– שלב האידאולוגיה הוא החשוב שבשלבי מחיקת האישיות, שלב זה מעצבת את הפרחח, המגלומן, הסדיסט העצמאי ואת האדם הרע בהתגלמותו. הרע בהתגלמותו
Francisco de Goya, The Third of May 1808 מקור הציור ויקיפדיה
הקדמה
כאבי ברכיים אינם גזרת גורל – חשוב לדעת שישנה דרך פשוטה, טבעית לבעיה במטרידה.
מקורם של כאבי ברכיים מגוון: יש ומקורו פסיכולוגי, מכה רצינית, נפילה חזקה, או כשל בתזונה. מאמר זה מציג את הפחד כאחד ממקורות כאב הברכיים, בהחלט לא סממן יחידי –
הפחד הוא רגש מקורב לחרדה אך שונה ממנה. מזהים את הופעת החרדה כבר בסביבות גיל 8 שנים (כיתה ג') וקושרים אותה עם התפתחות הקשר עם דמות האב. הכל בהמשך המאמר-.
פחד הוא אחד הרגשות הנוקשים כמו זעם, עלבון, קינאה, ייאוש, תסכול, רגש העצלנות ורגשות האשם, לכל אחד משבעת הרגשות הנוקשים תפקיד חיובי ושלילי. השפעתו השלילית נמצאת בהקשחת האדם וייצובו שייך דווקא לצד החיובי. הרגש הנוקשה מקבע את האדם בעמדתו ותוקע אותו במסלול חייו, אבל יש והוא שמגונן עליו בסוגרו אותו – לא מאפשר לסכנות להגיע עדו. היבט חיובי נוסף נקשר בנאמנויות ובעמידה על העקרונות – נוצרת בעקבות התפתחות הפחתבגיל 8 ראשיתה של העקביות, ואדם ערכי הוא, נוקשה במובן חיובי.
החלק הנוקשה השלילי החזק נמצא בסירוב להכיר בטעות, הימנעות מבקשת סיוע בעת צרה ונאמנות למנהיג נבל או למושגים שקריים. בנוסף לנאמר עד כאן, הרגשות הנוקשים מקשיחים מכלול גופני – הם פשוט מקצרים שרירים – מכווצים אותם, ומצמצמים את מנעד הרגשות שיכולים לבוא דרכם לידי ביטוי. בהקשר זה אפשר להגיד שהשרירים הם כעור התוף שמשמיע צלילים שמקורם מהטיפוף עליו והוא כידוע נובע מעולם רגשי וערכי.
לשאלות – נא לגלול למטה.
פחד ועצלנות נמצאים בשני קטבים של מרחב העדר כישורי החיים.
הפחד
הפחד הוא אחד משבעת הרגשות הנוקשים וכמו כל אחד מהם – הפחד מזין את עצמו ומסרב לסגת בכוחות עצמו. הפחד בדרכו המיוחדת מרחיק את האדם מפיתוח כישורי חיים, מצר את העין, מצמצם את יכולת הראיה המרחבית והאסטרטגית וכאמור לעיל גם מרחיק מגמישות.
הפחד מעצב תפיסה חד ממדית בה הכל עדיף על חוסר ודעות. הפחד מציע את התשובה ללא ידוע – תשובתו שלילית, למעשה את הגרוע מכל הוא מציע לאדם וזה תופס את מקום ההתנסות שסופה נמצא אי שם במרחב המעורפל. הפחד מתוחכם ומתַעְתֵּעַ. הוא מחליף בין סברות ומסקנות. כשהפחד סובר את הגרוע מכול ומביא את האדם להאמין ש׳בתסריט הרע׳ נמצאת מסקנה הכרחית.
אפוליזינג בשפת חוקרי הנפש: בחירת בבדיה שמבטיחה סוף רע, כתסריט האחד ויחיד אבל גם הגרוע ביותר שאפשרי לפעולת האדם, היה ויצא לדרך בה בחר. הפחד מחליף את מקום הלא ידוע בסברה שהגרוע מכול, שקר שנעשה הבטחה לעתיד הוא שמחכה מעבר לפינה במציאות של אדם שלוקה בתסמונת הפחדים. עוד על כך בהרצאתו של יזק לידסקי (Isaac Lidsky – כאן מהדקה 6:20)
הפחד נוכח מציאות אוינת
במציאות בה קיים איום – המרחב הביולוגי, נוכח האיום, מפעיל מיד את מעגל ההישרדות: קפא, התקף או ברח. ובהפעלת מעגל ההישרדות הפחד לא מוחש – הוא מפעיל ומביא ברצף הפעלות תחילה לקיפאון ובמקרים רבים קיפאון זה מציל את חיי האדם. בהמשך מופעל מנגנון התקף או ברח. בסכנה אמתית מופעל המנגנון הזה והאדם לא מפחד כלל. כשמפחדים נוכח סכנה אפשרית ראוי לזכור זאת ועל כך ארחיב בהמשך.
הפחד מצמצם את הראיה המרחבית, האסטרטגית, היצירתית ואת התודעה החברתית.
ההשלכות של הפחד והפעלותיו מרחיקות לכת ומגיעות עד ביטול כוח הרצון, אבדן ביטחון עצמי, General Anxiety Disorder, נקשר בעצלנות, צרות עין (קינאה במצליח לפתח כישורי חיים) אין אונות, אימפוטנציה, שנאה (כלפי בעל האון ויכוות שפיתח) וכן בחוסר יכולת להתגונן כבמצבים של אונס, סתימת פיות, שיבוש בתובנה אסטרטגית, ראיית שחורות היכן שממתין עתיד ורוד, דאגות שווא, תקיעות גם כשל בתפקוד אבר הכליות ודמימה בשריר ה-Vestus Medialis.
Goya’s Giants and Attack
שריאל
כשהחלתי לעבוד עם שריאל לא היינו מודעים כלל לעוצמת הפחד שבו. שריאל ניהל מחלקה בחברת השקעות מאוד מעניינת שבאופן אישי התפעמתי מהרציונל שלה ומתפיסתה העסקית שהייתה יוצאת הדופן. יצירת הזדמנות למשקיעים קטנים לקחת חלק בפרויקטים קטנים באמצעות רשת האינטרנט שנושאם המשותף תזונה.
