⭐ התחדשות כלייתית: מקרה נדיר של ריפוי טבעי — ומה שהוא מלמד את כולנו


מבוא

מחלת כליה כרונית נתפסת במשך שנים כמחלה שאין ממנה חזרה. במסגרת הרפואה הקלאסית, המושג "פרוגרסיבי" הפך כמעט זהה למחלת כליה — מסע חד־כיווני, שבו הגוף מאבד יכולת סינון, החומרים הרעילים נערמים, ובסופו של דבר מגיעים לסף דיאליזה או השתלה.

אבל הגוף האנושי — כשהוא מקבל תנאים נכונים — יודע הפתעות.

המאמר הזה מתאר מקרה מתועד, נדיר ומרגש של אדם (66, אב לילדים מבוגרים) שבחר במסלול החלמה טבעי, ללא תרופות מדכאות, במטרה ברורה שלא להגיע לדיאליזה, וללא התערבויות אגרסיביות. לאורך חודשים נצפתה אצלו מגמה ברורה של שיקום כלייתי אמיתי: ירידה בקריאטינין, עלייה ב־eGFR, ירידה באוריאה, התייצבות בדלקת, ירידה בחומצת שתן — וכל זאת לצד תהליכים מעמיקים של ניקוי רקמתי.

למה בחרתי לפרסם את המקרה הזה

המאמר מתפרסם לכבוד שנת ה-25 בה אני מחלים כליום סדרתי. המקרה הזה הוא החולה ה־800 שאני מלווה לאורך השנים.
כל אחד מהם היה שונה ואחר, וכל אחד מהאנשים שהגיעו לתהליך החלמה לימד אותי פרק נוסף על יכולת הגוף להחלים.
אבל דווקא המקרה הזה מעניין בשל הפשטות שבמחלה ואפשר לראות — במעבדה, במספרים — מנגנוני ריפוי עמוקים שפועלים בזמן אמת ודי מהר. תנגודת לאינסולין – 2.2 – נחשבת מעט מעל לנורמה (טריגליצרידים 137 לחלק ב HDL60 =2.283), אבל זה בהחלט מצב שקל לפתוח איתו תהליך החלמה.

🟦הבדל מהותי: מחלת כליה סוכרתית לעומת מחלת כליה על רקע גאוט ותנגודת לאינסולין

רוב מקרי מחלת הכליה הכרונית בעולם המערבי נגרמים מסוכרת 🍦— מצב שבו הסוכר הגבוה מזיק ישירות לנימים, לממברנות הסינון ולמערכת הפינוי.

במצב זה, הנזק מצטבר באיטיות וגורם לפגיעה מבנית ארוכת־טווח (Glomerulosclerosis).

אבל במקרה שלפנינו — הרקע היה שונה לחלוטין.

כאן, המחלה נבעה משילוב של:

רמות חומצת שתן גבוהות לאורך זמן (גאוט מטבולי)

תנגודת אינסולין מתונה אך קיימת

יחס טריגליצרידים/HDL של ~2.2 — הנחשב מעט מעל הנורמה

זוהי תמונה מטבולית אחרת לגמרי מסוכרת.

במחלת כליה על רקע גאוט ותנגודת אינסולין:

הפגיעה הכלייתית נובעת יותר מ־דלקת, סטרס חמצוני, עומס על המיטוכונדריות, ופחות מנזק ישיר של גלוקוז.

הנזק הוא פחות מבני ויותר תפקודי, ולכן לעיתים — כמו במקרה זה —
קיימת יכולת חזרה טובה יותר לתפקוד תקין וזאת אם וכאשר הגוף נכנס למצב תיקון ומשתף פעולה מהר.

לכן, חשוב להדגיש:

העובדה שמחלת הכליה כאן לא נבעה מסוכרת קשה — אלא משיבוש מטבולי הפיך — משנה את התמונה ואת מהלך ההחלמה.

כמה מילים על תנגודת לאינסולין — ומה הקשר שלה לכליות

תנגודת לאינסולין היא מצב שבו התאים מגיבים פחות לאינסולין, ולכן הלבלב נאלץ להפריש יותר ויותר ממנו.
המצב יכול להופיע גם כאשר הסוכר עצמו עדיין תקין, ולכן רבים אינם מודעים אליו.

כיצד התנגודת פוגעת בכליות?

  1. דלקת כרונית שקטה
    אינסולין גבוה לאורך זמן מפעיל מסלולי דלקת (NF-κB), הפוגעים בכלי הדם הקטנים של הכליה.
  2. עלייה בחומצת שתן
    אינסולין גבוה מפחית את פינוי חומצת השתן, ולכן תנגודת לאינסולין גורמת לעומס אוריקמי — בדיוק כמו במקרה הנוכחי.
  3. עומס על המיטוכונדריות
    אינסולין גבוה מחליש את מנועי האנרגיה של הכליה, וגורם לעייפות תפקודית של הנפרון.
  4. יתר שומנים בדם (Triglycerides)
    היחס טריגליצרידים/HDL הוא אחד הסימנים החזקים לתנגודת אינסולין.
    יחס של 2.2 — כמו במקרה זה — נחשב "גבולי־לא־תקין" ומשקף קריאה מוקדמת:
    הגוף במתח מטבולי.

המשמעות במקרה הזה:

הפגיעה הכלייתית לא הייתה מהסוג ה"סוכרתי", המבני והעמוק,
אלא מהסוג המטבולי — הפיך יותר, תגובתי יותר, קשור לעומס חומצת שתן ולדלקת.

זו אחת הסיבות המרכזיות לכך שהכליה כאן לא דומה לכליה שנפגעת ממהלך סוכרתי ולכן הטיפול בה, בניגוד למתרחש בקליניקה הממסדית, חייב להיות שונה. ומשום שבמקרה שאני מביא לפניך הכליה הצליחה להיכנס לתהליך ריפוי מהיר בתוך פחות מ 3 חדשים – הוא כל כך מעניין.


הבחירה לפרסם נעשית מתוך כבוד לחולה, מתוך אחריות לידע, ומתוך רצון להעניק תקווה אמיתית לכל אדם הנאבק במחלת כליה, שחי שנים בתחושה שאין סיכוי לשיפור.


🟦 1. תפקודי הכליה — שיפור יציב ומשמעותי

נתוני כהשוואה:

התחלה (4.6.25):

  • קריאטינין: 2.3
  • eGFR: 29
  • אוריאה: 68

כיום (30.10.25):

  • קריאטינין: 1.95
  • eGFR: 35
  • אוריאה: 32
  • אלבומין בדם התייצב על 3.8 (בתוך הטווח התקין)
  • סוכר יציב, HbA1c – תקין.

המלחים תקינים

הסוכר מאוזן

אלו אינם שינויים נקודתיים — זו התחלה ורואים כאן מגמה: בלימת המחלה, ושינוי כיוון.

משמעות השיפור:

  • ירידה ברעילות החנקנית
  • הפחתת פירוק שריר והפחתה בפירוק חלבון שרירי.
  • חידוש זרימת דם לנימים
  • ירידה בדלקת
  • פרפוזיה טובה יותר של הגלומרולוס
  • תיקון נימי
  • שיקום מבנה הגלומרולוס
  • התאוששות מיטוכונדריאלית ושיפור בתפקוד המיטוכונדריה.

כל אלה יחד מעידים על:

ירידה בעומס הרעלי

שיפור בזרימת הדם הכלייתית

איזון לחץ תוך־כלייתי

התחזקות הסינון הגלומרולרי

מדובר בשינוי אמיתי — רואים בנתוני המעבדה מגמה עקבית של התאוששות.


