פיטר דה הוך – גאון ומוביל דרך

פיטר דה הוך (Pieter de Hooch [ˈpitər də ɦoːx], מאוית גם "Hoogh" או "Hooghe";  1629 – 1684)[מקור] היה צייר הולנדי מתקופת הזהב ומי שפעל בבירת הציור של המאה ה- 17 דלפט שבהולנד. תמונותיו ניכנות בעיצוב הפנים והסצנות החיצוניות שלו אשר נבנו בצורה מושלמת. בדרך כלל הן יונקות השראה מחיי הבית של משפחות בורגניות בכלל זה של נשים וילדים, כמו 'החצר של בית בדלפט' ('The Courtyard of a House in Delft') שבציור למטה ומה שמוגדר כיום כנושא פורץ דרך וחדשנות.

החצר של בית בדלפט (באנגלית: The Courtyard of a House in Delft) הוא ציור משנת 1658. העבודה של פיטר דה הוך נמצאת בגלריה הלאומית, בלונדון [מקור]. הצייר שהיה בנו של בנאי (מומחה לבנייה בלבנים) מתאר בנייה כמו זו שאביו בנה בה ומי שהייתה אופיינית בדלפט של אותם זמנים. בניה ששררה שם גם בתקופת הביניים של דה הוך עצמו; אי אפשר להתעלם מהבלטת הלבנים בציור למעלה – משל היו הן זהות למטאטא או דלי המים ולעתים נדמה שהאדריכלות עולה בחשיבותה, בכל אופן כאן, על הדמויות עצמן או על הפורטרטים. הציור חתום ומתוארך על הקשת משמאל  "P.D.H. / A 1658". מקור הציור בויקיפדיה.

דה הוך הוא צייר גדול, חדשן אמתי, אשר מציג בעבודותיו הנשגבות נושא ששום אדם לא צייר אותו קודם לכן: החיים היומיומיים (של האנשים החיים בעירו דלפטס), לעתים קרובות אלו נשים שעסוקות בעבודות הבית. בשנת 1658 הגיע פיטר דה הוך, ומי שהשפיע רבות על יאן (יוהנס) ורמיר (שפעל במקביל לו בדלפט שבהולנד) לשיאי היצירה שלו, בציירו סצינות אינטימיות ואנשים פשוטים. נושא זה חדר לתודעת ורמיר שהתרשם עמוקות מהסצנות הביתיות, שקטות בעלות פתח לחלל החיצוני והוסיף עליהן והביא אותן לדרגת עבודת מופת. פיטר דה הוך היה חבר בגילדת דלפט של סנט לוק, יחד עם יאן ורמיר, שאיתו כאמור לעיל הוא חולק בעבודתו נושאים משותפים וסגנון ציור.
ראויה להערצה ותשומת לב מיוחד יכולתו לרשום, בנאמנות מרבית, את החזרי האור על סירי הקרמיקה, על עץ מלוטשים וזכוכית או מרצפות הבית. אין אח ורע לעיבודיו של חללי פנים מוארים, עמומים שקרני אור חודרות אליהם מבעד לחלון או מדלת פתוחה – דוגמא לכך אפשר לראות גם בציור – כאן.

פיטר דה הוך – קטע מתוך "אם עם ראש ילד בחיקה (חובה אמהית)" רגיש מתוך ציור ( A Mother Delousing Her Child’s Hair (c. 1660-1661). Rijksmuseum Amsterdam. Exhibition Museum Prinsenhof Delft – כאן ), בו מתוארת אם מנחמת בליטוף את בנה – מאפיין את המבט בו רואה הצייר את העולם הסגור בקירות הבית. קרן האור פוגעת כאן בכרית שבחדר הסמוך ובכדור הזכוכית התלוי מעל האם, במצחה ובכך ידה … מקצב האור שנוצר מעלה את מוטיב הידיים של לאונרדו דה וינצ'י במדונה של הסלעים (לונדון, פריז).


במשך 70 השנים הראשונות של המאה ה-17 היתה דלפט המרכז האמנותי החשוב בארצות השפלה. היא ניזונה מהשפעות איטלקיות וצפוניות ונהנתה מפטרוני אמנות מקומיים וגם מפטרונים מקרב אנשי הממשל שסביב חצר המלוכה, שישבה בהאג הסמוכה [מקור]. מספר הציורים שצוירו בהולנד (הרפובליקה) לאורך המאה ה-17 מוערך בכמה מיליונים ויש המצביעים על – 10 מיליון ציורים. מספר עצום וחסר תקדים היסטורי, ששיקף את חיי הרווחה של המעמד הבינוני באותה תקופה.