תפקידו של שריאל בחברה זו היה בתחום גיוס המשקיעים והחברה בה עבד גדלה והתפתחה בקצב מהיר. לשריאל היה חלק משמעותי בצמיחה הזו – והוא היה מרוצה למדי.
שריאל הוא בחור נמרץ, חכם, אסטרטג, תחרותי וגם מאוד להוט להצליח. בעבודתו נתקל בדילמות חברתיות שהעיבו על תחושות מרוצותו והדברים הגיעו עד לידי כך ששריאל החליט לפרוש מסיבות אישיות, אבל לא סתם לפרוש: לפרוש ולהכות. שריאל הקים חברה מתחרה בעלת אותו רציונל ואותו מבט עסקי וזה הכה חזק בחברת האם ויותר מכך במייסדיה.
עד מהרה הפער בין עבודתו הקודמת והנוכחית גדל ואת מרוצותו החליף התסכול. מנעד קולו השתנה ונעשה יותר גבוהה – סימפטום שהדאיג אותי, אבל שריאל לא הראה שום סימנים של אבוד ביטחון עצמי בדרכו ובוודאי שלא עלו או ניכרו בו פחדים. חברת המקור הגיעה להישגים פיננסים מרשימים ושריאל התחרותי דשדש והחל לראות כיצד הצבע השחור עולה וצובע את אופק חייו. ההשוואה בין חברתו וחברת האם החל להתפתח לממדים מדאיגים והדבר הגיע עד לכדי אובססיה. ניסיתי לעצור נוהל זה, אבל האובססיה טפחה בו והמסקנה לא אחרה לבוא והקשתה עוד יותר על הלך מחשבותיו. הצמיחה נעצרה עקב מספר החלטות שגויות. לטובתי עמדה זכות ששריאל זכר שהתנגדתי למהלכים שהתגלו בהמשך, כטעות. האמון בו בי התחזק והצלחנו לשוב לדרך המלך.
שריאל הסתיר ממני את תסכוליו הגם שחששתי שמה מהם ממשיך אבל בתבונתו, הוא שיתף אותי בנושא אחר, שהיה אמור להשקיט את ראייתי המרחבית שהבחינה שמשהו לא מסתדר. הוא החל גונב כוח אדם מעולה מחברת האם. הייתי שותף למהלך הזה. כוח אנושי מעולה שהיה ממורמר מגובה השכר בחברת האם קיבל את הזמנתו בברכה. הערתי לו שאין לו בחברה יכולת לאתגר (את אותם אנשים) בשלב בו היינו. האנשים הללו המשיכו אצלו – ואני עמדתי על כך שעדיף לו לקחת עובדים חדשים, שעבורם, מה שיש לו להציע, הוא אתגר גדול ונעדר תסכול נוכח זיכרונות העבר.
שריאל חשב אחרת. יכולת הצפי הפסיכולוגי של התנהלות עובדיו לא היה חלק מהיכולת האסטרטגית שלו, והרעיון שאחז בו היה שהשכר המוגבר יספק אותם ואכן השכר הזה פעל לטובה אבל רק בחודשיים הראשונים – מעבר כוח אדם מיומן ואמין הגביר את התחרות בן החברות וגם עורר להט חדש ואמביציה אדירה בצעירים הללו, אבל מולם קמה תחושת נקם בחברת האם שניסיונה בשטח היה מוכח ומושרש. המאבק בין שריאל וחברת האם התפתח והיה למאבק אישי גלוי כשמייסד חברת האם פעל להרוס אותו.
פריצת הדרך הייתה כשהחברה של שריאל הצליחה לפתוח סניף השקעות באירופה בשעה שחברת המקור כשלה במשימה דומה ואז מכת הנקם הגיעה שריאל איבד את רישיון העסק האירופאי – נראה שניתן שוחד לשם כך והמכה הייתה רצינית. הרבה אדרנלין זרם. המהלך הביא לפתרונות יצירתיים והחברה פעלה דרך הרשת האינטרנטית, עקפה את ההגבלים והחלה מרוויחה מצוין. נבחנה שורת הרווח הכללית של שני הסניפים והתגלה שהשמחה הייתה מוקדמת מדי והתוצאה רחוקה ממה ששריאל ראה בדמיונו. הסניף האינטרנטי שגשג אבל הסניף הישראלי דשדש ומחק את רווחיו.
הפגישות שלנו התקיימו בירושלים, הקליניקה הייתה בקומה רביעית וללא מעלית. שריאל בא כהרגלו לפגישה. הוא עלה במדרגות – משום מה חיכיתי לו מחוץ לדלת והבחנתי שהוא מתקשה לעלות.
מנעד קולו היה עוד יותר גבוה והגיע לרמה של צפצוף.
הצעתי לו קפה והחלנו לעבוד. שום מילה לא נשמעה מצדו על הקושי לעלות במדרגות.
בשלב מסוים – מחוץ לנושא הנדון הערתי ששמתי לב שהוא מתקשה לעלות במדרגות. הקלתי על נפשו ואמרתי שחשבתי שהוא נמצא בכושר פיזי מלא…
כואבת לי הברך – ענה שריאל.
ממתי? שאלתי כבדרך אגב.
: מזה כמה ימים.
: כמה ימים? התעניינתי. ספרנו ימים לאחור והגענו ל 9 ימים.
מה קרה לפני 9 ימים תמהתי.
שריאל סימן בביטול שכלום לא קרה.
הסתכלתי ביומני וראיתי שהחלה התמוטטות בבורסה הסינית ומחירי הנפט החלו להתרסק.
שתקתי.