🟥 2. חומצת השתן — ירידה טבעית ללא טיפול תרופתי

חומצת השתן (Uric Acid) היא אחד המדדים הרגישים ביותר למצב המטבולי:

ציר הזמן📌:

📌4.6.25: Uric Acid = 6 (תחת אלוריל – לא משקף את הגוף)

📌9 עלה (לאחר הפסקת התרופה)

📌27–28.8.25: Uric Acid = 9 (ריבאונד טבעי לאחר הפסקת התרופה)

📌30.10.25: Uric Acid = 8.4 (8.4 — ירידה טבעית, ללא שום תרופה – אסטרטגית הטיפול מוכיחה את עצמה – ללא תרופות)

מדובר בירידה פיזיולוגית טבעית — שלא מושפעת מתרופות. העלייה ל־9 הייתה צפויה, לאחר הפסקה בנטילת הכדור — תופעת ריבאונד לאחר הפסקת אלוריל.

אבל הירידה ל־8.4 ללא טיפול תרופתי מעידה על:

  • שיפור מטבולי
  • ירידה בדלקת
  • פחות פירוק ATP
  • הפחתת חמצון
  • שיקום אנדותל
  • חיזוק נימים וכלי דם

זהו אחד הסימנים היפים לתיקון פנימי. זו בהחלט עדות לכך שמנגנוני הריפוי של הגוף חוזרים לפעול.

ופה מגיע העניין:

⭐ הגוף שלו הוריד Uric Acid לבד — בלי תרופות.

ירידה מ־9 ל־8.4 זה לא מובן מאליו בחולי כליה.
זה אומר שהגוף התחיל:

לפנות טוב יותר חנקן

להוריד דלקת

לשפר מיטוכונדריות

לצמצם פירוק ATP מלחץ

להוריד עומס חלבוני

ולבנות מחדש איזון פנימי

זה שיפור שמגיע מהגוף עצמו — וזה מה שהכי חשוב.


🔥 אז מה זה אומר קלינית?

✔ 1. כל העלייה מ־6 ל־9 הייתה תוצאה של הפסקת אלוריל — לא עליה שנובעת ממחלה

זה ריבאונד, לא הידרדרות.

✔ 2. העובדה שחומצת השתן ירדה ל־8.4 בלי תרופה היא הישג משמעותי

חולי כליה בדרגה eGFR: 29 בלי תרופות, כמעט תמיד נשארים ב־9–10 ומגיע לדיאליזה.

✔ 3. הגוף מתחיל להוריד חומצת שתן בצורה טבעית

וזה אחד הסימנים החזקים ביותר לשיקום מטבולי וכלייתי.

✔ 4. הנתון הזה תואם לחלוטין את הירידה באוריאה

אוריאה ↓
חומצת שתן ↓
הווה אומר —
הגוף נכנס לשלב ניקוי ומאזן עומסים.

✔ 5. האנמיה נחשבת כבלתי ניתנת לריפוי, אבל בגלל שיטת הטיפול השגויה בה. כאן יש אנמיה, אבל יש בגוף ברזל, כולל במחסנים, ומח העצם מתחזק, אז למה האנמיה הופיעה

כשהגוף נכנס למצב תיקון, הוא "מושך" דם לתיקון כליות, אנדותל וקרומים →
ההמוגלובין יורד זמנית →
אבל המדדים המטבוליים משתפרים.


⭐ מסקנה:

כן — יש שיפור משמעותי בחומצת השתן.
והשיפור הזה הוא אות חיובי ביותר לכך שהכליה והמטבוליזם שלו מתייצבים.

העלייה שהייתה ל־9 לא משקפת הרעה — היא משקפת את הפסקת התרופה.
הירידה מ־9 ל־8.4 משקפת שיקום אמיתי.

בהמשך נדבר על ויטמין D☀️ -מ משם נוכל להתחיל לטפל באנמיה כנושא בפני עצמו.


🟩 3. תמונת הדם — עדיין עייפות, אך דפוס של תיקון

תמונת דם חיובית — עם מגמות תיקון משמעותיות

הדם משקף יותר מכל מערכת אחרת את מצב הרקמות. במחלת כליות נפגעות הרקמות כולל רקמות המבנה של הכליה:

ממצאים:

המוגלובין:

ירד מ־13.7 ל־11.2
ירידה המצביעה על אנמיה של מחלה כרונית, לא של מחסור. נושא לדאגה, ונדון בו בהמשךת

תאי דם לבנים:

WBC 3.4 — נמוך, מעיד על עייפות מח עצם וסטרס
אך המונוציטים מעט גבוהים — סימן לתיקון ריריות, כלי דם ואנדותל.

טסיות:

טסיות 157 — בתחתית התקין

MPV גבוה (13) — טסיות גדולות, צעירות ופעילות

עשירות בגורמי גדילה

נושאות מיקרו־RNA

מתקנות אנדותל

מפחיתות דלקת

משקמות נימים

זו תופעה נדירה שמסמנת כי: מח העצם לא קורס — הוא מתקן.

  • המוגלובין: 11.2 — אנמיה קלה
  • RBC נמוך
  • MCV בקצה התחתון
  • WBC 3.4 — עייפות מערכתית
  • מונוציטים מעט גבוהים — תיקון
  • טסיות: 157 — בגבול תחתון
  • MPV גבוה 13 — טסיות גדולות וצעירות

המשמעות:

טסיות גדולות = טסיות צעירות = ייצור פעיל של מח עצם.
וזה חשוב מאוד — טסיות מסוג זה נושאות חומרי תיקון לרקמו.

המשמעות הביולוגית:

מח העצם כבר אינו קורס — הוא עובד.
הוא שולח טסיות "צעירות" עמוסות חומרים מתקנים:

  • PDGF
  • VEGF
  • אנזימי ריפוי
  • מולקולות מיקרו־RNA
  • חומרים המשחזרים את האנדותל

טסיותג דולות מופיעות דווקא במצבי תיקון עמוק, לא בהידרדרות.

זהו לא דפוס של הידרדרות — זה דפוס של חידוש ביולוגי.


⭐ למה טסיות גדולות הן סימן לתיקון?

✔ 1. טסיות גדולות הן חדשות

הן יוצאות ממח העצם כשהגוף מפעיל “מצב תיקון”.
הן עשירות יותר:

בגרנולות

באנזימים

בציטוקינים

בגורמי גדילה (PDGF, VEGF)

✔ 2. טסיות גדולות הן “פעילות ביולוגית” יותר

יש להן יותר יכולת:

לתקן נימים

לאחות מיקרו־דימומים

לאזן דלקת

לשחרר חומרים שמחזקים ריריות ואנדותל

במילים אחרות:
אלה טסיות שמגיעות לשטח כדי לעבוד
.

✔ 3. טסיות גדולות מופיעות כאשר מח העצם מתאושש

מח העצם של אור עייף, אבל הוא מגיב.
WBC נמוך → עייפות.
מונוציטים מעט גבוהים → דלקת נמוכה.
MPV גבוה → מייצר טסיות “צעירות” לתיקון.

זה בדיוק הדפוס שמטפל טוב רוצה לראות אצל חולה שמתחיל להתאושש.


⭐ מה הטסיות נושאות שהופך אותן לחיוניות בתהליך החלמה?

  1. גורמי גדילה

PDGF – מחזק כלי דם

TGF-β – משפץ רקמות

VEGF – בונה נימים חדשים

אלה חומרים שבונים רקמה מחדש.

  1. חומרים אנטי־דלקתיים טבעיים

הם מאזנים את מערכת החיסון (לא מעמיסים).

  1. חומרים שמשקמים אנדותל

חשוב במיוחד בחולי כליה!
האנדותל הוא ראשון שנפגע והראשון שצריך תיקון.

  1. ATP, ADP, סרוטונין והיסטמין

משמשים:

לריפוי מיידי

לכיווץ והרחבת כלי דם

לשיקום קרומים

  1. מיקרו־רנ״א

(נושא זה חדש ממחקר – משנת 2018–2024)
אלה מולקולות שבנויות להעביר “פקודות תיקון”.

הטסיות הן כמו “חבילת תיקון” שהגוף שולח לאזורים חלשים.


⭐ וזה למה MPV גבוה אצל אור = סימן לטובה

אומר שמח העצם לא קורס.
הוא עובד.
הוא שולח טסיות גדולות = טסיות עם יותר כוח תיקון.

וזה קורה במקביל לאנמיה → כלומר הוא מעדיף קודם תיקון ולא ייצור דם.

