציום קרבונאט (טאמס – התרופה שמשוּוקת בטבליות ללעיסה)

לגבי הנזק בסילוק האבץ מהגוף יש לקחת בחשבון כי האבץ הוא מינרל שפורש מחיינו דרך הזעה, העור, השיער, השתן והצואה, הזרע ונוזל הווסת. ככל שהאבץ מתרוקן מהגוף גדלה גם ההפרעה לכושר השמיעה, ראייה ולחוש הטעם גם מתעורר קושי בקיום יחסי מין. האבץ שותף בייצור הורמון הגבריות הידוע בשם טסטוסטרון. חיסול האבץ עלול לרוקן גם את הטסטוסטרון מהגוף ולהרחיב את האיימה הנפשית מהמפגש האמיתי ולכן הוא עלול גם לחסל זוגיות וקשרים טובים בעבודה. בנוסף לכך מצב זה מרחיב את תחושת הלא ילך לי ומוביל לאי עשייה והימנעות מה שמכונה "תקיעות". 

מעטים יודעים שסותרי חומצה או מעכבי חומציות בגוף מרוקנים את מאגרי האבץ של הגוף.

האבץ מגן על בלוטת הערמונית ומסייע למניעה והקלה של תסמיני הגדלה שפירה (היפרטרופיה) של הערמונית. 

האבץ דרוש לריפוי פצעים, וחשוב ביותר לצמיחה תקינה ולהתפתחות, במהלך ההריון, הילדות וההתבגרות. 

סיירת מטכ"ל – האבץ הוא לוחם נמרץ בנגיפים וחיידקים ומעצים את המערכת החיסונית, במיוחד את תאי T. יש לזכור כי טיפולים רבים במחלות אוטואימיוניות גוררים בין היתר פגיעה נרחבת במערכת החיסון ובתאי ה-T. לכן מזהים ירידה בתגובה לחיסונים בגיל המבוגר וחוסר אבץ בולט בה. בזכות נוכחותו של האבץ בגופנו אנחנו חוסכים מעצמנו זיהומים מיותרים ותחלואי הצטננות.

יש לדעת שגם אם מדובר בירידה קטנה של כמות האבץ המערכת החיסונית נפגעת. האבץ חשוב בתהליכי הגמשת העורקים שכן האבץ מרגיע את התגובה הדלקתית והוא חשוב לסובלים מאי ספיקת כליות ויתר לחץ דם.

למאמרי – 8 חסרים תזונתיים שכיחים – כאן

למאמרי על התרופות והרע – ויטמין D3

למאמרי – עורקים גמישים – הסוד והדרך לזכייה בבריאות מחדש –כאן

למאמרי – למה יש לי מחסור בוויטמין B12 – כאן

למאמרי – ההומוציסטאין – האויב הגדול של האנדותל ובריאות העורקים – כאן

אתמקד עוד בנושא המגנזיום אובדן מצב רוח חיובי, תיאבון, בחילות, הקאות, עייפות, התקפי חרדה וחולשה. הם מסימני המחסור במגנזיום. המגנזיום מסייע לגופנו בוויסות הסידן, אשלגן ונתרן.

המגנזיום גם חשוב בשמירה על תפקוד תקין של השרירים והעצבים, שמירה על קצב לב יציב, על הלבלב, והמוח. המגנזיום שותף בייצור חלבונים, וחומצות גרעין, גם ביצירת אנרגיה (ATP) ושמירה עליה בתאי הגוף, על חלוקת התאים, סינתזה של DNA ו-RNA, העברת מסרים עצביים, המגנזיום תומך בתפקוד תקין של מערכת החיסון וכן בבניית העצמות. המגנזיום מסייע בוויסות רמות הסוכר בדם ובשמירה על לחץ דם תקין הוא גם מעורב ביותר מ-300 תגובות אנזימים [מקור]. צריכה נמוכה וחיסול מאגרי המגנזיום מהגוף קשורות במחשבות אובדניות, כאבי ראש, מגרנות, הפרעות שינה ובמספר מצבי חולי, כולל סוכרת מסוג 2, תסמונת מטבולית, מחלות לב, מחלת כליות, ואוסטיאופורוזיס.

קשה לתאר ויותר מכך להבין אדם שממליץ על תרופות שמרוקנות ע"פ המחקרים את המרכיבים החיוניים האלו לבריאות האדם.

למאמרי יתר לחץ דם – שינוי פרדיגמה וגישות חדשות – כאן

תת פעילות של בלוטת התריס וחומצת קיבה נמוכה

תפקוד נמוך של בלוטת התריס פירושה חילוף חומרים נמוך, תפקוד איטי של מערכת העיכול. נושא שניכר גם בעצירות, אבל גם אומר חומצת קיבה נמוכה (low stomach acid.) [מקור]. זנושא זה בולט במיוחד נוכח דלקת בלוטת התריס.

הומוציסטאין גבוה וחומצת קיבה נמוכה

הומוציסטאין הוא רעלן מפותח שהגוף מייצר במצבי תזונה שגויים – תוצר הפירוק של מחזור המתילציה – נושא עליו פרסמתי כאן, כאן וכאן.

הרמות האידיאליות של ההומוציאסטין בזרם הדם הן בין 6-7 מיקרומול/ליטר. רמות גבוהות למשל 7.4 אומרות שיש לך מחסור בויטמין B12 [מקור], יתכן בשל בעיות ספיגה, מחסור בוויטמין B-6 וחומצה פולית יתכן שמוטציה אחת או יותר בגן MTHFR מעוררת הפרעה שמובילה להאטה של מתילציה, או שמחזור המתילציה פשוט עמוס יתר על המידה ובמקום שמסלול המתילציה  ייצר בדרכו ציסטאין, שהיא אחת מאבני היסוד של הגלוטתיון, נוצר הומוציאסטין ובחלקה מתיונין.

הומוציסטאין (Hcy) היא חומצת אמינו המכילה גופרית ומופקת מחילוף החומרים של מתיונין, חומצת אמינו חיונית, ועוברת חילוף חומרים באחד משני מסלולים: רמתילציה או טרנססולפורציה (remethylation or transsulfuration). חריגות של מסלולים אלה מובילות להיפרהומוציסטינמיה. [מקור]. היפר-הומוציסטינמיה, מצב שמחקרים אפידמיולוגיים עדכניים הראו כקשור לסיכון מוגבר למחלות כלי דם, כיווץ שרירים כרוניים, אי-ספיקת כליות, סוכרת, אוסטאופורוזיס, הפרעות נוירופסיכיאטריות, סרטן, סיבו, מעי רגיז וריפלוקס  נובע משיבושים בחילוף החומרים של הומוציסטאין. [מקור1, מקור2, מקור3]. הגילויים האחרונים הראתו כי Hcy מוגבר בפלזמה הוא גם גורם בסיסי למחלות ניווניות (כולל מחלת אלצהיימר, מחלת פרקינסון ודמנציה), סוכרת, תסמונת דאון, אי ספיקת כליות, ואנמיה מגלובלסטית [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5, מקור6].

חשוב לדעת שהומוציסטאין הוא תוצר ביניים בתהליך חילוף החומרים של חומצה אמינית חיונית בשם מתיניון (פולי תורמוס, פולי סויה, עדשה תרבותית, שעועית, חומוס, פול ואפונה) [מקור]. בתהליך חילוף החומרים הופכת המתיונין לחומצת אמינו אחרת בשם ציסטאין, שהיא אחת מאבני היסוד של הגלוטתיון,

שהוזכר לעיל, נוגד החמצון החשוב בגוף ואחד היסודות החשובים ביותר בתהליכי החלמה. הגלותטיון הוא המרפא הגדול [מקור].

בדרכו של מחזור זה בכמחצית הדרך נוצר ההומוציסטאין (שהוא רעלן ואויב גמישות השרירים) והיתרה הופכת לציסטאין. התהליכים האלו: סינטוז המתיונין-הומוציאסטין-ציסטאין מתבצעים בתיווכם של חומצה פולית, מכונה גם ויטמין B9, וויטמין M (פולאט), וויטמין B12 וויטמין B6. גם ויטמין B2 ומגנזיום מעורבים בתהליך [מקור1, מקור2]. מחסור של אחד מהם מיילד את ההומוציאסטין הוא אחת הסיבות ששעלולות לעורר ריפלוקס לתוך הוושט.

כי אחד המסלולים לפירוק הרעלן הומוציסטאין הוא בטאין, כלומר דרך טרימתילגליצין (TMG) הידוע כמי שמעורב בתגובות מתילציה אשר במהלך השלמצה מתרחש ניקוי רעלים של הומוציסטאין [מקור1, מקור2]. מי שמוציא את כל הבטאין שבגוף על חילוף חומרים של הומוציסטאין, וסילוקו מהגוף מסתכן בכך שלא יישאר מספיק בטאין בגוף לייצורם של מיצי קיבה… יוצא מכך שינוי ההומוציאסטין בדרך זו הוא סיבת המחלה! ומה שמכונה גיבוי מתילציה או מוטציית MTHFR עשויים גם הם להפחית את הפרשת חומצת הקיבה ולהוביל להיפוכלורידיה – תת חומציות בקיבה (מצב בו תאי הקיבה אינם מייצרים מספיק חומצה HCL לקיבה). [מקור]. נושא זה הוזכר למעלה גם סיבות לסיבו – SIBO, אֶקזֵמָה, אַסְתְמָה ואפילו לבעיות בבלוטת התריס, בעיות נוירולוגיות, כגון חוסר תחושה, עקצוץ ושינויים בראייה, אקנה גם לאנמיה ומחסור בחלבונים, ברזל וויטמינים כגון סידן ומגנזיום.

הסובלים מחומצת קיבה נמוכה עלולים להראות גם מחסור ב B12, חומצה פולית נמוכה, ובדרך כלל גם הומוציסטאין גבוה (כמו HCl נמוך ופחות בטאין/טרימתילגליצין הולכים ביחד.)

לקטינים וצרבת

צרבת מוסברת פעמים רבות בניסיון נואש של הגוף לתקוף את הלקטינים שפוגעים בדופן התריסריון והמעי הדק – פגיעה במעי הדק יכולה להשפיע על יכולת הספיגה של המעי ולמנוע הספקת ברזל לגוף. תופעה זו משתקפת כאנמיה. יתכן שהגיע הזמן לבדוק גם את מצבם של נוגדני IgE גבוהים הם עדות לתגובה אלרגית, וכשהם גבוהים יתכן שגם מתרחשת בגופך אלרגיה וגם דופן המעי נפגעת ומובילה אותך למחלת ריפלוקס גסטרו-וופגיאלית (GERD) שאחת מתוצאותיה – צרבת.