רישום – מפת דמימות הירך – ירון מרגולין
אני יכול לבדוק את הברך? שאלתי אותו, הגם שאני שונא לטפל בבעיות ברכיים. כל מילימטר סביב הברך חושף שרירים שמשקפים בדמימה (התכווצות כרונית שמקורה באירוע רגשי ואין היא משתחררת אלא בסיועו של כוח חיצוני. מאמץ חיובי שמשחרר את הכיווץ בשריר, במרחב הרגשות ולעתים גם המחשבות) דילמה אחרת. הטיפול בדמימה כזו מאוד כואב – והשריר המקובע בברך מלמד על תסכול, הפעלה מיותרת של מעגל ההישרדות (התקף או ברח), פחד, בעתה, חוסר יכולת להתגונן מפני התקפות. פחד רדיפה ואפילו חשש מקשר שמעורר רגשות וליקויי תזונה בנוסף לפחדים אדירים, אובססיה והיסטריה. נושא הטיפול בכאבים בברך כל כך רגיש ומורכב ויותר מכך כשמדובר בברכיים של גברים שהם והקשר עם מטרות שונות בעולם הרחב חזק אצלם אבל הם עיוורים למתרחש בעולמם הפנימי – בקיצור הנושא דורש המון עבודה ואין ספור התנגדויות וקובלנות.
הקשר עם שריאל היה של אמון גם אהבתי אותו. אני חושב שזה היה הדדי וויתרתי, למענו, על סלידתי מטיפול בבעיות ברכיים.
ההתכווצות הכרונית שמקורה באירוע רגשי – דמימה הייתה בשריר הארבע ראשי (שרירי קידמת הירך) הפנימי (Vestus Medialis) – שריר זה בדמימה משקף פחדים, בעתה, פוטנציאל גדול לשמחה שנמנעת מלהגיע, תסכול וסיוטים
הטיפול הנדרש במקרה שלו היה פשוט כי ההתכווצות הייתה בשריר הארבע ראשי (שרירי קידמת הירך) הפנימי (Vestus Medialis) – ראה שרטוט מימין – השריר מצוין שם, בצבע אדום והדמימה ב X. שריר זה בדמימה משקף פחדים, בעתה, פוטנציאל גדול לשמחה שנמנעת מלהגיע, תסכול וסיוטים – רק זה היה חסר לי בשלב זה של חיי – לשקף לשריאל את פחדיו ולטפל במקביל בראש התיכון של שרירי קדמת הברך שלו.
כאמור לעיל, הטיפול בשריר הארבע ראשי הפנימי (Vastus Medialis) קשה, לא נעים למטופל ובדרך כלל לחיצה על דמימותיו (הערה 2 למטה) מאוד כואבת וגרוע מכך יש והמטופל פורץ בבכי לא מוסבר בעת שחרורו – הקושי לשחרר שריר זה קטן אבל כרוך בסיוט למטפל – נחוץ להשתמש בתמציות צמחים נגד טראומות אותן מורחים על המקום המכווץ (ראה/י בהמשך "פורמולת תמציות טימור"). התוצאות הטובות מגיעות לפעמים מיד ולפעמים אחרי יום או אפילו שלושה ימים.
התלבטתי – הייתי זקוק לכוס קפה כדי לשקול מה לעשות, מה לומר… אני יכול לומר כרגע שכנראה שהאהבה לשריאל בכל זאת לא הייתה כל כך גדולה כמו שחשבתי, כי ויתרתי על הטיפול בברך ואמרתי לו נתפס לך שריר משרירי הארבע ראשי (Musculus quadriceps femoris – השריר מורכב, כפי שניתן להבין משמו, מארבעה חלקים המסתיימים בגיד משותף המחובר לעצם הפיקה ראה/י גם כאן) אני חושב שמדובר במדיאלי (הפנימי) שבהם אבל יתכן שאורתופד יאמר לך שאתה יושב יותר מדי זמן במהלך היום שזה אומר שהוא חולק עלי וחושב שהבעיה שלך בשריר "הישר הירכי" הסמוך לשריר ה"ואסטוס מדיאליס" (מדיאליס = פנימי) ממוקם לאורך מרכז קדמת הירך ומכונה Rectus Femoris). נגעתי באמצע הירך הקדמית ואמרתי לשריאל שזה הישר הירכי, והמשכתי – ואמרתי שאני חושב שלא מדובר בשריר הזה, אבל יתכן שהאורתופד יחשוד שהבעיה בשריר החבוי במעמקים מאחוריו, השריר העמוק יותר מוסתר לגמרי על-ידי השריר ״הישר הירכי״ שעליו דיברנו קודם – הוא מכסה אותו לחלוטין. השריר העמוק יותר מכונה שריר ה״ראש הביניים של הארבע-ראשי" ראוי לציין שבספרי אנטומיה שונים מופיע שמו בעברית: השריר הנרחב הביניימי – (Vastus Intermedius) בכל אופן אם האורתופד יאמר שהבעיה בשריר עמוק זה (העמוק משלושת הראשים האחרים של הארבע ראשי) הוא יאשים את הכאב בפעולה אחרת והפעם יבחר את העליה במדרגות זהו היא הבעיה אמנם קצת אשמה הפוכה לראשונה אבל ככה זה בתפיסות עולם אלו. זהו, נעזוב את הישיבה וכל זה, ונעבור להטחת ביקורת כלפי פעילות חדשה: טיפוס והטיפוס הפעם הוא טיפוס יתר ואז הוא כנראה, ישאל אותך: ׳אם אתה מטפס יותר מדי" ואולי גם יתבע אותך בנוסף להעדר איפוק, העדר שיקול דעת גם על העדר תבונה ומידה נכונה – שעל פי פאוסאניאס, הייתה הנחיה ואמרה שנחקקה בחצר הקדמית של מקדש אפולו בדלפי: ו"הכל במידה הנכונה"- או "אף לא דבר אחד בהגזמה"
במידה הנכונה"- או "אף לא דבר אחד בהגזמה"
(μηδὲν ἄγαν) כביכול האורתופד בקיא במשנה האפולונית או מקיים את המשפט השני שהיה רשום שם ״דע את עצמך״ ובכל זאת הערותיו ברגיל נראות כבאות יותר מתוך חוסר הבנה ברגשי אשם ובהשפעתם השלילית על תהליכי הבראה ועל הנפש וכשרי למידתה, יוסיף האשמה על המכלול ויתבע אותך, כנראה, וכנהוג גם באובססיה לגלישת מצוקים (סנפלינג.
