להחזיר את השליטה לכליה: תזונה נגד ספיגת היתר של הסוכר – איך לאזן את החלבון SGLT2

פורסם ב ע"י ירון מרגולין — אין תגובות ↓
סיזיפוס – אדם אוכל לחם (פחמימות פשוטות) כי הוא אוהב לחם — תזונה עשירה בגלוקוז, תורמת לעלייה מתמשכת ברמות הסוכר בדם → והכליות "מגויסות" למאמץ לא טבעי, סיזיפי להחזיר כל פרור שלו חזרה לדם מהתסנין בעזרת פועל שחור שלא נח לרגע בשם SGLT2. טרגדיה שנחשפה לאחרונה בשם חלבון SGLT2. איור ירון מרגולין.

קולטני טעם מר (TAS2Rs) עשויים לשנות את הרכב הסביבה הטובולרית, את ה-pH, או את מסלולי האיתות התוך-תאיים (כמו GPCRs, cAMP, או calcium).

מחקר מ-2013 הראה שקולטני טעם מר (TAS2Rs) קיימים בדרכי השתן של בני אדם, ויש להם תפקיד במערכת החיסון המקומית של, הכליה [מקור].

שינויים כאלו יכולים לווסת פעילות נשאים כמו SGLT2 – למשל עיכוב זמני בספיגת גלוקוז.

מחקרי תזונה לא פורמליים ומודלים חוץ-גופיים הראו שירקות מרירים כמו עולש, חסה מרה, אנדיב, ונבטי ברוקולי לרשימה רחבה במאמרי על נושא זה – כאן, עשויים להפחית ספיגה של גלוקוז – אולי דרך הפעלת אותם קולטנים.

🧬 מהו SGLT2 (sodium glucose co-transporter 2)?

SGLT2 (Sodium-Glucose Co-Transporter 2) הוא חלבון נשא המצוי בכליה באזור שמכונה אבובית המקורבת (proximal tubule) היא חלק ראשון של הנפרון הכלייתי. תפקידו העיקרי של SGLT2:
להחזיר לדם כ-90% מהגלוקוז שנמצא בפילטרט (הנוזל המסונן מהדם, בעברית תסנין).

הSGLT2 עושה זאת באמצעות קוא–טרנספורט עם נתרן, כלומר הוא משתמש במפל הריכוזים של הנתרן שנכנס לתא (הודות למשאבת נתרן-אשלגן), כדי לגרור איתו גלוקוז מהשתן אל תוך תא האפיתל שבאבובית.

הסבר קצר

האבובית (tubule) של הכליה בנויה מצינור מוקף בתאי אפיתל חד-שכבתיים, שמבצעים ספיגה חוזרת (reabsorption) של מים, יונים, גלוקוז ועוד לגוף, תחילה לזרם הדם.
אחד החלבונים המרכזיים על גבי תאי האפיתל הללו הוא SGLT2 – נשא גלוקוז–נתרן.

תא האפיתל באבובית מחלק לשני צדדים:

הצד האפיקאלי – פונה אל פנים האבובית (כלומר אל התסנין – השתן הגולמי).

הצד הבזולטרלי – פונה אל כלי הדם (הקפילרות הפריטובולריות), שמקיפות את הנפרון.

ההורמון העיקרי המווסת את הספיגה החוזרת של הסוכר בכליות הוא אינסולין. אינסולין מופרש מהלבלב ומעודד את תאי הכליה לספוג סוכר בחזרה מהשתן לדם. בנוסף,

קיימים נשאים ספציפיים בכליות, כמו SGLT2, שמסייעים בספיגת הסוכר הוא נושא מאמרי.

SGLT2 הוא חלבון מרכזי בספיגה החוזרת של גלוקוז. החלבון פועל באבובית המקורבת (Proximal tubule), שנמצאת בקליפת הכליה. היא החלק הראשון והקרוב ביותר לנקודת הסינון בגלומרולוס (קופסית באומן) שבתוך הנפרון, וממנה ממשיך הנוזל שמכונה תסנין לצינורות ההמשך כמו לולאת הנלה והאבובית המרוחקת, ומסיים בצינור המאסף בו הוא כבר נמצא בצורת שתן, שפורש מהגוף יחד עם כל הרעלים.

הדם נכנס לגלומרולוס, שבתחילתו של כל נפרון. הגלומרולוס (פקעית, הוא סופה של צנרת הדם שמובל לסינון בנפרון) נמצא בתוך מבנה סגור. חלק זה דמוי קערה או משפך סגור הוא גם תחילתו של כל נפרון, מבנה זה ידוע כקופסית באומן, או הקופסית על שם באומן הוא כאמור תחילת הנפרון כמצוייר באיור למעלה (האיור לקוח מויקיפדיה). לנימים שמרכיבים את הפקעית נקבוביות קטנות בדפנות, מכאן אנשים רבים מכנים אותם המסננת, כאן נמצא מחסום הסינון. רוב הנימים האלו דחוסות בין העורקים והוורידים (הכלים הקטנים המעבירים דם אל הנימים ואוספים בהמשך גם דם מהנימים, לאחר שנוקה בנפרון אל זרם הדם), לעורקים שמובילים את הדם אל הנימים שבתוך קופסת באומן קוראים העורקים [(AA) האפרנטיים (the efferent arterioles] [מקור]. האיור למעלה מראה את העורקים האפרנטיים – הנימים הגלומרולריים שבתוך הפקעית מקורם כאמור לעיל, מהעורקים האפרנטיים הם מיוחדים בכך שהם מסוגלים לעמוד בלחצים הידרוסטטיים גבוהים, שמהווים כוח מניע עיקרי לסינון שמתרחש בפקעית שבקופסית באומן [מקור]. תחילת הנפרון היא קופסית באומן ואחריה נמצאת צינורית מאוד קטנה ופעילה שמכונה האבובית המקורבת רוב מחלות הכליה הן פגיעה בה, או במחסום הסינון שבפקעית [מקור].

באבובית המקורבת (Proximal tubule), מתחילה הספיגה החוזרת של מים, מלחים ומולקולות חשובות לתפקוד הגוף כמו גלוקוז חזרה לזרם הדם [מקור1, מקור2, מקור3].

מפל הריכוזים של נתרן – בסיס האנרגיה:

תאי האפיתל משקיעים אנרגיה (ATP) כדי להפעיל את משאבת נתרן-אשלגן (Na⁺/K⁺-ATPase).

המשאבה יושבת על הצד הבזולטרלי של התא, כלומר זה שפונה אל הדם ומוציאה נתרן החוצה אל הדם.