יש לדעת שההשפעות של הלקטינים מגוונות מאוד ורק במקרים של מחסור בויטמין B12, בברזל במקרי אנמיה יש להתחיל בצום לקטינים! בנוסף לכך לפני שנכנסים לצום שאין בו צורך בריאותי יש לדעת שכדי לאשר תחילת צום לקטינים חייבים לבדוק ובמיוחד במקרי צרבת ובשאר כל מחלות המעי הדליף לצד מקרים של אבדן גמישות צנרת הובלת המזון לאורך הגוף את מדד האוראה – לעתים המדד מכונה מצב ה-BUN ההומוציסטאין, ההמוגלובין ואפילו הכולסטרול הרע (LDL), והקריאטינין ואם הם ובמיוחד ה-BUN נמצאים מעל לנורמה – גבוה ומדד ה' GFR נמוך מ 60, יש להתחיל בצום לקטינים ולשקול ליטול תוספי תזונה שנזכרים במאמרי בנושא מערכת העיכול.

למאמר: רוצה להחלים מפגיעה במערכת העיכול ללא תרופות?

חידושים ומהפכות בנושא יתר לחץ דם

מזון כתרופה 

מזונות שעלולים לגרום לצרבת הם מזונות הידועים בדרך כלל כמי שמונעים מסוגר הוושט להירגע ולאפשר לאוכל להישאר בבבטן זמן רב יותר, מסבירה פרופ' אקטה גופטה מנהלת מכון בדיקות האֶנְדּוֹסְקוֹפְּיָה היא טכניקה כירורגית לבדיקה רפואית של גוף האדם בג'ונס הופקינס נול נורת' שבמחוז הווארד, פרופסור לרפואה (Ekta Gupta, M.B.B.S., M.D., gastroenterologist with Johns Hopkins Medicine). המזונות הגרועים ביותר מומלצים להכנס לרשימת מזונות אסורים או להמנע מהם הם מזונות עשירים בשומן, מלח או תבלינים ובהם מככבים המטוגנים, אוכל מהיר ושוקולד.

פיצה

תפוצ'יפס וחטיפים מעובדים אחרים כגון בורקס וקרואסון

אבקת צ'ילי ופלפל (לבן, שחור, קאיין)

בשרים שומניים כמו בייקון, אווז מעושן, פרשוטו ונקניקים כגון קרקובסקה, צ'ובאי (נקניק קבנוס הונגרי, פיקנטי מבשר לבן המתובל בפפריקה מבושל ומעושן.), בראטוורסט, סרוולד בקר, סרוולד אוסטרי, או סלמי כפרי ובשר כבוש – קורנדביף.

גבינה

המפתח להצלחה מתחיל דווקא בערב – השתדלו להימנע מאכילת מזונות בעייתיים בערב, והרחיקו אותם קרוב יותר לשעת השינה, המטרה להניח לבטן. מזון שלא מתאים לריפוי מצרבת חשוב שלא יישב בבטן כשנשכבים לישון. כמו כן, מומלץ לאכול ארוחות קטנות תכופות במקום ארוחות גדולות וכבדות יותר והימנע גם מחטיפים לפני השינה".

מזונות עתירי סיבים

דגנים מלאים כמו שיבולת שועל, כוסמת ירוקה, ירקות שורש כמו בטטה, גזר וצנון.

ירקות ירוקים כמו אספרגוס, ברוקולי, חסה, כרוב ושעועית ירוקה.

ירקות עשירים בסיבים בריאים במיוחד – אצות, תפוח אדמה חי, כרובית.

הסבר קצר

התזונה האנושית מורכבת משלושה סוגים עיקריים של מאקרו-נוטריינטים, בעלי צפיפות קלורית והרכבים ביוכימיים שונים [מקור].  

מקרונוטריינטים, או מאקרו, הם רכיבי תזונה חיוניים שהגוף זקוק להם בכמויות גדולות כדי להישאר בריא: חלבונים, שומנים ופחמימות. רבים נחשפים אליהם תחת הכינוי "אבות המזון". מאקרונוטריינטים מספקים לגוף אנרגיה, מסייעים במניעת מחלות ומאפשרים לגוף לתפקד כראוי [מקור].  

רכיבים תזונתיים אלה הכרחיים משום שהגוף שלנו לא יכול לייצר אותם או לא יכול לייצר מהם מספיק בכוחות עצמו [מקור] החלבונים מכילים חומצות אמינו חיוניות, שמתפרקות ומשמשות את צרכי הגוף בעוד השומנים מכילים חומצות שומן חיוניות, גם הם מתפרקים למרכיבים האלה והגוף משתמש ברכיבים האלה בהמשך חלקם מתפרקים כדי לייצר אנרגיה ולתמוך בחילוף החומרים התאי אחרים משמשים אבני בנייה ותיקון של מפגעים שלושת המקרו-נוטריינטים כוללים פחמימות, שומנים וחלבונים [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4].

פחמימות

 פחמימות (Carbohydrates) מהוות באופן מסורתי את רוב הקלוריות הנצרכות ומשמשות מקור חשוב של מולקולות גלוקוז לאנרגיה. מסווגים אותן לשלוש קטגוריות על סמך הרכבן הכימיי: חד-סוכרים, אוליגו-סוכרים ופולי-סוכרים. 

חד סוכרים מורכבים ממולקולת סוכר אחת ולכן מכונים גם "סוכרים פשוטים" כגון: פרוקטוז, גלקטוז וגלוקוז [מקור]. סוכרים פשוטים עוברים חילוף חומרים מהיר בגוף, מעלים במהירות את רמות הסוכר בדם ומייצרים אפקט אוסמוטי במערכת העיכול [מקור]. מנגד לקטוז, מלטוז וסוכרוז אשר מוגדרים פחמימות מורכבות יותר כולל אוליגוסכרידים ופוליסכרידים. ההבדל העיקרי ביניהן הוא שהפחמימות המורכבות נספגות לאט בגוף והפחמימות הפשוטות נספגות מהר [מקור]. גם סיבים תזונתיים הם פחמימות מורכבות, הגוף לא יכול לעכל או לספוג סיבים תזונתיים. הם מזונם של חיידקי המעיים הטובים [מקור]. חלק מהסיבים משמשים כתרופה למחלות כרוניות בהן אי ספיקת כליות, ירידה בתפקוד בלוטת התריס ואנמיה. כך למשל להפחתת דלקת כרונית מומלץ ליטול כ-25-35 גרם סיבים תזונתיים מדי יום. חשיבות רבה לסוגי הסיבים.

שומנים

 שומן (Fats) היא מולקולה אורגנית שבנויה מתרכובת של שני חומרים: גליצרין וחומצות שומן. השומן מוגדר גם כמאקרו-נוטריינט הצפוף ביותר מבחינה קלורית, כאשר כל גרם שומן שווה לתשע קילוקלוריות של אנרגיה (בניגוד לארבע קילוקלוריות של אנרגיה המצויות בפחמימות וחלבונים). גם השומנים (בדומה לפחמימות) מסווגים לסוגים שונים על פי הרכבם הכימי, ממבט שבוחן את סוג הקשרים המצויים בין מולקולות הפחמן ואת אורך שרשרת מולקולות הפחמן. 

כשאנחנו אוכלים שומן, מערכת העיכול מפרקת את הקשר שבין חומצות השומן לבין הגליצרין (שמרכיבים את שמולקולת השומן) ומאפשרת להם להיספג בדם בנפרד. מבחינת החשיבות, חומצות השומן הן החלק העיקרי של מולקולת השומן, והן מה שמבדיל מבחינה כימית בין שומן אחד לאחר.

חומצת שומן

חומצת השומן מורכבת משרשרת ארוכה של אטומי פחמן (חמישה פחמנים, עשרה, שמונה-עשר ולעתים אפילו יותר), שבקצה אחד שלה יש קבוצה של חומצה (-COOH), ומכאן השם.

שלושת סוגי השומנים שמבדיל מבחינה כימית בין שומן אחד לאחר ע"פ חלוקה זו כוללים שומנים רוויים, שאינם מכילים קשרים כפולים פחמן-פחמן, שומנים חד-רוויים, המכילים קשר כפול אחד, ושומנים רב-בלתי-רוויים, המכילים יותר מקשר כפול אחד [מקור]. ההרכב הכימי של הקשרים משנה באיזו קלות ניתן לבצע חילוף חומרים של שומן. בנוסף, אורך שרשרת הפחמן קובע אם יש צורך בטרנספורטר (חלבון הובלה) כדי לספוג חומרים מזינים על פני רירית המעי הדק, כלומר להעבירם אל מערכת הדם מצנרת העיכול. כאשר שומנים קצרים יותר נספגים ישירות ועוברים לזרם הדם [מקור] ובעזרתו להגיע אל הגוף ללא סיוע של חלבון העברה.

 חלבונים

חלבונים מורכבים מחומצות אמינו ומהווים את המקור העיקרי לחנקן בגוף. החלבונים מסווגים על סמך פרופיל חומצות האמינו שלהם לחלבון מלא או שלם (כאשר החלבון מכיל את כל 9 חומצות האמינו הדרושות לאדם. מדובר בחומצות האמינו החיוניות שאינן מסונתזות באופן אנדוגני כלומר על ידי הגוף כמו למשל באפונה, עדשים, או טופו וכוסמת ירוקה) [מקור] או לא שלם. כאשר אדם צורך מזון, מערכת העיכול של מפרקת ממנו את החלבון לחומצות אמינו בודדות. תהליך זה מכונה עיכול והוא מתרחש במעי הדק בעזרת אנזימי הלבלב והמעי [מקור1, מקור2]. החומצות האמיניות נספגות מדופן המעי בזרם הדם ומשמשות את התאים לבניית חלבונים אחרים וכמה מקרומולקולות אחרות, כמו DNA. תחילה מתבצע פרוק של החלבון בפה. חתיכות חלבון מעוכות טבולות ברוק ממשיכות דרך הוושט ונכנסות לקיבה מהוושט. עיכול מכני וכימי מתרחש בקיבה. הקיבה משחררת מיצי קיבה המכילים חומצה הידרוכלורית ואת האנזים, פפסין, שמתחילים את העיכול הכימי של חלבון.  התכווצויות שרירים, הנקראות פריסטלטיקה, מסייעות גם לפרוק החלבון תהליך שמכונה עיכול. התכווצויות הקיבה העוצמתיות הופכות את החלבון המעוכל חלקית לתערובת אחידה יותר, הנקראת chyme.