שטף הדיבור אחז בי ואלו הדברים שעמדו באוויר וגם אם רציתי למחוק אותם, כדי להחזיר למקום את האיפוק ואת המידה הנכונה זה כבר היה מאוחר מדי. שריאל הראה חוסר סבלנות ושאל מה אני חושב שסיבת הכאב בברך שלו באמת. הוא לחץ אותי לקיר ומאחר שאיפוק כבר לא היה בי, השבתי לו; שאם הוא רוצה את דעתי אז הבעיה רגשית. השריר שנתפס ברור במגע. הוא נמצא בחלק הפנימי של הירך, קוראים לו ואסטוס מדיאליס – הראש התיכון (עברית) רופאים רבים מבלבלים בין דמימה בו (הערה 2 למטה) הגם שהיא קלה מאוד לטיפול ודלקת פרקים שכמעט לא ניתן לטפל בה. אם תירצה תחפש אותו באינטרנט, תנסה גם תחת השם: השריר הנרחב התיכון (Musculus vastus medialis) אני מניח שתגלה שהרפואה הקונבנציונאלית מרבה אשמה ומאשימה כאבים בהפעלת יתר של – Vastus Medialis ומפנה אצבע מאשימה כלפי ריצת יתר, כאילו לא בנויים שרירי הריצה מטבעם כדי לרוץ בעזרתם וממליצה לשים על המקום קרח שמחריף, לדעתי, את הבעיה וגם ממליצים שם לנוח ולקחת משככי כאבים שאין בהם שום צורך, לדעתי (ראה/י הערה 1. למטה), אלא אם כן אנחנו מדברים על עסקי התרופות. עוד יגידו לך מזווית ראייה צרה, שישיבה יפנית ממושכת – בה מכופפים חזק את הברך גם היא אשמה בכאב כזה. מי שנהנה ורגיל שמאשימים אותו, הוספתי, הכתובת הזו נוצרה עבורו.
הלהט אחז בי והוספתי על כל הנאמר לעיל, שיתכן ויזדקק לטיפול ממושך אצל פיזיותרפיסט שישחרר אותו בהדרגה מהכאב. מה שחשוב לדעתי זה שחרור של השריר הזה (הראש התיכון).
לעתים מחשיבים את השריר הראש התיכון כמורכב משני חלקים: החלק העליון הוא השריר התיכון הארוך (vastus medialis longus) וחלקו התחתון של השריר מכונה השריר (הנרחב) התיכון המלוכסן (vastus medialis oblique VMO). – ראו בשרטוט שמצורף – משמאל, כך או כך, אחד הוא ובכל זאת השריר התיכון המלוכסן מושך את הפיקה לכיוון האמצעי – תיכוני בסוף תהליך הפשיטה של הברך (פשיטה – מתיחה כאן יישור של הרגל ממצב כפוף, כמו בפעולת בעיטה בכדור) כך משמר אותה במנח המדויק. כאמור לעיל דמימה או כיווץ כרוני של השריר הנרחב התיכון המלוכסן יכולה להתבטא בכאבי ברך שמשקפים פחדים עמוקים ושורשיים.
vastus medialis – משקף בכיווץ כרוני – דמימה – פחדים
שריאל שאל אם לכאב בברך ישנו היבט פסיכולוגי ואמרתי שכן, אבל המשכתי בכול כוחי לנושא המרכזי עליו דנו.
שריאל הוא אדם מבריק ואסטרטג בחסד עליון. פרפקציוניסט, נועז, נחוש ובעל כושר התמדה מצוין – לפתע הוא הפסיק את השיחה ואמר:
"ירון למה אתה מתעלם מהכיווץ שברגל שלי"?
שריאל נעץ בי מבט רך ושונה משהורגלתי ממפגשינו ושציפיתי מחזותו הגברית – מאצ'ואיסטית: "אני יודע שאתה מחזיק בדעה שמסבירה למה זה קרה לי וגם שאתה יכול לסדר לי את זה".
האמת עם כל כשרי לעמוד בפני מהלכים פסיכולוגיים צפויים, שריאל בפעם ההיא הצליח להפתיע אותי. לא צפיתי תגובת מבט שכזו. כס המטפל הוא במה בה אני משתמש פעמים רבות כדי להעצים את כוחותיי בזכותו, ולעתים הרבה מעבר ליכולותיי ובמיוחד כשמדובר על איפוק. חייכתי והמשכתי בנושא האסטרטגי שעמד על הפרק. שריאל שב ולחם באיפוק המזוייף ששמרתי עליו, והחזיר את נושא הברך ולא יכולתי עוד להתחמק.
הבטתי בעיניו ויריתי חץ נוקב הישר אל מרחב רגשותיו: לפני 9 ימים הבורסה בסין התמוטטה ומחירי הדלק החלו להתרסק, אמרתי לו, באותו רגע היית משוכנע שלא תוכל לפתח את החברה בקצב של חברת האם כי מאגר המשקיעים הפוטנציאלים באירופה עומד להתרסק.
שריאל לא זז, נשימתו נעצרה.
העיניים שלו ננעצו בי כחרב של גלדיאטור. לא זזתי.
דממה שארכה כמה שניות והכל עמד גם האוויר לא זז. המשכתי לדבר: "פחדת – אולי אפילו חווית בעתה אדירה" לפתע בלי שום הכנה שריאל פרץ בבכי כילד שהפסיד בתחרות לחברו הטוב ביותר.
קמתי והחלתי לשחרר את שרירי הברך שלו – הוא בכה, השתולל מכאב, קפץ, הכול אחז בתזזית אבל הואסטוס מדיאליס שלו השתחרר.
תעמוד ביקשתי ממנו.
תשב
תעמוד
: "לא כואב לי", הוא אמר.