נוצר מפל ריכוזים:

בפנים התא יש מעט נתרן, ובחוץ (בתסנין) יש הרבה נתרן.

התא "רעב לנתרן", והוא ינצל את זה.

כניסת נתרן וגלוקוז יחד – דרך SGLT2:

על הצד האפיקאלי של התא נמצא SGLT2 – נשא שמעביר נתרן וגלוקוז ביחד.

נתרן "נכנס בקלות" לתוך התא בגלל מפל הריכוזים – והוא גורר איתו מולקולת גלוקוז.

אין כאן השקעת אנרגיה ישירה, אבל מדובר בקוא-טרנספורט תלוי אנרגיה עקיפה.

מה קורה בתוך התא

נתרן נכנס מהתסנין → גורר איתו גלוקוז דרך SGLT23 לתוך התא ←גלוקוז מצטבר ← מועבר לדם דרך GLUT2 – תעלת גלוקוז.

התא צובר גלוקוז שהגיע מהתסנין. יש לו מנגנון נוסף- תעלת גלוקוז (GLUT2) : הוא מעביר את הגלוקוז לדם דרך תעלת גלוקוז (GLUT2) בצד הבזולטרלי (הפונה אל כלי הדם) – זוהי דיפוזיה רגילה (ללא נתרן).

כך הגלוקוז חוזר למחזור הדם – במצב הטבעי הוא "ניצל מהשתנה" והעברה אל האשפה.

המאבק הפנימי על הגלוקוז הוא סיזיפי בלתי נראה והרסני. בתוך הכליה (באיור למעלה) מסומנים: הגלומרול – ככדור סינון ראשוני. כאן עובר הדם סינון דרך מחסום הסינון ונשפך למה שמכונה תסנין. התסנין זורם אל האבובית המקורבת – שבה פועל חלבון בשם SGLT2. חצים מראים את הסוכר שהוא שואב מהתסנין (filtrate) לדם – פעולה שמונעת מהגוף להיפטר מהעודפים של הסוכר הנחשבים על ידי הכליה אוצר שיש לשמור עליו פן ילך לאיבוד. האדם בציור דואג לכך שיגיע אל המקום העדין הזה עוד ועוד ועוד סוכר. הסוכר הזה עושה אותו חולה – קוראים למחלה סוכרת 2, בהמשך נקרע אזור עדין זה ולמחלה כבר קוראים אי ספיקת כליות, מצטבר בדם עוד סוכר אבל גם עוד מלחים ורעלים כמו למשל אלבומין, אוראה וחומצת שתן ועוד ועוד רעלים שמכונים אורמיים והאדם ממשיך לאכול מאכלים רבי סוכר, וחלבונים ורעלים אורמיים שנמצאים במזונותיו וכך הוא מעמיס על הגוף ומת.
הרפואה פונה אל החלבון הקטן שנמצא כאן SGLT2 ומתחננת בפניו שיפסיק להחזיר את הסוכר לדם. והוא מסרב, כי הוא לא בנוי לכך, אז מקצצים לו את הידיים ואת הרגליים עם חומרים כימיים והאדם מבסוט עם הלחם שלו, עם הבורקסים ועם הגלידות… זו הרפואה המודרנית.
תהליכי החלמה לא חושבים ככה, הם פונים אל נפש האדם ואומרים לו להפסיק לאכול את הלחם הזה, ובונים לו תחליפים, למשל לחם כוסמין, לחם מלא, לחם קימל ואפילו לחם כוסמת ירוקה, תלוי במצבו. אבל הוא בוכה שהלחם שהורגל אליו טעים ומעודד את הרופא לפעול נגד החלבון הקטן הזה SGLT2 שבאבובית המקורבת לפעמים גם לנו אין ברירה ואנחנו נעזרים במאכלים מרירים, כדי להציל את הכליה מרוע הגזרה שמכונה תרופה ובמקרה זה מעכבי SGLT2

⚙️ מנגנון פעולה פיזיולוגי

  1. סינון גלוקוז:

בכל דקה עוברת בפילטר הגלומרולרי כמות גדולה של גלוקוז (בערך 180 גרם ביום אצל אדם בריא).

במצב תקין, רוב הגלוקוז חוזר לדם ולא מופרש בשתן.

הכליות רואות בסוכר/גלוקוז יסוד חשוב לגוף האדם.

הגלוקוז הוא חומר בסיסי לייצור אנרגיה. הגוף תמיד זקוק לאנרגיה להפעלת המערכות הפועלות בו: מוח, לב, כליות, ריאות, מיטוכונדריה.

הכליות מורכבות מאוד, מעבר לתפקידן כ"מסננת", הכליות מפרישות הורמונים (כגון אריתרופויטין, קלציטריול) ומשפיעות על חלבוני אנטי-אייג'ינג כמו Klotho. הן מרגישות וטועמות, משנות לחצים, מאזנות ומנקות ומבררות מה צריך להחזיר מהפסולת, מה לזרוק, מה נקי, מה דרוש לשימוש הגוף, אבל הן לא יודעות שאין בתקופתנו בכלל מחסור ברכיבים לבניית אנרגיה [פחמימות, שומנים וחלבונים. במידת הצורך, הגוף משתמש במאגרי הגליקוגן (פחמימה מאוחסנת) בכבד ובשרירים כמקור אנרגיה, ובגופי קטון, תוצרי פירוק של חומצות שומן. ], שלא כמו בהפסקת קידוח נפט, או חשמל, למנועים, האדם מפוצץ את הגוף באמצעים לייצור אנרגיה בעיקר בפחמימות וסוכר – גלוקוז וסוכר הוא ה"נפט" הביולוגי ליצירת אנרגיה ביולוגית וכימית. אין מחסור בסוכר-גלוקוז בגוף. המצב בגופנו כשהוא חולה, דומה למעשה למילוי והצפת נהרות ומאגרי מים בנפט, אבל מבחינת הכליה, גם אם הנהרות מלאים בנפט והאגמים והבארות וברזי המים, אין בכך די ובשל כך, הן פועלות להחזיר אל הגוף כל טיפת סוכר שמגיעה אליהן דרך זרם הדם. וזרם הדם מגיע ומגיע אליהן לטיהור רעלים והוא מכיל המון יסודות הזנה חשובים בהם גם הסוכר (גלוקוז) ובאופן טבעי הכליה קמה ומזדרזת להחזיר אליו את הגלוקוז. מה שמכונה ספיגה חוזרת של הסוכר מהשתן, למעשה היא שָׁלָה אותו מהתסנין, מהמקום בו מתחילה בניית השתן, כך תמיד הגלוקוז חוזר מהתסנין בחזרה לזרם הדם, ספיגה חוזרת. וככל שמגיע יותר סוכר כך הכליה עובדת, ועובדת, ולא מפסיקה ומגייסת עוד פועלים להחזיר עוד ועוד ועוד סוכר לדם, לבסוף היא קורסת.