עיכול חלבון בקיבה – צילום מסך מהמאמר:   "Protein Digestion and Absorption" – כאן.

החומצה בקיבה הידרוכלורית, ה pH שלה נמוך מאוד: 1.5-3.5.  חומציות זו של הקיבה גורמת לחלבוני מזון דֵּנָטוּרַצְיָה, לשינוי מבנה [מקור]. תהליך זה חושף את שרשרת הפוליפפטיד שבחלבון. הדֵּנָטוּרַצְיָה היא השלב הראשון של עיכול כימי של חלבונים. נזכיר שהמבנה התלת מימדי של חלבון חיוני לתפקודו, לכן דנטורציה בקיבה הורסת גם את תפקוד החלבון. (זו הסיבה שלא ניתן לקחת חלבון כמו אינסולין כתרופה דרך הפה. תפקידו נהרס במערכת העיכול, תחילה על ידי דנטורציה ועוד יותר בהמשך על ידי עיכול אנזימטי. במקום זאת, יש להזריק אותו ישר לדם, כדי שייספג שלם לתוך זרם הדם וימלא את ייעודו.) מרגע שהחלבונים עוברים דנטורציה בקיבה, הקשרים הפפטידים המקשרים בין חומצות האמינו נגישים יותר לעיכול אנזימטי. התהליך מתחיל על ידי פפסין, אנזים המופרש על ידי התאים המצפים את הקיבה ומופעל על ידי חומצה הידרוכלורית.  פפסין מתחיל לשבור קשרים פפטידים, ויוצר פוליפפטידים קצרים יותר. תערובת החלבון – הchyme עוזבת את הקיבה ועוברת למעי הדק, בו מתרחש עיכול החלבון המרכזי. הלבלב מפריש מיצי עיכול לתוך המעי הדק, ואלה מכילים יותר אנזימים לפירוק נוסף של הפוליפפטידים [מקור].

איור, באדיבות ויקיפדיה של האנטרוציטים -התפקידים העיקריים של אנטרוציטים כוללים: ספיגת יונים, כולל נתרן, סידן, מגנזיום, ברזל, אבץ ונחושת.  זה מתרחש בדרך כלל באמצעות תחבורה פעילה.כאן

[מקור Ross, M.H. & Pawlina, W. 2003. Histology: A Text and Atlas, 4th Edition. Lippincott Williams & Wilkins, Philadelphia].

טריפפטידים, דיפפטידים וחומצות אמינו בודדות נכנסות לאנטרוציטים (enterocytes איור שלהם נמצא למעלה הם תאים פשוטים של אפיתל העמודים המצפה את פני השטח הפנימי של המעי הדק) של המעי הדק באמצעות מערכות הובלה אקטיביות, הדורשות אנרגיה של ATP. הטריפפטידים והדיפפטידים מפורקים כולם לחומצות אמינו בודדות, בצורה זו הן יכולות לשמש את הגוף ולשם כך הן נספגות בזרם הדם. ישנן מערכות הובלה שונות שמשות אותן.  חומצות אמינו בעלות דמיון מבני בסופו של דבר מתחרות על השימוש בטרנספורטרים אלה. בעיה מתפתחת אם החלבון מגיע ממינונים גבוהים של תוספי חומצות אמינו, כפי שבוני גוף לספורטאים נוהגים לעשות אלה בשל העדר מגוון כמקובל על מקור תזוני כמו כוסמת ירוקה או עדשים, עלולים בעצם להפריע לספיגה של חומצות אמינו אחרות [מקור]. חלבונים שאינם מתעכלים במלואם במעי הדק ממשיכים למעי הגס וממנו הם מופרשים בצואה [מקור]. 

מרגע שחומצות האמינו זורמות בדם, הן מועברות לכבד. כמו גם מאקרו-נוטריינטים אחרים, הכבד הוא נקודת הבידוק לפיזור חומצות אמינו וכל פירוק נוסף של חומצות אמינו, שהוא מינימלי ביותר מתרחש בו. מכאן חומצות אמינו תזונתיות הופכות  לחלק ממאגר חומצות האמינו העומדות לרשות הגוף.

טיפול בריפלוקס הרגעה ותפריט החלמה ל -GERD

נושא החרדה משפיע על שרירי הבטן – כאשר התמקדות באי הנוחות שגורם ריפלוקס חומצי שכיחה אך גם עלולה להוביל לחרדה ולהחמיר את תחושת אי הנוחות של החולה. אחת ההמלצות למי שחרדה מתעוררת בקרבו יכול לנסות טכניקות נשימת עומק, שאיפה ארוכה, השהייה בת שתי שניות ונשיפה ארוכה – נשימה עמוקה יכולה לנהל את הנשימה המהירה והסחרחורת שעלולה להתרחש עם התפרצותה של החרדה. תחושת הרגיעהה לא תפסיק את מסלול החומצה, אבל היא יכולה להחזיר את הנינוחות לשרירי הבטן ולאפשר להתקף לעבור מהר יותר [מקור].

 מאמר משנת 2013 שהתפרסם בכתב העת Cognitive Behavior TherapyTrust Source, מחזק את נושא ההרגעה ומציע כי טכניקות הרפיה יישומיות כאחת הדרכים היעילות ביותר להילחם בחרדה [מקור].

תפריט הזנה

הרכב מאקרו-נוטריינטים ותפריט הזנה הופכים כיום לשיטת החלמה שעשויה להביא באופן מעשי יעיל לטווח ארוך לא רק בטווח הקצר עבור מטופלים. בנושא זה רשימת האסורים (מזונות שלא מומלץ או אף אסור למילים המבקש החלמה להשתמש בהם) מאוד חשובה ומשתנה בין חולה לחולה, כך אם הרקע אנמי, או סוכרתי, שבץ מוח, או יתר לחץ דם ואי ספיקת כליות נושא זה יכול להשתנות מהקצה אל הקצה. המחקרים בנושא זה סותרים זה את זה ורב הלא ידוע לכן, ע"פ ניסיוני יש להתבסס על מה ש'עובד'. רק מה שמסייע להחלמה הוא מזון כתרופה –

הנתונים המקשרים בין משקאות אלכוהוליים ל-GERD מוסכמים יותר.  מחקר קטן בקרב 25 מתנדבים בריאים הראה עלייה באירועי הצרבת או הריפלוקס לאחר צריכת בירה או יין בהשוואה למים [מקור].

לצאת מהעשן

העישון רע לחולי צרבת, אך אנשים עשויים שלא להיות מודעים לכך שעשן, אפילו עישון פסיבי, עלול להגביר את הריפלוקס החומצי [מקור]..
מוכר כמי ש (LES)- הוא המסתם שבין הוושט לקיבה.  ה- LES מונע מחומצת הקיבה לזרום חזרה אל צינור המזון. סוגר הוושט התחתון

 על פי סקירה שנערכה בשנת 2015 על יסודם של מחקרים מהימן, עישון מפחית את הלחץ על המסתם שבין הוושט לקיבה ומאפשר מעבר נוזלים [מקור].

כאשר השסתום נחלש הריפלוקס החומצי מתקיים.

לכן  הפסקת עישון צריכה לנרמל את הלחץ הזה,ולהפחית את הסבירות לחומצה בוושט [מקור].

מאכלים ותבלינים

בנוסף למשקאות אלכוהוליים, מטופלים מומלצים לעתים קרובות להימנע ממזונות ותבלינים מסוימים. גם כאן המחקרים מעודדים רכישת תרופות והתוצאה נשארת לא החלטית אלו האיסור גם כאן ראוי שיבחן אישית ויבדק בכל מקרה ומקרה –  לדוגמה, שוקולד, המכיל גם קפאין וגם קקאו, שניהם גורמים להרפיה של סוגר הוושט התחתון (תפקידו העיקרי של סוגר הוושט התחתון הוא למנוע ריפלוקס של תכולת קיבה חומצית, וצרבת היא הסימפטום הקרדינלי לכישלון שלה.). אבל ממצא זה – השוקולד, אינו מוביל להחלמה. להפך שימוש בו בתפריט מקדם את תדירות הסימפטומים, אפילו אם המחקר מוכיח אחרת. גם מנטה לכאורה משמשת להרפיה מהירה של LES, אך הניסיון מלמד שחולים שמשתמשים בה מגיעים ןהחמרה בתסמינים

[מקור – Benamouzig R, Airinei G. Diet and reflux. J Clin Gastroenterol 2007;41 Suppl 2:S71 10.1097/MCG.0b013e318032bed3].

מלפפון, עלי כרוב, כרוב כבוש ואספרגוס הביאו לתוצאות מרשימות הגם שאלו לא נחקרו כמו למשל חלב ומיץ עגבניות או מיץ שזיפים שכשלו.

רשימת האסורים

 אדם יכול לנסות לסלק מזון טריגר – אוכל שמזרז את התקף הריפלוקס החומצי. נכון להתבסס על הניסיון בהכנסת גורמי טריגר לרשימה כדי לראות אם סילוקם מפחית את הסימפטומים של עליית החומצה.

 מזונות טריגר נפוצים להפעלת הריפלוקס החומצי כוללים:

 קפה

 כּוֹהֶל

 מנטה (נענע), חומץ, בצל, שום

עגבניות, קטשופ ומוצרי עגבניות

מוצרי חלב. 

 מאכלים שומניים

בשר

מטוגנים

שוקולד, קקאו, סוכרזית, ריבות, גלידה

אוכל חריף או פיקנטי 

מזונות שמעודדים הפרשת חומצות בקיבה

פירות הדר ומיצי הדר, כמו מיץ תפוזים

עגבניות, קטשופ ומוצרי עגבניות

חרדל וחומץ

מזון פיקנטי או חריף

שוקולד, קקאו, סוכרזית, ריבות, גלידה

אגוזי ברזיל, בוטנים, אגוזי מלך, אגוזי לוז

משקאות המכילים קפאין כמו קולה, קפה, תה, אלכוהול, בירה.

מוצרי חלב.