שריאל פגש בפחדיו. נועז מכך הוא הכיר בפחדיו בעצומה אדירה. זה היה פחד עמוק והוא לא ידע עד אותו יום שקים בו פחד כזה ואפילו שהפחד מנהל אותו. שריאל עמד בפתח המקדש הגדול של אפולון שבדלפי, כאחד מגדולי הלוחמים הקדמונים וקרא את שרשום על שערי המקדש: ״דע את עצמך״ (γνῶθι σεαυτόν) הוא שיתף גם חשף את צלליו בפני תודעתו גם בפני ואלו שימשו לנו חומר אדיר להתקדמותו.
חציית הירדן – גוסטב דורה, תחריט עץ וּכְבוֹא נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן, עַד-הַיַּרְדֵּן, וְרַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן, נִטְבְּלוּ בִּקְצֵה הַמָּיִם; וְהַיַּרְדֵּן, מָלֵא עַל-כָּל-גְּדוֹתָיו, כֹּל, יְמֵי קָצִיר. וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד-אֶחָד, הַרְחֵק מְאֹד באדם (מֵאָדָם) הָעִיר אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן, וְהַיֹּרְדִים עַל יָם הָעֲרָבָה יָם-הַמֶּלַח, תַּמּוּ נִכְרָתוּ; וְהָעָם עָבְרוּ, נֶגֶד יְרִיחוֹ. (יהושע ג', פסוקים טו' – טז')
הפחד והאופק
ראשון להגדיר את הפחד היה ברוך שפינוזה, ראה/י בהמשך: "פובוס". הפחד הוא רגש לוהט שביסודו עומדת התלהבות והאנרגיה שלו נקבית, יינית. הפחד נוצר ממערכת יחסים בן העתיד לבוא, המטרה אליה האדם רוצה לבוא, זמן צפוי להגעה אל המטרה, כוח הרצון עצמו, הרצון, וחשש שלא יהיה לו די זמן, משאבים כלכליים, משאבים נפשיים, כוחות פיזיים או לא יספיק לפתח כישורי חיים מתאימים לזמן המיועד או לאתגרים הנשקפים. החשש בנוי על פיקציה – מחשבות שווא, המשגות שגויות, המשגות שקריות, סברות לא נכונות ומידע מוטעה גם תוצאה של היבט אסטרטגי מעורפל, לא מדויק או שגוי. לוחמה פסיכולוגית בנויה על העברת מידע מוטעה. הפחד מחליף את המציאות העובדתית ומתיישב בתודעה עם סברותיו כאילו היו הן העובדות בשטח.
נוכח איום אמתיי – מופעל מעגל ההישרדות ולא מפחדים, רק פועלים.
נוכח אתגר גדול מדי מתייאשים.
נוכח דמיונות שווא מבחינה אסטרטגית מפחדים.
Eugène Delacroix, Combat of the Giaour and the Pasha, 1835
פחד וחרדה
הפחד מקורב לחרדה אך שונה ממנה. רבים מבלבלים בן השניים. חוקרי הנפש מזהים את הופעת החרדה בסביבות גיל 8 שנים וקושרים אותה עם התפתחות הקשר עם דמות האב. לחרדה אנרגיה זכרית, יאנגית והיא משתקפת בדמימות צד ימין של הגוף וכן ברעד החולף בגוף, בידיים, בכפות הרגליים, באשכים, שפות הפות, ולאורך הגב התחתון גם בהזעה של כפות הידיים, בית השחי, עצם הזנב וכפות הרגליים.
הופעת החרדה מופיעה כאמור לעיל, בהקשר לסדר ותפיסתו כמה שעומד להיהרס כלומר "יש" קיים שעומד להעדר ולא להיות.
מבחינים בין חרדה בגילאים הצעירים שנתפסת בהקשר לאבדן סדר, רכוש, זמן או מצב בריאותי וחרדת הגיל המבוגר "החרדה הגדולה" מופיעה בגיל 80-90 שנה ועל כך ארחיב במאמר נפרד "על החרדה".
דלקרואה, מות סרדנפל, 1827 Eugène Delacroix
הפחד קדום ועל-פי מחקרים מזוהה פחד בתינוק בשלב ראשוני והחל מגיל 8-9 חודשים תינוקות מתחילים לפחד. הפחד בעל אנרגיה נקבית ונקשר בדמות האם.
ככלל הפחד נקשר בגיוס כוחות נוכח הצפה רגשית של ה"אני" והאדם מפחד כשבתפיסתו לא יהיה לו די כוח כדי לעמוד במשימה. הפחד נקשר בעתיד ובכישורי חיים שיש לפתח כדי להגיע אליו. הרגש שעולה כשהאדם חש שלא יוכל לפתח אותם כישורי חיים מכונה פחד. כשהתינוק חש בו הרגש טבעי וכשבוגר חש בפחד מסוג זה "לא יהיה לי כוח", "לא יספיק לנו הכסף" ועוד משפטי פחד מסוג אלו – הדבר מלמד על דמימת גיל הינקות וסביר להניח שקשורה במערכת יחסים קדומה, טראומטית מול האם.
מבדילים בין הצפה רגשית המתרחשת עד גיל 8 חודשים ובין הרגש הגולש אחרי גיל 8 חודשים. ההצפה הראשונה נתפסת כפחד וממנה מתפתחת מאוחר יותר סערת הנפש והעדר עוגן אם (על נושא זה פרסמתי מספר הערות ב "אל הרעם"). אחרי גיל 8 חודשים (זמן הבשלת בלוטת השקד השולטת על המעגלים הרגשיים, בעיקר על הפחד, במוח הרגשי) ההצפה הרגשית מאתגרת את שרידות הרגשות. ה"אני" מתחיל להבדיל בין העולמות: עולם הרגשות הסובב אותו ועולמו שלו. הוא מזהה תגובה שגורמת לו להצפה רגשת כגון כאב, עצב או התלהבות ושמחה והוא חש בה במרחב רגשותיו בעוצמה, אבל "יודע" שמקורה נמצא בחוץ (לא בתוכו). כאשר התגובה שמציפה אותו מאוד חזקה כבמקרים של כאב, הפתעה או כשהוא מתבלבל והוא טרם תופס את מושג הזמן – בוודאי לא את זמן העתיד, אבל הוא מגייס את כוחותיו, כדי להפסיק את השפעתה עליו. גיוס כוחות זה נקשר ברגש המכונה פחד וכן במעגל ההישרדות: התקף או ברח שמקבל מאוחר יותר תפיסת זמן הכוללת את נושא העתיד – כאן העתיד עומד לתקוף או לפלוש אל מרחביו. בהדרגה הוא מפתח פחד שנקשר בעומד לקרה. ואז כשמזדמנת אפשרות משכנעת לפעול, הפחד מקפיא אותה.