Two soldiers playing cards and a girl filling a pipe – באדיבות ויקיפדיה

הציור בדלפט היה למעשה תעשייה לכל דבר, והעיר עצמה ביקשה להגן על האמנים ועל המוניטין שלה על ידי מניעת יבוא של ציורים מבחוץ. בנוסף לכך רק חברי גילדת האמנים המקומית הורשו למכור את ציוריהם בעיר, למעט ביריד שנתי שנועד לציירים מן החוץ. ואולם הניסיון הזה צלח באופן חלקי בלבד, משום שאספנים נהגו לרכוש יצירות במסעותיהם (בהמשך ייצור יתר של אמנות ובשל המלחמות שפרצו נגד צרפת ואנגליה, ירדו המחירים וגרמו קשיים לצעירים כמו במשק ההולנדי כולו).

במאה ה-16 דלפט היתה עיר מובילה בארצות השפלה, עיר שהתהדרה בחומה בצורה והיתה מקום מושבו של וילם מאורנז' או ווילם ואן אוֺרַנְיֶה, William of Orange שבאותה תקופה הנהיג את המרד ההולנדי כנגד הכיבוש הספרדי ומי שנחשב למייסדה של הרפובליקה ההולנדית. בנוסף, לגילדת הקדרים של סנט לוק היה סניף נוסף גם בדלפט ולכן כאשר קדרים מאנטוורפן ברחו מהאינקוויזיציה הספרדית, באופן טבעי הם התיישבו בעיר דלפט. הקדרים האלו הביאו איתם סגנון ציור מעודן  והשימוש בחימר שלהם היה דומה לחרסינה הסינית שהייתה באותם ימים להיט, כך החל סגנון כלי חרסינה דלפט בלאוּ Delft Blauw באנגלית דלפט-בלו או Delftware ובעברית דלפט כחול בעל רקע לבן וציורים בכחול. לימים אחד הסמלים המוכרים ביותר של הולנד הם האריחים, הכלים והמיניאטורות עם עיטורים (בעיקר) בצבע כחול על רקע לבן. ולכן ניתן כמובן לראות אריחי דלפט-בלו בציורים אלו, לדוגמה בציורו המפורסם של יאן ורמיר, מוזגת החלב. שימו לב לפאנלים בשולי הרצפה שבצילום למטה.

מוזגת החלב – יוהאנס (יאן) ורמיר, האריחים אריחי דלפט-בלו – למטה מימין.

דה הוך נולד ברוטרדם להנדריק הנדריקס דה הוך, ולאנטג' פיטרס, שהייתה מיילדת, מקצוע שהשפיע על ציוריו. הוא היה הבן הבכור מבין חמישה ילדים. אמנם רק מעט ידוע על חייו המוקדמים של הצייר הגדול הזה, אך מחקרים שבים ומעלים עדויות מהארכיוניים והן מצביעות על כך שדה הוך עבד ברוטרדם, דלפט ובאמסטרדם. הביוגרף הראשון שלו, ארנולד הוברקן, מלמד על כך שהוא למד אמנות ב-Harlem אצל צייר הנוף ניקולאס ברחם (Nicolaes Berchem), במקביל ל-Jacob Ochtervelt ג׳ייקוב אוכטרוולט, והיה ידוע כבר אז כצייר של חדרים "קאמרזיזטן" או צייר של "נופי חדרים" בהם בולטות דמויות של נשים – נושא זה בכללותו היה חדשני ונועז ביותר [מקור]. הנדריק סורג, צייר נוסף, מבוגר שפעל ברוטרדם, היה בעל זיקה מיוחדת לדמויות שפועלות בחלל סגור כחדר יש הטוענים שהוא ההשראה הגדולה ושדה הוך הושפע בתחום זה ממנו, אבל אין ספק בכך שורמיר הושפע מדה הוך.  החל משנת 1650, הוא עבד כצייר ומשרת אצל סוחר פשתן ואספן אמנות בשם יוסטוס דה לה גראנג' שחי ופעל ברוטרדם. הסוחר הרבה בנסיעות ודה הוך התלווה אליו בנסיעותיו להאג, ליידן ודלפט, אליהן עבר בשנת -1652.[מקור –  "Transcendence in Ordinary Domestic Life", Wall Street Journal, August 19, 2017]  סביר להניח כי דה הוך מסר את רוב יצירותיו ללה גראנג' בתקופה זו בתמורה להטבות שזכה להן ממעבידו, נושא שהיה להסדר מסחרי נפוץ בקרב הציירים באותה תקופה. מכל מקום זה ההסבר שנהוג לתת למלאי עבודות של  דה הוך שנמצא אצלו. לה גראנג' החזיק בק  11 ציורים שלו שנמצאו אצלו מאוחר יותר.