מנטה (נענע), חומץ, בצל, שום

מזון מטוגן, מתובל או מלא שומן, בשר, נקניק

מומלץ להפחית צריכת פחמימות (לחם, תפוח אדמה, אטריות, פתיתים שקדים)

מלבד הנזק שנגרם לאמאייל של השיניים, המזונות החומציים כגון: עגבניות, אשכוליות, ליים, חמוציות ולימונים למשל, עלולים לגרום לדלקתיות ברירית הקיבה, ו לבעיות עיכול. חלק מאותן בעיות, כוללות קלקול קיבה, גזים, עצירות, נפיחות ושלשול. 

מזונות טובים שיכולים לשפר את בריאות מערכת העיכול

רימון

פרי הרימון עשיר בחומרים פעילים (פנולים) עתירי סגולות רפואיות. אחד הפנולים שמצוי ברימון בשפע הוא חומצה אלג'ית. כל חלקי הפרי מכילים חומצה אלג'ית, אבל הריכוז הגבוה ביותר נמצא דווקא בקליפה, שאותה מטפלים בודדים מעודדים לצרוך. חשוב להדגיש שמדובר בחומצה אורגנית עדינה בהשוואה לחומצות הקיבה. החומצה האלג'ית פועלת למענך בכמה רבדים: היא מאטה את הפרשת החומצה ההידרו-כלורית לקיבה. היא מגנה על רירית הוושט. היא נוגדת דלקת היא נוגדת חמצון. הגירוי המתמיד של תאי האפיתל בוושט גורם לתהליך דלקתי שמלווה בחמצון מוגבר ולכן חשוב לפעול למניעת נזקי חמצון שעלולים לשנות את מבנה התאים.

קמח קליפת פרי הרימון מסייע, אם כן, להחלמה של הוושט מדלקת (אזפוגיטיס). החומצה אלג'ית שבו יוצרת על רירית הוושט מעטה שמאפשר לרירית להחלים. קמח קליפת רימונים משמש גם מזון פרה-ביוטית – שמאפשר ריבוי והעשרת החיידקים הטובים במעיים.

שילוב של חומצה אלג'ית וכורכומין נמצא יעיל במיוחד. מחקרים מראים שהסינרגיה בין השניים מעצימה את פעילותם כנוגדי חמצון ונוגדי דלקת. 

כדאי לדעת שאצל כל אחד נוצר מעבר מוגבל של מיצי עיכול מהקיבה לוושט לאחר ארוחה. תופעה שחולפת לה ולא מעוררת צרבות. אבל פה ושם כשהצרבת מתמשכת יותר או שהשהייה של המיצים בקיבה ארוכה יותר הסבל מתחיל שלב זה אמור להביא לערנות כי כל עוד זה קורה בתדירות נמוכה כל כך, אפשר לחסוך את הבעיה הכרונית.

נשארו לך שאלות 

אשמח להשיב על כל שאלה 

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן  

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –


    שמי Name:


    טלפון phone:


    דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


    איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


    אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:



    למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

    For the avoidance of doubt, consult a physician (who knows in detail the general health of each patient or yours) before using any medicine, food, extract or any exercise. The information on Yaron Margolin's website or the "Healing Presses" website (on Facebook or MARGOLINMETHOD.COM), in the above article and in Yaron Margolin's articles are material for thought – philosophy neither recommendation nor public guidance to use or cease to use drugs – no information on this site or anyone You should always consult with a qualified physician or pharmacist regarding pain, bad feeling, or goals and how to use foods, ointments, extracts and even exercises, or other remedies that are mentioned as such

    מאמרים אחרונים

    נשלח ב כללי

    יתר שומנים בדם היפרליפידמיה – חשש לצורך בצנתור

    היפרליפידמיה טרשת עורקים אפוליפופרוטאין atherosclerosis (השם של האבחנה הרפואית במחשבים הממסדיים של הריפוי) וחימצון   oxLDL – LDL מצביעים על אפשרות של אירועים קרדיווסקולריים טרשתיים (ASCVE) ועל אפשרות לצנתור כדי להוריד מדדים [מקור]. רמה גבוהה של שומנים, כולל כולסטרול וטריגליצרידים בסרום, המכונה גם היפרליפידמיה, מובילה לסיכון גבוה יותר לפתח מחלת לב וכלי דם טרשת עורקים (CVD) [מקור]. מעטים יודעים שאחד הגורמים לחוסר איזון שומנים בדם הן תרופות – ישנן מספר תרופות שהממסד הרפואי ממליץ עליהן אבל הן עלולות להשפיע לרעה על פרופיל השומנים בדם ולקדם צנתור. תרופות קרדיו-וסקולריות, תרופות אנטי-פסיכוטיות, נוגדי פרכוסים, הורמונים ומדכאים מסוימים של מערכת החיסון, הם חלק מהתרופות הידועות יותר כבעלות השפעה שלילית על רמות השומנים בדם. על כך בהמשך המאמר.
    דוגמה נפוצה לצנתור לב היא צנתור כלילי הכולל צנתור של העורקים הכליליים לצורך מחלת לב כלילית ואוטם שריר הלב ("התקפי לב"). הצנתור מתבצע לרוב במעבדות מיוחדות עם פלואורוסקופיה ושולחנות בעלי יכולת תמרון גבוהה. מקור האיור בויקיפדיה.

    אנשים שנשלחו או אושפזו לצנתור לב לפני ניתוח מעקף כלילי אפשרי, הראו פרופיל שומנים גבוה בבדיקת המעבדה שלהם לפני הקבלה לצנתור [מקור].

    צנתור הוא הליך רפואי פולשני, בו צינורית דקה מוחדרת אל תוך הגוף לטובת אבחון, פתיחת כלי דם צרים וחסומים. צנתור מתבצע בעורקי הרגליים, בעורקים הכליליים שמובילים דם ללב, או בעורקים שמובילים דם אל המוח.

    פעולת הצנתור מתבצע על ידי החדרת צינור חלול הנקרא צנתר (קטטר) לגוף בדקירה בהרדמה מקומית בלבד. הצנתר מושחל דרך עורק במפשעה או בפרק היד ומגיע עד לעורקי הלב דרך מחזור הדם.
    תיל מתכת עדין ביותר נכנס (דרך הצנתר) לתוך העורק הכלילי אם הוא נמצא חסום ועל התיל הזה ניתן להשחיל לתוך העורק התקנים שמביאים לפתיחה של העורק ומסלקים את הקריש שנמצא כמי שחוסם אותו. ההתקנים המקובלים: צינור שאיבה עדין או בלון קטן. בעזרת צינור זה ניתן לעתים לשאוב את הקריש החוצה, במקרים אחרים מנפחים בלון קטן שכאשר הוא מנופח בתוך העורק הוא דוחק את הקריש והרובד הטרשתי לדופן העורק. כך העורק מתרחב והדם יכול לזרום ביתר קלות. לאחר שאיבת הקריש ו/או ניפוח הבלון צינור השאיבה או הבלון מסולקים החוצה. ברוב גדול של המקרים, הצנתור הטיפולי מסתיים בהשלת תומכן (סטנט) שהוא מעיין גליל קטנטן או "קפיץ" העשוי מרשת מתכתית שמולבש מעל בלון. התומכן מוחדר למטרה זו עם הבלון לתוך העורק הכלילי באזור החסימה (לאחר שהיא נפתחה), הבלון מנופח והתומכן מוצמד לדופן העורק, לאחר הבלון מוצא החוצה. התומכן המושתל מונע קריסה של העורק וחסימה חוזרת. בסוף הצנתור, יש ואפילו במקרים רבים מתחדשת זרימה טובה של דם לשריר הלב [מקור]. את צנתור הלב הראשון באדם ביצע ורנר פורסמן ב-1929, רופא גרמני. פורסמן החדיר צינור דרך זרועו שלו לשם כך. דיקינסון וו. ריצ'רדס ואנדרה פרדריק קורנאן פתחו וקידמו את שיטתו בשנות הארבעים בארצות הברית, וחלקו את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה בשנת 1956 על פיתוח צנתור הלב.

    בגופנו פועלים חמישה ליפופרוטאינים עיקריים בדם: (1) chylomicrons;  (2) ליפופרוטאין בצפיפות נמוכה מאוד – שמעבירים שומנים תזונתיים מהמעיים למקומות אחרים בגוף. (VLDL); (3) ליפופרוטאין בצפיפות בינונית (IDL); (4) ליפופרוטאין בצפיפות נמוכה (LDL); ו (5) ליפופרוטאין בצפיפות גבוהה (HDL). כל אחת מהקבוצות הללו של ליפופרוטאינים מעבירה כולסטרול וטריגליצרידים ליעדים המיועדים לשם כך בגוף האדם [מקור].

    רמה גבוהה של שומנים, כולל כולסטרול וטריגליצרידים בסרום, המכונה גם היפרליפידמיה, מובילה לסיכון גבוה יותר לפתח מחלת לב וכלי דם טרשת עורקים (CVD) [מקור].

    תרופות שעלולות לשנות את מדדי הכולסטרול בגופך לרעה – צילום מסך מתוך המאמר: Medications That Increase Cholesterol Levels – כאן.

    תרופות שמעלות שומנים בדם והמגבירות את ה-LDL-C כוללות רטינואידים, ציקלוספורין A, ופנותיאזינים. גם תרופות שמפחיתות את הכולסטרול הטוב מחולקות לאנשים HDL-C,

    ובהן אפשר למצוא את הפרוגסטין, אנדרוגנים, חוסמי בטא וסטרואידים אנבוליים [מקור]. בין חוסמי הבטא שאלטלות לסכן אותך בכך: קורגארד (נאדולול) אינדרל LA (פרופרנולול) טנורמין (אטנולול) טופרול (מטופרול) זבטה (ביסופרול) גם תרופות כמו פרדניזון, אמיודרון, ציקלוספורין, מעכבי פרוטאז HIV ומשתנים נמצאו כמי שמעלות שומנים בדם [מקור].

    increase LDL-C including retinoids, cyclosporine A, and phenothiazines and drugs that decrease HDL-C including progestins, androgens, beta-blockers and anabolic steroids.