לסיכום – בכליות התפתח מנגנון מיוחד, שלא רלוונתי לעידן העוגות, הלחם ושפעת האורז והגלידות. הוא מפעיל SGLT2 שעובד ללא לאות – סיזיפוס, כדי לאסוף כל טיפת גלוקוז – ומונע אובדן של מרכיבי הסוכר שבו דרך השתן. מנגנון ארכאי זה, אולי לא מתאים לחיי תאווה, ובכל זאת הוא כאן ומי שדואג לשמר את הסוכר בתחנה האחרונה לפני הפרשתו בשתן והוא עושה זאת באמצעות הכליה שמגייסת לשם כך את חלבוני ה- SGLT.

  1. ספיגה חוזרת:

SGLT2 קולט את הגלוקוז יחד עם נתרן בצד האפיקסיאלי של התא (הצד בתא שפונה אל נוזל השתן).

לאחר כניסתם לתא, הגלוקוז יוצא דרך תעלות GLUT2 לבזאל-לטרל (לכיוון השני שם הדם).

הנתרן מפונה בעזרת משאבת Na⁺/K⁺-ATPase.

  1. SGLT1 משלים את הספיגה של 10% נוספים – נמצא בעיקר בחלק הדיסטלי יותר של האבובית (באיור למעלה, מכונה אבובית מרוחקת) וגם במעי הדק.

הסבר מפורט:

אינסולין: הורמון המופרש מהלבלב ותפקידו העיקרי הוא להוריד את רמת הסוכר בדם על ידי הכנסתו לתאים, כולל תאי הכליה. הוא למעשה פועל איחסון, אפסנאי של סוכר.

תנגודת לפעילותו של האינסולין מכונה תנגודת לאינסולין, ההתנגדות לאפסנאי הזה – מרד נגד כניסת הגלוקוז לתאים (בעזרת האינסולין) בכבד בשומן ובשרירים (ניכרת בעליה ממושכת של a1c רושמים גם Hba1c. הדם לא יכול להכיל הרבה גלוקוז, אבל כאשר יש עודף גלוקוז בדם, למשל כשהגוף מתנגד להכנסתו לתאים על ידי האפסנאי – אינסולין, הוא יכול להיקשר להמוגלובין בתהליך שנקרא גליקציה [מקור].) התהליך מתרחש בשלוב עם ירידה בהפרשת אינסולין מהלבלב מכונה למעשה סוכרת מסוג 2. התהליכים הללו מביאים ליצור מוגבר של סוכר ממקור תזונתי ע"י הכבד, ולירידה בקליטת הסוכר מהדם ברקמות המטרה (כגון: שריר, שומן). כתוצאה מכך עולה רמת הסוכר בדם בצום ולאחר שהאדם אוכל יסודות שמכילים סוכרים. המיטוכונדריה נפגעות ומחלות רבות מתרחשות אי ספיקת כליות בולטת בהן [מקור].

התאווה לסוכרים זוכה לעידוד בכל המדיות ומובילה לשכיחות של סוכרת ברמה של מגפה. נושא זה מרכזי בחייהם של חולים רבים והוא נשען על עמוד שדרה מטרטר כמו ערוץ 14 בישראל ועיתון ישראל היום גם דרשות בבתי כנסת בגדה המערבית, בשנת 2025 צפויים להיות 380 מיליון חולי סוכרת בעולם, ואין סיבה אמיתית לכך. איזון רמות הסוכר בשלב מתקדם יותר של המחלה (כ-10 שנים לאחר אבחונה) מוביל להחלמה מהירה אם פועלים נכון – מפסיקים לצפות בערוץ 14, מתחילים לחשוב עצמאית, מבטלים מושחתות ועידוד לפשעים ביולוגיים נגד הגוף ונחשפים לתפריט מותאם אישית באופן מדוייק לפי מצבו של האדם בהווה בפועל.

תפריט החלמה חייב להיות ייחודי, מותאם אישית. בדרך כלל כיום הוא לא! תפריט ייחודי נכון למצבך בו בוחנים מדדים של בדיקות לעומק, הרכב מיקרוביום, מצב חומצת שתן, היסטוריה של a1c, ונושא מתילציה באברי התפקוד המרכזיים, כלומר פגיעה בגנים שלהם על ידי תזונה גרועה, ארוכת שנים – תפריט מותאם אישית פועל מידית לשימור תפקוד תאי הבטא בלבלב אשר מפרישים אינסולין. מגמה נוספת פועלת לתקן את המיטוכונדריה, אסטרטגיה נוספת פועלת לעכב את פעילותו של הנשא הכלייתי לנתרן ולסוכר המכונה SGLT2 (sodium glucose co-transporter 2) [מקור] הוא נושא מאמרי. תפריט מותאם אישית מהוות שינוי משמעותי בגישת הטיפול הקונבנציונאלי, בכוחו וביכולתך לשמור על מרחב בריא להוביל החלמה, וזאת לפני שנכנסנו לכל המרחב המושחת של נאמנות לשבועת היפוקרטס או לתאוות הבצע הם חלק מהמרחב החולה, ההדוניסטי ורודף טובות הנאה [מקור] ומה עם שאלת הכניסה לתהליכי החלמה שהרי הימנעות מנטילת סטטינים, כדורים נגד לחץ דם למשל והגמשת עורקים בעזרת תפריט תזונה מותאם אישית גוררת הימנעות מנטילת תרופות שפוגעות בכליות מה שעלול לגרום בהמשך נזק כלכלי אדיר לתעשיות רבות בכלל זה למתחזקי חדרי הדיאליזה. אבל יש להודות שאנשים רבים מעדיפים שתמצא דרך לעקר את הפועל שמחזיר את הגלוקוז לדם ה SGLT2 ובלבד שתמשך צריכת הסוכרים, עוגות, ביסקויטים, קרקרים, גלידה, לחם, אורז, פיצות, בורקסים, צ'יפס, במבה, ומזון תעשייתי אחר [מקור]. וגם אם נוצר בשל כך מצב סוכר גבוה כרוני (כמו בסוכרת סוג 2), הוא ביטוי יתר של SGLT2, ואם נוריד לפועל הנאמן הזה את הידיים נוכל להמשיך ולהשמין בלי להרוס לכאורה את הכליות, אולי. מכל מקום תקווה זו לא מבטיחה שעקב חיסול ידי ה- SGLT2 לא תצמח מחלה הורגת -קשה יותר.