משווים עם פובוס אל שמייצג את הפחד ודיימוס אל האימה שמייצג את החרדה.
אמנות הריקוד נתפסת כמאזנת את שניהם זו גם הסיבה שמחולות מלחמה רבים שימשו בפולחנים טרם קרב.
מאמרי ״על הפחד״ מתמקד ברגש הפחד בלבד על החרדה ראה/י מאמר נפרד.
Phobos – Fear פובוס אחד מאלי האקרופוליס – אל הפחד
פובוס
בימי קדם העדיפו לדבר על ייצוגיו של הפחד בזמנים ההם וכמעט עד לתקופתנו לא היה מקובל לחשוף רגשות, להמשיגם ולדבר עליהם. דיברו על מצבים שמלמדים על קיומם ועל סמלי ייצוג שלהם. המהפכה בנושא זה החלה במאה ה 17 – ברוך שפינוזה, חוקר התודעה וההכרה פילוסוף חשוב פרסם מאמר בנושא הרגשות (אהבה, תאווה, שנאה, תקוה, פחד ועוד) באתיקה שלו בו הגדיר את הרגשות וקשרי הגומלין בינם ושרירי הגוף. המאמר פורץ הדרך, יצא לאור כפרק בתוך הספר החשוב שלו ״תורת המידות״ (על שעבוד האדם או על כוחות ההפעלה, אתיקה) בשנת 1677, לאחר מותו של שפינוזה, על ידי תלמידיו שהחזיקו בכתבי היד שהיה מוכן ובשל לפרסום כבר קודם לכן.
בהתגלמות הפחד ראו בתקופה השפינוציאנית יחס אל העתיד.
התקווה האירה את האופק ושימשה כוח למאמץ חיובי. התקווה השתלבה במטרה. המטרה משכה מלפנים והתקווה דחפה מאחור, כך הלוחם צעד בבטחה הגם שמבחוץ כונה גיבור עז רוח, הוא היה כדברי אפלטון שקול ואדם נוכח במציאות. הוא ראה את המציאות היטב. כל עוד התקווה משמשת כוח פעיל במערכת היחסי,ם אפשר להגיע למטרה גם נוכח אתגרים ואפילו אתגרים מפתיעים ולא צפויים. חשש שמתעורר באדם להגיע אל המטרה בתקופה שקדמה לשפינוזה – התקופה הפרה-שפינוציאנית כונה פחד אבל הוא היה הפעלה של אל שהביא בנוכחותו לתגובת בעתה. אל שייצג את הרגש שאנו מכנים כיום פחד. לא האדם מפחד, האדם בריא, חסון, חזק ונועז אלא שאל הפחד פגע בו. יש וגיבור חייל כזה ולרוע מזלו, נתקל באל פחד שנכנס בו. לאל הנורא הזה – קראו הקדמונים פובוס (Φόβος, Phobos).
פובוס (מיתולוגיה יוונית) נקשר באותם זמנים כבימנו בבעתה – רתיעה, דחייה עזה והימנעות. בכוחו למנוע מאדם לראות את האור שבקצה המנהרה – לאבד תקווה ולא לממש את רצונו.
במיתולוגיה היוונית פובוס הוא בנם של ארס, אל המלחמה, ואפרודיטה, אלת האהבה. אחיו דימוס הוא אל הטרור, האימה והחרדה, שניהם מלווים צמודים של אביהם ארס – אל המלחמה בצאתו לקרב, כשתפקידם של בניו לזרוע חרדה משתקת במוח האנשים ובעתה בגופם ובליבם. מקבילו הרומאי של פובוס מכונה טימור או טימורוס.
פורמולת טימור – מורכבת ממספר תמציות פרחים שהשפעתה מידית וכוללת תמצית מתפרחת עץ הדובדבן שמיובאת מיפן (6), מי סלעים ממפל נחל עין גדי (26), מימול מכלוא (Mimulus hybrid) מימולוס (20) תמצית מאצטרובלים קטנטנים של אורן קנרי וערמון אדום (25). פורמולה נוספת שמוכרת למטפלים בפרחי באך מכילה תמציות סנטאורי (4), לארג' (19) פרחי הדובדבן (6) מי סלעים (26), מימול מכלוא (20) פרחי עץ הצפצפה (2), נץ החלב (29)) ו Red Horse Chestnut ערמונית סמוקה (25) גם היא מסייעת בטיפול בפחדים – ההשפעה כמעט מידית. בפורמולות אלו משתמשים גם למניעת פחדים, כשאדם עומד בפני אתגר שנתפס בעיניו אתגר גדול הדורש גיוס כוחות רבים, לקראת משימה, מבחן גדול השתמשו בפורמולת הטימור. די ב 2 טיפות מהטימור מתחת ללשון – למשך דקה, כדי להישאר רגוע לקראת אותה משימה. בעבר נהגו אחרת. כדי למנוע מפובוס לחלחל אל המנהיג או אל קבוצת הגיבורים שלו הקריבו למען פובוס קרבנות אדם. הקורבנות הועלו במרכז פולחנו שהיה בעיר הגיבורים הגדולים ספרטה.
בקליניקה שלי ישנו לפחד יחס מיוחד. בדומה לקדמונים ובהשראת הפסיכולוגיה האפלטונית והגדרותיו של שפינוזה אני מתייחס לאדם כחזק ורב יכולות כשלדאבון לב, קורה שפובוס, כביכול, התעקש לשבת בתוכו. האדם על-פי תפיסתי איננו פחדן, הוא בריא בנפשו וגם כשהוא מבהיר את רצונו ואת תקוותיו פובוס הוא שמפריע ומקלקל את דרכיו להגשמת הרצון הזה אבל ובעזרת כוחותיו הבריאים פובוס זה יסולק.