    בהתבסס על סוגי הפרעות השומנים בדם, ניתן לסווג הפרעות שומנים בדם לכולסטרול כולל גבוה (TC), כולסטרול ליפופרוטאין בצפיפות נמוכה גבוהה (LDL-C), גבוה לא – כולסטרול ליפופרוטאין בצפיפות גבוהה (ללא HDL-C), טריגליצרידים גבוהים (TG) וכולסטרול ליפופרוטאין בצפיפות גבוהה נמוכה (HDL-C) [מקור]. כאשר אלו נמצאים מחוץ לטווח הנורמה המצב מוגדר חולי והשיקול לפנות לצנתור מתעורר.

    אבל אם מדדי השומנים בדם שלך תקינים למה הרופא לוחץ על צנתור.

    יתכן קיומם של גורמים נוספים שמעלים את הסיכון שלך לשבץ, סוכרת 2, אי ספיקת כליות כגון היסטוריה משפחתית של תחלואה הקרדיווסקולרית ASCVD מוקדמת, תסמונת מטבולית, מחלת כליות כרונית, גיל מעבר שפרץ בטרם עת, הפרעות דלקתיות כרוניות, כולל השתייכות לקבוצות אתניות בסיכון גבוה (כגון דרום אסיה), עליות מתמשכות של חלבון תגובתי C ואינדקס קרסול-זרוע שנמצא נמוך מ-0.9 (ankle-brachial index less than 0.9).

    אינדקס זרוע הקרסול, או ABI, היא בדיקה פשוטה המשווה את לחץ הדם בגפיים העליונות והתחתונות.

    אם יחס זה נמוך מ-0.9, פירוש הדבר שמחלת עורקים היקפיים (PAD) עלולה לפרוץ בכלי הדם שברגלי הנבדק.

    מאמרים בנושאי דלקת

    האם תזונה יכולה לסייע במצבי דלקת?

    דלקת כליות – השתמשו במי-שעורה

    איך להכין תרופה אנטי דלקתית מקליפות אננס – ברומלין?

    קרע בקרום התא – מה היא דלקת?

    שומנים בדם (Blood Lipids) הם תרכובות שהגוף צריך בכמות קטנה כדי לתפקד באופן תקין. רמות חריגות של שומנים בדם [כולסטרול רע (LDL), כולסטרול טוב (HDL) וטריגליצרידים.] נקשרות עם תזונה רבת שומנים, חוסר איזון של ערכי הסוכר ויתר רדיקלים חופשיים שמאפשרים חימצון של כולסטרול מסוג LDL בדם.

    החמצון של LDL (oxLDL) נחשב לשינוי האטרוגני העיקרי שמתרחש בגוף ומהווה מוקד התענינות כמבשר מחלת עורקים.

    חימצון ה- LDL (oxLDL הכולסטרול הרע) הוא הלך שמתרחש בגוף, בפועל בתוך דופן כלי הדם ונמשך לאורכן של עשרות שנים – הoxLDL הוא כאמור לעיל, מי שנחשב למרכז הבעיה [מקור] oxLDL נקשר ברדיקלים החופשיים. מה שמוביל אליהם כמרכז הבעיה. מניעת חימצונו של הכולסטרול, אם כן, אפשרית ויותר מכך נגישה לאדם החולה על ידי הפחתה של רדיקלים חופשיים וזאת בעזרת שינוי תפריט מתפריט עשיר בהם, לתפריט רב בנוגדני חימצון. הוא גם הסיבה לכך שצריכת שיבולת שועל – מזון כתרופה הינה מענה מעולה לפתוגנזה של טרשת עורקים וחימצון ממושך של כולסטרול מסוג LDL. מדללי דם טבעיים עליהם פרסמתי כאן – גם יועילו במצבים כאלה והפחתת הומוציאסטין בגוף, מעט קרני שמש על גוף ערום והליכה בת 20 דק' כל יום או שחיה.  

    השריית כוס שיבולת שועל מגולגלת רגילה בכוס מים אחת עם 2 כפות קרם קוקוס היא בסיס מהיר ונפלא למנת הבקר לילדים ולסבותיהם. הנחתי אותה בקערה נקיה ומכוסה ללילה (כ 12 שעות) והתוצאות המתינה לי בבוקר, שיבולת שועל עשירה, מונבטת שספגה את רוב הנוזלים. אפשר לאכול אותה כך, וזה טעים ובריא אבל חיממתי אותה בסיר עם מעט חלב קוקוס, כמיטב מסורת הדייסה. ואל תחשבו שהחימום הופך אותה לבריאה פחות – ההסבר על כך יובא מיד, ובמאמרי על הדרך להתסיס שיבולת שועל – כאן: ההשריה של פתיתי שיבולת השועל חוסכת זמן בישול, מחסלת יסודות שליליים שמכונים אנטי מזון כלומר היא מפחיתה את החומצה הפיטית phytates שבגרעיני שיבולת השועל, ושנית היא יוצרת קערת שיבולת שועל ברמה של שף קונדיטור והיא בהחלט הרבה יותר מעניינת. אפשר להוסיף עליה חופן חמוציות, תפוח עץ קצוץ ואפילו (לילדים) כדור גבינה עשיר מסוג Boursin, גבינת שמנת או Rambol וזה נהדר למי שלא סובל מיתר שומנים בגוף או מאי ספיקת כליות. אבל ובעצם מה שאנחנו מחפשים כאן זו תרבות מזון חדשה ומתקדמת שתקנה לדור העתיד מנה שיש לה יתרון תזונתי; השריית דגנים מפחיתה את החומצה הפיטית phytates שבהם, והיא נמנית על האנטי נוטריאנטים שמקשים על תהליכי החלמה. הבישול במקרה כזה מסייע לחיסולה. האנטי נוטריאנטים מכונים גם חומרים נוגדי תזונה, אנטי-מזון וההשריה ואפילו החימום הם מה שמגן ומשפר את ההזנה ומלאכת העיכול.

    מצב כרוני של רמות כולסטרול גבוהות בדם מוכח בדרך כלל כמצב שאיננו בריא ואף מסוכן לגמישות העורקים ואטרוגנזה (היצרות העורקים). מוסכם בדרך כלל שמצב זה מקדם ירידה במצב בריאות הלב (האיגוד הקרדיולוגי הישראלי) ומהווה סמן לצנתור. יחד עם זאת מיד יובהר כי

    למאמרי:

    מחקרים חדשים אינם בהכרח מתקפים עמדה זו [מקור].

    כמויות גדולות של חומצות שומן מהארוחות חייבות להתפנות (כטריגליצרידים) מהמעיים כדי למנוע רעילות. מהלך זה מביא לעלייה בטריליצרידים האגורים בכילומיקרונים, אך 4-6 שעות יותר מאוחר חלה עלייה נוספת בריכוז טריגליצרידים בפלזמה. שיא שני זה מייצג בעיקר את הטריגליצרידים בחלקיקי VLDL, שמקורם מסוכרים כלומר הם מסונתזים מגלוקוזה, פחמימות פשוטות (פירות, ירקות, חלב, דבש), וכן מטריגליצרידים של כילומיקרונים שלא עברו הידרוליזה ברקמות היקפיות [מקור]. הטריגליצרידים האלו דורשים נשאים: ליפופרוטאינים – אברי נסיעה שיש להם תפקיד מרכזי בספיגה והובלה של שומנים תזונתיים במעי הדק, בהובלת שומנים מהכבד לרקמות היקפיות ובהובלת שומנים מרקמות פריפריאליות (מכלל הגוף) לכבד ולמעי (הובלה הפוכה של כולסטרול שנקשרת ב HDL). תפקיד משני להם והוא להעביר תרכובות הידרופוביות ואמפיפתיות זרות רעילות, כגון אנדוטוקסין חיידקי, מאזורי פלישה וזיהום [מקור]. יצויין כי רעלים שמיוצרים על-ידי חיידקי גראם שליליים (LPS), חיידקים גרמים חיוביים (חומצה ליפוטאיכואית), פטריות (זימוזן) ווירוסים (RNA) מזוהים על ידי קולטני אגרה על מקרופאגים ותאים אחרים שמעוררים שינויים ניכרים בחילוף החומרים של שומנים וליפופרוטאינים בגוף מסולקים או נבלמים על ידי ליפידים וליפופרוטאינים (lipid and lipoprotein metabolism)

    מחקרים הראו שה – HDL עשוי לעכב את יכולתם של וירוסים מסוימים לחדור לתאים [מקור].

    יותר מכך הוכח כי בעלי חיים בעלי מדדים גבוהים של שומנים/ליפופרוטאין בסרום מוגנים דווקא מפני הרעילות של מוצרים של חיידקים גראם שליליים (LPS), בעוד שבעלי חיים עם רמות שומנים/ליפופרוטאין נמוכות במחזור הדם רגישות יותר להשפעות הרעילות של  מוצרים של חיידקים גראם שליליים [מקור]. כמו כן נמצא כי ליפופרוטאינים המכילים Apo B שיוזכרו בהמשך, שואבים את הפפטיד האוטו-אינדוקציוני [המיוצר על-ידי -Staphylococcus aureus (Staphylococcus aureus הוא מרכיב פתוגני שמשתמש במערכת תקשורת בין תא לתא כדי לשלוט על ביטוי גורם ארסי במארח במהלך זיהום.) ומעורר אוטו-אינדוקציה בהקשרו לקולטני פני השטח על החיידקים ומגביר את הייצור של רעלים ואנזימים פולשניים] מפחיתים את הזיהום של S. aureus [מקור]. עוד דבר אחד בנושא חשיבות השומנים גם במדדים גבוהים,

    נמצא כי שומנים וליפופרוטאין במהלך זיהום עשויים לאפשר חלוקה מחדש של חומרים מזינים לתאים. מדובר בחומרים חשובים להגנה על המארח או בתיקון רקמות

    ([מקור1, מקור2].