💡השימוש המדוייק בירקות בעלי טעם מר מקדם תהליך של הוררדה של רמת הסוכר בדם בדרך חדשה לחלוטין: הקולטנים בכליות לטעם מר –

נושא עליו פרסמתי – כאן, גורמים לכך שהגוף יפריש את הסוכר המיותר בשתן ולא יחזיר אותו לדם.

לסיכום פרק זה אנו לומדים שאינטראקציה מורכבת בין הכבד, השרירים, תאי השומן, הלבלב, והמערכת הנוירו-אנדוקרינית מובילה בגוף בריא לשמור על רמה תקינה של סוכר בדם. לאחרונה חשפו החוקרים שגם הכליות משחקות תפקיד מכריע בויסות הסוכר בדם לשם כך הן משתמשות בחלבון SGLT2.

הכליה ממשיכה לספוג את הגלוקוז לדם למרות עודף מסוכן בדם → SGLT2 תורם להחמרת ההיפרגליקמיה.

בכך, הכליה הבריאה הופכת שותפה להחמרת הסוכרת והורסת את עצמה. תרופות ממשפחת מעכבי SGLT2 (כמו Dapagliflozin, Empagliflozin) חוסמות את החלבון הזה, מורידות לו את הידיים, הראש ועוד משהו וכתוצאה מכך הן מונעות ספיגה חוזרת של סוכר והסוכר יורד בשתן ולא שב לדם [מקור]. הגלוקוז שנמצא כבר בתסנין לא עובר לדם אלא זורם הלאה עד להפרשתו (סוכר) בשתן (גלוקוזוריה).

ה-SGLT2 הוא שחקן מפתח בהבנת האיזון הסוכרי ובמנגנוני הריפוי – בין אם תרופתי ובין אם תזונתי [מקור1, מקור2].
גישות אינטגרטיביות, כמו זו שדורשי ההחלמה מציעים, מאפשרות:

להקטין שימוש בתרופות מזיקות💡.

💡להפעיל מערכות גופניות חכמות לשם ריפוי הגוף מבפנים.

להעניק תקווה חדשה לאנשים שאינם💡 רוצים להיכנס למעגל של תרופות כרוניות שמסכנות את הכליות, ומובילות למוות ובדידות.

💡החידוש שמובא במסמך זה מדבר על – ההשפעה של ירקות מרירים והפעלת קולטני טעם בכליה (טעם מר – TAS2Rs) – נושא שפותח תחום חדש בריפוי תזונתי המכוון לעיכוב SGLT2 באופן טבעי, במקביל להפחתת פחמימות בתפריט כחלק מתהליך ההחלמה.

🌿 חדשנות בתהליכי החלמה – גישת ריפוי טבעי

לפי הקו שאני מציג במסמך: ירקות מרירים

✔️ קליפת אשכולית לבנה
✔️ שורש כורכום
✔️ סרפד
✔️ עלי זית
✔️ ג'נטיאנה
✔️ נרינגין
✔️ סולפורפאן (מנבטי ברוקולי)
✔️ צנון שחור
✔️ קצח
✔️ שן הארי
✔️ אנגוסטורה
✔️ וגם… ארטישוק.

(גם: עולש, אנדיב, מלון מר, קרוב סיני מר) כולם מפעילים קולטני טעם מר (TAS2Rs) בכליות.

הפעלת קולטנים אלה עשויה לשבש את מסלול הספיגה של הגלוקוז דרך SGLT2 [מקור1, מקור2]. בצורה זו, ניתנת הזדמנות לעכב כדרך הרופאים ספיגה חוזרת של גלוקוז ללא תרופה, ללא החלמה, ללא מחשבה חדשה ואחרת. מהלך שעשוי: .🌿להוריד את רמות הסוכר בדם (עד שנצליח להפחית סוכרים בתפריט היומי ולעודד תהליכי החלמה, אם נצליח להביא את החולה לחשוב אחרת).

להקל על תפקוד תאי בטא בלבלב.🌿.

.🌿 למנוע פגיעה בכליות ולהוביל לריפוי איטי אך משמעותי.

🧠 -ה SGLTים

קיימים 2 סוגים של SGLT: SGLT1 ו – SGLT2

SGLT1 הוא נשא שנמצא הן במעי והן בכליה אך אחראי על ספיגה של רק 10% מהסוכר מהשתן לדם. ה-SGLT2 הוא הנשא המרכזי. ה-SGLT2 קיים רק בכליה. והוא הנשא העיקרי של הסוכר בכליה מהשתן אל הדם, במילים אחרות ה-SGLT2 אחראי לספיגת כ- 90% מהסוכר שמגיע לשתן בחזרה לדם. מעל רמה מסוימת של הסוכר בדם (180 מג'/דל) הנשאים הכליתיים לא עומדים בעומס הסוכר, וחלקו מופיע בשתן. באופן זה הרופאים מזהים תחלואה ופגיעה בכליה. הכליות אז לא עוזרות כנדרש במצבי בריאות להחזיר לגוף את הסוכר, הנדרש לייצור אנרגיה. מכוון שהפרשת הסוכר בשתן לא טבעית אפשר ללמוד ממנה כי החלבון SGLT2 קרס. מעכבי ה-SGLT2כשרמות הסוכר גבוהות בדם למעשה משחזרים מצב חולני זה.

🧠 מנגנון המשוב הטובולו־גלומרולרי (TGF),.או החיישנים הפנימיים. פרק על "חיישן הלחץ" בכליה

מעבר לתפקיד הסינון של הכליה, בה היא משתמשת במחסום הסינון [מקור], הכליה מכילה גם מערכת חכמה של חיישנים פנימיים שמווסתים את זרימת הדם ולחץ הסינון – כדי להגן על עצמה מפני נזק.
המנגנון הזה נקרא:

Tubuloglomerular Feedback – TGF בעברית המנגנון שסמוך־לגלומרול (לפקעית)

הוא בתרגום פשוט: משוב בין הצינוריות למסנני הדם של הכליה [מקור].

המשוב הזה מאפשר לכליה לווסת את הלחץ בתוך מסנני הדם (בתוך הפקעית בגלומרולים). לחץ גדול מדי לא מאפשר לה לסנן את הדם כראוי. נושא הלחץ הגדול מתואר במאמרי על בשר, ביצים וזרימת דם מואצת אל הכליה – כאן. למנגנון הזה קוראים Tubuloglomerular Feedback – TGF.