דלפטדה הוך חי בדלפט עם רעייתו (1654) ג'נטה ואן דר בורך. לזוג נולדו שבעה ילדים. החוקרים מצביעים על כך ש דה הוך (בהיותו בדלפט) ניצל את השהות להשתלם גם אצל הציירים קרל פבריטיוס וניקולה מאס, שהיו בעברם תלמידים לציור בבית הספר של דלפט. הוא הפך לחבר בגילדת הציירים של לוק הקדוש ב-1655 (שנתיים אחרי ורמיר).  בתו אנה נולדה בדלפט ב-14 בנובמבר 1656.[מקור]  (בהתבסס על העובדה שאשתו השתתפה בטבילה באמסטרדם בשנת 1660), ככל הנראה  דה הוך עבר לאמסטרדם עד אז.

שני חיילים ואשה משרתת עם חצוצרן 1650–1655 מאת פיטר דה הוך

עבודתו המוקדמת של דה הוך תיארה בעיקר סצנות של חיילים ואיכרים באורוות ובמסבאות בדומה לעבודותיו של אדריאן ואן אוסטד, אם כי נראה שדה הוך השתמש בנושאים האלה כדי לפתח יכולת את השליטה הנודעת שלו בתיאור האור, והצבע כשתמיד הוא שב ומתעמק בפרספקטיבה.

סצנות ביתיות החלו להופיע אצל  דה הוך לאחר שהקים את משפחתו באמצע שנות ה-50. עיקר המודלים לציורים האלה היו ככל הנראה בני המשפחה שלו עצמו, אם כי נשים אמידות שמניקות ומטפלות בילדים המופיעות בעבודותיו מוכיחות שהוא התרשם מאוד או אפילו הצטרף ממש אל אמו בביקוריה בבתים אלה כמיילדת.

אי אפשר להתעלם מהשפעתו על ורמיר, שחי בדלפט במקביל לדה הוך, גם כשמתבוננים בחפצים, בפרטים המופיעים בציוריו בהשראת חיי היומיום, גם בנושא הפרספקטיבה, האור ובמקביל אותה גישה, הד לתפיסה המוסרית המקובלת באותם ימים.

יחד עם זאת רק ב-1657 הוא צייר את החלל הפני מבית מדרשו של דה הוך הוא הז'אנר הידוע הראשון שלו, אבל מאת ורמייר "משרתת ישנה" (A Maid Asleep), שבה ערך "עיבוד שטחי" למוטיבים החדשניים שפותחו בדלפט על-ידי הגאון דה הוך. יש לציין כי מדובר בניסיון ראשוני ועדיין ורמייר לא מצליח להכניס את החוץ פנימה, אבל הוא מנסה ומכניס לציור חלל חיצוני לו – החדר הסמוך – לצפייה בציור של גאון זה נא להקליק כאן.

פיטר דה הוך

הציור בדלפט היה למעשה תעשייה לכל דבר, והעיר עצמה ביקשה להגן על האמנים ועל המוניטין שלה על ידי מניעת יבוא של ציורים מבחוץ. בנוסף לכך רק חברי גילדת האמנים המקומית הורשו למכור את ציוריהם בעיר, למעט ביריד שנתי שנועד לציירים מן החוץ. ואולם הניסיון הזה צלח באופן חלקי בלבד, משום שאספנים נהגו לרכוש יצירות במסעותיהם (בהמשך ייצור יתר של אמנות ובשל המלחמות שפרצו נגד צרפת ואנגליה, ירדו המחירים וגרמו קשיים לצעירים כמו במשק ההולנדי כולו).

משנת 1657 ואילך נושאי העל – חלל פנים ותוכן היצירות דומים מאוד בין דה הוך לוורמיר.  היסטוריונים של האמנות של המאה ה-19 הניחו שוורמיר הושפע מעבודתו של דה הוך ואכן PDH הפגין תחילה עניין מיוחד בשילוב הדמות עם גיאומטריה פנימית (ראה פנים עם אם וילד ומשרת בסביבות 1656 ואחרים).  צילום רנטגן של הפנים עם אישה שוקלת מטבע זהב מראה שדה הוך ניסה תחילה לתאר דמות אחרת בכיסא הריק, נושא זה הוא הוכחה היסטורית לכך כך שהבד שלו הוא המקור או דגם מוקדם יותר ומקורי שוורמיר התרשם ממנו וציטט אותו. למטה הציטוט המדהים של ורמיר מעבודתו של דה הוך.

יאן ורמיר

בציורים של דלפט מושקע מאמץ עצום בתפישת כל גוון ובן גוון של המציאות מה שמוגדר 'לתפוס את האור'. הציורים של פיטר דה הוך, משקפים זאת היטב [מקור]. בציור משנת -1654, למשל: "חייל מציע כוס יין לאשה" – אפשר לצפות בציור זה – כאן. מצויר גבר צעיר ומגונדר במכנסים רקומות בזהב, אופנתי שמציע למשרתת כוס יין בתנועה אבירית או שחצנית. הכוס נוצצת, החלל הארכיטקטוני מתואר באופן פרטני, והנער מתבונן בו מהדלת בפליאה שמלמדת למעשה על עמדת הצייר עצמו. התחושה היא שהצופים מציצים בעזרתו כמו הנער העומד נדהם מחוצפתו – כשכובעו בידו.