מבט אל שיטת הלחיצות שפיתחתי – אין דומה לה בפריצת דמימה, הוכחה כמשחררת כאבי גוף, יעילה בתהליכי החלמה ומרגיעה את הנפש.
לשאלות נא לגלול למטה.
פוביה
לוקרטיה נאנסת על ידי הנסיך חברו של בעלה – הציור של רובנס הוא מהשנה 1610.
פוביה – היא חויה קשה של בעתה בלתי פוסקת או רתיעה מקובעת – מדובר בדמימה – כלומר מצב שלא משתנה ולו השלכות על מערכת רגשות, שרירים ואופן מחשבה. מדובר בפחד של ממש, מתמשך כלפי ״יש״ (אובייקט) או מצב והוא לא משתנה לטובה, הוא לא דועך ולא נעלם מעצמו מכונה פוביה. כשלעתים קרובות גם ה״יש״ וגם המצב מקבלים זווית ראיה צרה ושגויה, מאוד מצומצמת, לא אופטימית, בשל תופעת הדמימה שמקבעת גם אופני חשיבה ומסתירה את התקווה. במצבי פוביה אין אור בקצה המנהרה – אין תקווה והיגיון נעדר ומה שולט בה היא מחשבה נעדרת רציונליות ופנטזיות שלילות שמתאמצת לשוב ולראות שחורות ולשכנע שוב ושוב, וכל מספר דרות או שניות לחשוב שאין תקווה.
פנטזיות חיוביות הן מה שמכנים אשליות ולשליליות שבהן קוראים פחדים – מחשבות אובססיביות ופוביה. זהו מרחב הפעולה של פובוס: קיבעון, מצב שלא משתנה מעצמו לטובה, תקיעות, מחשבות אובססיביות והימנעות מהגשמת הרצון. עצם המחשבה לצאת לדרך בה מתאפשר לממש את הרצון מעורר בבעל דמימת הפחד מסוג פוביה בעתה, היסטריה והתקף פסיכוטי.
המאמץ
מַאמץ הוא מושג המתאר הפעלה מתוך כוונה להשיג דבר מה. ברגיל מאמץ נתפס כמושג חיובי. לא במרחב הפחד.
כוח הרצון הוא מאמץ חיובי. פחד מייצר מאמץ מתמיד (לרוב הוא די מוגזם) אצל האדם, שמונע ממנו להגשים את כוונתו (רצונו) – מכונה בתורת הדמימות מאמץ שלילי (דמימת הפחד יצרה אותו) הוא כוח הפועל על הרצון ונגד כוח הרצון, מביא לתקיעות ואי מימוש הרצון.
המאמץ השלילי (מונח פסיכולוגי שמלמד העדפה, לה אני שותף: הגשמת כוח הרצון חיובית והמאמץ למנוע זאת שלילי) מאמץ שלילי יוצר תופעה מוזרה. בעוד שתפקיד התקווה, מאמן לסייע לפתח כישורי חיים באמצעות עמידה באתגרים והתגברות על קשיים. הפחד משכנע שהקשיים גדולים ולא יוכל לעמוד בהם – אין תקווה.
יש להתמיד ולחשוף את הרצון, את המטרה, להראות את הדרך גם את ההישגים שכבר הושגו (מאמץ חיובי) – ולפתח יכולת מחודשת לראות נכון, בהיר את הדרך.
פעמים רבים נתקלים באנשים שמזכירים את המטרה, את הרצון, "אבל אתה כל כך רוצה את זה"… המאמץ שדמימת הפחד יוצרת נוכח הבהרת הרצון, מתסכל ויוצר עגמת נפש ומרירות ולעתים גם בעתה והיסטריה. המאמץ השלילי רק הולך וגדל. אחרים מוסיפים ומטילים אשמה על האדם שאינו מממש עצמו, גם העברת ביקורת עליו שכיחה וגם הטחת עלבון כל אלו רק מחליפים רגש נוקשה אחד – הפחד ברגש נוקשה אחר: עלבון, ביקורת, תחושת אשם – המרירות או התסכול והבעתה מתווספים אליו בהמשך והמאמץ השלילי גדל עוד יותר.
תופעת הבלם – המונע בנפש את התנועה בדרך החיובית הולך וגדל וכוח הרצון מכוון מאמץ נגדה מתסכל ומאמלל את האדם שנזקק יותר ויותר לטיפול.
בדרך עבודתי פגשתי בכול אלו. אני מחזק את הכיוון החיובי של המאמץ החיובי ומתמקד בכוח הרצון לאט, צועד צעד צעד במשימות שמשיבות לאדם את התקווה.
דרך האומנים, דרכי, מלמדת שהדרך להגשמת הרצון ארוכה מאוד וישנה בה למטפל עבודה אדירה והמאמץ החיובי גדל ולא תמיד בהתמדה. השיטה האמנותית בהולדה והעצמה של הכוחות הבריאים שכל כך חיוניים להצלחה. המימוש, כל מימוש של רצון דורש בניית כוחות וכשורי חיים חדשים, המאסטר של האמנות מזהה את הכוח החיובי שנולד ומאפשר לו בדרכים שונות: בעזרת מטלות הולמות להתנסות ולהתפתח.
הפחד אמנם החל כהצפה רגשית, והדרך בהתלהבות ולהט לצאת ולכבוש את המטרה – אבל במקרה שלפנינו הלהט היה להיסטוריה שאין בכוחה לסייע. הרגש העולה היה לבלם ומאמץ שלילי שגדל ומקבל סיוע מהסביבה בעזרת הטלת אשם, אי לקיחת אחריות, הטלת דופי, ביקורת, עלבון, ספינים, הסתלקות ממתן כתף, חמלה, העדר תמיכה, הכרה בכישוריו – הכל נבנה ומונע מיציאה לדרך ואדם מפחד, הגם שאינו ער לפחדיו ורוצה ואפילו נלהב לצאת לדרך, פוגש בדרך מאמץ שלילי אדיר שפועל נגדו וגם אליו הוא לא מודע.