    למרות שלליפידים וליפופרוטאינים יש תפקיד מפתח בהגנה על גופנו (גוף המארח), יש להכיר בכך שמיקרואורגניזמים יכולים לנצלם לרעתנו. הם יכולים להשתמש במערכת הליפידים/ליפופרוטאין כדי להקל על צורכי הרבייה שלהם. בנושא זה הדוגמה הטובה ביותר מזוהה עם וירוס הפטיטיס C (HCV) [מקור1, מקור2, מקור3]. נגיף הפטיטיס HCV משתכפל בתאי כבד. בניגוד לרוב הנגיפים, הפרשת ההפטיטיס  HCV מתרחשת בצמוד להפרשת חלקיקי VLDL. עיכוב ייצור והפרשת VLDL מביא לעיכוב של הפרשת חלקיקי HCV. בנוסף, זיהום HCV ממריץ את היווצרות VLDL בכבד ומעכבי סינתזת כולסטרול או חומצות שומן מעכבים גם את שכפול HCV. לפיכך, נוכחות נגיף הפטיטיס HCV בגוף מנצלת ומגייסת לעצמה את מערכת הפרשת VLDL בכבד כדי להקל על יכולת הנגיף לצאת מתאי כבד. בסרום, HCV נשאר כשהוא מחובר לחלקיקי VLDL. כך הוא כנראה מגן על עצמו מפני זיהוי של מערכת ההגנה שלנו (מערכת החיסון) נושא שעשוי להסביר (חלקית) את חוסר היכולת שלנו לייצר חיסון מפני זיהום של נגיף הפטיטיס HCV.  [מקור1, מקור2, מקור3].

    למאמרי על אובדן גמישות העורקים אפשר לגלוש – כאן

    למאמרי על התזונה למוח – כאן.

    למאמרי "תאוותיה של הזיקנה – איך להתבגר יפה, טוב ובריא" – כאן

    למאמרי – להחלים מאלצהיימר – Alzheimer's disease מחלה קשה, שאפשר להשתקם ממנה – כאן

    למאמרי ירקות ירוקי עלים לרוב טובים לבריאותנו, לפעמים הם לא – רוצה לדעת מתי כדאי לצרוך עלים ירוקים?

    חלבונים בשלב אקוטי

    זיהום ודלקת מעוררים את התגובה החריפה (APR), מכונה גם חלבונים בשלב אקוטי – נושא עליו פרסמתי – כאן. הם תגובה טבעית, של הגוף, על דלקת [מקור]. מדובר בחלבונים שנמצאים בכמות גדולה מהנורמה בזרם הדם. אותם חלבונים שריכוזם עולה מכונים APP חיובי, בעוד אלו שרמתם יורדת נקראים APP שלילי [מקור]. תגובה זו מובילה לשינויים מרובים במטבוליזם של שומנים וליפופרוטאין.

    רמות הטריגליצרידים בפלזמה עולות נוכח חלבונים בשלב אקוטי .

    סיבת העליה הזו נעוצה בהפרשת VLDL מוגברת כתוצאה מליפוליזה של רקמת השומן, סינתזת חומצות שומן כבדית מוגברת דה נובו (דה נובו מציין שהמהלך נוצר בתוך האורגניזם מחדש, בהבדל ממוטציה דה נובו: ביטוי בגנטיקה שפירושו צורה של מוטציה גנטית המתרחשת לראשונה אצל בן משפחה.) ודיכוי חמצון חומצות שומן. עם זיהום חמור יותר, פינוי VLDL יורד והוא משני לירידה בליפופרוטאין ליפאז ואפוליפופרוטאין E ב-VLDL [מקור]. יודגש כי

    השינויים שמקורם בתגובה החריפה (APR), מגינים בתחילה על המארח מפני ההשפעות המזיקות של חיידקים, וירוסים וטפילים. אבל ועם זאת, כאשר מצב זה מתארך, השינויים האלו שהם גם שינויים במבנה ובתפקוד של השומנים (ליפופרוטאינים) יוצרים נזקים. בכלל זה הם עלולים להוביל להיפרהומוציסטאינמיה, לדלקת בכלי הדם ובהמשך גם לאטרוגנזה (היצרות העורקים גם טרשת עורקים).

    רמות גבוהות של VLDL מציגות סיכון מוגבר לאבדן גמישות העורקים ולהתפתחותה של טרשת עורקים, מחלות לב ואירועים מוחיים. רמת VLDL גבוהה יכולה גם לשקף תת-פעילות של בלוטת התריס (היפותירואידיזם), מצבי סוכרת, אי-ספיקת כליות ותסמונת נפרוטית.

    רמות נמוכות של VLDL, למרות שאינן מהוות כל סכנה בהקשר של משק השומנים בגוף, עלולות להצביע על תת תזונה.

    תרופות שיכלות לגרום לרמה נמוכה של VLDL בדם כוללות גלולות למניעת הריון, אספירין, קורטיזון, ובעיקרון תרופות כגון פיבראטים ואף סטטינים או כל תרופה המפחיתה רמת טריגליצרידים בדם.

    החמצון של LDL (The oxidation of LDL) נחשב לשינוי האטרוגני העיקרי שמתרחש בגוף ל LDL (הכולסטרול הרע) מהלך שמתרחש בפועל בתוך דופן כלי הדם ונמשך לאורכן של עשרות שנים כפי שנזכר בפתיח למאמר זה – חימצון ה-LDL הוא מרכז הבעיה [מקור]. זאת גם הסיבה לכך שצריכת שיבולת שועלמזון כתרופה הינה מענה מעולה לפתוגנזה של טרשת עורקים. כאשר מומלץ על צנתור גם מדללי דם טבעיים עליהם פרסמתי כאן – יכולים לסייע למצבך.

    איור – היווצרות רובד של טרשת עורקים, מדובר באירועי מפתח בהבנת מחלת צנרת הגוף, בכלל זה מחלת עורקים, מחלות כליות ובהמשך אפשר להגיע, אם רוצים בכך, גם להבנת הדרך להחלמתה (1) כולסטרול LDL נכנס לדופן העורק, מתחמצן ל- OxLDL ומפעיל תאי אנדותל (EC) המבטאים מולקולות הדבקה של התא [מקור]. (2) מונוציטים שמתגלגלים על האנדותל, ונדבקים על ידי טסיות דם (platelets) לתאי האנדותל the ECs ונכנסים למרחב התת- אנדותלי (intima). 3. בתוך האינטימה הם הופכים למקרופאגים עם גירוי M-CSF. (4.) על ידי נטילת מקרופאגים של oxLDL נוצרים תאי קצף המייצרים ציטוקינים דלקתיים. (5) בעוד הדלקת מאיצה תאי T, תאי B ותאים דנדריטים שמגיעים לאזור ונכנסים לרובד ומווסתים בהמשך את הדלקת. (6) דטרטוס תאים, ליפידים ומטריצה חוץ תאית מגיעים אף הם ויוצרים גרעין נמקי. (7) ברגע שהכיפוי הסיבי של קולגן ותאי שריר חלק מושבר על ידי MMPs וקרעים, הליבה הנקרוטית באה במגע לקיטור הדם, טסיות הדם מופעלות והכלי סגור [מקור].
    (oxLDL) מחומצנים, נובע מלחץ חמצוני מוגבר. OxLDL ידוע כבעל השפעות מזיקות על תאים בריאים וכיום גם יודעים החוקרים כי הם ממלאים תפקיד ראשוני במחלות הקשורות לתסמונת המטבולית וסרטן [מקור].

    ראיות התומכות בתאוריית שינוי ה-LDL לרעה כלומר חימצון מוכיחה שחלקיקי LDL עוברים שינויים רבים המשנים את גודלם, צפיפותם ותכונותיהם הכימיות בתוך זרימת הדם ודופן כלי הדם [מקור]

    LDL מחומצן (OxLDL) יכול לעורר דלקת באמצעות הפעלה של מקרופאגים ותאים אחרים

    [מקור].

    OxLDL יכול לעורר ביטוי של מולקולות הידבקות על פני התא ובכך לעורר את ההפעלה של תאי אנדותל [מקור]. מולקולות ההדבקה הללו מתווכות את הגלגול וההיצמדות של לויקוציטים בדם, הם שנדבקים לאנדותל ולאחר מכן, בתגובה לכימוקינים, נודדים לתוך הגלימה הפנימית (Tunica intima) היא השכבה הדקה והפנימית ביותר בכלי הדם מכונה גם אינטימה. כתוצאה מהפעלת המקרופאגים, משתחררים ציטוקינים פרו-דלקתיים, מסונתזים ROS, ומיוצרים גם אנזימים פרוטאוליטיים [כגון NADPH אוקסידאז (NOX), סינתאז תחמוצת חנקן אנדותל בלתי מזווג (eNOS), התורמים לפירוק המטריצה [מקור1, מקור2, מקור3].

    Reactive oxygen species) ROS) נמנה על הרדיקלים המחמצנים ביותר בגוף האדם – גם הוא תוצר מזיק ביותר של יתר הומוציאסטין בגוף (מחסור בויטמין B12, בסיבי מאכל או בחומצה פולית).

    הROS – רדיקל חופשי – שנמנה על הגורמים המרכזיים לאבדן גמישות העורקים ותפקוד תקין של אבר הכליות. הוא בעל יכולת פגיעה בחלבונים תאיים, ליפידים בתאי האנדותל גם ברקמת החיבור של הפקעית שבכליה (מה שמוביל לירידה במדד ה- GFR, ומקדם צורך בדיאליזה – פרסמתי על נושא זה – כאן)– ובתאים המזנגיים – המזנגיום שמרכיבים אותה, מחמצן זה בעל יכולת להזיק ל- DNA, ועלול להמוביל לנגעים קטלניים שמתבטאים בירידה חמורה של תפקוד תאי האנדותל התפתחות דלקות, בכלל זה דלקת בצנרת של הכליות העליונה (מיקרואלבומינוריה – ופגיעה במערכת חריצי הסינון שנמצאת למעשה בין תאי הרגליים שבכליות הפודוציטים [מקור]. נושא זה מרכזי בירידת תפקודן של הכליות) [מקור].

    יש להדגיש כי תאי האנדותל שנפגעים במחלות אלו הם הפעילים ביותר בנושא קביעת הטונוס (דרגת התכווצות) של השרירים החלקים שעוטפים את כלי הדם

    [מקור1, מקור2, מקור3]. 

    על בדיקת הומוציאסטיןכאן

    בראון וגולדשטיין (Brown and Goldstein ) היו הראשונים שהניחו ש-LDL עובר כמה שינויים מבניים כדי להשיג תכונות אתרוגניות (Brown and Goldstein, 1983). הם גם הבינו שספיגת LDL במחזור על ידי מקרופאגים אינה מהירה מספיק כדי להעמיס על התא כולסטרול, נושא שנראה כהכרחי ליצירת תאי קצף [מקור]. יתרה מכך, חולים הסובלים ממחסור מוחלט בקולטן ל-LDL המקומי עדיין מסוגלים לאגור כמויות גדולות של כולסטרול במקרופאגים שלהם. מכל מקום החמצון הוא השלב האחרון במפל זה הגורם לתכונות האטרוגניות. במהלכו ליפופרוטאין מחומצן בצפיפות נמוכה (OxLDL) פוגע בתפקוד של האנדותל ומוביל ליצירת תאי קצף [מקור].