טיפול שונה בחווית האור שבמציאות מתרחש ב"דיוקן משפחה בחצר בדלפט". זהו ציור של משפחה אמידה בחצר ביתה, ודה הוך משלב בו כמה מסורות של דיוקנאות משפחתיים. כתוצאה מכך הוא יוצר מזנסצנה – רגע מבוים שמנסה להיראות מעט א-פורמלי. בציור הוא משתמש בסמלים כמו ורדים – לאהבה – וגפן משתרגת, המייצגת את נאמנות נשות הבית. הציור כמו Portrait of a family making music מנכיח עושר ועד כמה היו הבורגנים העשירים של דלפט שבעי רצון, מנופחים מעצמם או מודעים לכספם ולעוצמתם החומרית. לא יצאה עדיין צוואתו של הסופר, עיתונאי ותסריטאי קולומביאני, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1982 – "למדתי שלאדם יש זכות להביט כלפי מטה בזולת, רק כאשר הוא עומד לעזור לו להתרומם" אותה רשם גבריאל גרסייה מרקס ב"מכתב פרידה".

ציור נוגע ללב של דה הוך הוצג בתערוכה הנודעת במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק באביב של שנת 2000. הוא "אם עם ראש ילד בחיקה (חובה אמהית)" מ-1660-1658, ובו תיאור פנים של בית באור רך – קטע ממנו העלתי למעלה. למטה אפשר לראות את הציור שהוזמנתי לראות בבית פרטי בניו יורק. הציור הזה השתתף באותה תערוכה רטרוספקטיבית של פיטר דה הוך במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק , ומהווה השראה למאמר זה. העבודה הזו נרכשה מהמוזיאון על ידי אספן פרטי לאחר שהוצגה בתערוכה הזו.

פיטר דה הוך – ירון מרגולין עם עבודת מופת של פיטר דה הוך באוסף פרטי בניו – יורק (פברואר 2023) צילם האספן.
ציור מרשים של צייר גאון פיטר דה הוך – אמן בעל יכולת פנומנלית לתאר 'פנים' ועומק כה חזקים,  עם קרני אור מרצדות כמקצבי חיים מוזיקליים. ציור מופת שמתמודד עם הרעיון של 'חלון' וכניסה פנימה אל כאילו מציאות אחרת, אור לנשמה החבויה בתוך חלל אפל מעורר אותה לתחייה. הצייר כאילו ממש פותח חלון בקיר אל עבר עולם אחר. צילם ירון מרגולין – אוסף פרטי.

קומפוזיציה דומה עם אותו פתח ניתן לראות בחצר עם ארבור, משנת 1658, שנמכר בכריסטיס בלונדון בדצמבר 1992 תמורת 4.4 מיליון ליש"ט.[מקור]

Courtyard with an Arbour, בחצר עם ארבור, משנת 1658, אישה שותה עם שני גברים [A Woman Drinking with Two Men (1658)]', שמן על בד,ע"פ הצייר ההולנדי פיטר דה הוך, פגם, מידות: 31X25 ס"מ. דה הוך, מתאר כאן חצר של בית הולנדי -1658 אבל ואולי גם הפעם מככב הנושא 'העדר מוסר'. האישה שותה אלכוהול עם שני בחורים שמפתים אותה נוכח כנסיה – שמציצה מעבר לגדר ושופטת אותם כנראה גם הצייר.

"משחק קלפים" יצירת מופת – aartspelers in een zonovergoten ruimte uit 1658 מאת פיטר דה הוך מאוסף מוזיאון ישראל באדיבות ויקיפדיה  [מקור]. נוכח קיר פתוח ומרחב חוץ פולש ומואר בפינה הימנית סמוך לצללי הקיר של חדר עם תקרת עץ ורצפת אריחים, גברת צעירה וג'נטלמן משחקים בקלפים ליד שולחן, בעוד שני ג'נטלמנים אחרים מסתכלים. הגברת, היושבת מימין, עומדת לזרוק קלף מידה. משמאלה עומד פרש, אוחז צינור בידו הימנית; הוא חובש כובע נוצות וכפילה בצבע אפור בהיר וסרטים ורודים; גלימה אפורה תלויה על יתד מימין, ללמדך שמשחק קלפים אינו הדבר המוסרי ביותר. מימין לגברת יושב פרש נוסף גם לו קלפים בידו. פרש זה מביט למעלה אל אלוהיו – כלומר אל האדון הניצב מולו. צעיר שלישי, חשוף ראש גם הוא מואר כאותה גברת באור מלא. הוא יושב, כשגבו מופנה למחצה אל הצופה, פניו אינם מוצגים, רוצה לומר רגשות אין כאן. בפינה השמאלית הקדמית של השולחן, מולה הוא יושב נמצאת לו כוס יין ממנה הוא שותה כנראה כדי לוודא שלא ישארו בו רגשות גם בהמשך; הוא לובש ז'קט קטיפה שחור, גרביים צהובות ונעלי עקב. הדמות המרכזית כאן היא אישה שמשחקת קלפים – ללא ספק דה הוך הצליח להתמודד עם נושא טעון בפרספקטיבה מבריקה, כל כך לא שגרתית.