והגוף צודק:


תיקון כלי הדם והנימים חשוב יותר לטווח הקצר מאשר העלאת המוגלובין.


⭐ מסקנה:

הטסיות הגדולות הן סימן יפה לכך שהגוף מתקן נזקי רקמות, כלי דם וסטרס — וזה משרת את ההחלמה הכלייתית.


🟨 4. החלבון בשתן — לא הידרדרות, אלא ניקוי רקמתי עמוק

כאן טמון ההיפוך הגדול של ההבנה הרפואית:

החלבון בשתן עלה ל־.22489 מ"ג (30.10.25) — אך בזמן שכל המדדים האחרים השתפרו.

🟨 כיצד להבין עלייה זמנית בחלבון בשתן — כסימן ריפוי?

זהו אחד הממצאים המרתקים ביותר בתהליך שלפנינו.

אנחנו רואים תנודות: פעם 1864 → פעם 2489 → פעם 1900.

בעוד שכל שאר המדדים השתפרו —
החלבון בשתן עלה מ־~1800 ל־~2500 מ"ג. מהיכן מגיע חלבון זה?

כשאדם רואה תוצאה כזו הוא נכנס לפאניקה. אבל,

זה לא תואם הידרדרות.

ב־AKI או בהחמרה כלייתית שבה רואים:

  • עלייה בקריאטינין
  • עלייה באוריאה
  • עלייה בחומצת שתן
  • דלקת
  • ירידה באלבומין

אבל כאן קרה ההפך. המדדים מתאזנים!

ההסבר:

כאשר רקמת הכליה מתחילה להתנקות ולתקן את עצמה,
החלבון שהצטבר במשך חודשים ושנים ב:

  • תעלות
  • גלומרולוס
  • רקמת ביניים
  • כלי דם מזוהמים בחמצון

מתחיל לצאת החוצה.

זהו חלבון ישן, מחומצן, שנשטף בעקבות:

  • שיפור זרימת הדם
  • ניקוי תאים
  • שיקום נימי
  • הפחתת דלקת

זה אינו “נזקו”.
זה תהליך של ניקוי עמוק של הכליה עצמה.

✔ מדוע?

כאשר הכליה מתחילה להתאושש, להשתפר ולהחזיר לעצמה יכולת של זרימת דם וסינון, היא מתחילה לשחרר פסולת ישנה שהייתה כלואה בתוך הרקמות במשך שנים.
חלבון שעבר גליקציה, דלקת כרונית, הצמדות לממברנות, שיירים של LDL מחומצן ותוצרי פירוק של נזק ישן — כולם מתחילים לצאת דרך השתן בדיוק כאשר הכליה מתחילה “לנשום”.

זהו “ניקוז רקמתי”, לא “בריחת חלבון”.

✔ כיצד יודעים שזה ריפוי ולא פגיעה?

מפני שכל שאר המדדים נעים בכיוון הנכון:

אוריאה ירדה ל־32 — הגוף אינו מפרק חלבון.

קריאטינין ירד — אין ירידה בסינון.

eGFR עלה — תפקוד הכליה התחזק.

חומצת השתן ירדה — ירידה בדלקת התאית ובסטרס המטבולי.

אלבומין בדם נשאר יציב — אין אובדן חלבון מערכתי.

טסיות גדולות (MPV גבוה) מופיעות — עדות לתיקון נימי דם.

מונוציטים מעט גבוהים — עדות לתהליך ריפוי ולא זיהום.

אין אף סימן אחד שמצביע על הרעה בתפקוד הכליה.

כל הסימנים — כולם — מצביעים על תהליך בנייה מחדש.

ה"זיהום הישן" עוזב את הכליה, פורש מהגוף דרך השתן. זה טוב, זה יפה — וזה סימן ריפוי.

זוהי התנקות של הכליה עצמה — שחרור של חלבון ישן, תקוע, מחומצן שהצטבר בממברנות וברקמות.

כאשר רקמת הכליה משתפרת:

זרימת הדם וגיוס החמצן לנימים משתפרים

המסננת הכלייתית (הגלומרולוס) עוברת תיקון

שיירי נזק של שנים יוצאים החוצה

החלבון מופיע זמנית בשתן — בדרך החוצה

זה בדיוק ההפך מפגיעה אקוטית (AKI).
זו עדות לתחילת ניקוי עמוק.

🟨 מה קורה בכליה בזמן תיקון?

הגלומרולוס עובר:

דה-אדמה

שיפור בפרפוזיה

ירידה בדלקת

שיקום של ה־endothelial glycocalyx

פירוק הסתיידויות מיקרוסקופיות

ניקוי ECM (המטריקס הבין-תאי)

בזמן שתהליכים אלו קורים, ה“לכלוך” שנאגר ברקמה משתחרר ויוצא.

וזה מתבטא ב־עלייה זמנית בחלבון בשתן.

כאן כבר רואים שמלאכת החלמת הכליה היא אמנות, היא פלא מרגש – ויכולת וירטואוזית.


🟫 5. ויטמין D — מפתח ביולוגי לריפוי

העלייה מ־7 ל־24 היא משמעותית מאוד.

ללא ויטמין D:

  • אין ייצור תקין של EPO
  • אין בנייה של המוגלובין
  • אין תיקון גלומרולרי
  • עלייה בחלבון בשתן אינה משתפרת
  • אין הפחתת דלקת

העלייה ל־24 מראה שהגוף מתחיל לייצר מחדש איזון הורמונלי וכלייתי. והיא אחד הנתונים המרגשים ביותר, כי מרגע שויטמין D מתחיל לעלות ולהתקרב ל 30, אפשר לשנות את אסטרטגית ההחלמה ולהתחיל לטפל באנמיה.


🌟 6. שילוב כל הסימנים — והמשמעות הגדולה

כאשר מרכיבים את הפאזל כולו:

  • הקריאטינין יורד
  • ה־eGFR עולה
  • האוריאה נעלמת מהבעיה
  • חומצת השתן מתאזנת
  • טסיות גדולות
  • טסיות צעירות מופיעות
  • ויטמין D משתקם
  • הדלקת נמוכה
  • החלבון בשתן גבוה — אבל כפעולת ניקוי של הרקמות

מקבלים תמונה חדשה – תמונה אחת:

⭐ **הכליה נכנסה לתהליך ריפוי עמוק —

והגוף מפנה פסולת ישנה, משקם נימים, ומחזק את מערכות הסינון.**

זהו לא תהליך מהיר.
זה לא “נס” של מספרים.
זה שיקום אמיתי — מן השורש

הכליה התחילה תהליך ריפוי אמיתי.

זהו תהליך איטי, עמוק, יציב —
תהליך של תא אחרי תא, נים אחרי נים, שכבה אחרי שכבה. מעתה כבר אי אפשר לעצור אותו. זה ימשך, ידרשו עוד שינויים אסטרטגיים כדי לא לקלקל, אבל אפשר לומר שכל עוד לא יכנסו למערכת רעלים אורמיים ממקורות חיצוניים אסורים ההחלמה כאן.


סיכום

הנתונים מציגים תהליך נדיר של החלמה טבעית של כליה, עם עדויות ברורות לשיקום רקמות, ניקוי מטבולי, ירידה בדלקת, ויכולת מערכתית של הגוף להתחדש ללא תרופות והסתלקות ממסלול ההגעה לדיאליזה. המקרה המתואר כאן הוא אחת ההוכחות החזקות ביותר לכך שמחלת כליה אינה חייבת להיות מחלה פרוגרסיבית.
יש בגוף מנגנוני ריפוי טבעיים עוצמתיים עליהם פרסמתי כאן, כאן וכאן — ואם יודעים ליצור להם תנאים, הם מתעוררים.

המאמר הזה נכתב לכבוד המטופל ה־800,
ולמען כל אדם שמחפש דרך אחרת, אנושית, מדויקת, להחזיר לגוף את הכוח להחלים.

ירון מרגולין

נשארו לך שאלות

אני מזמין אותך ליצור קשר בטופס כאן למטה,

אשמח להשיב לכל שאלה.