    תאי הקצף הם המרכיב העיקרי של פס שומני

    [מקור]. יש לציין כי מחקרים חדשים חושפים שלכולסטרול מחומצן זה ה-oxLDL נמצאו תכונות אנטי-דלקתיות, אבל גם פרו-דלקתיות [מקור]. LDL מחומצן יכול לעורר דלקת באמצעות הפעלה של מקרופאגים ותאים אחרים [מקור]. יצויין כי רב הנסתר על הגלוי בכל הנושא של, LDL מחומצן כשהחלקים הלא ידועים של התהליך האטרוגני גדולים על המובנים [מקור]. 

    באיור למעלה – השכבה הפנימית של העורק מצופה ברקמה רגישה, עדינה שמורכבת משכבה אחת של תאי אנדותל. מתחת לאנדותל רואים את השכבה השרירית שמורכבת משרירים חלקים. בין שתי השכבות האלו נמצא החלל התת-אנדותלי (intima). חלל זה מתרחש הנזק המכונה "אבדן גמישות העורקים". יתר הומוציאסטין, חימצון של כולסטרול מסוג LDL, נוכחות יתר של רדיקלים חופשיים (ROS) הם בין הגורמים לפגיעה בשכבה עדינה זו שמורכבת מתאי אנדותל [מקור]. כאשר הכולסטרול חודר אל מתחת לאנדותל, דרך אזור הפגיעה בו, וחודר אל המרחב התת אנדותלי – שם הוא מתחמצן. תהליך זה מתאפשר בשל היות ה-LDL זעיר וחלקיקים בקוטר של 21-27 ננומטר [מקור]. תאי דם לבנים – הם חלק ממערכת ההגנה – גם במצב זה היא פועלת. במקרה זה אלו בעיקרם מונוציטים, נזעקים אל מקום הפגיעה. הם מבקשים לסלק את ה-LDL המחומצן משום (oxLDL) שהוא גורר את דופן העורק לנזקים נוספים. המונוציט הוא תא שיודע לבלוע והוא מתחיל לבלוע את הכולסטרול הרע, המחומצן (oxLDL). כאשר ה-LDL שנבלע בתוכו המונוציט מסתלק משם – נוכח יתר חימצון של LDL המונוציטים נשארים חסרי אונים (משוב או היזון חוזר שפועל ברגיל לא מתפקד כאן) המונוציטים מלאים בכולסטרול הרע המחומצן (oxLDL) והוא נשאר בתוכם מה שנראה כגוש שומן. זה השלב בו המונוציט הופך לתא קצף (foam cell formation.) תאי קצף אלו נקראים גם מקרופאגים עמוסי שומנים [מקור1, מקור2, מקור3] הם סימן ההיכר של שלב הפס השומני של טרשת עורקים [מקור, מקור2]. יש לתת את הדעת שלמרות הקשר המוכח בינם ומחלות לב וכלי דם, בהחלט לא הוכחה מסוכנותם וייתכן שאין בהם מסוכנות כלל וכלל מטבעם [מקור1,מקור2]. בנוסף הייצור המוגבר של תחמוצת החנקן (Nitric oxide  – NO) על-ידי האנדותל נושא עליו פרסמתי – כאן "תחמוצת החנקן (NO) כיווץ תאי האנדותל, מחלות כרוניות קשות – ודרכי ריפוי חדשות" מקדם נדידת תאי אנדותל והישרדות דופן העורקים ובכך שומר על מחסום יעיל ומונע הצרה של הצנרת [מקור1, מקור2] .

    השכבה השרירית של השרירים החלקים מתחילה להתעבות וגרוע מכך היא חדלה לייצר תחמוצת החנקן (Nitric oxide  – NO) – החומר שמורכב מחמצן וחנקן המגמיש את דופן העורקים ושומר עליה.

    בהעדר תחמוצת החנקן טסיות הדם הממונות על קרישת הדם נצמדות אל הרובד הטרשתי – זה השלב בו הדופן מתכווצת והאזור הפגוע בדופן העורק נראה כמי שעבר עווית. חלל העורק הולך וצר [מקור].

    הפעלת תאי האנדותל מתגברת ומובילה לייצור מוגבר של מיני חמצן תגובתיים ומעגל ההרס טופח [מקור]. 

    שורות של ראיות מצביעות על כך שליפופרוטאינים בצפיפות נמוכה (LDL) ובמיוחד צורתו המחומצנת (oxLDL) ממלאים תפקיד מפתח בתפקוד לקוי של האנדותל ובאטרוגנזה [מקור1, מקור2, מקור3]. LDL מתחמצן בדרכו על ידי תאי אנדותל שנמצאים בדופן של כלי דם, בתאי שריר חלק שנמצאים בעורקים או במקרופאגים [מקור]. OxLDL נקשר לקולטן דמוי הלקטין שלו LOX-1 שנמצא בתאי אנדותל [מקור1, מקור2] ומפעיל את מסלול האיתות CD40/CD40L [מקור], אשר בתורו מוביל לסינתזה של כימוקינים [מקור1, מקור2] ומולקולות הידבקות תאים [ מקור1, מקור2] מעורב בהדבקה של מונוציטים לאנדותל. מונוציטים ומקרופאגים שסופגים oxLDL דרך קולטני scavenger receptors [מקור] אשר משחררים גורם נמק גידול α (TNF-α) [מקור]. מכאן הקליטה של oxLDL על ידי מקרופאגים הופכת אותם כנזכר למעלה לתאי קצף [מקור]. מאוחר יותר, חלק מחלקיקי ה-oxLDL עוברים לגְּלִימָה הַחִיצוֹנִית -adventitia, היא השכבה החיצונית מבין שלוש בדופן כלי דם, שם הם מקיימים אינטראקציה עם תאי מאסט אדוונטיציאליים (שנמצאים בגְּלִימָה הַחִיצוֹנִית) [מקור]. יש להוסיף על כך כי תאי פיטום, (או מאסטוציט, Mastocyt; גם Mast cell, תא מאסט) אלו הם תאי דם לבנים וחלק מרקמות חיבור בגוף. כל תא כזה מכיל מספר רב של גרנולות העשירות בהיסטמינים שממלאים תפקיד מכריע באלרגיה, אלרגיה מתפרצת על ידי שחרור היסטמין מהם [מקור],

    תאים אלו (פיטום) נמצאו במספר גבוה מהרגיל סמוך לנגעים הטרשתיים

    [מקור]. כבר בשלב המוקדם ביותר של טרשת עורקים, תאי פיטום נראים שם כשהם ממוקמים בעיקר בשכבה האדוונטציאלית (הַגְּלִימָה הַחִיצוֹנִית) של דופן העורק, אך הם נודדים קרוב יותר למקרופאגים בשלבים היותר מאוחרים, שם הם עוזרים להמיר מקרופאגים לתאי קצף [מקור]. היסטמין המשתחרר מתאי פיטום שמתפרקים נמצא כמי שהוא המתווך העיקרי של דלקת אלרגית, אך הוא גם יכול להגביר את החדירות של דופן כלי הדם ל-LDL וכך ההיסטמין מקדם את היווצרות הנגעים הטרשתיים [מקור]. עוד נמצא כי ההיסטמין מהווה גורם לשגשוג של תאי שריר חלק ולנדידתם אל הנגע [מקור].

    ההפעלה המערכתית של תאי הפיטום מגבירה את התקדמות הפלאק ובטרשת עורקים מתקדמת היא שמובילה לדימום בתוך הפלאק עקב שחרור של ההיסטמין

    [מקור].

    וידאו – ירון מרגולין מדבר אל מי שרוצה להחלים מאי ספיקת כליות ללא תרופות –

    הומוציאסטין

    הומוציסטאין (Hcy) הוא כימיקל בדם שתורם לסתימת כלי דם, כולל במוח. ההומוציאסטין הוא מרכיב חשוב בהתדרדרותה של צנרת הכליות ופועל לביטול של גמישותה. ההומוציאסטין גם הורס את דופן המעי. פקקת (טרומבוזה), קרישי דם ודרישה לצנתור כולם נקשרים בחסימה של צנרת הדם בכלל זה גם כאבי שרירים עזים שעולים ונגרמים לרוב במצבי עודף של הומוציאסטין [מקור].

    תמוה שנושא רב משקל זה כמעט שלא נחקר ובמיוחד לא נחקר בקשר לאבדן גמישות העורקים וגרוע מכך הוא לא נמדד כשעולה המלצה לצנתור.

    בכל אופן דווקא ההומוציסטאין (Hcy) נמצא כגורם חשוב שעלול לקדם טרשת עורקים וatherosclerosis [מקור]. 

    צריכה תזונתית לא מספקת של ויטמיני B, חומצה פולית, ופירידוקסין (ויטמין B6), הנגרמת על ידי אובדן של חומרים מזינים אלה במהלך עיבוד המזון במעיים, היא ככל הנראה שמובילה לעלייה בהומוציסטאין בדם ולמחלות כלי דם ואי ספיקת כליות. יותר מכל לחומצה פולית (אבוקדו, ברוקולי, ואספרגוס, גם אפונה, עדשים וכוסמת ירוקה) ישנה השפעה מאוד חזקה על הורדת הומוציאסטין Hcy במחזור הדם [מקור].

    נמצא שריכוזי הכולסטרול בדופן העורק נבלמו על ידי מתיונין ממקורות תזונתיים כמו למשל על ידי אכילת קטניות כגון: פולי תורמוס, פולי סויה, עדשה תרבותית, שעועית, גרגירי חומוס, פול ואפונה.

    עוד כל נושא זה במאמרי –  הומוציסטאין, ויטמינים ומניעת מחלות כלי דםכאן.

    למאמרי: ההומוציסטאין – האויב הגדול של האנדותל ובריאות העורקים

    מחקרי אוכלוסיה הראו כי רמות גבוהות של כולסטרול LDL (ליפופרוטאין כולסטרול) ואפוליפופרוטאין B (apoB 100 apolipoprotein B – החלבון המבני העיקרי של LDL, או המרכיב של ליפופרוטאין שאינו אתרוגני [מקור]) משמש סמן ברור להסתננות של ליפופרוטאינים המכילים apoB אל דופן העורקים מצב שמייצר או ומעורר תגובה דלקתית ומה שמקדם את התפתחותה של המחלה טרשת עורקים, גם נושא החלבון המבני העיקרי של LDL, ידוע, נחקר רבות ומי שקשור ללא ספק ואפילו קשור ישירות לסיכון לחוות אירועים קרדיווסקולריים טרשתיים (ASCVE). 