 Two women and a child in a courtyard – Pieter de Hooch

נשארו לך שאלות 

אשמח להשיב על כל שאלה 

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן  

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –


    שמי Name:


    טלפון phone:


    דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


    איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


    אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:



    למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

    מאמרים אחרונים

    מבוא לפסיכותרפיה מכלולית והוליסטית

    עקרונות המזון כתרופה

    נשלח ב על הציור

    איך להתסיס תירס ולהכין טמאל מכסיקאי מסורתי

    מה יהיה בלי טמאלס?  אותה מסורת יפה שמאחדת את מרתון גואדלופה-רייס הקדושה הגדולה עם פברואר וגורמת לחדש את תחושת השייכות למקורות העתיקים של תרבות צפון אמריקה עם האימפריה האינדיאנית. ביום חג הנרות החל בפברואר הטמאל הוא מאכל חובה במכסיקו. אפשר להפוך את גרגרי התירס למסה מעניינת מלוחה, מתוקה עם או בלי בשר ולהגיע עד ימנו לאופציה הטבעונית הטעימה שהמתכון שלה מופיע למטה. צילום ירון מרגולין.

    במתכון המקורי, והעתיק של ילידי מכסיקו להכנת הטמאל מגרגירי תירס חיים נכלל שלב של התססת תירס.

     מה שצטרך להתססת התירס זה:

     תירס

     שמרים, ליים, אלכוהול או מלח

    תבלינים

    וחבית עץ אלון.

    איך מתסיסים תירס?

    תחילה יש להנביט מעט את גרעיני התירס, כלומר, להניח אותם ל 3 ימים במים ואחר-כך במסננת עד שיוצא נבטוט.  לאחר מכן מניחים אותם בקערה או בעזרת מעבד מזון ומרסקים את הגרעינים לבצק תירס. מהלך זה מאפשר לאנזימי הלתת להמיר את העמילן שבתירס לסוכר –

    השלב הבא הוא שלב ההתססה. מוסיפים את השמרים או הליים ונותנים למסה לתסוס לפחות 15 ימים.  כשהעיסה מתחילה לבעבע, התסיסה של גרעיני התירס החלה.

    אם רוצים להמשיך וליצור ליקר תירס לאחר שבועיים של תסיסה, מניחים את עיסת התירס התוסס בכלי על מנת לזקק אותו.

    להכנת טמאל ממשיכים כנרשם למטה המתכונים.