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –

    שמי Name:


    טלפון phone:


    דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


    איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


    אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:


    למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

    For the avoidance of doubt, consult a physician (who knows in detail the general health of each patient or yours) before using any medicine, food, extract or any exercise. The information on Yaron Margolin's website or the "Healing Presses" website (on Facebook or MARGOLINMETHOD.COM), in the above article and in Yaron Margolin's articles are material for thought – philosophy neither recommendation nor public guidance to use or cease to use drugs – no information on this site or anyone You should always consult with a qualified physician or pharmacist regarding pain, bad feeling, or goals and how to use foods, ointments, extracts and even exercises, or other remedies that are mentioned as such

    מאמרים אחרונים

    מקרה אמיתי ונדיר של מטופל עם מחלת כליה כרונית שהראה שיפור משמעותי: ירידה בקריאטינין, עלייה ב-eGFR, ירידה בחומצת שתן ללא תרופות, ותהליך ניקוי כלייתי עמוק. ניתוח ביולוגי מלא, כולל אנמיה, תנגודת לאינסולין וחלבון בשתן — ומה זה מלמד על יכולת הריפוי של הגוף. לכבוד המטופל ה-800. רוצה להחלים ללא תרופות מאי ספיקת כליות?

    נשלח ב כללי

    על ההחלמה – למה הגוף לא מחלים — וכיצד להחזיר לו את היכולת הטבעית לעשות זאת

    הביולוגיה של ההחלמה: האנרגיה, התנועה והביטחון שהגוף צריך כדי לתקן ריקמה פגועה או דלקת כרונית

    מאת ירון מרגולין

    על ההחלמה

    החלמה היא תהליך טבעי בו מתרחשת הפעלה מחדש של מנגנוני תיקון פנימיים הקיימים בגוף האדם.

    הביולוגיה המודרנית מראה כי ברוב מחלות הדלקת הכרוניות והניווניות, הבעיה איננה העדר יכולת להחלים, או רצון לצאת מהמצב הקשה ולהחלים. הבעיה המרכזית היא, לעתים קרובות, גירעון באנרגיה תאית וכישלון בתיקון רקמות. כלומר, ירידה ביכולת התאים לייצר אנרגיה ולחדש רקמות שנפגעו [מקור1, מקור2, מקור3].

    מרסיה הייגיס (Marcia C. Haigis), פרופסור לביולוגיה של מערכות וחוקרת מובילה בבית הספר לרפואה של הרווארד, הקדישה את עבודתה להבנת הדרך שבה תאי הגוף מווסתים אנרגיה ומטבוליזם. המחקר שלה חושף כיצד המיטוכונדריה (צורת הרבים של מיטוכונדריון) – תחנות הכוח של התאים – מגיבות ללחץ, הזדקנות ומחלות כרוניות. עבודתה מדגימה שהפעלת מסלולים כמו SIRT1 ו-PGC-1α יכולה לא רק לשפר את יעילות ייצור האנרגיה, אלא גם לתמוך בתהליכי תיקון רקמות, הארכת חיים ושיקום תפקוד תאי – כלומר החלמה. ממצאיה של הייגיס מספקים בסיס מדעי עמוק לתהליכי ריפוי טבעיים המבקשים להחזיר לגוף את יכולת ההתחדשות הפנימית שלו.

    גירעון אנרגיה עומד במרכז התחלואה, המחסור האנרגטי מקשה על תאים לבצע תיקונים נחוצים ועל תאי גזע לייצר רקמה חדשה ובריאה, מה שמוביל בהמשך לניוון של הרקמות

    [מקור1, מקור2].

    כשל מטבולי הוא החלשה מתמדת של מערכת ההחלמה שמוביל בהתמדה לנזק ברקמות וחוסר תיקון, הוא למעשה מצב של דלקת כרונית וזאת בניגוד לדלקת חריפה (אקוטית) ומגנה (כלומר, בהבדל מהתגובה של הגוף להגנה על עצמו מפני מזהמים. דלקת אקוטית יכולה להתפתח בעקבות חשיפה לנגיפים או חיידקים, כמו ברונכיטיס חריפה, ולעיתים נדירות עלולה להפוך לדלקת כרונית אם הגוף אינו מצליח להתגבר עליה.) [מקור1, מקור2]. לכן, טיפול במחלות כרוניות דורש התמקדות בשיקום תפקוד המיטוכונדריה כדי לתמוך בייצור אנרגיה תאית ובהתחדשות רקמות, ולא רק בניהול תסמיני הדלקת (נטילת תרופות) [מקור1, מקור2, מקור3].

    גירעון אנרגיה הוא אם כן, פגיעה בתפקוד המיטוכונדריה וביכולת הביוגנרטיבית של הרקמה [מקור1, מקור2, מקור3].

    מיטוכונדריה הן תחנות הכוח של התא, העברונים שממירים חומרים מזינים לאנרגיה (ATP) הדרושה לכל תפקודי התא, כולל תיקון וחידוש. כאשר תפקודן נפגע, הדבר מוביל לגירעון אנרגטי המונע מרקמות להחלים ולהתחדש ביעילות.

    מחקרים חדשים מאשרים כי חלבון PGC-1α הוא מווסת ראשי של ביוגנזה מיטוכונדריאלית וממלא תפקיד מרכזי בבקרת תפקוד המיטוכונדריה ובמטבוליזם האנרגיה [מקור].

    הערה: ביוגנזה מיטוכונדריאלית הוא תהליך של יצירת מיטוכונדריה חדשות או הגדלת הגודל שלהן בתאים.

    תפקוד זה שב ואושר על ידי מחקרים המראים כי ביטוי יתר של PGC-1α מגביר את מספר ה-DNA המיטוכונדריאלי בתאים. PGC-1α מופעל בתנאים כמו קור [מקור], או פעילות גופנית ממושכת ומגיב לדרישות מטבוליות כדי לקדם ביוגנזה מיטוכונדריאלית, זרחון חמצוני וקליטת גלוקוז [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5, מקור6].

    מחקריהם של ברוס מ. ספיגלמן (Bruce M. Spiegelman), פ. פויגסרבר (P. Puigserver) ד. קנוטי (D. Knutti) ועמיתיהם בתחום בקרת המיטוכונדריה מצביעים על תפקיד מרכזי של החלבון PGC-1α כרגולטור-על של ביוגנזה מיטוכונדריאלית, שיקום תפקוד שריר ושמירה על הומאוסטזיס מטבולי [מקור1, מקור2, מקור3].

    כאשר חלבון PGC-1α פעיל, תאים מייצרים יותר ATP (מקור אנרגיה), מפחיתים עומס חמצוני ומשקמים מבנה תוך-תאי, מה שמשפר את תפקוד הרקמות ומחזירים לרקמה את יכולת תפקודה – החלמה.

    כאשר הPGC-1α מדוכא (בעייפות כרונית, מחלותכליה, סוכרת, מחלות שריר ונוירודגנרציה) — יכולת הבנייה מחדש נחלשת כמעט לחלוטין.

    הפעלת PGC-1α אינה תוצאה של הצהרה פסיכולוגית, הסרת קללה, או הפעלתה של התקווה.

    הפעלת PGC-1α מתאפשרת באמצעות גירויים ביולוגיים מדידים:

    הפעלת שריר באמצעות אימון מותאם אישית🚴, הליכה מתמשכת🚶, תרגול מפרקים קלים 🏌️– בצורה שאינה גורמת לכאב חריף או עייפות יתר🤹, חשיפה למקורות הזנה נכונים🍎, ושיפור ובקרת גנים, גם שינוי מרחב רגשי🥗🏖️ [מקור1, מקור2, מקור3 מקור4, מקור5, מקור6, מקור7, מקור8]. כאשר מפעילים מחדש את מנגנוני הבנייה של התאים (PGC-1α), הגוף מתחיל להחלים.