    תזכורת: כולסטרול וטריגליצרידים אינם מסיסים במים ולכן שומנים אלו חייבים להיות מועברים יחד עם חלבונים בדם שנושאים אותם כמשאית משא [מקור1, מקור2].

    יצויין כי בדיקת רמת apo B, במשותף עם מדידות של ליפידים אחרים בדם, היא הבדיקה שנועדה לקבוע אם הטענה שיש צורך בצטנטור מוצדקת. בדיקה של רמת  apo B מלמדת אם מידת הסיכון לפתח מחלה קרדיו-וסקולארית רצינית. מדידה זו נדרשת בעיקר בקרב חולים עם רמת טריגליצרידים גבוהה, וזאת משום שזו גם עלולה להקשות על חישוב מדויק של רמת LDLכולסטרול [מקור].

    גם רמה גבוהה של VLDL מצביעה על תהליך אפשרי של טרשת עורקים [מקור]. מדובר בבדיקה של ליפופרוטאין בעל צפיפות נמוכה מאוד – Very low density-lipoprotein.

    ליפופרוטאין – הוא מעין כרכרה שמובילה נסיכה. מקור האיור במאמר What is lipoprotein – כאן.

    ליפופרוטאינים הם חלקיקים מורכבים עם ליבה מרכזית המכילה אסטרים וטריגליצרידים של כולסטרול המוקפים בכולסטרול חופשי (באיור למעלה בצהוב), פוספוליפידים (תכלת) ואפוליפופרוטאין. ניתן לחלק את ליפופרוטאין הפלזמה (שמעבירים שומנים בדם) לשבע מחלקות המבוססות על גודל, הרכב שומנים ואפוליפופרוטאין (chylomicrons, chylomicron rests, VLDL, IDL, LDL, HDL ו-Lp (a)). שרידי Chylomicron, VLDL, IDL, LDL ו-Lp (a) כולם פרו-אתרוגניים בעוד HDL הוא אנטי-הטרוגני. לאפוליפופרוטאין ארבעה תפקידים עיקריים הכוללים 1) תפקיד מבני, 2) פעילות של ליגנדים לקולטני ליפופרוטאינים, 3) הנחייה של יצירת הליפופרוטאין, ו-4) משמשים כמפעילים או מעכבים של אנזימים המעורבים בחילוף החומרים של ליפופרוטאינים. מסלול הליפופרוטאין האקסוגני (שמקורם מהמזון אותו אנו אוכלים) מתחיל בשילוב של שומנים תזונתיים ( אקסוגניים-תזונתיים) לתוך chylomicrons במעי. במחזור הדם, הטריגליצרידים הנישאים בכילומיקרונים עוברים חילוף חומרים בשריר וברקמת השומן על ידי ליפופרוטאין ליפאז המשחרר חומצות שומן חופשיות, והן עוברות לאחר מכן חילוף חומרים על ידי שריר ורקמות שומן, ונוצרות בגוף שאריות chylomicron [מקור]. שאריות Chylomicron מסלולקות לאחר מכן על ידי הכבד. מסלול הליפופרוטאין האנדוגני מתחיל בכבד עם היווצרות VLDL. ה- IDL הוא תוצר של מסלול הטריגליצרידים הנישאים ב-VLDL ועוברים חילוף חומרים בשריר וברקמת השומן על ידי ליפופרוטאין ליפאז במסלול זה משתחררות כאמור לעיל, חומצות שומן חופשיות ונוצרים IDL. ה-IDL עובר חילוף חומרים נוסף ל-LDL, אשר נקלט על ידי קולטן ה-LDL ברקמות רבות כולל הכבד [מקור]. פינוי עודפי כולסטרול – הובלת כולסטרול הפוכה מתחילה בהיווצרות HDL על ידי הכבד והמעי. חלקיקי HDL אוספים אל קרבם כולסטרול ופוספוליפידים שמסולקים מהתאים. תהליך זה מתבצע בתווך ABCA1 וכתוצאה מכך מתקבל ה- HDL הבוגר. HDL בוגר (mature HDL) אוסף בדרכו כולסטרול נוסף מהתאים דרך ABCG1, SR-B1 או באמצעות דיפוזיה פסיבית. בהמשך הדרך, ה-HDL מעביר את הכולסטרול לכבד באופן ישיר על ידי אינטראקציה עם SR-B1 בכבד או בעקיפין על ידי העברת הכולסטרול ל-VLDL או ל-LDL, תהליך הנעזר ב-CETP. זרימת כולסטרול ממקרופאגים ל-HDL ממלאת תפקיד חשוב בהגנה מפני התפתחות טרשת עורקים [מקור]. 

    VLDL או ליפופרוטאין עם צפיפות נמוכה במיוחד, הוא ליפופרוטאין שנוצר בכבד והוא אחד מ-5 ליפופרוטאינים, בנוסף ל-כילומיקרונים, LDL ,HDL ו-IDL או intermediate-density lipoprotein, המאפשרים לשומנים ולכולסטרול לנוע בסביבה המימית של זרם הדם. ה-VLDL  מורכב מטריגליצרידים, כולסטרול והחלבון אפו-ליפופרוטאין, ובזרם הדם הוא עובר הסבה ל-LDL. בעוד שכילומיקרונים מעבירים (מבצעים טרנספורט) לחומרים אקסוגניים-תזונתיים (שמקורם מהמזון אותו אנו אוכלים – מהמעי לכבד, לשריר השלד ולרקמות השומן), הרי ש-VLDL מעביר בדם תוצרים אנדוגניים (שהגוף מייצר) כגון טריגליצרידים (שנוצרו בכבד), פוספוליפידים כולסטרול וכולסטריל-אסטר (לרקמות השומן בגוף). ניתן להגדיר את תפקיד VLDL כמשאית, כרכרה או סירת משא ונשא של הליפידים בדם [מקור]. כיום מתייחסים ל-VLDL כאל "כולסטרול רע מאוד" בהיותו משמש גם כקודמן של LDL.

    IDL: או הליפופרוטאין עם צפיפות ממוצעת, הוא תוצר ביניים בין VLDL ו-LDL, ובדרך כלל אינו ניתן לגילוי בדם במהלך בדיקות דם.

    אפוליפופרוטאינים הם המרכיב החלבוני של ליפופרוטאינים, המרכבה, או הצוללת משא והמבנים העירים שנושאים בזרם הדם (טרנספורטרים) של הכולסטרול (ליפידים) בזרם הדם. על נושא זה אפשר ללמוד עוד – כאן. לאפוליפופרוטאינים יש גם תפקיד כליגנדים לרצפטורים והם גם קו-פקטורים לאנזימים שמשתתפים במטבוליזם. הפיזור של האפוליפופרוטאינים אינו אקראי ובעל משמעות גדולה במטבוליזם של הליפופרוטאינים עליהם הם נישאים. ה-HDL מאופיין על ידי קבוצות apo A-1,2, apo B-48 מצוי על הכילומיקרון, ואילו apo B-100 מצוי על פני VLDL, IDL ו-LDL, שכולם חלקיקים טרשתיים [מקור].

    שינוי חמצוני הופך את ה-LDL לחלקיקים אתרוגניים שמתחילים תגובות דלקתיות. ספיגה והצטברות של LDL עם שינוי חמצוני (oxLDL) על ידי מקרופאגים יוזמת מגוון רחב של פעילויות ביולוגיות שעשויות להניע התפתחות של נגעים טרשתיים.  הורדת כולסטרול LDL עם מנת שיבולת שועל מפחיתה את הסיכון לאירועים קרדיווסקולריים, ומספקת הוכחה אולטימטיבית להנחת יתר הכולסטרול כגורם מרכזי שמוביל את המחלה [מקור].  כל הליפופרוטאינים המכילים apoB הם אתרוגניים מוקדמים אובדן גמישות של עורקים. כמו כן גם שרידי ליפופרוטאינים עשירים בטריגליצרידים והן Lp(a) מקדמים אתרוטרומבוזה (atherosclerosis)רמות כולסטרול שאינן HDL לוכדות את כל הליפופרוטאינים המכילים apoB במספר אחד והן יעילות ומסייעות בהערכת הסיכון במצב של היפרטריגליצרידמיה. יש לדעת כי מדדי apoB ו-LDL-P יותר אמינים כשמדובר על ניבוי והערכת סיכון לתחלואה הקרדיווסקולרית –ASCVE, כאשר רמות ה-LDL-C וה-LDL-P אינן סותרות. כאן נכנס לתמונה המצב בהווה של מטבוליזם HDL  [מקור]. מחקרים אפידמיולוגיים הראו בעקביות שרמות HDL-C קשורות ביחס הפוך ל-ASCVE.  מחקרים מצביעים על  תכונות מיטביות של HDL כמי שנוגדות טרשת עורקים וכיצד תפקוד לקוי של HDL עשוי לקדם מחלה קרדיומטבולית  [מקור].

    המדד הקובע כפי שפרסמתי כאן – הוא היחס בין ה LDL והמכונהנכולסטרול טוב – אפשר לקרוא עליו עוד – כולסטרול גבוהה – מדד חדש – יחסי הכולסטרול התקין הוא שקובע – כיצד להחלים ללא תרופותכאן.

    למאמרים:

    נשארו לך שאלות 

    אשמח להשיב על כל שאלה 

    לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן  

    בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –


      שמי Name:


      טלפון phone:


      דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


      איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


      אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:



      למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

      For the avoidance of doubt, consult a physician (who knows in detail the general health of each patient or yours) before using any medicine, food, extract or any exercise. The information on Yaron Margolin's website or the "Healing Presses" website (on Facebook or MARGOLINMETHOD.COM), in the above article and in Yaron Margolin's articles are material for thought – philosophy neither recommendation nor public guidance to use or cease to use drugs – no information on this site or anyone You should always consult with a qualified physician or pharmacist regarding pain, bad feeling, or goals and how to use foods, ointments, extracts and even exercises, or other remedies that are mentioned as such

      מאמרים אחרונים

      נשלח ב כללי