    התירס שמילא תפקיד מכריע בהיסטוריה של מכסיקו ועמי דרום אמריקה ומרכזה ממשיך להיות הבסיס לתזונה של רוב האנשים בודאי של המקסיקנים. תירס הוא מזון מיוחד מאוד הן בתכולתו התזונתית והן במגוון סוגיו. ישנם 74 זני תירס שונים, אך החשובים בהם הם תירס לבן, צהוב ובעל הצבע הכחול ובמטבח שלהם נמצא מגוון גדול של דרכים בהן האינדיאנים צורכים אותו. Nixtamalization הוא מושג יסוד במטבח העתיק. המונח הזה מוביל אל הבצק ממנו מכינים טורטיות או טמאלס גם קסאדילות, צ'יפס טורטיות, צ'ילקי, ואנצ'ילדות (tacos, quesadillas, totopos, chilaquiles, enchiladas). הבצק עצמו מכונה בצק ניקסטמאל או בצק ניקסטמאליז (masa nixtamalizada).
    הדרך אל הבצק מורכבת מהתססה, הרתחה של התירס במים לעתים עם ליים עד שהקליפה יורדת, ואז התירס נשטף כדי להסיר את שאריות הליים, בהמשך הבצק עובר לטחינה. הליים המוסף נועד להתססת התירס. יש כאלה שמתמסיסים את גרגרי התירס במים, אחרים באלכוהול, או עם שמרים ובתמיסות מלח, אבל התססה עם ליים מיטבית ומכונה התססה אלקלית (בסיסית). בישול והשריה אלקליים גורמים לשינויים כימיים בתירס אשר גורמים לעלייה בסיבים תזונתיים בלתי מסיסים, הנחשבים בימינו למרכיב מרכזי במזון כתרופה. השלכות נוספות של תהליך זה הן העלייה בריכוז הסידן והזמינות הביולוגית של ניאצין, (ויטמין B3). El pozol (del nahuatl pozolli, espumoso)- פוזול (מ-Nahuatl pozolli, מבעבע)שמגיע מתזונת אנשי
    המאיה הוא דוגמא למזון מותסס מתירס. פוזול הוא מזון המכיל את מה שמכונה "מיקרוביוטה מורכבת" או עשירה: מדובר במשקה על מאוד מיוחד ובריא [מקור]. הפוזול בעל תכונות מרעננות העשוי מביקטיקסטי, בעזרתו מייצרים מזון כתרופה. הפוזול נצרך לאחר התססה של הגרעינים. כאשר פוזול מיוצר מבצק ניקסטאמל, מתפתחת בו קבוצה של מיקרואורגניזמים מיוחדים מאוד. בין אלה נמצא את Streptococcus infantarius ssp. האינפנטריוס, שהוא חיידק שנמצא תמיד בבצק הזה, ומהווה את אחת מתעלומות המשקה או קסמיו. (Leuconostoc citreum) חיידק אחר מעודד אנזים יוצא דופן. אנזימים הם הזרזים שתאים בגופנו זקוקים להם כדי שיתרחשו תגובות מחלימות או בונות תהליכים נכונים. ומה שיוצא דופן באנזים L. citreum הוא שהחיידק הצומח בעיסת הבצק המותסס הזה יכול לייצר פולימרים פרוקטוזים (אינולין), החשובים לבריאות האדם, מכיוון שהוא מקדם את הצמיחה של חיידקים מועילים במעי [מקור]. חיידק נוסף Lactobacillus plantarum (CPQBA 087-11 DRM) בודד מבצקי תירס מותססים באופן מסורתי (תמיסת מלח או ליים) בקולומביה; ונמצא כמי שמעכב התפתחות של חיידקים ופטריות פתוגניים [מקור].

    בעמוד זה אפשר למצוא מספר מתכונים לטאמאל כולל המתכון הקדום והטיפוסי למכסיקו אשר יופיע בהמשך כמתכון שני. במקור החל בהתססת תירס. הוא מזון העל והמזון כתרופה.

    ימצא לך בהמשך מתכון לטמאל מתוק ברוח המסורת של Michoacán, הידוע גם בשם אוצ'פוס מתוק (uchepos dulces), ועשוי מ-100% תירס, ללא הוספת כל סוג של קמח, והוא ממותק בסוכר או בחלב מרוכז.

    uchepos dulces החומרים להכנת טמאלס תירס מתוק
     8 קלחי תירס (עם קליפות)
     1 קופסת חלב מרוכז (397 גרם)
     1 קורט מלח
    אופן ההכנה 
    ראשית יש להפריד את העלים הטריים מהתירס, שכן הם ישמשו כתבנית להכנת הטמלס המתוק.  לשם כך יש לחתוך את קצה התירס קרוב לעקב ולהסיר את הקצה.
    2. מסירים את העלים בזה אחר זה, שלמים, לא לחתוך אותם.  לאחר מכן יש לנקות היטב את התירס, ולהסיר את השיער.
    3. מסירים את הגרגרים מקלח התירס עם סכין בצורה אנכית.
    4. לאחר מכן מערבבים את הגרגירים תוך כדי הוספת קורט מלח וחלב מרוכז, עד שמתקבל בצק רך מאוד, אך יציב בו זמנית הוא הבצק ניקסטאמל. אפשר להשתמש להגנתו במעבד מזון או במטחנת בשר.  אפשר גם להכין חלב מרוכז תוצרת בית או ריבת חלב לטאמל המתוק.
    הערה: המלח יעצים את טעם התירס. המשך המתכון כנרשם למטה.
    אפשר גם להכין טמאל שוקולד.

    יש לזכור שהמתכון המקורי של הטמאל המסורתי כולל בשר חזיר, וכאן הוא מתחלף כמתכון אשר פותח בעמוד מתכוני טמאלס זה, עם עלי צבר. מדובר במתכון חדש, אבל באיכות הטובה ביותר שיש לה קשר עמוק לשורשים אצטקים ותרבות האוכל הבריא והמסורתי של מכסיקו ואנשי המאיה.  הטמאל הזה הוא לא המתכון הכי קל להכנה, אבל הוא מזין, נטול שומנים, מאוד בריא, מפחית יתר לחץ דם, מגמיש את דופן העורקים, מסייע לייצור עצמי של גלוטתיון. מזון זה שייך למזון כתרופה, אבל הוא אסור לחולי גאוט והכי חשוב, לאחר אכילת הטמלים האלה תהיה לך הרגשה של אכילת טמאל עם שורשים עתיקים וזה תענוג גדול.

    – nopales המתכון מיועד ל 12 יחידות טמאל ומורכב משני חלקים: המילוי והבצק.