    למה הגוף מפסיק להחלים את עצמו🍁

    החוקר שהוביל את ההבנה הזו הוא פרופ' ברוס ספיגלמן (Harvard Medical School), יחד עם חוקרים כמו זולטאן ארני ויוהאן אאוורקס. הם הראו שהגוף אינו מפסיק להחלים מפני "עין הרע", או משום שחסרה לו “רוח חיים”, רצון אנושי, או מפני ש"הנפש נפגעה" וסובלת מניפולציות ומרגשי אשמה — אלא מפני ש

    מנגנוני ייצור האנרגיה בתוך התאים האטו💔.

    וכשהם מאיטים יכולת הייצור יורדת —התאים אינם מתקנים נזק😭. הרקמות מאבדות חיוניות. ואיברים שלמים נכנסים לעייפות ביולוגית🛌. אחד הנזקים הגדולים – פגיעה בייצור חלבון ההחלמה מספר אחד CIRBP🧞 ובשפה האקדמית: חלבון קושר RNA המושרה בן השאר על ידי קור הוא חלבון שבבני אדם מקודד על ידי הגן CIRBP.[מקור1, מקור2, מקור3]

    אבל כאשר מפעילים שוב את PGC-1α, שהוא החלבון שמכוון את יצירת המיטוכונדריה ואת תיקון הרקמות —הגוף מתעורר💫 [מקור]. הגוף יכול לזמן לעצמו א גם את חלבון ההחלמה CIRBP🧞 נושא שאפרט במאמר נפרד "איך משתמשים ב-CIRBP🧞 "להחלמה (או במילים אחרות: איך מעוררים את החלבון CIRBP 🧞מחדש)

    בקצרה

    „החלבון CIRBP (Cold-Inducible RNA-Binding Protein) מבוטא בבעלי חיים מאריכי חיים [מקור], אבל גם בבני-אדם ונמצא כאחד מהמולקולות המשמעותיות בתגובת הסטרס של התא [מקור]. במחקרים מול מערכות תאים אנושיות ומשולבות זוהה כי לאחר נזק לגנום — במיוחד שברי-דו־גדיל (DSB) — CIRBP🧞 נצמר באזורי הנזק דרך PARP1, מסייע לגיוס קומפלקס MRN וה-ATM, משתתף בתהליכי תיקון באמצעות HR ו-NHEJ ומטיב את יציבות הגנום

    מקור1, מקור2]].

    CIRBP – הוא מנגנון שנחשף לאחרונה, ושקיים בגוף האדם מלידה. נמצא שCIRBP מאריך ב 200 שנים אח חיי לוויתן ראש-הקשת. מהלויתנים שחיים בים הצפוני [מקור] גם כאן אין להוסיף דבר מבחוץ, אלא רק להסיר את מה שמעכב את פעילותו או את ייצירתו בגוף: סטרס כרוני, חמצון יתר, וחוסר חמצן תאי👹.

    כאשר התא חוזר ל"מצב בטוח", CIRBP מתחיל לעבוד, והוא:

    מייצב את –mRNA כדי שהתא יוכל לייצר חלבוני תיקון [מקור].

    מאפשר כם את ההפעלה של PGC-1α CIRBP ומגן על ה-DNA [מקור].מפני טעויות ושברים.

    וזה בדיוק המקום שבו המחסורים הטבעיים שנמצאים בגוף שלנו 👹:- חימצון, מחסור בסלניום, בגלוטתיון, במגע קרני שמש, ביסודות הנה איכותיים. נושאים שאני מדבר עליהם בקליניקה ומסכם במאמרי: 8 עקרונות ההחלמה (גלוטתיון, קלוטו, PGC-1α) עוצרים את ההחלמה:

    גלוטתיון נמוך → ה –mRNA מתחמצן → CIRBP לא מצליח להגן → התיקון נעצר

    קלוטו נמוך → תאי הכליה מאבדים את היכולת להתחדש → CIRBP "עובד לבד" וחלש

    PGC-1α נמוך → אין שיקום מיטוכונדריות → אנרגיית התא לא עולה → ההחלמה לא מתקיימת

    CIRBP הוא קו התפר:
    אם הוא פעיל – התיקון מתחיל.
    אם הוא כבוי – התא "ממשיך להידרדר בשקט".

    בהקשר לכך, ניתן להציע להעלות את הביטוי או הפעילות של CIRBP בתאים — דרך הפחתת סטרס חמצוני, שיפור רזרבות גלוטתיון, חשיפה מבוקרת לקור/סטרס מתון, ושיקום מיטוכונדריאלי (PGC-1α) אלו עשויים (ע"פ המחקרים האחרונים) לתרום לשיפור התשתית התאית לתיקון DNA [מקור], הקטנת מצבורי DNA פגום, ולבסוף לקידום תהליכי החלמה טבעית ברקמות פגועות, כגון כליה.

    חשוב להבהיר כי אף-על-פי שמחקרים מראים קשרים מבניים בין CIRBP לתיקון DNA, לא קיימים עדיין מחקרים קליניים בבני-אדם שמאשרים את משמעות השינויים ברמת CIRBP להחלמה ברקמות כלייתיות. לפיכך, מדובר בהשערה מושכלת שנגזרת ממחקרים מוקדמים במעבדה וספרות ביולוגית עדכנית.“

    גורמים שמשפיעים על הפעלת PGC-1α ומקדמים תהליכי החלמה

    פעילות גופנית: אימוני סיבולת מעודדים ביוגנזה מיטוכונדריאלית כתגובה להגדלת דרישת האנרגיה של התא.בקרת גנים: שעתוק הגנים, ובראשם גן ה-PPARGC1A, ממלא תפקיד מפתח בוויסות התהליך, במיוחד ברקמות עשירות באנרגיה: לב, מוח, כליות וכבד.תהליכים תאיים: כאשר מיטוכונדריה ישנות ממוחזרות בתהליך המכונה "אוטופגיה", הגוף מגיב על ידי יצירת מיטוכונדריה חדשות.

    תוספים תזונתיים: תוספים כמו CoQ10 ו-PQQ תומכים בביוגנזה מיטוכונדריאלית ובייצור אנרגיה בתא. חשיפה לאור שמש (UV-B)- ישיבה חשופה (עירום) בשמשחשיפה לאור שמש, במיוחד לקרינת UV-B, חיונית לייצור ויטמין D בגוף. תהליך ייצור הוויטמין מתחיל כאשר 7-דהידרו-כולסטרול בעור נחשף לקרינת UV-B, והיא הופכת לוויטמין D פעיל בגוף ללא צורך באנזימים [מקור].

    הקשר בין PGC-1α לוויטמין D הוא דוכיווני, אך בעיקר יש ראיות שמראות שוויטמין D משפיע על רמות הביטוי של PGC-1α אך גם שה-PGC-1α מפעיל את ויטמין D. מחקר שנערך במודל של חסר ויטמין Dתזונתי בעכברים הראה כי חסר בוויטמין D גרם להורדה משמעותית ברמות החלבון של PGC-1α בשריר, מה שמצביע כי ויטמין D חשוב לשמירה על ביטוי תקין של PGC-1α ולפונקציות מטבוליות ותפקוד מיטוכונדריאליPGC משפיע על פעילות ההחלמה של ויטמין D. הוא קואקטיבטור המשפר את פעילות קולטני ויטמין D, ובכך ויטמין D להופך למשפיע חזק יותר על תהליכים תאיים חיוניים, כולל אלו הקשורים למטבוליזם אנרגטי ורגולציה גנטית. קשר זה חשוב במיוחד באיברים כמו כליה, כבד ושריר, ויכול להשפיע על תהליכי ההחלמה במצבים מטבוליים ומחלות כרוניות [מקור1, מקור2].

    איך מפעילים PGC-1α בגוף חולה?

    עדינות נדרשת להפעלת ה- PGC-1α באדם חולה. בהחלט לא במאמץ גבוה. אלא בעומס נמוך, רך, חוזר, מחזורי.

    זה נקרא: Low-intensity sustained activationאו בעברית:

    הפעלת רצף עדינה ומתמשכת.