ירון מרגולין על אחת הפסגות של הרי ספרד, בדרך אל הנקודה הגבוהה ביותר – שבדרך הקאמינו Monte Irago
בדרך הרצון נפגוש במורדות מתסכלים שידרשו סיוע אבל הבעיה נמצאת דווקא בפסגות. כל פסגה שמבקשים לכבוש אותה מעוררת את הפחד הקדמון מחדש, הפוביה צימחה אותו בבעל הדמימה. גם לאחר יציאה ממצבי תקיעות, במעמקים שרידיה שורצים ומתפרצים ודווקא ברגעי הניצחון שם על הפסגה, ברגעי ההישג המטפל נדרש ונחוץ לאנשים יותר מאשר בתחילת המסע שבו החלנו לצאת מהדמימה והשלכותיה.
השיטה של הדמימה להפיל אדם ממרומי הפסגה על-ידי שיבוש הלכי חשיבה שונות ועל כך ארחיב במאמר על ישות עליונה, קדושה, עליונה או נשגבת אחרת האל "אנך" אחד האלים הקדמונים שכיכבו בפנתאון של מצרים הקדומה – (הערה לגבי כוחותיו רשמתי במאמר "כוחו של נבל " – תחת הכותרת "קו הניצב" שם – למאמר ללחוץ כאן). האנרגיה של "אנך" (קו הניצב) משפיעה על תפקוד השריר "השריר הנרחב הביניימי" שהוזכר לעיל, (Musculus vastus intermedius) כשריר העמוק משלושת הראשים האחרים של הארבע ראשי (ראה/י במפה שמופיעה למטה "רישום מפת דמימות הירך").
דרך ההצלחה היא עולם מרתק, מאוד מורכב שדרוש סיוע אדיר. כוחות הנפש מתחזקים לאורך הדרך, כשורי חיים חדשים מתווספים, לכן המצליחים משאירים לי המון עבודה, משאני מצליח, לסייע להם להחליף את המאמץ השלילי במאמץ חיובי.
לסיום אני מצרף דף ממפת הדמימות – תלחצו על הצילום למטה להגדלה – מתוארות כאן הדמימות בשרירים שונים של הברך, מקווה שתבינו את כתב ידי.
רישום – מפת דמימות הירך – ירון מרגולין
מפת הדמימות בשרירי קדמת הירך
שיחה על דמימה כוח הפרא ודרך עבודתי – בסרטון למטה.
נשארו לך שאלות –
אשמל לשמוע ממך –
למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COMׂ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך).
מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.
הערה – 1. כל הרשום למעלה הוא חומר למחשבה בלבד ואין בו המלצה לטיפול זה או אחר או הנחיות לביצוע כאמור לעיל, הכל שמובא כאן וכן בכל מאמרי הבלוג שלי הוא אך ורק חומר למחשבה
2. דמימה – התכווצות כרונית שמקורה באירוע רגשי ואין היא משתחררת אלא בסיועו של כוח חיצוני. מאמץ חיובי שמופעל מבחוץ עליה ומשחרר את הכיווץ הכרוני בשריר, במרחב הרגשות ולעתים גם המחשבות. המאמץ החיובי משתמש בטכניקות מגוונות כדי לפרוץ את הדמימה.
נשארו לך שאלות?
אשמח להשיב על כל שאלה
לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק –כאן
מאמרים אחרונים
לחלק השלישי – תפוח אדמה והבוטיראט
לחלק החמישי – נבטי הברוקולי וחלבון הנעורים
עשרת המזונות הבריאים ביותר לחולי כלייה. 1
מדד חדש לבריאותך – ביטול האסרוסקלרוזים
אי ספיקת כליות – טיפול ללא תרופות
אוראה – למה האוראה מוגברת ומופחת בדם Urea
הקורטיזול וכאבים בבית החזה וביד שמאל
להוריד קריאטינין, אוריאה ולהחלים ללא תרופות מאי ספיקת כליות
-אי ספיקת כליות להחלים ללא תרופות – על הGFR ונזקי התרופות
ההומוציסטאין – האויב הגדול של האנדותל ובריאות העורקים
אי ספיקת כליות – אילוף הכליות הסוררות – כל מה שחשוב לדעת – חלק ג
אריתרופויטין (EPO) Erythropoietin
רוצה להחלים מפגיעה במערכת העיכול ללא תרופות?
להחלים בפשטות ממחלת ריאות חסימתית כרונית
שחיקת סחוס, למה לסבול? – ללא ניתוח ללא תרופות – טיפול להחלמה
עורקים גמישים – הסוד והדרך לזכייה בבריאות מחדש
ההומוציסטאין – האויב הגדול של האנדותל ובריאות העורקים
פרנצ'סקו מסינה Francesco Messina אלהים באדם שחיפש אחר היופי
תרופות הרגעה שמשאירות אותך רעב וחרד – ציפּרָלֵקס, פּרוֹזַק, פלואוקסטין
התרופות והרע – ביוטין B7 ויטמין H
חזרה לבסיס – עקרונות צירופי המזון
ראיית המעמקים – כניסה לטרקלין או על החיים האמתיים.
מגיע לי – העדר הכרה במאמץ של השועט קדימה, בהחלט יכול להוביל לכישלונה של קריירה מזהירה.
סוכרת כלייתית (נפרופתיה סוכרתית) כן, אפשר להחלים".
כאבי גב – פתרון טבעי, עדין ופשוט לבעיה שלך
כאבי גב לא דורשים ניתוח – רק מגע יד עדינה
צום חי – הוא תרופה טבעית. אזהרה לקטונים (Lactones) –
אי ספיקת כליות מתוקה: (נפרופתיה סוכרתית) אפשר לצאת בשלום מהצרה המסוכנת לסוכרתיים – צום חי
אי ספיקת כליות – מתכונים לדיאטה מאוזנת – טעימה להשתגע.
אילוף הכליות הסוררות – איך להחלים מאי ספיקת כליות להקליק כאן
"אילוף הכליות הסוררות" תחילת פרק א
ההמשך לפרק א' של "אילוף הכליות הסוררות"- כאן.