    למילוי:  4 כוסות של נופלים קצוצים ונקיים (עלי צבר צעירים, נקיים nopales);  מים מסוננים (1 כוס);  ורוטב ירוק salsa verde casera (1 כוס).

    לרוטב ירוק: עגבניות ירוקות כולל עלי העגבניות הירוקות, פלפל חריף מסוג צ'ילי סרנו או אחר, בצל, צרור כוסברה, 2 שיני שום, תבלינים (פלפל שחור, מלח).

    לבצק ניקסטאמל מהיר: קמח תירס, רצוי אורגני  (3 כוסות);  מים מטוהרים (3 ¼ כוסות);  שמן קוקוס אורגני, כבישה קרה, מומס (1 כוס), ניתן גם להחליף בכל שמן צמחי מאכל אחר;  אבקת אפייה (2 כפיות), למי שהנושא חשוב יש לחפש את הגרסה ללא גלוטן ואם אתם סובלניים מהכליות אבקת אפייה אסורה ויש להסיר פריט זה מהתפריט, ואם אתם סובלים מחומצה אורית או גאוט אל תחשבו אפילו על טמאל – הוא אסור לכם;  צריך גם מלח ורוד או מלח ים, לפי הטעם. בנוסף ניקסטאמל מסורתי תמיד מכינים מגרעיני תירס כפי שמסביר המתכון למעלה.

    תבלינים: מלח, בצל ושום.

    זכרו את קליפות התירס (las hojas de maíz) יש לשמור לאחר פתיחה איטית לשמירה על שלמותם. נהוג לטבול אותם עד לשימוש בכלי עם מים.

    SALSA VERDE MEXICANA רוטב מקסיקני ירוק הוא רוטב עגבניות ירוקות

    טמל צמחוני עם עלי צבר צעירים וסלסה ירוקה.  צילמה SANDRA BLOW – כאן.

     אופן ההכנה

    1. למילוי – להשרות את קליפות התירס במים חמים למשך 30-40 דקות. לצרף למי ההשריה גם את עלי העגבניות שמיועדים להכנת הרוטב הירוק הביתי.
    2. מבשלים את הנופלים (עלי הצבר המנוקים, וקצוצים לריבועים) במים. אפשר להוסיף אליהם תבלינים: מלח, בצל ושום.  כשהם מבושלים היטב, מייבשים אותם במגבת ומניחים אותם בקערה שם יעורבבו עם התבלינים.  
    3. מכינים את הבצק (ניקסטאמל) – מניחים את כל החומרים במיקסר ומקציפים במהירות בינונית עד לקבלת תערובת חלקה וגמישה.
    4. להרכבת הטמאל – שולפים קליפה מהמים, פותחים קליפת תירס ומוסיפים כ-2 כפות בצק במרכזה;  מורחים מעט מהבצק (ניקסטאמל) עליה בעזרת גב כף. מניחים במרכזה מעט ממלית עלי הצבר מגלגלים וסוגרים את קליפת התירס. לסגירה נעזרים במגבת עליה מונח הטמאל, קצה אחד מעל השני, ואז מביאים את החלק התחתון כלפי מעלה. וקושרים עם רצועה מקליפת התירס או עם רפיה.
    5. לסיום מניחים את הטמאלים (tamales) בסיר עם מים רותחים ומכסים אותם. מבשלים כ-40 דקות. כשהם מתחילים לצוף הם מוכנים, ואז אפשר להגיש אותם פתוחים, להסיר את הקליפות. מניחים בצלחת או מגש – נותנים להם להתקרר מעט. ובשלב הזה אפשר להוסיף מעל כפית מהרוטב הירוק. מקובל להגיש עם רוטב ירוק אבל אפשר להגיש עם עוד סלסה ואפילו עם מיונז.
    6. רוטב עגבניות ירוקות – Tomatillos – למעשה אין בית מקסיקני בלי רוטב ירוק שהוכן וממתין במקרר. רוטב ירוק מושלם לטאקו, קרנה אסאדה, סופס, טוסטאדות, קווסאדילות, טורטות, גורדיטס, ואמפנדס. זה אותו רוטב שאפשר להשתמש בו גם להכנת האנצ'ילדות הירוקות, הבשר בצ'ילי ירוק, הצ'יצ'רון ברוטב ירוק, הצ'ילאקיל הירוק, וטמאלס ברוטב ירוק. קיימות מספר גרסאות אחת מבושלת אחרת חייה – לרוטב עגבניות ירוקות דרושות עגבניות ירוקות Tomatillos לעגבניות הירוקות (Tomatillos) יש טעם מעט חמצמץ וחריף והם משמשות כאמור לעיל בסלסות, גם ברטבים ותבשילים.  הטומליטוס נקטפות בדרך כלל כשהן עדיין ירוקות ויש להן קליפה שקופה דמויית נייר שמקיפה את הפרי.