    שני מצבים שונים של הפעלת PGC-1α:

    1. בגוף בריא וחזק – הפעלתו מתרחשת בעיקר דרך:

    • אימוני סבולת

    • מאמץ אירובי

    עומס כנגד התנגדות (הרמת משקולות)• איזומטריה חזקה•

    HIIT או High-Intensity Interval Training, הוא שיטת אימון אינטרוולים בעצימות גבוהה הכוללת פרצי פעילות אינטנסיביים עם הפסקות קצרות של מנוחה או פעילות בעצימות נמוכה. לרוב האימון נמשך 10-30 דקות.

    כלומר אצל אדם בריא: הגוף משתמש במאמץ כדי להגדיל מיטוכונדריה כשהוא מסוגל לכך.

    2. בגוף חולה / חלש / המצב שונה. הגוף מתעייף בקלות –כאן מאמץ לא מפעיל PGC-1α אלא מכבה אותו .

    למה המאמץ הטוב לבריא מזיק לחולה?

    כי הגוף נכנס למצב חירום אנרגטי, והגוף כמו אומר:

    > “אין לי מספיק ATP. עצור תיקון. עבור למצב הישרדות.”כאן רצון יתר למשל, דרוש איפוק וריסון עצמי (σωφροσύνη) ולא- התוצאה:

    עומס → דלקת → עייפות → החמרה.

    חוכמת הגוף אומרת:

    > “תן לי תנועה בשטח שאני יכול לשאת, ובוא נרקוד, אפילו על הבלטה, כך, בהדרגה תהיה לי אנרגיה להפנותה לבנייה.”וזה מה שאני מלמד כבר שנים: מיקרו-תנועה.

    נשימה עמוקה (תירצה שפנאוף).

    תנועה מעגלית מפרקית (סביבונית) [מקור].

    הליכה רכה.

    היחשפות לקרני השמש.

    סקרנות – יצירה אמנותית נכונה – פסל, ציור או שירה – יכולה להעיר את החלק התבוני והרגשי בנפש, להוביל אותנו להרהור, הרמוניה והשראה. לכן, היחשפות למלאכת האמן הגדול באמת (טינטורטו, רמברנדט, בטהובן, מוצרט, בנבנוטו צ'ליני, פרנצ'סקו מסינה, לאה גולדברג, שאול טשרניחובסקי) והתבוננות למעמקיה מפעילה את המערכת הביולוגית.

    עבודה עדינה על עומק שריר.

    "לחיצות ההחלמה".

    באופן מעשי זה קורה כך:

    תנועה עדינה = עלייה מתונה בזרימת דם עלייה חדה בחמצן = ייצור ATP בסיסי

    העומס מתאים ולא שובר סיבים.

    מרחב הרגשות משתנה מעט, תגובת סטרס נחלשת ונפתחת יכולת החשיבה ההגיונית.

    ואז → PGC-1α נדלק

    כלומר:

    בגוף בריא → מאמץ מייצר בנייה.

    בגוף חולה → מאמץ הורס.

    בגוף חולה צריך:

    מעט, לפעול לאט, בעקביות.

    ולכן המשפט המדויק שלנו הוא:

    PGC-1α אינו מופעל מעוצמה אלא מיכולת.

    מה שהגוף יכול לשאת בנחת – הוא שממנו יכולה להיבנות ההחלמה.

    הפעלת PGC-1α בגוף חלש מתרחשת דרך תנועה עדינה ומתמשכת, לא דרך מאמץ.כאן משתלב רעיון פילוסופי שניסחו הקדמונים והדהד שפינוזה בגבורה באתיקה שלו:

    הגוף והנפש אינם שתי מערכות המשפיעות זו על זו, אלא שתי צורות של אותו תהליך חי.לכן, שינוי במרחב הביולוגי כרוך בשינוי בחוויה, ולהפך.

    כאשר המטופל מתחיל לנוע, לנשום, להיחשף לקרני אור השמש, ולהפעיל מחדש רקמות — כושר הפעולה (Conatus) שב ומתייצב, והמערכת הנפשית נעה באותו הכיוון.

    מכאן עולה שאלה מרכזית:

    אם מנגנוני ההחלמה קיימים, מה מעכב את הפעלתם?

    1: הפרעה למרחב הביולוגי.

    לאחר ש ־PGC-1α מתחיל לפעול מחדש, הגוף מנסה לחזור לתיקון רקמות. אבל כאן מופיע תנאי נוסף, קריטי, ולעיתים הוא זה שקובע האם תתרחש החלמה או שהגוף יישאר תקוע במצב דלקתי-כרוני:

    גלוטתיון – השומר, המתקן, והמאפשר תהליכי החלמה גלוטתיון הוא המולקולה המרכזית בתיקון נזק חמצוני בתוך התא.

    בלי גלוטתיון, התאים אינם מסוגלים:

    • לתקן דנ"א•

    לנקות פסולת תאית•

    לנטרל רדיקלים חופשיים•

    למנוע דלקת• ולהחזיר את התאים לתפקוד תקין

    כלומר:

    בלי גלוטתיון — החלמה לא מתרחשת, גם אם הרצון עז, וגם אם קיימת אמונה עמוקה, והנחתם שרשרות שום בכניסה לבית ומלמלתם את כל ספר תהילים או את שיר השירים וגם את הסונטות של פטררקה לגבירה לאורה.

    אנו למדים על ההבדל בין תקווה לבין ריפוי:

    תקווה מבקשת.

    אבל, ריפוי פועל.

    גלוטתיון לא מיוצר משירי אהבה, געגועים ותחינות לסליחה, חמלה והכרה ברגשות אשמה, גם לא מדימיון, מרצון טוב, או ממנטרות אחרות.

    הוא מיוצר מהתנאים שבהם הגוף מסוגל לבנות אותו.

    ובמנגנון הביולוגי זה פועל כך:

    כדי לייצר גלוטתיון, הגוף זקוק לשלושה יסודות:

    1. חומצות אמינו זמינות (בעיקר Cysteine (קטניות, בצל וירקות כמו ברוקולי וכרובית.), Glycine (עצמות, ג'לטין, (קטניות, וזרעים כמו דלעת, צ'יה, וחמניות גם ביצי שלו), Glutamate אבקת מרק שמכילה , מונוסודיום גלוטמטMSG, עגבניות, פטריות, ואפונה).

    2. שינה עמוקה, שבה הכבד מייצר מחדש מלאי תיקון

    3. עומס דלקתי נמוך, כדי שהגלוטתיון לא יישרף מהר מדי.

    כאשר האדם חרד, מותש, לא אוכל מספיק חלבון איכותי (כוסמת ירוקה מונבטת, נאטו או חומוס), פוחד, מהסס לפעול, ישן רע, חי תחת סטרס – הגלוטתיון נשרף מהר יותר מכפי שהוא נבנה. וזה הרגע שבו אנשים מתחילים לומר לעצמם אני מוכרח להגיע למומחה להחלמה, די עם העמידה במקום, די עם הכדורים שלא עוזרים:

    “אבל אני מאמין, אני רגיל לרופא שלי, אני מקווה… אבל בשורה התחתונה אני לא מחלים!” והתשובה שקטה, פשוטה, כמעט ענווה:

    תפילת הגוף לריפוי היא הדרך להחלמה, והיא פשוט עבודה, התמדה וסיפוק הצרכים הנדרשים להחלמה. שנאמר ה' ברא לעשות. האמונה ברופא, בפסל קדוש, בקופסא השחורה, בשליח הממסד הדתי, בכדורים, או דיקלום ותחינה לפני הלא נמצא ולא קיים – נותן לאנשים מסוימים הרגשה טובה, אבל היא רק פריט זעיר בנדרש להחלמה.

    ההחלמה מתרחשת בדרך כלל רק על-ידי הענקתם של החומרים הדרושים לגוף לבנייה מחודשת.

    כאשר נותנים לגוף:

    • חלבון איכותי (במיוחד מהצומח ולפעמים גם מהים או הדגים הרזים)

    גליצין (אחת מ-20 חומצות האמינו הנפוצות בטבע – חומצה אמינית בעלת טעם מתוק.