🧬 מנגנון TGF – ✳️ ה־Juxtaglomerular Apparatus מורכב מ- רכיבים:

1. מקולה דנסה (Macula Densa) – תאים שנמצאים בדופן ה־צינורית הדיסטלית (Distal Tubule), בדיוק בנקודה שבה הצינורית עוברת סמוך לגלומרול שלה.

2. תאים גרנולריים (Juxtaglomerular Cells) – תאי שריר חלק מיוחדים (מכונים גם תאים גרגיריים יוקסטגלומרולריים). 🔬 הם נקראים "גרנולריים" (Granular) מפני שבתוכם קיימות גרנולות – שלפוחיות קטנות – שמכילות את האנזים רנין. הם משולבים בתוך שכבת השריר החלק של דופן העורקיק הנכנס אל הפקעית ומוביל אליה את הדם, (Afferent arteriole), ממש סמוך לכניסה לגלומרול של כל נפרון. תפקידם להפריש את האנזים רנין (Renin) בעת הצורך [מקור]. חשוב לציין שהם לא נמצאים בתוך הצינורית (טובול), כלומר הם לא חלק ממערכת השתן, אלא בתוך כלי הדם שמזרים דם למסנן שבכליה. מיקומם הספציפי הוא ממש מול תאי המקולה דנסה, כך שניתן לקיים "שיחה" ביוכימית ביניהם. תאי המקולה דנסה מאותתים להם בעת ירידת לחץ דם או כשמתרחשת ירידה באספקת נתרן: אז התאים הגרנולריים מגיבים בהפרשת רנין לדם. הרנין מפעיל את מערכת ה־ RAAS (Renin-Angiotensin-Aldosterone System). ויסות לחץ הדם המקומי – מתבצע כאן דרך שליטה על גודלו של קוטר צינור הדם ה־ Afferent arteriole שמוביל אותו לסינון בפקעית

3. תאים מזנגיאליים (Extraglomerular Mesangial Cells) – נמצאים בין השניים ומתווכים ביניהם מבחינה מבנית וכימית.

📍 מיקום מדויק: ה־ TGF מתרחש במפגש שבין הצינורית הדיסטלית לבין עורקיק הדם שמוביל דם לפקעית (גלומרול) – כלומר: התסנין זורם בצינורית המקורבת וממשיך הלאה בנלה, יורד ועולה ומגיע לצינורית הדיסטלית. שם הוא פוגש בתאי המקולה דנסה. תאים שמרגישים כמה נתרן כלול בתסנין. ממש לידם נמצא עורק הדם הנכנס למסנן. 🔄 הם מאוד קרובים זה לזה ו"מדברים" אחד עם השני – כדי לווסת את זרימת הדם והלחץ בגלומרול. במצב הטבעי הלחץ בפקעית מאפשר סינון תקין.

כאשר מגיע הרבה נתרן לאזור המקולה דנסה שבנפרון, זאת למשל כשהחזרת נתרן לדם נפגעת, המקולה דנסה "מבינה" שיש בתסנין יותר מדי נתרן → היא משחררת אדנוזין. האדנוזין מכווץ את צינור הדם את ה -afferent arteriole עורקיק אַפֶרֶנטִי הוא כלי דם קטן שמספק דם לגלומרולוס, ליחידת הסינון של הכליה. → זרימת הדם יורדת → פחות לחץ במסנן → פחות נזק לכליה, יותר נתרן מסולק מהגוף דרך השתן ופחות לחץ בצנרת הדם הכלייתית – מצב טוב.

האדנוזין מכווץ את ה-afferent arteriole → זרימת הדם יורדת → פחות לחץ במסנן → פחות נזק לכליה.

נתרן נמוך בתסנין (עקב ספיגה רבה ע"י SGLT2) הנתרן נספג בחזרה לדם, בתסנין הוא מועט, מתקבלת הנחיה מחיישן הלחץ (המקולה דנסה) להרחבת הצינור – זורם יותר דם דרכו אל הפקעית – פנימה והלחץ על המסננת בכליה עולה → מצב זה מסוכן לכליה ולמערך העדין שבתוכה. מצב זה מתרחש כשה-SGLT2 —פעיל מדי (כמו בסוכרת), ה SGLT2 עובד קשה וסופג עוד ועוד גלוקוז מהתסנין ומעביר אותו לדם – מדובר בפועל בהרבה יותר מדי גלוקוז ונתרן שעוברים לדם – ואז ה"מקולה דנסה" (חיישן לחץ) לא מקבלת את האות הרצוי והנכון לשלום הכליה, כמתנהל במצב הבריא והלחץ בגלומרול נשאר גבוה מדי – וכל המהלך מתערער ופוגע לאורך זמן בכליה. בבדיקות הדם רואים כמובן גם נתרן גבוה.

🔹 כשמפחיתים פחמימות וסוכרים ומוסיפים עלים מרירים לסלט:

1. 💡מעכבים את הפעילות הסיזיפית של ה SGLT2, מגיע פחות נתרן לדם, יותר נתרן נשאר בתסנין ויותר נתרן מגיע כך גם לחיישן → הוא מאותת לעצור → כלי הדם שמתכווץ (afferent arteriole) מוריד את הלחץ → ומפחית נזק לכליה [מקור].

  1. 🔋 פחות צריכת חמצן, יותר ניקוי תאים (Autophagy)

💡הגלוקוז שהכליה סופגת דורש הרבה אנרגיה וחמצן. כשסופגים פחות גלוקוז, לאחר שהפחתנו פחמימות וסוכרים יש פחות גלוקוז באופן טבעי – התאים עובדים פחות קשה. וזה חשוב, כי במצבים של עומס (כמו בסוכרת), הכליה נכנסת ל"מצב חנק" (היפוקסיה) שפוגע בתאים.

🔹💡 עיכוב SGLT2 מפחית את העבודה של התאים, מפחית חמצון ולחץ, ומעודד תהליך פנימי של ניקוי תאים מזיקים (autophagy) – כך שהכליה משקמת את עצמה [מקור].

  1. 🔥 ירידה בדלקת ובצלקות – הגנה מתמשכת

כשהאדם מגביר צריכת פחמימות וסוכרים הכליה נחשפת לעודף סוכר, היא מפתחת בהמשך דלקת כרונית וצלקות פנימיות. אזור צלקת נחסם לפעולה, הוא למעשה מרחב מת. חלבונים כמו IL-6, TNFR1, ו-KIM-1 מעידים על כך.

🔹💡תפריט החלמה מעכב זאת מפחית את יתר הנוכחות של ה – SGLT2 ומתחיל תהליך החלמה בו רואים הפחתה של רמות הסמנים הדלקתיים האלה → פחות דלקת → פחות פיברוזיס (הצטלקות) → שיקום טוב יותר של רקמת הכליה.