    איך לבשל עגבניות ירוקות לרוטב

     יש להסיר תחילה את הקליפה ולשטוף היטב לפני השימוש. יש לדעת שהקליפה צריכה להיות יבשה ושחומה רק אז העגבניה מוכנה לקטיף. חותכים לשניים את העגבניות ומניחים אותן עם הצד החתוך כלפי מטה על תבנית מרופדת בנייר כסף. אופים בתנור שחומם מראש ל-200 מעלות צלזיוס במשך 15-20 דקות או עד שהן מעט שחומות ורכות.

    אפשר גם לצלות אותן על מחבת  ברזל יצוק על הכיריים על אש בינונית-גבוהה. חותכים אותן לחתיכות קטנות ומאדים במחבת עם מעט שמן על אש בינונית במשך 5-7 דקות או עד שהן רכות.

    אפשרות נוספת טיפול בהרתחה: להניח אותן לאחר שלב השטיפה בסיר ולכסות אותם במים. מביאים לרתיחה ומבשלים 10-15 דקות או עד שהן רכות. לאחר שהעגבניות רכות ושינו צבע, מכניסים אותן לבלנדר, מוסיפים את הבצל, השום, המלח והפלפל ומערבבים היטב, בדרך כלל כדאי לערבב על  פולסים במרווחים של 2-3 שניות, עד שהרוטב מתקבל והמרכיבים מעורבבים בו היטב.

    מוסיפים את הכוסברה ושוב מערבבים (על אפשרות הפולס) אבל רק עד שהכוסברה נטמעת ברוטב.

    הערות – 6 צ'ילי סרנו, היא הכמות לרוטב חריף, אבל אפשר  להחליף את הסרנו עם רוטב צ'ילי, שהוא פחות חריף, או להפחית את מספר הפלפלים.

     הרוטב נשמר בכלי אטום במקרר למשך שבוע.

    מגישים את הטמאל חם על צלחת  עם רוטב ירוק בצד.

    רוטב ירוק

    2. מתכון לבצק של הטמאל – בצק ניקסטאמל:

     30 עלי תירס שטופים (לכל קילו בצק)

     1 1/2 כוסות מרק ירקות או אחר

     1 ק"ג קמח תירס ניקסטאמליז או אחר

     1 כוס שמן קוקוס 

     12 עגבניות חתוכות 

     1 גליל רפיה: לקשירת הטמאלס.

     מלח אטלנטי או הימאליה

    אופן ההכנה

     הכנת הבצק לטמלס – בצק ניקסטאמל

     מרתיחים מים (בסיר) עם העגבניות (רבע ליטר מים). מניחים את העגבניות בצד, להמשך, ומבלי להוציא את המים.

    בסיר נוסף ממיסים את ה- 1 כוס שמן קוקוס על אש נמוכה מאוד עד שהיא מקבלת מרקם חלק (אפשר גם להחליף בחמאה), שופכים לאט לאט את קמח התירס לסיר עם החמאה/שמן או קרם קוקוס (או את גרגרי התירס שהותססו כפי שהמתכון למעלה מלמד), ממשיכים לטרוף, כדי שבצק הניקסטאמל יתערבב בצורה אחידה.  יש שמוסיפים מעט אבקת אפייה לקמח בשלב זה. אבקת אפיה כנזכר למעלה אסורה לחולי כליות אבל גם לחולי סוכרת ומחלות מעיים. מוסיפים תבלינים, מבלי להפסיק להקציף את התערובת, ולאחר מכן את מרק הירקות (או אחר, אפשר גם ציר מרק), ולסיום מוסיפים ומערבבים כוס מים שאיתם הרתחנו את העגבניות.

    בוחשים, וממשיכים להניע את הניקסטאמל – הבצק של הטמאל, כדי להגיע למרקם חלק מאוד. ישנן כמה דרכים לבדוק את הנקודה הנכונה בה העיסה מוכנה כמו על ידי הכנת כדור קטן מהבצק. כאשר מניחים אותו על המים הוא נשאר לצוף מבלי להתמוסס או להתפורר. אם צריך לרכך את הבצק יותר מכך, תמיד אפשר להוסיף מעט ממי הבישול של  העגבניות.

     מסדרים את קליפות התירס הנקיות על מגש, מורחים כל אחת מבפנים בעיסת הטמאל – בצק ניקסטאמל.

    מנקודה זו ואילך ממשיכים כמצויים במתכון למעלה.

    נשארו לך שאלות 

    אשמח להשיב על כל שאלה 

    לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן  

    בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –


      שמי Name:


      טלפון phone:


      דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


      איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


      אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:



      למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

      מאמרים אחרונים

      מתכון לטמאל מכסיקאי

      נשלח ב כללי