    יש להשתמש במקורות טבעיים, למשל קטניות, דלעת, כרוב לבן ובכרובית גם תרד מכילה גליצין וקיווי ובננות. בגבינת קוטג' יש כמות יפה של גליצין, במרק עצמות רך / ג'לטין טבעי וביצי שליו)

    נבטי ברוקולי (סולפורפאן למי שמשיג מוצר איכותי: לפחות 10 מ"ג וצריך להכיל גלוקורפאנין ומירוזינז – כדי שהתוסף יהיה פעיל עוד על כך במאמרי "עוצמתם של נבטי הברוקולי כתרופה לחולי כליה – הסולפורפאן" למשל – כאן).

    סיבי תזונה (תפוח אדמה חי, שיבולת שועל, פסיליום) עוד יל כך – כאן.

    • תרגילי נשימה עמוקה• שינה קבועה ואיכותית [מקור].• והפחתת עומס דלקתי (סוכר, שומן מזוקק, גבינות, בירה, ומתח נפשי) [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5].

    הגוף מתחיל לבנות גלוטתיון.

    וכאשר גלוטתיון קיים —PGC יכול להחזיר את הרקמות לתיקון אמיתי.

    על הפעלת PGC-1α ו-Klotho

    (סעיף 1 ב')

    בתהליך ההחלמה, אחד המיתוגים המשמעותיים הוא המעבר מתא מותש לתא בעל כושר תיקון והתחדשות. החלבון PGC-1α פועל כמתג־על (Master regulator) של חילוף האנרגיה והמִיטוֹכוֹנדריה. כאשר הוא מופעל, התא מגביר את יכולתו לייצר ATP, להפעיל אוטופגיה, ולתקן נזק חמצוני — מנגנון ניקוי ותיקון עצמי של התא.

    כדי להבין את תהליך האוטופגיה, חשוב להבחין בין שני מנגנוני פירוק מרכזיים בתא:

    1. מערכת יוביקוויטיןפרוטאזום

    היא מערכת תאית מרכזית לפירוק חלבונים לא רצויים ופינוי פסולת חלבונית. התהליך מתחיל בסימון חלבונים פגומים או מיותרים באמצעות חלבון קטן בשם יוביקוויטין, מה שמשמש כ"תגית זיהוי" עבור הפרוטאזום. הפרוטאזום הוא קומפלקס חלבונים גדול שמפרק את החלבון המסומן לחומצות אמינו. זהו מנגנון מיון ופירוק של חלבונים פגומים בודדים. כאשר חלבון מתקפל לא נכון או ניזוק, התא מסמן אותו באמצעות מולקולת יוביקוויטין (“תווי זיהוי” שהוזכרה), והפרוטאזום מפרק אותו לרכיבים שמוחזרים לבנייה מחדש [מקור1, מקור2, מקור3].

    2. מערכת אוטופגיהליזוזום

    זהו מנגנון “ניקוי עומק” של התא.

    מערכת אוטופגיהליזוזום היא תהליך תאי שבו האוטופגיה (פירוק עצמי) מעבירה רכיבים תאיים לא תקינים או מיותרים לליזוזום, כלי ש"מפעיל את הפירוק" של התא. הליזוזום, המכיל אנזימים מפרקים, מפרק את הרכיבים הללו וממחזר את אבני הבניין שלהם לשימוש חוזר על ידי התא. תהליך זה חיוני לשמירה על בריאות התא, במיוחד במצבי לחץ כמו רעב, ובפרט חשוב למניעת הצטברות פסולת חלבונים ואברונים פגומים. מערכת אוטופגיה – ליזוזום היא תהליך שמטפל לא רק בחלבונים, אלא גם במיטוכונדריות פגומות, שברי ממברנות, צברים תאיים ורכיבים ישנים.

    אוטופגיה יוצרת מעין “שקית מחזור” [אוטופגוזום הוא אברון בתא, בעל קרום כפול, המשתתף בתהליך האוטופגיה ("אכילה עצמית"), שמחברת את התוכן לפינוי אל הליזוזום, שם התוכן מפורק ומשמש כחומר גלם לבנייה מחדש של תאים בריאים [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4].מכאן נובע הקשר הקריטי של האוטופגיה — מנגנון ניקוי ותיקון עצמי של התא אל החלבון –PGC-1α

    :כאשר PGC-1α פעיל, הוא מגביר את זרימת האוטופגיה, ובמיוחד את סילוק המיטוכונדריה הלא-תקינות (Mitophagy).כך התא מחליף מפעלים פגומים לייצור אנרגיה במיטוכונדריה (צורת הרבים של מיטוכונדריון) צעירות ויעילות יותר ומאפשר לרקמות לפנות לחידוש, בנייה ויצירה מחדש.

    מצב זה הוא אחד התנאים המרכזיים ליכולת ריפוי של רקמות.

    פגיעה → ירידה ב-PGC-1α → ירידה באוטופגיה → הצטברות מיטוכונדריות פגומות → חולי

    הפעלה מחדש של PGC-1α → עלייה באוטופגיה → התחדשות מיטוכונדריות → החלמה

    [מקורות– Haigis, 2020–2024; Scarpulla 2008–2023; Nunnari & Suomalainen 2012)].

    הפעלת PGC-1α קשורה גם להפעלה של חלבון Klotho, שנחשב לאחת המולקולות המרכזיות בהאטת הזדקנות התא, הKlotho בעל תפקיד מכריע באיזון זרחן וסידן, ובשמירה על תפקוד הכליות.

    קלוטו הוא חלבון המכונה "מדכא-הזדקנות" (aging-suppressor protein) שמשפיע על אורך חיים ועל תהליכים פיזיולוגיים רבים בגוף, במיוחד במוח ובכליות [מקור1, מקור2].

    כאשר PGC-1α ו-Klotho פועלים יחד, הגוף עובר ממצב של פירוק למצב של בנייה מחדש. המיטוכונדריה מתרבות, הרקמות הפגועות מתחילות להתחדש, ונוצרים תנאים נוירוביולוגיים המאפשרים החלמה עמוקה. זו הסיבה שתהליך ההחלמה הוא למעשה עבודת עומק ו"קריירה שנייה" שלך. החלמה תלוי עבודה אינה "נס" או "אופטימיות" שחוקי הטבע חדלו להתקיים למענה במרחב הביולוגי שלך (הגדרת הנס, שפינוזה) אלא שינוי באותות, שהמחלים מאפשר ויוצר בגוף — שינוי בארכיטקטורת האנרגיה של התא. כיצד מגדלים Klotho במרחב הביולוגי? שריר השלד שריר השלד הוא האיבר הגדול ביותר בגוף והוא מהווה מעל 40% ממסת הגוף. מבחינה ביולוגית הוא אינו רק מערכת תנועה, אלא גם מערכת זיכרון והגנה. במצבי הצפה רגשית, טראומה, איום או חוסר יכולת לווסת רגשות, השרירים מתכווצים. לעיתים הכיווץ חולף, ולעיתים – הוא נשאר והופך לכיווץ כרוני או דמימה. כיווץ ממושך (מעל לשבוע בערך) מפחית זרימת דם וחמצן, משאיר חומרי פסולת, מגביר ROS – אלו מאלצים את התא לעבור יעודי הישרדות ולא נותרת בו אנרגיה לתיקון [מקור1, מקור2, מקור3].

    כיווץ כרוני – ממושך משנה את חילוף החומרים בתאי השריר, פוגע ביכולת המיטוכונדריה לייצר אנרגיה, ומשפיע על מסלולי תיקון כמו mTOR ואוטופגיה. "אם יש כשל של המערכת בהסרת מה שניזוק בתוכה, והכשל הזה נמשך, סיב השריר אינו מרוצה", אמר מרקו סנדרי (Marco Sandri ) מאוניברסיטת פדובה באיטליה. חלבונים פגומים ומקופלים בצורה שגויה מצטברים יחד עם מיטוכונדריה לא מתפקדות, רשתית אנדופלסמית נפוחה, רדיקלים חופשיים ומבנים חריגים אחרים. בסופו של דבר, חלק מתאי השריר הללו מתים, ו"השרירים נחלשים יותר ויותר עם הזמן" (מצב המכונה סרקופניה, דילול ואבדן מסת השריר [מקור1, מקור2]).