🔹💡לחלק מהירקות המרירים ישנה השפעה קלה כמו של "תרופה משתנת עדינה" – היא משחררת מים ונתרן מהגוף בלי להפעיל יותר מדי את מערכת העצבים (מערכת הסימפתטית). חשוב במיוחד בלחץ דם גבוה ואי ספיקת לב.🔹 מזונות מרירים נקלטים על ידי הכליה בעזרת מנגנון קליטת טעם מר שפועל בה, הם תומכים ב- SGLT2 ומורידים נפח נוזלים באופן מדויק מבלי לגרום לירידת לחץ דם חריפה או עלייה בקצב הלב – וכך מקלים על הלב, העורקים והכליות.

לסיכום אם תמשך הפעלה מוגזמת ומוטרפת של SGLT2 נראה נתרן וגלוקוז נמוכים בתסנין

ויסות לחץ בכליה (TGF חיישן הלחץ המקולה דנסה) זורם יותר דם דרכו אל הפקעית והלחץ בפקעית גבוה → נזק. כדי להגן חייבים להפחית כאן את הלחץ הלחץ יורד כשפחות גלוקוז ופחות נתרן מגיעים לצנרת הדם שמובילה אותו לפקעית → הגנה Vallon 2015, Takagi 2022, Maayah 2022, Verma 2018

📍 המקולה דנסה (Macula Densa)

המקולה דנסה היא קבוצת תאים מיוחדת שממוקמת באזור המפגש בין סוף הצינורית המקורבת (distal tubule) לבין הקצה של הגלומרול (מסנן הדם) [מקור]. במילים אחרות אלו התאים שנמצאים בדופן ה־צינורית הדיסטלית (Distal Tubule), בדיוק בנקודה שבה הצינורית עוברת סמוך לגלומרול שלה.
התאים האלו מתפקדים כמו "חיישן מלח" – הם מודדים את רמת הנתרן (Na⁺) שעוברת בצינורית.

והם נלחצים – מתי התאים נלחצים?

אם מגיע מעט נתרן למקולה דנסה → היא מבינה שהגוף סופג יותר מדי נתרן בגלל SGLT2 פעיל מדי) → ולכן מאותתת להרחיב את זרימת הדם → וזה מעלה את הלחץ בגלומרול – דבר שעלול להזיק לאורך זמן.

אם מגיע הרבה נתרן למקולה דנסה (כמו כשמעכבים-מאזנים את ה- SGLT2)::) → היא מאותת להפחית זרימה → היא משחררת מולקולה בשם אדנוזין (adenosine) שגורמת להתכווצות של העורקיק שנכנס (afferent arteriole) → וכך יורד הלחץ במסנן

💥 מה קורה בסוכרת?

  1. SGLT2 סופג יותר מדי נתרן וגלוקוז באבובית המקורבת.
  2. המקולה דנסה מקבלת מעט נתרן – היא "חושבת" שהלחץ נמוך מדי.
  3. היא מאותת להגביר זרימה → יותר לחץ בגלומרול → hyperfiltration.
  4. מצב זה שוחק את הכליה, יוצר לחץ כרוני ופוגע בכלי הדם הזעירים במסנן.

🧊 מה עושה תפריט החלמה שמאזן את ה SGLT2?

  1. פחות נתרן נספג מוקדם יותר – יותר ממנו ממשיך אל המקולה דנסה.
  2. היא מרגישה שיש הרבה נתרן → משחררת אדנוזין.
  3. האדנוזין מכווץ את העורק הקטן שנכנס לגלומרול (afferent arteriole).
  4. כתוצאה מכך:

זרימת הדם לגלומרול פוחתת.

הלחץ הפנימי בו יורד.

כליה נרגעת ומוגנת מהרס איטי ומתמשך.

כשצינור הדם לכליה מתכווץ בהנחיית חיישני הלחץ שבכליה – פחות דם נכנס → הלחץ ב"מסנן" קטן.

זהו מנגנון הגנה טבעי של הכליה למניעת סינון יתר ולחץ גבוה.

הרחבת צינור – מאפשרת זרימת דם מוגברת, כלומר יותר דם נכנס ליחידת הסינון → לחץ בתוך המסנן (הגלומרול) עולה. כיווץ צינור – מגביל זרימת דם, כלומר פחות דם נכנס → פחות לחץ בתוך המסנן.
🟢 המשוואה הפשוטה
:> יותר זרימה פנימה = יותר לחץ במסנן
פחות זרימה פנימה = פחות לחץ במסנן

ולכן, כיווץ ה-afferent arteriole מוריד את הלחץ בגלומרול.

הרחבה שלו מגבירה את הלחץ בגלומרול.

📚 מראי מקום מדעיים

Vallon V. (2015). Tubuloglomerular feedback and the diabetic kidney.
https://doi.org/10.1681/ASN.2014101042

Cherney D.Z.I. & Bakris G.L. (2018). Cardiorenal effects of SGLT2 inhibitors.
https://doi.org/10.1016/j.cjca.2018.04.017

🧾 לסיכום

ספיגת יתר של גלוקוז ונתרן ע"י SGLT2 היא תהליך פיזיולוגי טבעי, אבל בעידן של עודף סוכר ותחלואה מטבולית היא מתחזקת בצורה פתולוגית.

קיימת אפשרות ביולוגית מרתקת שקולטני טעם – כולל קולטני טעם מר (TAS2Rs) – משפיעים על תפקוד הכליה, אך המדע הממוסד לא הגיע להסכמה ברורה בנושא הזה כי המחקר בתחילת הדרך. אפשרות שניה מניעת כמויות גלוקוז בלתי סבירות להגיע אל פקעית הכליה ולשגע את חייה.

נשארו לך שאלות

🔬אשמח להשיב על כל שאלה

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –

    שמי Name:


    טלפון phone:


    דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


    איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


    אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:


    Any questions left?I’m happy to assist and answer any question you may have.Please use the contact methods below — this is the best way to reach me.

    למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

    For the avoidance of doubt, consult a physician (who knows in detail the general health of each patient or yours) before using any medicine, food, extract or any exercise. The information on Yaron Margolin's website or the "Healing Presses" website (on Facebook or MARGOLINMETHOD.COM), in the above article and in Yaron Margolin's articles are material for thought – philosophy neither recommendation nor public guidance to use or cease to use drugs – no information on this site or anyone You should always consult with a qualified physician or pharmacist regarding pain, bad feeling, or goals and how to use foods, ointments, extracts and even exercises, or other remedies that are mentioned as such

    מאמרים אחרונים

    נשלח ב כללי

    תפקוד הכליה בשעות הלילה: השפעת המקצב הצירקדי על הפילטר הביולוגי

    פורסם ב ע"י ירון מרגולין — אין תגובות ↓
    השעון הצירקדי וריפוי הכליות – תובנות חדשות ממחקר ותזונה – כשהגוף ישן — הכליה מתעוררת. בלילה, בזמן שהמוח נרגע והלב מאט את קצבו — הכליות ממשיכות לעבוד, בעדינות, לפי מקצב צירקדי עתיק, שעון ביולוגי, שמכוון לפי האור, החושך, והזמן הפנימי של הגוף.
    💤 בזמן שינה עמוקה, מווסתת הכליה את לחץ הדם, מאזנת נוזלים ומלחים, ומפרישה הורמונים ש quietly מכינים אותנו ליום הבא. החלמת הכליות תלויה גם ברגולציית לחץ דם, פילטרציה ומלחים בשינה.

    הקשר הביולוגי: מקצבים ביולוגיים, שינה ומלטונין

    שינויים צירקדיים בתפקוד הכליות תוארו לראשונה במאה ה-19, וקצב חילוף החומרים הגלומטרי (GFR), זרימת דם בכליות, ייצור שתן והפרשת אלקטרוליטים מציגים תנודות יומיות. תצפיות קליניות אלו מבוססות היטב, הגם שהמנגנונים הבסיסיים השולטים בתנודות היממה בכליות לא היו מובנים לחוקרים זמן רב [מקור]. רובם אינם מובנים לנו, עדיין במלואם. במאמר הזה, המיוחס לירון מרגולין, מאסטר בהחלמת הכליות, נתאר בקצרה את המנגנון השולט בשעון היממה לצד הראיות הקליניות והמולקולריות התומכות בתפקיד קריטי של קצב היממה בכליה. בהן הכרה עם גנים חדשים שזוהו לאחרונה אשר נשלטים על ידי השעון – שעון היממה השולט בתפקוד הכליות; קיים קשר בין תנודות בלחץ הדם למחלת כליות. מחקרים כאלה תומכים במודל מתפתח של הובלת נתרן ומים הנשלטת על ידי השעון בתאי אפיתל בכליות. מדובר בתחום חדש, זהו מאמר ראשון מסוגו בעברית ונותרה עוד עבודה רבה לחוקרים ללמד אותנו ואותי מה עוד ניתן לעשות כדי לקדם החלמה של כליות. יש להוסיף כי הבנת השעון הצירקדי יכולה להוביל לטיפולים מותאמים אישית, כמו מתן מזונות כתרופה, מיני תה, ומיצי הזנה או תוספים כגון סולפורפאן או קמח קליפות אננס ואפילו פחם פעיל ואשוורגנדה בזמנים ספציפיים ביממה (כרונותרפיה) לשיפור תפקוד הכליות [מקור1, מקור2, מקור3].

    מהו השעון הצירקדי?

    השעון הצירקדי הוא מערכת ביולוגית פנימית השולטת במחזורים יומיים של תהליכים פיזיולוגיים והתנהגותיים בגוף. הוא מווסת תהליכים כמו שינה-ערות, חילוף חומרים, הפרשת הורמונים ותפקוד איברים, כולל אבר הכליות [מקור].

    המערכת מבוססת על לולאות משוב גנטיות הכוללות גנים כמו CLOCK, BMAL1, PER ו-CRY, שמבטאים תנודות יומיות ברמת התאים. השעון המרכזי ממוקם במוח (בגרעין הסופרכיאסמטי, SCN), אך גם תאים באיברים היקפיים, כמו הכליות, מכילים שעונים צירקדיים מקומיים [מקור1, מקור2].

    בכליות, השעון הצירקדי משפיע על תהליכים כמו קצב הסינון הגלומרולרי (GFR), הפרשת אלקטרוליטים (כגון נתרן ואשלגן), זרימת דם וייצור שתן, שמציגים שיאים ושפל במהלך היממה. הפרעות בשעון זה (למשל, עקב שינה לא סדירה) עשויות לתרום למחלות כליה כרוניות [מקור].

    לקריאה נוספת – מחקר שמתאר כיצד השעון הצירקדי מווסת תפקודי כליה, כולל GFR והפרשת אלקטרוליטים, ומצביע על קשר בין הפרעות צירקדיות למחלות כליה.
    Richards, J., & Gumz, M. L. (2012). "The kidney clock: Circadian regulation of renal function and its implications for chronic kidney disease." American Journal of Physiology-Renal Physiology, 303(6), F665-F672.

    המונח "צירקדי" (circadian) מגיע מהלטינית: circa (סביב, כמעט) ו-diem (יום), כלומר "סביב יום". מושג חדש שהוטבע על ידי החוקר פרנץ הלברג (Franz Halberg) בשנות ה-50 של המאה ה-20, כדי לתאר תהליכים ביולוגיים שמתרחשים במחזור של כ-24 שעות, גם ללא גירויים חיצוניים כמו אור או טמפרטורה [מקור].

    השעון המולקולרי בכליה שולט בתנודות צירקדיות השולטות על תפקוד הכליות. השעון הצירקדי הולך ונחשף כגורם שמווסת באופן משמעותי את תפקוד הכליות. נמצא כי לשעון הצירקדי השלכות חשובות על הטיפול בפתולוגיות כליות, הכוללות מעבר ממחלת כליות כרונית ויתר לחץ דם אל החלמה [מקור1, מקור2]. נמצא כי ההתפתחות החיובית שלו, הוויסות וארגון מנגנון של שעון הכליות מחדש יכולה להתאזן על ידי שינה סדורה, מתן מלטונין כתוסף ומזון כתרופה שמעודד ייצור מלטונין כשיבולת שועל, נבטים שונים למשל נבטי גרגר נחלים, גם כרישה וסלרי, או אפילו קציצות כרישה שנאכלות בערב [מקור].

    תחום זה עדיין מתפתח, ויש צורך במחקרים נוספים כדי לזהות מטרות טיפוליות חדשות הקשורות לשעון הצירקדי בכליות ע"מ לפתח עוד דרכים לשיפור המנגנון.

    • תפקוד הכליה משתנה במהלך היממה בהתאם למקצב הצירקדי: קצב הסינון, הפרשת מים ומלחים, ולחץ הדם עוברים תנודות קבועות בין יום ולילה.
    • בקרב אנשים בריאים, לחץ הדם יורד ב-10%–20% בשעות הלילה. פגיעה עם היעדר ירידה זו (“nondipping”) מנבאת סיכון מוגבר למחלת כליות כרונית (CKD), יתר לחץ דם והחמרה קרדיווסקולרית [מקור1, מקור2].

    מחקרים הראו שקיים קישור הדוק בין הפרעה לשעון הביולוגי (circadian rhythm) לבין התפתחות והחמרת נזק כלייתי, במיוחד כאשר מקצב השעון בכליה נפגע כתוצאה ממחלות כליה או עקה כרונית. 

    • שיבושים אלה פוגעים גם בביטוי גנטי של תעלות ומעבירי יונים חיוניים, מחמירים חוסר איזון מלחים ומים ובכך תורמים להחמרה בתפקוד הכליה [מקור1, מקור2, מקור3].

    ראיות: הקשר בין שינה, מלטונין ותפקוד כלייתי

    • מלטונין, הורמון המופרש בלילה ובוחן את השעון הביולוגי, פועל גם כנוגד דלקת, אנטיאוקסידנט ודיכוי פעילות RAS (רנין-אנגיוטנסין) בכליה – מסלול הקשור בנזק כלייתי ואי ספיקת כליות. ירידה בהפרשת מלטונין בלילה מגבירה חלבון AGT בשתן– עדות להפעלת RAS תוך-כלייתי ופוטנציאל לנזק כליתי [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4].
    • איכות ירודה של השינה (יותר ימים עם שינה לא מספקת) נמצאה קשורה בעלייה בסיכון להתפתחות CKD, גם כאשר כמות שעות השינה לא משתנה משמעותית [מקור].
    • קיצוץ בשעות שינה מעלה את תחלואת הכליה, ומנגד, הארכת שינה או מתן תוספי מלטונין עשויה לשפר תפקוד כלייתי ולצמצם סיכון לפגיעה כרונית בניסויים ראשוניים [מקור1, מקור2].
    • מזונות המעודדים הפרשת מלטונין, דוגמת שיבולת שועל, לחם דגנים ונבטים שונים למשל גרגר נחלים, כרישה וסלרי, שנאכלים בערב, יכולים לסייע בשיקום המקצב ולהעלות רמות מלטונין טבעי בקרב חולי כליה. יצויין כי מזונות נוספים ברשימה זו כדובדבנים (Tart cherry), ענבים (בייחוד אדומים וסגולים), אננס, בננה, וקיווי, או פיסטוקים, אך הם אסורים לחולי כליה.

    לסיום

    חולים עם מחלת כליות כרונית (CKD), שנבדקו נמצאו עם הפרשת מלטונין פגועה בלילה. פגיעה עקבית בהפרשת מלטונין נפגעת באופן משמעותי וגוררת אחריה גל של הפרעות [מקור]. כי, האקרופאזה של המלטונין המופעלת קשורה לאחר מכן למערכת רנין–אנגיוטנסין התוך-כליתית (RAS) המוגברת [מקור1, מקור2, מקור3], מה שגורם לאחר מכן לייצור מוגבר של מיני חמצן ריאקטיביים (ROS), אגירת נתרן, דלקת ופיברוזיס (צלקתיות).

    שינויים פתולוגיים אלה בכליות גורמים לעלייה בלחץ הדם (BP), כמו גם לשינוי דפוס הירידה של לחץ הדם מסוג "טבילה" (Dipping) לסוג "לא-טבילה".

    טבילה = ירידה תקינה של לחץ הדם בשעות השינה בלילה.

    "Non-dipper" לא טבילה – = חוסר ירידה תקינה שעלול להצביע על סיכון גבוה יותר למחלות לב, כלי דם וכליות.

    לחץ דם מסוג "טבילה" (Dipping) הוא תופעה פיזיולוגית שבה לחץ הדם יורד במהלך השינה בלילה בכ-10% או יותר לעומת ערכי לחץ הדם ביום בהתרחשות בערות. אצל רוב האנשים, השינה גורמת לירידה טבעית בלחץ הדם, תופעה זו נקראת "Dipping". אם הירידה הזו חסרה או נמוכה מ-10%, אזי האדם מוגדר כ-"Non-dipper". תופעה זו יכולה להיות בעלת משמעות קלינית בניטור וטיפול ביתר לחץ דם [מקור].

    אקרופאז מלטונין מופרע [מכונה גם אראלקילאמין N-אצטילטרנספראז (AANAT), וידוע גם כאקרופאז הוא אנזים חיוני בתהליך ייצור הורמון המלטוני) ו-RAS תוך-כלית מופעל קשורים גם הם להפרעות שינה. כל הפתולוגיות הללו מגבירות את התקדמות מחלת כליות כרונית למחלת כליות סופנית (ESRD). עם זאת, מלטונין אקסוגני (שמגיע מבחוץ, כתזונה מעודדת סינטזה או כתוסף) הופך את כל השינויים הפתולוגיים הללו בכליות; כתוצאה מכך, מתקבלת התקדמות איטית יותר של מחלת כליות כרונית, חווים איכות חיים טובה יותר לצד הפחתת לחץ הדם ונרמול דפוס הירידה ושיפור תנאי השינה [מקור].

    מקורות נוספים
    על השפעות השעון הצירקדי על מחלות כליה כרוניות. המאמר מציע להתערב ולפעול ליישור השעון הצירקדי מה שעשויות לשפר את תפקוד הכליות.
    Zhang, R., Lahens, N. F., Ballance, H. I., Hughes, M. E., & Hogenesch, J. B. (2014). "A circadian gene expression atlas in mammals: Implications for biology and medicine." Proceedings of the National Academy of Sciences, 111(45), 16219-16224.
    מחקר זה ממפה את ביטוי הגנים הצירקדיים ברקמות שונות, כולל הכליות, ומדגיש את התפקיד המרכזי של השעון הצירקדי בוויסות פיזיולוגי.

    נשארו לך שאלות

    🔬אשמח להשיב על כל שאלה

    בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –

      שמי Name:


      טלפון phone:


      דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


      איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


      אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:


      Any questions left?I’m happy to assist and answer any question you may have.Please use the contact methods below — this is the best way to reach me.

      למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

      For the avoidance of doubt, consult a physician (who knows in detail the general health of each patient or yours) before using any medicine, food, extract or any exercise. The information on Yaron Margolin's website or the "Healing Presses" website (on Facebook or MARGOLINMETHOD.COM), in the above article and in Yaron Margolin's articles are material for thought – philosophy neither recommendation nor public guidance to use or cease to use drugs – no information on this site or anyone You should always consult with a qualified physician or pharmacist regarding pain, bad feeling, or goals and how to use foods, ointments, extracts and even exercises, or other remedies that are mentioned as such

      מאמרים אחרונים

      נשלח ב כללי