    לאורך זמן נחלשת יכולת ההתחדשות של הרקמה ובדמימה משתנה גם התפקוד הרגשי.

    הערהmTOR קיצור של "Mammalian Target of Rapamycin") הוא מולקולת מפתח בגוף המווסת תהליכים חיוניים כמו גדילת תאים, סינתזת חלבונים, ופירוק תאים (אוטופגיה) [מקור]. mTOR הוא חלבון מרכזי המווסת את גדילת התאים, חלוקתם, סינתזת חלבון, ואת תהליך האוטופגיה (פירוק ומיחזור של חלקי תא ישנים) בתגובה לגירויים חיצוניים כמו זמינות חומרי הזנה, שינויים אנרגטיים, הורמונים ועומס מכני או כימי כתוצאה מתזונה שגויה. הוא משחק תפקיד חשוב בגדילת שרירים בתגובה לאימון, בוויסות חומרי הזנה ואנרגיה, וגם בתהליכים פתולוגיים כמו סרטן וטרשת גבשושית [מקור].

    המחקר המודרני מתחיל להדביק את מה שהקליניקה ידעה שנים: רגשות אינם "מרחב אחר" והשרירים אינם "מכניקה" השניים הם אחד.

    טראומה, דאגה ובידוד רגשי משנים את הפיזיולוגיה של השריר, מה שמוביל למתח שרירים כרוני ולמצב של לחץ תאי שמשנה את חילוף החומרים ואת הכימיה של נוזל התא. תגובה זו מציפה את הגוף בהורמוני לחץ כמו קורטיזול, אשר יכולים לפגוע בתפקוד התאי התקין ולקדם מצב קטבולי (שבירת רקמות). [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4]; לעומתם, תחושת ביטחון, קרבה ותחושת שייכות מחזירים את השריר למצב מנוחה ומאפשרים לגוף להפעיל מחדש את מנגנוני הריפוי [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5, מקור6].

    כאשר הגוף מקבל מספיק אנרגיה לתנועה רכה, מספיק חומרים לתיקון, ומהמחלים זוכה מחדש לתחושת ביטחון כדי שלא להתכווץ לדרגת ה"דמימה"— PGC-1α ו-Klotho יכולים לפעול.

    כאן מתרחש הריפוי. לא דרך מאמץ, כדברי אפלטון, אלא דרך שחרור והרפיה.

    > "אימון יתר מגס את הנפש, ואילו חוסר אימון מגבונן אותה.

    על כן דרושה להם תנועה מדודה, נינוחה, המחזקת את הגוף מבלי להכביד עליו".

    "אפלטון, ב"המדינה (Πολιτεία), ספר ג' 403e–410b מציג נושא זה ומביא את הדברים דרך לשונו דל מורו סוקרטס.

    סוקרטס מסביר שם:

    אימון גופני אינטנסיבי מדי מפתח קשיחות, גסות, וחוסר גמישות נפשית.

    לעומת זאת, מי שמקדש רק עדינות מוזיקלית הופך רך, מתפנק וחסר כוח.

    האיזון הנכון בין הגוף לנפש יוצר ἁρμονία — הרמוניה.

    ומכאן נובע הרעיון הותיק של אימון גופני רגוע, מחושב, נשלט, לא כוחני. נושא ששב, בעזרת המדע המתקדם אל תורת ההחלמה.

    ריפוי אמיתי הוא חזרה לתנועה – הקשבה לחוקי הטבע, היקום כולו נע. הביולוגיה נעה, וכוללת בתוכה גם את התנועה הגופנית, את המאמץ במידה הנכונה, את התנועה הכימית, תנועת החשמל הביולוגי, תנועת ההורמונים גם את היכולת להחזיר את היכולת להרגיש, לעבד, לנשום ולשחרר, להתאוות למזון מחלים ולתוספי מזון חיוניים להחלמה.כלומר:

    רגש → מערכת עצבים → שריר → מיטוכונדריה → התא מתחדש → הגוף חוזר לחיים.

    במילים אחרות:

    האור הפנימי קיים גם במעמקים האפלים של הגוף הוא אינו נעלם.

    הוא פשוט קיבל בעת מחלה פחות חומרי בעירה.

    וכאשר נותנים לגוף טעינה נכונה – ומחדשים את חומרי הבערה הוא נדלק מחדש ומאיר את היכולת להחלמה.

    ירון מרגולין מאסטר בהחלמת הכליות והפחתת כאב

    מקורות מרכזיים

    —1) PGC-1α, מיטוכונדריה והתחדשותHaigis, M. C., & Yankner, B. A. (2010). Mitochondrial function in aging and neurodegeneration. Nature.

    https://doi.org/10.1038/nature09517Scarpulla, R. C. (2011).Metabolic control of mitochondrial biogenesis through the PGC-1 family regulatory network.Biochimica et Biophysica Acta (BBA).https://doi.org/10.1016/j.bbagrm.2010.09.019

    Liang, H., & Ward, W. F. (2006). PGC-1α: A key regulator of energy metabolism and mitochondrial biogenesis.American Journal of Physiology.https://doi.org/10.1152/ajpendo.00256.2006

    Wenz, T. (2013).PGC-1α activation as a therapeutic approach in mitochondrial disease.Human Molecular Genetics.https://doi.org/10.1093/hmg/ddt335

    2) אוטופגיה, מערכת יוביקוויטין–פרוטאזום ומיטופאג’י

    Mizushima, N., & Komatsu, M. (2011).Autophagy: Renovation of cells and tissues. Cell.https://doi.org/10.1016/j.cell.2011.10.026

    Pickart, C. M. (2001).Mechanisms underlying ubiquitination.Annual Review of Biochemistry.

    https://doi.org/10.1146/annurev.biochem.70.1.503

    Tanaka, K. (2009).The proteasome: Overview of structure and functions. Proceedings of the Japan Academy.https://doi.org/10.2183/pjab.85.12

    Youle, R. J., & van der Bliek, A. M. (2012).The orchestration of mitochondrial dynamics and mitophagy.Cell.https://doi.org/10.1016/j.cell.2012.02.033

    3) הקשר בין סטרס / מתח כרוני / כיווץ שריר־שלד לפגיעה מיטוכונדריאלית

    Picard, M., & McEwen, B. S. (2018).

    Psychological stress and mitochondria: A conceptual framework. Molecular Psychiatry.

    https://doi.org/10.1038/s41380-017-0025-9

    (זה המקור שמסביר הידוק רגשי → כיווץ גוף → פגיעה מיטוכונדריאלית בצורה הכי בהירה שהמדע מכיר.)

    Koltun, A., et al. (2023).Skeletal muscle tension and metabolic stress: Chronic contraction reduces mitochondrial recovery capacity. Journal of Applied Physiology.

    https://doi.org/10.1152/japplphysiol.00123.2023

    4) קשר בין רגש–נשימה–מערכת עצבים–מצב תיקון

    Porges, S. W. (2011). The Polyvagal Theory: Neurophysiological foundations of emotions and health.Norton.

    (זה המקור המדעי שמסביר מעבר ממצב הגנה → מצב חיים ותיקון.)

    Any questions left?I’m happy to assist and answer any question you may have.

    Please use the contact methods above — this is the best way to reach me.

    למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או YARONMARGOLIN.COM), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.


    For the avoidance of doubt
    , consult a physician (who knows in detail the general health of each patient or yours) before using any medicine, food, extract or any exercise. The information on Yaron Margolin's website or the "Healing Presses" website (on Facebook or YARONMARGOLIN.COM), in the above article and in Yaron Margolin's articles are material for thought – philosophy neither recommendation nor public guidance to use or cease to use drugs – no information on this site or anyone You should always consult with a qualified physician or pharmacist regarding pain, bad feeling, or goals and how to use foods, ointments, extracts and even exercises, or other remedies that are mentioned as such

    למאמרים על מחלות כליתיות

    מאמרים אחרונים

    נשלח ב כללי